אור ברסלב
לב חיים פלג'י חלק ב ח"ב או"ח סימן ריד

לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]

ח"ב או"ח סימן ריד

ח"ב או"ח סימן ריג

מבן ידיד יוסף תהלות הי"ו:

שאלה בת"ח זד"ק שלשלת יוחסין שמקטנותו יש לו מקום קבוע בבית הכנסת שלו שהוא מתפלל מקום מושבו לפני היכל הקודש אשר שם ס"ת מזה זמן קרוב לארבעים שנה והן עתה מפני סיבה שיש חולי שהוא משתין בכל שעה ומ"ג בבוקר שהזמן קר ומפני זה מוכרח לבא לבה"כ ביוש"ק מן האחרונים אחר ברוך שאמר שאז הבהכ"נ כבר הוא מלא על גדותיו וגם מוכרח לצאת ולבא לבה"כ בתוך התפלה ובזה יש טורח להיחידים הי"ו לקום מפניו כשהוא יוצא ונכנס וזה הת"ח אינו רוצה להכביד עליהם ויש לו צער בזה הכבוד שעושין לו שיודע בנפשו ומכיר מיעוט ערכו ואומר אם בזמן הרב מוהרי"ק זל כתב דאין ת"ח בזמן הזה כ"ש וק"ו ובן בנו וכו' אם ראשונים וכו' וגם שאמרו בס' החסידים ז"ל סי' פ"ד אל תשמח לבך אם יכבדוך דלפי כבוד והנאה שיש לו לאדם בעה"ז מנכין לו מזכיותיו וכו' ולהציל עצמו מזה רוצה לשנות מקום מושבו שהוא לפני ההיכל הק' ולישב סמוך לפתח בה"כ כדי לצאת ולבא אם מותר לו לשנות המקום קבוע לישב סמוך לפתח מטעם זה או דילמא לא משום חשדא שאומרים עליו הרואים כמשא כבד עליו ישיבת בה"כ והוא יושב שם להיות מוכן ומזומן לצאת מבה"כ כתינוק הבורח מבה"ס וגם משום כל הקובע מקום לתפלתו ותורה היא וללמוד אני צריך ויורה המורה ושכמ"ה:

תשובה אתה שואל אם יכול לישב בפתח בה"כ אנכי העיקרא לא נכנסתי אפי' לפתח בית המדרש שכל ימי טרוד הייתי בגדולה שמושה מבוקר עד מעלי שמשא ולימודי היתה זעיר שם זעיר שם חד כרעא ואברא וחד כרעא בתור' ציוה לנו משה מורשה. בש"ס ובתוס' ובחי' מוהרש"א בשעות דעבוד פריש'א מעול הבית דטובא נפישא ובכן מה אדבר לחוות דעי בדבר קדושה ואנא בריה קלה קול ענות חלושה באתרא דאית גבר הא ברישא. ברב גובריה. ורב חיליה מלא צנא דדובשא ברם משום דתורה היא וללמוד אני צריך ומ"ג שהיא במילי דדרשא וגם יש לי כל תורה שיש לה בית אב אבינו מלכינו ספריו וחיבוריו היא לעזרתי חושה לשנות פרק זה מידי עוברי בספרי רבינו קורא ושונא בהם והוא יגיד לי איזה דרך ישכון ולדידי מפרשא. באתריה דמרנא ורבנא הגאון א"א הרא"ש מר קשישא. רם ונישא רעיא מהימנא דהאי קהלה קדישא: והנה האי דינא דכל הקובע מקום לתפלתו איתא בברכות ד"ו ע"ב אמ"ר חלבו אמ"ר הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכו' ופי' רש"י ז"ל אלהי אברהם שקבע מקום לתפלתו וכו' יע"ש וראיתי להרב מתת אלהים דקל"ג ע"א שכ' וז"ל מקשים העולם אמאי נקט טפי אברהם משאר אבות והשיב עמ"ש הרב ברכ"י ז"ל סי' קנ"ט שכתב משם רז"ל דכל האבות נקראו בשם אברהם וכו' א"כ הכא הוי כאילו אמר אלהי אבות בעזרו יע"ש. ולע"ד נראה דלא קשיא מידי משים דבאברהם דוקא הוא מה שנמצא שקבע מקום לתפלתו כמ"ש אח"ך ואברהם מנא לן דקבע מקום דכתיב וישכם אברהם בבקר אל המקום יע"ש ברם לא מצינו ביצחק ויעקב ע"ה שהם קבעו מקום לתפלתם כמו אאע"ה וזהו נ"ל שכיוין רש"י ז"ל אלהי אברהם שקבע מקום לתפלתו דלא תקשי אמאי נקט אברהם דוקא ולא שאר אבות כאמור ואיתא נמי בירושלמי פ' תפלת השחד א"ר תנחום ב"ח צריך אדם ליחד לו מקים בבה"כ להתפלל ומה טעם ויהי דוד בא עד הראש אשר השתחוה שם לאלהים. אין כתיב כאן לא אשר ישתחוה שם לאלהים יע"ש ורבי' הרא"ש ז"ל פסק דין זה והביא לשון הגמ' א"ר חלבו וכו' וסיים וז"ל לא בעי למימר שיהא רגיל להתפלל בבה"כ אחת אבל אם הוא מתפלל באחת בשני מקומות שפיר דמי דאמרינן בירוש' א"ר תנחום צריך אדם ליחד מקום בב"ה וכו' יע"ש וכן פסק הרמב"ם זל בה' ב"ה פ"ה ה"ו הקובע מקום לתפלתו תמיד וכו' יע"ש וכתב מרן כ"מ ז"ל משם הרא"ש ז"ל דהכונה דצריך ליחד לו מקום בבה"כ ושכן משמע בירוש' וכו' יע"ש:

והנה מלשון הירוש' מוכח שאינו יכול לשנות המקום אשר יש לו לאדם מיוחד בב"ה מקרא רדוד הע"ה דקאמר אשר ישתחוה שם לאלהים משמע שלעולם ישתחוה אל מקום הרגיל כאמור במפרשים ז"ל בפ"ז בשמואל ב' סי' ט"ו שלא אמר אשר השתחוה דמשמע אשר השתחוה לשעבר ביום אתמול השתחוה שם מחר משתחוה במקום אחר אלא אמר אשר ישתחוה שהוא לעולם רגיל והווה ישתחוה שם וכן הביא הרב מעשה רוקח ז"ל בפ"ה מה' תפלה ה"ו בדברי הרא"ש ז"ל דצריך בה"כ מיוחד וגם מקום מיוחד להתפלל כיע"ש וכן פסק בנו הטור ז"ל בפסקי הרא"ש וז"ל באות ז' וצריך לקבוע מקום לתפלתו וגם בבה"כ עצמו צריך שיהא לו מקום קבוע שלא ישב פעמים כאן ופעמים כאן וכ"ש שצריך שיהא רגיל לעולם בב"ה אחת עכ"ל ופסקו בטור סי' צ' וז"ל ויקבע מקום לתפלתו שלא ישנהו אם לא לצורך גדול דא"ר הונא וכו' ואין די לו במה שיקבע לו ב"ה להתפלל בה תדיר אלא גם בב"ה שקובע בו צריך שתהיה מקומו קבוע וידוע שלא ישב היום כאן ולמחר במקום אחר דהכי אתמר בירוש' יע"ש ויש להרגיש על הטור ז"ל איך לא זכר שר לדין אבא למלכא רבינו הרא"ש ז"ל לכתוב וכן כתב א"א הרא"ש ז"ל כמנהגו הטוב בד' טורים וכאשר ציין רבי' ב"י שם בדינו של הטור וז"ל ומ"ש ואין די לו במה שיקבע וכו' וכ"כ הרא"ש וז"ל ולא בעי וכו' כיע"ש עוד כתב מרן ב"י ז"ל שם וכ"כ הגהות מיימו' פ"ה ודלא כהרב רבינו יונה ז"ל שכ' הקובע מקום לתפלתו לא אמרו זה במקומות של ב"ה דכיון. שכולה מקום תפלה היא אין להקפיד אם יושב פעמים בזוית זאת ופעמים בזוית זאת וכו' וכיון דהרא"ש והגהות מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן עכ"ל וכן פסק בשלחנו הטהור בא"ח סי' ץ' סי"ט וז"ל יקבע מקים לתפלתו שלא ישנהו אם לא לצורך ואין די לו במה שיקבע לו ב"ה אלא גם בב"ה שקבוע בה צריך שיהיה לו מקום קבוע יע"ש: וראיתי להרב מוהר"ש יפה ז"ל בפ"ד דברכות סי' ח"י שהביא מימרא אמ"ר תנחום בר חנינא צריך אדם ליחד לו מקום בבה"כ להתפלל מ"ט ויהי דוד וכו' ופי' וז"ל ור' תנחום הוסיף דאפי' בב"ה לא סגי אלא צריך שיהיה לו מקום מיוחד בו ולא יתפלל פעם במקום זה ופעם במקום אחר והיינו דאמ"ר הונא בפ"ק דברכות כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם כדכתב הרא"ש בפסקיו ולהכי מייתי ר' תנחום מדוד דאי מהתם דבתוך בה"כ אין קפידה בשנוי המקום אבל רב הונא מייתי מאברהם לומר שאלהי אברהם יהיה בעזרו עכ"ל. ולכאורה נראה שדבריו תמוהים מרשיה לסיפיה והוא שבתחילה כתב ור' תנחום מוסיף דאפי' בב"ה צריך מקום מיוחד וכו' והיינו דא"ר הונא כל הקובע וכו' כדכ' הרא"ש ורצונו לומר ששוים הם רב הונא ור' תנחום ושוב כתב להפך וז"ל ולהכי מייתי ר' תנחום מדוד דאי מהתם דבתוך ב"ה אין קפידה בשנוי מקום אבל רב הונא מייתי מאברהם לומר שאלהי אברהם יהיה בעזרו מלשון זה משמע דפליגי רב הונא עם ר' תנחום כאשר יראה דבריו: ברם אחר ההתבוננות זכיתי להבין דבריו הנעמים וכך הוא כונת הרב מהרש"י ז"ל דפי' הוא דר' תנחום הוסיף על דברי ר' אבא דקדם ואמר שצריך להתפלל בב"ה וכו' הוסיף ר' תנחום שלא די להתפלל בב"ה אחד אלא צריך בב"ה עצמו מקום מיוחד ולא יתפלל פעם בכאן ופעם וכו' והיינו דא"ר הונא כל הקובע כדכתב הרא"ש והם שוים ר' תנחום ורב הונא הירוש' עם בבלי בסברא אחת ואי קשיא לך דר' תנחום מייתי מקרא דדוד משום דאי מהתם דבתוך ב"ה אין קפידה בשנוי המקום כונתו אינו כונתו על מימרא דכל הקובע מקים לתפלתו אלא כונתו על קרא שמביא דוישכם אברהם בבקר אל המקום דמשם יוצא מפורש דאין קפידה בשנוי מקום שהרי כתיב אל המקום שיהיה מקום תפלה דהיינו ב"ה מיוחד. ולהכי מייתי מדוד אשר ישתחוה שמפורש שצריך בב"ה עצמו מקום מיוחד וא"ת רב הונא למה מביא ראיה מקרא דאברהם מאחר שרב הונא דאמר כל הקובע מקום וכו' סובר דאפי' בבה"כ צריך מקום מיוחד לזה משיב אבל רב הונא מייתי מאברהם לומר שאלהי אברהם יהיה בעזרו ללמד אותנו שהקובע מקום לתפלתו יש לו זכות שאלהי אברהם יהיה בעזרו משו"ה נקט האי קרא הגם דלא מפורש ביה כמו קרא דדוד והוכרחתי להאריך בזה משום שראיתי להרב ידיד ה' ד"י ע"ד שהרבה להק' על הרב מהרש"י ז"ל וכתב בקו' הלזו הכתובה לעיל קו' זו צ"ע יע"ש:

ואחהמ"ר ולפי האמור ל"ק מידי דעיקר ילפותא דרב הונא מה שבא הוא ללמדנו זכיה זו שזוכה הקובע מקום לתפלתו שלהי אברהם בעזרו והוכרח להביא האי קרא כאמור ולעולם יש לנו לומר ככונת רב הונא כפי' הרא"ש ז"ל עוד ראיתי להרב ידיד ה' שם ע"א דכתב דאחר מימרא דרב הונא איתא נמי בד"ז אמ"ד יוחנן משום רשב"י כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו שנ' ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו וכו' דיש להבין כיון דשניהם כתבו כסוגנון אחד אמאי לא השוו מדותיהם והוצרכו כ"א פסוק בפני עצמו שהרי מה שדרש ר' יוחנן אויביו נופלים תחתיו היא גופא דרשת ר"ה אלהי אברהם יהיה בעזרו דכיון דעושה מעשה אברהם אע"ה שקבע מקום לתפלתו ועוזרו בכל מלחמותיו כמ"ש הרב הלבוש סי' ץ' ותי' בזה יע"ש: והנראה לע"ד לישב הוא לאידך גיסא שכתב הרב ז"ל והוא דרב הונא איירי בקביעות מקום מיוחד בב"ה עצמו כמ"ש רבי' הרא"ש ז"ל דס"ל דאפי' בב"ה עצמו צריך מקום מיוחד כדאיתא בירוש' א"ר תנחום וזהו דמייתי קרא דוישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ודייק לומר אשר עמד דהיינו אשר עמד מקודם בכל יום ויום מלבד קביעות הב"ה גם מקום מושבו קבוע לו ור' יוחנן איירי בקביעות ב"ה דוקא שלא יתפלל היום בב"ה זה ולמחר בב"ה אחר שיהיה להם בה"כ ידוע וקבוע וזהו דמייתי מקרא ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו שמדבר בכללות לעמי ישראל שהוא מדבר לכל העם הקהל הצבור כולו שהחיוב להיות בה"כ מקום מיוחד להתפלל כמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' תפלה פי"א ה' וכופין בני העיר זה את זה לבנות להם בה"כ יע"ש והוא לסברתו של ר' יוחנן עצמו דאיתא בירוש' ר' אבא בשם רבי יוחנן צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפלה ומ"ט בכל המקום אשר אזכיר את שמי וכו' יע"ש וכסברת ר' יוחנן פסק הכלבו ז"ל בה' תפלה סי' י"א שכל יום הולך לבה"כ אחד וכו' יע"ש וכס' הרב ארחות חיים בה' תפלה סי' ן' יע"ש ולעולם רב הונא ס"ל דמלבד דצריך בה"כ קבוע צריך ג"כ מקום קבוע באותו בה"כ עצמו כהרא"ש ז"ל וכל הפוסקים הרמב"ם ז"ל והטור ומרן ב"י ובש"ע והלבוש ז"ל בסי' ץ' פסק וכתב לעולם יקבע אדם מקום לתפלתו וכו' ואין די במה שיקבע לו בה"כ וכו' אלא גם בבה"כ שקובע בה צריך שיהיה מקומו קבוע וידוע ולא ישב היום כאן וכו' דכתיב ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם ואמרו רז"ל אשר ישתחוה ביו"ד עתיד וכו' כן הוא פי' של ישתחוה ג"כ כלומר שעכשיו היה משתחוה וגם כבר השתחוה וגם לעתיד ישתחוה שם כי כך הוא רגיל להשתחוות שם תמיד עכ"ל:

ובכ ן כיון שכל הפוסקים ס"ל דצריך מלבד הב"ה קבוע צריך ג"כ מקים מיוחד באותו בה"כ ואינו יכול לשנות א"כ בנ"ד נמי זה הת"ח שכבר הוקבע לו מקום מיוחד מזה שנים אינו יכול לשנותו אפי' באותו בה"כ עצמו ומ"ג שקביעות מקומו הוא לפני ההיכל הקדש שיש בו ס"ת דיש בו קדושה יתירה משאר המקומות של בה"כ כאשר כתב הרב הגדול הגאון חיד"א ז"ל בתשו' בס' יוסף אומץ סי' ל"ז כיע"ש וא"כ מעלין בקדש ואין מורידין שכבר זכה לישב במקום קדוש לפני היכל הקרש לישב עתה בשאר מקומות מבה"כ אין קדושתו כקדושת ההיכל:

אלא דיש לצדד בזה מלבד דמצינו פוסקים דיכול לשנות מקומו מבה"כ עצמו כמ"ש רבינו יונה ז"ל כיון שכולו מקום תפילה אין להקפיד אם יישב פעמים בזוית זאת וכו' וכן ס"ל להכלבו והאורחות חיים אף לסברת הרא"ש ז"ל ודעמייהו דכתבו דאף בבה"כ עצמו צריך מקים מיוחד עכ"פ הם אמרו ונקטו בלשונם ולא ישנהו אם לא לצורך גדול ואין לך צורך גדול שיש לו צער בזה שעושים לו קימה והדור לעמוד לפניו במקום צער וגם איכא טירדה בתפילה בזה לצאת ולבא לעשות צרכיו ואין לך צורך גדול מזה ויש לו על מה לסמוך לשנות המקום שהרי מצטער פטור מן הסוכה וכאן נמי שהוא מצטער. והוא ירא שמים וחרד שעושה טורח צבור שחושב שאינו ראוי לזה הכבוד ומכביד עליהם ואין לו תקנה מ"ש רז"ל והובא ברבינו הגדול מרן החבי"ב ז"ל בשיירי כנה"ג יו"ד סי' רמ"ד בהגהת הטור אות ג' נכון לת"ח שיטול ס"ת בידו כשעובר לפני הקהל משום ענוה להראות שאין קמים מפניו אלא מפני התורה שבידו כמ"ש בדרשות מהרי"ל בסו' ס' תפלות הפסח שמוה"ר סג"ל וכו' יע"ש. ובכן מוטב שישנה את מקומו שליקח ס"ת בידו או חומש ס"ת א"א חומש לא נהגי ליקם מקמיה חומש כמ"ש מורינו הרב הגדול ז"ל שלא היה עושה כשהיה נכנס לקהל לישב למקומו או כשהיה קם ללכת כיע"ש: ואולם אם כנים אנו בזס דיכול לשנות המקום אי משום הפוסקים דסברי מרנן רבינו יונה והכלבו והאורחות חיים דיכול לשנות בבה"כ עצמו ואף לדעת החולקים הרא"ש ז"ל ודעמיהו מודים אם יש צורך וכו' על כל פנים צריכה רבה אם יכול לשנות ולישב בפתח בה"כ שהרי איתא בברכות ד"ח ע"א אמ"ר חסדא לעולם יכנס אדם ב' פתחים בבה"כ ב' פתחים ס"ד אלא אימא שיעור ב' פתחים וכתב רש"י ז"ל וזל שיעור של ב' פתחים רוחב יכנס לפנים שלא ישב סמוך לפתח דנראה עליו כמשוי עכוב בה"כ ויהא מזומן סמוך לפתח לצאת עכ"ל:

ברם התוס' ז"ל והובא בע"י חלקו ע"ד רש"י ז"ל וכתבו וז"ל שיעור ב' פתחים פי' בקונ' שיעור ב' פתחים ממש צריך להכנס לבה"כ שיעור רוחב ב' פתחים שהם ח' אמות אבל זה אינו דמאחר שהוא יושב בב"ה מה לי סמיך לפתח מה לי אינו סמוך וכן אם היה בה"כ צר והיה שם רוב עם בע"כ צריך לישב שם קרוב וסמיך לפתח אלא הכי פי' שלא ימהר להתפלל מיד כשבא בבה"כ אלא יושב מעט כדי שיתישם דעתו שגם אין זה הגון להתחיל מיד שנראה עליו כמשוי עכ"ל:

ואנא בריה קלה אחרי המח"ר לכאורה לא זכיתי להבין דברי התוס' בדחיה הזאת שכתבו על פי' רש"י ז"ל במ"ש דמאחר שהוא יושב בבה"כ מה לי סמוך הפתח מה לי אינו סמוך והלא כרוזא קרי בחיל וטעמא טעים רש"י ז"ל דאיכא הפרש גדול במי שיושב סמוך לפתח בה"כ למי שיושב בפנים דהיושב סמוך לפתח ב"ה נראה עליו כמשוי עכוב ב"ה ויהא מזומן לצאת דהו"ל כמשא כבד מושבו שם א"כ איך משוה המקומות מה לי סמוך לפתח וכו' וכ"כ קשה עליהם במ"ש וכן אם היה בה"כ צר והיה שם רוב עם בע"כ צריך לישב קרוב וסמוך לפתח מה דחיה היא זאת והלא איתא בהוריות ד"נ ע"ב אין דנין אפשר משא"א כיע"ש ורש"י ז"ל כאן איירי בדאפשר דהיינו שיקדים לבא לבה"כ מן הראשונים ולא' מן המאחרים לבא לבה"כ ובהא הוא דאמר רב חסדא שיכנס שיעור ב' פתחים:

וזה צ"ל דכיוין ר"ח במאמרו אמ"ר חסדא לעולם יכנס אדם ב' פתחים בבה"כ דתי' לעולם למאי אתא ונראה שבא תי' לעולם והוא דרב חסדא איירי אחר מימרא דר' יאושע בן לוי שאמר לבניו קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא וכו' כי היכי דתורכו חיי וכו' וז"ש ר"ח לעולם תי' לעולם אתא דתמיד יהא אדם שיכנס שיעור ב' פתחים ולא ישב סמוך לפתח ב"ה וא"ת איך אפשר זאת אפשר שבה"כ צר או מלא ברוב עם ולא יש מקום להכנס שיעור ב' פתחים לזה אמרה ר"ח אחר מימרת ריב"ל דאמר קדימו וחשיכו לבי כנשתא ובזה יבא על הנכון שלעולם יכנס אדם לבה כ שיעור שני פתחים דמצא ימצא מקום פנוי להכנס בתוך הבה"כ:

ועוד תמיה אני על פי' שפי' שלא ימהר להתפלל מיד כשבא לבה"כ אלא יושב מעט כדי שיתישב דעתו ולפי פי' זה היה צריך רב חסדא למנקט בלישניה לעולם ישב אדם ב' פתחים ולא לשון דיכנס דזאת מורה דמאי דקפיד ר"ח היינו על הכניסה שלא ישב סמוך לפתח דנראה עליו כמשוי ודכוותה יש להרגיש ג"כ על הרשב"א זל שכ' כדי שישהא ויכוין דעתו כמ"ש חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפילה וכו' והרי שיעור ב' פתחים שהוא ח' אמות ליכא בהו שיעור כלל כ"א אחת מששים לשעה שיעור כזה מה יכול לכוין דעתו ולישב דעתו הגם דמ"ש חסידים היו שוהין שעה אחת לאו דוקא שעה אחת על כל פנים לפי' שפי' אדברי ר"ח שישהא ויכוין דעתו מה יתן בשיעור זה וגם שהבה"ט סי' צ"ג כתב דלחסידים הוי שעה בדוקא ולשאר עם די בשעה מועטת עכ"פ שיעור ח' אמות הוי מועט המועט ומ"ג דלשון יכנס לא משמע הכי כדכתיבנא:

אלא דלענין הלכה הגם שדעתי מסכמת לפי' רש"י ז"ל מ"מ רש"י ז"ל כעת הוא סברא יחידאה לגבי התוס' והרשב"א ז"ל דפליגי על רש"י ז"ל וכן המרדכי ז"ל פ"א דברכות הביא דברי התוס' ז"ל להלכה יע"ש וכן דעת הרא"ש ז"ל שלא ימהר ויתפלל מיד כשנכנס לא ישהא שיעור ב' פתחים אבל אם יושב סמוך לפתחי שפיר דמי וכו' יע"ש והביא דבריו מרן ב"י ז"ל בסי' ץ' יע"ש וכ"כ הרב אורחות חיים בה' תפילה. סי' ס"ח וז"ל וכשיכנס יכנס שיעור ב"פ וכו' ולאו דוקא שיעור ב"פ אלא שיעור כניסת שני פתחים ואח"כ יתפלל יע"ש וכ"כ שם סי' מ' צריך לישב מעט קודם תפילה כדי לכוין לבו יע"ש. וכן מרן בש"ע הביא בסי' ץ' סעיף ך' יכנס שיעור ב"פ י"מ וכו' וי"מ שלא ימהר להתפלל מיד כשנכנס אלא ישהא שיעור ב"פ ונכון לחוש לכל הפי' יע"ש וכיון שהביא סברא זאת מרן ז"ל באחרונה כך דעתו מסכמת כמ"ש מורינו ורבינו הרב מרן החבי"ב ז"ל בס' כנה"ג א"ח סי' שי"ח וז"ל כשכותב בשע' י"א וי"א נקטינן כסברא שניה כמ"ש הרב יד מלאכי ז"ל בכללי הש"ע אות י"ג יע"ש. וכן כתב גדול אדונינו ועט"ר מורינו הרב א"א הרא"ש ז"ל בס' לב חיים ח"א סי' ס"ב דף פ' ע"ב וז"ל דהכי קי"ל בס' הפוסקים כשמביא ב' סברות בשם י"א וי"א דעתם לפסוק כלישנא בתרא כידוע וכו' יע"ש וא"כ הה"נ כשכותב י"מ וי"מ וגם הלבוש ז"ל בא"ח סי' ץ' אפי' מי שאין לו מקום מיוחד לשבת שם דלחשד שלא יהיה נראה כמשוי לא חיישינן ומותר לכל אדם לשבת בב"ה בכל מקום שירצה שהרי כולו מיוחד לתפלה יע"ש:

וכיון שכל הפוסקים ז"ל קיימי כס' התוס' ז"ל בפי' מימרת ר"ח שפירש דלעולם יכנס אדם שני פתחים הוא שישהא מעט שלא ימהר להתפלל מיד כשבא לבה"כ וסברי מרנן דיכול לישב סמוך לפתח בה"כ ושפיר דמי ובכן בודאי דהכי נקטינן יען בס' רש"י ז"ל לא מצינו כ"א פוסק אחד הלא הוא רבינו הטור ז"ל שכתב בברכות פ"א בקיצור פסקי הרא"ש סי' ז' וז"ל לא יקבע אדם מקומו אצל פתח בה"כ אלא ירחיק שיעור ב' פתחים ואח"ך יחפלל עכ"ל יע"ש ופסקו בטור א"ח סי' ץ' שכתב וז"ל ולא ישב מיד אצל הפתח אלא יכנס שיעור ב"פ ויתפלל שנ' לשמור מזוזות פתחי וי"א וכו' והר"מ מרוטנבורג היה אומר דוקא כשהבה"כ פתוחה לרה"ר מפני שמביט לחוץ ואינו יכול לכוין אבל אם אינה פתוחה לר"ה ש"ד י ונראה דאין לחלק דהא יליף טעמא מקרא וגם גירסת הירושלמי לעולם יכנס לפנים משתי דלתות מ"ט אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי וכו' ומשמע נמי כפשטיה שיכנס לפנים משני דלתות וכו' יע"ש וכן הביא רבינו ב"י ז"ל דמשמע מהירוש' שהמימרא היא כפשוטה דשיעור רוחב שני פתחים קאמר ולא שישהא שיעור שני פתחים כדברי הי"מ ולענין הלכה נכון לחוש לכל הפירושים עכ"ל. ולכאורה קשה על מרן ב"י ז"ל למה לא הכריע להלכה כאחד מהיש מפרשים שהיא סברת רש"י ז"ל מאחר דמשמע מהירושלמי דשיעור רוחב שני פתחים קאמר כאשר הביא הב"י סברא זו באחרונה ולמה כתב נכון לחוש לכל הפירושים ונראה ליישב יען דקי"ל בכללי הפוסקים ז"ל כל דבר הנזכר בתלמוד בבלי שסובל ב' פירושים ויתברר הא' עפ"י הירושלמי מיניה לא תזוע ומצוה מן המובחר היא כמ"ש בתשו' רמ"ע ססי' נ"ט והביא דבריו הרב כנה"ג כמ"ש בס' י"מ בח"ב אות ח' כיע"ש ואיתא נמי דרוב הפוסקים פסקו כי"מ שישהא שיעור שני פתחים שלא יתפלל מיד ואפשר לקיים שניהם כאחד לעשות כדין וכדין שיזהר כסברת רש"י והטור שלא ישב מיד אצל הפתח ויכנס לפנים ח' אמות כמפורש בירושלמי וגם יכול לעשות ג"כ בס' התוס' ודעימייהו שפ' שלא ימהר להתפלל מיד אלא ישב מעט כדי שתתישב דעתו אלא לנדון שלפנינו שרוצה לישב בפתח בה"כ מפני הסיבה הידועה הכתובה לעיל יכול למנקט ביתייהו שכתבו אם יושב סמוך לפתח ש"ד דהעיקר הפי' שלא ימהר מיד להתפלל כשבא לבה"כ אלא ישהא מעט וכו':

וא ולם יש לשדות ביה נרגא דיש לבע"ד לחלוק ולומר עד כאן לא קאמרי הפוסקים ז"ל הנ"ל אם יישב בפתח בה"כ שפיר דמי ולא חיישינן לפי' רש'י ז"ל שחושדין אותו דנראה עליו כמשאוי עכוב בה"כ ויהא מזומן לצאת דזאת ההתר הוא ביחיד חדש שבא לבה"כ ורוצה לקבוע לכתחילה לישב סמוך לפתח בה"כ או שגזברי הק"ק העי"א נתנו לו מקום זה לא אמרינן דלא חיישינן לפי' רש"י ז"ל דנראה עליו כמשוי שרוצה לצאת מה רה כמ"ש רבינו יונה ז"ל וז"ל ודוקא בימיהם שלא היה מקום מיוחד לכ"א וא' אבל עכשיו שכל אחד מכיר את מקומו אם יש לו מקום מיוחד אצל הפתח אין בכך כלום שהדבר ידוע הוא שאינו יושב שם אלא דרך קביעות וכו' יע"ש וכ"כ מרן בש"ע א"ח הי' ץ' ס"ך אם יש לו מקום מיוחד אצל הפתח אין בכך כלום יע"ש: ברם בנ"ד דלא יש מקום מיוחד וקבוע אצל הפתח ואדרבא יש לו מקום מיוחד וקבוע לפנים מבה"כ לפני ההיכל הקדש מזה שנים רבות מאן לימא לן דיכול לישב סמוך לפתח בה"כ ולא חיישינן חשדה זאת של רש"י ז"ל שהרי סיים רבינו יונה ז"ל וכתב וז"ל ולפי דרך זה נראה במי שאין לו מקום ידוע אצל הפתח שאין לו לשבת שם עכ"ל ואל תשיבני ממה שמצינו מנהג עירנו אזמיר יע"א שנוהגים כשנכנסים להיות רבני מתא ודייני ארעא יושבי על מדין נותנים לו מקום בפתח בה"כ מצד ימין לכניסה הגם שהרב זה שנכנס היה לו מקום מיוחד בתוך בה"כ מלבד דכך הוא המנהג להיות הרבנים מרביצי התורה יושבים בפתח בה"כ ומנהגם של ישראל תורה היא כ"ש התורה עצמה שהוא הרב המורה התורה בודאי דאיכא טעמא ובודאי בדבר שהוא ודאי דידעי ליה כ"ע ליכא חשדא כמ"ש עט"ר מרן מלכא מוה"ר אבא מארי זצוק"ל בקונטריס גנזי חיים מער' חי"ת אות חשדה יע"ש. ולדידי נ"ל דה"ט שיושב הרב בכניסת בה"כ לעין כל יען שהדיינים הם עיני העדה וגם שהמנהג הוא שמכבדים אותו יחידי הק"ק העי"א להרב הקהל נר"ו לקנות לו מצות שיעשה אותם ואם יושב בפנים אינם יודעים הצבור אם הרב המו"ץ נר"ו בא לבה"כ זה או לא כדי לקנות ולכן יושב בפתח כי כל רואיהם יכירו וידעו שהוא בא ביום הזה לק"ק זה ועוד זאת כיון דאיכא טעמא דלא ישב סמוך לפתח בה"כ מטעם מ"ש מהר"ם מרוטנבורג והביאו הטור והש"ע סי' ץ' ס"ך וי"מ הטעם שמביט לחוץ ואינו יכול לכוין יע"ש וכיון שעיניו יביטו בנכנסים לבה"כ ואינם מתפללים היושבים שם וכיון שהרב הקהל נר"ו יושב שם אימה ופחד ובושה מגיע על היחיד שלא יש לו סידור תפלה בידו להתפלל בכונה ומזדרז את עצמו שלא לפנות אנא ואנה:

ועוד דא עיקרא דמילתא שלא יישב סמוך לפתח משום חשדא דנראה עליו כמשוי להיות מיכן לצאת זאת החששא הוא מילתא דליהא בהרב המורה שהוא נכנס ראשון ויוצא אחרון אחרון אחר דיוצאים כל היחידים מסיבת מוכח לשחות שם. שנוהגין לנשק ידו של הרב הקהל והוא מילתא דבריר לכל לא כן בת"ח דבעלמא שבא לשנות מקומו ולישב עתה מחדש סמוך לפתח בה"כ איכא חשדא שעתה חלף הלך לו היהידית והחסידות ויושב שם למהר חיש מהרה לצאת מבה"כ דמשא כבד עליו ישיבת בה"כ כיון שתכף אחר הברכו אומר עלינו לשבח והולך מבה"כ דמה לו להתעכב עוד שם והחששה והחשדא איכא לחשוד אותו כיון שמקודם היה לו מקום קבוע בפנים ועתה שינה אותו ולפי"ד רבינו יונה ז"ל שמי שאין לו מקום אצל הפתח ידוע אין לו לישב שם וכיון שישב אצל הפתח איכא פתחון פה שמדברים עליו על ת"ח וחושדין אותו דמישב בה"כ כמשוי עליו ואינם יודעים שכונתו לשמים שאינו רוצה שיכבדו לו בקימה והידור כשיוצא ונכנס לבה"כ על כל פנים החשדה יש שאומרים שזה הת"ח נהפך לאיש אחר ממה שהיה מקודם שהיה זריז וזהיר במצות והן עתה קל בעיניו עבודת ה' ויראתו ואחסו'ר דרי ויחנו בחסרות ותהי להפך עולם הפוך והדורות הולכין ומתמעטין והרי בענין החשדא צריך האדם להזהר עצמו שלא יבא לידי חשד וענין החשדא הוא דאורייתא כמ"ש הרב מהראנ"ח ז"ל ח"ב סי' מ"א שכתב החשד היא חששא דאורייתא כדמשמע בפרק המקבל וכו' וכן הביא שם תשו' מהרד"ך סי' שגם הוא עלה בהסכמה דחשדא דאורייתא היא מאותה ששנינו מפני מה אמרה תורה להניח פאה בסוף שדהו מפני החשדא אלמא דחששא דחשד מן התורה וכו' ע"ש וכיון דחשדה היא דאורייתא כאמור זהו הטעם דחוששין הרבה לדבר זה אפי' חשד כל דהו אפי' מאנשי ביתו כמ"ש מרן ב"י ז"ל בשם תשובות אשכנזים והביאו מור"ם בהגהה בה' שבת סי' רמ"ד ס"א וז"ל ואפי' אם דר בין העכו"ם יש לחוש לאורחים הבאים שם או לבני ביתו שיחשדו אותו יע"ש ואם מצינו שחוששין לחשדה מאנשי ביתו כ"ש וק"ו שחוששין לחשדה קהל ועדה מישראל מיחידי סגולה ק"ק יב"ץ שחושדין אותו הן עתה ששונה מקומו הראשון שהיה יושב לפני ההיכל ויושב בפתח הבה"כ ממש יש חשדא שחושדין אותו דנראה עליו כמשוי עכוב בה"כ ויהא מזומן סמוך לפתח לצאת כתינוק הבורח מבית הספר כמשא כבד מושבו בבה"כ הואיל וכן דאיכא חשדא בודאי הגמור דאינו יכול לשנות מקומו הראשון ולישב בפתח בה"כ ושב וא"ת עדיף דבהיותו יושב על מקומו הראשון לא יש חשש איסור ולא דבר חשד ואדרבא מקיימים בו אחרים מ"ע מפני שיבה תקום וכו' ומזכה לאחריני לא כן להפך כשיושב בפתח בה"כ גורם ח"ו לפני עור לא תתן מכשול שחושדין אותו במה שאינו וחוטאין בסבתו שמדברים דופי על ת"ח ח"ו ונמצא עובר על לאו דלפני על"ת מכשול וכבר דבר בקדשו עט"ר רבינו שבגולה אבינו מלכינו זיע"א בקונט' גנזי חיים מער' חי"ת אות חכם וז"ל כל ת"ח יזהר הרבה מאד שלא להיות מקל באיסורים דילפי מקלקלתא ואיכא תרתי לריעותא שחוטא ומחטיא את הרבים וגם מי שלא למד מעכשו מדבר בעדו דברים הדברים ומקל בכבודו ואיכא ח"ה וחילול התורה ולומדיה וכו' יע"ש נמצא אתה למד דביושב פתח בה"כ תרתי לריעותא איכא אחד שמדברים על ת"ח וחושדים אותו וגם דלפי מיניה לישב גם הם בפתח בה"כ. ובכן שב ואל תעשה עדיף על מקומו ישב דזאת ידעתי. וכך עלה במצודתי. וישמע לעצתי. וכה יאמר תכון תפלתי. במקומי זאת מנוחתי. זאת מאתי. שועל בן ארי:

הצעיר:

יוסף פא ל אג'י:

ס"ט:

תוכן העניינים

לב חיים פלג'י חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה