אור ברסלב
לב חיים פלג'י חלק ב ח"ב או"ח סימן קצג

לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]

ח"ב או"ח סימן קצג

ח"ב או"ח סימן קצב

נשאלתי ממי שהחיל אבן אחת על העוף בשבת ועי"ז עשתה פירכוס ומתה מה דינו:

תשובה לכאורה נראה דהדבר תלוי דאם לא היה באבן כדי להמית ולא נתכוון להמיתה דפטור ברם אם היה באבן בדי להמית והמיתה אם חייב משום נטילת נשמה או פטור משום מקלקל ונפקא מינה עוד אחרת דחייב לשלם לבעל העוף דמיה שהמיתה:

ואשכחן בשבת דע"ה ע"א דאמרו וז"ל ולחייב כמי משום נטילה נשמה אמ"ר י"מ ץ שפצעו מתרבה אמר אפי' תימא שפצעו חי מתעשק הוא אצל נטילת נשמה והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו מודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות שאני הכא דכמה דאית ביה נשמה טפי ניחא ליה כי היכי דליציל ציבעי'. והשוחטו שוחט משום מאי חייב רב אמר משום צובע ושמואל אמר משום נטילת נשמה משום צובע אין משום נטילת נשמה לא אימא אף משום צובע וכתבו התוס' בד"ה טפי ניחא ליה כי היכי דליציל צבעיה וז"ל פי' אע ג דאני פסיק רישיה דמודה ר' שמעון הכא מיפטר משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דאפי' במקלקל פטר ר' שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה כדתמר בפ' הנחנקין מאן שמעת ליה דאמר מקלקל בחבורה חייב ר' שמעון הא אמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכי מודה ר' שמעון בפסיק רישיה ה"מ במידי דניחא ליה אי מתרמי דהני צריכה לגופה אבל במידי דלא איכפת ליה לא מודה ע"כ והכא דזה כיוון להבריח העוף שלא יטנף מקומו ולא כיון להמיתה נימא דפטור ועיין עוד שם בשבת דק"ז ע"ב דאמר שמואל השולה דג מן הים כיון דיבש בו כסלע חייב ופרש"י חייב משום נטילת נשמה וכתב הרמב"ם בפי"ח מה' שבת ה"א וז"ל. כל הנוטל נשמה לאחד מכל מיני חיה ובהמה ועוף ודג ושרץ בין בשחיטה או בנחירה או בהכאה חייב ועיין עוד שם להרמב"ם בפ"ח ה"ז וה"ח ומרן כ"מ שם ובטוש"ע סי' שט"ז יע"ש ובס' קה"י די"א ע א ואף את"ל דהו"ל לאסוקי אדעתיה דבאבן הזאת יש בה כדי להמית והו"ל פושע דודאי ימית אותה דהו"ל לעיוני עיין בס' ארח משפט סי' תי"ו יע"ש הנה לענין שבת איכא למימר דפטור דזה לא חשב שיגיע האבן ע"ג העוף וימיתנה כ"א שעלה בדעתו דחרדת השלכת האבן לעוף יבריחנה לעוף והאבן רץ אחריו ואינו מגיעו ולא שת לבו דיבא האבן על העוף וימיתנה ועיין בס' טל אורות דס"א ע"א ואילך ודו"ק ובס' נהר שלום סי' שט"ז ובס' פרי מגדים בחמ"ז שם:

והנה לפי מ"ש בח"מ סי' שפ"ד בזורק אבן דחייב בתשלומין ואלו בשבת פסקו בסי' תכ"ד דפטור מן התשלומין אפי' בשוגג כמו שהביא הבאה"ט שם א"כ הכא אי פטרינן ליה משים חילול שבת הרי חייב לשלם העוף לבעלים ועיניך תראנה בכנה"ג סי' תכ"ד בהגה"ט אות א' דבחלקו'ת תשית למו בין חובל בבהמה ועוף לחובל באדם עיין עליו ועמ"ש הרב טל אורות דס"ה ע"א וב' ודו"ק ועיין בס' ק"ס מה שאסף איש טהור בדין צידה והריגה בשבת בדצ"ב ע"ד ודצ"ג ע"א ובמ"ש הרשב"א ח"ה סי ב' ובמ"ש בהגהותי שם בס"ד לענין הריגת הפרעושים בליל שבת יע"ש ועיין בס' י"א מ'ק מ"ב ובס' מו"ק ובס' בר"י ובעה"ד סי' י"ד אות כ"ט ולפי גורי האר"י זיע"א אפילו בחול צריך להזהר כי באים משורש קין ועמ"ש הרב אהלי יאודה נאג'אר ז"ל בדקכ"ד ע"ג ועיין מ"ש הרב חוות יאיר סימן פק"ח ובמה שנחלק עליו הרב טל אורות דצ"ב ע"ג וה"ד בס' עה"ד סי' י"ד אות ע"ב:

תוכן העניינים

לב חיים פלג'י חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה