אור ברסלב

לבוש מרדכי על גיטין· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן א · א

סימן א

והנה הלח"מ הביא דברי המ"מ שכתב בפ"ו מהלכות גירושין דמתברר מסוגיא זו דריש פ"ק דגטין דאין צריך השליח להביא עדים שעשאו שליח, והקשה על זה הלחם משנה דאין זו ראי', דנהי דאין צריך להביא עדים מכל מקום אפשר דצריך דוקא שיעשהו בעדים וכמו שסובר הרא"ש, וזה קשה גם על הראב"ד שלא השיג אלא דשאני הכא דגטו מוכיח עליו, אבל זה מודה הראב"ד דמוכח דאין צריך עדים בשליח הולכה, ומאין מוכח זה.

ונראה דהוכחת הרמב"ם והראב"ד הוא, דהנה התוס' הכא בד"ה לפי שאין בקיאין לשמה הקשו ז"ל, וא"ת מאי שנא לשמה דאין בקיאין משאר הלכות גטין כגון מחובר ושינה שמו ושמה ונכתב ביום ונחתם בלילה, והנה ר"ת תירץ דבכל הלכות גטין בקיאין אלא דהך דרשא דוכתב לה לשמה אינה נראית להם עיקר דרשה, ואין בקיאין פירוש אין חוששין לדרשה דלשמה, ולאחר שלמדו דלקמן פירוש לאחר שקיבלוה, ולפי זה בני מדינת הים יודעין הדרשה אלא דהם פליגי, ולאחר שלמדו היינו לאחר שקבלו, וא"כ לכאורה מאי חששא שמא יחזור הדבר לקלקולו ויפלגו על דרשה זו יותר מדרשה דפסול מחובר שהוא משום דדרשינן מחוסר קציצה פסול משום דכתיב וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה, ואם איתא שדוקא דרשה זו שלא קבלו מחז"ל ואח"כ קבלו, אמאי ניחוש שהמיעוט שחלקו על חז"ל, כשקבלו יחזרו ויפלגו על חז"ל, בשלמא אם חיישינן מפני עם הארצות שלהם כיון דאינן מקומות התורה חיישינן שישכחו. אבל אם בקיאים הם ומיעוט לא השגיחו על דרשת חז"ל ואח"כ הכל קבלו, למה ניחוש שיחזרו ויפלגו על חז"ל כיון דרוב בקיאין הכונה רוב קיבלו דרשת חז"ל.

לכן נראה לי דבודאי הפירוש פשוט שאין בקיאין בדרשות ואינם יודעין הדינים אכן האי דינא דלשמה, אין הכונה שהעדים החותמים צריכים לידע שהם חותמים על ספר שראובן מגרש את אשתו לאה, דהאי דינא הוא בכל השטרות כמו בשטרי מקח וממכר צריכים לחתום שראובן אמר לכתוב שטר שמוכר השדה לשמעון הלוקח, אלא הכונה לשמה, שצריכים העדים לחתום או לחשוב שבזה שהם חותמים הם עושים שיהי' הספר ספר כריתות לשמה שהוא תתגרש בו, והם עושים ספר בעדה, וזה הדין אינו בשאר שטרות, ששם היא חתימת העדים רק עדות שהמוכר אמר להם לחתום שהוא כותב בשטר שמוכר השדה, אבל אין צריכין לעשות שיהי' השטר ספר בעד הלוקח, אבל בגט צריכין לחתום ולחשוב או לומר שהם עושים בזה את הספר לספר כריתות בעדה שתתגרש בו, וזהו הפירוש של לשמה, שיהי' ספר בעדה.

ובזה יתיישב קושית הגרעק"א שמקשה איך שייך בחתימת עדים שלא לשמה למאן דס"ל דאין צריכין שיאמרו בפירושא אכן, הנך דסברי דאין צריכין שיאמרו בפירוש, אבל זה כו"ע מודו דבעינן שיחשבו כן, נמצא דהא דחיישינן שלא כונו לשמה, משום דמי שלא ידע לא יעשה לשמה, היינו לא יחשוב שעושה ספר בעדה, אבל מחובר אף מי שלא ידע שאין כותבין גט במחובר, אין לנו לחשוש שמא כתבו על המחובר, דהרי אין דרך לכתוב על מחובר, ומהיכי תיתי נחשוש שמא הי' מחובר, וכן שינה שמו ושמה, כיון דכל כותבי שטרות כותבין שמות המעונינים בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר כותבין בסתמא שמותיהם בדיוק, מסתמא גם בגט כתבו בדיוק, ומהיכי תיתי ניחוש שמא שינו, וכן בנכתב ביום ונחתם בלילה כיון דגם בשטרות פסול נכתב ביום ונחתם בלילה מהיכי תיתי ניחוש בגט, אבל לשמה דבעי שיחשובו או יאמרו העדים שעושין את הספר שיהי' ספר בעדה, אם אינם יודעים הדין משום דאין בקיאין בדיני גטין, בודאי לא עשו לשמה.

לפי זה שפיר יש ראיה מסוגיא זו דשליח להולכה אין צריך עדים בעת שעושהו לשליח. דאם נימא דבגיטין כיון דהוי דבר שבערוה, בלא עדים לא נעשה שליח, א"כ בני מדינת הים דאין בקיאין בדיני גיטין, הא גם דין הזה דבעי עדים בעת שעושהו שליח שזה הדין אינו בשטרות, ג"כ אינם יודעין, וא"כ אמאי לא חששו שמא לא עשאו הבעל שליח בעדים, והי' לומר דבעי שיאמר לכל הפחות, הבעל עשאוני שליח בעדים, ע"כ דאף אם עשאו בלא עדים ג"כ הוי שליח, ומוכח דשליח הולכה אין צריך עדים אלא דהראב"ד דוחה דאין מזה ראי' לשליח קדושין בכסף, דהטעם שבגט הוא שליח אף בלא עדים, משום דגטו מוכיח עליו.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה