אור ברסלב

לבוש מרדכי על גיטין· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן ז · ב

סימן ז

דף ח'. ת"ר עבד שהביא גיטו וכתב בו עצמך ונכסי קנוין לך, עצמו קנה נכסים לא קנה, איבעיא להו כל נכסי קנוין לך מהו, אמר אביי מתוך שקנה עצמו קנה נכסים, א"ל רבא בשלמא עצמו ליקני מידי דהוה אגט אשה, אלא נכסים לא לקני, מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא, הדר אמר אביי מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו, א"ל רבא בשלמא נכסים לא ליקני מידי דהוי אקיום שטרות דעלמא, אלא עצמו לקני מידי דהוי אגט אשה, אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה עצמו קנה נכסים לא קנה, א"ל רב אדא בר מתנה לרבא כמאן כר"ש דאמר פלגינן דיבורא כו', עכ"פ רבא סבירא לו, דאמרינן פלגינן דיבורא, וכתב הר"ן על זה וסלקא שמעתין דפלגינן כו', אלא איכא למידק מדגרסינן בירושלמי, כתב כל נכסיו לעבדו את הוא אמר הוא גיטו הוא מתנתו, מה את עביד לה כגט הוא וערעורו בטל או כמתנה הוא וערעורו קים, יבא כהדא כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת והיו העדים כשרים לזה ופסולים לזה, ר' אילא בשם רב אסי אתפלגין ר' יוחנן ורשב"ל, חד אמר מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה, וחד אמר כשרים לזה ופסולין לזה, אלמא דהא בהא תליא, ואשכחן לרי"ף ז"ל שכתב בפ"ק דמכות, ירושלמי, כתב כל נכסיו לשני בני אדם והעדים קרובין זה לזה ורחוקים לזה ר' יוחנן אמר מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה וכיון דנקטינן כההיא דר' יוחנן היכי מסקינן הכא דפלגינן דיבורא והרי באידך ירושלמי תלאן זה בזה עכ"ל הר"ש. א) והנה הנו"ב מהדורא קמא סימן ע"ב הביא תשובת הרשב"א דס"ל הא דאמר רבא פלוני רבעני לרצוני הוא ואחר מצטרפין להורגו, הוא דוקא בלשון הזה, שאפשר לחלק דבריו, היינו פלוני רבעני להאמין, ותיבה לרצוני, לבלי להאמין, אבל אם אמר אני רבעתי את פלוני שאי אפשר לחלק דבריו, אינו נאמן, ומשו"ה באמר אני זניתי עם אשתך אינו נאמן, והקשה על זה הנו"ב כמה קושיות, מהא דאמר בסנהדרין דף כ"ה, דאם אחד אמר לדידי אוזפן בריביתא הוא ואחר מצטרפין לפוסלו, הרי אף שאי אפשר לחלוק דבריו אעפי"כ אמרינן פלגינן דיבורא, וכן מגמ' יבמות דאם אמר אני הרגתי את פלוני נאמן ותנשא על פיו משום דפלגינן דיבורא, ומביא ראי' מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות לנדרים שאשת ישראל שאמרה לבעלה טמאה אני לך שמותרת לבעלה משום דאמרינן עיני' נתנה באחר:

אעפי"כ אבדה כתובתה, לפי שעיקר אצלנו ומוסכם בכל התורה כולה דפלגינן דיבורא, היינו שמאמינין הדבר בעצמו, לענין זה ולא לענין זה, הרי דסבר הרמב"ם הפירוש דפלגינן דיבורא שמפלגין הנאמנות אף שאין לחלק הדברים וכתב הנו"ב שטרח יגיעה אחר יגיעה ומצא שבסברת הרשב"א פליגי אביי ורבא, אביי ס"ל דפירוש פלגינן דיבורא שמחלקין דבריו, היינו מפלגינן הדיבורים, וא"כ היכא דאי אפשר לחלק הדברים כמו בכל נכסי, לא אמרינן פלגינן דיבורא, ורבא ס"ל דמחלקינן הנאמנות באותו דבר עצמו לענין זה ולא לענין זה, וא"כ כיון שהלכה פסיקה כרבא דפלגינן דיבורא א"כ פסק ההלכה דמפלגינן הנאמנות, את"ד הנו"ב. והדברים תמוהים לי מאד, אם נימא דטעמא דאביי משום דהיכא דאי אפשר לחלק דיבורו לא אמרינן פלגינן דיבורו, והנה דיבורו של השליח הא אמירתו בפני נכתב ובפני נחתם ועיקר קיומו הוא הגדתו בפני נחתם, והרי היכא שכתוב בשטר עצמך ונכסים קנוים לך, הא איתא בפירוש בברייתא שעצמו קנה ומפלגינן דיבורא, והא דיבורו הוא בפני נחתם, וחד דיבור הוא ואי אפשר לחלק דיבור דבפני נחתם, ואיך באמר עצמך ונכסי קנוין לך שמועיל אמירתו בפ"נ, אם אביי ס"ל דדוקא אם אפשר לחלק התיבות אמרינן דפלגינן דיבורא אבל לא במקום שאי אפשר לחלק. עוד קשה לי על דברי הר"ן שמקשה רק על הא דסליק בשמעתא דפלגינן דיבורא אף באמר כל נכסי אבל בלא זה לא קשה, הא בירושלמי שהביא הר"ן איתא מקודם, כתוב בו מתנה ואמר בפ"נ ובפ"נ מאחר שערעורו בטל אצל הגט ערעורו קיים אצל המתנה, או מאחר שערעורו קיים אצל המתנה ערעורו קיים אצל הגט, כתב כל נכסיו לעבדו את אמר הוא גיטו הוא מתנתו, מה את עביד לה כגט, הוא וערעורו בטל, או כמתנה הוא וערעורו קיים, ויבא כהדא כתב כל נכסיו לשני בני אדם והיו העדים כשרין לזה ופסולין לזה, ר' אילא בשם ר' אמי אתפלגון ר' יוחנן וריש לקיש, חד אמר מפני שהן פסולין לזה פסולין לזה כו', הרי פשטות דברי הירושלמי דאף על ספק הראשון אם כתוב בגט ג"כ מתנה דהיינו עצמו ונכסים קנוין, גם על זה אמר הירושלמי, דלמאן דאמר מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה ואין מועיל עדותו שאמר בפ"נ ובפ"נ, הא זה נגד ברייתא מפורשת דבעצמך ונכסים קנוין לך עצמו קנה, וא"כ הי' להר"ן להקשות בבירור מברייתא ובעיקר הדין אי הפרוש דפלגינן דיבורא דמחלקין הדברים או דמחלקין הנאמנות, הנה הנו"ב מסיק בסוף דבריו, דהרשב"א קאי רק לענין דיני נפשות דבעינן שיתרו אותו, ואי אפשר לפרש דבריו אנו רבעתי את פלוני או אני זניתי עם אשת פלוני שהוא הי' בשוגג, דהא עדותו שהתרו בו ובא להרוג אותה, וא"כ לא הי' בשוגג, אבל בלדידי אוזפן בריביתא, ובאני הרגתי את פלוני, אפשר לפרש שהוא הי' בשוגג, לפי זה יהי' הפירוש דפלגינן דיבורא דוקא באופן שיש לחלק דבריו ולפי זה יקשה על הרשב"א מדברי רבא דסובר דגם דאמירתו בפ"נ פלגינן דיבורא להימן על עצמו ולא על נכסים, הרי דפירוש דפלגינן דיבורא דמפלגין הנאמנות.

אכן נראה לי דאפשר לומר לדברי הרשב"א, כפי שהקשתי על דברי התוס' בדף ד' ד"ה מודה ר"א במזויף מתוכו, ז"ל התוס', תימה לר"י מאי ענין שלא לשמה למזויף מתוכו שחתומים בו קרובים או פסולים, דהתם בדין מפסל משום דילמא אתי למסמך עליהו להשיאה או להוציא ממון על פיהם, אעפ"י שהדבר אמת אין לעשות אלא בעדות כשר כדאמר בפרק ד' אחין, נינחי' גבי עדים זימנין דחזו בכתבא ומסהדי ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם. אבל הכא שהעדים כשרים אלא שחתמו שלא לשמה מה תקלה יש בדבר אם נסמוך עליהם והקשתי מאי ראי' מביא תוס' דאף שהדבר אמת אין לעשות אלא בעדות כשר, מהא דאמר נינחי' גבי עדים זימנין דחזו בכתבא ואתו ומסהדי ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם, דהא התם בגמ' קאי על הקושי' אמאי לא תקנו זמן בקידושין כדי שלא יוכל לחפות על בת אחותו אם תזנה שלא יקטלוה, א"כ קאי בגמ' שיתקנו זמן בקדושין כדי שיוכלו לדון אותה למיתה, והנה בגמ' מכות איתא בדף ה', אמר רבא באו שנים ואמרו בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו עמנו הייתם בחד בשבתא אלא בתרי בשבתא הרג את הנפש, ולא עוד אלא אמרו ערב שבת הרג פלוני את הנפש נהרגין דבעידנא דמסהדי גברא לאו בר קטלא הוא כו', הרי חזינן אף דבשעה שהעידו כבר הרג את הנפש אעפי"כ מחויבין מיתה שהמה רצו להורגו שלא כדין, לפי זה אם עדים שלא ראו המעשה יבואו ויעידו בבי"ד אף אם קמי שמיא גליא שעשה המעשה המחויבת מיתה, אעפי"כ המה רוצחי נפש, דלהרוג הנפש בעינן דוקא ע"י משפט שהוא מחויב, וכיון שאין העדים אמיתים הרי הרגו איש שאינו מחויב מיתה, נמצא אם יהי' ספק לבי"ד אם בעת שבא אחד על אשת איש אם היתה אז אשת איש ויבאו עדים ויעידו אנחנו יודעים שהיתה אז אשת איש אף אם קמי שמיא גליא שהיא אשת איש יהי' זה רציחה שהרגו איש שלא הי' הגדה בבי"ד שעבר על אשת איש, דלהרוג נפש בעינן דוקא שיהי' הכל כדין, ואם הי' שלא כדין, הרגו גברא דלאו בר קטלא הוא, לפי זה אם העדים יבאו ויגידו שהיא אשת איש מפי הכתב ואנחנו לא נדע, הרי הרגו גברא דלאו בר קטלא הוא, ומה ענין זה לשטר ממון שיוציאו עפ"י העדות, כיון דקמי שמיא גליא שהוא מחויב הרי לא הוציאו שלא כדין, וכן אם ישיאו אותה, כיון שהאמת הוא שהיא גרושה, מה איכפת לנו, ודוחק לומר דכונת התוס' דעי"ז שהמה ופסקו שכבר היא מגורשת עפ"י הגט יהי' לפעמים נ"מ למיתה כגון שאחד יקדשה ואח"כ ימות בעלה והי' ספק אם הועילו הקדושין, ועי"ז שהבי"ד יפסקו שהועילו הקדושין והבא עלי' מחויב יהי' שלא כדין, וכן צריך לומר דהחששא בהוצאת הממון הוא ג"כ בכה"ג שקידש אשה בכסף זה, אשר זה דוחק, דאין זה במשמע בדברי התוס'.

אכן יש לומר אף דאין הוכחת תוס' מהא דאמר נינחי' גבי סהדי ראי' לדין זה שחידשו התוס' דאף שהדבר אמת אין לעשות אלא בעדות כשר, אעפי"כ דינו של התוס' אמת, דהנה בחו"מ סימן ל"ד איתא רשע פסול לעדות אפילו עד כשר שיודע בחבירו שהוא רשע ואין הדיינים מכירים רשעו אסור להעיד עמו אעפ"י שהעדות אמת, וכתב ע"ז הש"ך, צע"ג בדין זה שהוא רחוק מסברא שיודע שהענין אמת ולא יעיד בשביל שהשני פסול, ואפשר דהרמב"ם ורש"י וט"ו כו' ויש לקרב הדין אל השכל דכיון דקי"ל דשלשה שהעידו ונמצא אחד מהם קרוב או פסול בטלה העדות כולה א"כ ה"נ כו', ודברי הש"ך תמוהים, הא עיקר קושיתו היתה כיון שהמעשה אמת מה איכפת אם גם הרשע ועוד עכ"פ הא לא יתחייבו שלא כדין, א"כ מה מועיל דגזירת הכתוב שבטלה כל העדות, עכ"פ הא המעשה אמת ולא יחייבו שלא כדין, שוב מצאתי שהתומים הקשה זאת על הש"ך, ואולי אפשר לדחוק דכונת הש"ך שמקשה הא עד אחד ג"כ מחויב לילך ולהעיד, וחד מ"ד סובר דמחויב קרבן שבועה אם לא יגיד וא"כ איך יפטור מחיובו, דעד אחד ג"כ מחויב להעיד, לזה כתב הש"ך דכיון דבטלה עדותו א"כ הא לא יהי' לעדותו דין עד אחד, משו"ה אינו מחויב.

אכן לדברי התוס' פשוט, דזה אסרה התורה לגרום שיפסקו בבי"ד שלא כדין אף שהמעשה הוא אמת וזה אסרה התורה בלאו דאל תשת ידך עם רשע, או מקרא דמדבר שקר תרחק, ואפשר לישב גם הקושי' שהקשה תוס' על פירוש זה דהטעם משום דאף שהדבר אמת אין לעשות אלא בעדות כשר אעפי"כ היכא דהעדים אמת אלא שלא חתמו לשמה מה איכפת לנו, אכן כפי שביארנו להרמב"ם דעדות שבשטר הוא דרבנן, אכן אם העדים חותמים כדי לעשות את השטר לספר המקנה, או את הגט לספר כריתות, אז הוא מן התורה מקרא דוהעד עדים, דהרי עדות זו אי אפשר לומר מפיהם, ואח"כ אנו רואים את ספר המקנה ביד הלוקח ואת הגט ביד האשה אמרינן חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו, ועפי"ז חותכין, והנה עדים כשחתמו שלא לשמה אין מועיל עדותם לעשות את הגט לספר כריתות א"כ כשבי"ד יפסקו עפ"י העדים החתומים, הרי הם פוסקים עפ"י עדות שבכתב, ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם, וא"כ יפסקו בי"ד שלא עפ"י עדות כשר.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה