אור ברסלב

לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן ה · א

סימן ה

ונראה לי, דהנה הרמב"ם כתב בפ"ו מהלכות נזירות הלכה א' ז"ל, נתגלח רוב ראשו בין בתער בין כעין תער ולא נשאר מן השערות כדי לכוף ראשן לעיקרן, בין בזדון בין בשגגה אפילו גלחוהו לסטים באונס הרי זה סותר שלשים יום עד שיהי' לו פרע ואח"כ מתחיל למנות, הרי מוכח מהרמב"ם דאם הניחו כדי לכוף ראשן לעיקרן אינו סותר, וכבר הקשה הלחם משנה בפ"ה הלכה י"א דהרי הגמ' שם דף ל"ט איתא, איבעיא להו האי מזיא מלתחת רבי או מלעיל רבי, למאי נפקא מינה לנזיר שגילחוהו לסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו, אי אמרת מלתחת רבי נזירות הא שקלי' אלא אי אמרת מלעיל רבי מאי דאקדיש הא קאים, ופשיט, ת"ש מסקרתא דרפי עמרא מלתחת ותו כד צבעי סביא דיקנהון חוורון עיקבי נימהון, ש"מ מלתחת רבי ש"מ לפי זה איפשטא בעיא דאפילו שייר כדי לכוף ראשן לעיקרן סותר משום דנזירות הא שקלי, ואיך כתב הרמב"ם דאם שיירו כדי לכוף ראשן לעיקרן אינו סותר.

וצריך לומר, דהנה בגמ' איתא, ת"ר תער אין לי אלא תער, תלש מירט סיפסף כל שהוא מנין, ת"ל קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו דברי ר' יאשי', ר' יוחנן אומר תער אין לי אלא תער מירט תלש סיפסף כל שהוא פטור, והכתיב קדוש יהי', למימרא דאם גלח בתער קאים עליה בעשה ול"ת, והנה הרמב"ם כתב בפ"ה מהלכות נזירות הלכה י"א ז"ל, נזיר שגלח שערה אחת לוקה בין בתער בין בזוג כו' וכן אם תלשה בידו לוקה עכ"ד, וכתב ע"ז הכ"מ שפסק כר' יאשי', ולדידי תמוה, דהא לר' יאשי' הלימוד דהיכא דתלש או מרט חייב משום דכתיב קדוש יהי' גדל פרע, וסובר ר' יאשי' דהאי קרא דקדוש יהי' הוא טעם על לא יעבור, דמשו"ה עובר על לא יעבור משום שמצוה שיהי' קדוש, וא"כ היכא דעבר על קדוש יהי' עובר על לאו דלא יעבור, דלר' יאשי' אין חילוק בין עשה דקדוש יהי' ללאו דלא יעבור, וא"כ איך כתב הרמב"ם דאם העביר על ראשו סם שמשיר את השער והשיר את השער אינו לוקה אלא ביטל מצות עשה שנאמר גדל פרע שער ראשו.

לכן נראה לי, דהרמב"ם לא פסק כר' יאשי', והרמב"ם פסק כברייתא דאיתא, אין לו אלא תער תלש מירט ספסף כל שהוא מנין ת"ל לא יעבור על ראשו, ופירש בתוס' לרבות כל המעבירין, לפי זה האיסור דלא יעבור הוא דוקא אם העביר את השער, אבל הסך בסם איננו מעביר את השער אלא מחלה את העור והשער נופל מאליו, ומשו"ה לא עבר על לאו דלא יעבור ורק שביטל את המצוה, שמצוה להיות קדוש ושיהי' לו גידול פרע ועתה אין לו הגידול פרע.

והנה לר' יאשי' דסבירא לי' דלא יעבור על ראשו ודין דקדוש יהי' אחד הוא, א"כ כמו דלא יעבור קאי על השער כן קדוש יהי' קאי על השער. שהשער שהוא קדוש יהי' בקדושתי' ויגדל פרע, דאין לומר דקדוש והי' קאי על האדם שהוא יהי' קדוש ויהי' לו גידול פרע, דא"כ אמאי אם תלש שערה אחת עובר, הא קי"ל דאין סותר אלא ברוב ראשו, דכל זמן שיש לו רוב הראש שלא גולח יש לו גידול פרע, ע"כ דלר' יאשי' דיליף מקרא דקדוש יהי' דאף אם תלש שערה אחת עובר, ע"כ דקאי על השער שקדוש יהי' בקדושתי' יגדל פרע, אכן לברייתא דיליף על שערה אחת מקרא דלא יעבור, קרא דקדוש יהי' קאי על האדם שהוא קדוש, וצריך שיהי' לו גידול פרעי ואם סך במיעוט ראשו לא יעבור על עשה דקדוש יהי' גדל פרע, שהרי יש לו גידול פרע, ואפשר שיעבור משום חצי שיעור, אבל על העשה לא יעבור.

לפי זה מיושב מאי דקאמר הרמב"ם דאם שיירו הלסטים כדי לכוף ראשן לעיקרן אין סותר, ובגמ' אמר דאם מזיא מלתחת רבי נזירות הא שקלי וסותר, דבגמ' קאי אליבא דר' יאשי' דסבירא לי' דקדוש קאי על השער שהקדיש, יהי' בקדושתי', ואותה יניח גידול פרע, א"כ אם מזיא מלתחת רבי, הרי מה שעלה איננו מן זה שקידש וכיון דגלחו לסטים מה שקידש זהו סתירה וצריך עוד לגדל פרע, דכן הי' הלכה שאם גלחו סותר, ועתה יהי' קדוש מה שיגדל עתה, דכיון שהיתה ההלכה דסותר אם גילח ע"כ דעתה מתחיל קדושה אחרת, דאל"כ מה יועיל שסותר, הא נזירות שקידש שקלוהו, ע"כ דאחר הסתירה יתקדש זה שיגדל עתה, אבל לברייתא דיליף מן לא יעבור לרבות כל המעבירין, אין תלוי כלל אם יש השער שקידש, עיקר תלוי בזה דדין הוא בנזירות שהאדם יהי' לו גידול פרע, דלדידי' האי קדוש יהי' קאי על האדם דקדושתי' הוא שיהי' לו גידול פרע, א"כ לא תלי כלל אם זה השער שקידש, משו"ה פסק הרמב"ם דאם שיירו לסטים כדי לכוף ראשו לעיקרן הרי עוד נשאר האדם בקדושתי' שהרי עדנה יש לו גידול פרע, משו"ה אין סותר אף שאין זה השער שקידש, דהרי הרמב"ם פסק כברייתא דילפינן לרבות כל המעבירין מלא יעבור לא מקרא דקדוש יהי'.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה