אור ברסלב

לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן א · ב

א

והנה בתוס' ד"ה ואחות אשתו, הקשו, דנדה תאסר ליבם אעפ"י שמטהרה אחר כן, כמו אחות אשתו שאין מתיבמת אפינו מתה אשתו אחרי כן, ותרצו בתוס', ז"ל, דלא דמי, דאחות אשה ושאר עריות האיסור עומד על היבם טפי משאר בני אדם, אבל נדה לכו"ע אסירא, ואפילו בנדתה משמע בפסחים דף ע"ב דבת יבום היא כו', ועוד נראה לחלק דאחות אשה אעפ"י שמתה אשתו אחרי כן שוב לא תזקק ליבום כיון שנפטרה שעה אחת משום שנאמר דרכי' דרכי נועם כו' דאין זה דרכי נועם, אם יש לה להזדקק לזה שנפטרה הימנו, אבל נדה דרכי נועם היא דלבעלה נמי צריכה להמתין עד שתטהר עכ"ד התוס'. ולכאורה לפי תירוץ השני דעיקר הטעם דנדה מתיבמת הוא משום דרכי נועם שתטהר, ותקשה נהי דכשתטהר מתיבמת אבל איך קני לה בעת שהיא נדה הא אז ערוה היא, בשלמא לתירוץ הראשון גם בעת שהיא נדה לא דמיא לאחות אשה, משום שהאיסור לא על היבם לבדו, אבל לתירוץ השני נדה היא ערוה ורק שזהו דרכי נועם שתמתין עד שתטהר, וא"כ בעת נדתה איך קני לה הא אז ערוה היא, וצריך לומר דגם לפי תירוץ השני תירצו דנדה אינה ערוה כמו אחות אשה, אלא דפירשו בתוס' דמשו"ה לא דמיא לאחות אשה דכיון שאם תמתין הרי זה דרכי נועם וא"כ ראוי' לביאת יבום היא וכיון דראוי' לביאת יבום אחר כן אף בעת נדתה יש עלי' זיקת יבום וקני לה כיון דלא דמיא לאחות אשה ששם אין צריכה להמתין.

אלא דיקשה עדנה, דכל הנך תירוצי הוא אם נימא דעשה דוחה ל"ת שיש בה כרת, וא"כ היתה מתיבמת ערוה, ורק דגלי קרא דעלי' דאין ערוה מתיבמת, א"כ אמרינן דוקא ערוה דדמיא לאחות אשה, או מטעם שהאיסור רק על היבם לא על כולי עלמא, או מטעם דדוקא היכא שאין צריכה להמתין, אבל נדה דלא דמיא לאחות אשה שאיסורה על כולי עלמא וגם היא צריכה להמתין משו"ה לא נוכל למילף מקרא דעלי' ומתיבמת אף בעת נדתה, אבל לפי מאי דמסקינן דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת א"כ נהי דנדה לאחר שתטהר מתיבמת אבל בעת נדותה איך תתיבם הא אין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת.

אכן באמת יש לומר, דקנין יבמות לא שייך כלל במצות יבום, דאף היכא שבא עלי' ולא קיים מצוה קני לה, דהרי אנסוהו לאכול מצה למאן דס"ל מצות צריכות כונה לא יצא, (עיין ר"ה ד' כ"ח), וא"כ איך קני לה באונס כדקי"ל הבא על יבמתו בין בשוגג כו' בין באונס, והא לא עשה מצוה, ע"כ דאף דלא יצא מצות יבום אעפי"כ קני, והא דקאמר בגמ' דאי אין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת אז ידעינן ממילא דערוה אין מתיבמת ואף בדיעבד בודאי דלא קני לה, היינו דאימתי מרבינן דאף באונס ובלא מצוה קני לה, דוקא היכא שזקוקה לו ליבם, אבל אשה שאין זקוקה ליבום מטעם דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת בודאי דאין זקוקה ולא קני לה, אכן נדה כיון שזקוקה ליבום מטעם שעלי' להמתין עד שתטהר, אף בעת נדותה קני לה, אף שאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת ולא עשה מצוה דבאשה שזקוקה ליבום קונה אותה אף היכא שלא עשה כלל מצוה, (והא דאיתא בגמ' פסחים ע"ב דמשו"ה יבמתו נדה בעל פטור מחטאת משום דעשה מצוה, הכונה שנתקיים המצוה, שהרי קני לה, כמו בכל טועה בדבר מצוה היכא שמל מילה שלא בזמנה בשבת, דהרי מצוה הבאה בעבירה היא, ומקושית התוס' בסוכה דף ט' דלמה לן קרא גבי סוכה להוציא הגזול תיפוק לי' דהוי מצוה הבאה בעבירה מוכח דאף בשוגג הוי מצוה הבאה בעבירה, וע"כ דכוונת הגמ' שנתקיים המצוה אף שהוא לא זכה במצוה ואעפי"כ פטור מחטאת).

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה