לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן קצב
שאלה על מה שעושין בימות החמה שקורין דולדורמ'ה אם מותר לעשות דבר זה בשבת דאיכא תרתי שמקדישין המשקה הצלול וגם שמרסקים את השלג: תשובה מילתא כדנא ומצאת כי תדרשנו בסוף פרק במה טומנין דנ"א ע"ב וז"ל ואין מרסקין לא את השלג ולא את הברד בשבת בשביל שיזובו מימיו אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש ע"כ ופרש"י ואין מרזקין כמו מרסקין משברין לחתיכות דקות ברד כדי שיזובו מימיו משום דקא מוליד ודמי למלאכה שבורא המים האלו אבל נותן הוא לתוך הכוס של יין בימות החמה כדי לצנן ואעפ"י שנימוח מאליו ואינו חושש והתוס' כתבו וז"ל אין מרסקין לא את השלג ולא את הברד מכאן יש להזהר שלא ירחוץ ידיו בשלג וברד בשבת ופעמים שמתקרשים ויש ברד מעורב בהם אין לרחוץ בהן דאי אפשר שלא ירסק הברד וכל הזהיר בו תע"ב עכ"ד: ואנכי הרואה דבתוספתא שם שנו אין מרסקין את השלג שיזובו מימיו אבל מרסק הות לתוך הכוס או לתוך הקערה והר"ן הבין בל' התוספתא הלזו דמרסק הוא ביד ומשום סרך מלאכה נגעו בה א"נ גזירה שמא יסחוט פירות העומדין למשקין ושכן נראה מהרמב"ם פכ"א וע"ש שהאריך וזה שכתב הר"ן ע"ש התוס' כן הביא הה"מ שם בהי"ג משם הרמב"ן והרשב"א דבתוס' התירו לרסק ביד לתוך הקערה ועיין בלשון ריאז דזכר עשה למחלוקת הראשונים בזה ועמ"ש המרדכי שם והטור בסי' ש"ך לא סבירא ליה כהתוספתא מדנקט כי האי לישנא אבל נותן הוא לתוך הכיס או לתוך הקערה ואינו חושש אעפ"י שמתמחה כיון שאינו עושה שרי ע כ ומרן ב"י שם כ' דהה"מ הביא בשם הרמב"ן דבתוס' התירו אפילו לרסקו בתוך הקערה וכ"כ הר"ן כלומר דכל שיש מים או יין בקערה אעפ"י שהוא נמחה וזב ע"י ריסוקו כיון שהוא מתערב במשקה שבקערה ואינו ניכר שרי עכ"ל:
כי מזה אנכי תמיהא על הרב מעשה רוקח שם דכ' בנוסח זה אבל מרסק הוא שם בברייתא ופרש"י וכו' אמנם בתוס' איתא להדייא מרסק הוא וכ"כ הה"מ והב"י סי' ש"ך לא התיר אלא נתינה אבל ריסוק אסר ע"כ ויש להרגיש עליו בתרתי חדא דעל לשון הרמב"ם קאמר שם בברייתא ופירש"י. ושוב. כשכתב אמנם בתוס' זה יורה דהבין דל' הרמב"ם אינינו שוה עם התוספתא והרי הרואה יראה דאין הפרש ביניהם כלל ולא נכחד דמ"ש הר"ן והעתיקו מרן ב"י שם דכן נראה מדברי הרמב"ם לא קאי עז בהבנת התוס' אם הוא בעצמו מרסק כ"א על טעם דהוא משום גזירה סחיטת פ רות כאשר ביאר הה"מ משום דהביאו אצל דין הסחיטה כיע"ש עכ"פ האמת דאין הפרש בין לשין הרמב"ם ללשון התוספתא וכן הבין המג"א ס"ק י"ג זאת שנית במ"ש דהב"י לא התיר ואנכי לא ידעתי מהיכן ראה זה אדרבא הביא דברי' הה"מ ומ"ש הר"ן כאשר העתקנו דבתוספ' התירו ופי' הדברים דלא יהיה על קערה רקנית ומדפירש ולא חלק ע"ז בפי' נר' דדעתו מסכמת לסברה זאת ואיך כתב דהב"י לא התיר כאילו כתב מרן כן בפי' והא ליתא ועיין להרב עולת שבת ובס' תוספת שבת ואם כיון למ"ש בשלחנו הטהור שם היל"ל בפי' ומה צריך לומר והב"י וכד דייקינן שפיר לשון מרן בש"ע אינו כלשון הטור דהטור פי' שיחותיו יותר להוסיף אע"פ שמתמחה כיון דאינו עושה בידים אלא דמה שהוסיף בש"ע והיא נימוח מאליו היינו הך והכל הילך לכונת אחת ועמ"ש מרן ב"י בסי' שי"ח ועיין פ"מ בחמ"ז אות כ"א וא"א אות מ' וסי' ש"ך אות ט' ואות ט"ז וטו"כ:
ומעתה נחזי אנן בנ"ד דנראה דאיכא דכ"ע אסור לעשות זה בשבת כיון דהרישוק אשר עושה בידים אינו לתוך המשקה כ"א מבחוץ בפני עצמו ובאופן כזה אפי' למה שהבינו הראשונים בדברי התוס' ליכא צד התר ואף דאיכא בזה מקום לומר כדכ' מב"י דכיון דמתערב ומתבטל במשקה אינו ניכר והכא איני ניכר ועיין שם להב"ח:
הנה כל זה דמועיל שאינו ניכר היינו כשמעיקרא בתחילה מרסקו בהתר לתוך המשקה אז מה שאינו ניכר יועיל לא כן כשמתחילה מרסקו באופן דאסור דהוא ריסוק ביד בלי שום משקה תחתיו אלא שמכוין שיקפה המשקה הרי תחילתו וסופו באיסור וכל כה"ג מי שם פה לאדם להורות התר בדבר זה ועיין ט"ז בסי' שי"ח סקכ"א ועיין משחא דרבותא שם ולפי מ"ש בסי' שכ"א סיו"ד דאסור לגרור הגבינה ברא"יו וכ"כ היה ראוי להזהר באבק של נחריים כשהוא קשה כמו גבינה קשה ועיין בס' טל אורות דג"ל סע"ג ובדל"ז ודוק:
ועיניך תראנה להרשב"א בחי' לשבת דשם הפרש בין דברי רש"י לדברי סה"ת בהאי טעמא דנולד וממנו ניקח לישב דברי מרן ב"י בסי' שי"ח ועיין הרשב"א ח"א סי' תרכ"ג וכתונת יוסף סימן י"ב ודוק ומכל מקום נראה דמאן דסבר דהוא משום נולד א"כ העושה זה בשבת גם לאחרים אסור באכילה אך לטעמא דהוא משים גזירה שמא יסחוט הנה לאחרים כוליה האי לא אסרינן ולפי האמור המקילין לאכול שלג כמו שהוא בלתי מסננת או איספריאדירה ואינם חוששין לתולעים שבהם הנה בשבת לא יפה עושים דכשנותנים חתיכת השלג לתוך הכוס של יין או שכר ובתוך כלי המים ועדיין לא נימוח מנענעין הכלי ביד כדי שיהיה נימוח יפה במהרה ולפי מ"ש ראוי להזהר בזה וחם לבי בקרבי בהגיגי דאינם נזהרים לאכול מזה העשוי מחלב דעל הרוב העושים כן לוקחים חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו ואפ' להו לאכול משאר משקין כמו מי ורדין וכיוצא וזה נקרא שביק התירה ואכיל איסורא ולא עוד אלא דלפעמים אוכלין מזה אחר חצות שכבר אכלו מקודם מאכל בשר ונמצא שאוכלין חלב אחר בשר ואם הוא בשבת עושים תלת' דפורענות חלב שחלבו גוי ואין ישר' רואהו וגם חלב אחר בשר ומעשה שבת עצמו אם הוא עושהו ע"י וכל זה הוא' בדבר הנוגע לשלג ולקרח הנור'א בוז יבוזו לו הנה איכא נמי אסור מוסיף לענין המשק' גופיה דאיתא בפ' המצניע דצ"ה מגבן משום מאי מחייב אמר להו משום מגבן וכו' מגבן חייב משום בונה והרמב"ם פ"י הי"ג כתב וכן המגבן את הגבינה ה"ז תולדת בונה והרי"ף הביא זה בפ' כלל גדול ופי' שם רש"י אשר מסביב מגבן מתקן גבינה וע' בס' טל אורות במלאכת הלש מ"ש ודוק: