לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן ו · ב
ובזה אפשר לפרש הא דאיתא בתוס' ברכות על מתניתין דמי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפילין כו', ואיתא בתוס' ז"ל, בירושלמי מפרש טעמא, א"ר בון כתיב למען תזכור כו' עד כל ימי חייך, ימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים, ע"כ דברי התוס', ולכאורה תמוה הא טעמא דמתניתין משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה, ולמה איצטריך להירושלמי טעמא דימים שאתה עוסק בחיים, ואף אם נימא דאסמכתא בעלמא הוא קשה למאי הביא בתוס' האי טעמא.
אכן לדברינו אפשר לומר, דאימת אמרינן עוסק במצוה פטור מן המצוה, דוקא אם שניהם בין אדם למקום אי שניהם בין אדם לחבירו, כמו בשומר אבידה דפטור מלמיתב רפתא לעניא אבל אם הוא עסוק במצוה שבין אדם לחבירו ובא מצות הקב"ה, אפשר אמרינן הנח מצוה שהוא בשביל איש ועשה כבוד המקום שאתה והוא חייבים בכבוד השם אכן כל זה בחי שהוא חייב בכבוד השם, אבל במתים חפשי, ולזה הביא אסמכתא דימים שאתה עוסק בחיים הנך מחויב בק"ש, אבל ימים שאתה עוסק במתים אמרינן שפיר עוסק במצוה פטור מן המצוה, והא דשושבינין ג"כ פטורים מק"ש משום דמצות נשואין ושמחתה הוי דברים שבין אדם למקום, אכן ר' שילא בסוכה סובר דדוקא חתן פטור משום שהוא טריד במילי דשמיא, וכל בני החופה חייבין, והוא כדברינו.