אור ברסלב

לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן ט · א

סימן ט

ונראה לי לתרץ דהנה תוס' בריש נדה ובנזיר הקשו, כיון דקי"ל ספק טומאה ברה"י ודאי טמא, א"כ איך.

אמרינן בשני נזירים שנזרקה טומאה ביניהם דשניהם מביאים קרבן טומאה וקרבן טהרה, כיון דודאי נטמאו יביאו רק קרבן טומאה ונראה דהא דפשיטא להו לתוס' בכל מקום דהא דאמרינן ספק טומאה ברה"י טמא הוא בתורת ודאי, להרמב"ם דס"ל בכל מקום ספיקא מן התורה לקולא, לית לי' האי כללא, אלא דס"ל הא דספק מן התורה לקולא הוא בכל הספיקות, אבל ספק טומאה אסרה התורה את הספק הזה באיסור ודאי מטעם שצותה התורה לחשוש להספק, אבל לא בתורת ודאו אלא בתורת ספק, ואין להקשות הא קאמר בגמ' עשה הכתוב ספק כודאי, דמשמע דהספק הוא כהודאי, דא"כ גם לתוס' יקשה דסבירא להו לתוס' והרא"ש דאין בספק סוטה טומאה ודאית לענין חליצה, ע"כ דלאו דוקא כודאי, ה"נ להרמב"ם דאסרה התורה משום הספק כודאי, אבל האיסור רק משום הספק שאמרה התורה שיחשוש בשביל הספק.

והנה עיקר ראית התוס' דספק טומאה הוי ודאי טמא, מדשרפינן תרומה על ספק הזה, שהרי בריש נדה מקשה על ר"ש אמאי אית לי' תולין, ישרפו כדין כל ספק טומאה ברה"י, הרי דס"ל ספק טומאה ברה"י שורפן, הרמב"ם יסבור כיון שאסרה התורה לאכול מפני הספק שמא טמא ורכיב עלה איסור דאורייתא מספק, משו"ה שורפין וכדאיתא בגמ' פסחים דף ט"ו, דבשבע הכל שורפין תרומה טהורה עם הטמאה, דכיון שיש על התרומה איסור דאורייתא לאכול, כבר אין על זה דין דמשמרת תרומתו ומותר לטמאה בידים ה"נ כיון שיש על התרומה איסור דאורייתא לאכול מטעם הספק משו"ה מותר לשורפה.

ואין להקשות איך ישרפו את התרומה שנטמאת בספק, שמא יבא אלי' ויטהרנה, דהא גם לדברי התוס' יקשה, הא האי חששא שמא יבא אליה ויטהרנה הוא גם לדברי התוס', ואין לומר דלדברי התוס' ניחא דכיון דספק טומאה ברה"י החזיקה התורה לודאי, א"כ גם זה הדין דלא נחשוש שמא יבא אלי' ויטהרנה, הוא בכלל דאין לנו לחשוש שמא יבא אלי' ויטהרנה, שהרי אמרה התורה שנחזיק לודאי טומאה, וא"כ לא יבא אלי' לטהרה, דהא כתבו התוס' דלקולא לא אמרינן עשה הכתוב ספק כודאי, עיין בתוס' ד"ה צרת, ולכאורה הא זה קולא הוא דמותר לשורפה, ואף אם נאמר דאין זה מקרי קולא מה שמותר לשורפה שהרי בטמאה החיוב לשורפה, עכ"פ תקשה בהנך ששה ספיקות שתקנו באושא לשרוף עליהן תרומה שהם רק מדרבנן וא"כ יקשה נהי דכיון שאסרו רבנן הוי עלה איסור דאורייתא, וממילא מותר לשורפה דכיון שיש איסור ודאי מדרבנן, אבל עכ"פ זה לא יוכלו רבנן לומר שבודאי הוא טמאה, וא"כ הרי יש לחשוש שמא יבא אלי' ויאמר טהורה היא, דרבנן יוכלו רק להטיל איסור ודאי, אבל לא לשנות את המציאות ולומר שבודאי בגד עם הארץ ישבה עליהן אשה נדה, או שהמי רגלים ודאי של אדם הם ושל זב הם, שמא יבא אלי' ויאמר דבהמה היא, וא"כ מן התורה יש איסור לשורפה, ואיך עקרו חכמים דבר מן התורה בקום ועשה, ובודאי דזה דוחק לומר דזהו בכלל למיגדר מילתא, דא"כ הי' להגמ' לתרץ ביבמות לקמן דמקשה מתורם מעציץ נקוב על שאינו נקוב וכל הנך קושיות, יתרץ דזהו למיגדר מילתא, ע"כ דלא שייך בכה"ג למיגדר מילתא.

וע"כ צריך לומר דהאי חששא שמא יבא אלי' ויטהרנה הוא רק מדרבנן, ויש מקומות שחששו ויש מקומות שלא חששו, ובספק טומאה ברה"י כיון שהוציאה התורה את הספק מן הכלל, ואסרה אותו מטעם שיש לחשוש להספק, לא החמירו בזה חכמים לחשוש שמא יבא אלי' ויטהרנה, כיון דמן התורה מותר לשורפה, ומצוה לשורפה כדי שלא יבא לידי תקלה, אחרי שאסורה מן התורה לאכול, ורק היכא שהיא תלוי' בטומאה דרבנן, היכא שלא החמירו רבנן לעשות כודאי חששו שמא יבא אלי' ויטהרנה, ועיין בבכורות ל"ד דר' יהושע ס"ל תרומתי כתיב, חדא דתלוי' לא אמר רחמנא עבד לה שימור.

עכ"פ הרמב"ם סבירא לי' דהאי דאמר רחמנא ספק טומאה ברה"י טמא, היינו דאמרה התורה שאסור מספק שמא נטמא, אבל לא שהיא ודאי שניטמא, א"כ בודאי ניחא להרמב"ם מה ששניהן מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה, שהרי זהו הדין שאמרה התורה לחשוש שמא נטמאו, וזהו דין התורה שיביאו קרבן טומאה וקרבן טהרה.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה