אור ברסלב

לבוש מרדכי בבא מציעא· רבי משה מרדכי אפשטיין

פתיחה

הקדמה

ברכות ס"ג תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו, נתבונן מדוע קראו להישיבה בשם כרם, רש"י ז"ל כתב כי באשר ישבו שם שורות שורות ככרם הנטוע שורות, ע"כ קראו לישיבת יבנה בשם כרם, אך יפלא, וכי בשביל. שישבו שורות. ישנו שם ישיבה לשם כרם, אם כי הסדר הוא עיקר גדול בחיי האדם. וחז"ל הקפידו מאד על הסדר, ועל כל פעולה עשו סדרים מה להקדים ומה לאחר, עד כי אמרו רז"ל בסנהדרין (לח:) כי האדם בשעה ראשונה הוצבר עפרו שני' נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו, דב רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו, הורו לנו רז"ל בזה, כי אף שהשם כל יכול, וברגע אחת יכול הי' לברא אדם שלם עומד על רגליו ובו נשמה, אך בורא הכל ברא את האדם בסדר. למען יעשה האדם כל. מעשיו בסדר ובמשטר, כי אז יהי' דעתו שלמה וצלולה, ולא יאבד את דעתו, ובודאי דבר גדול הוא שישבו בישיבת יבנה שורות שורות. בסדר ובמשטר בלי ערבוביא, כי חז"ל שמרו מאד את המשטר, אך על כל זה, אין זה דבר. כללי, אשר אך בשביל זה יכנו את שם הישיבה בשם כרם, אם אין לזה עוד טעם.

אכן הורו לנו רז"ל בזה, דבר גדול, תחת השם כרם, הקיפו ידיעה ותורה שלימה מחיי ישראל, כי כאשר אצל ישראל כל ארץ בשם תקרא, כמו בבל אשור פרס יון. אך הארץ הקדושה, תקרא בשם ארץ סתם, בלי שום כינוי, וידוע כאשר יאמרו סתם ארץ הכונה הארץ של כל ישראל, מסתימת הדברים בלי שום תואר נבין, כי הוא דבר שאין צריך לסמן איזה ארץ ושל מי. סתמן כפירושן כי הכונה דבר של עם ישראל, כן תשכילו לקרא לישיבת יבנה בשם כרם, להשכיר לכל ישראל, כי כל כרם יש לו שם לווי של מי הוא אך כרם יבנה נקרא סתם בשם כרם, בלי שום סימן ותואר, כי הוא כרם של כל ישראל, לא כרם גפנים ולא כרם זית, אך כרם ישראל, כרם שבו ועל ידו יגדל כל ישראל, זהו הכרם אשר אין צריך לציינו, ולא] לבארו אך לקראתו בשם כרם סתם, כרם הכללי של כל ישראל בל יאמרו שונאינו מנדנו עת החריבו את בית קדשינו ותפארתינו, כי נצחו אותנו, לא עוד כרם ישראל חי. שתול על מים חיים מי התורה, מריח מים יפרח ישראל, בהכרם, וע"י הכרם, כי הוא כרם ה' לעולם לא ישורש.

בזה נוכל לבאר הכתוב בדברי הימים קפיטל ה', כאשר נשלם המלאכה אשר עשה שלמה בבית ה', וכל ישראל נקהלו והעלו את הארן, ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל קודש הקדשים, אין בארון רק שני הלחות אשר נתן משה בחורב אשר כרת ה' עם בני ישראל בצאתם ממצרים, ולכאורה נפלא הדבר, למה סיפר לנו הכתוב כי בארון לא הי' דכר רק השני לוחות. וכי הינו מדמים אנחנו שהניחו שם דבר מה, למה הודיע השלילה שלא הי' בארון רק שני לוחות. הלא הי' לכתוב הידיעה החיובית כי בארון היו שני לוחות הברית. ומדוע הודיע לנו כי לא הי' יותר.

אכן נקח לנו למשל, הנה ידוע כי עת שמשלו בבל ומלכי פרס, על יותר ממאה מדינות. והרבה אנשים ומדינות שלמות גלו ממקום למקום. בעת ההיא אם יצא מאת מלך פרס או כדומה כתב הורמנא שנותן לעם אחד שגלה מקודם נותן להם רשות לשוב למקומם, ונותן להם במתנה את כל המדינה שהי' שלהם, הנה כל אושר והצלחת העם ההוא, הוא הכתב אשר בו רשום זכותם, ספר הגלוי שניתן להם, הוא כל קיומם, כאשר בעת שהעלילו צוררי ישראל, על ישראל בימי דריוש. על בנותם את מקדש ה', דריוש מלכא שם טעם ובקרו בבית ספריא, והשתכח באחמתא בבירתא די במדי מדינתא מגילה חדה, ובה הי' כתוב הרשיון שנתן כורש המלך לבנות בית אלקינו, ואילו הי' נאבד המגלה הזאת אזי היו מבטלים, ומפסיקים בנין בית ה'. כי אז כל אושר עם כולו הי' תלוי במגלתא חדא.

והנה נקח לנו למשל כורש מלך פרס, נתן ספר ברית לעם אחד שהגלה. אשר הוא מרשה להם לשוב לארצם, והוא נותן להם את ארצם, ובספר ההוא, רשום כל הדרכים איך ישובו למקום מולדתם, וגם רשום מפת ארצם כל מקום ומקום בדיוק. הנה העם ההוא. את הכתב ההוא ישמרו מכל משמר, כי הוא כל קיומם ומעמדם, בלתי הכתב ההוא אומללים המה. יאבדו ארצם ומולדתם אם יאבדוהו, והנה בדרך שמעו כי שונאיהם בנפש באים למלחמה עליהם הלא יכינו עצמם למלחמה, ומה עליהם לשמור. לבל יפול הכתב ההוא בידי זרים. ע"כ הם עושים סוללות וצריחות, הם מתפקדים למלחמה מכינים להם קשתות וכלי תותח, ומתחלקים ללגיונות, רגלים ורוכבים, אח הסוללה האמצעית, אשר היא מוקפת מכל יתר הסוללות, יבחרו לשום בה את התיבה אשר נתון בה, כתב זכותם ואשרם, וסביב לסוללה ההיא, כל החיל שומרי הראש, הגבורים הם יעמדו לשמור את מחמד נפשם, סגולת עמם, וכל יתר החיל יצטידו על הסוללות המקיפים, והם כולם מוכנים למלחמה, ללחם, בעד אשרם וקיומם, אצל התיבה יעמד שומרים, אשר ישמרו אח התיבה, והכתבים אשר בה לשמרם, ולנקותם, כאשר יעמידו את השומרים, כדי שידעו את האוצר הניתן בידם, יאמרו להם שרי הצבא, הראיתם, את העמל הגדול שעמלנו, הסוללות שבנינו הלא אך למען שיהיו משמר על הסוללה הזאת הסוללה הזאת האמצעית ובהסוללה האמצעית מה בה תדעו כי אין שם דבר אך ורק התיבה הזאת אשר מפקידים אנחנו בידכם כל החיל אשר הועמד מסביב, אך ורק למען הגן על הסוללה הזאת אם תתבוננו אל כל אשר בנינו והגדלנו לעשות, כי הם אך ורק למען הסוללה הזאת, ותתבננו, כי אין בה אך ורק התיבה הזאת, הלא תבינו יקרת אוצר העם כולו, אשר מפקידים אנחנו בידכם, תזכרו תמיד כי אין במקום הזה אך ורק התיבה הזאת, והיא אשר למענה נמסור נפשינו.

אכן לא יצלח לפעמים כר עמל ותחבולה, השונאים הגיעו, ויהרגו הרכה, ויבוזו הרבה, ויהרסו כל הסוללות וישלחו באש את החומות, ויגיעו עד הסוללה האמצעית ויהרסוה ויחריבוה, אך נמצאו אנשים אשר לא התרפו ביום צר, ובאמצע המלחמה האיומה והנוראה, בתוך נהרי אש בתוך מטר של חצים חרפו נפשם מנגד, וימלטו עם התיבה אשר כה אושר העם העם אחרי אשר התפזר לכל רוח כתם המלחמה, אחרי אשר האויבים הלכו להם, עיפים ויגעים מוכים ופצועים התקבצו אל מקום אחד, והגבורים אשר מלטו אותם מכליון ואבדון בהצילם את ספר הזכיות שלהם בראשם, אז החלו להתנחם על המלחמה ההיא, באמרם, הן אמת כי נפל ממנו רב, כל עמלנו נשאר בידי האויב, הרס השונא כל המבצרים שלנו, עד המבצר התכוני הגיע, אבל הלא בהמבצר הי' אך ודק התיבה הזאת עם כתבי הזכות. וכאשר היא בידינו לא נוצחנו בשמחה רבה, יזכרו כי בהמבצר לא הי' אך ורק התיבה הזאת.

כן אצלינו עם ישראל הן ארץ ישראל יש בה עשר קדושות זו למעלה מזו. כל קדושה היא חומה בצורה לרוח ישראל. העזרה יש בה קדושות זו למעלה זו, המבצר התכוני של עם ישראל. לב ונפש ישראל. אשר למענו מסרו עצמם שמונים אלף כהנים לאש, הוא מקדש ה'. בית קדשינו ותפארתינו, היכל ה'. אשר שם יושב הכרובים נקרא עליו, החיל של עם ישראל' ג"כ מחולקים ללגיונותיהם. סביבות המבצרים, ישראל במעמדם ולוים בדוכנם, וחיל שומרי הראש הם הכהנים אשר הם יכנסו לפנים בבית מלכו של עולם כלי הנשק של עם ישראל. הם התורה שהורו לעם ישראל והקרבנות אשר הקריבו הכהנים לפני אדון כל הארץ, גם אלה אשר רחקו ברוחם מעם ישראל, גם הם ראו בחוש, כי כל זמן שישראל עוסקין בעבודה אין נמסרין וכן הודה זקן אחד בעת שלחמו הורקנוס ואריסתובלוס זה על זה והזקן ההוא שלעז בחכמת יונית, אשר רצה להדיח את ישראל, בחכמת יונית, גם הוא הודה כי כל זמן ישראל עוסקין כעבודה ואין נמסרין בידי מנצחיהן. והנה עת אשר שלמה המלך ברב עושרו וגודל חכמתו בנה את בית המקדש, וכל ישראל נקבצו אליו לראות בכבוד הבית, אז נאמר המקרא אין בארון רק שני לוחות הברית. היא הודעה לכל ישראל. ראו את כל העמל והגדולה הכבוד והתפארת. שעשו. הלא כל הקדושות הם מעלות להסוללה התיכונה של עם ישראל הוא קדשי הקדשים מקודש מכל הקדושות. ומה יש בהמבצר. הזה ארון ה' ומה יש בארון ה' אין שם יותר אך ורק שני לוחות הברית. וספר התורה זהו אושר שלנו, כתב הזכות ספר הברית שניתן לנו ממלך כל הארץ. אשר כרת עמנו בהוצאותנו ממצרים. אך למען השני לוחות האלה. נעשה כל התהלה והתפארת, כי זה כל אשרינו וקיומינו, אורך ימינו בזה ובבא, זו היא הודעה גלוי' לכל ישראל, אשר נקבצו לשם פתיחת ההיכל הודיעו אותם. כי עיקר הקדושה. אך ורק בשביל לוחות הברית, ע"כ ידעו מעתה איך להזהר. איך להוקירם. איך לשמרם מכל משמר, כבבת עינם, כי אך בשני לוחות הברית וספר התורה הצלחתינו ותקותינו.

והנה בעונינו אבדנו את מחמד עיננו טימוס הרשל ימ"ש, שלח:

באש, אח כל מבצרינו גדע כל קרן ישראל, כל גבורינו טבח הריות ישראל פלח נהרי נחלי דם נשפך, עוללינו רמסו כחומר טיט גלה ישראל מעל אדמתו. כל החיל שלנו אבדנו בחטאינו אין לנו לא כהן בעבודתו. ולא לוי בדוכנו, ולא ישראל במעמדו על זה דוה לבנו. כי בית קודש הקדשים. מבצר התכוני שלנו, ניתן כיד האויב, וישלח ה' באש, שועלים הילכו בהמקום הקדוש הזה, מלחמה נוראה ונצחון גדול, הגדילו אויבינו לעשות. בעת הצרה הנוראה הזאת העמיד לנו ה' איש גבור חיל, גבור לא בכח ולא בחיל, אך ברוח ה' אשר בו הוא ר' יוחנן בן זכאי הוא הציל מתוך נהרי אש, את האוצר היקר. אשר למענו נעשה כל הכבוד והגדולה, כי מלט בחכמתו. את יבנה ושושולתי' את נושאי לוחות הברית, וספר התורה באמור לו אספינוס, שאל מה אתן לך, לא שאל ממנו. שישאיר לו מקום אחד, אשר יהי' לישראל שם שם מלך, למען לא יבוזו בעמים לא זהו, אושר של ישראל, ולא זהו קיומו, כתשובת חכם אחד מחכמי יון. לאלכסנדר המוקדוני, אשר שאלו, אם ברצונו, שיבנה אח עיר מולדתו, אשר החריבה בגבורתו. אכן החכם ההוא השיבו, מה תועלת אם תבנה אותה יבא אלכסנדר אחר ויחריבנה, אך גבורינו ברוח ה'. הוא בקש יבנה ושושולתי' הוא ביקש אשרינו האמתי. כתבי הזכיות של מלך מלכי המלכים הכרית שברת עמנו. בהוציאנו ממצרים, בה רשום כל זכיותינו וכל דרכינו בהצילו זאת הציל את ישראל מכליון ואבדון ועתה אף כי נתפזרנו בכל פנות, והרבה רוחות רעות סוערים לבלוע את ספינת ישראל, אך נפלאה היא הספינה הזאת. אשר תוכל לעבור את הים הנורא את הגלות המר. תוכל לעמוד נגד הסערות הסוערות בכל עוז אף כי הרוחות יטלטלוה טלטלה גבר, יעלו שמים ירדו תהמות, אך להפכה כולה לא יכלו, באשר הותיר לנו ה' מלחי' וחובלי'.

נצייר לנו, כעת אשר התחדשה על פני הארץ. חכמת הקיטור אשר ע"י כח הקיטור, יובילו מרכבות טעונות משא אשר משקלן ביחד יעלה למאות אלפים וע"י הכח הענקי הזה יעברו ארחות ימים. בספינות גדולות. אשר אלפים אנשים ימצאו בם, ולמאות אלפים משקל משאות, והנה בעת אשר עוד לא התפשטה עוד החכמה הזאת. ועוד כמעט כל הספינות שטו על הים במשוטיהם ע"י הרוח ובם תורנים חזקים ונסים מפרשים. ארוכים ואחד אשר הי' חכם בעשית המכונה, ובהנהגתה ע"י כח הקיטור בנה ספינה. ע"פ השיטה הזאת והוא הי בעצמו מנהל המכונה כי עוד לא הי' מי שיודע בחכמה הזאת הנוסעים כדרכם לא התבוננו באיזה ספינה ישבו. ויושבים ונוסעים, ולא יחשבו מאומה מי הוא מנהיגם ומנהלם ואיך תתנהג כי זה דרך כל האדם, לבלי לחשוב איך תלך הספינה הם יודעים אך ורק כי ישבו ויסעו. בעת אשר כבר עברו דרך רב אמר אחד מהנוסעים לחברו. אסיר תודה הנני להמבשל בבית המבשלות כי הוא יאכיל אותנו ולולא הוא נוענו ברעב. זה זמן רב אשר נוסעים אנחנו, ולפנינו אך שמים וים, הנוסע השני ענה לו מדוע לא תזכור להיות מכיר טובה לבעל הספינה, אשר הוא מנהלה, והוא מוביל אותנו למקום חפצנו והוא בחכמתו ובתבונתו ינהגה באורח טוב. זכר נא הסערות הגדולות אשר שברו כל התורונים קרעו כל המפרשים מכל המפינות ועי"ז טובעו כמה ספינות, ספיניתנו עברה בשלו' ויאמר לו הנוסע רצוני שתראה לי את האיש אשר תאמר האיש אחזהו בידו ויובילו לאחד הארובות, ויאמר לו הבט נא למטה שם יושב האיש, עיניו ולכו אל המכונה ובזה ינהל את ספינתינו כי הוא יושב על האח, והאש מבער. עי"ז יוציא קיטור, אשר ינענע את המכונה והמכונה את הגלגלים, והגלגלים אח המשוטות. וכה ינהיג את הספינה, ויבט האיש עליו, והנה חשך פני המנהל משחור, ועיניו ולבו אך אל האש והמכונה לא ישמע את כל הנעשה סביביו והוא יושב וראשו כפוף ומכים פעם אל המכונה פעם אל האש. פעם אל מורה הדרך, הנוסע השני בראותו את תארו לעג לו, ויאמר אל האיש המשוגע אנכי כי תחפוץ להגיד לי דבר שקר כזה כי ע"י ההבל היוצא ממים יוכלו להנהיג ספינה טעונה כמה מאות אנשים וכי האיש הזה היושב כתחתית והוא חשך משחור, לא יצא החוצה הוא ינהיג הספינה אין זה כי אם אסיר אשר ענשו הוא כן, ראה נא אנחנו נוסעים חפשים, יש הרכה שנוסעים במחלקה השני' ובמחלקה הראשונה מתענגים בכל אות נפשינו והאיש הזה היושב בתחתית אצל התנור והכירים פניו מושחרים. הוא המנהיג את הספינה לא אאמין בכח ההבל אשר בדית מלבך, ולא כי האיש הזה הוא החכם אשר הוא מנהלינו. ועוד היאך תאמר כי הוא ינהיג איך יודע הוא הדרך הן למטה בהספינה הוא יושב, ואיך יודע הוא הדרך פן מוליכה בחזרה, על זה ענה לו השני הראית אצלו, יש מכונת קטנה כמו מורה שעות, שם תחוב מחט המגנעט. אשר סגולתו בכל אופן וצד שתטהו הוא יתנענע אך לצד צפון, ובאשר בקי הוא מנהלינו הזה בכל הדדך. יודע הוא דמקומות אשר שם הסלעים וע"כ הוא מביט על המחט, ויודע הוא איך להנהיג, ואם נטתה הספינה מן הדרך. צחוק גדול פרץ מפי הנוסע השני החכם בעיניו בשמעו הדברים האלה, ויקרא עליו הוי פתי מאמין לכל דבר, איך תאמין כי יש מחט כזה, אשר יאהב דוקא את הצד הצפוני, הן אנכי אדם ולי בינה ואם אסגור עיני לא אדע אי' צפון והמחט הדומם הזה הוא יודע אי' מקום צפון והוא רוצה דוקא להיות לצד צפון כנראה, אינך מאנשי הדור החכם הזה אשר מאמינים רק מה שמבינים בשכלם ואתה תאמין אף דבר שאינך משיג בשכלך לא נאה לאיש כמוך להיות כן אם תבין בשכלך אז תאמין אבל כל תאמין כי יש מחט דומם בלי שום הרגש שהוא ירגיש כי הטוהו מצד צפון והוא יתהפך. השני ענהו. לא אתוכח עמך על אשר חכם הנך בעיניך משבעה משיבי מעם, ועל אמרך כי לא תחפוץ להאמין רק את אשר תשיג בשכלך, כי לא הי' לך לזרוע כי לא תבין איך יגדל, ולא הי' לך לאבול, כי לא תבין איך יחעכל, לא אתוכח עמך על זה, כי הרבה לדבר כזה אך אבקשך אחת מדוע לא התבוננת איך תלך ותתנהג ספינתינו. הלוא ראית כל הספינות יש להם תורנים ארזי הלבנון, גם מפרשיהם גדולים וארוכים, יש להם מגדל שיעמדו עליו חוזי הככבים ואף כי יש להם כל אלה הלא ראית בעת הסערות הגדולות הרבה ספינות גדולות וחזקות טובעו ונופצו, כי נשבר תורנם לרסיסים, נקרעו מפרשיהם ובלא התורן והנם היו למשחק לגלי הים, אשר נפצו אותם אל הסלעים ואבד זכרם, וירדו במצולה הם וכל אשר בהם וראה אשר ספינתינו פרשה מהחוף זה כמה, בלי תורן ונס ואיך הלכה עד כה על פני הים הזועף וגליו הנוראים בלי שום מפרש, ועברה בין סלעים ואבני נגף ואת כולם עברה בלי פגע ומכשול, ולמרות כל הזועות היא הולכת ומפלשת נתיב בתוך גלי הים, אשר יהמו יחמרו, ואיך לא התפלאת על הפלאות האלו, כי תלך ספינה בלי שום תורן וגם ועוד תצלח בדרכה, ותקפח עוד כמה ספינות הלא אם רק חכם אתה ומתכונן על הנעשה הלא בהכרח תודה כי הספינה הזאת תלך לא בכח פשוט ככל יתר הספינות אך כח אחר כח בלתי פשוט הוא ינהיג הספינה, ואם כי עוד לא דאית ולא תבין איך יש בכח קיטור להניע ספינה טעונה כמה אנשים אבל האמת הוא כמו שאמרתי כי הספינה הזאת שטה בכח הקיטור אשר הוא יצלח להטות הספינה בלי תורן ונס ולהטותה לכל רוח, וכן הלא ראית כל הספינות ילכו אך לאור הכככים ועת אשר החושך יכסה ארץ וערפל נורא על פני הים עת הככבים לא יהלו, אבדי עצות המה כי יאבדו דרך אך הספינה הזאת לא לאור הככבים תלך. כי הלא ראית כל העת שעברנו ענני ערפל כמו הים. וספינתינו הלכה ביושר נתיבה, הלא בהכרח עליך להודות כי צדקו דברי אשר הגדתי לך כי יש מחט מגנטי אשר הוא יתנועע אך לצפון וע"כ יאיר הדרך גם באישון לילה ובעת העננה והערפל, וכאשר תתבונן כל אלה אז יבא חכמה בלבך להבין כי אך האיש היושב שמה על האח אשר חשכו פניו, הוא אשר בחכמתו ובתבונתו הרבה ינהיג ספינה טעונה אלפי אנשים, עם משקל למאות אלפים, ובין שני הסלעים יעבירנה בשלו'. למרות הגלים הסוערים והסערות הנוראים השוברים תורנים וקורעים נסים ומטביעים ספינות, והמורה שעות הקטן אשר בידו הוא מורה הדרך לנו ולו אנחנו חייבים להודות על אשר באנו עד כה, ונקוה כי הוא יובילני עד החוף ואז תראה את הכבוד והגדולה אשר ינחל הוא אף כי כל היום יושב בתחתית הספינה ואנחנו אשר כדבריך הפשים הננו, יושבי במהלקות הראשונות ומתענגים על כל טוב מי יודע מה יאמרו שם על מחורותינו אם לא יפסלוה. כן אנחנו בני ישראל מאמינים אנחנו כי הגלות הנורא, ים הזועף נעבור אך ע"י נושאי דגל התורה, יושבי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובזמן שהקול קול יעקב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין ידי עשו שולטות בנו. כנסת ישראל נמשלה ליונה, מה יונה כנפי' מגינות עליו, כן ישראל מצות מגינות עליהם, זקיני' הם מגינים עליו, אך בכח התורה אשר הוא מגין ומציל אשר לא משה מקרבינו יכלנו לעבור בין צורי נגף אבני מכשול, שקמו עלינו בכל דור ודור, ע"י הדרכים שהתוו לנו חכמינו, לא אבדנו מן דרך עד אשר נקוה בעזרתה ובזכותה להגיע אל ההוף עד אשר יגאלנו צורינו, אכן יש אלה מקטני אמנה, אשר אסירי תודה המה למבשלי התפוחי אדמה, וכי נאמר אליהם, כי תלמידי החכמים יושבי באהלי התורה, הם חיל השומר לראש ישראל, הם ע"י הכל פיהם יחזיקו את כלל ישראל ינהלו את ספינתינו על-פני הים הנורא וגליו הזועפים, הדבר למשחק להם, היתכן, הם יושבי המחלקה הראשונה יתענגו על טוב החיים, יעשו מה שלבם חפץ יטעמו מצוף תאות העולם אשר יאמינו כי זאת היא חכמה ותבונה תאות החלד, ואיך יכול להיות כי אלה היושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אשר כל היום הם יושבים על מקומותיהם עיניהם ולבם אל הספרים הקדושים אשר לפניהם ולא ישגיחו על תשוקת החיים ויש אשר חשך משחור פניהם והם המנהלים את ספינת ישראל וידמו בלבבם כי חכמים המה אשר לא יחפצו להאמין הכח הרוחני החופף על עם ישראל.

אכן נשאלה את המתחכמים האלה, איך לא התפלאו כי לכל עם יש תורן מארזי הלבנון מפרשים גרולים, מלכים ושרים וחיל גדול ועכ"ז במשך חיי עם ישראל טובעו ונפוצו ואבדו מן העולם עמים גדולים ונוראים, היו בעת היותם אמרו בלבם, מי יוכל לנו, אך רוח סערה באה עליהם, שבר תורן שלהם לרסיסים, ואבדו מן העולם, ואף רוח קמעא עכרדתם, אכן אנית ישראל נתקה מן החוף זה יותר מאלף ושמונה מאות שנה, ותעבור את הים הנורא הגלות המר, פלשה נתיב בין הגלים הנוראים. צורי מכשול אבני נגף. על כל שעל ושעל, הגלים טלטלו אח הספינה טלטלה גבר, מגל לגל הודחה, כמה מכות הוכתה אל הסלעים הגדולים. עד כי נזדעזה כל אנית ישראל אך עברו הרוחות, נחו הגלים והנה האני' הקדושה, אשר אמרו בלענוה והנה היא חי' וקימה, שלימה כמקדם, והיא הולכת ומפלשת נתיב הלא כל מבין יראה בחוש, כי כח רוחני מנהיג את האני' הזאת לא כח גשמי אשר ינהיג את כל הספינות ע"י תורן ונס וע"י הככבים אשר האירו להם. אשר אם בא עננה קטנה ואבדו מני דרך או רוח סערה ישבר עזוזם. אך לא כן בכח המנהיג את עם הקודש הוא כח רוחני אשר לא יצלח, על ספינת ישראל כל כלי יוצר לא יטביעוה כל הגלים כי כח התורה כח נעלה ונשגב מבינת אנוש כוחה הרבה סבלה אנית ישראל, מהצרות והתלאות אך להפכה כולה, לא יוכלו כל הסערות, כי כח התורה אשר בה מגין עלי' תורה, נושאי דגלה עורכי מערכת מלחי' וחובלי'. תופסי התורה הם ע"י לימוד התורה הצילוה מכלון ואבדון אף כל ענני ערפל לא יכסו אורה. כי אורה לא אור הככבים אך אור השם, ובזה שהם יושבים צפופים בזה הם מצילים אנית ישראל לבל תטבע והאומר מאי אהני לי רבנן לדידהו קרי לדירהו תני איננו מאמין בחז"ל, אין לו חלק בכלל ישראל כי אינו מאמין בספר התורה אשר כתוב מפורש הוא ונשאתי כל המקום בעבורם (כדברי הרמב"ם ז"ל) ובהתורה הקדושה רשום כל דרכינו ומוצאינו ונפלא הדבר אם נפתח הגמ' ונלמוד משנה דסוטה ונראה איך נבואת חז"ל על עתים האלו. איך כל הנבואות התקימו. אחת מהנה לא נעדרה נתפלא על גודל קדושתם וידיעתם הברורה אשר אמרו מקודם זה אלפים שנה מה שיהי' עתה. נתקיים עתה בדור הזה נערים פני זקנים ילבינו וזקנים יעמדו מפני נערים היינו שהנערים ידמו, כי המה החכמים והם ינהיגו את עם ישראל בחפצם, ועוד יותר הדבר רע כי זקנים יעמדו מפני נערים. ימצאו זקנים שיתנו צדק לפעולות ודעות הנערים ובזה ישרשו כל הקדוש. ויערערו את בסיס וקיום עם ישראל, וכזה יתעו את עם ישראל בתהוא לא דרך נתקיים בנו נבואתם פני הדור כפני כו' היינו הבורא יתברך שמו ברא חיות אשר האדם ימציא להם כל צרכם. ויעמול בעדם חלף התועלת אשר יקבל מהם האדם יכלכל את השור יפרנסו וימלא כל מחסרו למען התועלת שיקבל ממנו, כי רב תבואות בכח שור הוא יחרוש וישדד אדמה אדמה וממנו לחמו נמצא הפרה אשר בהרבה ארצות לא יחרשו בה. ימלא האדם כל צרכה למען החלב אשר ימציא ממנה. הסוס יביא תועלת במרוצו והנהגתו את העגלה, וע"כ צרכו ומחסורו יקבל מידי האדם חלף העבודה אשר הוא עובד את האדם החמור ירויח את מאכלו ופרנסתו, ע"י שהוא נושא את המשא בלי שום הפסק וכן הגמל וכדומה כל הבהמות הביתיות אשר יטפל בהן האדם להכין מאכלם ומשתם ומקום מנוחתם, יעשה בשביל הרוחתו מהם, יש חיות הדורסות והטורפות, אשר גם אותם יחזיק האדם בכלוב. וכל מחסורם עליו, אף כי מהם בעצמם אין לו תועלת, אך תועלתו מה שהכל יבאו להתפלא על החיות הטודפוה, כי יש להם כח גדול, או כי מבנה גוום, הוא נפלא. כמו הארי' והדוב, הפיל והשנהב, אך יש חי' אחת, אשר לחמה מידי האדם, והיא לא תביא תועלת כמו הבהמות הבייתית, גם מסוג חיות הדורסות לא תוכל להיות. כי אין לה במה להיות מחברתם מבנה גופה קטן וחלש, וכח אין לה ואעפי"כ תמצא אצל האדם כל הצטרכותה, חיה קטנה, אשר יפרנסה האדם לא בשביל תועלת כמו הבהמות הבייתית, אך בשביל שכחו בפיו. כי עז פנים הוא, וכל העובר, ינבח עליו וישכו. ובעזותו ונביחתו. ירויח פרנסתו. כן היו הימים אשר פרנסי הדור. אשר כל אנשי הדור כבדום והוקירום יראו יראת הרוממות מפניהם, שמעו לכל הגה שיצא מאתם, כי היו גדולים ואנשי מעשה כל הדור הלך לאור תורתם וצדקתם, תועלת רב הגיע לכל הכלל מאתם ברוח ובגשם, אך הגיעו שנים אשר משלו ברוח ישראל חיות טורפות, והם היו מנהלי הדור וראשי' ההמון שמעו בקולם כדברי האורים אך אף כי היו חיות דורסות כופרים בדברי חז"ל, אין להתפלא איך נתעו המון ישראל לשמע לדבריהם באשר הי' להם במה להתעות, כי היו חכמים בכל מדע חוקרים ופלסופים העם התפלא לגודל חכמתם וידיעתם, ע"כ נתעו אחריהם והיו פני הדור אכן בסוף הימים בעקבתא דמשיחא יהיו הפני, לא אנשים ואנשי מעשה באשר כל תועלת לא יהי מהם ואף חיות הדורסות כופרים ואפיקורסים ג"כ לא יהי' להם במה כי חכמים לא יהיו, וידיעתם יהי' מועטה מאד, אך כחם יהי' בפיהם עזותם תעמוד להם, ונביחתם, שינבחו על כל אדם גדול, על כל דבר שבקדושה יתנפלו ויבזו ישחקו וילעגו, ובזה יהי' פני הדיר ומנהיגי:

ולזה יקרא חכמה והעם ילך אחריהם כבהמה בבקעה אחרי אלה אשר כל חכמתם היא שפתם אשר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ ועזותם תפרוץ, ובזה יחקו להם קרנים, להתאמר כי הם מורי ומאורי העם כי הם פקחו עינים. לזה יקרא פקחות עינים פריקת עול מלכות לשון ככל, נפלא הדבר איך נתקיים נבואתם בתומם התורה הקדושה. היא מורה שעות אשר יושבי בית המדרש ע"י התורה יוכלו לחת אמת מידה כמה נטתה ספינת ישראל מן הדרך, אם נקרא בעין פקוחה נראה כל אשר יקרנו עתה רשום בכתב אמת. ובתוכחה הנאמרה. זה יותר משלשת אלפי שנה. נתפזרנו מקצה הארץ ועד קצה הארץ אין שום מקום על פני כדור הארץ אשר לא נפזר שמה ישראל רוב הקיבוץ של עם ישראל במקומות אחדים אך המיעוט יתפזר על כל כדור הארץ הננו לזעוה לכל ממלכות הארץ הכל ידעו, כי בבא ישראל לאיזה מקום ישגשג המסחר ובלי שום טעם, הננו לזעוה אך יד ה' היא אשר אין לזה שום מקום בשכל, נפלא הוא הדבר איך נתקיים בנו זה שלשת אלפי שנה ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהי' מנוח לכף רגלך, חלפו הרבה עתים נשתנו הרבה דעות צמחו דעות וחברות צער בעלי חיים אשר גב על הבעל חי ירחמו ועל המדבר לא יחפצו לרחם ונעשה תורה. וחובה לרדוף את בני שם שום שכל אנושי לא הי' יכול להכין את זאת, כאשר החלה ההשכלה לפעם שרו שירים כי יבא יום, אשר לא יהי' ניכר איש לפני רעהו בשביל מולדתו, ובאמת לפי השכל הי' הצדק אתם אך יושבי בית המדרש, הם ראו בהמורה דרך אשר בידם, בהתורה הקדושה הכתוב ובגוים ההם לא תרגיע ואמרו להם אף כי לפי השכל הצרק אתכם, אך דבר אלקינו יקום לעולם כי אם הספינה חט מני הדרך יחפצו להתקרב לעמים למצא חן מעיניהם, ועי"ז יעברו מדברי התורה. או אז יתקיים ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהי' מנוח, יתקיים הכתוב אשר אמרתם הי' נהי' כגוים תחפצו להדמות להם, ובזה תאמרו להשוות להם בזכויות שישכחו המה, כי מעם אחר הנכם, הי' לא תהי', ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם ועתה נראה כי נבואת יושבי על התורה אשר ראו דברי נבואתם בספר התורה איך לא שונה כמלא השערה באשר ספינתינו לא תלך על פי השטה הטבעית אך ע"י שיטה רוחנית ע"י הנהגה גבוהה.

אמרו רז"ל בברכות ט"ז ר' זירא בתר דמסיים צלותי' אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שלא נחטא ולא נבוש ולא נכלם מאבותינו ע"כ כמה יש לנו להתבייש מאבותינו בכלל ובפרט בהאמונה הזאת כי כל הנהגת עם ישראל הוא למעלה מדרך הטבע. ה' הוציא את אברהם. ואמר לו הבט נא השמימה. ואמרו רז"ל הגביהו למעלה מכפת השמים. אין הבט אלא מלמעלה למטה. כי כל העמים. המה תחת כפת השמים:

תחת מערכת הככבים. תחת יד הטבע. והנהגת ה' עליהם על ידי הטבע. אבל הנהגת זרע אברהם. למעלה מכפת השמים. לא ע"י הטבע ינהיג ה' את עם קדשו, אך הוא בעצמו עיניו בהם. בלי שום אמצעי ואם כי עלינו לבלי לסמוך על הנס ומצווים אנחנו לעשות תחבולות גשמיות. וה' יברכנו בכל מעשה ידינו, כי כן חובותינו לעשות. אבל עלינו לדע כי לא מעשינו. יפעלו. לא כחנו יגביר חילים, אך כאשר אנחנו עושים חובתינו ע"י הפעולות הגשמים, אז אם ככר זכינו לבנו וטוב בעיני ה' מעשה ידינו אז ישפיע ה' הטוב, ויצילנו מכל רעתינו. וכה הי' הדבר חוש לאבותינו ועפי"ז התנהגו. שממש נבהל ונשתומם על זה.

הנה בימי מרדכי ואסתר. בקום עלינו המן הרשע ימ"ש. ונגזר גזירה נוראה. שאין כמותה להשמיד ולהרוג את כל היהודים. מנער ועד זקן. טף ונשים. צרה שכמוה לא נהיתה ואחת ה' לישראל התקוה שאסתר תלך אל המלך. ותתחנן להעביר את גזרת המן בן המדתא. וכל תקות ישראל. וישועתו הי' תלוי בשליחותה אל המלך. החוק הלא הי' כי כל אשר יבא אל המלך אל החצר הפנימית. אשר לא יקרא, אחת דתו להמית מלבד אשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב ובכן כל תקות ישראל. הי' על הרגע הזו. הרגע אשר תכנס לחצר הפנימית של המלך. אם יושיט לה המלך את שרביט הזהב, אם תמצא חן וימהר להושיט לה את שרביט הזהב בטרם ימלאו הפקידים את חובתם להמית אותה על אשר נכנסה בלתי קרואה. ובכן הצלת כל ישראל, מהגזרה הרעה ונוראה מהרג ואבדון נער וזקן, טף ונשים. תלוי אם ברגע אשר תכנס תשא חן בעיני המלך ובכן הלא כל ההשתדלות צריך להיות. שאסתר תשא חן בעיני המלך. ושיומשך לבבו. אחרי'. ובמה תשא חן בעיני המלך בזה שיאהב אחשורש, לא צדקת נפשה. לא טהרת נשמתה. לא קדושתה יקחו לבבו. אך קלסתר פני', ימשוך את לבבו. אם תהי' יפת תואר וטובת מראה. ובכן לפי דעתינו מה הי' על אסתר לעשות בשלשת הימים שהכינה עצמה לבא אל המלך אל החצר הפנימית. הלא כל השתדלותה היתה צריכה להיות כדי לשפר גווה יפיה ומראיתה. כי הלא אך בזה תציל את כל ישראל וגם את נפשה, ורוח הקודש יספר לנו. את המדה של אחשורש. וטבעו כי בראותו את אסתר נשאה חן בעיניו, אך בשביל זה הושיט לה את שרביטו. והציל אותה ממות, לא בשביל שהיא אשת חיקו, לא בשביל שהיא המלכה שבחר מכל הנשים והבתולות. בשביל כל זה, לא הי' מושיט לה שרביט הזהב, כי ככר שכחה ודבקה נפשו באחרת. והיא אסתר המלכה לא נקראה אליו יותר משלשים יום, ובכן יספר לנו רוח הקודש כי לוא לא נשאה חן בעיניו. באותה הרגע. אז לא הי' מושיט לה שרביט הזהב, והיו הפקידים ממלאים חובתם להמיתה, ואולי בזה היו ממלאים רצון המלך אשר אם כבר דבקה נפשו באחרת כבר היתה לו לזרא כדרכם של אלה, וכידוע מאורחותיהם. וזה מראה לנו. כי כל ישראל היו תלוים ברגע הזאת, אם יפי' ותואר פני' של אסתר המלכה יהי' קסם למצא חן בעיני אחשורש, ובודאי אילו היו שואלים אותנו, מה על אסתר המלכה, לעשות באלו השלשת ימים שהיא מכינה עצמה לבא אל אחשורש, הינו א מרים כי היא מצווה לאכול ולשתות, ולהתענג בכל מנעמי החיים, ואפשר שהינו גוזרים עלי' שתאכול אף דברים האסורים. כי הלא פיקוח נפש אחת דוחה שכת. ומכש"כ שארי איסורים, ואף ספק פיקוח נפש, דוחה את השבת האיסור היותר חמור ומכש"כ פיקוח נפש. של כל ישראל. נער וזקן טף ונשים. ובכן בודאי הינו אומרים חובה עלי' להתענג בכל התענוגים שבעולם המותרים והאסורים. למען זה יפעול על תואר וקלסתר פני' עד שבקסם פני' תקח לבבו, שיושיט לה את שרביט הזהב. ואז תוכל להתחנן לפניו על עמה אכן מה נשתומם מה עשתה אסתר המלכה באלו השלשת ימים היא אמרה צומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום וגם אני ונערותי אצום כן. נוכל לשער בנפשינו איך נפל אור פני'. איך נשחת תארה. עת שצמה שלשת ימים לילה ויום. ובפרט מלכה האמונה על מנעמי החיים, כמה הזיק תוארה ומראה הצום שלשת ימים. וכאשר אמרו רז"ל במגילה, שבא מלאך ומשך עלי' חוט של חסד. כי לוא לא בא הנם. למשוך עלי' חוט של חן. לא היתה מוצאת חן בעיני אחשורש. ובכן אילו הינו אנחנו יודעים כי אסתר צמה שלשת ימים טרם בואה אל המלך אל החצר הפנימית, בטח הינו צועקים אוי אבדנו חלילה כולנו אבדנו. והינו קוראים. אל אחותינו את היא השופכת הדמים של כל ישראל, אם חייך אינם בעינך כלום כאמרך ואני כאשר אבדתי, כי המלוכה על מאה ושבע ועשרים ומאה מדינה, אין נחשבים בעינך, באשר נקרעת מבית ישראל, והנך אנוסה בידי מי שאינו ישראל, והנך חושבת עצמך אבודה, אבל איך לא תחום על עם ישראל אשר הנך מאבד בידיך בזה שתצום, ומראך ותוארך יהפך למשחית, ולא תמצא חן בעיני אחשורש האוהב יופי וכזה יהרגו אותך, וכל תקות ישראל אבדה, חוסה על עוללים ויונקי שדים, בטח הינו קוראים כן, במר נפשינו, אבל אסתר המלכה ברוח קדשה ובחכמתה. צמה שלשת הימים, ומרדכי שהי' מיושבי לשכת הגזית, הסכים לדברי'. שעלי' לצום שלשת ימים ביחד עם כל בית ישראל. יען הי' בלבכם האמונה כה עד שממש הי' להם חוש האמונה והם ידעו כי הגזירה שלמטה בודאי באה מלמעלה מהנהגה העליונה, מהשגחה העליונה, וטרם שתבא בשליחותה אל המלך שלמטה עלי' ועל עם ישראל. לפנות אל המקום העליון שממנו יצאה הגזירה, ועל ידי המקום העליון שוב, ואם כי עשתה כציווי מרדכי, שעלי' לעשות התחבולות הגשמים לבא אל המלך ולהתחנן לפניו, אבל עיקר הכל התחבולות הרוחנים, להגיע בהתשובה. עד כסא הכבוד, שמשם הנהגת כל ישראל. הגזירה יצאה על שנהנו מסעודתו של אותו רשעי הכונה שאחרי שראו כי אותו רשע עושה משתה, ומזמין את כל העמים. בלי הבדל דת ולאום והשתי' כדת אין אונם, זהו דרך החפשית. חופש הדת, ושכחת שנאת הלאם וחופש האישיות ומעתה כבר סר חשכת חבערות, מעתה כל העמים יחיו בשלו' ובכן על ישראל גם כן להתקרב אל העמים, ולראות שבניהם ובנותיהם, ישוו בשפתם, ובחכמתם. ובהנהגתם. אל כל העמים ובכן הלא עתה החובה ליסד בתי ספר כאלה, שישכילו זרע ישראל בכל החכמות, שעי"ז, ישאו כבוד בלאומים, ויהי כבוד ויקר לעם ישראל, ומה להם עתה לספות להנערים. חזרה כתורא, יש ענינים יותר גדולים לעם ישראל, להשיג כבוד ותפארת, ולהשתות אל העמים, אחרי שהם מתקרבים אלינו, הלא עלינו להושיט להם ידינו, ובכן אילו היו הולכים כה לפי מחשבותיהם. הי' גלוי לפני הקב"ה. שאז הי' הלילה מיתה רוחנית על כל עם ישראל, כי אם לא יחנכו וילמדו את הנערים, תורה, הדת מאין ימצא ומאין יהי' תורה בישראל וזה הי' חטאם הנורא. שנהנו מסעודתו של אותו רשע לא אמרו שאכלו, נפשם לא התגאלה בפת בג המלך וביין משתיו אבל רוחם התגאל. וכאשר אמרו רז"ל בפסחים, על הפסוק אני חומה ושרי כמגדלות אז היתי בעיניו כמוצאות שלו', ואמרו אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו תלמידי חכמים, החומה של עם ישראל היא תורתינו הק'. שתגין ותשמור עלינו, מכל החצים, ואבני הבליסטראות שזורקים שונאינו לקרקר קיר. והשדים המה תלמידי חכמים. השדים ברא ה' להניק את הילדים, ע"י השדים, מתגדלים כל ילדי הדור עד שיהיו לגדולים לולא השדים לא הי' דור חדש כן בישראל התלמידי חכמים הם מגדלים הדור לישראל, לולא השדים שנתן ה' לכנסת ישראל היינו התלמידי חכמים, לא הי' מתגדל דור לכנסת ישראל. אכן על עילם אמרו אחות לנו קטנה. ושדים אין לה זה עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד, זה הי' חטא שלהם במדי בשושן אשר בעילם המדינה, שלא הי' להם שדים. לא התכוננו איך לגדל את הדור הבא, ולהניק להם מחלב התורה והדת, ובכן אם כי הם למדו אכל לא זכו ללמד, ומזה הי' מתפשט העמי ארצות, ומזה ההריסה. וע"כ הניח ה' את הגזרה על כל ישראל. ומרדכי ואסתר, ה' להם כה בחוש כי הנ גת ישראל, בכסא הכבוד ואם כי היו מחויבים לעשות פעולות אנושיות. ותחבולות גשמיות ללך דעפוטאציא אל המלך אחשורש, כי עם ישראל בסכנה נוראה שלא הי' כמותה והשליכו נפשותוהם מנגד, אכל אחרי שההנהגה הרוחנית העיקר א"כ בתחילה נחוץ ללך דעפוטאציא אל מקום ההנהגה הרוחנית לעשות תשובה שתגיע עד כסא הכבוד. תשובה זה צום ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה מלמעלה ע"י הצום שבו כל ישראל בתשובה שלימה, כמו שנאמר ליהודים היתה אורה, ופירשו רז"ל מגילה ט"ז, אורה זו תורה. הועילה הדעפוטאציא למעלה ובכן הלכה הדעפוטאציא שלמטה, ועל כן גמרו מרדכי ואסתר בנפשם, שבשלשת הימים שהכינה עצמה אסתר לבא אל המלך אל החצר הפנימית, לצום שלשת ימים לילה ויום, דבר אשר לפי הבנתינו הי' זה מעשה נורא וסכנת כל ישראל בעת שצריך למצא חן בעיני אחשורש, ודבר זה צריך להיות ברגע אחת, שיגע ראיתה אל לבבו ובזה לפי דעתינו, תלוי הצלת כלל ישראל, אעפי"כ החליטו שצריכה אסתר לצום שלשת ימים. כדי למצא חן בעיני מלכו של עולם, ואח"כ לבא אל המלך שלמטה אבל כמה הדבר רחוק מהשגתינו, וממחשבותינו אנו, כמה רחוקים אנחנו. מחוש האמונה הזאת, להשכיל ולהבין, כי אף שעלינו לעשות פעולות בעד עצמינו ומחויבים לעשות מעשים כבירים. במסירות נפש. בעד כלל ישראל, אבל לדע כי עיקר ההנהגה היא למעלה בכסא הכבוד עפ"י הרוחנית, ובכן לכון כל פעולתינו עפ"י המדה הזאת, ואז הינו מצליחים בעזר השם.

ביהושע קפוטל ה' בעת ההיא אמר ה' אל יהושוע עשה לך חרבות צורים, ושוב מול את בני ישראל שנית. נתכונן נא למה אמר הכתוב בעת ההיא, הלא כל המעשים שנעשו בימי יהושע והכתובים בספר יהושע היתה כל מעשה בעתה ובזמנה, ומדוע אמר הכתוב פה בעת ההיא, אכן הנבואה תאמר לנו עמוד והתבונן, באיזה עת היתה המעשה, והי' לך זאת לזכרן תמיד, ותדע איך לעשות ולהתנהג, בל תשכח באיזה עת אמר ה' ליהושע עשה לך חרבות צורים, זה יהי' לך תורה שלימה, על כל המעשים והפעולות ועל כל מחשבותיך ורעיונותיך הנה מצינו כאשר רצו בני יעקב להנקם באנשי שכם, על הנבלה שטימאו אחותם. מה יכלו לעשות המתי מעט נגד עיר שלימה, התיעצו והתחכמו ואמרו להם למול בשר ערלתם, ועל ידי זה נערים שנים, בני שנים עשר ושלשה עשר שנה חרבו עיר שלמה, כי בהיותם כואבים, לא יכלו לעמוד נגד שני נערים, רואים אנו, כי להמית למול כל העיר, זהו מעמיד בסכנה את עיר שלימה, ומכל שכן למול אומה שלימה בפעם אחד, הרי זה עמידה בסכנה את כל העם, ובפרט בעת שמוקפים מאויבים, ובפרט שהאויבים יודעים שבאים עליהם ללחום. והנה עם ישראל עבר את הירדן בעת שהי' מלא על כל גדותיו, וכל מלכי הארץ שמעו דבר זה, וידעו כי ישראל באים לרשת ארצם ואורבים היו להם, שהרי יהושע שלח שני מרגלים חרש, ואעפי"כ הוגד למלך יריחו כי אנשים מבני ישראל באו לחפור את יריחו. ובכן באותה העת שהסכנה גדולה, באותה העת אמר ה' למו' את כל האומה הישראלית שכל העם הילודים במדבר, זה ארבעים שנה היו בלתי נמולים, ואלה שהיו בצאתם ממצרים, בני עשרים שנה מתו במדבר, ובכן יותר משני שלישי ישראל היו הנימנים בין השש מאות אלף היינו יותר מארבע מאות אלף שהיו בין אלה שנמנו במנין, מלבד אלה שהיו פחותים מבני עשרים כל אלה נמולו, וכמעט כל האומה נמולו ע"י חרבות צורים, הלא נורא הדבר, איך העמידו את כל כלל ישראל, בסכנה נוראה כזאת. ולא עוד אלא שמכל הערלות עשו גבעה. ובטח ראו זאת כל האורבים והעוברים, והלא כשיודע הדבר להאויבים היו באים אז למלחמה, וחלילה היו הורגים אח כל האומה בהיותם כואבים, ואין לאל ידם להושיע את עצמם כי כואבים המה, הלא נבהל מהמעשה הזאת. אכן באשר העיקר ההשגחה העליונה, המנהגת את עם ישראל, לא בכח טבע אך בכח למעלה ממקור הרוחני. ובכן ללך לכבוש ולרשת את ארץ הקדושה, צריכים להיות מולים, להסיר את ערלת הכשר, ויחד עם זה את ערלת הלב, ורק אז יוכלו לבא לדשת את ארץ הקדושה, אשר היא קדושה לה' ועיני ה' בה, וא"כ עשותם את העיקר לבא בכח הקדושה, זה יועיל לעשות הטפל, היינו המעשים והפעולות שיעשו במלחמה, ובכן תאמר לנו הנבואה, זכר באיזה עת אמר ה' ליהושע עשה לך חרבות צורים. ומול כמעט את כל האומה הישראלית. ומזה יאירו עיניך. לדע את כל מצב בני ישראל בארץ, כי הם למעלה מכפת השמים, וממערכת הככבים. ועפי"ז תדע לך כי אף כי בתחבולוח תעשה מלחמה, מלחמת החיים, ומלחמה בגוים, אבל בכל זה תדע כי עיקר ההצלחה, תלוי אך בהנהגה הרוחנית, ועליך לכון פעולתם ומעשיך עפ"י המדה הזאת.

בזה נוכל לבאר דברי הכתוב והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א' ח'. מצאנו בכתובות ס"ו, מעשה בר' יוחנן בן זכאי שהי' רוכב על החמור והי' יוצא מירושלם והיו תלמידיו מהלכין אחריו ראה דיבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו אמרה לו רבי פרנסני, אמר לה בתי בת מי את, אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני, אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן הלך אמרה לו ר' לא כדין מתלין מתלא בירושלם, מלח ממון חסר ואמרי לה חסד, נפלאה היא צדקתם הגדולה, ואמונתם הנפלאה, בת נקדימון בן גוריון אשר אבי' הרבה כה לפעול למען ישראל, עד כי כאשר לא הי' מים לעולי רגלים, שאל שלש עשרה בורות מים, והבטיח תחתיהם שלש עשרה בורות כסף ולוא לא הי' גשם, הי' מחויב לשלם, וחמה נקדה בעבורו, ופזר תמיד לעניים, כלי מילת, אעפי"כ לא התאוננה ולאמר, אבי עוזר ישראל, דואג בעד ישראל נענש אך עוד שאלה בלשון פליאה על ר' יוחנן בן זכאי מה מתפלא על ממון אבי' שהלך. הוא לא מלח הממון כראוי לא עשה צדקה כראוי ע"כ חסר, וזאת אמרה ריבה קטנה מה גדלה צדקתם ומה חזקה אמונתם כו' אמר להן לתלמידיו זכור אני כשחתמתי על כתובתה והייתי, קורא כה אלף אלפים דינרי זהב מבית אבי' חוץ משל חמיה בכה ר' יוחנן בן זכאי ואמר אשריכם ישראל בזמן שעושין רצונו של מקום, אין כל אומה ולשון. שולטת בהם בזמן שאין עושין רצונו של מקום נמסרין ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה.

ולכאורה יפלא הדבר על זה שישראל בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, יפה אמר ר' יוחנן בן זכאי, אשריכם ישראל, אבל מהו האושר. מה שבזמן שאין עושין רצונו של מקום, נמסרין ביד בהמתן של אומה שפלה, אכן באמת. גם זה אושר שלנו, כי לולא שהבדילנו ה' ועשה מחיצה בין ישראל לעמים, כבר הי' אבד חלילה זכר ישראל, כי אילו הי' נתן מנוחה, שיכלו לשב בשלוה, ולא רדפו אותנו מנדינו, אז היו נערי ישראל, בחום שאיפתם, עוברים לאט לאט לצידם, כאשר ראינו בעליל, במקומות, אשר נתנו לישראל, על איזה עת שווי זכיות איך הרבה שכחו צור מחצבתם, וכמאמר חז"ל על הפסוק היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח, לוא מצאה מנוח לא שבה, ועל כן נראה. כי בעת שכרת ה' ברית עם אברהם בין הבתרים, נאמר הנה חושך ועלטה, ודרשו רז"ל כי הראה ה' לאברהם אבינו ארבע מלכיות. ולכאורה יפלא מה ענין ארבע מלכיות לברית בין הבתרים, הלא כשכורתים ברית, מבטיחים זה לזה טובות, וא"כ השם כאשר כרת ברית עם אברהם אבינו, הלא אז העת להבטיח לו טובות, ומה ענין בשורת הגליות בעת הברית:

אכן ידוע מאמר רז"ל במדרש רבה על הפסוק ותרדמה נפלה על אברם, דמיך ולא לעי באורייתא, דמיך מרמוטא ביאור הדברים. כדאיתא במ"ס (תענית דף ה') הכי אמר ר' יוחנן יעקב אבינו לא מת. א"ל וכי בכדי ספדו ספדייא וחנטו חנטייא. וקברו קברייא א"ל מקרא אני דורש שנאמר ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת. ישראל כי הנני מושיעך מרחוק, ואת זרעך מארץ שביים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, ולכאורה נהי שדורש מקרא, אבל הלא הקושיא במקומה עומדת, וכי בכדי חנטו חנטייא:

וספדו ספדייא, וקברו קברייא, אכן ביאור הדברים, כי כאשר ידברו ביניהם יעקב אבינו, יכוונו, אל גוף של יעקב אבינו אבל בעת שהוא דורש המקרא אין כונתו אל גוף של יעקב אלא לרוח אבינו יעקב רוח אבינו יעקב, שבעת, שהי' בן ששים ושלש, ואביו שלחו לשא אשה הלך לו לבית מדרש של שם ועבר ארבע עשרה שנה ללמוד, לא קנא באחיו, אשר ראה כבר חיים והי' לו מצב נכון אך אבינו יעקב כל מנעמי החיים לא נחשבו לו נגד אשרו, שישב ארבע עשרה שנה ללמוד, ע"כ בראותינו עתה, בחורי ישראל, לא ימשכו אחרי זרם העת המסיתם לאהוב, את הבטלה והוללות, תענוגי הילדים הגדולים, ויושבים מבקר ועד ערב באהלה של תורה אשר באמת ירגישו צוף דבשה, ונועם קדושתה כי מי אשר חובר אל קדושת התורה, כפי יראתו יתן ה' בלבו הרגש בדברי התורה, אשר אלה אשר רחקו ממנה, לא יבינו אותה, בחור בימי ילדותו, אשר יש לו שאיפות מלהיבות, בחום ילדותו, איך יוכל הוא, להיות רחוק משאון החלד באשר כאשר סומא מלידא לא ירגיש ולא יבין, נועם דבר יפה לעין כן העורים האלה לא ירגישו נועם וקדושת התורה. אך אלה בני התורה להם תתן התורה, צוף טעמה. וכאשר נראה זאת עתה, בני הנעורים בעלי כשרונות נעלות, עם שכלים נעלים וחריפים לא יחפצו לרעות בגנים אחרים, אשר ידעו כי שמה. יפרקו מעליהם עול תורה ומצות, ומקריבים הם חלבם ודמם מבחר ימי עלומיהם על מזבח תורתינו הקדושה, לא יקנאו במכיריהם, אשר למראית עין נדמה, כי מצבם איתן כי תורתינו הקדושה יקר בעיניהם מחיי החלד, וכל כפר לא יקחו בעדה. אז נאמר, יעקב אבינו לא מת רוח הקדושה שהשריש יעקב אבינו בבניו ע"י הנהגתו שנעשה לכח טבעי אהבת תורה שירשום מאבינו יעקב. עוד לא מת, וחי וקים בתוכינו.

אמרו חז"ל יבא לבן ויעיד ביעקב אבינו שלא נחשד על הגזל כאשר משש לבן הארמי כל כלי יעקב. לא מצא מכל אשר לו מאומה חתן הדר בבית חמיו עשרים שנה ואפילו סכין קטן, של לכן לא נמצא אצלו, ולא עוד אף שהי' לו טענות ותביעות גדולות, על לבן אשדכה עבדו באמונה, ממש כמסירת נפש שמר צאנו כחזני מתא. הי' כיום אכלו החורב וקרח בלילה ונדדה שנתו מעיניו, כי יעקב חשש על איסור גזל באופן נפלא, כי ירא הי' פן גוזל הוא מעתותיו אשר שכורות ללבן. והרי גזל חפץ גזל וגזל זמן גזל (מליצת מסלת ישרים) ע"כ אף כי מן הדין ה' פטור מעבודה כזו (לדברי רבה בב"מ צ"ג). אעפי"כ יעקב אבינו בצדקתו עשה לפנים משורת הדין. נשא בעול הקשה כזה. עשרים שנה שנות עמל כזו. הרבה יש שעושים לפעמים לפנים משורת הדין, אבל דק בדבר אשר הוא נקל, אך היוכלו עשרים שנה. עבוד עבודת עבד, עבודת פרך, בלי מנוחה ביום ובלילה ומפני מה, מפני לפנים משורת הדין. אכן אבינו יעקב, בזהירותו באיסור גזל הוא אשר יומם ולילה עבד עבודת פרך למען מצות לפנים משורת הדין, מפני החששא של איסור גזל, ולא עוד לבעל הבית כלבן הארמי אשר החליף משכורתו עשרת מונים, מעקודים לנקודים, ולברודים, והיו לו תביעות, אשר אילו הי' תובע את לבן לדין הי' זוכה בדין, אך לא סמך יעקב אבינו על דין עצמו בדבר שהוא נוגע, ונטה כח לסבול, עשרים שנה עבודת עבד ביום ובלילה וכה באמונה, ואף כי ידע כי לבן נתעשר ממנו, לא הי' לו הוראת התר, לומר אני אעבוד ואפעול והוא יתעשר ממני ע"כ כאשר נראה גם אצלינו אנשים הנושאים ונותנים באמונה, חוששים לאיסור גזל, עובדי באמונה אצל בעלי הבית שלהם, כמו אבא חלקי', אשר אף שלו' לא השיב בעת העבודה, נאמר יעקב אבינו לא מת ויראתו את ה'. גם בדברים שבין ארם לחבירו, אשר הנחיל לנו, חי אצלינו, לא נעשה פשרה, להחזיק במצוה זו יותר מזו, כי כולם מרועה אחד

ניתנו. כמאמרם ובוצע ברך נאץ ה'. זה העושה פשרה. הכונה יש אנשים העושים פשרה עם התורה ויש אשר במצות שבין אדם למקום הם זהירים בכל נפשם, ובמצות אשר בין אדם לחבירו הם מזלזלים עליהם נאמר ובוצע ברך נאץ ה', הוא עושה פשרה, אבל התעשה פשרה, עם רופא מומחה שיאמר לך שני הסמים האלו הם סמי המות, האוכל מהם ימות, התזלזל באחת. ובאחת תשמע לו כי תאמר לו, אעשה פשרה עמך, אם אך תדע כי הרופא הוא מומחה וחיים יקרים אצלך. הלא תהי' זהיר בשני הסמים, מלשתות אותם ואם תשתה סם אחד אף כי תהי' זהיר מהסם השני אות הוא כי אינך מאמין להרופא, ותהי' מן הכסלים והפתיים שעכרו ונענשו. כן רופא כל הארץ. יודע סגולות הנפש כי הוא בוראם, והוא נתן לנו את תורתו הקדושה, וצונו להזהר משס"ה ל"ת, ואמר כי כולם אדם לישראל אשר רק אם ישמר מהם, אז וחי בהם, אבל אם יעבור חלילה על אחת מהם. אז ככר מת הוא מיתה רוחנית, אשר היא קשה יותר ממיתה הגשמית, כי היא מיתה עולמית, איך תקיל בהם, ואם הנך מקל באחת מהם, אינך מאמין ככל התורה כולה, כי המאמין הוא מאמין בכל, והוא יעשה אותו וחי

בהם. יש אנשים ששגור על פיהם איניני צדיק כל כך, ובזה יעברו על הדברים היותר חמורים, ודרכם שאול ואבדון מתפללים המה בכל יום, אבל יפסיקו באמצע התפילה, ומדמים בנפשם, שאם מפסיקים המה, רק צדיקים אינם, אבל איך לא יבושו ויכניסו, כאשר יראו לעתיד לבא את אשר פעלו בהפסקם, הלא אם יכתבו מכתב לשר צבא, ואח"כ יראו כי שגו, וכתבו באמצע המכתב, דברים בזוים, הלא יבושו ויכלמו ויחרדו, מכעס השר צבא, ואיך לא יתביישו מפני מלך המלכים, כי הלא הם מתפללים, הלא ידעו ויאמינו, כי השם יתברך ברב חסדו, שומע תפלת כל בשר ואיך עליהם לחרד מכעסו. אשר באמצע ברכת אהבה רבה, שיאמרו להשם, וידברו לאדון כל הארץ, ויאמרו לו בלשון אתה, איך באמצע מבלבלים בדברים בזוים, על זה נאמר ובצע נאין הוא עושה פשרה, אם הוא מתפלל צריך להתפלל כדין.

לפעמים מהקלות הזה, שהוא עושה פשרה בנפשו, ומפני התירוץ שיתרץ את עצמו איניני צדיק כל כך. יעברו של דברים שחייבים עליהם סקילה, יש אשר ישמרו שכח מחללו ושומרים ידיהם מעשות רע ביום השבת, אבל הם חושבים למותר להיות צדיק כל כך. להזהר בקכלת השבת, ויכניסו שבת אחר שקיעת החמה ישכהו אלה, כי אין לעשות פשרה עם התורה כאשר אם יאחר אדם רגע צאת מסילת הברזל אזי לא יוכל עודלחטפו ולהחזירו, על אחת כמה וכמה שלא יוכל אדם לאחר את החמה ואם מקבל הוא השבת, רגע אחר שקיעת החמה. כבר הוא מחלל שבת, אם בודאי, או הוא נכנס לספק חילול שבת, אשר צריך על זה כפרה מרובה, ה' ירחם נוכל לבאר בזה דברי המדרש שאין בין גן עדן לגיהנם אלא כחוט השערה, המדלקת נרות רגע אחד קודם שקיעת החמה, הלא זה הוא אושר גדול גן עדן נצחי, שכר מכבד השבת, ורגע אחד כחוט השערה אם תאחר האשה הדלקת הנרות, הוא גיהנם שאול ואבדון. חילול שבת ששקול ככל התורה כולה.

רגילים המה המתחכמים, לקרא להאיש המזהיר על זה הצוח ככרוביא, על דברים כאלו, וכמו על לשאת בשבת אשר זה מהדברים החמורים שבתורה. מן החמורות שבחמורות כי הלא המחלל שכת בפרהסיא אף באיסור דרבנן הוא ככופר חלילה, ואף על פי כן רגילים המה, לקראהו בשם קצוני, אכן דמיונם בזה לנער אחד שנסע עם אביו על ספינה. ויראה את המלח, המגלגל את האופן המנהל את הספינה כי הוא ממשיכה בכל עוז, שמה שהי' למטה תהי' למעלה, וישאל את אביו ראה איך האיש הזה הוא קיצוני, הוא רוצה דוקא, שיד האופן אשר הי' למעלה יהי' למטה והוא עמל לזה בכל כחו, מה איכפת לו, להאיש הזה, אם יהי' כמקודם אביו ענהו, בידו יש מפת הדרך והוא יודע כי יש במקום הזה, סלע חד, אשר אף כי ראשו אינך רואה, אבל לפי המפה אשר בידו יודע המלח כי יש כמקום הזה הסלע, אשר אם תגע בו הספינה, תנקב, ותרד למצולה, וע"כ הוא חותר בכל עוז, שתט הספינה לצד אחר, כן עלינו לענות להנער הקורא אותנו קיצוני, בעד מה שמזהירים על דברים כאלו. ספינתינו אם תגע מעט בחילול שבת תשבר לרסיסים, כל איש אשר שלח ידו בקדושת השבת, הוא נפסק ליוצא מהכלל כפי המפה אשר בידינו אנחנו מאמינים בדברי חז"ל, אשר הורו לנו מה הוא חילול שבת, והם אמרו כי הנושא ביום השבת הוא מחלל שבת בפרהסיא וע"כ עלינו להזהיר, ואתה אם אינך מאמין בדברי חז"ל ע"כ אתה קורא בשם קיצוני, לך לך. אל הקראים לההזק בשיטתם, ואם חודה האמת. כי גם בתורת משה הנך כופר, צא לך מבית ישראל המחזיקים בתורת אלקינו, ואנחנו מה, כי תקרא אותנו בשם קצונים הלא אנחנו מדברים, לכלל בית ישראל המאמין בתורתו. אשר רוח יעקב אבינו בתוכו וע"כ עלינו להודיעם הסר מדרך התורה, הוא יוצא מהכלל למען יזהרו מעתה.

לא נדבר מאלה האוילים המתחכמים. אשר בדו להם תורה חדשה, כי עיקר הכל הוא דברים שבין אדם לחבירו, והם עושים פשרה עם התורה לצד השני והם אומרים כי עיקר רוצה הקדוש ברוך הוא להשקות ולהאכיל האביון, ולגמול חסד כי זה הוא מצוה שכלית, וזה כל האדם אבל האנשים האלה יכסו כחשם בפיהם, שבאמת הם כופרים בהשגחת ה' הפרטית כי לולא האמינו כי ה' כל יכול ומשגיח על כל, אז היו מבינים כי אדרבה עוד מצות צדקה יותר חוקית ממצות תפילין, כי למצות תפילין יש מעט מבוא בשכל, הזכירה מן התפילין אבל מצות צדקה אין שום השג בשכל, אך ורק באשר כה צונו אלקינו, כי אם מאמינים אנו בהשגחת ה על כל דבר, וכי הוא פותח ירו ומשביע לכל חי והוא הזן ומפרנס מביצי כנים ועד קרני ראמים, א"כ למה לנו לפרנס את העני, הלא את אשר נחתם בעדו בראש השנה יגיע לו, גם אם אנכי לא אתן לו, ואת אשר לא נפסק בעדו בראש השנה זה לא יגיע לו ולמה לי ליתן לו, הן אשר ראוי לו ירויח בעצמו גם אם לא יתנו לו ואטו הקדוש ברוך הוא משגיח ומפרנס רק את העשיר הלא עיניו אל העני, והוא שוכן את דכא, אך אנחנו עושים המצוה באשר כה צונו ה' ובהדי כבשי דרחמנא למה לך השם יתברך צוה שאם תראה ערום וכסיתו, אף כי באמת אם אך נגזר עליו שיהי' לו כסות, יהא לו בלעדיך, עליך לכסותו כאשר תראהו ערום, והוא מצוה חוקית אך למענינו צונו בוראינו שאנחנו נעשה, כאילו הינו אנחנו הנותנים לו, ותחשב לו לצדקה וזהו אמרם יותר משבעל הבית עושה עם העני העני עושה בעל הבית, וכן מרדכי הצדיק כשאמר לאסתר ללך למלך להתחנן על עם ישראל, אמר לה כי אם תחריש, רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר כי בודאי אילו לא היתה היא עושה לא הי' הקב"ה מניח את ישראל בידי המן אך עם כל זה עלי' היה החובה לעשות אף במסירת נפש. כי כן מצות ה', שהעושה יעשה כאילו תלוי הדבר בו, אף שבודאי אין תלוי כלל בו, וא"כ אין לך מצוה חוקית יותר מזה וזו היתה שאלת טורנוסרפוס לר"ע אם אלקיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן, היינו שהי' קשה לו הקושיא הזו כיון שהשגחת ה' על כל א"כ למה לתן להעני, אכן ר"ע השיבו כדי שניצול אנו מדינה של גיהנם כי אין הצדקה בשביל להחיות העני, כי להעני הי' מגיע הראוי לו גם מבלעדי הנותן, כי לא יחסר לו חוקו אשר נחתם לו בראש השנה, אך המצוה הזאת הוא למעננו מצוה היא כמו מצות תפילין וכדומה.

בזה אמרתי, על אשר לפעמים נראה בתים גדולים אשר הרבה עניים מצאו בהם חיתם, ולהרבה אביונים היו עושים צדקות וחסד, ופתאום ונשכר הבית לרסיסים, אז יתאוננו הרבה מה הי' איכפת להקדוש ברוך הוא אם הי' הבית ההוא קים, הלא ידיהם שלחו לאביון הרבה מצאו עזרתם בם, ומדוע החריב ה' בית כזה, וגם אם נאמר להם דברי הגמ' בברכות דיו לעבד שיהי' כרבו לא יספיקו בזה, כי יאמרו הלא בשביל העניים הי' להקב"ה להחזיק אותם, ואמרתי דאין להם מה להתרעם דהנה אם נראה, אחד שכר בית מבעל הבית אחד ואח"כ ישכיר הבעל הבית את ביתו לאחר, אז רואים אנו כי לא נחה רוחו מהרוחה שהי' לו כי לוא הי' טוב בעיניו מדוע השכיר לאחר אבל אם נראה בעל בית אחד, נתן במתנה לאחד לדור בביתו חנם, אם נראה אחר כן כי יניח לאחר לדור בהבית לא נאמר כי אין רוחו נוחה מהעבר, כי הלא יוכל להיות שזכה אצלו למחצה דירת הבית. על עשר שנים וכדומה ולא יותר, כן הדבר אילו היו נותני הצדקה מעשרים את העניים וטובתם להעניים שהם אהובים אל המקום בודאי שיש להקשות איך החריב ה' בית גדול שיש לו הכנסה מרובה כזה אבל יודעים אנחנו כי נותני הצדקה אין טובתם להעני לא יעשו טובה חלילה עם הקדוש ברוך הוא, כי אם יצדק איש מה יפעל לו והראוי ומגיע להעני הרוחתו והצלתו יגיע ממקום אחר. ואם איננו משיג מקום אחר, אות הוא כי גם על העני נגזר לכל ישיג הוא הדרוש לו אך האיש ההוא בעל הצדקה העשיר את עצמו בנתנו צדקה. צדקתו לו לבדו, טובתו לעצמו. ע"כ אין להתפלא אשר אף שזכה מן השמים הרבה שנים באושר כזה שיוכל להעשיר את עצמו איזה שנים מה שלא יתנו לו על יתר השנים, כי זכה באושר כזה שיוכל לפעול טוב וחסד אך על מספר שנים כזה ולא על יותר, כי כל הטובה והחסד שעשה כל ימי עשרו, הוא עשה בעד עצמו כי מצות צדקה לא שכלית, בשביל החיות נפש הפני אך חוקית, כדי שניצול מדינה של גיהנם, רק המעשה עלינו לעשות, כאילו הינו מחיים בזה נפש העני.

יכרסמנה חזיר מיער, זה עשו הרשע, ביאור דבריהם, הנה מצאנו בבראשית קפיטל ל"ו ויקח עשו את נשיו ואת בניו כו' וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו כי הי' רכושם רב משבת יחדיו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם, והדבר הוא נפלא, עשו היה נרדף מפני יעקב, הוא הלך אל ארץ מפני כי לא יכלו לשבת יחדיו, ועשו הי' הנגזל, כי הוא הוצרך ללכת, הלא ידענו צדקת עשו כי לא רצה להיות נכנע לפני יעקב ומדוע לא לחץ שיעקב ילך, אכן הנה מצאנו הצלחת עשו הרשע כי הוא התחתן באלופים, כל בניו היו אלופים, ותמנע שהיתה אחות לוטן רצתה יותר להיות פלגש לבן עשו מלהיות גבירה במקום אחר, ויעקב אבינו כאשר צריך הי' לישא אשה הי' לו לעבוד בעדה, אכן בחנם אין לוקחים לב העולם עשו הרשע הי' צד בפיו, הוא התהלל כי עיקר שיטת אברהם הוא להיות טוב בין אדם לחבירו. תחת אשר יעקב, ישב תמיד באהל התורה, וע"כ הלא לא יוכל לעשות חסד, אכן עשו שם שמים לא הי' שגור על פיו, כי אמר מה חפץ לה' שיזכירו תמיד שמו ויעבדוהו, עיקר רצון שיהי' האדם זהיר במצות השכליות, ובדברים שבין אדם לחבירו. והוא התפאר כי הוא האוחז בשיטת אברהם, והוא הי' גבור ציד לוקח נפשות בגבורתו ותמיד הי' מקבץ סביביו את בנות שעיר החורי ודורש אודות מדת החסד, ומצות שבין אדם לחבירו והם התפלאו על מדברו הנפלא כי לדבר אודות מצות השכליות, זה ממשיך הלב המה ראו את הדרך ארץ אשר בעשו עד אשר כיבודו את אביו הי' באופן נפלא כי אביו יצחק כבדו עיניו מראות, והוא בעת אשר הי' נושא לו את המזון. הי' מלביש את עצמו בגדים יקרים מפני כבוד אביו הלא הוא זהירות נפלא במצות השכלות, תחת אשר יעקב אבינו שיטתו לא לא יוכלו לקבל כי הוא לא אהב להתרועע את בנות שעיר והוא הזהיר תמיד, כי הקדוש ברוך הוא שונא זנות. וכי אברהם אבינו, אשר עשה לפנים משורת הדין לא אסתכל בדידי' ומכל שכן באחרת, כאשר אמרו רז"ל כי אין שבח מה שהתפאר איוב שלא התבונן על בתולה (בעתים ההמה היו רוב הבתולות קודם שתי עשרה שנה ואף על פי כן הי' איוב זהיר בזה), כי אין זה שבח, ויעקב הכביד במוסרו, אשר שיטתו זאת לא יוכלו לקבל ע"כ בבניו לא רצו להתחתן אף שהם גם הם מזרע אברהם אבינו, אך שיטת עשו הרשע שהיא קולא גדולה לעשות הכל ככל העולה על הרוח אך לעשות מצות שבין אדם לחבירו הוא ממשייך הלב והמשיך אליו ואל כל בני ביתו את בנות שעיר החורי אשר התרועע תמיד אתם.

והורו לנו רז"ל במליצתם כי עשו הרשע נדמה בזה לחזיר כי השם יתברך צונו לאכול אך אלה ההיות שיש בהם שני סמנים של טהרה מעלה גרה ומפריסי פרסה, כן האדם צריך להיות לו שני סימני טהרה, טהרת הידים הם דברים שבין אדם לחבירו וטהרת מעלת הגרה דברים הפנימים החובות שבין אדם למקום שני הסימנים צריכים להיות כשרים החזיר אשר מפריס פרסה הוא וגרה אינינו מעלה טמא הוא כן עשו הרשע אשר יראה כי פרסותיו סדוקות. יש לו סימן טהרה על מצות השכלית, אבל אין לו הסימן השני טמא הוא ובאמת החזיר כשהוא פושט את הרגל ומראה כי פרסותיו סדוקות, מלבד שהרנל הזאת לא תוכל להכשיר את כל הגוף הנה הרגל הזאת בעצמה היא טריפה ומאוסה. כי היא רגל חזיר כן המצות אשר החזיקו כין אדם לחבירו. גם זה אסור ומוקצה מחמת מיאוס. הכבוד והיקר, שהראה עשו ובניו לבנות שעיר החורי לא הי' מפני כי נחוץ לכבד אח מין החלש. אך בא מפאת התאוה ממקור משחת, אשר שנאוי ומשוקץ בעיני ה', וע"כ אמרו שהי' עשו צד נשים מתחת בעליהן הוא צדן באמרי פיו, כמו שצד את אביו., ואמרו רז"ל, כי גם הנפש הרג, כי זרועות השכל לא יעצרו בעד התאוה. וכמו שביארו המפרשים את דברי אברהם שאמר לאבימלך, כי אמרתי רק אין יראת השם במקום הזה, והרגוני על דבר אשתי, כי אבימלך שאל את אברהם מה ראית בנו כי עשיתה הדבר הן ראית כולנו בני תרבות בני השכלה, ואיך חשדת אותנו כי נעשה כדבר הזה אך אברהם ענה לו אחת ראיתי כי אתם עם מנומס ובעלי דרך ארץ אבל יראת ה' אין אצליכם, והכל בא מפאת חוקי דרך ארץ. על זה לא אסמוך כי אם אין יראת ה'. חוקי הדרך ארץ לא יעצרו בעד תועבות ע"כ אמרתי רק אין יראת ה' אף שיש תרבות והשכלה והרגוני על דבר אשתי, וזה הי' הבין אדם לחבירו של עשו הרשע, רצוח ונאוף, מבחוץ הי' מנומס ובעל דרך ארץ מדברו בנחת מכבד את החלש גם ציד. את החיות. גם זה הוא דבר הממשיך את הלב, חיי השעשועים אבל זה הי' אסור כחזיר אסור ומאוס.

והנה כל זמן שיעקב אבינו לא ה' עשיר, לא כבדוהו, והוקירוהו, כי הכמת המסכן בזוי' אכן כאשר בא יעקב מבית לבן. ויפרוץ לרוב ורכושו הי' רב, וראו כי צדקתו היא צדקה באמת. וכל מעשיו והנהגתו הי' מטפח על פני עשו הרשע, כי אף שמתחלה לקח נפשות, אך אחר כן לאט לאט, נתודע זדון לבו, ויעקב אבינו החל לדרוש ולהראות פסלות השיטה הזאת. ויקרא בשם ה', בכל באו, שם שמים הי' שגור בפיו, הוכיח לכל כי נחוץ להיות שלם בשני הסימנין, הן בין אדם לחבירו הן כין אדם למקום, המה ראו כי גם בין אדם לחבירו זהיר הוא אך ההולך בשיטת יעקב, ומתנהג עפ"י יראת ה'. אז הוכרח עשו ללך אל ארץ מפני יעקב ושם אשר לא הכירוהו, שם כבדוהו והוקירוהו, בדמותם כי הוא האוחז בשיטת אברהם, ע"כ כאשר נמצא אצלינו אנשים. אשר לא יפרידו בין הדבקים, ישמרו את כל תורת ה' הדברים שבין אדם לחבירו, והן הדברים שבין אדם למקום, אז נאמר יעקב אבינו לא מת, עוד חי בקרבנו רוח הקדושה שניתן לנו למורשה מאבינו יעקב

עם לבן גרתי ואחר עד עתה, גרתי ותרי"ג מצות שמרתי אמרו רז"ל בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, וכולן נסקרין בסקירה אחת וצריך ביאור. כיון שהקב"ה סוקר את הכל ברגע איזה תועלת, מה שכל באי עולם עוברין כבני מרון. אכן נוכל לבאר מליצת חז"ל כי הנה רבים מקילים, ופוטרים את עצמם, מה שעושים נגד חוקי התורה, מפני כי העת הזאת היא עת אחרת, וכאשר רואים הם אחרים עושים, כן יעשו המה בחשבם כי אם הרבה עוברים הותר הרצועה. וע"כ בראותם הרבה שולחים עוילהם לבתי הספר, הותר גם להם, ובאמר אליהם איש, הלא יחללו שם בניך את השבת, יענה מה אעשה, הלא הכל עושים כן. אכן עליהם לדע כי תורת השם לא תשתנה, אין ביד כל באי עולם לעקור חלילה אות אחת ממנה, כי היא נצחית נאמרה מפי השם עלינו ועל בנינו ושל דורותנו ועל כל דורות זרע ישראל על הראשונים ועל האחרונים, ואפילו אם חלילה כולם יעברו על עבירה אחת יענשו הם, ואם כל עדת ישראל ישגו חלילה. ג"כ עליהם להביא פר, ואם שלא כהוראת כ"ד כל יחיד ויחיד צריך לכפרה, ובדור. המבול, נחתם הגזר דין, על כל באי עולם, ואילו הי' אחד שלא הי' ראוי לעונש בטח ה' ניצול, כמו שניצול נח ושלשת בניו, אכן כולם נתחייבו כלי' למקום, ואם הי' תירוץ לפני המקום, התירוץ מה אעשה הדור הוא כך איך נגזר על כל אנשי דור המבול למחות מן העולם, הלא כל אחד הי' יכול לפטור עצמו, מה אעשה חיי היו בדור שהי' דור המבול' הלא רואים אנו כי אין זה תירוץ כלל, כי אף אם כל העולם הוא דור המבול, על כל אחד הי' להיות כמו נח, ואם לא הי' כמו נח. נמחה ע"י המבול, אם עתה גזר השם שלא יהי' עוד מבול לשחת הארץ יש עונשים אחרים חלילה ויש הענשים הנצחים וכן בימי מרדכי ואסתר נגזר על כל הדור חלילה כלי', מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע, אף כי כל אחד הלא הי' יכול לפטור את עצמו. מה יעשה הוא הלא כל הדור הי' כך, רואים אנו לא יועילו התירוצים האלו.

זהו שאמרו רז"ל במליצתם כל באי עולם עוברין כבני מרון מכניסין כל אחד בפני עצמו, ופותחין ספר התורה, לראות אם קיים זה מה שכתוב בזה, ביחד לא יובילוהו לדון עם האנשים האחרים שעברו גם המה, שיוכל להראות אחריהם נמשכתי, אכן אותו לכדו, יקראו, ויקראו לפניו מה שכתוב בספר התורה, ולמדתם את בניכם לדבר בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ושלש פעמים ביום תקרא זאת ותקבל עליך להדריך בניך בדרכי התורה, ואיך תעשה להיפך. תרחיקם מגבול ישראל. הן בניך בעצמם ביום הדין יתבעו ממך. מה עשית לנו, למה חסמת אותנו, אבינו אברהם עקד את יצחק בנו על גבי המזבח למען עשות רצון אבינו שבשמים. ואתה עקדת אותנו לעקר כי מה הי' לנו לעשות. אחרי שהורגלנו בין מחללי שבת מנעורינו.

כה אמר ד' הנני אל הרועים ודרשתי צאני מידכם

הנה ביום הכפורים. הובאו שני שעירים. ועליהם הפילו גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, אפשר לומר טעם בזה (כבר אמרנו בפתיחתנו לב"ק כי בזה שאומרים טעם על מצוה. אין הכונה. שהמצוה היא בשביל הטעם. שלמה המלך. אמר על כל דבר של תורה. שלשת אלפים טעמים. כדאיתא בגמ' עירובין כ"א וגם לו לא נגלו כל הטעמים. וא"כ כל טעם שאומרים על מצוה הוא רק אולי גם זה הטעם הוא אחד מהטעמים, ואם הוא אחד מהטעמים הטעם הוא תורה. ומצוה והארכנו שם בזה). הנה מצאנו בתורה הקדושה שנצטוינו לעשות על הכפורת שעל ארון הקודש. בבית קדשי הקדשים שני כרובים. וא"כ השם כרובים הוא אצלנו סמל הקדושה היותר קדוש לנו. כי המקדש מקודש מכל הקדושות, וקדשי הקרשים מקודש יותר מכל הקדושות, וארון הקודש אשר בו הלוחות. לוחות הברית אשר כרת ה' ועליהם שני הכרובים, אשר שם ה' נקרא עליהם. יושב הכרובים, ובין שני הכרובים, נתן ה' אח תורתו, למשה רבינו. ודיבר אליו משם. הלא לשם כרובים יחרד לבבינו מהקדושה הנוראה אשר היו הכרובים. ואם כן יפלא מאד, כי מצאנו בתחלת התורה. וישכן מקדם לגן עדן. את הכרובים ופירשו רז"ל שזה מלאכי חבלה, נפלא הדבר סמל הטוב והקדוש. נקרא בשם כרובים, וגם סמל חורבן העולם, ג"כ בשם כרובים. אכן אפשר לומר כי תורתינו הק' תרמז לנו ענין נורא. הנה בראותינו על התחנה. עומדות שתי מכונות. על מסלות הברזל. ועומדות המה בשוה זו אצל זו ואח"כ רואים אנו, שזו פנתה למערב, וכל מהלכה ומרוצתה היא למערב. והשני' שעמדה אצלה, תגמא ארץ במרוצתה למזרח, והם מתרחקים זו מזו מן הקצה אל הקצה, מה גרם לזה. מי בדלם זו מזו מרחק רב כזה, מי הפנה אותם. שיהיו רחוקות זו מזו אכן דבר קטן גרם לזה, אך נטי' קטנה שאיש אחד. נטה את קי הפס ממכונה הזאת לצד מערב ובכן נטתה אל דרך מערב. ובכן הכח הרב כח הקיטור. מן האש והמים, יגלגל את כל הגלגלים, לצד מערב והמה יסחבו אותה לצד מערב. והמכונה שנטתה ג"כ ע"י דחיקת פס לצד מזרח. ועלתה בשביל זה. על פסי מזרח ואותה הכח הגדול סוחב ומנענע גלגלתוה הכל לצד מזרח, הכח הטמון בהמכונה, שיש בה די אונים, להוביל למאות עגלות, לצד מערב הכח הזה בעצמו, אם ימשכו אותו. ויטה לצד הכנגד, יפלס נתיב' להיפך, מכפי שהי' הולך לצד זה.

את המשל הזה נוכל לקח בכל עניני העולם, רואים אנו אנשים נפלגים בדעותיהם ממש כרחוק מזרח ממערב, ואם נתבונן. בשכלם וטבעם נמצא שכמעט הם דומים זה לזה בחריצותם, והרגשם והתלהבותם שזה המניע בכל המחשבות ומזה המעשים, אכן זה מפני איזו סבה או מפני איזו השפעה, נטה דעתו לצד זה, ובכן בכל כח רצונו ודעתו, הרגשיו. והתעוררותו, והתלהבותו, הוא עובד לרעיון זה, השכל כשיש נגיעה יוכלו להטותו, לכל צד. ולכל רעיון, יש צד החיובי וצד השלילי ובכן כשנמשך. אחר הרעיון הזה והדעה הזאת, בכל שכלו ובכל הבנתו ובכל התרגשותו, שזה הקיטור המוביל את הרעיון והדעה על פני המסלות של דרכי החיים. הוא עובד לרעיון זה והשני שהוא שוה אליו בטבעו ברצונו, בדעתו, ובמזגו אחרי שסבה או השפעה נטו אותו לצד אחר, לצד המתנגד מן הקצה אל הקצה לדעות ונטיות השני. הוא עובד בכל חום לבבו, בשכלו (כפי שידמה). בכל חריצותו. לרעיון הצד שכנגד חבירו שהי' שוה עמו מקודם טרם שפעלו הסבות אז ההשפעות. וכל אחד ידמה בנפשו. כי מאהבתו את האמת הוא עושה כל המעשים והפעולות. וכה נפרדו איש מעל רעו כרחוק מזרח ממערב אך בשביל נטי' של השכל. ואף שהיתה קטנה בראשונה נעשית גדולה, וגרמה למרחק נורא.

חז"ל אמרו שהכרובים היו פניהם פני ילדים. כ"רביא" ובכן צותה התורה, ושמת אותם על הכפורת. תושיב את הילדים בני הנעורים, במקום היותר קדוש, כי בהבל פיהם העולם עומד, הוא הבל שאין בו חטא. והיו הכרובים פורשים כנפים למעלה, הכנפים הם התרוממות הרוח של הנעורים, רצונם לרעיון ואידיאל נשגב. יעלה למעלה. אל כסא הכבוד. ובזה יהיו סוככים בכנפיהם על הכפורת, עי"ז יהי' ארון הקודש שמור ומסוכך, מכל פגעי אויבי ה', ופניהם איש אל אחיו, יהי' ביניהם אחדות ושלו', גם ירמוז, אחרי שהלוחות. צד אחד חמשת הדברות. כמעט המה בין אדם למקום. אנכי, לא יהי' לא תשא זכור. ואף מצות כבד, אמרו רז"ל. שמזה הודו, האומות. להבין כי הכבוד לה', אינינו כי חפץ ה' כבוד השני כמעט כולו בין אדם לחבירו לא תרצח לא תנאף (א"א) לא תגנוב לא תענה לא תחמוד, כולו בין אדם לחבירו, אבל באמת יתלכדו ולא יתפרדו, המצות והחוקים שבין אדם לחבירו עם המצות שבין אדם למקום. לזה אמר ופניהם איש אל אחיו, אין שום חילוק בין הכרוב העומד על לוח שעקרו בין אדם למקום. לכרוב שעל המצות שבין אדם לחבירו. כולם נתנו. מאת אדון כל הארץ, וצריכים שניהם לפנות איש אל אחיו, לבלי לחסר מאומה, מכל מצות ה' אל פני הכפורת יהיו הכרובים, היינו שכל רעיונותיהם. התעופפות שכלם, רצונם להטיב, יהיו אך מהשפעת הכפורת. לא ממקורות אחרות, שמות. בסיר דעותיהם, ורעיונותיהם אך אם הרעיון הנשגב האידעאל ממקום קדוש יהלך. מאת בורא הטוב והרעיונות הנעלים, מספר תורתו, אז הוא טוב, אבל הרעיונות שמובאים מבורות נשברים, אינם להטיב אלא להחריב, והי' אם כה יהיו כרובי ישראל במקום הקודש. פורשי כנפים למעלה, ופניהם אל הכפורת אז ישכון שם ה'. בין הכרובים האלה. להאיר באור התורה. מכין הכרובים ולהשפיע של עם הקודש. מקודש הקדשים. כל טוב העולם. אך אם לא ישימו את הכרובים במקום הארון והכפורת. אז לא לבד שלא יהיו כאלה שה' ישפיע שכינתו מביניהם. אך אלה הכרובים ה"רביא" שהיו יכולים להיות כרובי הקודש יוכלו להיות מלאכי חבלה. היינו שגם הם מלאכים גם הם יאמרו להטיב לכל העולם להשות קטן וגדול. להציל את הנאנחים ממצוקותיהם, רעיונות נעלים, כמלאכים, אבל המה מלאכי חבלה. מלאך חבלה אחד יכול להחריב העולם. וגם' המה ברעיון רוחם, יוכלו להחריב כל העולם. ובשעה שמורידים נשמה. אומרים לה תן דעתך שלא תחריב העולם כי נשמה אחת תוכל להחריב את העולם כולו. כרוב של מלאך חבלה, כחו רב וגדול והכרוב הזה בעצמו הי' יכול להיות כרוב הקודש עומד על חכפורת, וסוכך באברתו על כל הקדוש וגורם לשכינה שתהי' בישראל, שזה כל אושר עם ישראל, אך העיקר תלוי כאלה המשימים את הכרובים באבות הבנים, באיזה מקום ישימו את הבנים, לאיזה צד הם פונים את דיעותיהם אם להקדושה ולישוב העולם או לא, ואז יהפכו למחריבי עולם, כמובן לפעמים גם אם ישימו את הכרוב במקום הקודש יושיבוהו בין ברכי התלמידי חכמים. לפעמים תבא רוח והשפעה מן הצד, והרוח הזה עוכרתם אבל הלא האבות משגיחים על בריאות בניהם במאכלים טובים, ולשמרם מצינים ופחים. ולפעמים לא יועיל הזהירות והמה מתקררים. ומתים חלילה האם בשביל זה יפסיקו האבות מלהשגיח על הילדים לשמרם מדבר נזק, ואם במאורעות העולם הזה כך מכש"כ בעניני העולם הרוחני, הן בעניני העולם הגשמי גם הילד אך כשעומד על רגליו הוא יודע להזהר ממכשול אבל בעניני העולם הרוחני אשר הילדים אינם יודעים להבין להזהר מארס רוחני מכל שכן שאין להפטר בטענת הנה אחד שמר את בנו הוליכו למקום התורה ואעפי"כ יצא לתרבות רעה בשביל זה אין להפטר. מהחיוב הגדול להוליך את הבנים בדרכי ה' ללמדם ולשנן להם. כי בלא חינוך עפ"י התורה בודאי עלולים המה להכשל, ולתעות בדרכי החיים, ולהיות חלילה לפוקה ולזעוה לכל בית ישראל, כאמור עליהם הן מעם ה' יצאו, ובאמת בני הנעורים של עם ישראל אשר רוחם ממקום הקודש, ושואפים לרעיונות נשגבים המה עלולים ביותר לשגות אחר רעיון שנראה שיש בו נשגבות. אף כי הוא מחריב אבל כחום בחרותם אינם רואים את החורבן ורואים את ברק המתעה אשר בהרעיון וכאמרם ז"ל בבבא בתרא האי גלא דמטבע לספינתא מחזי כי ניצוצא חיורתי בראשה, הרעיון שיוכל להטביע חלילה אח ספינת ישראל אם בראשה איזה ברק של טוב והתרוממות זה יוכל להטביע שבני הנעורים יומשכו לזה, ולא יראו את האצור בהגל כי חרבן של טבעון בו ומרינן לו באלותא דחקוק עלה שם כ"ו הכונה ה' ברא את עולמו ואם הוא חקק חוקים לא לפי הרעיון כודאי מזה יש לדון שאך שטפון של עולם בהרעיון, אחרי שה' חקק חוקים נגד הרעיון.

את זה נוכל להעטיף ג"כ בכונת השני שעירים כמובן (חלילה לומר שאך בשביל זה, רק לתת גם כונה הזאת) בבא כל ישראל ביום הכפורים ועליהם לשוב הביתה. בקבלת מלכית שמים, ורואים אנו כי בהפרשיות. של קבלת מלכות שמים נאמר ולמדתם את בניכם, ושננתם לבניך זה מראה כי קבלת מלכות שמים עלינו על בנינו ודורותנו תלוי בלמוד הבנים. תורה, בזה מקבלים אנחנו מלכות שמים, ובכן הראו להם שני שעירים, שזה ילדי ובחורי ישראל, המכונים בשם שעירים כמאמרם, ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים. שזה נאמר על צעירי ישראל, לרעותם על משכנות רועי ישראל. המה משה ואהרן. והראו להם שני שעירים דומים זה לזה בדמיהם, במראם בצביונם ובקומתם. אכן על זה עלה הגורל לשם, הגורל הזה הכניסו לבית קודש הקדשים, לפני ולפנים למקום היותר קדוש בעולם. אשר הכהן הגדול יבא אליו אך פעם אחת בשנה, מפני קדושתו. אל המקום הזה, יובא אך אם לא עלה עליו הגורל לשם, אז יש גורל אחר שהוא לעזאזל, למדבר אל ארץ גזירה, אל מקום התפתה והשחת, אל מעשה עוזא ועזאזל, מה מאד התרחקו השעירים השוים זה לזה. והעומדים זה בצד זה זה הובא אל קודש הקדשים, וזה אל מקום הצלמות, מזה למדו ישראל כי הגדיות האלה, הצעירי ישראל, אם יעלו עליהם את אח הגורל לה', ויושיבוהו במקום התורה. שהיא הקודש קדשים של בית ישראל אז יהיו קודש לה', ויהי הכהן בבית ה' ובקדושתו בקדושת התורה. שהיא כוללת כל הקדושות. אך אם לא יעלו עליו. את הגורל לה', אז גורלו לעזאזל חלילה וע"כ יזהרו בית ישראל, להוליך את בניהם לקדשי הקדשים ואם לא צועק הכתוב הנני אל הרועים ודרשתי צאני מידכם, האבות הם הרועים על בניהם שהם צאן של הקב"ה, והוא ידרוש צאנו מאת אלה האבות המנהלים למקום חיות הטורפות נשמות ישראל, והוא יתן שכר טוב, לאלה האבות אשר ינהלו את צאנו, במרעה על מבועי התורה והדת. ויתן שכר טוב. לאלה שחננם ה' בעושר וגם להם ניתן הטוב בשביל ישראל, והמה מחזיקים בידי הישיבות מקומות התורה, אשר המה למחי' לבית ישראל וע"ז אמרו רבותינו ז"ל יעקב אבינו לא מת שנאמר אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מארץ מרחק ואת זרעך מארץ שביים מקיש הוא לזרעו אם זרעו בחיים:

אף הוא כחיים. אם זרע ישראל חי, ברוחו בתורתו באמונתו בגלות המר והנורא. זה יותר מאלף ושמונה מאות שנה אז רואים אנחנו כו יעקב אבינו חי, הוא בהיותו בגלות בבית לבן, והי' רועה אצלו ואעפי"כ שמר תרי"ג מצות, הי' גר אצלו לא נתערב ולא נתן לבני ביתו, להתערב עם לבן והוציא מבית לבן בית של יעקב. ע"י הכח שהשריש, לבלי התבטל. לפני אלה שהוא אצלם בגלות. בזה החי' את בניו. לבל יתערבו בגוים. ואם זרעו בחיים, רוח יעקב אבינו בחיים, רוחו וקדושתו היא שעמדה לנו, לעבור את הגלות המר ולבלי להתבטל בפניהם.

הנה בפ' ויגש תודיע לנו תורתנו הק' כי יעקב בנסעו מצרים נסע הוא וכל אשר לו בארה שבע ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק, וכתב רש"י ז"ל חייב אדם בכבוד אביו יותר מכפי כבוד אבי אביו, משום זה הזכיר רק את יצחק ולא את אברהם. אכן הדבר עוד תמוה, דהרי מצינו שאמר יעקב בתפלתו להנצל מעשו אמר אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק הרי שהזכיר את אברהם עוד קודם שהזכיר את יצחק ומצאתי שהרמב"ן העיר זה, ואמר על זה סוד עמוק. אבל הלא התורה הקדושה, אף שיש בה סודות עמוקים ונוראים אבל בכל דבר גם לפי הפשט יתישב, ובכן למצא את דרך הפשט נראה לי, דהנה אחרי שאמר לו ה' אל תירא מרדה מצרימה כתיב ויקם יעקב וישאו בני ישראל את יעקב אביהם ואת טפם ואח נשיהם בעגלות אשר שלה פרעה לשאת אתו, ולכאורה הי' לכתוב זאת מקודם כשנסע הוא וכל אשר לו בארה שבע שם הי' לכתוב. איך שבניו נשאו אותו בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אתו, אכן התורה הקדושה חספר לנו ותודיע לנו. את צדקת יעקב אשר הוא יותר משכל אנושי, הנה התורה תספר, כי כאשר באו אחי יוסף והודיעו לאביהם כי יוסף עוד חי וכי הוא מושל בארץ מצרים, כתיב ויפג לבו כי לא האמין להם, וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם, וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו, ותחי רוח יעקב אביהם, ופי' רש"י סימן מסר להם כמה הי' עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה זהו שנאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף. לפי זה הפירוש של העגלות ענלה ערופה. והלא כתיב הדר אשר שלח יוסף לשאת אתו, אכן חז"ל ברוח קדשם ביארו את דברי התורה אשר יפלא מאד איך לא האמין יעקב לבניו שיבאו ויספרו כולם לו שקר גדול כזה, ואם לא האמין מה זה נתפעל מן העגלות, וגם למה נאמר אשר שלח יוסף. ולהלן נאמר אשר שלח פרעה, מכל זה נבין שמה שאמרו האחים ליעקב עוד יוסף חי, וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, בזה שאמרו שהוא חי לא כיוונו להודיע שהוא חי:

תוכן העניינים

לבוש מרדכי בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה