אור ברסלב

לבוש מרדכי על גיטין· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן ח

סימן ז

המשך מסימן הקודם בענין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה.

אכן עוד קשה על הרמב"ם אמאי לא הביא האי דינא דירושלמי דאם הביא שליח גט וכתוב בו מתנה, או אם הביא עבד שטר בחו"ל שכתוב בו עצמך ונכסי קנוין לך, או כל נכסי קנוין לך, כיון שאם יבא הבעל ויערער יהי' בטל עדותו שאמר בפני נכתב ובפני נחתם לגבי הנכסים, ממילא יהי' בטל גם לענין הגט והשחרור דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, וממילא יהי' פסול הגט והשחרור בחו"ל כל זמן שלא נתקיים, דהא תקנו רבנן שצריך שיהי' עדות של בפ"נ ובפ"נ.

א

והנראה לי, דהנה בגמ' סנהדרין דף מ"א איתא אלא אמר רבא ה"ק אפילו בחקירות שנים אומרים ידענו ואחד אומר איני יודע עדותן קיימת, כמאן דלא כר"ע, אכן הרמב"ם כתב בפ"ב מהלכות עדות הלכה ג' ז"ל, היו העדים מרובים שנים מהם כיונו עדותן בחקירות ובדרישות, והשלישי אמר איני יודע, תתקיים העדות בשנים, וכבר תמה על זה הלח"מ, כיון שהרמב"ם פוסק כר' עקיבא דמקיש שלשה לשנים מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, וא"כ איך פסק דאם אחד אמר איני יודע תתקיים העדות בשנים, הא רבא אמר דלר"ע עדות כולן בטלה.

וצריך לומר דהרמב"ם ס"ל, דעד כאן לא אמרינן נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, דוקא אם העד הוא פסולי אבל אם העד כשר אלא שחסר לו נאמנות, אז איננו בגדר נמצא פסול, והוי דינו כמו שלשה ואחד לא ראה כל העדות, האם נימא בשביל שהוא לא ראה כל העדות יפסלו אלו שראהו, הא אין זה פסול אלא חסרון ראי', ה"נ באחד אומר איני יודע בחקירות, הא אין פסול בגופו, וגם אין פסול בהגדתו, רק חסרון שחסר בהגדתו הגדת החקירות, על זה לא שייך נמצא אחד קרוב או פסול.

בזה יש לישב קושית בנו של הגרעק"א בתשובת הגרעק"א סימן רכ"ב שהקשה לאביו על הא דאיתא בגמ' יבמות מ"ז, מעשה באחד שבא לפני ר' יהודה ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי, אמר לי' ר' יהודה יש לך עדים, אמר לי' לאו, יש לך בנים א"ל הן, א"ל נאמן אתה לפסול את עצמך ואין אתה נאמן לפסול את בניך, ומי אמר ר' יהודה אבנים לא מהימן, והתניא יכיר יכירנו לאחרים, מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור, וכשם שנאמן לומר זה בני בכור, כך נאמן לומר זה בני בן גרושה או בן חלוצה הוא, אמר רב נחמן בר יצחק הכי קאמר לי' לדבריך עכו"ם אתה ואין עדות לעכו"ם, והקשה הנמוקי יוסף. הא אפילו אם נתגייר בינו לבין עצמו הא עכו"ם ועבד שבא על בת ישראל הולד כשר ותירץ הנמוקי יוסף דמיירי ששניהם נתגיירו בינם לבין עצמם האיש והאשה, והקשה שם בתשובת הגרעק"א, דמשמע דאילו הי' ישראל אף שנאמן על הבנים אין נאמן על אשתו, משום דהבנים כמו עצמך קנוי לך בעבד דנאמן, והאשה כמו הנכסים דאמרינן נאמן על עצמו ואין נאמן על הנכסים, ע"ז הקשה הא ר' יהודה אית לי' ביבמות כ"ה דלא אמרינן פלגינן דיבורא, והא טעמא דנאמן על עצמו ואין נאמן על הנכסים הוא משום פלגינן דיבורא, אבל לר' יהודה הא אין נאמן גם על עצמו דלא אמרינן פלגינן דיבורא, אכן כתב, דהא לאביי דלית לי' פלגינן דיבורא והא אמר מתוך שנאמן על עצמו נאמן על הנכסים, א"ד בנו של הגרעק"א, ושתיק לי' על זה, והוא תמוה, דהא למסקנא לאביי מתוך שאין נאמן על הנכסים אין נאמן גם על עצמו אכן לדברינו מיושב, דהנה בירושלמי מדמי האי דינא דכתב כל נכסיו לשני בני אדם והיו העדים קרובים לזה ורחוקים לזה, דר' יוחנן אית לי' מתוך שפסולין לזה פסולין לזה, יליף זה ר' יוחנן מדין דנמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, דס"ל דדין אחד הוא להרבה עדים ונמצא בהן אחד פסול, או שבעדות העדים יש בהגדתם דבר פסול כלל אחד הוא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, א"כ כמו באם הרבה עדים ונמצא אחד קרוב או פסול ביארנו דזה דוקא אם העד קרוב או פסול, אבל אם חסר נאמנות לאחד אין פוסל את הנותרים, כן אם יש דבר בהעדות שחסר עוד נאמנות, כמו חסרון חקירה וכדומה, אין שייך על זה שבטלה מקצתה בטלה כולה, דהא העדות לא בטלה רק שחסר נאמנות, והנה בישראל אומר אשתי נתגיירה בינה לבין עצמה, הא לפי דבריו איננה אשתו ולא שייך בזה קורבה, אלא דהוא עד אחד ואין נאמן עלי' כיון שהיא מוחזקת בחזקת גיורת, והנה טעמא דר' יהודה דס"ל לא אמרינן פלגינן דיבורא, דס"ל דלא כחכמים דאמרי אדם קרוב אצל עצמו ואין זה נכנס בכלל העדות דלא נימא על זה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, אכן ר' יהודה סבר דעל עצמו ג"כ מקרי בגדר עדות ויש לזה דין קרוב וממילא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, אכן כל זה במעיד על עצמו שהוא קרוב אצל עצמו ופסול לעדות (וכעין שפירש הראב"ד), אבל הכא הא לפי דבריו אין האשה אשתו, אם היו עדים מעידים כדבריו הי' נתברר שאין בעדותו פסול קורבה, אלא הא דאין נאמן הוא משום חסרון נאמנות שהוא עד אחד, בזה גם ר' יהודה מודה דלא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ועל מה שיוכל להיות נאמן, עדותו קימת.

ב

אכן אם גם היכא שאין פסול רק חסרון נאמנות אם שייך בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה פליגי בזה רב נאמן ורב בבבא בתרא דף ל"א, דאיתא התם, זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי, האי אייתי סהדי דאבהתי' היא ואכלה שני חזקה, והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה, אמר רב נחמן אוקי אכילה לבהדי אכילה, ואוקי ארעא בחזקת אבהתא, א"ל רבא הא עדות מוכחשת היא, אמר לי' נהי דאתכחש באכילתה באבהתא מי אתכחש, והנה הא קי"ל דעדות מוכחשת לא נפסלו העדים, דקי"ל כרב הונא דאמר זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה, וא"כ לא נחשב פסול, רק אעפ"י כן אין נאמנות כיון שיש לזה הכחשה, א"כ רבא סבירא לי' כיון שבהעדות הזאת יש כאן חסרון נאמנות, אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכדאיתא לקמן. ורבא עד כאן לא אמר רב הונא אלא לעדות אחרת, אבל לאותה עדות לא, והיינו דכיון דבאותה עדות שמעודו דאבהתי' ואכלה שני חזקה יש כאן עדות שאין אנו מאמינים, היינו זה שאמרו שאכלה שני חזקה אין מאמינים. גם לזה שאמרו דאבהתי' היא, אכן רב נחמן סבירא לי' כיון דאין כאן פסול רק חסרון נאמנות, לא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה.

בזה יש לתרץ קושית התוס' בד"ה אמר לי' רבא, שהקשו ז"ל, תימא אמאי הויא עדות מוכחשת, והא רבא אית לי' במרובה ובפרק זה בורר דעד זומם מכאן ולהבא נפסל, ולא מפסל אלא משעה דאתכחוש ואית לן למימר אאכילתא דאתכחוש אתכחוש, אאבהתא דלא אתכחוש לא אתכחוש, דהכי אמר במרובה דהוזמו על הטביחה ועל הגניבה לא הוזמו אע"ג דתוך כדי דבור העידו על הגניבה ועל הטביחה לרבא כיון דמההיא שעתא דמתזמי הוא דאפסלו, אטביחה דאתזום אתזום, על הגניבה דלא אתזום לא אתזום עכ"ל התוס', אכן לדברינו לא קשה, דלרבא דסובר דגם חסרון נאמנות מבטל כל העדות א"כ אף שאמר רבא דעד זומם נפסל מכאן ולהבא, וקודם שהוזם אם יעיד עדות תהי' עדותו כשרה, אבל באותה עדות כיון דאמרה התורה דמקצת עדותו בטלה, ממילא בטל כל העדות. דהרי גזרה התורה שעי"ז הזמה בטלה העדות, וממילא בטלה כולה, והא דאמר בגמ' נימא דמכאן ולהבא הוא נפסל אטביחה דאתזום אתזום אגניבה לא אתזום, הוא אליבא דדינא דקי"ל כרב נחמן דחסרון נאמנות אין מבטל כל העדות, וא"כ אם נימא דבשעת הגדה אין כאן פסול, א"כ אף באותה עדות אמרינן אטביחה דאתזום אתזום אגניבה לא אתזום, אבל לרבא באותה עדות אף בלא פסול אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, והעדות אף אם פסולו מכאן ולהבא, אבל העדות הא בטלה היא אטביחה, וממילא בטל עדות גניבה, וקאמר שם לימא כתנאי, היינו דלדידן אפשר לומר דפליגי בדין אם מכאן ולהבא הוא נפסל או למפריע. אבל רבא בעצמו אף דסובר מכאן ולהבא הוא נפסל, יוכרח לומר דטעמא דרבנן משום דתוך כדי דבור לאו כדבור, וכדאמר במסקנא.

ג

ולפי זה לא קשה מה דאמר הרמב"ם דאם אחד אמר איני יודע בחקירות תתקיים העדות בשנים, אף דרבא אמר דאם נסבור כר"ע דמקיש שלשה לשנים תבטל כל העדות, דרבא לטעמי' דס"ל דאף בחסרון נאמנות אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, אליבא דר"ע, וכדביארנו דמוכח מירושלמי דדין עדים רבים שהעידו ונמצא אחד שעדותו אין מקבלין, ודין דעדים שהעידו ובעדותם יש דבר שאין מקבלין, כחדא נינהו:

משו"ה קאמר רבא דאף אם אחד אמר איני יודע בחקירות כיון דאין מקבלין הוי כנמצא קרוב או פסול ובטלו כל העדים, אבל הרמב"ם הא פסק כרב נחמן דחסרון נאמנות אין פוסלת יתר העדות, א"כ הכא כשהעד אומר איני יודע, הוי רק חסרון נאמנות, משו"ה תתקיים ע"י החקירות.

ולפי זה לא קשה כלל אמאי לא מביא הרמב"ם דין דשליח שהביא גט וכתוב בו מתנה, או שהביא שחרור שכתוב בו כל נכסי בחוץ לארץ, וצריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ, ולגבי המתנה הא אין נאמן, וא"כ נימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ולא יועיל גם על הגט ועל השחרור, אכן לדברינו הא מה שאין נאמן על הנכסים, אין בזה פסלות רק חסרון נאמנות משום שהוא רק עד אחד, ואין נאמן על הקיום, ובחסרון נאמנות הא לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, אכן הירושלמי סבר כרבא דאף בחסרון נאמנות אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, וכיון דחסר נאמנות של אמירתו בפ"נ ובפ"נ על הנכסים, בטלה שנים שיודעים הנאמנות גם על הגט והשחרור, אבל הרמב"ם שפסק כרב נחמן, וכן באחד אמר איני יודע בחקירות תתקיים העדות בשאר, משום הכי לדידי' באמירת בפני נכתב ובפני נחתם לא שייך כלל לומר כיון שנפסל הגדתו לנכסים יופסל גם לשחרור וגט, דהרי אין זה פסולו אלא חסרון נאמנות.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה