אור ברסלב

לבוש מרדכי על גיטין· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן י · א

סימן י

והנראה לי, דהנה האלפס כתב בפ"ג דסנהדרין, והיכא דקבל עליו קרוב או פסול כבי תרי, חזינא לגאון דקאמר אפילו קנו מיני' מצי הדר בי' דקנין בטעות הוא דרחמנא אמר עפ"י שנים עדים יקום הדבר, ורבואתא אחריני אמרי דלא מצי הדר בי' דאין אחר קנין כלום, וכותיהו מסתברא, דהא אפילו קביל עלי' לבעל דיני כבי תרי וקנו מיני' לא מצי הדר בי' כדאמר בפרק שבועת הדיינין מהימנת עלי כבי תרי כל אימת לא פרענא כו', וכתב ע"ז הרא"ש ז"ל, הראי' שהביא רב אלפס אינה ראי', לפי הטעם שתלה הטעם בקנין טעות, ההיא דשביעת הדיינין אפילו קנין לא בעי, אלא כיון שקבל עליו הלוה שיהא המלוה נאמן לומר שלא נפרע סגי, ואפילו עדים מעידים שפרעו הרי האמינו עליו ופסל כל העדים המכחישים, דבריו, וכל תנאי שבממון קים כאדם האומר אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני שאין צריך קנין אלא קבלה, ומיהו עיקר דבריו (של הגאון) אינם כלום, דאי חשוב קנין טעות משום דרחמנא אמר עפ"י שנים עדים א"כ קבלי' עלי' בחד נמי קנין טעות הוא, דרחמנא אמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, לא יומתו אבות בעדות בנים, אל תשת רשע עד, אלא ודאי אין אחר קנין כלום ולא שייך להזכיר הכא קנין טעות עכ"ל.

והנראה לי, דהנה הא דקי"ל אם קבל עליו קרוב או פסול ולרבנן אפילו בלא קנין, אם נגמר הדין או אם קבל אותו לעד והעיד, אין יכול לחזור בו, ולכאורה כיון דדין התורה דאין נאמן קרוב או פסול, א"כ במאי נתחייב, הא קודם גמר דין יכול לחזור בו, וא"כ איזה קנין הוא גמר הדין, ובמאי נתחייב, בשלמא אם קנו מיני' אין אחר קנין כלום, אבל אם לא קנו, אגמר הדין במאי נתחייב, הא גמר דין אין זה קנין, ועכצ"ל הא דפסלה תורה קרוב או פסול, הוא דוקא אם אין רוצה הבע"ד לקבל עדותו או דייני, אבל אם מרוצה הבע"ד לקבל עדותו או דייני, בכה"ג לא פסלה התורה עדותו, ויש ביד איש לסלק הפסול, היינו להאמין עדותו, וא"כ אם כבר דנו או שהעיד עדותו ברצון הבע"ד שמאמינו, הי' בשעת הגדה עד כשר וכן בשעת גמר הדין דיין כשר. ואף שכתב הרמב"ם נגמר הדין והוציא ממון בדין זה הפסול או בעדותו אינו יכול לחזור בו, הא הנמוקי יוסף והבית יוסף והב"ח כתבו דלאו דוקא נקט הרמב"ם והוציאו ועיין ש"ך שהסכים לדעת הלח"מ דהרמב"ם דוקא נקט והוציא, אכן לדידי נראה דאפשר דבדברי הרמב"ם צריך לגרוס במקום והוציא, להוציא, וכונתו, דאפילו להוציא מועיל גמר הדין, וכדקי"ל באתן לך מחלוקת, והלכה כדברי חכמים, אכן אפשר דהרמב"ם סובר דאף אם אמרו חייב אתה או פטור אתה, לא הוי גמר דין עד שיאמרו צא תן לו, וא"כ דקדק הרמב"ם שנגמר הדין להוציא, היינו שאמרו צא תן, עכ"פ גם דעת הרמב"ם דמועיל נגמר הדין.

ולפי זה סובר הגאון שהביא האלפס, דהא דאמרינן דמועיל קבלה, הוא דוקא היכא דחידוש התורה בהפסול, היינו דחדשה התורה דקרוב אין נאמן, וכן חידשה התורה שאם הוא רשע אין נאמן, בזה אמרינן דאימתי חידשה התורה היכא שהוא נגד רצון הבעל דבר, אבל אם הוא מרוצה לא פסלה התורה, וא"כ היכא דבעל דבר מרוצה הוי עדות מעליא או דין מעליא, אבל היכא דקבל עליו כשנים, בלא חידוש התורה לא הי' ידוע לנו ששנים נאמנים להוציא או לפטור ואמרה התורה על פי שנים עדים יקום דבר, היינו דשנים נאמנים, אבל אחד אין לנו להאמינו, ולא משום פסול, אלא דמהיכי תיתו נאמינו, א"כ על זה אין מועיל קבלה שיהי' נאמן, דהא דמועיל קבלה הוא רק לסלק הפסול, אבל לא לעשות מאין נאמנות לנאמן, ואפילו על ידי קנין אי אפשר לקבל בקנין שזה יהי' הנאמן, א"כ צריך לפרש הדברים של הקנין שהוא מתחייב עצמו אם יגיד העד כדבריו של בעל דינו, או שהוא מתחייב עצמו אם פלוני יפסוק שהוא צריך לשלם, לזה קאמר הגאון דקנין בטעות הוא, פירוש דהוא קנין באסמכתא כיון שהוא דאי, אם יאמר פלוני כן אז אתן או אפטור, זהו קנין באסמכתא, ודוקא אם קבל עליו פסול או קרוב בחד שאז הקנין שלא יחזור מזה שהוא מסלק הפסול, לזה מועיל קנין שלא יוכל לחזור בו אף קודם גמר דין, אבל היכא דאף לאחר גמר דין יוכל לחזור בו מטעם דאין לו כלל נאמנות ואין מועיל קבלה על זה להאמין לזה שחסר נאמנות אף קנין אין מועיל, דאף אם נפרש את הקנין שהוא מתחייב אם יאמר פלוני שהמעשה הי' כן, או שיאמר שלפי דעתי הנני מחויב, הוי קנין באסמכתא.

ולפי זה אפשר דלדברי הגאון לאו דוקא פסול או קרוב אין מועיל, אלא אפילו חד כשר אם קבל שיהי' נאמן כבי תרי אין נאמן, והא דקאמר האלפס בשם הגאון היכא דקבל עליו קרוב או פסול כבי תרי, רבותא אשמעינן האלפס לדעת החולקים, אפילו אם קבל קרוב או פסול כבי תרי מועיל בקנין.

עוד אפשר לומר דדעת הגאון דהיכא דקבל עליו כשר חד כבי תרי, כיון דמועיל מן התורה עדות הכשר לענין שבועה, א"כ יועיל הקנין שהוא מתחייב עצמו לבלי לפטור עצמו בשבועה, הכא שיהי' מחויב שבועה, וזה לא הוי אסמכתא, וא"כ על זה הקשה האלפס א"כ איך מועיל נאמנות שמאמין את המלוה כבי תרי אם יאמר שלא פרע, לדברי הגאון שאי אפשר לקבל עליו לנאמן את מי שאינו נאמן, אם נאמר שהוא התחייבות בטעות, שזה הוא דאי, אם יאמר המלוה שלא פרעתי אז אשלם, א"כ אפילו בשעת מתן מעות לא יועיל התנאי, דהא הלכה דהיכא דהוי אסמכתא אפילו בשעת מתן מעות אין מחויב וכדאיתא בב"מ ס"ו, וע"כ דזה לא הוי אסמכתא מה שהוא מתחייב שהוא יהי' נאמן לומר שלא פרע ועל התחייבות הזאת מועיל מתן מעות, וא"כ גם קנין על זה מועיל שיהי' הפסול נאמן כבי תרי.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה