לבוש מרדכי על גיטין· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן ב · ב
בזה יש לפרש דברי הירושלמי, דאיתא שם בהאשה נקנית הלכה ב', הכל מודים שאם השיאה, שיחק האב בהאדון, והקשה במעיני יהושע, מ"ש, וכתב דקאי אליבא דריש לקיש דנשואין מוציאין מרשות אב.
ונראה לבאר, דהנה תוס' בקדושין דף ט"ז ד"ה מיתה שמוציאה, כתבו להקשות ז"ל, וא"ת חופה תוכיח שמוציאה מרשות אבי' ואין מוציאה מרשות חדין, דאי חופה מוציאה מרשות אדון אין אדם קונה בת חבירו, שהרי יכול להכניסה ולהוציאה מרשות אדון עכ"ל התוס' הרי דתוס' ס"ל דאף לריש לקיש דס"ל מיתת האב מוציאה מרשות אדון אעפי"כ חופה אין מוציאה, אכן מהירושלמי הא משמע שריש לקיש רצה לומר דאף חופה מוציאה מרשות אדון.
ולע"ד נראה דאפשר לומר להיפך, דאף למאי דמסיק תיובתא לריש לקיש דמיתת אב אין מוציאה מרשות אדון, אעפי"כ חופה מוציאה, דהנה בגמ' הא פריך והא ריש לקיש ק"ו אמר, ק"ו פריכא היא, משום דאיכא למיפרך מה לסימנין שכן נשתנה הגוף, תאמר במיתת אב שכן לא נשתנה הגוף, והקשה בתוס' מכל הני איכא למידק ק"ו, ומה סימנין שאעפ"י שנשתנה הגוף אינו מוציאה מרשות אב ואפ"ה מוציאה מרשות אדון. מיתה שאעפ"י שלא נשתנה הגוף מוציאה מרשות אב אינו דין שמוציאה מרשות אדון, ונראה לי דכונת הגמ' כן, דדחי דאין זה ק"ו דסימנין הדין הוא בגופה, שזו שיש לה סימנין פקע ממנה רשות האדון, אף שרשות האב לא נפקע, אבל מיתת האב הא אין הענין בגופה, דאטו ותומה יש בה שינוי, שנימא שבשביל שהוא יתומה לא תוכל להיות משועבדת, ע"כ הא דמוציא מרשות האב אין הטעם משום שנשתנה דינה, אלא הטעם משום דאב כשהוא מת אין לו זכות בבתו להוריש לאחין, א"כ אין זה הדין בה, אלא בהאב, שכשמת אין לו זכות בבתו, א"כ האדון שהוא חי הא אפשר לו להיות זכות בשפחתו, דהא היא לא נשתנה, ולפי זה בחופה דהטעם שיוצאה מרשות האב הוא דין בגופה, היינו כיון שהיא נשואה פקע ממנה רשות האב שדין התורה הוא שאין לאב זכות בנשואה, א"כ ק"ו שאין לאדון זכות בנשואה, נמצא דאפילו לדידן דסבירא לן מיתת האב אין מוציאה מרשות אדון נשואין מוציאין מרשות אדון.
ומה שמוכיח תוס' דא"כ כל אדם לא יקנה בת חבירו כיון שיוכל להוציאה, נראה לתרץ, דהנה לפי זה עוד יותר יקשה, הא מכירת שטרות הוא דרבנן ואיך תקנו רבנן מכירת שטרות, כיון שביד המלוה למחול, א"כ כל אדם לא יקנה שטר חוב שירא פן ימחול המוכר, ועל תקנת רבנן יותר יש להקשות איך תקנו רבנן, מלהקשות על דין התורה, ועכצ"ל דאף שביד המוכר למחול אעפי"כ תקנו מכירת שטרות, משום דהלוקח יקנה השטר על סמך שהמוכר לא ימחול כדי להפסיד, שהרי אסור להפסיד, ומשום הכי לא ירא אף מקנוניא, שמא יעשו קנוניא המוכר והלוה, דסתם בני אדם לא יעשו זאת מפני שאסור להפסיד, א"כ מכש"כ דלא קשה קושית התוס' הא כל אדם שמוכר בתו יוכל להוציאה ע"י נשואין, שהרי הא הוא מפסיד שעבודו של חבירו, ואסור להפסיד שעבודו של חבירו, וכן לא יחפוץ איש לישא האמה מפני שמפסיד שעבודו של האדון, ובפרט נשואין של הבת דאמר בגמ' אלא בתו בידו.
עכ"פ אדרבה נשואין מוציאין מרשות אדון ק"ו מזה שמוציא מרשות האב. כיון שדין יציאת נשואה מרשות אב הוא בגופה, וא"כ קאמר כיון שזה הזכות שיש לאדון באמה עברי לייעדה הוא רק כל זמן שהיא אצלו וכיון שהשיאה האב יצאתה מרשותו ושוב אין יכול לייעד.