לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן ב · ג
ועוד נראה לי דאף באלמנה לכהן גדול לא יתפוס קידושין ליבמה בה אף שאינה זקוקה לו ליבום, וכן משמע ברמב"ם שכתב בפ"ו מיבום וחליצה הי"א דאלמנה לכהן גדול שבא עלי' לא קנה אותה קנין גמור, ואם הי' מועיל קידושין הי' קונה אותה קנין גמור היכא דמכוון לקנות אותה בביאה, דהנה איתא בירושלמי פ"א ה"א, ר' יודן בעי כמאן דאמר הכל מודין בצרה שהוא חייב, קידש אחד מן השוק את אחת מהן ובא היבם כו' חלץ לחבירתה ובא עלי', למפריעה חלו עלי' קידושין, אמר ר' שמי לא כן אמר ר' ינאי נמנו שלשים וכמה זקנים מנין שאין קידושין תופסין ביבמה תלמוד לומר לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר שלא יהא לה הוי' אצל אחר ע"כ. ודברי הירושלמי לכאורה תמוהים, דאם לא ידע ר' יודן קרא דלא תהי' דלא תפיס הוי', מאין הי' סבר דאין תופס קידושין ביבמה, ע"כ דידע קרא, ורק שהי' סבר דקרא דוקא קודם שחלץ היבם לשני' אבל כשחלץ היבם לשני' ובירר שלא חלה הזקוקה על הצרה, למפרע חלו הקידושין, וא"כ מאי מייתו מקרא, אכן יש לומר דמעיקרא הי' סבר, כמו דהאיסור שלא תנשא הוא מטעם זיקת היבם כן מה דלא חלו הקידושין הוא משום זיקת היבם, וא"כ כשבירר היבם בחליצתו לשני' שאין זיקת היבם על זו, חלו הקידושין, וע"ז מוכיח דכיון דילפינן מקרא דלא תהי' אשת המת ולא כתיב, לא תהי' היבמה, א"כ גלי קרא דבאשת המת אין בה הוי', א"כ מה דלא חלו הקידושין אין הטעם משום האיסור ומשום זיקת היבם אלא גזירת הכתוב הוא שבאשת המת לא יהי' בה קידושין כל זמן שזקוקה ליבום או לחליצה, לא ליבם ולא לאחר, אבל מה שאסורה לעלמא ילפינן מהחוצה לאיש זר יבמה יבא עלי', וכדפירש בתוס' בדף מ"ט דילפינן מהאי קרא בין ללאו בין לקידושין, וילפינן מקרא דלא תהי' דאין בה הוי', ושם הא כתיב אשת המת, א"כ מהאי קרא ילפינן דאין ביבמה כלל הוי', א"כ אף ליבם אין בה הוי', דאין הפירוש בהפסוק שאין תופס קידושין בה מטעם איסור, אלא גזירת הכתוב הוא דבכה"ג אין באשת המת הוי' לא לדידי' ולא לעלמא, ולפי זה באלמנה לכהן גדול ג"כ אין תופס קידושין, ודין דולקחה שתהא כאשתו מדין יבום בודאי דלא הוי דהא גלי קרא דיבמתו דעולה לחליצה ולא ליבום, ומה דמשמע מהרמב"ם דקצת קונה הוא מדין מאמר.
ולפי זה ע"כ הא דאלמנה לכהן גדול עולה לחליצה ולא ממעטין אותה מדין ולקחה, ע"כ דהלימוד הוא בעלמא, היינו אשה שבעלמא בלא דין יבום יש בה הוי', באשה כזו יש בה זיקת יבום או חליצה, וא"כ צרת ערוה דבעלמא אין עלי' איסור כלל ואיסורא רק מנפילה זו, היא בכלל דיש לן שעולה לחליצה ואין עולה ליבום, וא"כ מנא לן דצרה אין עולה לחליצה.