לבוש מרדכי בבא מציעא· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן טז
יבאר שיש מוקדם כזה, שנפסל בעת החתימה, ואז אינינו שטר כלל ויש שטר מוקדם, שהחתימה בכשרות. ורק אח"כ נעשה מוקדם, היינו כתב בניסן ולא לוה עד תשרי, והרבה חילוקי דינים ביניהם ובמגו להוציא, אם בזה נכשיר השטר, מוציאין ואם א"א, להכשיר השטר, ע"י המגו, אין מוציאין.
(ד' י"ז) שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו, אימת אילימא למחר וליומא חרא מאי אירי' שכבר נמחל שעבודו תיפוק לי' דהו"ל מוקדם ותנן שטרי חוב המוקדמים פסולין ע"כ:
והנה הש"ך בחו"מ (סימן מ"ח סק"ב הוכיח שבשטר שנמחל שעבודו אף מבני חרי לא גבי מב"ב (דף ל"ב) דההוא ערבא דאמר ללוה הב לי מאה זוזי דפרעתי למלוה עילוך והא שטרא אמר לי' לאו פרעתיך אמר לי' לאו הדרת שקלתינהו מינאי שלחה רב אידי בר אבין קמי' דאביי כי האי גונא מאי שלח לי' אביי מאי תיבעי הא איהו דאמר הילכתא כרבה בארעא והלכתא כותי' דרב יוסף בזוזי דהיכא דאוקמו זוזי לוקמו ע"כ הרי דאפי' מבני חרי לא גבי ומזה הקשה שם על הרא"ש דמשמע מדבריו בפירושו לנדרים ד' כ"ז דשטר שלוה בו ופרעו מבני חרי גבי דהרי מגמ' ב"ב מוכח דאפי' מבני חרי לא גבי, והנה (בסי' מ"ג ס"ז) בחו"מ הוא מחלוקת הראשונים אי הא דאמרינן שטרי חוב המוקדמים פסולים היינו דוקא לגבות ממשעבדי אבל מבני חרי גבי או דאפי' מבני חרי נמי לא גבי והביא הש"ך בשם הריב"ש להקשות דא"כ מאי פריך הכא מאי אירי' שכבר נמחל שעבודו תיפוק לי' דהוה לי' מוקדם ותנן שטרי חוב המוקדמים פסולים כו' ואם נימא דמוקדמין כשרין לגבות מבני חורין לא קשה כלל דמשו"ה אצטריך לר' יוחנן לומר דשטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו ולא קאמר הפסול משום מוקדם דאלו משום מוקדם לא הי' הפסול לגבות אלא ממשועבדים אבל מבני חורין הי' גובה להכי קאמר ר' יוחנן דאם לוה בו ופרעו דפסול אפי' לגבות מבני חורין משום שטר שנמחל שעבודו דמשום זה שנמחל שעבודו אפי' מבני חורין לא גבי כדמוכח מגמ' הנ"ל דחזקת הבתים:
ונראה לי לתרץ דהנה הש"ך בחו"מ (סי' מ"ג סק"ב) כתב להוכיח דהא דאמרינן שטר שאין בו זמן אינו גובה ממשועבדים היינו משום דלא ידעינן אימתי נכתב אבל אם יש עדים שראו שהשטר הי' בידו קודם שקנה הלוקח השדה גובה אף בשטר שאין בו זמן מדאמרינן בפ"ק דמציעא (דף י"ט ע"א) גבי גט אשה וגט שחרור שנפל דאין טורפין מזמן הכתוב דשמא לא מטא לידו אלא לאחר זמן אלא כי אתו למיטרף אמרינן להו אייתי ראי' אימת מטא גיטא לידך. הרי דזה הוי כאין בו זמן שהרי הזמן אין מועיל להם לטרוף ואפ"ה משמע דמהני לטרוף מזמן שמביא עדים שראו הגט בידה. וראיתי שהנודע ביהודה מהדורא תנינא חלק חו"מ סי' כ"ו הביא שרשם בגיליון הח"מ שלו לתמוה על הש"ך שהרי אם נכתב בניסן ולא נמצא עד תשרי למאן דלא סבר וכו' זהו מוקדם גמור ואפי' משעת מסירה אינו גובה וכמ"ש הש"ך עצמו בס"ק ט"ו וא"כ ע"כ מה שאמרו אימת מטא גיטא לידך היינו שהביא ראי' שבא לידו ביום הכתיבה ממש ולפ"ז אין ראי' משם דשם נכתב כדין וחל שעבוד משעבדי אבל בשטר שאין בו זמן כיון שמתחלה בזה הענין אי אפשר לטרוף הרי לא חל השעבוד כי אין הלקוחות נזהרין לקנות עכ"ל בגיליון והביא שם שאחד הקשה לו הא פסול דמוקדם הוא שמא יטרוף מזמן הכתוב ובגט כיון דיאמרו הא דאהדרוה כדי להנשא בו א"כ ליכא חשש מוקדם בגט ותירץ לו הנו"ב שם דלפי פסק הש"ע באבן העזר סי' קכ"ז סעי' ה' דגט שלא נמסר ביום הכתיבה אין לו תקנה אלא לשלחו ע"י שליח א"כ בגט שלא נפל ולא נמסר ע"י שליח אפי' לא נמסר בזמנו לית ליה קלא ולא מסקו לקוחות דעתייהו לומר אייתי ראי' דרק ע"י הנפילה מסקו לקוחות אדעתייהו ומעתה אם תביא ראי' שבא הגט לידה קודם הנפילה אבל לא ביום שנכתב הא ודאי שאם לא נפל היתה יכלה לטרוף הלקוחות מזמן הכתוב בו שלא כדין דאז אכתי לא נפל וא"כ הרי הוא פסול לגמרי ע"כ הפירוש אייתי ראי' שנמסר בזמנו ואפי' לדעת הפוסקים דכל גט כיון שנמסר בעדי מסירה קלא אית ליה א"כ אין ראי' דהא התם נכתב מתחלה לגבות ממשעבדי שהרי נכתב למסרו בעדי מסירה ואז יהי' קול וגובה בו תמיד עכ"ד הנו"ב שם:
אכן אנכי לא הבנתי כלל למה להנודע ביהודה לפלפל כלל אם גט מוקדם כשר דאז נוכל לפרש אייתי ראי' אימת מטא גיטא לידך היינו אפי' שלא בזמן הכתוב וא"כ יהי' מזה ראי' דשטר שאין בו זמן גובה ממשעבדי אם יש עדים שלקח הלוקח אחר שבא השטר לידו דאם כפי הבנתו דעיקר ראי' הש"ך מגט א"כ אין התחלת ראי' כלל דהרי הא דפליגי הנך פוסקים בשטר שאין בו זמן אם גובה ממשועבדים אחר שראו עדים השטר בידו הוא אם שטר שאין בו זמן הוא שטר כשר לגבות וחל על ידו שעבודים והא דאין גובין בו משום דלא ידעינן אימת בא לידו אבל אם יש עדים שראוהו בידו טורף בו דשטר שאין בו זמן נמי עושה שעבודים או דשטר שאין בו זמן אינו עושה שעבודים כלל דשטר שאין בו זמן אינו שטר לעשות שעבודים וא"כ אף שראוהו בידו אין גובה מהמשועבדים אחרי שאין עושה שעבוד והנה כל זה לא שייך אלא בשטר דמקום הספק אם חל על ידו שעבודים ואם לא חל על ידו שעבוד אין גובין משום דהוי מלוה ע"פ אכן בגט דגובה האשה ממשועבדים מיירי שם בגמ' שאם מכר הבעל נכסי מלוג שלה דכל זמן שהיא אשתו יש לו פירות עד נתינת הגט והגט נכתב ונמסר לה באיזה זמן וכיון שנמסר לה הגט והוא איננו בעל שלה א"כ אין לו קנין בנכסי מלוג שלה כיון שהיא מגורשת ממנו ממילא אין לו פירות א"כ אף אם תביא ראי' שלא נמסר הגט ביום הכתיבה אעפי"כ כיון שהגיע גט לידה הרי נתגרשה וכיון שנתגרשה הרי כשהבעל מכר אחר כך נכסי מלוג מכר דבר שאינו שלו והלוקחים אכלו פירות שלה וא"כ אמאי לא תגבה מהם הרי הם ירדו לשדה שלה ואכלו פירות שלא ברשות ולא בעי כלל שהגט יעשה שעבוד רק שיעשה גרושין אבל בשטר שעבוד דבעי שהשטר יעשה שעבוד הרי נוכל לומר דשטר שאין בו זמן אינו עושה שעבודים ומאי ראי' הש"ך וע"כ דהש"ך סמך עיקר ראיתו אדברי הגמ' דלקמן דבעי בגמ' ומ"ש משטרי משטרי חוב דתנן מצא שטרי חוב אם יש בהם אחריות נכסים לא יחזיר ואוקימנא משום שמא כתב בניסן ולא נתן עד תשרי התם נמי ליהדר וכי אתי' למיטרף נימא ליה אייתי ראי' אימת מטא שטרא לידך והתם יהי' ראי' הש"ך שפיר דהרי בשטר שעבוד בעינן שהשטר יעשה שעבודים ואם נימא דע"י שטר שאין בו זמן לא חל שעבודים מאי מועיל שיביא עדים שראו השטר בידו שלא בזמן הכתוב הא שטר שאין בו זמן אינו עושה שעבודים וכיון דלא נמסר ביום שנכתב שטר שאין בו זמן הוא ע"כ דשטר שאין בו זמן נמי עושה שעבוד מיום שנמסר (שוב ראיתי דהתומים הקשה מאי ראי' מגט לשטר ולדידי נראה פשוט דכונת הש"ך להקשות משטר) וא"כ הא התם יהי' קושית הנודע ביהודה חזקה הא בשטר שעבוד לכ"ע מוקדם פסול א"כ איך יוכל לפרש הש"ך דפירוש אייתי ראי' אימת מטא לידך הוא אפי' שלא בזמן הכתוב א"כ מוקדם הוא שהרי קודם הנפילה הי' יכול לגבות בו מזמן הכתוב והוי פסול ע"כ דפירוש אייתי ראי' אימת מטא לידך הוא אם מטא לידו בזמן הכתוב וזה קושי' עצומה על רבינו הש"ך:
ונראה לתרץ דהנה הש"ך בחו"מ (סי' מ"ג ס"ק י"א) כתב אם המלוה בעצמו כתב על השטר המוקדם קודם שנראה בב"ד שהשטר לא ניתן ליטרף אלא מזמן הזה שר. והקשה התומים א"כ מאי פריך בגמ' ב"מ על הא דאמר ר' יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אין חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו אימת אילימא למחר וליומא חרא מאי ארי' שנמחל שעבודו תיפוק ליה דהוה מוקדם ומאי פריך הא אם הפסול אינו אלא משום מוקדם אם יכתוב המלוה עליו שלא ניתן ליטרף אלא מזמן זה יהי' כשר ולהכי אשמועינן ר' יוחנן דיש פסול משום שנמחל שעבודו ולזה לא יועיל כתיבה וע"כ מדפריך בגמ' תיפוק לי' דהוה מוקדם ע"כ דאין חלוק ואף במוקדם אם יכתוב עליו אין מועיל:
אכן יש לתרץ דברי הש"ך דהנה לכאורה קשה על הש"ך איך כתב דכשר אם יכתוב עליו המלוה דלא ניתן לגבות אלא מזמן זה דהנה בחו"מ (סי' מ"ה סעי' י"ד) איתא לגבי הרחיק שתי שיטין את העדים מן הכתב פסול אבל אם מילא את השתי שיטין אף בעדים פסולים כשר ואיתא שם במחבר דאפי' אם מלאו המלוה שלא מדעת הלוה נמי כשר וי"א דוקא שמילאוהו מדעת הלוה אבל אם מלאוהו שלא מדעת הלוה פסול ובסי' ט"ו כתב המחבר ז"ל הא דמכשרינן במילאוהו קרובים אם הוא שטר שאין בו קנין דוקא שמלאוהו ביום שנכתב ונחתם אבל אם מלאוהו למחר וליומא חרא אפי' במצות הלוה פסול והנה הסמ"ע כתב דזה דכתב המחבר דדוקא במלאו אותו היום שנכתב כשר הוא לדעת הי"א דס"ל דאם נעשה שלא מדעת הלוה פסול אבל לדעה זו דס"ל דאף שלא מדעת הלוה כשר אף אם מלאוהו אחר היום שנחתם ג"כ כשר:
אכן הש"ך השיג על זה וכתב וז"ל ולא נהירא דא"כ לא הוי להמחבר לעשות מזה סעי' מיוחד אלא נראה דס"ל דכ"ע מודו בזה דנהי דיכול לעשותו שלא מדעת הלוה היינו כיון שמסר השטר לידו כאלו הרשהו לעשות אבל מ"מ אין השטר נכשר אלא משעת המלוי וכו' עכ"ל הש"ך והנה הסמ"ע ס"ל דפליגי הנך פוסקים בזה אם ע"י מלוי העדים נעשה שטר היינו מקודם שנתמלא שני שיטין לא הוי שטר ועתה במילוי הוא עשהו שטר או אף קודם שנתמלאו השני שיטין ג"כ הי' שטר רק שהי' דין דרבנן שלא יגבה בו משום חשש שמא יזייף ובזה שהוא מילא את השני שיטין איננו עושה את השטר רק מסלק החשש מעליו ומשו"ה ס"ל דאף אם נעשה שלא מדעת הלוה ג"כ כשר שהרי לסלק החשש מעליו לא צריך דעת הלוה אבל הנך פוסקים דס"ל דדוקא מדעת הלוה כשר ס"ל דכל זמן שלא נתמלא עדנה לאו שטר הוא וא"כ צריך ע"י המלוי לעשותו לשטר ובלא דעת הלוה לא יוכל לעשותו שטר ולפ"ז שפיר כתב הסמ"ע דהא דאמרינן דאיננו כשר אלא א"כ מלאוהו באותו יום היינו דוקא להנך פוסקים דס"ל דבעינן דוקא דעת הלוה א"כ ס"ל דכל זמן שלא נתמלא לא הוי שטר משו"ה אם מלאוהו ביום אחר אין מועיל שהרי עתה הוא מוקדם אבל הנך פוסקים דס"ל דאף שלא מדעת הלוה כשר הרי דס"ל דהשטר הוא שטר רק דאין יכלין לגבות כ"ז שיש חשש ובזה שהוא ממלא השני שיטין אינו עושה שטר רק מסלק החשש א"כ אף אם יסלק החששא ביום אחר מאי איכפת לנו הא לא שייך בזה כלל דין דשטר מוקדם שהרי הי' כשר גם ביום שהי' נכתב ורק הי' עניו חשש ועכשיו שסלק החשש הוא שטר כשר ורק אם נראה בב"ד אז פסלוהו אבל לא קודם אבל הש"ך שכתב דכו"ע מודו דביום אחר פסול וגם כ"ע ס"ל דבעינן דעת הלוה רק שבזה שמסרו לידו הוי כאלו הרשהו הרי דס"ל להש"ך דעי"ז יתכשר השטר וכל זמן שלא נתמלא עדנה אין השטר כשר ובזה שהוא ממלא הוא עושה שטר משו"ה בעי דוקא ביום זה שנכתב גם בעינן דוקא שיסכים הלוה:
והנה לפי"ז תיקשי כיון דקודם שנתמלא הנך שני שיטין לא הוי שטר כשר א"כ איך מועיל המילוי הא חתימת העדים קודם שמילאוהו לא הוי כלום שהרי כיון דקודם שנתמלא הנך שיטין לא הי' שטר לא הוי חתימה ורק הגדה בשטר הוי הגדה אבל מה שחתמו על הנייר הא לא הוי כלום וא"כ מה מועיל המילוי אף מדעת הנוה הא חתימת העדים הי' בפסול וע"כ צ"ל כיון דעדי חתימה אימתי נעשה חתימתן בסוף היום א"כ כל היום לא נגמר עדנה עדותם והגדתם ואימתי נגמר הגדתם בסוף היום ואז כבר הי' שטר כשר:
לפ"ז תיקשי מה מועיל שכתב עליו המלוה שטר זה לא ניתן ליטרף אלא מזמן פלוני וזה כתב ביום אחר הא מלבד שקשה מדוע לא הזכיר הש"ך דבעינן דוקא מדעת הלוה לחד מ"ד אלא אף אם הי' מדעת הלוה ג"כ קשה הא חתימת העדים הי' בפסול וא"כ אף שאח"כ תיקנו אבל החתימה הא הי' בפסול לדברי הש"ך דס"ל דכל פסול אף משום חששא הוא פסול בעצם השטר וא"כ כבר נגמרה הגדתם בפסול ואיך יוכשר אח"כ הגדתם כיון דבשעת חתימה הי' בפסול לדברי הש"ך ועכצ"ל דלא דמי דאף שהש"ך ס"ל השטר כשיש עליו חשש הוא פסול היינו דוקא אם הפסול בעת שנעשה השטר משו"ה אם הרחיק שני שיטין מן הכתב דבשעת כתיבת השטר נעשה בפסול אז איננו שטר דכל שטר שנעשה שלא כתקון חכמים איננו שטר ושם אמרינן דע"י המלוי נעשה שטר אבל שטר כזה שבשעת הכתיבה והחתימה נעשה כתיקון חכמים אף שאח"כ נולד עליו ריעותא, השטר הוא שטר רק שיש עליו חשש אז ודאי מודה הש"ך דאיננו רק סלוק החשש משו"ה בנכתב השטר בניסן ולא לוה עד תשרי הא בשעת כתיבה נכתב ונחתם כדין ונעשה אז שטר א"כ הכתיבה והחתימה הי' בכשרות ונעשה שטר וע"כ הני דינים דנעשה שטר הוא בשעת הכתיבה והחתימה דאם כל דין שטר הי' תלוי רק בהלואה לא הי' שייך לומר נמחל שעבודו ע"כ דבשעת כתיבה וחתימה נעשה שטר ללות ולשעבד בו וכיון שכתיבתו וחתימתו הי' כתקון חכמים הרי הוא שטר כשר שאח"כ נולד עליו חשש פסול פן יגבה מזמן ראשון היינו בזה שעבר היום ולא לוה כיון שבכתיבתו וחתימתו לא הי' פסול מודה הש"ך דאיננו רק חשש והשטר לא נפסל ובעי רק לסלק החשש משו"ה אף אם כתב ביום אחר שטר זה לא ניתן ליטרף מזמן ראשון ואף אם כתב שלא מדעת הלוה ואף אם הלוה מוחה דלדברי הש"ך היכא שהרחיק שני שיטין אם הלוה מוחה לכ"ע אין מועיל, היכא שנעשה כתיקון אף לדברי הש"ך מועיל אף אם הלוה מוחה נמצא דהא דכתב הש"ך דמועיל אם כתב עליו המלוה שטר זה לא ניתן לגבות אלא מזמן פלוני הוא דוקא במוקדם כזה שנעשה בכשרות ואח"כ נעשה מוקדם אבל מוקדם כזה דבשעת חתימתו הי' פסול כגון אם כתבו העדים בתשרי הזמן דניסן אף אם הוא בטעות השטר לא נעשה שטר כלל ואז אין מועיל אף אם יכתבו עליו שלא ניתן לגבות אלא מזמן שני ובזה מיושב מה שקשה לכאורה על דברי הש"ך שכתב דמועיל אם כתב עליו המלוה שלא ניתן לטרף אלא מזמן פלוני א"כ תיקשי מדברי המחבר שכתב שם סעי' י' ז"ל שטר מוקדם שכתוב ו מקמי חתימת סהדי שטרא דנן נכתב ביום פלן ולא נחתם עד יום פלן כשר ולדברי הש"ך קשה מאי אירי' דכתב מקמי חתימת סהדי אפי' כתוב לבתר חתימת סהדי נמי כשר דהרי עתה לא יטרפו מזמן ראשון (אם כתב באופן שלא יכול לחתוך כגון מאחורי הדף או באמצע השטר אחר שכבר חתמו העדים:
אכן לדברינו ניחא דהכא הא מיירי דחתימת העדים הי' שלא בזמן הכתוב בשטר א"כ לא נחתם כהלכתו בשטר מוקדם כזה בודאי דמודה הש"ך דלא יועיל מה שיכתבו לאחר חתימת העדים כיון דלא נעשה כהלכתו א"כ לאו שטר הוא ואיך מועיל מה שיכשירו אח"כ כיון דכבר נגמר חתימת העדים בפסול ואיננו הגדה ובמה יוכשר אח"כ (ובכה"ג אף אם כתב עליו באותו יום לא יועיל שהרי הגדתם נגמר כבר שהרי כתוב זמן בשטר ונגמר הגדתן שלוה בניסן וזה שקר וממילא לאו הגדה הוא אבל בהרחיק שני שיטין מן הכתב לא נגמר הגדתן שלוה אלא בסוף היום שכתוב בשטר שאז מוכח מן השטר משו"ה אם מילאו באותו יום מועיל ודוק) משו"ה במוקדם כזה דוקא אם כתב קודם חתימת סהדי דלא ניתן ליטרף עד יום פלן כשר אבל לבתר חתימת סהדי פסול אבל במוקדם כזה שנעשה מוקדם לאחר הכתיבה והחתימה והשטר נעשה כדינו דאז אין פסול אלא משום חשש שמא יטרוף מזמן ראשון אז אם כתב עליו שלא ניתן ליטרף אלא מזמן שני כשר לפ"ז לא קשה כלל קושית התומים שהקשה לדברי הש"ך דס"ל שאם כתב עליו המלוה שלא ניתן ליטרוף אלא מזמן שני כשר וא"כ מאי פריך בגמ' אימת אילימא למחר וליומא חרא תיפוק לי' דהוה לי' מוקדם ומאי קשה הא איצטריך לר' יוחנן לאשמעינן פסול דנמחל שעבודו כדי שלא יועיל אף אם יכתוב עליו המלוה שלא ניתן ליטרף אלא מזמן שני:
אכן לדברינו לא קשה כלל שהרי רש"י ז"ל ד"ה תיפוק לי' כתב ז"ל דאפי' נכתב על מלוה זו אחרונה, וכתוב יום מוקדם כזה הנ"ל השטר מוקדם עכ"ל רש"י. הרי דבאי זה מוקדם אמרינן הכא במוקדם כזה שכתיבתו וחתימתו בפסול ובמוקדם כזה הא פסול אף אילו הי' כותב שלא ניתן ליטרוף אלא מזמן שני כיון דהחתימה הי' בפסול ולמה איצטריך לר' יוחנן לאשמועינן דהוי כאלו נכתב על הלואה זו הא אף אם הי' נכתב על הלואה זו לא הי' מועיל הכתיבה כיון שנעשה השטר בפסול אין בידו להכשירו כיון שנגמר הגדת העדים בפסול:
ולפי"ז לא קשה קושי' הנודע ביהודה על הש"ך היאך הביא הש"ך ראי' דשטר שאין בו זמן כשר לגבות ממשועבדים מיום שראו עדים השטר בידו מהא דאמרינן דגבי שטר נמי ומסרוהו למלוה וכי אתי למיטרף נימא לי' אייתי ראי' אימת מטא שטרא לידך ומפרש הש"ך דאפי' נמסר שלא בזמן הכתוב הא הוי מוקדם וא"כ הי' פסול משום מוקדם שהרי הו' יכול לגבות מזמן ראשון אכן לפי הנ"ל לא קשה כלל דהרי לאיזה מוקדם חיישינן הכא הרי למוקדם כזה שנכתב ביומו רק דחיישינן שמא כתב בניסן ולא לוה עד תשרי א"כ השטר נעשה כהלכתו רק שיש עליו חשש שמא יגבה מזמן ראשון ואם היו כותבין עליו שלא ניתן ליטרף אלא מזמן שני הי' כשר אף אם היו כותבין ביום אחר וא"כ כיון שנפל, דאית לי' קלא דמשו"ה פרכינן דימסרוהו למלוה ואימת שיבא למיטרף נימא לי' אייתי ראי' אימת מטא שטרא לידך וא"כ בזה שנפל הוסר החשש שמא יגבה מזמן ראשון דע"י הנפילה לא יוכל לגבות מזמן ראשון והוי כאלו כתוב עליו שטר זה לא ניתן ליטרף מזמן ראשון כיון דיצא הקול דכשר במוקדם כזה דאח"כ נולד שנעשה מוקדם ובשעת כתיבה וחתימה נעשה בכשרות ובאמת לדעתי צריך עיון אמאי לא הביא הש"ך ראי' לדינו דשטר שאין בו זמן גובין ממשועבדים מיום שראו עדים השטר בידו דאם נימא דשטר שאין בו זמן איננו שטר כלל לגבות ממשועבדים א"כ מאי פריך בגמ' (ב"מ ד' ע"ב) גבי מוקדמין אמאי פסולין נהי דלא גבי מזמן ראשון מזמן שני יגבה ותירץ ר' יוחנן, משום גזירה מא יגבה מזמן ראשון ואם נימא דשטר שאין בו זמן אין גובין ממשועבדים א"כ הא מוקדם בלא"ה אין גובה ממשועבדים שהרי אין בו זמן ע"כ דאף שאין בו זמן יכול לגבות ממשועבדים ורק משום שמא יטרוף מזמן ראשון א"כ בשטר שאין בו זמן דלא שייך שמא יטרוף מזמן ראשון דהא בלא סהדי לא יגבה בודאי גובין על ידו ממשועבדים וזה אין לחלק משום דהכא במוקדם בעת שנכתב הי' שטר שיש בו זמן משו"ה פריך דנטרוף מזמן אבל שטר שאין בו זמן כלל אין גובין מהמשועבדים דא"כ מאי מייתי הש"ך ראי' מהא דאמרינן אימת מטא שטרא לידך הא התם בעת החתימה הי' שטר שיש בו זמן ע"כ דסבר הש"ך דאין חלוק ולא דמי להא שחלקנו בין נכתב בכשרות לנעשה אח"כ פסול דהתם בדיני שטר הוא אבל לעשות שעבוד הוא עושה בשעת הלואה ואם נימא דשטר שאין מוכח מתוכו יום הלואה אין עושה שעבוד וא"כ גם שטר מוקדם כזה שכתבוהו בניסן ולא לוה עד תשרי הא מהשטר אין מוכח יום הלואה כיון דלא לוה ביום שנכתב א"כ אין הזמן כלום משו"ה מביא הש"ך ראי' דלא בעינן שיהי' מוכח מהשטר יום הלואה דחל שעבוד אף אם אין מוכח וא"כ הרי לענ"ד ראי' ברורה מהא דפרכינן בגמ' נהי דלא גבי מזמן ראשון מזמן שני יגבה הרי דלא בעינן שיהי' מוכח מתוכו יום הלואה ורק משום גזירה אינו גובה א"כ בשטר שאין בו זמן דלא שייך האי גזירה גובה מיום שראו בידו השטר ולדעתי היא ראי' ברורה.
והנה הקצוה"ח (בסי' פ"ב סק"י) הביא קושי' נתיבות משפט על תלמידי ר"י שהקשו למה פוגמת צריכה לישבע תהי' נאמנת במגו דכופר הכל ותירצו דהוי מגו להוציא והקשה הנתיבות משפט הא במקום שטרא אמרינן מגו להוציא כמו שהוכיחו התוס' בחזקת הבתים והוכיחו זה מהא דהכותב דנאמנים לומר סטראי במגו דלא היו דברים מעולם משום זה יוכלו להוציא ע"י שטר והא מגו להוציא הוא ע"כ היכא דאיכא שטרא אמרינן מגו להוציא וא"כ מאי תירצו על קושיא דפוגמת דמשו"ה צריכה לישבע משום דלהוציא הוא הא יש לה שטר ותירץ הקצוה"ח ז"ל אבל נראה דאינו מוכרח גם במקום שטרא לפמ"ש הרמב"ן בחידושיו פ' חז"ה ז"ל ואי קשיא לך הא דאמרינן בשבועות מגו דיכל למימר להד"מ י"ל סטראי נינהו ולא איתרע שטרא וגבי לי' אלמא אמרינן מיגו לאפוקי ממונא לאו קושי' היא דאיהו נאמן לומר על מה שהוא תפוס סטראי נינהו ואין נאמנות על מנה שבשטר אלא על מה שפרעו לו שהוא אומר סטראי נינהו ואע"ג דממילא מהני לי' מגו לגבות בו מנה שבשטר עכ"ל וא"כ לפ"ז איכא למימר דאפי' בשטר ל"מ להוציא כיון דקי"ל העומד לגבות לאו כגבוי אלא טעמא דסטראי משום דהנאמנות על מה שפרעו וא"כ אין ראי' מסטראי משו"ה גבי פוגמת דנאמנות על מנה שבשטר ס"ל לתלמידי ר"י דלא מהני משום דהוי מיגו להוציא עכ"ל הקצוה"ח אכן אנכי בעניי לא ירדתי לסוף דעתו מאי מחלק בין פוגמת דשם הנאמנות על מנה שבשטר אין מועיל מיגו ובסטראי הנאמנות על מה שפרעו לא על מנה שבשטר והרי דברים קל וחומר לדעתי דהרי מה טוען השליח שפרע בעד השטר ופרעון הי' אעפי"כ אנו מאמינים במיגו שלא הי' פרעון על השטר מכ"ש הכא בפוגמת דעל מה שטוענים לא הי' כלל פרעון לפנינו מכ"ש שנאמינהו במיגו שלא הי' פרעון ומכ"ש דנוכל לומר היכא דלא הי' פרעון לפנינו נאמינהו במיגו שלא הי' פרעון ונימא ג"כ שאין מאמינים אותה על השטר אלא שלא הי' פרעון ואם נאמר עכ"פ הבעל טוען שפרע לה ואנו צריכים למיגו שלה שלא פרע לה אין מאמינים ע"י מיגו מכ"ש הכא בסטראי שהי' פרעון ודאי ואנו צריכים למגו שלא הי' פרעון על השטר ומה מועיל שהנאמנות הוא על הממון עכ"פ מאמינים אנחנו על השטר שלא הי' עליו פרעון הרי דע"י מיגו מאמינים אנחנו על השטר שלא נפרע וא"כ מכ"ש היכא דהנאמנות שלא הי' פרעון כלל ובודאי ראית הפוסקים מוכרחת דהיכא דאיכא שטר אמרינן מיגו להוציא אמנם טעמא דהרמב"ן דאימת לא אמרינן מיגו להוציא היינו דוקא היכא שע"י המיגו באים אנחנו להוציא ממון אז לא אמרינן מיגו להוציא על ידה ממון אבל בשטר אין דנין בתחלה על הממון שבשטר אלא אנו דנים אם השטר הוא שטר כשר וע"י מיגו אנו פוסקים ששטר כשר הוא וכיון שע"י המיגו נפסק שהשטר כשר גובין אחרי כן ע"י השטר וזהו דקאמר הרמב"ן דהתם הנאמנות הוא על מה שתפוס היינו דעי"ז אנו פוסקים שלא הי' פרעון וממילא נכשר השטר וכיון נכשר השטר ממילא יכולין לגבות ע"י השטר ולא איצטריך טעמא דכל העומד לגבות כגבוי דמי שחידש הקצות דמשו"ה אמרינן מגו להוציא דזה קשה הא אנו לא סבירא לן כל העומד לגבות כגבוי דמי ומה שכתב הקצוה"ח בשם הרמב"ן בתשובה לדלגבי זה אמרינן כל העומד לגבות כגבוי דמי ומשו"ה חילק הקצות בין שטר דגובה ממשועבדים דאז הוי כגבוי לבין שטר דאין גובה מהמשועבדים דאז לא הוי כגבוי זה תמוה דהרי סוף סוף אנן קי"ל דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ואיך שייך דלגבי זה הוי כגבוי ואיננו מוציא דהרי בודאי מוציא הוא אלא גם כונת הרמב"ן שם בתשובה הוא ג"כ דהשטר הרי הוא בחזקתו ולא מגרעינן חזקת השטר אף דודאי הממון לאו כגבוי אבל השטר הוא בחזקתו להוציא על ידו וע"י המיגו מוקמינן שטרא אחזקתו ואיננו להוציא כי הוא להחזיק ולהכשיר השטר וממילא גובין ע"י השטר ויש לתרץ בזה קושית נתיבות משפט על תלמידי ר"י איך תירצו דמשו"ה בפוגמת לא מהני מיגו משום דהוי מיגו להוציא הא בשטר אמרינן מיגו להוציא אכן לפי הנ"ל ניחא דטעמא דאמרינן מיגו ע"י שטר אף להוציא משום דאין מוציאין ממון ע"י מיגו אלא מכשרינן השטר וממילא מוציאין ממון ע"י השטר דהרי ע"י שטר כשר מוציאין ממון אבל בפוגמת איך נימא דמכשירין השטר ע"י מיגו הא פגום הוא השטר ודאי והרי רבנן אמרו דע"י שטר פגום אין מוציאין אלא בשבועה א"כ אמרו רבנן דע"י שטר פגום לא יוציאו ממון אלא בשבועה א"כ איך נוכל לומר דע"י מיגו משוינן השטר לכשר הא פגום הוא בודאי וע"י שטר פגום אין מוציאין אלא בשבועה א"כ בעי שתגבה ע"י המיגו בלא שבועה היינו בלא השטר מצד המגו לגבות ולהוציא ע"י המגו הא לא אמרינן ושפיר תירצו תלמידי ר"י דבפוגמת לא אמרינן מיגו משום דהוי מיגו להוציא:
ובזה יש לתרץ קושי' הש"ך על הרמב"ם (בסי' פ"ג סק"ט) שהקשה הש"ך על זה שכתב הרמב"ם בפי' המשנה סוף שביעית אם טען הלוה שהשטר הוא אמנה והמלוה אומר אינו אמנה אלא מוקדם נשבע הלוה היסת ונפטר ולא אמרינן שהמלוה יהי' נאמן במגו משום דמיגו להוציא לא אמרינן והקשה הא הרמב"ם בעצמו ס"ל דמוקדם גובה מבני חורין א"כ הרי הוא שטר ומיגו וגבי שטר אמרינן מיגו אף להוציא ועיי' בקצוה"ח שתירץ לשיטתו שבשטר שאין גובין ממשועבדים לא אמרינן מיגו להוציא וכל זה לשיטתו דהטעם משום דכל העומד לגבות כגבוי דמי אך כבר כתבנו דזה קשה אכן לדברינו מיושב בפשטות דהנה בארנו דיש שני גווני מוקדם יש מוקדם כזה דהשטר פסול לגמרי והיינו היכא דהשטר בעת כתיבתו הי' מוקדם שכתבו בתשרי וכתבו זמנו בניסן ויש מוקדם כזה דכתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ומוקדם כזה הא גובין על ידו אף ממשעבדי ורק משום חששא שמא יטרפו מזמן ראשון אין גובין מהמשועבדים והנה הא דסתמו הפוסקים וכתבו דמוקדם כשר לגבות מבני חורין משמע דבכל גווני מוקדם גובה מבני חורין אף במוקדם כזה שנכתב בתשרי וכתבו העדים זמנו בניסן אין הטעמים שוים דבמוקדם כזה שנכתב בניסן ולא לוה עד תשרי שם השטר הוא כשר ונהי שאין גובין ממשעבדי משום חששא פן יטרפו מזמן ראשון אבל מבני חורין דלא שייך האי חששא גובין ע"י השטר מן הדין דשטר כשר הוא לגבות מבני חורין ושטר מעלי' הוא לגבות מבני חורין אבל במוקדם כזה שנכתב בתשרי וכתבו זמנו בניסן דהשטר איננו שטר כלל הא דגובין על ידו מבני חורין אין הטעם משום שהשטר הוא שטר כשר לגבות אלא דמזה שהשטר בידו הוא ראי' שלוה ממנו דאם לא לוה איך מסר לידו השטר וא"כ הרי ראי' ברורה שלוה ממנו דבלא"ה לא הי' מוסר לו השטר והנה הרמב"ם שם בפי' המשנה מיירי שם במוקדם כזה שנכתב בתשרי וכתבו זמנו בניסן שכתב למעלה מדבריו ז"ל ועוד כשהי' עומד בניסן ונכתב זמן השטר מאדר, ומקודם זה פירש במוקדם שאם הי' לשמעון שטר אחר ואחר כן פרעו ראובן ונשאר השטר בידו ואח"כ לוה ראובן משמעון ממון שני ואומר לו ראובן אל תצריכני לכתיבת שטר אחר השטר הראשון שיהא לך עלי אחרי שסך הממון אחד שהשטר ההוא מוקדם מפני שהי' זמן כתיבתו קודם לקיחת הממון השני ונעשה פסול לעיקר שיש אצלנו שכל מי שהוציא שטר חוב יוכל להוציא מידי הלקוחות כל קרקע שקנו מן הלוה אחר זמן כתיבת השטר והא בשטר זה אם נשים אותו השטר כשר יוציא מה שנמכר אחר זמן כתיבתו וקודם לקיחת ממון השני שלקח וראובן אחרי שלקח ממנו ממונו ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין ואמרנו בו שהוא פסול לא יטרוף בו לעולם ולא נאמר שיטרוף בו מזמן אחרון גזרה שמא יטרוף מזמן ראשון עכ"ל הרמב"ם הרי דפירש הרמב"ם בשטר מוקדם כזה שהשטר איננו שטר כלל:
ואם כי דברי הרמב"ם תמוהים מאד דכיון דהרמב"ם מפרש האי דינא דמוקדם באופן כזה שנמחל שעבודו דא"כ אין השטר כלל שטר כשר א"כ למה איצטריך לטעמא דגזרה שמה יטרוף מזמן ראשון הא איננו שטר כלל וא"כ בו מן הדין אין גובין דהאי שטרא חספא בעלמא הוא ולמה איצטריך לטעמא דשמא יטרוף מזמן ראשון. ונראה לי דהרמב"ם מפרש דברי הגמ' כן דהנה התוס' בגיטין ד' ה' מודה הקשו מאי קאמר בגמ' דמשו"ה בעי אף לר"א דס"ל עדי מסירה כרתי בעי חתימה לשמה משום דהוי מזויף מתוכו והקשו בתוס' בשלמא בקרובים או פסולין שייך לומר מזוייף מתוכו פן יסמכו אח"כ על העדים החתומים להשיאה או להוציא ממון על פיהם ואעפ"י שהדבר אמת אין לעשות אלא בעדות כשר אבל הכא שהעדים כשרים אלא שחתמו שלא לשמה מה תקלה יש בכך ועי' ברשב"א שכתב דלדברי רב אלפס ז"ל שכתב דלר"א עדי חתימה נמי כרתי אפשר לומר דאינו קשה כלל דכיון דלפעמים כרתי לשמה בעי דכי כתוב לשמה אוכתב קאי בין אכתיבת הגט בעצמו בין אחתימה אלא שיש לדקדק היכי מכשיר ר"ש בחותמיהן עכו"ם ותירץ שם הרשב"א דחתימת עכו"ם אינה חתימה כלל והקשה שם הרשב"א הא עכ"פ לר"א לא בעי מה"ת חתימה שהרי לא בעי חתימה ולדידי' בלאו חתימה נמי כשר וא"כ לא ליבעי לשמה בחתימה עיין שם בדבריו דתירץ דהוי רק מדרבנן משמע דמעיקרא הי' סובר דהפסול מדאורייתא:
לכן נראה לי דנוכל לומר לדעת האלפסי דגם עדי חתימה כרתי א"כ כי איכא עדי חתימה ועדי מסירה עושים שניהם השטר החתימה והמסירה א"כ אם יש באחד מהם פסול הוי כנמצא אחד מהם קרוב או פסול כיון דלרב אלפסי החתימה ג"כ כשר וא"כ מצורפים הם שניהם יחד ובפרט לדברי הר"ן שכתב דמשו"ה כשרים עדי חתימה דהם עדים על המסירה א"כ בודאי דשייך לומר דמצורפים המה שניהם יחד וא"כ אם נמצא פסול באחד מהם הוי כנמצא אחד מהם קרוב או פסול וא"כ חתימה דכורת הגט בעי לשמה אלא דזה תלי' באמת בפלוגתא דלקמן ד' פ' אי בעינן כל דיני הגט לשמה דר' ירמי' ס"ל דאף בכל דיני הגט בעינן לשמה ולדידי' משני כאן דהוי מזוייף מתוכו ועיין ברמב"ם שהביא שני דעות אי הוי פסול דאורייתא או דרבנן היכא שחתמו שלא לשמה עכ"פ דהיכא דלא הוי עדים כלל כמו בעכו"ם לא שייך מזוייף מתוכו דרבנן תיקון פסול דמזוייף מתוכו רק כשהם עדים החתומים בשטר אבל לא היכא דלא הוי עדים ומכ"ש אם נימא דהפסול מדאורייתא. בודאי שיש לומר דהכא דאינם עדים כלל, לא שייך מזויף מתוכו לפ"ז יש לומר דהרמב"ם מפרש דמשו"ה איצטריך בגמ' לומר טעמא שמא יגבה מזמן ראשון משום דבמתני' סתמא קתני אלמא מסרו בפני עדים ג"כ פסול ואמאי פסול כשמסרו בפני עדים הא אנן ס"ל עדי מסירה כרתי וא"כ הא כמו שהדין שהם מצא שטר באשפה ומסר לפני עדים כשרים כשר א"כ בשעת ההלואה החדשה מסרו בפני עדים אמאי יהי' פסול נהי דמזמן ראשון לא גבי מזמן שני יגבה לזה תירץ דגזירה שמא יטרוף מזמן ראשון א"כ בשעת המסירה הוא פסול ולא נעשה שער ע"י המסירה דהרי המסירה בפסול שהרי הי' יכול לגבות מזמן ראשון וא"כ כמו שאם יש פסול בשעת חתימה לא נעשה שטר ה"נ ביש פסול בשעת מסירה וכיון דאיכא עדים מגרע גרע שהרי לא יבקשו עדי מסירה שהלקוחות יסברו שהוכשר בעדי חתימה אבל אילולי האי טעמא משום פסול דמזוייף לא היינו חוששין שהרי אינם מצורפים עתה כלל שהרי עתה שנמחל שעבודו אינם עדים כלל שהרי עתה שנמחל שעבודו אינם עדים כלל ולחוש פן יסמכו עליהם לא שייך שהרי נמחל שעבודו וידעו דא"א לסמוך לזה קאמר בגמ' דמשו"ה פסול שמא יטרוף מזמן ראשון משו"ה אף אם נמסר בעדי מסירה ג"כ פסול דבעת מסירה הי' הפסול. עכ"פ זה ביאר לנו הרמב"ם דמיירי במוקדם כזה שלא נעשה שטר כשר מעולם א"כ הא דגובין על ידו אין הטעם משום דהוא שטר כשר לגבות בו דבאמת מדרבנן לא נעשה שטר כלל מעולם א"כ הא דגובין על ידו אין הטעם משום דהוה שטר כשר לגבות בו דבאמת מדרבנן לא נעשה שטר כלל שתכף או בעת החתימה או בעת המסירה הי' פסולו עליו א"כ הא דגובין בו מבני חורין הוא משום ראי' דאיך בא השטר לידי א"כ לא קשה כלל איך כתב הרמב"ם דאין גובין אם הוא בעצמו הודה שהוא מוקדם והלוה אומר שלא לוה אף שיש לו מיגו והרי בשטר אמרינן מיגו להוציא דהרי זה בארנו דטעמא דמועיל מיגו בשטר הוא שלא באנו להוציא הממון ע"י המגו רק מכשירים השטר ומוקמינן השטר בחזקתו א"כ היינו דוקא היכא דמכשירין השטר מוציאין ע"י השטר אבל היכא דמיירי במוקדם כזה שאיננו שטר כלל א"כ הא דגובין בו הוא רק ראי' איך בא לידי השטר והגבי' מטעם ראי' וזה הוכיח הנתיבות שפיר דע"כ הכא מיירי דלא הוי ראי' איך בא השער לידו דמיירי באופן דלפי הודאתו ג"כ מודה שהי' מונח בידו השטר אף קודם הלואה אחר פרעון הראשון:
(דאלא"ה מאי קאמר הרמב"ם דאין אומרים מיגו להוציא תיפוק לי' בלא מיגו יגבה על ידו ע"כ דאין ראי') וא"כ הכא בעי' ע"י המיגו להוציא היינו ע"י המיגו גופא להוציא ממון ומגו להוציא הא לא אמרינן דהא השטר אין אנו יכולים להכשיר דהרי מוקדם כזה דאיננו שטר כנל וראי' איך בא לידו ג"כ אין ראי' שהרי הוא מודה שהי' מונח בידו קודם אלא דנוכל לומר הא אילו רצה לשקר הי' אומר שהשטר כשר עתה שאומר שלוה ממנו יהי' נאמן א"כ היי מגו להוציא ומגו להוציא לא אמרינן:
לפ"ז לא קשה נמי על דברי הרא"ש איך כתב דשטר שנמחל שעבודו גובה מבני חרי והרי מגמ' ב"ב מוכח גבי ההוא ערבא דא"ל לאו הדרת שקלתינהו מינאי ואמרינן היכא דקיימי זוזי ליקו הרי דשטר שנמחל שעבודו אף מבני חורין לא גבי אכן לפי הנ"ל לא קשה כלל דטעמא דהרא"ש דגובה מבני חורין הוא דמזה שהשטר בידו הוא ראי' שלוה ממנו אף דשטר שנמחל שעבודו איננו שטר כלל אפ"ה אם אומר חזרת ולוית על שטר שנמחל שעבודו גובה מבני חרי שהרי יש לו ראי' שהוא כדבריו שהרי אלו לא הי' אמת איך בא עתה השטר לידו אחרי שכבר קבלו הלוה מהמלוה ע"כ דלוה ממנו עוד הפעם ומסר לו השטר אבל הא דגובין ע"י אין הטעם שהוא שטר לגבות ורק מטעם ראי' גובין ואם אין ראי' אז אף מיגו לא יועיל שאז יהי' מגו להוציא כיון דלא נוכל לומר המגו להכשיר השטר ובא להוציא ע"י מיגו. א"כ לא קשה מההוא ערבא דהתם מיירי שהערבא מודה שלא קבל הלוה השטר מידו ואומר רק שחזר ושקל ממנו אבל לא שלוה ממנו על זה השטר היינו שלא מסר השטר לידו שכבר הי' בידו השטר קודם שלקח המעות א"כ הערב בעצמו מודה שאין ראי' מזה שמונח השטר בידו שהרי אף קודם שלוה ממנו הי' מונח בידו אלא נאמינהו מטעם דאנו בעי לא הי' מודה בפרעון א"כ באנו להוציא ממון ע"י המגו והוי מגו להוציא דלא אמרינן שהרי להכשיר השטר ולהוציא על ידו אין ננו ששטר שנמחל שעבודו איננו שטר:
לפי"ז ז לא קשה נמי מה שהקשו מאי קאמר בגמ' אימת אילימא למחר וליומא חרא תיפוק לי' דהוי לי' מוקדם והרי נ"מ לענין ב"ח דמוקדם גובה מבני חורין ושטר שנמחל שעבודו אינו גובה אכן לדברינו לא קשה כלל דהרי באיזה מוקדם מיירי הכא במוקדם כזה שלא נעשה שטר כלל היינו שנכתב בניסן וכתבו העדים זמן למפרע בתשרי וכמו שפירש רש"י ז"ל ד"ה תיפוק לי' דאפי' אם נכתב על הלואה זו וכתוב בו יום מוקדם הרי דמירי במוקדם כזה שכתיבתו וחתימתו בפסול ואיננו שטר כלל לגבות ע"י מבני חורין משא"כ במוקדם שנעשה אחר החתימה שטר מוקדם היינו כתב וחתם בניסן ולא לוה עד תשרי זהו שטר כשר לגבות מבני חורין דאף ממשועבדים היו גובין על ידו ורק מטעם גזירה אין גובין אבל השטר הוא שטר כשר ואלו היו כותבין עליו שלא ניתן ליטרף אלא מזמן שני הי' כשר לטרוף ממשועבדים אחרי שסלק החששא והא דגובין בשטר מוקדם אף כזה שנכתב בתשרי וכתבו העדים זמן מוקדם אין הגבי' מדין שטר אלא מטעם הוכחה היינו איך בא השטר לידי ומקום דאיכא הוכחה זו אף בשטר שנמחל שעבודו יגבה היכא שמסר כמו שכתב הרא"ש והיכא דאין הוכחה היינו דשניהם מודים שהי' בידו של המלוה קודם הלואה זו אף בשטר מוקדם כזה שנכתב ונחתם בפסול לא יגבה שהרי איננו שטר לגבות ע"י והטריפה מבני חורין ע"י הוא רק מטעם ראי' והוכחה והיכא דאין הוכחה לא יוכל לגבות ואף שיש לו מיגו הוי מיגו להוציא כיון שאין השטר כשר וכמו שכתב הרמב"ם עצמו שהוא סובר שטרי חוב המוקדמין גובין מבני חורין והוא כתב בפי' המשניות דהיכא דאין הוכחה היינו שהי' בידו קודם אף מגו לא יועיל שהרי אינו שטר וא"כ דין שטר שנמחל שעבודו ודין מוקדם כזה שבשעת החתימה הי' מוקדם דין אחד להם א"כ שפיר פריך מאי אירי' דשטר שנמחל שעבודו הוא תיפוק לי' דאפי' אם היינו סוברים דהוי כאלו נכתב על הלואה זו הי' פסול מדין מוקדם בעת הכתיבה שאיננו שטר כלל (ועיין בגיטין ד' כ"ו ע"ב דשם מוכח כפירש"י דהכונה שהי' נכתב על הלואה זו ודו"ק):