לב שומע· רבי חיים הכהן מטריפולי
כללים וענינים · מערכת אות ב
א בית שמאי במקום ב"ה אינה משנה כתב רבינו בפיה"מ בר"פ ד' אחין שר"ל כשתמצא ב"ש מקילין וב"ה מחמירין תדע שהמשנה מוטעית והדבר המיוחס לב"ש אמנם הוא לב"ה חוץ מהמקומות המנויים שהם מקולי ב"ש וחומרי ב"ה עכ"ל וה' אהל ישרים אות ט' הקשה משם מהר"י הלוי דבביצה די"א ב' קאמר הכי והתם ר"ל דלא חשיבא פלוגתא כלל דב"ש במקום ב"ה אינה משנה והצ"ע ע"ש גם לי ההדיוט צ"ע מיבמות ד"ט א' דקאמר דבפלוגתא לא קמיירי ופריך והא ב"ש מתירין וכו' וב"ה אוסרין וכו' ומשני ב"ש במקום ב"ה אינה משנה ואותה פלוגתא נשנית היא בעדיות ועכ"ל דאינה משנה דקאמר ר"ל דלא חשיבא פלוגתא וה"ט כיון דאין הלכה כב"ש אלא כב"ה חשיבי כסתם משנה והרי אמרינן בקדושין דנ"ד ב' דהלכה כר"מ משום דסתם לן תנא כוותיה ומייתי פלוגתא דב"ש וב"ה וע"ש בפי' רש"י שו"ר לה' יד מלאכי אות קפ"ג שנתעורר בזה ע"ש לכן נראה דלא כתכ הרמב"ם כן אלא גבי מקולי ב"ש וחומרי ב"ה ולא מהניא בעדיות וקאמר הש"ס דאינה משנה אז הוי פירושא שר"ל שהיא מוטעית אבל היכא דפליגי כי אורחייהו א"נ דמתניא בעדיות וקאמר דאינה משנה ע"כ שר"ל דלא חשיבא פלוגתא ובהכי ניח"ל הא דאיתא בברכות דל"ו ב' על ההיא דאמרינן צלף בש"א כלאים בכרם וב"ה אין כלאים בכרם וכו' וליעביד מר כב"ש ומשני דב"ש במקום ב"ה אינה משנה ע"ש ולפ"ד הרמב"ם שהמשנה מוטעית אדרבא תק"ל טובא דליעביד מר כב"ה ולפי מ"ש בכוונתו ז"ל ניחא ואע"ג דלגבי ספק ערלה הו"ל ב"ש לקולא וב"ה לחומרא וא"כ הו"ל למתנייה בעדיות י"ל דלאו להכי אתשיל ועמ"ש התו' ברפ"ק דקדושין בד"ה ב"ש אומרים ולהתי"ט בפ"ח דברכות מ"ד ע"ש שו"ר להרע"ב בר"פ ד' אחין שפי' כדברי הרמב"ם וכתב דהכי אמרינן בעלמא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה וכו' וביאר עליה התי"ט דמ"ש דהכי אמרינן בעלמא ר"ל בברכות דל"ו ע"ש ולאחר המחי"ר לא ירדתי לסז"ר דנראה מדבריו דההיא דברכות יש לפרשה הכי שר"ל שהיא מוטעית ובההיא נמי חשיבא ממקולי ב"ש לגבי ספק ערלה וצ"ע דכפי זה עוד היום תק"ל וליעביד מר כב"ה דמקילי טפי אלא עכ"ל דאינה משנה שר"ל דהעיקר הוא כב"ה ואין זה ספק אלא ודאי וכמ"ש רש"י ז"ל. שוב ראיתי לו ברפ"ח דחולין ד"ה וב"ה שכתב דמה שפי' הרב אינה משנה ומפכינן לה להו דוקא אלא הה"נ דאיכא לפרש אינה משנה שלא נשנית כלל כלומר דלא אפליגו בה ע"ש וא"כ ב"ש היכי דפליגי כי אורחייהו דאין לפרש מוטעית היא והוא כמ"ש. ולכאורה קשה על מ"ש שר"ל שלא נשנית כלל דהא מהני דוכתי דאייתינא מוכח שר"ל דלא חשיבא פלוגתא ולעולם היא נשנית ועיין להב"ד שהשיב על התי"ט מההיא דביצה די"א ומה שהשיג ע"ד הרע"ב ע"ש והיא קושית ה' מהר"י הלוי כבר כתבנו יישוב לדברי הרמב"ם ומינה להרע"ב ואולם כד דייקינן פורתא לק"מ גם על התי"ט מהנהו דוכתי דהא ההיא דחולין היא ממש כההיא דיבמות דתרוייהו מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וכבר כייל הרב דכל היכא דאשכחן ב"ש מקילין וב"ה מחמירין משבשתא הוא חוץ מהמקומות השנוים בעדיות ור"ל שנשנו שם בסתמא לא בשם רבי פלוני אומר זו מקולי וכו' וכמ"ש התי"ט אמור מעתה דכי היכי בההיא דיבמות דמתניא בעדיות בשם ר"א אמרינן דאינה משנה וצריך להפכה דודאי חכמים פליגי עליה וסברי דב"ש לחומרא וב"ה לקולא כי אורחייהו וכאבא שאול דאמר קל הוא להם לב"ה ה"נ י"ל בההיא דחולין דלא מתניא בעדיות אלא בשם רבי יוסי וחביריו פליגי וכמ"ש רש"י בפירוש הגמרא והראב"ד בפי' לעדיות רפ"ה ע"ש דלפי' הרב צ"ל ג"כ דצריך להפכה וב"ה סברי דהעוף עולה עם הגבינה ובאמת קושיא זו אינה אלא אי אמרי' דת"ק סבר דפליגי ב"ש וב"ה בזה ומעתה לא שייך לומר דמ"ש הרב אינה משנה ר"ל כאלו לא נשנית והלכה כב"ה דודאי אי פליגי בהכי ליכא למימר הכי אלא אינה משנה ור"ל וצריך להפכה בההיא דיבמות דמאי שנא דתרוייהו מקולי ב"ש וחומרי ב"ה ואין לומר דהתם שאני דאשכחן לאבא שאול דקאמר דקל הוא לב"ה ניחא לן למימר דמפכינן להוא אבל הכא לא אשכחן מאן דמפיך וכמ"ש התי"ט גופיה ודאי שלא כ"כ אלא במה שהקדים תחילה דלא אפליגו ב"ש וב"ה כלל אבל אם באמת דת"ק ס"ל דאפליגו אע"ג דלא אשכחן דמפכי לגירסא סתמו כפירושו דהא פליגי אליבא דר"י דסבר זו מקולי ב"ש וע"כ דהם ס"ל דלא כוותיה אלא דב"ש לחומרא וכ"ה לקולא כי אורחייהו והדרא קושיית התי"ט לדוכתה דהפוסקים פסקו שאסור לעלות ועכ"ל דס"ל להרב ז"ל דמעולם לא פליגי בהכי ואה"נ דבשאר דוכתי ר"ל אינה משנה כאלו לא נשנית כנ"ל ברור בדעת התי"ט ודוק. ולפי מ"ש הרמב"ם שכל מקום שתמצא ב"ש מקילין וב"ה מחמירין הפך ה פורסם תדע שהמשנה מוטעית יש לדקדק מהא דאמרינן בפ"ק דביצה ד"ב א' גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש וכו' מוקים לה לב"ה כר"ש וכו' ע"ש דמשמע דאי לא"ה לא אמרינן דמחולפת השיטה וקשה תפו"ל דהוא הפך המפורסם ולא מתנייא בעדיות ושו"ר שכבר נרגשו בזה התו' שבת דקמ"ג ד"ה אבל ותי' משום די"ל דמאי אולמי דהא מהא ע"ש ותי' זה אינו עולה לרבינו דכללא כייל לן דכל מקום שתמצא זה תדע שזה הפך חוץ מהמקומות המנוים שהם מקולי ב"ש גם יש לדקדק ע"ד התו' דהא קיי"ל סתמא דעדיות עדיף וכדאמרינן בעלמא הואיל ותנן בבחירתא כוותיה ובהא י"ל דלא אמרינן כן אלא היכא דמתנייא להדיא וכן מוכח מדברי התו' בפ"ק דביצה בד"ה מוקים לב"ה וכו' שהקשו דמאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא ותי' דבעדיות לא תני לה וכו' ע"ש ומוכח דמכח דלא מתנייא בעדיות וגם מסתמא דשבת הוא אשר הכריחנו להפך ב"ש לב"ה וכ"כ ה' פורת יוסף ע"ש ומוכרח לומר דמאי דאמרינן בעלמא דסתמא דעדיות עדיף היינו היכא דתני לה להדיא ושו"ר לה' יד מלאכי אות קע"ז שנתעורר בדברי התו' אלו דשבת וביצה וראיתי שנתכוונתי לדעתו הרמה עש"ב. אך צ"ע מהא דאמרינן בבכורות דל"ח א' ולר"מ מי ניחא הו"ל מקולי ב"ש וחומרי ב"ה ואנן מה דתנן תנן ודלא תנן לא תנן ע"ש הרי להדיא דמה דלא תנן ודאי לא תנן ומכאן קשה ג"כ על ה' פורת יוסף בחי' לדף ט' שכתב דלרש"י לא תקשה דליתני נמי הך דתריסין בעדיות כיון דמחולפת השיטה והויא מקולי ב"ש וחומרי ב"ה דאיכא למימר דתני ושייר וכו' ע"ש והרי להדיא קאמר הש"ס דמאי דלא תנן לא תנן והיא סייעתא לרבינו הרמב"ם והדרא הקושיא להתו' דאיך ניח"ל לומר דמאי אולמיה וכו' דהא ודאי אולמיה ואולמיה והדרא קושייתם דאמאי רב נחמן לא מוכח לה מההיא דעדיות וביותר קשה דהתם בבכורות רב נחמן גופיה קבל קושיא זו דמאי דלא תנן לא תנן ומשני דגם ההיא חומרי ב"ש היא ע"ש. והן אמת שרש"י ז"ל פי' ואנן שית תנן בעדיות ששה דברים וכו' וכפי הנראה דהכי גריס בש"ס ולפ"ז לכאורה לק"מ דשאני התם דתני מנינא אך צ"ע דהא דתני ששה דברים לאו ר"מ קאמר לה ועוד קשה דהא בפ"ד דתני כלהו דברים דמקולי ב"ש וחומרי ב"ה תני אלו דברים וכו' ומשמע אלו דוקא וכדאמרינן בכמה דוכתי תנא תני אלו ואת אמרת תנא ושייר וא"כ כי היכי דבההיא דששה דברים קאמר הש"ס היכא דלא תנן לא תנן ה"נ י"ל בההוא פרקא דאלו דברים ועיין בבכורות ד"ל ב' דפריך הש"ס הו"ל מקולי ב"ש וכו' ופירש"י וליתנייה גבי ששה דברים וכו' ע"ש וצ"ע דמאי דוחקיה לפרש כן ולא לימא דהו"ל למתנייה גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה דפ"ד דתני אלו וצ"ע בכל זה:
ב' בין בין כתב ה' יעיר אזן מע' הזי"ן אות ה' דכי תני בין בין אין לומר זו ואצל"ז כ"כ בהגהת דרישה בי"ד סי' כ"ד והביאו ה' שיירי כנ"הג ע"ש ומה שיש להקשות משלהי ר"ה דתנן בין בין ומוקי לה בש"ס בזו ואצל"ז הנה הירושלמי מייתי למתניתין בנסח אחר ולא קתני בין בין והכי גרסי הרי"ף והרא"ש וכן נראה דגריס רש"י וכו' ומה שהק' הרב קהלת יעקב משמעתא דהוריות כבר כתבתי בקונטריס אחורי תרע"א ריש דקע"א דלק"מ עכת"ד ז"ל ולכאורה כן נראה מריש מ"ק דפריך השתא י"ל ממעין שיצא בתחילה וכו' ולא משני זו ואצל"ז קתני אלא דמהא לא אירייא דעדיפא מינה משני דזו ואצל"ז לא משני אלא מדוחק. ולכאורה ק' מפ' אלו נערות דל"ה ריה"ו אומר בין כך ובין כך לא ישאנה ופריך מ"מ קשיא לריה"ו אמר ר"פ אימא מא ריה"ו אומר בין כך ובין כך ישאנה ע"ש וא"א הו"ל לאקשויי מעיקרא לא שייך בין כך ובין כך לא ישאנה דהוי זו ואצל"ז אלא די"ל דבלא"ה קשיא לריה"ו ומשני שפיר ועיין בברכות דף ן' דקאמר בין שאמר ברכו בין שאמר נברך אין תופסין אותו על כך ומסיק דנברך עדיף ע"ש וא"כ זו ואצל"ז קתני ואף שהתוס' כתבו דלא דוקא עדיף אלא כי הדדי נינהו מ"מ הרי אמרינן שטוב לומר נברך שלא יוצא עצמו מן הכלל ואולם הגירסא בהרי"ף והרא"ש בהפך ע"ש אך צ"ע מפרק הרואה ד"ס א' דקאמר בין כך ובין כך צריך לברך וכפי פי' רש"י והרע"ב זו ואצל"ז קתני ובפ' כל כתבי דק"ך א' קתני עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאין בין ריקנין ובפ' ר"א דמילה דקל"ד ב' מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה עוד שם בין בחמין שהוחמו בשבת בין חמין שהוחמו בע"ש בין הרחצת גופו בין הרחצת מילה ע"ש שכל אלו צריך לפרש דזו ואצל"ז קתני:
ג' בזוי מצוה אסור מדאורייתא ה' שאגת אריה סי' מ' ע"ש:
ד' בטל אשכחן דלא דוקא בטל לגמרי תו' שבת ד"כ ב' ד"ה אנן ומציעא דט"ל חולין דפ"ד ד"ה בזוניתא ועמ"ש עוד במגילה ד"ג א' ד"ה מבטלין ע"ש:
ה' בשל סופרים הלך אחר המקיל לא אמרינן היכא דאם הוא קולא בדבר אחד חומרא הוא בדבר אחר תו' בפ' חולין דקמ"א א' ד"ה הני ע"ש:
ו' בשל סופרים הלך אחר המקיל לא איתמר אלא ביחיד לגבי יחיד בפלוגתא דתנאי או דאמוראי משא"כ ביחיד לגבי רבים אלא במאי דאמר שמואל הלכה כדברי המקיל באבל וכה"ג בעירובין כ"כ הרב פני יהושע בחי' לשבת דס"ד ב' עמ"ש התו' שם ד"ה רבי ענני וכו' ע"ש וכדבריו כ"כ התו' בפ' ע"פ ד"ק א' ד"ה אלא דבשל סוברים הלך אחר המקיל היינו דוקא בשוין ומוכחי לה מע"ז דף ז' ע"ש וכן ראיתי לה' יד מלאכי כלל קפ"ט שדקדק כן מהא דע"ז ע"ש ולא זכר ש"ר מדברי התו' דרמיזנא והכי איתא בירושלמי להדיא פ"ק דגיטין דהא דבשל סופרים הלך אחר המקיל היינו ביחיד עם יחיד ע"ש אך מדברי מהרש"א בההיא דשבת נראה דלא ס"ל כן אלא דאפי' ביחיד במקום רבים ע"ש וכן דקדק הי"מ שם על מ"ש התו' בע"ז דע"ג א' ד"ה רואין דמשם נראה דהלכה כיחיד המקיל אפי' נגד רבים ע"ש ומה שיישב דהתם לא מיקרי רבים כיון דכל חד לחודיה קאי ולא פליגי תרוייהו ארב דימי ע"ש לאחר המחי"ר מדברי התו' דפ' ע"פ דאייתינא מוכח דאפי' בכה"ג מקרו רבים ע"ש וצ"ע:
ו' ברייתא אין שיטת התלמוד ולא מנהגו שתהא הברייתא הולכת לפרש על מלות המשנה ולא זה הדרך ש"מ מציעא לדי"ט א' ועיין להגאון חיד"א ביעיר אזן מע' המ"ם אות מ"א מ"ש שם דברי אלהים חיים: