אור ברסלב

לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן ז · ב

א

ועפ"י דברינו יש ליישב קושית הבית שמואל על דברי הרמ"א באה"ע סימן קס"ה, שכתב הרמ"א על דברי המחבר שכתב, וי"א דמצות חליצה קודמת, וע"ז כתב הרמ"א, ומ"מ אין כופין, דמשמע דאף לדעת הר"ת והרא"ש (דס"ל מצות חליצה קודמת) אין כופין, וליתא אלא כשאינו יודע אם מתכוונת לשם מצוה כופין אותם במילי, ואע"ג בנדרה הנאה כופין אפילו בשוטים כו' ש"ה דאין ודאי איסור אלא חיישינן שמא אין כונתו לשם מצוה, ואם ידוע דאין כונתו לשם מצוה כופין, אפילו בשוטים להנך פוסקים דסבירא להו מצות חליצה קודמת עכ"ד הבית שמואל.

אכן לדברינו ניחא, דהנה לכאורה קשה, דהא לכאורה משמע דהלכה כאבא שאול, כמו שהביא הר"ת ראי' מסתם מתניתין דבכורות דחזרו לומר מצות חליצה קודמת ובריש מכילתין אוקימנא מתניתין כאבא שאול ובפרק בית שמאי תני בר קפרא, לעולם ידבק אדם בחליצה, וסתמא דגמ' בכתובות כאבא שאול (עיין כל זה בתוס' דף ל"ט ד"ה אמר רב), א"כ תקשה איך פסקינן יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירא הראשון, כיון דעתה בודאי אין מצוה ליבום, שהרי כבר נפטרה תיכף כשקידש אחותה, א"כ הא עתה בודאי כאילו פוגע בערוה.

אכן לדברינו מיושב, דאבא שאול בתרתי פלוג אדרבנן, דאבא שאול סבר דקרא דיבמה יבא עלי' למצוה דוקא כדאיתא שם בדף ל"ט, ורבנן לא דרשי קרא דיבמה יבא עלי' שהוא דוקא אם מכוון לשם מצוה, ועוד זאת פליגי דלאבא שאול דס"ל כאילו פוגע בערוה, עדיין ביבמה איסור ערוה עלי', ורק המצות יבום הותרה, ורבנן סברי דתיכף כשמת אחיו ונפלה ליבום נסתלק איסור ערוה.

והנה בדף ל"ט איתא בגמ', תנן התם מצות יבום קודמת למצות חליצה, בראשונה שהיו מתכונין לשם מצוה, עכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת, אמר רב אין כופין, כי אתי לקמי' דרב אמר להו אי בעית חליץ אי בעית ייבם בדידך תלא רחמנא. ואם לא יחפוץ האיש הא אם חפץ אי בעי חליץ אי בעי מיבם, ועיין שם בתוס', ונראה לי דרב קאי על מתניתין דחזרו לומר מצות חליצה קודמת, והיינו דבזה סברי כאבא שאול דקרא דיבמה יבא עלי' הוא למצוה, שדוקא אם מכוון לשם מצוה קיים מצות יבמה יבא עלי', אבל אם לא כיוון לשם מצוה לא קיים מצוה, אבל בזה דאבא שאול סבר כאילו פוגע בערוה שהוא סובר דעדיין איסור ערוה עלי', בזה לא פסקינן כותי'.

והנה הטעם דמצות חליצה קודמת, משום דאם יבא עלי' שלא לשם מצוה ביטל מצות יבמין, נהי דקנה אותה ופטר אותה לעלמא, דלא גרעו מאם בא עלי' באונס וכדומה, אעפי"כ מצות יבמין לא קיים, שמצות יבמין הוא שיבא לשם מצוה, משו"ה מצות חליצה קודמת, שהרי אז יקיים מצות יבמין, כמו דחזינן דגזרו רבנן בד' אחין שנים נשואין שתי אחיות, משום ביטול מצות יבמין, שיחלוץ, אכן כל זה אם החליצה תהי' בלא כפי', דאז החליצה כדינה דהרי אמר קרא אם לא יחפוץ הא חפץ מייבם הרי דעיקר מצות חליצה שיהי' תלוי בדעתו אם יחפוץ מייבם ואם לא יחפוץ יתן חליצה, משו"ה אמרינן מוטב חלוץ אותה שתקיים מצות יבום כדינה, אבל תדע שבדידך תלא רחמנא, אכן אם נכוף אותו לחלוץ הלא אז החליצה אינה כדינה, שהרי אין כאן אם חפץ מייבם, ואף דבדיעבד הוי חליצה דהרי לא גרע מאלמנה לכה"ג דרבי רחמנא חליצה מקרא דיבמתו והוי חליצה, אבל חליצה מעליא לא הוי, וחליצה כזו שבאה על ידי כפי' לא עדיפא מביאה שלא לשם מצוה, משו"ה אין כופין.

ולפי זה לא קשה מכל הנך ראיות שמביא ר"ת דהלכה כאבא שאול, על דינא דנאסרה והותרה תחזור להתירא הראשון, דכל הנך ראיות הוא רק מצות חליצה קודמת למצות יבום והיינו דבזה פסקינן כאבא שאול דעיקר מצות יבמין הוא אם בא למצוה, אבל אם בא לשם נוי וכו' לא קיים מצות יבום כדין, וחליצה כדינא עדיפא מינה, (וכהא דחד מ"ד סובר דחליצת גדול שבאחין עדיפא מביאת קטן שבאחים), אבל בזה דאבא שאול סובר דהוי כאילו פוגע בערוה, דסבירא לי' דעדיין איסור ערוה עלי' בזה לא פסקינן כותי', משו"ה פסקינן להלכה, יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירא הראשון אף שעתה אין כאן מצות יבום.

ולפי זה מאירים דברי הרמ"א, דאף לי"א דסבירא להו מצות חליצה קודמת אעפי"כ אין כופין (אף בודאי אין מכוון למצוה), משום דאם החליצה ע"י כפי', גם החליצה איננה כדין, דהרי בדידי' תלא רחמנא, וכיון דלא סבירא לן כאילו פוגע בערוה, משו"ה אין כופין, שזהו ממש דברי רב.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה