אור ברסלב

לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן ה

סימן ד

אי יש עשה דקדוש יהי' אף בימי חלוטו של נזיר

דף ה'. גמ', מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה, דאי לא תימא הכי הא דקיימא לן דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה ליגמר מנזיר, אלא מנזיר מ"ט לא גמרינן שכן ישנו בשאלה.

אכן הרמב"ם כתב בפ"ז מהלכות נזירות הלכה ט"ו ז"ל, והלא נזיר שגלח בימי נזרו עובר על ל"ת שנאמר קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו, ובכל מקום אין עשה דוחה ל"ת ועשה, ולמה דוחה עשה של תגלחת הנגע לנזירות, מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת, וימי חלוטו אין עולין לו כמו שביארנו והרי אינו קדוש בהן ובטל העשה מאליו ולא נשאר אלא הל"ת שהוא תער לא יעבור על ראשו, ולפיכך בא עשה של תגלחת הצרעת ודחה אותו, והראב"ד השיג על זה ז"ל, א"א אני שונה במס' יבמות משום דהוי לאו ועשה שישנו בשאלה והיינו דקילי, והכ"מ תירץ דמשו"ה אמר הרמב"ם האי טעמא, משום דהא נזיר שמשון אינו בשאלה, משו"ה כתב הרמב"ם דהטעם משום דאינו קדוש דימי חלוטו אין עולין לו, אכן תקשה הא בגמ' דילן סבר דיש עשה, אף דבודאי גמ' דידן סבירא לי' דאין ימי חלוטו עולין, וא"כ הא אין כאן עשה, ואף שכתב הכ"מ דסוגיא דפ' ג' מינין סברה דלא הוי רק לאו, אבל יקשה במאי פליגי הסוגיות דהאי סוגיא סברה דיש עשה דקדוש יהי' אף בימי חלוטו וסוגיא דג' מינין סברה דכיון דאין עולין אין כאן קדושה, ובמאי פליגי.

עוד קשה הא בנדרים אם אמר קונם סוכה, אין יושב בה ישיבה של מצוה, ופירש הרשב"א הטעם משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, ובנדרים יש עשה דכל היוצא מפיו יעשה ולאו דלא יחל דברו, והא הוי לאו ועשה שישנו בשאלה, ואין לתרץ משום דשם מפורש קרא דלה', דנדרים חל אף על דבר מצוה, דא"כ תקשה למה להרשב"א לומר הטעם משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, תיפוק לי' דהא קרא כתוב דחל, וע"כ דמקרא הי' אפשר לומר דאשמעינן קרא דחייל וממילא עליו החיוב ליתשל על נדרו, להכי פירש הרשב"א דכיון דחייל אין העשה דוחה, ותקשה הא הוי לאו ועשה שישנו בשאלה ונימא דקרא אשמעינן דחייל וממילא עליו החיוב ליתשל על נדרו, אבל אם לא שאל החיוב עליו לישב, דעשה דוחה לאו ועשה שישנו בשאלה.

עוד הקשה המשנה למלך בפ"ח מהלכות טומאת צרעת הלכה ג' שכתב הרמב"ם, כיצד מגלחין הנתק, מגלח חוצה לו כו' ואפילו הי' נזיר הרי זה מגלח, והא ימי הסגרו עולין לו וא"כ יש כאן עשה דקדוש יהי' ואמאי מגלח להרמב"ם שכתב הטעם משום דימי חלוטו אין עולין ולא הוי קדוש, אכן הא ימי הסגרו עולין ואמאי מגלח הנתק, [ומה שהקשה המשנה למלך לדברי הראב"ד דסבירא לי' הטעם משום דהוי לאו ועשה שישנו בשאלה, א"כ למה לן קרא דוהתגלח שאף נזיר מגלח, פשוט הוא, הא האי והתגלח לא מיותר דהא בעינן לרבות שכשר בכל אדם ובכל דבר, וזה ילפינן דכתיב והתגלח, שהחיוב רק שיהי' מגולח בכל אופן, היינו בכל אדם ובכל דבר, א"כ קרא לא אייתר כלל לרבות נזיר, והתורת כהנים אומר והתגלח משום דזה וילפינן מתגלחת המצורע בימי חלוטו שדוחה נזירות משום דישנו בשאלה ויליף א"כ גם בנתק כן, אבל להרמב"ם הא קשה].

א

ונראה לי, דהנה הרמב"ם כתב בפ"ו מהלכות נזירות הלכה א' ז"ל, נתגלח רוב ראשו בין בתער בין כעין תער ולא נשאר מן השערות כדי לכוף ראשן לעיקרן, בין בזדון בין בשגגה אפילו גלחוהו לסטים באונס הרי זה סותר שלשים יום עד שיהי' לו פרע ואח"כ מתחיל למנות, הרי מוכח מהרמב"ם דאם הניחו כדי לכוף ראשן לעיקרן אינו סותר, וכבר הקשה הלחם משנה בפ"ה הלכה י"א דהרי הגמ' שם דף ל"ט איתא, איבעיא להו האי מזיא מלתחת רבי או מלעיל רבי, למאי נפקא מינה לנזיר שגילחוהו לסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו, אי אמרת מלתחת רבי נזירות הא שקלי' אלא אי אמרת מלעיל רבי מאי דאקדיש הא קאים, ופשיט, ת"ש מסקרתא דרפי עמרא מלתחת ותו כד צבעי סביא דיקנהון חוורון עיקבי נימהון, ש"מ מלתחת רבי ש"מ לפי זה איפשטא בעיא דאפילו שייר כדי לכוף ראשן לעיקרן סותר משום דנזירות הא שקלי, ואיך כתב הרמב"ם דאם שיירו כדי לכוף ראשן לעיקרן אינו סותר.

וצריך לומר, דהנה בגמ' איתא, ת"ר תער אין לי אלא תער, תלש מירט סיפסף כל שהוא מנין, ת"ל קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו דברי ר' יאשי', ר' יוחנן אומר תער אין לי אלא תער מירט תלש סיפסף כל שהוא פטור, והכתיב קדוש יהי', למימרא דאם גלח בתער קאים עליה בעשה ול"ת, והנה הרמב"ם כתב בפ"ה מהלכות נזירות הלכה י"א ז"ל, נזיר שגלח שערה אחת לוקה בין בתער בין בזוג כו' וכן אם תלשה בידו לוקה עכ"ד, וכתב ע"ז הכ"מ שפסק כר' יאשי', ולדידי תמוה, דהא לר' יאשי' הלימוד דהיכא דתלש או מרט חייב משום דכתיב קדוש יהי' גדל פרע, וסובר ר' יאשי' דהאי קרא דקדוש יהי' הוא טעם על לא יעבור, דמשו"ה עובר על לא יעבור משום שמצוה שיהי' קדוש, וא"כ היכא דעבר על קדוש יהי' עובר על לאו דלא יעבור, דלר' יאשי' אין חילוק בין עשה דקדוש יהי' ללאו דלא יעבור, וא"כ איך כתב הרמב"ם דאם העביר על ראשו סם שמשיר את השער והשיר את השער אינו לוקה אלא ביטל מצות עשה שנאמר גדל פרע שער ראשו.

לכן נראה לי, דהרמב"ם לא פסק כר' יאשי', והרמב"ם פסק כברייתא דאיתא, אין לו אלא תער תלש מירט ספסף כל שהוא מנין ת"ל לא יעבור על ראשו, ופירש בתוס' לרבות כל המעבירין, לפי זה האיסור דלא יעבור הוא דוקא אם העביר את השער, אבל הסך בסם איננו מעביר את השער אלא מחלה את העור והשער נופל מאליו, ומשו"ה לא עבר על לאו דלא יעבור ורק שביטל את המצוה, שמצוה להיות קדוש ושיהי' לו גידול פרע ועתה אין לו הגידול פרע.

והנה לר' יאשי' דסבירא לי' דלא יעבור על ראשו ודין דקדוש יהי' אחד הוא, א"כ כמו דלא יעבור קאי על השער כן קדוש יהי' קאי על השער. שהשער שהוא קדוש יהי' בקדושתי' ויגדל פרע, דאין לומר דקדוש והי' קאי על האדם שהוא יהי' קדוש ויהי' לו גידול פרע, דא"כ אמאי אם תלש שערה אחת עובר, הא קי"ל דאין סותר אלא ברוב ראשו, דכל זמן שיש לו רוב הראש שלא גולח יש לו גידול פרע, ע"כ דלר' יאשי' דיליף מקרא דקדוש יהי' דאף אם תלש שערה אחת עובר, ע"כ דקאי על השער שקדוש יהי' בקדושתי' יגדל פרע, אכן לברייתא דיליף על שערה אחת מקרא דלא יעבור, קרא דקדוש יהי' קאי על האדם שהוא קדוש, וצריך שיהי' לו גידול פרעי ואם סך במיעוט ראשו לא יעבור על עשה דקדוש יהי' גדל פרע, שהרי יש לו גידול פרע, ואפשר שיעבור משום חצי שיעור, אבל על העשה לא יעבור.

לפי זה מיושב מאי דקאמר הרמב"ם דאם שיירו הלסטים כדי לכוף ראשן לעיקרן אין סותר, ובגמ' אמר דאם מזיא מלתחת רבי נזירות הא שקלי וסותר, דבגמ' קאי אליבא דר' יאשי' דסבירא לי' דקדוש קאי על השער שהקדיש, יהי' בקדושתי', ואותה יניח גידול פרע, א"כ אם מזיא מלתחת רבי, הרי מה שעלה איננו מן זה שקידש וכיון דגלחו לסטים מה שקידש זהו סתירה וצריך עוד לגדל פרע, דכן הי' הלכה שאם גלחו סותר, ועתה יהי' קדוש מה שיגדל עתה, דכיון שהיתה ההלכה דסותר אם גילח ע"כ דעתה מתחיל קדושה אחרת, דאל"כ מה יועיל שסותר, הא נזירות שקידש שקלוהו, ע"כ דאחר הסתירה יתקדש זה שיגדל עתה, אבל לברייתא דיליף מן לא יעבור לרבות כל המעבירין, אין תלוי כלל אם יש השער שקידש, עיקר תלוי בזה דדין הוא בנזירות שהאדם יהי' לו גידול פרע, דלדידי' האי קדוש יהי' קאי על האדם דקדושתי' הוא שיהי' לו גידול פרע, א"כ לא תלי כלל אם זה השער שקידש, משו"ה פסק הרמב"ם דאם שיירו לסטים כדי לכוף ראשו לעיקרן הרי עוד נשאר האדם בקדושתי' שהרי עדנה יש לו גידול פרע, משו"ה אין סותר אף שאין זה השער שקידש, דהרי הרמב"ם פסק כברייתא דילפינן לרבות כל המעבירין מלא יעבור לא מקרא דקדוש יהי'.

ב

ולפי זה לא קשה כלל קושית המשנה למלך איך פסק הרמב"ם דמגלח נתק אפילו נזיר, להרמב"ם שכתב דטעמא דמגלח מצורע משום דימי חלוטו אין עולין ולא עבר על עשה דקדוש יהי', והא ימי הסגרו עולין, אכן לדברינו דדין דקדוש יהי' קאי על האדם שיהי' לו גידול פרע, ואם לא גילח רוב ראשו שיש לו עדנה גידול פרע, לא עבר על עשה דקדוש יהי' א"כ בנתק שאין מגלח כלל את רוב הראש, רק מגלח סביב הנתק כדי לידע אם פשה, א"כ לא עבר כלל על עשה דקדוש יהי', רק על לאו דלא יעבור, ואתי עשה דגלוח הנתק ודחי ל"ת. ולפי זה מיושב קושית התוס' דהקשה בנזיר למאן דס"ל ראשו ללאו דהקפה, מנא לן דדחי נזירות הא הוי עשה ול"ת, אכן לדברינו ניחא, דהנה לכאורה תקשה כיון דסבירא להרמב"ם דימי חלוטו כיון דאין עולין לאו קדוש הוא, א"כ מנא לן דעבר על לאו דלא יעבור, וע"כ צריך לומר דזה ילפינן מימים שלאחר מלאת דילפינן, מכל ימי לרבות ימים שלאחר מלאת כלפני מלאת, וימים שבימי חלוטו לא גרע מימים שלאחר מלאת, אכן מזה, היינו מדרשא דכל ימי, ילפינן רק ללאו דלא יעבור, ולא לעשה דקדוש יהי', משו"ה לדידן לא הוי אלא לאו בעלמא, וזהו סוגיא דנזיר למאן דיליף מראשו דאיהו סבירא לי' דקדוש יהי' קאי על האדם ובימי חלוטו לא הוי קדוש והוי רק לאו, וכיון דהוי רק לאו, לא איצטריך קרא, אכן סוגיא דיבמות אליבא דר' יאשי' דאיהו סבירא לי' דקדוש יהי' קאי על השער, וסבירא לי' דלאו דלא יעבור עם עשה דקדוש יהי' חד נינהו, וכיון דילפינן מקרא דאף ימים שאחר מלאת עובר על לא יעבור, ממילא עובר על קדוש יהי', היינו שיהי' השער שהקדיש ולא יעבירם, וא"כ לר' יאשי' עשה ול"ת הוא, משו"ה איצטריך קרא יתירא לרבות דדחי לאו ועשה דנזירות מטעם שישנו בשאלה, ולא קשה על הרמב"ם שכתב הטעם דדחי נזירות משום דאינו קדוש בימי חלוטו דאיהו לטעמי' דפסק כמ"ד דקדוש יהי' קאי על האדם לא על השער.

וכן אפשר לומר, דגם זה שיש לחלק בין נזירות לשאר לאו משום דישנו בשאלה תלי ג"כ בזה, שהנה ביארנו לקמן סי' ו' בסוגיא שכן הכשר מצוה. דהא דאמרינן אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל, לא הוי שזה הוא קולא משום שיכול לבטל דהרי ציצית ג"כ יכול לבטל שיכול ללבוש בגד שאינו של ד' כנפות וכן הוא בשבת דף קל"א דציצית מצוה שיכול לבטלה משום שבידו להפקירן, א"כ הכי מה שישנו בשאלה אין זה קולא לגבי לאו דלא יעבור, דהאיסור, שנזיר אסור להעביר השער ואם ישאל ימצא שאינו נזיר, אבל הלאו שנזיר אסור להעביר השער אין לבטל כלל, כמו שאין לבטל מצות ציצית אם הוא בגד של ד' כנפות שהוא שלו, אלא אם נימא דעיקר האיסור משום דהשער יש בו קדושה, א"כ הרי זה מצות חפצא שלא להעביר הקדושה שיש בהשער, אז שייך לומר שזה קולא שיכול לבטל הקדושה משער זה, וסוגיא דיבמות דאזלא אליבא דר' יאשי' דעיקר האיסור שלא לנגוע בהקדושה שיש בהשער, שייך שפיר לומר שכן ישנו בשאלה, אבל להרמב"ם דלאו דלא יעבור לא שייך במצות עשה דקדוש יהי', והוא לאו כללי שנזיר לא יעבור תער על ראשו, לא שייך כלל לומר שכן ישנו בשאלה, שאז איננו נזיר, אבל לאו שנזיר לא יעבור אי אפשר כלל לעקרו, אכן לפי זה בימי חלוטו אין כאן עשה, שהרי האדם אינו קדוש והוי רק לאו בעלמא.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה