לב שומע· רבי חיים הכהן מטריפולי
תיקונים והשמטות לקונטריס לב שומע.
בעזר משדי מלך עוזר וסומך דב להושיע:
דף א' עמוד א' שיטה ד'.
שו"ר מ"ש וכו' נ"ב ועיין בס' כרוב ממשח בכללי מהרח"א אות ה' ע"ש. ובזה י"ל מ"ש הוא ז"ל שם דקי"ב ב' אות א' שמצא בבכורות די"ג אמר מר על האמורא אמר ר"ל משום ר' אושעיא וכו' די"ל דקים ליה להש"ס דהוא תנא רבו של ריו"ח:
שם שם ש"ה. בסנהדרין דנ"ט כצ"ל:
שם שם ש"ז. ריב"ח אומר. נ"ב בההיא דאיתא בפ"ק דקידושין דף ך' וסוכה דף מ' והיא תוספתא סוף ערכין הובאה בסדר הדורות בערך ריב"ח ע"ש ומ"ש בכללי הגמרא שבסוף מס' ברכות דצ"ח א' דזמנין הגמרא מייתי דברי תנא בלשון אמורא ומייתי דאיה מפ"ד דע"ז ופסחים די"ג ע"ש י"ל דהתם שאני שאין לטעות בהם לומר דאימוראי נינהו משא"כ בהא דריב"ח דתרי הוו וחד מינייהו תנא וכמ"ש התו' נזיר דכ"ט ועמ"ש במע' הרי"ש אות ג' ע"ש אם איתא דהוא התנא לא היה אומר בלשון דאמר הנופל על האמוראים וכן הוכיח ה' לימודי ה' לימוד ק"ג אהא דאיתא בסנהדרין דל"ד א' דאמר ריב"ח א' מן התלמידים וכו' דאיהו אימורא מדלא נשנה בלשון תניא וכו' ע"ש ועיין בס' באר משה דצ"ה ע"א איברא דבערכין דף ל' ב' איתא דאמר ריב"ח הגם דהוא תנא כדמייתי לה בסוכה וקידושין כנז"ל. וי"ל דהתם נמי אין לטעות בו שהוא אמורא כיון דמייתי לה בדוכתי אחריני בלשון דתניא ועיין ביד מלאכי אות ה' ודו"ק. ועמ"ש בס"ד בפנים במערכת המ"ם אות י"ד ושם בהשמטות:
שם שם שם. אלא אמר ריב"ח. נ"ב גם בפסחים דצ"ג ב' איתא אמר מר מעלות השחר וכו' והיא על האמורא רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ע"ש:
שם ע"ב שמ"ט. ולא נאכליהו טבל. ובההיא דאמרינן בעירובין דל"ב ניחא ליה לחבר דליעביד הוא איסורא קלילא ולא לעביד ע"ה איסורא רבה כיון שהוא גורם לו לעבור כמ"ש שם התו' ע"ש דניח"ל לחטוא באיסור קל כדי שיזכה הוא ולא לעבור על איסור חמור. והא דאמרינן בקידושין דנ"ה ב' וכי אומרים לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה ע"ש לא דמי דהתם שאני דלא לעביד לא הא ולא הא דאין עליו מוטל לתקן והתימא ממי שהצ"ע שם בגיליון מההיא דניח"ל לחבר ליעביד איסורא זוטא ולא ליעביד ע"ה איסורא רבה ע"ש דודאי רב המרחק ביניהם ודו"ק:
ד"ב ע"א ש"א. וכמ"ש הרב אהל וכו'. נ"ב ועיין בפ' הגוזל בתרא דקי"ו א' בעי רב מרבי וכו' איתיביה וכו' וע"ש בפנ"י:
שם ע"ב שכ"ה. ד"ה הכתוב. . נ"ב ובפ' חזקת דנ"ו ב' ד"ה ורבנן ובפ' המקבל דקט"ו ב' ד"ה אבל ע"ש:
שם שם של"ה וכפי"ז ניחא וכו' קידושין ע"ט וכו' כצ"ל:
שם שם שט"ל. ב' ד"ה ועדים נ"ב וכן מוכח מפ' שור שנגח דל"ה ב' ד"ה משום דמייתי לה מק"ו ומה הדיוט שנגח וכו' ע"ש וכ"כ בפסקי הלכות לרבינו מנחם מירקאנטי סי' תנ"ה ושכן דעת רבינו חננאל וריב"א והרמב"ם ע"ש:
שם שם שמ"ד. דלא פליגי עש"ב. נ"ב ועיין להגאון ה' שואל ומשיב מהדורא תנינא ח"ג סי' ק"ה עש"ב:
שם שם שנ"ג. דתנא אלו ע"ש. נ"ב וכ"כ ה' הליכות עולם בש"ג פ"ב דר"ק א' משם התו' ועמ"ש בס"ד לקמן במע' התי"ו אות ל"א ע"ש:
שם ע"ג שט"ו. וכמ"ש הי"מ אות ש"ז. נ"ב עמ"ש לקמן במע' הכ"ף אות מ' ע"ש:
שם ע"ד שמ"ב. קושטא. נ"ב וניחא ג"כ הא דאיתא בפסחים דצ"ב דבדין הוא למתני חייב והא דקתני חייבים איידי דתני רישא פטורין תנא סיפא חייבין ע"ש אע"ג דחייבין משמע לשון רבים מ"מ י"ל איידי וחייבים דקתני אמזידין דעלמא וע"ע מ"ש התו' שם דצ"ג א' ד"ה דאי בעי למעבד ע"ש ודו"ק:
שם שם שנ"ד. דהא לא קתני להדיא דאסור. נ"ב ומן האמור ניח"ל מה שהקשה ה' חוקי חיים דקכ"ד א' על הא דאיתא בשבת דקי"א ב' הא גופא קשיא אמרת יש קשרים שאין חייבין וכו' הא איסורא איכא והדר תני קושרת וכו' דאמאי לא משני איידי דתני רישא אלו קשרים חייבים עליהם תני סיפא אין חייבים וכה"ג ביבמות דצ"ח א' איידי דבעי למתני סיפא אבל חייבים תנא רישא אין חייבים אע"ג דהוי רישא משום סיפא וכ"ש כאן דהוי סיפא משום רישא וכו' והצ"ע ע"ש. ולאחר המחי"ר לק"מ דשאני הכא דקתני אין חייבין עליהם כקשר הנמלין וכקשר הספנין משמע דוקא לענין חיוב הוא דלא הוי כקשר הנמלין אבל איסורא איכא ואם איתא לא הו"ל למתני בקשר וכו'. אלא יש לך קשרים שאין חייבים בלבד וכך מתבאר להדיא מדברי רש"י שם עיין שם. וכיון דלא הוי קושטא אין דרך לשנות באיידי ודו"ק:
ד"ג ע"א שמ"א. אלא במילתא וכו'. נ"ב שו"ר שכבר העיר בזה מהרח"א בספר כרוב ממשח בכלליו אות נ"ב ומיישב כמ"ש ע"ש:
ד"ד ע"א שכ"ח דנעשה עדיף מאיידי. נ"ב ויש לדקדק מהא דאיתא בברכות דנ"ג א' בדין הוא דאפי' מחצה על מחצה נמי מברך ואיידי דתנא רישא וכו' ע"ש דלא משני נעשה וכן בפרק כיצד צולין דע"ט ב' איידי דתני רישא רובו תני סיפא וכו' דאמאי לא משני בנעשה. ושו"ר שכבר נרגש בזה ה' נר דוד שם ומיישב דבכה"ג לא אמרינן נעשה דלא אצטריך למתני סיפא כלל דמרישא דייקינן שפיר רובא הוא דעבידו בראשון הא פלגא ופלגא וכ"ש מיעוטא דלא עבדי בראשון אלא מדחו לב' ומדקתני סיפא ש"מ דאצטריך לדיוקא וקשיא רישא אסיפא ע"ש. ודון מינה ואוקי בההיא דברכות ודפ' הפרה וק"ל:
שם שם של"ב. וראיתו מוכרחת וכו'. נ"ב ולפי מ"ש לקמן במע' הנו"ן אות ו' משם ה' מגדנות נתן ע"ש ניחא:
שם ע"ב שכ"ז. הסמ"ך אות וכו'. נ"ב ועיין מ"ש הרשב"א שם בחידושיו:
שם ע"ג שט"ו. אבל מפסוק אין דרך לומר איתיביה וכו'. נ"ב וצ"ע דבפ' רע"ק איתא מיתיבי וקדשתם היום ומחר ובפ' המדיר מתקיף לה רבה בדברים לא יוסר עבד ובברכות דנ"ב ב' מתיב רב יוסף יוצר אור וכו' יוצר הרים וכו' ע"ש וראיתי כתוב בגיליון מהחו"ש ר' יצחק בוכבזא הי"ו וז"ל ותמהני דבסנהדרין דקי"א איתא איתיביה עדים משני וכו' ובמציעא ד"ע ב' איתיביה לנכרי תשיך ושם קי"ג א' מתיב ר"י לא יחבול וכו' וע"ש להרב ראש משביר גם בחגיגה איתא איתיביה לא יראו פני ריקם ובע"ז דכ"ד א' מתיבי ויאמר משה גם אתה תתן וכו' וכבר כתב כלל זה ה' ה"ע ש"ב ר"פ א' וז"ל מצינו תיובתא על התנא מן הפסוק וכו' ובהרבה מקומות וכו' ע"ש ומהתימא מה' ד"ד ז"ל ומידי"ן ה' המחבר נר"ו וצ"ע עכ"ד נר"ו ואין כאן תמיהא כלל דכמה כללים כתבתי אגב לימודי למזכרת ועיין בשם הגדולים במערכת הכ"ף אות כללי הש"ס ואתה תחזה:
שם שם ש"כ. כ"כ רבינו יונה וכו'. נ"ב הכוונה בכלל זה הוא שלא נפרש דהא דקאמר תנינא היא סייעתא מדלא פריך מאי קמ"ל ועיין בשרשן של דברים ומשם בא'רה:
שם ע"ד ש"מ. אמוראים דרכם לפרש וכו'. נ"ב עיין לה' נחמד למראה ח"א דפ"ה א' ופ"ח ג' ובכללי הרי"ף והרא"ש לה' קרבן נתנאל בסוף קידושין אות י"ג ושו"ר להי"מ אות טי"ת ותי' שהאריך בענין זה עש"ב:
שם שם שמ"ב. ע"ש ברש"י. נ"ב וע"ע שם בתו':
ד"ה ע"א ש"ז. וכן מצאתי עוד למרן כ"מ כצ"ל:
שם שם שכ"ב. וצ"ע וכו'. נ"ב הן עתה ראיתי בכללי מהרח"א שבס' כרוב ממשח אות נ"ב שהקשה על כלל זה דהתו' מכמה דוכתי דמשני הש"ס כדי נסבה אע"ג דאינו אמת ובא לכלל יישוב דלא דמי איידי לכדי נסבה דבכדי נסבה ר"ל שהתנא אמרה שלא במתכוין משום דברוב פעמים כולל זה עם זה להכי יצאה מפיו מצד ההרגל אבל גבי איידי פי' שהתנא עצמו נקטה במתכוין וכו' ובהכי ניחא כל כדי נסבא שבש"ס בדבר שאינו אמת עכת"ד ע"ש ודפח"ח:
שם ע"ד שמ"ג. אחד וכו' דקאי אפלגותא זו אקרא וכו' הפשוט תחילה וכי לא קאי וכו' תו' כתובות ד"כ וכו' בד"ה אחד וכו' דפ"ד ע"ש ובפ' דם חטאת וכו' דלפעמים וכו' תחלה מטעם איידי וכו' ר' ישמעאל בסיפא וכו' כצ"ל:
ד"ו ע"א ש"מ. אלו טרפות וכו'. נ"ב ועמ"ש בפנים במע' הרי"ש אות ח"י ע"ש:
שם ע"ב שי"ד. איכא כתיבה נמי כצ"ל:
שם שם שכ"ח. ד"ה משכחת. נ"ב ועמ"ש החק"ל א"ח סימן קל"ג ועמ"ש לקמן בהשמטות במע' הכ"ף אות מ':
שם שם של"ג. אסירה דאמירה. נ"ב וכ"כ בפסקי הלכות לרבינו מנחם מירקאנטי סי' ק' ע"ש:
שם שם שמ"ב. ראיה כלל וכו'. נ"ב עמ"ש בספר כלילת שאול דס"ה ד' אות ד' שנזדמן לידי כרגע מאחד עובר אורח:
ד"ז ע"ג שט"ז. אבל בשנים שפיר י"ל כצ"ל:
שם שם ש"מ. כ"כ בסתם כצ"ל:
ד"ח ע"א ש"י. שכן פי' רש"י בברכות די"א א' כצ"ל:
שם שם ש"ל. דבתרייתא מהפכינן כצ"ל:
שם ע"ב שי"ב אין ישיבה וכו'. נ"ב עיין במראה הנוגה דצ"ג ע"ג:
שם שם ש"ל. איסורא ולהרא"ם כצ"ל:
שם ע"ג ש"ו. א"ל אביי את אמרת לן וכו' נ"ב שו"ר לה' סדר הדורות בסדר תנאים ואמוראים בענין אביי ורבא שהביא מס"פ יוצא דופן א"ל אביי לרב יוסף מי פליגת ולא אמר מי פליג מר ובשבת דמ"ה אמר אביי לרב יוסף ואת לא תסתברא ובפ' האשה את אמרת לן וכו' והוכיח מזה דנראה שאביי היה תלמיד חבר לרב יוסף ע"ש:
שם שם שי"א. מש"ך בחי' לנדרים וכו'. נ"ב עיין מ"ש בפנים במערכת הנו"ן אות ז' ועיין למהרח"א בכלליו שבס' כרוב ממשח:
ד"ט ע"ב ש"כ. ור"ש גופיה כצ"ל:
שם ע"ד ש"ל. דעד כאן וכו'. נ"ב ואח"ז רב ראיתי בס' בית מנוחה ביאור ע"ד רבינו מנוח בביאורו להרמב"ם בפ"ב מה' שביתת עשור אות ג' שכתב כן עש"ב:
שם שם של"ב. אות כ"ד כצ"ל:
שם שם ש"נ. באות כ"ד כצ"ל:
ד"י ע"א ש"ג. אשת אח מעכבתה כצ"ל:
שם ע"ג ש"נ. לחזות בנועם אמרי קדוש. נ"ב והן עתה מצאתי ראיה ברורה מהא דתנן בנזיר דט"ז ב' מי שנזר והוא בביה"ק אין עולין לו וכו' יצא ונכנס עולין לו וכו' ובגמרא מסיק דנזירות חלה עליו אע"ג דלא הדר ואמר אני אקבל עלי מה שאמרתי כשהייתי בביה"ק וטעמא משום דמתלא ותליא וקיימא וכיון דמשכחת טהרה חיילא ע"ש. הרי להדיא דהגם שבשעה שנזר לא היה מקום לחול וכשנטהר לא נזר ואפי"ה כי משכחא רווחא חיילא ממילא. ושמעתי מי שרצה לדחות דשאני התם דכשנזר והוא בביה"ק הוא יודע שאין נזירות חלה עליו וכוונתו היא שתחול עליו אחר שיצא ויטהר וליתא דא"כ מאי מתלא ותליא וקיימא דהרי מעיקרא נמי אין כוונתו שתחול מעכשיו ועכ"ל דגם כוונתו שתחול עליו נזירות מעכשיו וע"ש בתוס' ודו"ק:
שם ע"ד שי"ג. כר"ש דלית ליה כולל. נ"ב ואפילו בחמור על הקל כמבואר בקידושין דע"ז ושבועות כ"ד ושאר דוכתי ע"ש. וצ"ע עמ"ש הלח"מ בפ"ו מה' חמו"מ ה"ז דמ"ש בפסחים דצ"ה דהאוכל נבלה ביו"הכ דפטור אינו ר"ל דפטור מיו"הכ דממ"נ חייב דאם נתנבלה מבערב אתי יו"הכ וחייל דהוי איסור כולל וכו' ועכ"ל דפטור היינו מאיסור נבלה ומיירי בנתנבלה ביו"הכ דליכא כולל אבל רש"י סובר דפטור מיו"הכ משמע דלא ס"ל דיו"הכ הוי כולל כדעת רבינו ושפיר פסק רבינו כר"ש בההיא נטבל וחמץ דאיסור טבל קדים והדר אתי איסור חמץ דאין שם לא כולל וכו' עכת"ד עש"ב. ולאחר המחי"ר דבריו תמוהים טובא דהא ודאי חמץ אטבל הוי איסור כולל מגו דאתסר בשאר אוכלים מתוקנים אתסר נמי אטבל. גם מ"ש דמ"ש ר"ש האוכל נבלה ביו"הכ דפטור איירי כנתנבלה בו ביום דאם נתנבלה מבערב חייב איו"הכ דהוי כולל הוא תמוה מאד דבהדיא אמרינן דלר"ש לית ליה איסור כולל ואפילו חמור על הקל מהאי ברייתא גופה. גם מ"ש דרש"י לא ס"ל דיו"הכ הוי כולל וכו' הוא תימא דאין מי שיכחיש זה ולומר דיו"הכ לא הוי כולל דבודאי כולל הוא לכ"ע דמגו דאתסר בשאר אוכלים אתסר נמי בנבלה ואיך רש"י יסבור דלא הוי כולל ויכחיש המוחש חלילה. גם לא ידעתי דמי דחקו בכל זה לומר שרבינו פסק כר"ש בההיא דאין אדם יוצא י"ח בטבל דבהדיא כתב זה הכלל כל שמברכין עליו בר"המ יוצא י"ח וכו' ובודאי שטעמו מצוה דהוי מצוה הבאה בעבירה וסוגיא דפסחים אזלא כפשטה דחמץ אטבל הוי איסור כולל ושפיר קאמר הא מני ר"ש היא דלית ליה כולל ופשוט. ואח"ז רב בא לידי ס' כלילת שאול כרגע נראה לי מאחד עובר אורח ומידי עוברי ראיתי לו בדף ז' א' שעמד ע"ד הלח"מ ומסיק כמ"ש שטעמו של רבינו משום מצוה הבאה בעבירה ע"ש ת"ל. ושוב הראוני שכבר נתעורר ג"כ בכל זה הרב בית מנוחה ביאור על רבינו מנוח ז"ל בביאורו לרבינו בפ' הנז' ע"ש. אך מ"ש הרב הנז' שם שאיסור נבלה על יו"הכ י"ל דהוי מוסיף שיו"הכ רק חד יומא הוא דאסור ונבלה אסורה לעולם וציין לעיין בהרמב"ם והראב"ד בפ"ד דה' שבועות ה' יו"ד דלהרמב"ם מוסיף לימים לא הוה מוסיף כיון שבאותו יום אינו מוסיף מאומה ולהראב"ד הוי מוסיף וכ"כ עוד בה' שביתת עשור פ"ב ה"ב דאם תלש החלב מהבהמה ביו"הכ וכן כשנתפגל ביו"הכ דלדעת הראב"ד דהוי מוסיף לימים ה"ה בחלב ופיגול על יו"הכ שראוי לחול דמצד יו"הכ אינו רק יום אחד ומצד חלב ופיגול יאסור לעולם וכו עש"ב צ"ע דלא אשכחן איסור כולל או איסור מוסיף אלא א"כ היה לו שעת הכושר להתירא כההיא המחלוקת דהרמב"ם והראב"ד ועמ"ש בס"ד בפנים אות צ"א עש"ב. וכזאת יש לתמוה עמ"ש ה' בנין ציון בסימן כ"ו בהא דאמרינן ביבמות דצ"ז למאן דמוקי קרא דלא יגלה כנף אביו בשומרת יבם ופריך ותפו"ל משום דודתו ומשני לעבור עליו בשני לאוין והדר פריך ותפו"ל משו' יבמה לשוק ומשני לעבור עליו בג' לאוין וקשה דהא אין א יסור חע"א ובשלמא איסור יבמה לשוק ואיסור שומרת יבם ניחא דהוו בת אחת אך איך יחולו על איסור דודתו ומיישב דהוי איסור מוסיף דמגו דאתוסף איסורא לגבי עלמא משום יבמה לשוק איתוסף איסורא ג"כ לגבי דידיה משום כנף אביו וכו' ע"ש והוא תמוה דמאי מוסיף איכא הכא הא אסירא וקיימא ומעולם לא הותרה ולעיקר קושיתו עמ"ש בס"ד בפנים במע' הל' אות כ"ד ע"ש:
די"א ע"ג ש"מ. ושו"ר לה' וכו'. נ"ב עמ"ש החת"ס בחח"מ סי' ר"ט ע"ש:
שם ע"ד ש"ל. ולהריטב"א וכו'. נ"ב ואחז"ר כרגע נראה לי ס' כלילת שאול מאחד עובר אורח וראיתי לו בדף ד' א' שהאריך בזה עיין שם:
די"ב ע"ג שנ"ד. ומן האמור וכו'. נ"ב הן עתה ראיתי לה' אלפי יהודה דף י"ט שהאריך בזה ועיין לה' ערוך השלחן חא"ח סימן תפ"ה אות א':
שם ע"ד שמ"ט. ואולם אם בנים וכו'. נ"ב ואחז"ר בא לידי ס' כלילת שאול בתורת שאלה לפי שעה ומידי עוברי ראיתי לו בדף ג' ד' שכתב דה' תפארת ישראל העלה בדבר פשוט דאין חילוק בזה בין מוסיף לכולל ע"ש. וכתב עליו דלדידיה צ"ע והרבה סתירות יש לו מכמה סוגיות בש"ס והניח בצ"ע ע"ש:
די"ג ע"ד של"ה. צריך שיהיו האנשים וכו'. נ"ב ה' בנין ציון בסי' נ"ו נסתפק מתי צריך שיהיה אותו האיש שעליו נתוסף האיסור בעולם אם בשעה שהאיסור חל או בשעה שעבר או בשני העתים יחד. למשל בהא דאמרינן בכריתות די"ד אחותו מאמו שנשאת לאחיו מאביו ובא עליה דחייב שתים שאיסור אשת אח מקרי מוסיף דאתוסף איסורא לגבי שאר האחים והשתא אם בשעה שנשאת לאחיו הי"ל אחים ומתו ואח"ך בא זה עליה אי נימא כיון שבשעה שחל האיסור עליו היה כאן מוסיף אף שבשעה שעבר לא היה עוד מוסיף מ"מ חייב שתים או אזלינן אחר שעת עבירה ואינו חייב אלא אחת. וכן יש נפקותא איפכא אם בשעה שנשאת לאחיו לא היו לו אחים ואח"ך נולדו לו דאי אזלינן בתר שעה שחל האיסור לא היה כאן מוסיף אבל אי אזלינן אחר שעה שעבר יש כאן מוסיף. או אם צריך שיהיה האיסור מוסיף משעה שחל עד שעה שעבר ואז בשני גווני אינו חייב אלא אחת וכו' ולבסוף כתב שהדעת נוטה דאזלינן אחר זמן חלות האיסור ואף שבשעת העבירה ליכא מוסיף ובסימן נ"ז הביא ראיה לזה מדברי הריטב"א עש"ב. ואני בעניי מצאתי ג"כ ראיה לצד השני דאם בשעת חלות האיסור ליכא מוסיף ובשעת העבירה יש כאן מוסיף דחייב שתים שכ"כ רבינו בפי"המ על הא דתנן בפ"ג דמכות הבא על בת בתו חייב עליה משום בת בתו וכו' ומוקי בגמ' דאיכא ברא לסבא ורבינו ז"ל כתב שם גירסא אחרת כגון דאתייליד בן קטן לזקן וביאר עליה הוא ז"ל דאלו לא נשאה יצחק היתה אסורה לקטן הזה לכשיגדיל משום אשת אחי אביו וכשייבם אותה יצחק לכשיגדיל ויבא לכלל מצות יהיו איסור אשת אחי אביו ואשת אביו באים כאחת וכו' ולפיכך התנה ואמר בבן קטן והואיל ואיתוסף איסורא בשרה איסור אשת אב אצל הבן הקטן לכשיגדיל אתוסף נמי ליעקב ע"כ ועי"ש בתי"ט הרי להדיא דהגם שבשעה שנשאה הזקן שהוא זמן חלות האיסור דאשת אב לא היה שום מוסיף שעדין הבן קטן מ"מ כיון דבשעת העבירה איכא מוסיף אזלינן בתר שעת העבירה וחייב נמי משום אשת אב:
די"ד ע"ו שנ"ג. ולה' ערוך השלחן א"ח סי' תמ"ג נ"ב ובסי' תפ"ה אות ב' ולהרב כלילת שאול דף ו' ע"ג אות ג' ע"ש:
דט"ז ע"ג ש"ז. אלא בתר החתיכה נ"ב ועיין לה' בני סמיכי בחי' לקידושין דע"ז ע"ב ע"ש:
שם שם שט"ז. ובזה מיושב ג"כ וכו'. נ"ב ואחז"ר להגאון הרב שואל ומשיב מהדורא תנינא בסימן כ"ב שכתב ליישב על מה שהקשה הריטב"א בפ' יו"ד יוחסין ע"ד הראב"ד מחמותו ונעשית א"א דבאמת גם הראב"ד מודה דלא אזלינן בתר חתיכה זו רק כשהאיסור באותה חתיכה או על אותו אדם ואין לו לתלות בזמן ואין הזמן גורם אותו איסור שפיר אנו דנין איזה איסור חל קודם באותה חתיכה אבל איסור יו"הכ שאנו דנין על הזמן שהזמן שהוא יו"הכ גרם האיסור אבל גוף החתיכה מותרת וכיון שאין הענין אסור מצד עצמו כ"א מצד הזמן בזה שפיר י"ל דעד שאנו דנין על אותו הזמן נדון על הזמן שנתחייב באותו איסור ונמצא שאיסור נבלות קדים בזמן וזה שהביא הראב"ד ראיה מזר ששמש בשבת דגם שם עיקר הזמן הוא שגורם האיסור ולכך בעינן שנעשה גדול בשבת דוקא וכו' עכת"ד ע"ש שכתב דזה ברור בכוונת הראב"ד. . ולאחר המחי"ר אשתמיטתיה מ"ש הראב"ד גופיה והובא להריטב"א שם סמוך ונראה על הא דאמרינן התם בזר שאכל מליקה חייב שתים והיינו נמי מהאי טעמא משום שכבר נעשה גדול קודם לכן וחלו עליו בב"א איסור זרות ואיסור נבלה מאותה שעה ואע"פ שלא נמלק עוף זה עדין הא כמה נבלות וכמה קדשים דמתסר בהו ע"ש וכ"כ הרשב"א ז"ל שם ביבמות בשמו הרי דגם באיסורין שאינן תלוים בזמן אלא באותה חתיכה ובאותו אדם עצמו בכל זמן עכ"ז כתב הראב"ד שאין אנו דנין על אותה חתיכה אלא על חתיכה אחרת שקדמה וצ"ע:
שם שם שנ"ד. לא אתי איסור נבלה וחייל וכו' כצ"ל:
די"ז ע"א ש"ג. משנה והכי אמרינן וכו' כצ"ל:
שם ע"ב שכ"ד. ומפכינן לה לאו וכו' כצ"ל:
שם ע"ד של"ד. דזו ואצל"ז קתני. נ"ב ובמציעא דע"ט ב' בין גדולה בין קטנה והכי מתבאר מדברי התו' פסחים דק"א א' ד"ה שינוי יין וכו' שכתבו בין בשעת סעודה וכו' וע"ש במהרש"א וע"ע שם ע"ב לרש"י ורשב"ם בד"ה אחד זה וכו' שכתבו בין שטעונין וכו' דהוי זו ואצל"ז. גם בפ' היה קורא דט"ז א' איתא ובע"הב בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל דהוי זו ואצל"ז ע"ש ברש"י ובפ' כיצד הרגל דכ"ו א' בין תם בין מועד משלם כופר שלם עוד שם אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד דהוי זו ואצל"ז גם בפ' המניח דל"ג ב' שור תם שהזיק וכו' בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב לא עשו וכו' מועד שהזיק בין שעמד בדין בין שלא עמד בדין מכרו מכור ע"ש והתם לא הוי אלא בזו ואצל"ז:
שם שם של"ו. סי' מ' ע"ש. נ"ב וכעת איננו בידי לראות תנא היכא קאי ונ"ל בדבריו מהא דאיתא בתמורה דף ח' א' ודקא ק"ל היינו בהמתה מי שנאכל וכו' ע"ש ושו"ר לה' קהלת יעקב אלגאזי סי' רס"ה שהאריך בפרט זה עש"ב:
די"ח ע"א ש"כ. וכתבתי בזה בס"ד במע' העי"ן אות יו"ד כצ"ל:
שם שם של"ב. וי"ל דאיידי דמנו כמה שבחים וכו' כצ"ל:
שם שם של"ה. אע"ג דלא צריך כצ"ל:
שם ע"ב ש"ב שהאריך בזה. נ"ב שו"ר לה' מהרח"א בכלליו שבס' כרוב ממשח אות ט"ו שהאריך גם כן בזה והביא מכמה דוכתי דלא כהי"ש ע"ש:
די"ט ע"ד שנ"ה. ספסירא שרי ודוק. נ"ב גם אעיקרא מ"ש דבז"הז המציאו תחבולה מחדש שאינו עף וכו' לאחר המחי"ר ליתא לענ"ד כיון שגוף השמן אכתי הוא עף כמו בזמן הגזרה והתחבולה שעשו אינו בשמן גופיה אלא בדבר אחר עדין לא יצא מכלל הטעם והרי עינינו ראו שכמה בני אדם נסתכנו בו ע"י איזה מקרה ב"מ כי אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כתיב. שו"ר להגאון ה' מהר"ם שיק בתשו' סי' פ"ג שגם הוא ז"ל כתב להתיר בנפט שלנו שנזדכך ואין שייך בו שמא יניחנו (משום ריח רע) בודאי שרשאין להדליק בבי"הכ רק הלאמפ"ין צריכין שיהיו באופן שאין בו חשש שאמרו בנפט הלבן ע"ש. גם אש'ור להגאון ה' שואל ומשיב במהדורא תניינא ח"ב סימן קי"ח שהאריך להתיר ע"פ דברי הרא"ש בתשו' ל ב' והובא להמ"א סי' ט' סק"ז שכתב שהטעם הידוע לעולם אם נתבטל הטעם נתבטל האיסור ולא דמי לביצה שאין הטעם ידוע לעולם כ"כ וכו' ע"ש וה"נ בשמן זה הטעם ידוע לכל שלא גזרו רק משום סכנה ולהכי בז"הז שהנפט לבן מזוקק ואין בו סכנה ולא ריח רע שרי וכו' עש"ב. וכבר כתבתי מה שיש להשיב ע"ז דניהי דמשום ריח רע אין חשש כיון שנזדכך מ"מ עדין לא יצא מכלל גזרת הסכנה כיון שהנפט גופיה עדין הוא עף אף שנזדכך והתחבולה שעשו אינה בגוף השמן אין זה נכנס בסוג בטל הטעם וכמדובר:
ד"כ ע"ג שכ"ח. אכתי י"ל וכו'. נ"ב עמ"ש בפנים במע' הכ"ף אות א':
שם ע"ד ש"ד. והתמא מה' חי' הלכות שכתב בפ"ק כצ"ל:
שם שם ש"ח. התו' הנז'. נ"ב שו"ר לה' באר משה. בשיטתו לנזיר דצ"ז ע"ד שהשיגו מהסוגיא דהתם ע"ש:
שם שם שמ"ב. החטאת באשם כצ"ל:
דכ"א ע"א ש"ב. עיין שם. נ"ב ועיין בכללי ה' יד אהרן אות ל"ז:
שם שם שנ"ו. ד' עש"בנ"ב ועיין לה' באר משה בשיטתו לנזיר דמ"ה:
שם ע"ב שי"ב. הרמב"ן וה' מגילת אסתר נ"ב ונעלם דבר גם מה' לימודי ה' לימוד קפ"ג במה שנסתפק בזה ע"ש:
שם שם שי"ג. סי' קצ"ב ואין בידי לראות כצ"ל ונ"ב שוב בא לידי ושם ראיתי שלא נכנס בענין זה אי דחי ל"ת או לא:
שם שם שכ"א לא הוי עשה ע"ש נ"ב וכן דקדק ה' באר משה בשיטתו לשם ע"ש:
שם שם שכ"ה. דהלכה היא בקו"ע. נ"ב ובזה ניחא מה שהקשה הרב באר משה שם מסוגיא דפסחים דפ"ב ב' דפריך השתא דאמרת כל פיסולי קדש בשריפה גמרא גמירי לה באש ישרף למ"ל וכו' ומאי קושיא דילמא אצטריך לעשה ע"ש ועמ"ש עוד בס"ד בס"הק מצות המלך עשה ב' ע"ש ודו"ק:
שם שם שנ"ג. שאינה בתורת עבודה כצ"ל:
דכ"ב ע"ד ש"א. ואמר ר"ג אני אכריע ואמר עלה ריו"ח הלכה כדברי המכריע וכו' א"ל לא סבר לה מר הלכה כדברי המכריע כצ"ל:
שם שם שט"ז. דפסיק ריו"ח גופיה הלכה כצ"ל:
שם שם שכ"ט. דילמא ע"ש ודו"ק. נ"ב ועיין לה' סוכת דוד די"ח ב' וג' שבסוף ספר בית המלך ע"ש:
שם שם ש"מ. במקום שאמרו להאריך. נ"ב עמ"ש בס' סוכת דוד די"ח שבסוף ספר בית המלך:
דכ"ג ע"ב ש"כ. כתב דבכמה מקומות שבת כצ"ל:
שם ע"ג ש"א. כלל מ"ח ע"ש. נ"ב ועיין בנדה דיו"ד דקאמר למאי נפק"מ למינוי דבריו של אחד במקום שנים ועמ"ש בפנים במע' הרי"ש אות יו"ד:
שם ע"ד שנ"ב וצ"ע ודו"ק. נ"ב ועמ"ש שער אשר הנד"מ סי' י"ט מחיו"ד:
דכ"ד ע"א שמ"א. חמותו אגב וכו'. נ"ב עמ"ש הי"מ אות תרמ"ה ועמ"ש בפנים במע' התי"ו אות י"ד:
שם ע"ג שכ"ב. כמאן דפליגא. נ"ב גם הרב כל החיים ז"ל במע' הוי"ו הביא כלל זה מה' הנז' ומס' מקנה אברהם ע"ש והוא תמוה:
שם ע"ד שנ"ז. ליתא. נ"ב עמ"ש בס"ד לעיל בהשמטות לדף א' ע"א שיטה ז' עיין שם:
דכ"ה ע"א ש"ו. משמיה דרבי יוסי. נ"ב ושו"ר בכמה דפוסים שהגירסא היא אריו"ח משום ר' יוסי:
שם שם שכ"א. וע"ע מ"ש בס"ד כצ"ל:
שם שם שט"ל. דגם מדברי התנא שייך לומר ופליגא נ"ב והן עתה נד"מ ס' ויקרא אברהם לה"ה כמוהר"א פאלאג'י נר"ו ביאור על הת"כ ושם ראיתי בדף ק' ע"ג שהרבה לתמוה ולא יעיר על מה שהקשה ה' תאוה לעינים בחי' לע"ז די"ז עמ"ש רש"י שם ופליגא דר' פדת הני ד' אמות דרב חסדא דמנ"ל לפרושי כן והא י"ל שפיר ופליגא דרב פדת אגופה דברייתא ע"ש דאיך יתכן לומר ופליגא על אברייתא אם לא על אמוראי ע"ש ולאחר המחי"ר דבריו תמוהים וכמדובר. גם מ"ש שם דופליגא דשבת הרי הוא על אברייתא וכו' ע"ש אינו מוכרח וי"ל דאינה אלא דרשא דרב יוסף דדריש הכי מהיקישא וכבר כתב מרן ז"ל בכלליו דכ"ה ריש ע"ג דמצינו ת"ש מפסוק בפ"ק דפסחי' ע"ש וכ"ש מהיקישא ודוק:
שם ע"ג שי"ג. רבינו בצלאל בשיטת כתובות לדף ג' ב' בהא דאמרינן התם הרי זה גיטך אם וכו' דאין דרך לשנות רישא בזא"ז וסיפא בזו ואצל"ז ע"ש וכ"כ עוד שם לדף ס"ו א' בשם תו' כצ"ל:
דכ"ו ע"ד ש"ו. בעומק הסוגיא לבבו יבין כצ"ל:
שם שם שי"ז. ובודאי לא יתחייב סקילה או שריפה רק חנק מדין המראה כצ"ל והשאר נמחק:
דכ"ז ע"א שי"ט. אלא לב"ה כנ"ל ברור בכוונת כצ"ל:
שם ע"ג שט"ז. והכי אזיל לשון הרשב"א וכו'. נ"ב וכה"ג איתא בברכות דמ"ט א' יתיב ר' זירא אחורי דרב גידל ויתיב רב גידל קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר טעה וכו' א"ל מאן אמרה וכו' ופירש"י א"ל ר"ה לרב גידל מאן וכו' וע"ש בתוס' הרא"ש ואלו בתו' רבינו יהודה החסיד הנד"מ כתב שם יתיב רבי זירא אחורי וכו' ויתיב וקאמר איני יודע מי אמר להא מילתא אי רב גידל או רב הונא ע"ש. הרי שיש צד לומר דרב הונא הוא האומר והיי"ט מהא דא"ל מאן אמרה :
דכ"ח ע"ב ש"ג. אע"ג דלא כהלכתא. נ"ב עמ"ש ה' כפי אהרן ח"ב דף ק"ל ג' ע"ש ולא זכר שר מדברי מהרשד"ם הנז':
שם ע"ד שט"ל. ועמ"ש הפר"ח וכו'. נ"ב ושו"ר מ"ש ה' נר דוד בחידושיו לפסחים שם ע"ש:
דכ"ט ע"א ש"ג. הלך אחר המקיל. נ"ב ובהכי ניח"ל הא דאיתא בסו"פ אלו דברים מהו דתימא ה"ה אפילו במזיד והא דקתני ושכח להודיעך כחן דב"ש וכו' ע"ש דקשה וליפלגו במזיד להודיעך כחן דב"ה דהוי לקולא. ועם האמור ניחא כיון דמידי דרבנן הוא הו"ל כח המחמיר עדיף וניחא נמי דאין להקשות וליפלגו בתרוייהו עמ"ש לעיל אות ג' ע"ש וי"ל עוד דשאני הא דגם ב"ה מודו לב"ש אלא שלא הטריחוהו וכמ"ש התוס' שם דנ"ב ב' ד"ה בכוליה פרקין ע"ש:
שם שם של"ה אינו נקרא קולא וכעין הא דאמרינן ביבמות כצ"ל:
ד"ל ע"א שי"ט. ה' לימוד פ"ג. נ"ב ועיין תוס' תמורה דף ו' א' ד"ה שאני התם ובפ' המקבל דקט"ו א' סד"ה וחייב וכו' ע"ש:
שם ע"ד שי"ח. ועמ"ש ה' אהלי יהודה וכו'. נ"ב עמ"ש בפנים לקמן במערכת השי"ן אות ח' ע"ש:
דל"א ע"ב של"ד. דקנ"ב ב' נ"ב ועיין להרב כסא רחמים דכ"ה ב':
שם ע"ג ש"ו. והא איהו גופיה הוא דאמר הכי כצ"ל:
שם שם שכ"ט. וכמו כן י"ל בההיא דמגילה. נ"ב ודברי החק"ל ז"ל בחא"ח סי' קל"ג דרס"ד בזה צ"ע ע"ש ודו"ק:
דל"ב ע"א שכ"א. לזא"ז אפי' בשתי תיבות. נ"ב ועיין קמא ד"ג ב' דקאמר והני כולהו דקתני למ"ל צריכא דאי תנא בור וכו' אבל שיח וכו' ע"ש דלפי הצריכותא הוי כולהו בלזא"ז אף דכולהו תיבות סמוכות זו לזו:
שם ע"ד שכ"ח. בכללי התו' אות י"ג מהתו' ברכות דמ"א ב' ד"ה ויין ע"ש וכן יש להוכיח ממ"ש שם דמ"ד א' ד"ה על העץ ע"ש כצ"ל:
דל"ג ע"ד שכ"א. י"ל דהמשל ההוא כצ"ל:
שם שם שנ"ד. לגר יישב כצ"ל:
דל"ד ע"ג שי"ד. ובין שהוא חובה וכו'. נ"ב ומזה יש לתמוה עמ"ש המק"ק הובא לה' אזן אהרן הנד"מ בקו' ארעא סמיכתא במערכת הנו"ן אות ד' שיישב למ"ש התו' בפ' כל כתבי לא ידע ר"י מאי איסור יש בזה וכו' ותמהו הראשונים והלא בפי' אתמר בש"ס דעובר בעשה די"ל דריב"ל אמר כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בג' עשה וחד מינייהו כה תברכו א"כ לית ליה לאו הבא מכ"ע ע"ש דאם כוונתו דאצטריך לגופיה לאחר המחי"ר ליתא וכמדובר וכעת ס' מק"ק ליתיה גבאי לחזות בנועם אמרי קדוש:
שם ע"ד שכ"ז. עשה דרבים לא הוה דחי כצ"ל:
דל"ה ע"ד ש"ל. והגם דבההיא דנדרים י"ל כמו ששמע הי"מ בצ"ל:
דל"ז ע"א של"ז. סי' נ"ה אות פ"ט כצ"ל:
שם ע"ד שמ"ד בלבד ועוד אדרבא כצ"ל:
שם שם שנ"ה. מרבה באיסור כצ"ל:
דל"ח ע"ב שכ"ט. סברא זו כצ"ל:
שם שם ש"ל. משום לפ"ע אף דשניהם כצ"ל:
דט"ל ע"ב ש"ד. אמירה או רמז כצ"ל:
דמ"א ע"ב ש"מ. לפ"ע נ"ב ועיין בהגהות המרדכי ריש יבמות ע"ש:
דמ"ד ע"ד שי"ד. דכיון דאיכא תרי ר"א בלתי יו"ד וחד מינייהו אימורא אי הוה התם ר"א ביו"ד הול"ל בהדיא דתניא כי היכי דלא ניטעי ולומר שצ"ל בלתי יו"ד והוא האמורה ר"א בן פדת כיון דמייתי לה בלשון מימרא ודו"ק כצ"ל:
דמ"ה ע"א ש"כ. מילתא דאתיא מק"ו טרח וכל"ק כצ"ל:
שם שם שכ"ח. אוזן אות ד' ועיין בכללי כצ"ל :
שם שם ש"נ. מק"ו טרח וכל"ק בג"ש ע"ש כצ"ל:
שם שם שנ"ה. דלא הוי אלא מיתורא וצ"ע. נ"ב והן עתה נד"מ ספר אזן אהרן לה"ה כמוהר"א עזריאל זצ"ל וראיתי לו במע' המ"ם אות נ"ו שהקשה עליו ג"כ מקידושין דף ד' א' דקאמר התם מילתא דאתיא בק"ו וכו' אע"ג דהך דרשא אינה אלא מיתורא ע"ש:
שם ע"ב ש"כ. בש"ות יו"ד סי' כ"ז. נ"ב ועמ"ש בס"ד בס"הק זכרנו לחיים בפסקא ל"ז בקו' זכר לפסח דע"ג ב' ע"ש:
שם שם שכ"ו. דהיכא דאיכא לאו חייבות כצ"ל:
דמ"ו ע"ב ש"ו. היכא דתני אבל. נ"ב ובזה ניחא הא דאיתא בפרק הכונס דנ"ט א' אמר רבינא כרוך ותני וכו' ולא משני נעשה כיון דתני לה בלשון אבל ולאו בעית אימא לא אמרינן נעשה בכה"ג ומיהו בש"מ שם איתא דכרוך ותני לאו דוקא והוי כמו נעשה ע"ש:
שם שם של"א. כוונת רב פפא ע"ש אפריין נמטייה כצ"ל:
שם שם שמ"ו אי אתמר וכו' ועל זה מקשה כצ"ל:
שם שם שמ"ח ה' עין יהוסף ז"ל כצ"ל:
דמ"ז ע"ג של"ז. דפטור גם מלאוין. נ"ב וכן נראה מדברי ר"ת הובא בש"מ לשם בפ' החובל דפ"ז א' על הא דאיתא התם גדול המצווה ועושה מפ' ר"ת דוקא בדברים שאם לא נכתבו ראויים להכתב כגון שבעה מצות ב"נ ע"ש ולא קאמר כגון כבוד א"וא וכיוצא ודו"ק. איברא שיש לדקדק דמלא פיטר ריה"ו לסומא רק ממחוייבי מלקיות ומיב"ד כדאיתא התם דפ"ו א' משמע דבלאוין גם הסומא עובר אלא שאינו לוקה ודוחק לומר דההיא ברייתא דריה"ו פוטרו מכל מצות האמורות בתורה פליגא אההיא ברייתא ותרי תנאי אליבא דריה"ו:
דמ"ח ע"ג שכ"ב. הכתוב בא אליה כצ"ל:
דמ"ט ע"ב ש"ו. שזהו כוונת ה' מני"א כמ"ש כצ"ל:
ד"נ ע"ג של"ג. ומהר"ץ הירש כצ"ל:
שם שם שנ"ה. מסירין האבק מעליהם. נ"ב ובמס' שביעית פ"ב מ"ב מייכלין ופירושו חותכין יבלת האילן ובמשנה ג' מסקלין מזרדין מפסלין וכו' וכולם הפך הפעולה ע"ש:
שם ע"ד שט"ו. מידה דפרישנא וכו'. נ"ב שו"ר להי"מ אות תרמ"ח שהאריך בזה עיין שם:
שם שם שנ"ג. איסורא דרבנן מיהא איכא והא אכתי איכא למימר דר"ש פוטר ומותר קאמר אלא דכלפי דתני כצ"ל:
דנ"א ע"א ש"מ. וצ"ל דמ"ש אבל המצוה כצ"ל:
שם שם שמ"ז. והכי מוכח מפ' כצ"ל:
שם שם ש"נ. דינין לחור וצדוקין לחוד שהרי רש"י כצ"ל:
שם ע"ב שי"ח. לא היה צריך להדחק בזה כצ"ל:
שם שם שמ"ד. ניחא דהכא נמי מאי דהוה כצ"ל:
שם ד"ג ש"ל. לא שייכי בגוף אחד כצ"ל:
שם שם שמ"ה. לכלל זה דתלמידי הרי"ף כצ"ל:
שם שם שמ"ו. ולא זכר שר ההיא דגט כצ"ל:
דנ"ב ע"ב ש"ה. דברי התלמיד לרב. נ"ב וגם מצינו שמקדים דברי הבן לאב בפ' שואל דקמ"ט א' מ"ט רב ביבי אמר שמא ימחוק אביי אמר שמא יכתוב וכו' וסתם רב ביבי הוא בר אביי עמ"ש לקמן במע' הרי"ש אות י"ח וכן משמע מדברי הרי"ף והרא"ש שם שכתבו ולית הלכתא כרב ביבי משום דפליג עליה רבה ע"ש ונראה דהו"א דהלכתא כרב ביבי משום דבתראה הוא ודו"ק:
שם שם שט"ו. לפרוקי רומיא או קושיא כצ"ל:
שם שם של"ז. דהיי"ט שפסק הרמב"ם כצ"ל:
שם ע"ג של"ה. נאמרה בסתם יצא לצורך כצ"ל:
שם ע"ד שט"ז. שלא ראו זה את זה דאו מסתמא כצ"ל:
שם שם שכ"ט. י ג"כ לא ראו כצ"ל:
דנ"ג ע"א ש"ג. ולא קנסו ביה רבנן כצ"ל:
דנ"ד ע"א ש"א. וכו' ע"ש. נ"ב ובע"ז די"ז ב' במעשה דר"א בן פרטא ורחב"ת קאמר וכדרב הונא וכו' ע"ש:.
שם שם שמ"ז דריב"ל רביה דריו"ח הוה כצ"ל:
שם ע"ב שט"ו. קדים סברת רבי לסברת אביו כצ"ל :
שם ע"ד שכ"ד. גם סתם רב ביבי וכו'. נ"ב עמ"ש לעיל בהשמטות לדף נ"ב ב' ה':
שם שם של"ז ראה ריו"ח כ"ש דרבא כצ"ל:
שם שם ש"מ. אפי' תימא וכו'. נ"ב וגדולה מזו בפ' המניח דל"א א' אריו"ח לא תימא ר"מ היא וכו' רנב"י אמר אפי' תימא לא הי"ל לעמוד וכו' ע"ש ולדעת התו' בב"ב דמ"ו דרנב"י תלמיד רבא הוה ועיין לקמן אות כ"א. גם ממאי דאיתא התם בפ' המניח שם על מה דאמר רנב"י אמר אפי' תימא וכו' קאמר וריו"ח אמר כיון דלא הי"ל לעמוד וכו' ע"ש מוכח שהוא משיב ע"ד רנב"י פנים בפני' ודו"ק:
דנ"ה ע"א ש"ז. ראה ריו"ח. נ"ב ובזה י"ל הא דאיתא בשבת דס"א סוע"א רב ביבי אמר ריו"ח אמת המים וכו' ע"ש שהיא נפשטה ששמעה ממנו:
שם ע"ב שנ"א. ולהחליף דברי רבא לרב נחמן כצ"ל:
שם ע"ד של"ג. א"ל רבא לרב אשי. נ"ב ולפ"ז אין צורך להגיה הא דאיתא בזבחים דל"א א' בעי רב אשי וכו' דצ"ל רב אסי כמ"ש שם המש"ך ע"ש: