לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן ח · ג
ולפי דברינו יתיישבו קושיות תוס' לקמן בדף ס"ז ד"ה קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין דאחיו, והקשה ר"ת הא למשנה ראשונה דאעפ"י היכא דאכלה בחיי הבעל אכלה נמי בחיי היבם, דהרי איתא שם, ואפילו כולן בפני הבעל חסר יום אחד בפני היבם. משמע כולן בפני הבעל כיון דאכלה בפני הבעל אוכלת בפני היבם, ועוד דתניא בתוספתא, זו משנה ראשונה אבל רבותינו אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה ולא היבמה עד שתבעל משמע דלמשנה ראשונה אוכלת, ובירושלמי דפרק אעפ"י, הגיע זמן ולא נישאו או שמתו בעליהן אוכלת משלו ואוכלת בתרומה, וע"כ בלא ביאה, דאי אחר ביאה פשיטא, וע"כ מדייק ר"ת דהאי דרשא דקנין כספו אמר רחמנא ולא קנין דאחיו אסמכתא בעלמא היא ומדאורייתא אף יבמה אוכלת בתרומה, אכן הקשה ר"ת א"כ אמאי טעמא דמשנה אחרונה דאין היבמה אוכלת בתרומה עד שתיבעל, הא כיון שכבר היתה נשואה א"כ ליכא למיחש לסמפון, עוד הקשה בתוס' כתובות דף נ"ח, א"כ הא דקאמר ביבמות בפרק אלמנה, גבי הא דתנן היבם פוסל ואינו מאכיל, אי בת כהן לישראל פסיל לה מושבה אל בית אבי' פרט לשומרת יבם, הו"ל למימר דהא קנייה כדאמר התם גבי אירוסין.
ולישב כל הקושיות האלו נראה לי, דהנה למ"ד יש זיקה הא ביארנו דשומרת יבם ג"כ מין נשואין הוא, וכמו שיש כמה גווני בעניני נשואין, אירוסין, וכניסה לחופה, ונשואין, ה"נ יש עוד מין אישות שומרת יבם והתורה אמרה בית אחיו, א"כ אמרה התורה שהוא עדנה בית אחיו, דעדנה לא נסתלק מהאי בית, ושייכא להאי בית, לפי זה למ"ד יש זיקה דאמרה התורה יבמה יבא עלי' בע"כ, הוא משום דלהא שיוכל לבוא בעל כרחה מסרה התורה אותה להאחין, והוי כמו מסירה לחופה, דכמו שמסר האב מקריא ביתו של בעל מפני שמסורה לו לבוא עלי', ה"נ כשמסרה התורה לו לבוא עלי' בע"כ הויא ביתו וכדחזינן דקראה התורה בית אחיו, שהיא עתה של בית אחיו הזה, אכן אם נימא אין זיקה לא נעשית כלל של הבית, והא דקריא רחמנא בית אחיו, הפירוש שהיתה בחייו ביתו, ומה דאמרה התורה יבמה יבא עלי' בע"כ, הוא דינים שאמרה התורה שאף אם בא בע"כ קנאה, אבל לא מטעם שהיא שלו לזה.
והנה משנה ראשונה סברה דהיכא דלא אכלה בחיי הבעל היינו שלא הגיע הזמן אז לא מקריא בית אחיו, והא דארוסה זקוקה ליבום ילפינן מקרא דהחוצה לרבות ארוסה, וכדאיתא לקמן בדף י"ג וכדאיתא ביומא, ועיין בתוס' ד"ה לרבות, ובודאי בארוסה לא עדיף זיקת היבם מהבעל, דלאלומי מבעל לא אמרה התורה, ואם לא מקריא בית אחיו, בודאי דמה שהדין שאם בא בע"כ קנאה הוא רק דינים. לא שתהא מקריא ביתו, וא"כ יבמה כזו דלא הויא בית אחיו, ורק מדין כספו היתה אוכלת, אם נעשית יבמה אינה אוכלת מן התורה, שהרי קנין כספו אמר רחמנא ולא קנין דאחיו, אכן כל זה אם לא היתה אוכלת בחיי הבעל, אבל אם הגיע הזמן בחיי הבעל, דאז למשנה ראשונה היתה כבר אוכלת מטעם ביתו, וגם בנפלה לפני היבם אוכלת אחרי דגם עתה היא בית אחיו, ומה שבידו לבוא עלי' בעל כרחה הוא, דהיא שלו לזה, ומקריא ביתו, והא דהביא קרא דקנין כספו אמר רחמנא אף דלמשנה ראשונה אף ארוסה אינה אוכלת, לאשמעינן דהיכא דאינה אוכלת בחיי הבעל מדרבנן, היינו דשריותא דידה מן התורה הי' רק מטעם קנין כספו בפני היבם, אף מדאורייתא אינה אוכלת.
כל זה למשנה ראשונה, אכן משנה אחרונה אמרה, אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה ויש להסתפק מאיזה טעם, אם משום דמשנה אחרונה סברה דהגיע הזמן לא הויא כמסירה לחופה, או דמשנה אחרונה פליגא גם על מסירה לחופה, דסברה דהאי דמיעט רחמנא בית אבי' פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל, דמזה הילפותא למשנה ראשונה דאם מסר לחופה היא כבר בבית הבעל, משנה אחרונה סברה דקרא מיעט רק דאם מסרה לחופה כבר אינה בבית אבי', אבל גם לרשות הבעל לא נכנסה ולא מקריא כלל ביתו משום שנמסרה לחופה.
ונראה לי, דבזה פליגי רב ורב אסי בכתובות דף מ"ח, דאמר רב מסירתה לכל חוץ מתרומה, ורב אסי אמר אף לתרומה, והנה רש"י, פירש דטעמא דרב אסי משום שמא תשקה, ובמסר לחופה לא שייך שמא תשקה, והקשה בתוס' הא רב אסי ע"כ למשנה אחרונה ולמשנה אחרונה הא בודאי הטעם משום סמפון.
אכן לדברינו הא האי סוגיא סברה דטעם דאוכלת למשנה ראשונה בהגיע הזמן, משום דעתה אוכלת מטעם ביתך, מעתה פליגי רב ורב אסי בטעמא דמשנה אחרונה, רב אסי סבר דמשנה אחרונה סברה דהגיע הזמן לא הוי כמסירה לחופה אבל במסר לחופה ילפינן מקרא דבית אבי', דכיון שנמסרה לחופה ורשות ביד בעלה לבא בע"כ, מקריא בית בעלה, וממילא עתה אוכלת מטעם כל טהור בביתך, אכן רב סבר דמשנה אחרונה סברה דקרא ממעט מבית אבי' פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל, דאם מסר לחופה איננה בבית אבי', אבל גם בית בעלה לא מקריא, וא"כ אכילתה יהי' רק מטעם קנין כספו, ורבנן הא גזרו שלא תאכל מטעם קנין, ולא חילקו באיזה מקום היא יושבת.
ומעתה יתפרשו דברי הגמ' שם דקאמר, ואימא היכא דהדרא לבי נשא תהידר למילתא קמייתא, ועיין רש"י ותוס', ולדברינו פריך, כיון דרב אסי איתותב מברייתא דאיתא בהדיא דמסירה לחופה אין מועיל לענין שתקרא ביתו, ודוקא אם נכנסה לחופה מקריא בית הבעל, א"כ אימא היכא דהדרא לבי נשא תיהדר למילתא קמייתא, דלרב אסי דס"ל דע"י מסירה לחופה נכנסה כבר לבית הבעל, בודאי שלא תשוב עוד להיות בית אבי', דנשואין מוציא מרשות אב, אבל אחרי דרב אסי איתותבי, והלכה כרב דקרא מפיק רק שאיננה אז בית אבי', אבל לא נכנסה עוד לרשות הבעל אימא שתוכל לשוב למילתא קמייתא, וע"ז אמר רבא, דפסקה תנא דבי ר' ישמעאל דכיון שיצתה מרשות אבי' (אף שלא נכנסה עוד לרשות הבעל) שוב אינה חוזרת.
ולפי זה מיושב מאי דאיתא בתוספתא דלמשנה אחרונה, אין היבמה אוכלת עד שתבעל אף שהיתה אוכלת בחיי הבעל, שהרי התוספתא סברה דמסירה לחופה אין עושה שתקרא ביתו, א"כ אף שהיא שלו לבוא בעל כרחה, קנין זה לא עדיף ממסירה לחופה, ומסירה לחופה אין מועיל שתקרא ביתו, א"כ יבמה אינה אוכלת מן התורה, שהרי ביתו לא מקריא, ותאכל רק מטעם קנין כספו אמר רחמנא ולא קנין אחיו, אכן אף למשנה ראשונה הא משום דיבמה יבוא בע"כ מקריא ביתו, הוא דוקא אם יש זיקה, והאי דינא הוא משום שהקנה התורה אותה לו, אבל אם אין זיקה, הוי רק דין שאם בא בע"כ קנאה, אבל לא שהיא שלו.
נמצא דהגמ' ביבמות לקמן שהביאה לימוד דקנין כספו אמר רחמנא ולא קנין דאחיו, ללמד דאף מאן דס"ל יש זיקה אם היתה רק ארוסה שאכלה בחיי בעלה מן התורה רק מדין קנין כספו, היבמה אף שקנוי' לו אין אוכלת מן התורה, שהרי קנין שלו הוא קנין אחיו, וקנין כספו אמר רחמנא ולא קנין אחיו, ולימוד דושבה אל בית אבי' פרט לשומרת יבם דאיצטריך בבת כהן לישראל, ולא אמר מטעם דקני לה, דהא למ"ד אין זיקה אין להיבם כלל קנינים בהיבמה, והא דקריא רחמנא בית אחיו, הוא שהיתה מקודם בית אחיו משו"ה איצטריך לימוד מקרא דושבה אל בית אבי'.