לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן קמו
גרסה נפשי לתאוה לעמוד על מ"ש מור"ם בסי' ס"א סי"ב שלא לענות ב"פ אמן וכו' ולפי מה שהכריח הרב י"א בסי' זה בסוף הגב י מדברי הירו' במגילה פרק היה קורא דקאמר בהדייא דהאומר מודים מודים משתקין אותו ותו ל"ד מודים דה"ה האומר שמע שמע אמן אמן משתקין אותו ומוכרחים אנו לו' דקרא דאומר אמן ואמן וא'ו הפסיק הענין כמו שיע"ש א"כ יש ליישב תמיהת הרא"ם בתשו' ח"א סי' ב' שרצה להכריח דהאומר אמת אמת שני פעמים ליכא קפידא ובכלל נסתייע שאנחנו אומרים אמת ויציב וכו' כמו שיע"ש וכבר עמד ע"ד מהרש"ך בתשו' ח"ג סי' ל"א ורצה ליישב דמאמת ויציב לא אירייא דאיברא דמלתא ויציב הוא אמת בל' ארמי מ"מ אין קפידא כיון שיש שינוי בלשון שהאחד הוא בלה"ק והא' הוא בלשון ארמי יע"ש ולפי דברי הרב י"א י"ל דשאני אמת ויציב דיש וא"ו בתיבת ויציב וא'ו הפסיק הענין והוא ברור. וכשאני לעצמי מפסוק שאמר דוד בספר תהלים סוס"י מ"א ברוך ה' אלהי ישראל מהעולם ועד העולם אמן ואמן לק"מ שכיון שהזכיר שני עולמות עוה"ז ועוה"ב לכן קאמר אמן ואמן וכבר אמרו במד' תנחומא והביאו הילקוט שם וז"ל א"ר יהודה בן גדיא כל העונה אמן בעוה"ז זוכה לענות לעוה"ב שנ' אמן ואמן. הרי דמ"ש דהמע"ה אמן ואמן ב' פעמים הוא לאשמועינן דרשא זאת כי העונה אמן בעוה"ז זוכה ועונה לעוה"ב. לא דיש לעמוד ע"ז דבסוס"י ע"ב כתיב וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן ובסוס"י פ"ט ברוך ה' לעולם אמן ואמן הרי אין נראה מהכתוב שמזכיר ב' עולמות לא דהתרגום בסס"י פ"ט תרגם בריך שמיה דה' בעלמא הדין אמן ואמן בריך שמיה דס' לעלמא דאתי אמן ואמן הרי נראה דהתרגום מפרש בשני פעמים אמן ואמן אחד על עה"ז ואחד לעה"ב והגם כי בשניהם כפל אמן ואמן היינו אשגרת לישן כי בלא"ה שני אמנים הם ולא עוד וכ"נ מדברי הרב מהר"י חאיון זל בפירושו שכתב ואומרו אמן ואמן קיום על קיום כמו ואמרה האשה אמן אמן או יהיה לעולם כולל העה"ז והעה"ב ולכן כפל אמן ואמן וזהו דעת המתרגם עכ"ל:
אלא דקשה ע"ד שהרי בקרא דואמרה האשה אמן אמן אם הוא על קיום כפל הענין הרי אמרינן בירוש' דאין לומר אמן אמן שני פעמים ולומר כתי' הרב י"א דהיכא דיש ו'או הפסיק הענין הרי באמן אמן ליכא ו להפסיק.
ונראה ליישב שכבר עשו דז"ל בגמ' צריכות לשני פעמים הללו כדאיתא בגמרא דסוטא דח"י ע"א דתנן על מה היא אומרת אמן אמן אמן על האלה אמן על השבועה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר וכו'. הרי דשני פעמים שהיא אומרת כל אחד ואחד הוא למילתיה ולאו יתירות הם וא"כ כל שהכתוב אומר שני פעמים לאיזה דרשא אתא דלא שייך לומר בזה דברה תורה כלשון בני אדם מאחר דכל בני אדם לא אמרינן בדבר הצריך להודות לפני ה' שהדבר אמת לומר כן ב"פ כי אם פעם אחד והכי הסברא ניתנת כי כיון שעונה אמן על הברכה או על הקדיש דסגי לצאת י"ח בפעם אחת א"כ כשאומר שני פעמים משנה מטבע שטבעו חכמים ומורה יוהרא וגאות בדבר וע"ד סיימתינהו לשבחי דמאיך וכמ"ש הפוס' ז"ל בענין זה וכן קרא דכתיב בנחמיה סי' ח' ויענו כל העם אמן אמן גם שם יש לפרשו לפי פשוטו שהם על שני דברים כי הנה קרא כתיב ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול ויענו כל העם אמן אמן במועל ידיהם ויקדו וישתחוו לה' אפים ארצה והכונה ויענו כל העם אמן היינו אמן ראשון על סיום ברכה שבירך עזרא ואמן שני הוא מתפרש למ"ש אח"ך במועל. ידיהם דהיינו שאמרו אמן שנית להתודות על מועל ידיהם ויש הוכחה לזה ג"כ מפיסוק הטעמים כי יש פסק בין שניהם להורות כי כל אחד מתפרש לדבר אחד והוא ברור ועיין בסו"ס כבוד יו"ט בקונטריס בד קדש: