לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן קמז
כמו צער בנפשי דבאים קודם תפלת שחרית לנשק יד והרי קי"ל בה' תפלה סימן פ"ט ס"ב כיון שהגיע זמן תפלה אסור להקדים וכו' כי ע"כ נראה לי דאם בא לפניו אדם קודם תפלה לנשק ידיו או לעשות לו הכנעה והשתחויה כדי לקבל ברכתו אסור לו לתת לו ידיו ולברך לשום אדם קודם תפלה ושניהם אסורים לעשות כן קודם תפלה בין הבא לנשק ידיו ולעשות כבוד והכנעה שלא יעשה כן קודם שיתפלל וגם אם הבא לנשק הידים ולעשות כבוד כבר התפלל עכ"ז אם האדם שבאים לפניו לעשות לו כבוד לא התפלל אסור לקבלם ולברכם קודם שיתפלל שהרי אמרו חז"ל דנענש מלכי צדק והוציא הקב ה הכהונה שלו משום דהקדים ברכת עבד לברכת רבו וכ"ש קודם תפלה וכן נראה להכריח עוד ממ"ש בג"מ' וכל הפוס' דאסור לתת שלום לחבירו קודם שיתפלל וכל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה ואם שלום אסור ליתן כ"ש לנשק ידיו ושאר כבודות וכ"נ מי שלא התפלל שאין לו לקבל ולתת ידיו ולברך לחבירו דאם שלום אסור כ"ש לברכו וכ"כ הרב מדבר קדמות מער' בית אות ד' משם הרב הקדוש מהר"ר חיים בן עטר ז"ל שכתב בכיוצא בזה גבי מ"ש כלום יש עבד שנותן שלום לרבו ומעין דוגמא יש סברא דאין העבר מברך לרבו ע"ש וכן מצאתי הדבר מפורש בוהק בז"ח במדרש רות דקכ"ח ע"ד שאמרו שם וז"ל עפ"ז עצמו כי במה נחשב הוא אל תקרי במה אלא במה שהוא במה לע"ז וע"ד אסיר ליה לאיניש לברכא לחבריה עד דמברך למאריה בשירותא דצלותא יע"ש הרי לך בהדייא דאסור לברך אדם לחבירו קודם שיתפלל תפלת שחרית וכד הוינן טליא כן ראיתי להרב הגדול מז זל שבאו לפניו בני אדם קודם שהתפלל תפלת שחרית לנשק ידיו ושיברך אותם ולא רצה לקבלם ואמר להם שאסור לעשות כן קודם שיתפלל זת"ד אמרי קדוש זיע"א ולא גילה לנו מז"ה ז"ל מאיזה מקום היא מוצאת ס' זאת ולענ"ד נראה שדבר זה הוא מפורש מכל האמור והוא ברור. וכן ראיתי להרב ראשית חכמה בשער היראה פט"ו ד"ן ע"ב שכ"כ וז"ל נראה שצריך ליזהר שלא לכבד שום אדם ואשה קודם שיכבד להקדוש ב"ה וכמ"ש ז"ל שאסור להקדים לחבירו שלום קודם שיתפלל במשכים לפתחו יע"ש וכה"ג כתב שם בפרק המצות שער הד' דרס"ז ע"ב וז"ל הדרך הד' שלא יקדים צרכיו על עשיית המצות כגון האוכל והשותה קודם שיתפלל שעליו הכ' אומר ואותי השלכת אחרי גויך אל תקרי גויך אלא גאיך אחר שאכל זה ושתה ונתגאה מקבל עליו עול מלכות שמים יע"ש:
ואין להקשות ע"ז ממ"ש בזוה"ק בז"ח גופיה בס' בראשית במדרש הנעלם די"ב ע"א וז"ל לבתר כן אשכימו למיזל כד הוה אתי נהורא ואזיל עמיה חמוי כפלגו מיל ברכיה חמוי אמר דא היא שעתא דמתקיים ברכתא דצדיקייא מנ"ל דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב כתיב הכא כי טוב וכתיב התם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל א"ל אפי' ברכתא דכל אדם מתקיימת בההיא שעתא דשמייא וככבייא ומלאכייא אמרי שירתא וכו' יע"ש כי נראה לכאורה דבעמוד השחר אפי' קודם שיאיר היום קודם תפלה יש לברך אדם לחבירו וכן ראיתי להרב מדבר קדמות שם במער' בית אות ט' שכתב וז"ל ברכה בעמוד השחר שמשוררים הכוכבים והמלאכים מתקיימת הברכה אפי' ברכה דכל אדם ז"ח וכו' יע"ש וכ"כ בס' חסד לאלפים סי' א' אות ט' מחודש י"ד ומלא פירשו לכתוב שהוא אחר התפלה נראה דבעמוד השחר אפי' קידם תפלה והדבר קשה דמלבד דהסברא נותנת להיפך עוד בה שהרי מצינו בזוה"ק בז"ח גופיה שאמרו דאסיר לברכא לחבריה קודם שיתפלל כי ע"כ צריכים אנו לומר כי מ"ש בז"ח במדרש הנעלם ס' בראשית לבתר בן אשכימו למיזל כד הוה אתי נהורא ואזיל עמיה חמוי כפלגו מיל ברכיה חמוי וכו' היינו בהשכמה אחד שכבר האיר היום והיינו דקאמר כד הוה אתי נהורא וכו' דהיינו שהאיר היום ובודאי שכבר התפללו תחילה תפלת שחרית ולכן יכול לברכו והכי מוכרח הדבר לומד שהרי בלא"ה קי"ל במס' ברכות ופסקוהו הפוסקים דצריך להתפלל תחילה ואח"כ לצאת לדרך שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו כיע"ש וא"כ הרי צריכים להתפלל קודם צאת לדרך ומ"ש אפי' ברכתא דכל אדם מתקיימת בההיא שעתא דשמייא וככבייא ומלאכייא אמרי שירתא וכו' היינו נמי אחר שעלה ע"ה והאיר היום שהרי מבואר בזוה"ק בכמה מקומות ע"פ ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים שאומרים שירה הכוכבים והמלאכים היינו אחר שהאיר היום כאשר אספתי באומרי'ם בסה"ק לב חיים ח"א סי' א' ושם ביארתי נמי דל' השכמה היא אחר שכבר האיר היום והשבתי ע"ד הרב חלקו של ידיד שכתב להפך מזה יעש"ב בס"ד ומטעם זה נר' דלא נכון לעשות פדיון נפש לחולה מק"ס פרוטות וכדומה קודם תפלה כי כיון שצריך לברך לחולה הרי כפי פשט ד' הזוה"ק הוא דאסור לברך לב"ו קודם שיתפלל ויברך להקב"ה כי כן הנכון לעשות הפדיון בבקר תכף אחר תפלת שחרית והוא ברור:
ונראה לומר דלא מבעיא למה שכ' הרב הלק"ט ח"ב סי' ד' שכ' שיזהיר למשרתיו שירחצו ידיהם ויברכו ברכות השחר ואח"כ יקראו ק"ש ואח"כ יעשו לו צרכיו דאל"כ נקרא במה יע"ש. דנר' שדעתו לאסור אפי' למשרת שלו שלא יעשה שום דבר קודם ברכות וק"ש ומה שאינו קפיד גם בתפלה אפשר כי הרב לא התיר כ"א מלאכות קלות הנעשות קודם תפלה כהדלקת הנר או בישול הקאב'י והדלקת האש בימי החורף ולכבד הבית דברים קלים אבל מלאכה ממש כפועל העובד בבית ב"ה כל שלא התפלל אסור ואפי' לדברי הרב שבות יעקב ח"ב סי' כ"ב שדעתו להתיר במשרת לאדונו נראה לומר דעכ"ז מלאכות גדולות אסור ואפי' שאינו מלאכה כל שעושה כבוד לנשק ידיו וכמו כן לברך הרי מצינו בהדייא דאסור וזה ברור: