אור ברסלב
לב חיים פלג'י חלק ב ח"ב או"ח סימן ריג

לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]

ח"ב או"ח סימן ריג

ח"ב או"ח סימן ריב

מהבן יקיר כי ב יצחק יקרא הי"ו אכי"ר:

עמדתי בא'ר לבאר אם יש קדימה ללוי לפני ישראל אפי' בזמן הזה או לא.

מראש מקדמ"י נקדמה משנה שלימה ששנינו בפ"ג דהוריות די"ג ע"א כהן קודם ללוי לוי לישראל וכו' וכ' הרב באר שבע ז"ל בירושלמי אמרו לוי קודם לישראל לוי לאו ישראל הוא א"ר אבין בשעת הדוכן שנינו ע"כ וכה"ג איתא בירושלמי דנזיר פכ"ג גבי לוי וישראל יטמא ישראל לוי לאו ישראל הוא א"ר אבין בשעת הדוכן שנינו משמע דהשתא דליכא דוכן אינו קודם לישראל וכן פירש"י בהדיא בחומש (פ' ראה) בפ' השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך וז"ל על אדמתך אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל ע"כ. וחפשתי לדעת מניין לו ומצאתי בספרי שדרשו כן על אדמתך ולא בגולה ע"כ אבל הפוסקים לא חילקו בין זמן לזמן אלא פסקו כסתם משנה שלנו כיון דבגמרא דידן לא חלק בין זמן לזמן ע"ש ותימה על גדול שכמותו ועוצם בקיאותו איך עשה עצמו אשר לא ידע את יוסף מרן הקדוש זל שכבר נתעורר בזה בב"י חי"ד סי' רנ"א דאחר שהביא משנתינו זאת שרטט וכתב ובירוש' אמרו לוי קידם לישראל לוי לאו ישראל הוא א"ר אבין בשעת הדוכן שנינו משמע דהשתא דליכא דוכן אינו קודם לישראל אבל בת"ד מדלא כתב כן משמע דס"ל דאין לחלק בין זמן לזמן וכן נראה דעת הפוסקים שלא חילקו א"ד ז"ל. וכונת אומרו וכן נראה דעת הפוסקים שלא חילקו ר"ל וכן נראה דעת הפוסקים שהבינו בכונת ת"ד דס"ל דאין לחלק בין זמן לזמן מדלא כתבו כלשון הירוש' ומשו"ה הפוס' לא חילקו בין זמן לזמן כיון דת"ד לא ס"ל כן דהיכא דפליג ת"ד עם הירוש' כגמ' דידן פסקינן שהוא בתרא כמ"ש מוה"ר כנה"ג בחא"ח בכללי דרכי הפוסקים אות ג' משם הרי"ף והרש"ך והרמ"ץ והרב"ז עי"ע ואם איתא דס"ל כהירוש' הוה מייתי לה ת"ד להך סברא דהירוש' ולא הוה שתיק מינה ועיין בס' יד מלאכי ח"ב בכללי שני תלמודים אות ב' ואות ד' יע"ש כי על כן לא ידעתי מה לו כי יצעק הרב מג"א זל בסי' ר"א סוף סק"ד על הפוסקים שפסקו בי"ד דלא כהירוש' דפרקין והניחו בצ"ע. כל כי האי מילתא דעת הדיוט כמוני איני יכול להולמו מה זו תמיהא אחר דמרן הרב"י והרב באר שבע ביארו היטב דהפוס' פסקו כת"ד שהוא עיקר דס"ל דאין חילוק בין זמן לזמן ואיהו גופיה הרב מג"א זל זכר עשה למ"ש מרן הב"י כיע"ש הגם שנאמר דמ"ש וכמ"ש הב"י שם ר"ל וכמו שפסק הרב"י בש"ע שם בסי' רנ"א ס"ט עי"ש מ"מ קשה מה שלא שלטו מאורות עיניו במ"ש בב"י עצמו שם. ומ"ש דהא רש"י פ' ראה כתב ג"כ כן וכ"ה בספרי שם ל"מ חדא דרש"י הוא מפרש ואינו פוסק לפום דינא ועוד דרש"י נמשך אחר דרשת הספרי דדרשי הכי כנ"ל אע"פ שאין ההלכה כן כנודע דלא שבקינן משמעות דמשמע מת"ד מפני הספרי וכמ"ש במ"א בס"ד. וח"ד מפרש בעל אדמתך פי' אחר וכמו שפי' הרב מהרמ"א זל שם בפי' הכתוב עיין בו וכן נמי ס"ל להפוסקים ז"ל. באתר דנה משתכל הוית להרב משכיל לדוד שם בפר' ראה ד"ה על אדמתך שהק' להרמב"ם ומרן שפסקו הפך הירוש' וברייתא דספרי הנז' ולו זכר להרב מג"א והוא ז"ל בא לכלל ישוב והיה משנה שנ"ה ופיר"ש דמדלא מפרש בת"ד התם דבשעת הדוכן שנינו ש"מ דפליג ומתני' אפילו בזה"ז יע"ש ונעלם גם מהרב זל שמרן עצמו בב"י שם סי' רנ"א והרב"ש במתני' עמדו בזה והיתה תשובתם כדבריו ממש. הגם הלום ראיתי להרב משכי"ל שם שכתב דלא פליג הש"ס דידן עם הברייתא דספרי דאה"ן שאף בזה"ז מצוה להקדים כהן ללוי ולוי לישראל אבל אם לא הקדים אין בו אזהרה אבל בזמן הבית היה שם אזהרה נוספת מהך קרא דהשמר וכו' דכל השמר הוא ל"ת (וכמ"ש רש"י זל שם בפ' זה דהשמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך כיע"ש) ומכח זה הוא משכיל כונת רש"י דפי' על אדמתך אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל דפי' היינו דליכא לאו כדכתיב השמר וכו' דהא לא קאמר אבל בגולה כולם שוים אלא אינך מוזהר וכו' דאזהרה הוא דליכא אבל אה"ן דמצות קדימה ודאי איכא אפי' בגולה דהיינו בזה"ז וכ"כ בספרו ספרי דבי רב דר"ה ע"ד יע"ש ועיי"ן בס' אהלי יאודה להרב מהרי"ן ז"ל שם בפ' ראה דס"ט ע"ג שכ"כ מדנפשיה ולא ראה שכבר קדמו הרב מוהרד"ף ז"ל כאמור:

גם אשו'ר להרב מלאכת הקודש שם בפר' ראה דר"א ע"ב שכתב וז"ל ובס' מים חיים הקשה על פי' רש"י דהכא שאמר דבגולה ישראל ולוי שוים ואלו במס' הוריות משמע דאין חילוק בין זמן לזמן וכן נראה דעת כל הפוסקים דלוי קודם לישראל לענין נתינת צדקה אפי' בזה"ז עכ"ל והנה אמת הוא דבענין צדקה הכי פסק הרמב"ם פ"ח מה' מ"ע וז"ל היו לפנינו עניים הרבה או שבויים ואין בכיס כדי לפרנס או כדי לכסות או כדי לפדות לכולן מקדימין את הכהן ללוי ולוי לישראל ע"כ ומרן ז"ל אזיל בשיטה זו בי"ד סימן רנ"א ס"ח ובא"ח סי' ר"א ובסי' קס"ז בהגה' סי"ד ע"ש ומ"מ אין זה מן התימה כ"כ דאפ' דרשי ז"ל נמשך אחר דרשת הספרי דדרשי לה הכי אעפ"י שאין הלכה כן מ"מ פשטיה דקרא הכי הוי דאל"כ על אדמתך למה לי וכן דרכו של רש"י בכ"מ וכו' ותימה הוא דא"כ הנהו רבוותא דסברי דאפי' בגולה יקדים הלוי לישראל מה יענו לקרא דעל אדמתך דע"כ אתא לומר דבגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל יע"ש וכנראה שנעלם מהרב מים חיים והרב המחבר מלה"ק ז"ל שכבר הרב מג"א ז"ל נרגש מלשון רש"י הנז' כמש"ל ומ"ש שמרן ז"ל אזיל בשיטת הרמב"ם בי"ד סי' רנ"א ס"ט ובח"ח סי' ר"א ס"ב ובסי' קס"ז בהגה' סי"ד כנז' הן אמת דבי"ד סי' רנ"א ס"ט הרי הוא כמבואר דאזיל בשיטת הרמב"ם דלוי קודם לישראל אפי' בזה"ז בענין נתינת צדקה ברם מ"ש ובא"ח סי' ר"א ס"ב ובסי' קסז בהגה' סי"ד. אחרי המחי"ר דבד זה תימה בעיני דאחד הרואה שם בא"ח סי' ר"א ובסי' קס"ז בהגה' יראה דלא איתמר הכי ותלי תניא בדלא תניא ואדרבה משם יש לדקדק להפך ממ"ש הרב ז"ל שהרי זה לשון מרן שכתב שם בסי' ר"א לא יקדים חכם ישראל לכהן ע"ה לברך לפניו דרך חק ומשפט כהונה אבל לתת לו החכם רשות שיברך אין בכך כלום אבל כהן ת"ח מצוה להקדימו שנאמר וקדשתו לפתוח ראשון ולברך ראשון ע"כ ומדלא כתב רק דין קדימת הכהן משמע דהלוי אין לו קדימה לישראל בזה"ז וכן מור"ם שכתב בסי' קס"ז סי"ד ואם הם שוים ואחד מהם כהן מצוה להקדימו וכו' ע"ש ולא כתב שהוא הדין דאם ליכא כהן כ"א לוי מצוה להקדימו ש"מ דס"ל דאין ללוי דין קדימה בזה"ז ומצאתי און לי לרבינו שבגולה בשיירי כנסת הגדולה שם בסי' קס"ז בהגה"ט אות י"ב שכתב וז"ל גרסינן בירושלמי בפר' אין עומדין אמר ריב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן ולא ברך ישראל לפני ע"כ ושמעינן מינה דכשם דהכהן קודם ללוי לוי קודם לישראל אבל רבינו בעה"ט ז"ל בסוף סימן ר"א הביא הירוש' הזה וכתב עליו לכאורה נרא' שיש ללוי דין קדימה על ישראל כשאין שם כהן והר"ם מרוטנבורק כתב שאין לו דין קדימה והא דקאמר שלא ברך ישראל לפני מצד גדולתו ולא מצד לויה ע"כ ומוכח מדבריו שחזר מסברתו אחרי שרא' דברי מהרמ"מ ז"ל וזהו שרבינו ב"י והרב בעל המפה זל לא כתבו דין קדימה ללוי לפני ישראל לא בסי' זה ולא בסימן ר"א עכת"ד. הראת לדעת אמרי קדוש מרן החביב כי ממנו תוצאות חיים דפירש דעת קדושים מרן ומור"ם בא"ח סי' ר"א וסי' קס"ז דס"ל דאין קדימה ללוי לפני ישראל בזמן הזה ומשו"ה השמיטו אותו משם וכדכתיבנא באופן שדברי מרן שכתב בי"ד סי' רנ"א ס"ט עם מ"ש בא"ח סי' ר"א ומור"ם שם בסי' קס"ז סי"ד לכאורה אין להם ישיבה אחת בעולם ואם כן איך הרב מלה"ק השוה לשונם דכיילינהו כולהו ובחדא מחתא מחתינהו כאילו הם שוים בלשונם ובפירושם. והא דכתב דאפשר דרש"י ז"ל נמשך אחר דרשת הספרי דדרשי הכי אע"פ שאין הלכה כן וכו' היינו כדכתיבנא בעניותי והנהני דאשכחנא בזה תנא כוותי. אך מה שתמה להנהו רבוותא דסברי דאפילו בגולה יקרים הלוי לישראל מה יענו בקרא דעל אדמתך וכו' לדבר הזה יסלח אדוני דאין זו מן התימה כלל דכבר אמרנו וענינו דהנהו רבוותא הם יענו בקרא דעל אדמתך פירוש אחר כדפי' הרב מוהרמ"א ושאר מפרשים ומכללם חד מן קאמייא רשב"ם עיין בם ודוק ותשכח:

האמנם יש לשית לב בדברי רבינו הטור ומרן ז"ל דנראה דדבריהם סתראי נינהו דממ"ש בא"ח סי' ר"א נראה דס"ל דאין ללוי דין קדימה לפני ישראל בזה"ז וכדתרגמא מרן החבי"ב ז"ל כנ"ל ואילו בי"ד סי' רנ"א פסקו בפי' דיש ללוי דין קדימה לפני ישראל אפילו בזה"ז וכאשר עמד בזה הרב הדרישה ע"ד ריב"ה שם בי"ד סי' רנ"א ס"ט ומה שתי' דבי"ד דאיירי לענין להחיותו ודאי יש ללוי דין קדימה לכ"ע דהיום ומחר יבנה ביהמ"ק ויחזור הלוי לעבודתו ולדוכנו משא"כ בא"ח דאיירי לענין לכבדו לפי שעה ואין החיות תלוי בזה ס"ל לרמ"מ דאין צו קדושה ונראה דגם שביהמ"ק קיים ס"ל דאין מצוה לכבד הלוי יותר מישראל כ"א לענין חיותו חייבת התורה להקדימו בזמן הבית וה"ה לזמן הזה לדעת רבינו והירוש' שמביא הב"י בסי' זה וז"ל א"ר אבין בשעת הדוכן שנינו ע"כ מוקי לה אפי' להאי קדימה דלהחיותו דוקא בזמן הדוכן ולפ"ז צ"ל מ"ש רבינו בא"ח יראה דיש לו קדימה ע"ד הירוש' דלא כ"כ לפי סברת הירוש' לא לפי סברת ת"ד ודוק עכ"ל אחרי המאיר אין תירוצו מחוור. שהרי שם בירוש' בסופ"ג דהוריות וכן בשבת פ' הבונה אית' על מתני' דקתני אימתי שכולם שוים אבל אם היה ממזר ת"ח וכ"ג ע"א ממזר ת"ח קודם סברין מימר לפדות ולהחיות ולכסות הא לישיבה לא א"ר אבון אף לישיבה ע"כ ומינה נשמע דהא דתנן כהן קודם ללוי ולוי לישראל וכו' היינו לכל מילי ומפני כך תנא סתם כהן קודם ללוי ולוי לישראל וכו' וכמ"ש כן בהדיא הרב באר שבע ז"ל בחי' בד"ה ממזר ת"ת קודם לכ"ג ע"ה יע"ש וכן הבין בפשיטות רבינו הגדול הוא אדוני זקני ז"ל בס"ה חקרי לב חח"מ ח"א סי' ח' בכונת הירוש' הנז' יע"ש הרי דאפילו לענין לכבדו לפי שעה דהיינו ישיבה דתני בירוש' שהוא ענין כבוד יש ללוי דין קדימה על ישראל הפך מה שתירץ והדרא קושייא לדוכתה וצ"ע. ואתה תחזה דמילתא דפשיטא ליה להרב הדרישה לעשותו תירוץ היא גופא מבע"ל להרב באר שבע ז"ל שהקשה קו' הנז' בזה"ל ובירושלמי דברכות בסו"פ אין עומדין משמע שיש ללוי דין קדימה לברך לפני ישראל במקום שאין שם. כהן אפי' השתא דליכא דוכן דקאמר שם ריב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני וריב"ל לוי היה אכן הטור א"ח בסוף סי' ר"א כתב משם מהרמ"מ ז"ל שאין לו דין קדימה והא דקאמר ריב"ל שלא ברך ישראל לפניו מצד גדולתו ולא מצד לויה וק"ל ע"ד כיון שאין לו דין קדימה לענין ברכה למה יהיה לו דין קדימה לענין צדקה להחיותו טפי מענין ברכה ושאר דברים שבקדושה דאדרבא עיקר קרא בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' דיליף מינה דלוי קידם לישראל איירי לענין דברים שבקדושה והניחו בצ"ע כיעש"ב עיניך הרואות דבלא זה שכתבתי על תי' הרב הדרישה ז"ל לא ניח"ל להרב ב"ש התי' הנז' והיא גופא ק"ל להרב ב"ש ובמכ"ש ורואה אני את דבריו מד"ן:

ואנכי חזו'ן הרבתי להרב אהלי יאודה נאג'אר ז"ל שם פ' ראה דס"ט ע"ג שתי' לקושיית הרב ב"ש שהקשה על מהר"ם וז"ל ז"ל דמהר"ם נקיט כספרי והירוש' שהביא הוא ז"ל אבל הפוסקים ס"ל כסתם מתני' דלא כהירושלמי וספרי יע"ש ולא אדע מה יענה הרב ז"ל על רבינו הטור ומרן ומור"ם ז"ל שהם הפוסקים המפורסמים אשר בית ישראל נכון עליהם דסברי מרנן כשיטת מהר"ם כאשר כתב הרב המפורסם אבי התעודה מרן החבי"ב ז"ל והנם הפוס' שפסקו בי"ד סי' רנ"א דיש ללוי קדימה על ישראל והגם דמור"ם ז"ל בי"ד לא גילה דעתו בהדיא מ"מ מדשתיק מר ולא הגי'ה על מרן בזה לכתוב להפך שתיקה כהודאה דמיא וזה כלל גדול בתורה זאת ועוד דתלמידו הרב הלבוש ז"ל שם בי"ד סי' רנ"א ס"ט פסק' בפי' כדברי הרמב"ם והטור ומרן ומסתמא הוא דהבין ג"כ שכן דעת רבו מור"ם ז"ל בפשוט וכדפרשית. איברא שמדברי הרב ב"ח ז"ל שכתב שם בא"ח סי' ר"א ס"ג נראה שהטור לא חוד מסברתו שכתב איהו בתחילה כמו שיראה המעיין בד"ק. וכן יש ללמוד קצת ממ"ש הרב יד מלאכי בכללי ריב"ה אות ו' משם הרב קרבן נתנאל בכלליו כלל ה' וז"ל הא דאמרינן דכל סברא שמביא הטור באחרונה עליה יש לסמוך ה"מ כשהמחבר יתחיל בפסק שלו לומר כתב הרב פלוני כך וכך וכתב הרב פלוני כו"כ וכן יזכור רבנים אחרים החולקים באותו ענין שדעתי הוא ז"ל כדעת האחרון ואולם אם הוא מתחיל הפסק בסתמא ואח"ך יאמר וי"א או ויש פוסקים או הרב פלוני כתב שדעתו היא כפי מה שכתב בתחילה בסתמא וכן הוא דרך כל הפוסקים בספריהם ודוק בהר"יף ורמב"ם וכו' יע"ש א"כ הכא שהוא מתחיל בדבר שכתב בסתם גרסינן בירושלמי וכו' ויראה וכו' ושוב הביא מ"ש מהר"ם זל יש לנו לומר שדעתו הוא כפי מה שכתב איהו ברישא ודלא כמ"ש מרן החבי"ב ז"ל. אלא דחזיתיה לריב"ה שכתב בתחילה ויראה לכאורה וכגון דא דכשכתוב בפוסקים בלשון לכאורה לא נאמר כלל זה שכתב הרב ק"ן דלשון לכאורה לא רגל על לשונו של אדם בדבר שאין דעתו מסכמת בו כנודע ותו מדחזינא למרן ומור"ם שם בא"ח סי' ר"א וסימן קס"ז שהשמיטו דין קדימת הלוי לפני ישראל ש"מ שהבינו בדעת הטור שמסכים הולך בדעת מוהר"ם שהביא באחרונה וע"ע בס' יד מלאכי בכללי הש"ע אות ב' ע"ש ועיין ג"כ בס' בית מנוחה דמ"ב ע"א באות ט' ויעש"ב. שמורם מכל האמור ורשום בכתב. שהטור ומרן ומור"ם ז"ל אזלי בתר שיטת מוהר"ם זל והוא פלי על הרב מהרי"ן ז"ל איך בחלקו'ת תשית למו בין מהר"ם להפוסקים ולא שת לבו לכל האמור ומדובר וצ"י: והרב חק נתן זל תירץ לקושיית הרב ב"ש ז"ל דמוהר"ם לא כתב זה אלא להשוות את הירושלמי דסבר דאין לו קדימה אלא בשעת הדוכן ולכך מיישב הא דמייתי הירושלמי הא דריב"ל לא משום דסבר דאף בזמן הזה לוי קודם לישראל אלא מצד גדולתו ולא מצד לויה כי היכי דליהוי הירושלמי שוה בכל דליכא קדימה ללוי כלל אף בברכה אלא דינו כישראל אבל לפוסקים שפסקו שאף בזמן הזה איכא קדימה ללוי מידה מוהר"ם ז"ל דאף לענין ברכה נמי אית ליה קדימה עכ"ד. ואחרי בקשת אלף מחילות. מכבוד תורתו תמיהא לי דאשתמטיתיה מניה דמר מ"ש הכלבו בסי' ך' בשם מהר"ם עצמו וז"ל ושאלו לפני הר"ם נ"ע אם חובה לתת ללוי לברך במקום שאין כהן והשיב במקום שאין כהן יש לכל דבר לישראל כמו ללוי ואמרו לפניו זה הירושלמי דקאמר ריב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן ולא ברך ישראל לפני) וענה איני מאמין שהוא בירושלמי ואם הוא שם זהו לא היה אלא בשביל כי הוא גדול מכלם יע"ש והזכירו מרן ז"ל בב"י שם בא"ח סי' ר"א ע"ד מוהר"ם ז"ל שהביא רבינו הטור הנזכר לפנינו. וכן מצאתי בס' א"ח דכ"ד ע"ד שכ"כ בשם מהר"ם כמ"ש בס' הכלבו ע"ש הא קמן דמהר"ם כשאמר למילתיה בכונת הירושלמי דריב"ל הנז' היינו לענין הלכה דס"ל כן להדיא שאין ללוי דין קדימה כלל במקום שאין שם כהן א"כ אין כאן מקום למה שפסיק ותני וח'קה חק'ק הרב חק נתן ז"ל דמהר"ם ז"ל אזיל ומודה להפוסקים שפסקו שגם בזמן הזה אית ליה קדימה ללוי אף לענין ברכה נמי דליתא ודבריו צ"ע: וצופה הייתי למרן החבי"ב ז"ל בשכנה"ג א"ח בסי' ר"א הגה"ט אות ה' אל המקום אשר עמד שם להקשות על דברי מוהר"ם כי תמ"א. תמ'א יקרא עליו וז"ל איכא לאתמוהי דודאי כשאמר ולא בירך ישראל לפניו בקטן ממנו קאמר דלא יתכן דריב"ל היה נוטל הגדולה לעצמו ומברך לפני מי שגדול ממנו ולפי זה הא דקאמר ולא ברכתי לפני כהן ארבותא הוא אפי' קטן ממנו דאי (בשוים כצ"ל) הא כתיב וקדשתו לכל דבר שבקדושה וכ"ש אם הוא גדול ממנו ואם בכהן ע"ה קאמר הא ודאי פשיטא דלא יברך לפניו דאי מניחו לברך לפניו היה חייב מיתה כדגרסינן בפרק בני העיר כל ת"ח שמברך לפניו אפי' כ"ג ע"ה חייב מיתה ואי בכהן חכם ופחות ממנו קאמר אין חיוב בדבר ולמה היה מקדים אותו וי"ל דס"ל כפי' התוס' לא היה קורא לפני כהן ת"ח (פחות כצ"ל) ממנו משום ענוה גם ריב"ל משום ענוה לא היה קורא לפני כהן ת"ח אפי' בקטן ממנו אך קשה דבריב"ל א"א לפרש בו דמשום ענוה קאמר שהרי לא הניח לברך ישראל לפניו ולא נהג ענוה בזה ולכן נראה עיקר כדס"ל לר' בעה"ט ז"ל דמשום לויה קאמר וכ"כ הרב ב"ח וכמ"ש בסי' קס"ז אות הנז' עכ"ל וה"ן נסת'ר מחמ'תו ממש"ל שם בסי' קס"ז בדעת הטור וההוכחה לזה דא"א לומר דס"ל לרבינו הטור דהעיקר דמשום לויה קאמר מדכ' על הירוש' ויראה לכאורה וכו' כמ"ש הרב בית מנוחה שם דמ"ב ע"א וכמש"ל והלפחות היל"ל כאן בסי' ר"א כדס"ל לר' בעה"ט בתחילה דמשום לויה קאמר וזה דבר השמי'טה ועיין בס' בית מנוחה שם ודוק. ומה שהקשה דבריב"ל א"א לפרש בו דמשום ענוה קאמר שהרי לא הניח לברך ישראל וכו' הא לא קשיא דלאו כל אפיא שוין דאי אמרת שנהג ענוה שלא קרא וברך לפני כהן ת"ח אפי' בפחות ממנו היינו משום דגבי כהן אם היה בשוים היה צריך מן הדין להקדימו משום וקדשתו וכ"ש אם הוא לפני מי שגדול ממנו על כן נחית דרגא ריב"ל לעשות לפנים משורת הדין שלא לקרות ולברך נמי אפי' לפני פחות ממנו משום ענוה לא כן לגבי ישראל דמאחר דלית ביה דין קדימה אפי' בשוה אפי' גדול מה מקום יש לעשות לפנים משוה"ד לכן ריב"ל לא נהג ענוה שיברך ישראל לפניו וק"ל. ומ"ש שהרי לא הניח לברך ישראל לפניו ולא נהג ענוה בזה אמר רב הנ'חה שוב"רת דאומרו ולא ברך ישראל לפני לא משמע מינה שלא הניח לישראל לברך לפניו שהוא דבר שאי אפשר לשמוע ולא תוכל האר"ש שאתו כי הדבר מבואר שמוהר"ם ז"ל הוא אמר ויהי דמ"ש ריב"ל ולא ברך ישראל לפני ר"ל הגם שכבדתי אותם שהם יברכו ולא אני הם כבדוני וענותנותם תרבני ולא רצו לברך לפני וכמו שכן הר"י דו'רש הרב הדרישה ז"ל שם בסי' ר"א על דברי הטור וזל ומ"ש ולא ברך ישראל לפני אף שמותר ללוי לכבד למאן דהוא וכן ת"ח מ"מ הם לא עשו אף שכבדתי אותן הם לא רצו לברך לפני יע"ש ומוהר"ם ז"ל ס"ל בזה שריב"ל כיבד אותם כמו הת"ח שמותר לכבד לזולתו אפי' שהוא קטן או פחות ממנו שבמקום שמצינו גדולתו שם מצינו ענותנותו והם עשו את שלהם שלא לברך לפניו וכך הוא שיטת מהר"ם ז"ל בירושלמי זו אמר ריב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן אפי' פחות וקטן ממני שהייתי מתנהג בענוה תמיד והחידוש הוא דאפילו הכי לא ברך ישראל לפני הגם שהייתי נוהג עם כל אדם במידת הענוה לכבדם לא רצו לברך לפני אלא תמיד הם הרהבוני והפצירו בי עד בוש שאני אהיה המברך כל קבל כשהייתי עם כהן כי הייתי אני הפצרתי בו בכהן בין גדול בין קטן שהוא יברך משום וקדשתו וכמ"ש התוס' במגילה דף כ"ח ע"א. ד"ה כי יע"ש שוכר מרן החבי"ב ז"ל כנ"ל:

והנה אמת דבגי' הירוש' שלפנינו בברכות בפ' א"ע הוא ולא הנחתי יש' לברך לפני וכ"ה הנוסחא הרב מהר"א לב שם בפרק א"ע וכ"כ הרב שדה יאושע בפי' הירושלמי שם הגירסא הנמצאת בספרי הירושלמי היא ולא הנחתי ישראל לברך לפני ביו"ד. מיהו מ"ש וכן כתבה טור א"ח בסי' ר"א ופירושו שלא הניח ישראל לברך לפניו מפני שהיה לוי יע"ש לא דקדק יפה דנהי שכתב לפני ביו"ד אמנם לא גריס הוא ולא הנחתי שפירושו שלא הניח לישראל לברך לפניו שהוא עיכב על ידם אלא גירסתו היא ולא ברך ישראל לפני וכמו דהוו גרסי הרב א"ח והכלבו וכ"ה הרב ב"ש ומרן החבי"ב זל גופיה כנ"ל וכך היתה הגירסא לפני מהר"ם ז"ל ור"ל שהישראל מצד עצמו הוא שלא רצה לברך לפניו מפני כבודו כי רב הוא ולא שריב"ל גופיה נטל העטרה לעצמו ודין קייומיה לסברת מוהר"ם דלת"ה אי אפשר שיצא מפי קדוש מוהר"ם ז"ל זאת הסברא דאין לה קיום והעמדה ולא נשא אותם האר"ש לשבת יחדיו דברי מוהר"ם ז"ל עם גירסת הירושלמי הנז' וכמ"ש הרב מהר"א לב ז"ל בפי' שם. ומ"ש הרב שדה יאושע ז"ל נראה לי דגרסינן לפניו בוא"ו ופירושו לא ברכתי לפני כהן ולא הנחתי לישראל שיברך לפני כהן וכמ"ש בשמו רב אחיו בשכנה"ג סי' קס"ז יע"ש אמת יהגה חיכו שכן הוא הגירסא בהדייא בירושלמי עצמו בגטין פרק הניזקין דמ"ז ע"ב יע"ש עד שאני תמיה שלא נסתייע משם:

והנה שפתי עוד הם מדברים ואני אשמע דאין צורך למ"ש מרן החבי"ב בסי' ר"א בתוך דבריו ז"ל ואי בכהן ע"ה קאמר הא ודאי פשיטא דל"י לפניו דאי מניחו לברך לפניו חייב מיתה כדגרסי' בפ' בני העיר כל ת"ח וכו' יע"ש דכבר הרב הדרישה ז"ל שם בהא דקאמר ריב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן כתב ז"ל אף שכבר נתבאר דת"ח אסור להקדים אפי כ"ג ע"ה כ' המרדכי והיינו דרך חק הכהונה וריב"ל היה מכבדו ולא דרך חק עי"ש ועמ"ש הרב שדה יאושע שם בפ"ה דברכות דף מ"א ע"ג יעו"ש ויש להשיב ע"ד ודו"ק: ועל מ"ש מני"ר מרן החבי"ב שם בתחי' דבריו להקשות על מוהר"ם ז"ל דודאי כשאמר ולא בירך ישראל לפניו בקטן ממנו קאמר דלא יתכן דריב"ל היה נוטל הגדולה לעצמו ומברך לפני מי שגדול ממנו עדיפה מינה הי"ל להקשות עליו דע"כ צ"ל דריב"ל כשאמר מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני דמצד לויה קאמר דאי מצד גדולתו כדתרגם מוהר"ם ז"ל איפשר שלא היה ריב"ל סועד מימיו עם מי שהוא גדול ממנו אתמהא אלא ודאי דמצר לויה קאמר ובזה ניחא דאפילו כשהיה עם גדול ממנו לא הניח לברך לפניו משום גדולת לויה דידיה שא"א שלא אירע בכל ימיו שפעם אחת סעד עם מי שהוא גדול ממנו וכמ"ש הרב ב"ח שם בסי' ר"א לאסבורי ניהלן דעת הטור כיע"ש ודוק:

ואשוב ואראה להרב הדרישה ז"ל שם בסי' ר"א שכתב וז"ל ויראה לכאורה שיש ללוי דין קדימה לברך לפני ישראל כשאין שם כהן והא דאמרי' אם אין שם כהן נתפרדה החבילה וכמ"ש רבינו לעיל סי' קל"ט בקריאת התורה שהיא בצבור שאני וכמו שיש חילוק בכהן שבבה"ב אסור למחול ועל השלחן בסעודה יכול למחול ואין להקשות הא פירש"י בפ' ראה על מ"ש השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך דדוקא שכשהוא על אדמתו אסור לעזוב אבל אם אינו על אדמת א"י אין מחוייב ליתן ללוי י"ל דשאני נתינה דאין הישראל מחוייב ליתן לו מתנת חינם מממונו אבל מ"מ שאר דברים אפשר שמן הראוי להקדימו עכ"ל והרב אליה רבה שם אות ג' אחר שהביא חילוק זה של הרב הפרישה כתב ז"ל והשתא ניחא תמיהת מגן אברהם ע"ש. ואומר אני דהרב ז"ל ביקש להולמו ולא הלמתו שהרי בנתינת הצדקה שהיא נקראת גם כן מתנת חינם הוא מה שפסקו הפוסקים דלוי קודם לישראל אפילו בזמן הזה וצ"ע: והרב מלאכת הקודש שם בחלקות תשית למו דבצדקה העיקר הוא דאפילו בזמן הזה לוי קודם לישראל וכפסק הרמב"ם ומרן ומה שפי' רש"י אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל איירי במעשר עני כפי' רש"י בדיבור הקודם והלוי אשר בשעריך אם אין לך לתת לו מחלקו כגון מעשר ראשון תן לו מעשר עני ועלה קאי על אדמתך דבגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל ושאת פני לוי לא טוב וכל הבא לפשוט ידו תחילה ליתן לו מ"ע צא ותן לו דכיון דהאי מעשר הוא ממתנות עניים יד כולם שוה בו ואפי' כהן וישראל עומדים בגורן ליטול מ"ע תן לכל מי שתחפוץ אבל בענין הצדקה שהוא ממונו של אדם ונותן ממנו אזי ידו גברה להקדים כהן ללוי ולוי לישראל דכיון דאין לשום אחד מהם שייכות בממון זה אלא זה האיש נדבה לבו לתת אזהר רחמנא שיקדים החשוב קודם ואח"כ כל איש ישראל ותדע שכן הוא האמת שהרי מצינו להרמב"ם בפ"ח מה' מ"ע שכ' לעיל איהו אמר דיקדים לוי לישראל ואשה לאיש ואלו לעיל בפ"ו כתב וז"ל באו איש ואשה לבית נותנים לאשה תחילה ופוטרין אותה ואח"כ נותנים לאיש ע"כ ולו הא דכהן יקדום ללוי ולוי לישראל הכחידה תחת לשונו ולא פירש לנו מה דינו ולפי הנראה איפכא מסתברא דברישא הי"ל לפרש כל חילוקי דינים ואח"כ יסתום אם ירצה ואיהו עשה בהפך דברישא סתם ובסיפא פירש ואין נכון לעשות כן אמנם במ"ש ניחא דרצה לחלק בין מעשר לצדקה דבצדקה שהיא ממונו של אדם דינא הוא ריקדים כהן ללוי ולוי לישראל אף בגולה ולכן בפ"ח דאיירי בענין הצדקה חילק בין לוי לישראל שהוא יקדום אבל בפ"ו דאיירי בדין מעשר עני כתב סתם ולא חילק אלא בין איש לאשה דכיון דזכי רחמנא לכולהו עניים דיינו אם נעדיף את הלוי בזמן שביהמ"ק קיים אבל בגולה יד כולם שוה בו וכשותפים נינהו ומאי חזית דעדפת להאי ובצרת להאי הילכך אין להקדים לאחד על חברו אפילו כהן לישראל וכ"מ אח"כ בס' לקח טוב שפסק כן יע"ש. ואם כנים הדברים כמ"ש יש לתמוה על מוה"ר אישי כהן גדול בס' מעיל צדקה באות אלף תשי"א דקמ"ט ע"א שהביא הא דאמרי' בגיטין וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון וכתב הרא"ש ז"ל כגון מעשר עני או בצדקה המחלקת לעניים או חברים המסובים בסעודה יטול ראשון ע"כ וכ"כ התוס' שס בגמ' דנ"ט וכתב איהו ז"ל א"ה נראה לי שהדין עצמו יהיה ללוי שיקדים לישראל כיון שלוי קודם לישראל בעבור שהם ג"כ קודש כנודע דמזה הטעם נותנים הלויים מים לכהנים ליטול ידיהם. בעלותם לדוכן יען שקודש יתן לקודש כמ"ש הרב ב"י ז ל בה' ב"כ משם הזוהר א"כ בצדקה המתחלקת לעניים יטול הלוי קודם ישראל ואם ישראל ת"ח וכהן ולוי ע"ה ת"ח קודם אפי' לכ"ג ע"ה עכ"ל דש"מ דגם במעשר עני ובצדקה המתחלקת לעניים דהיינו מקופה של צדקה כי יד כולם שוה עכ"ז לוי קודם לישראל ותמיהא לי טובא איך תלה כ"ז בדעת עצמו וכתב נראה לי ולא כתב שכן מבואר בדברי הרמב"ם בפ"ח מה' מ"ע הי"ז והי"ח שכ"כ היו לפנינו עניים הרבה או שבויים הרבה ואין בכיס כדי לפרנס וכו' מקדימין את הכהן ללוי ולוי לישראל וכו' בד"א כשהיו שניהם שוים בחכמה אבל אם היה כ"ג ע"ה וכו' ת"ח קודם יע"ש וכ"פ רבינו הטור ומרן בש"ע בי"ד סי' רנ"א וכמש"ל. ועיין להרב בית מנוחה שם בסו"ד שכתב ז"ל נראה עיקר לדינא שאין ללוי דין קדימה לפני ישראל וכן עמא דבר דלא חיישין להקדים ללוי לפני ישראל ע"ש ועיין מ"ש מוה"ר בס' מעשה אברהם בחיו"ד סי' ק' יע"ש ולפ"ז מעשה רב וכמה גאונים דאייתי מלכא אבי התעודה בס' חיים סי' ט' אות ח' צריך לומר דהם כבוד עשו לו ללוי ולא עלי חק דרך חק וכמ"ש המרדכי בריב"ל ומרן בא"ת סי' ר"א כנ"ל ודוק והיה שארית שאר חילוקי דיני קדימה דשנו חכמים בלשון המשנה הנראה לענייות דעתי ללב'י גליתי הני מילי קטנ'י זעיר שם אדם מוע"ט מן המעטן מיעוטן:

יפ"ה ס"ט:

תוכן העניינים

לב חיים פלג'י חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה