לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן ח · ד
לפי זה מיושב מה שהרמב"ם הביא טעמא דשמא תשקה, אף שהוא פסק כמשנה אחרונה, וכן הגמ' בקדושין אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה משום דעולא, דהאי סוגיא סברה כסוגיא דנדרים וסוגיא דכתובות מ"ח, דטעמא דמשנה ראשונה דבהגיע הזמן אוכלת, משום דמסירה לחופה דין בית הבעל יש לה, ואוכלת מטעם כל טהור בביתך, אבל משנה אחרונה סברה דמסירה לחופה לא הויא בית הבעל, וא"כ תצטרך לאכול מדין קנין כספו, ומשום גזירה דשמא תשקה גזרו רבנן שאשה לא תאכל מדין קנין כספו, אלא מטעם ביתך, ומסירה לחופה לא הוי ביתו.
ומיושב בזה קושית הראשונים, שהקשו על גמ' לקמן, דבעי רבה, מאמר נשואין עושה או אירוסין עושה, ופריך למאי אי ליורשה ולטמא לה ולהפר נדרי', השתא ארוסה בעלמא תני ר' חייא אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה כו', עבד בה מאמר מיבעאי, הרי דפשיטא לרבה ואביי דע"י מאמר אין יכול להפר נדרי' מק"ו מארוסה, ואח"כ קאמר, ת"ש שומרת יבם בין יבם אחד בין שני יבמין ר"א אומר יפר ור' יהושע אומר לאחד ולא לשנים, ופירש בגמ' דטעמא דר' יהושע משום דס"ל יש זיקה, וטעמא דר' אליעזר דעבד בה מאמר, הרי דע"י מאמר מצי להפר נדרי'.
אכן לדברינו הדברים מיושבים, דהנה רבה בעי, מאמר אי אירוסין עושה אי נשואין עושה, ופריך למאי אי ליורשה ולטמא ולהפר נדרי', ואם הי' רבה סובר שיש זיקה ומאי דאמרה התורה יבמה יבא עלי' בע"כ הוא משום דלזה לבוא בע"כ מסרה התורה אותה לו והוי שלו לזה, וסבירא לי' דע"י מסירה לחופה מקריא בית אישה, א"כ גם בלא מאמר מצי מיפר נדרי', והרי רבה לא פירש דהאיבעיא שלו הוא בשני יבמין, א"כ אף ביבם אחד מספקא לי', משו"ה פריך לו אביי, אם מה שהיא מסורה לבוא בע"כ אינה מדין שהיא שלו, וא"כ ספיקא דרבה דילמא משום קנין המאמר מצי להפר.
ע"ז הקשה אביי ק"ו מארוסה, דבודאי קנין דמאמר לא עדיף מארוסה, ואלא לענין מסירה לחופה אם יכול לבוא בע"כ, הא ודאי יכול לבוא בע"כ, ושני, דמספקא לי' אי פרחה זיקת יבמין וחל זיקת אירוסין א"כ יוכל לסבור יש זיקה, ואם יש זיקה וע"י מאמר לא פרחה זיקת יבמין, מה שיוכל לבוא בע"כ הוא משום שהיא שלו, א"כ ביבם אחד שע"י שיכול לבוא בע"כ היא מסורה לו לחופה, מקריא בית אישה ויכול להפר נדרי', וכן בשני יבמין. אם אחד עבד מאמר ובירר שהיא זקוקתו, ג"כ מצי מיפר, והשתא אי אפשר כלל לומר, השתא ארוסה בעלמא אין מיפר, דהא ארוסה לא מקריא ביתו, שהרי חסרה מסירה לחופה, והכא ביבמה הרי היא מסורה לו לחופה, שאם יש זיקה זה שהוא יכול לבוא בע"כ הוא משום שהוא שלו לזה ומקריא אישה, והוא גמ' מפורשת בסוטה דף מ"ד, דר' יאשי' סבר דשומרת יבם שותה ולא ארוסה, וקאמר בגמ' דר' יאשי' אילימה לו שומרת יבם משום דלא מחסרא מסירה לחופה, ואף דלר' יאשי' בעי קרא דאיש איש לרבות, היינו משום דקרא דתחת אישך מיותר, ומפקינן ארוסה, והא דפריך אביי ק"ו מארוסה, הוא אם נימא אין זיקה.
ובזה מיושב דברי רש"י שכתב ביבמות דף י"ז, דתנא דאמר אין זיקה הוא ר"ע דאמר דאפילו בחד אחא אין מיפר, והקשה בתוס' דף כ"ט, דילמא טעמא דר"ע דמשו"ה אין מיפר משום דאין חייבין סקילה כנערה המאורסה.
אכן לדברינו ניחא, דהא ר"ע סבר בכתובות כמשנה ראשונה, דנותנין לה מחצה חולין ומחצה תרומה, הרי דסובר ר"ע דמשום דהגיע הזמן הויא כמסירה לחופה ומקריא ביתו, וא"כ אילו הי' סובר ר"ע שיש זיקה בודאי הי' סובר דמצי מיפר נדרי' ואף דאין חייבין סקילה אבל התורה אמרה בית אישה, וע"י המסירה לחופה היא ביתו, כיון דהתורה קראה בית אחיו, ולמאן דאמר יש זיקה היא גם עתה בית אחיו, בודאי הי' סובר דמיפר נדרי', ע"כ דר"ע סובר אין זיקה, וא"כ ביתו לא הויא ורק מקנין דאירוסין בעי למילף שיפר נדרי' בשותפות ע"ז אמר ר"ע דכיון דהטעם משום קנין, לא דמי קנין יבמות ע"י מאמר, לאירוסין, דהא אין חייבין סקילה כנערה המאורסה, ולא דמי קנין מאמר לקנין דאירוסין.