לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן קכח
המאור הגדול. מעוז ומגדול. דרב גובריה ורב. דיין שדן דין אמת לאמיתו. שהלכה כמותו הלכתא כרב. בקי בחדרי תורה. ליאודים היתה אורה דן ידין עמו עם רב דין הוא הדר בקודש הרב המופלא בנסתר ובנגלה כמהר"ר:
חיים ומלך נר"ו יאיר והוי זהי"ר עד כי יבא שילה ובא גואלו מושיען של ישראל מושיע ורב כיר"א:
בטרם תחי"ל האר"ש. ושור'י באר"ש ויבא יעקב שלם בשלמא למר ש'ן וש"ח כמאן דתני אהבה רבה. וציל'ה גם היא לאלקי יעקב למען יעמד חי ובריא עדיף מושבע ועומד בשובע שמחות. גם ברכות הוא ובניו בקרב ישראל זרעו לעולם יהיה זרע רב כיר"א טעמא דאיכא דבוד מקבלה ואילך כתבו הבהיר ע"י רחימא דנפשאי. דחביב עלי כגופאי פרי צדיק עץ חיים עד העולם כיר"א ושו'ש מידיעת שו"ט ומצב בריאותו ישב עולם חי ומלא. ממהדורי מילי. אנס"ו גם ראיתי הכתב והמכתב הועתק מס' חיים ע"ד ב' לשונות מזוה"ק בענין ההקפות וגם מהתרגום ב' של מגילת אסתר שצריך לעשותם אחר תפילת מוסף. ואבא היום להשתעשע בד"ק בראשית מאמר כתר נר"ו פתח לן פתחא וז"ל והנה מסידור לשון הטור ומרן וכו' אין הכרעה כ"כ דההקפות הם אחר תפילת המוספין דאיכא למצדי ביה צדדי וכו' שו"ר בטור וכו' שכתב הר"ס כתב וכו' והנראה ממ"ש שאין נוהגים כן וכו' שהם אחר המוסף עכ"ל:
והנה הן אמת דמדברי מרן אין הכרעה כ"כ כמ"ש מני"ר אמנם בתחילת דברי השור שפתיו ברור מללו דההקפות הן אחר המוסף מדכתב סדר התפילה עד אחר המוסף ואח"כ כתב אומרים ההושענות וכן נראה מפשט דברי מרן הב"י וע"ז מביא ס' ר' סעדייא וכו' אלא שאין נוהגים כן לא כמו שכתבתי וזו אינה צריכא לפנים:
והנה בעת'ה ויבא יעקב על מה שמני"ר אתא ואייתי מתניתא בידיה מב' לשונות הז"והק שצריך לעשותם אחר המוסף עד שמפני זה תמה על הרבנים שהסכימו לעשותם אחר ההלל ואין גם אחד הלך ברג'ש מב' לשונות אלו וכו' וכ' עוד שבדברי האר"י ותלמידיו ז"ל לא יש בירור בדבריהם וכעת אין ספרי הקבלה בידי עכ"ל לשון הזהב וש'ב יעקב דהן קד"ם דברי המקובלים מפי האר"י ותלמידיו ז"ל ברור מללו שצריך לעשותם תכף אחר ההלל והילך לשון האר"י ז"ל בס' הכונות ע"י הלולב נכנסים ז' חסדים דאור פנימי מז"א לרחל וכו' וע"י הנענועין יורדת הארת בחסדים ומתפשטים בז' תחתונות דז"א שהם סוד הלולב ומיניו וכו' וכבר נז' לעיל כי לעולם אור הפנימי נכנס קודם אור המקיף ולכן אחר נטילת לולב ונענועיו בברכה ובהלל אז עושין ההקפות כי גם ענין ההלל הוא נעשה עם נטילת לולב להמשיך החסדים הפנימים וכו' יע"ש הרי בהדייא שתכף לנטילת לולב עם ההלל אז עושין ההקפות:
ועוד ראיה ממ"ש בס' הכונות וז"ל ענין נטילת לולב אחר תפילת שחרית קודם מוסף כי אז עדיין היא עמו פנים בפנים מהחזה ולמטה אבל בתפילת מוסף עלתה יותר למעלה ע"כ וזו ראיה חותכת שהרי כבר ידוע שאם לא נשלם תיקון אחד לגמרי אינו עולה למדרגה אחרת יותר עליונה וכיון שהפנימי והמקיף תיקון אחד הם אחים לא יתפרדו איך יתכן שאחר שעלה בתפילת מוסף לחב"ד ובחזרה לכתר בקדושת כתר כידוע שירד ליקח המקיפין שהם מהחזה ולמטה ח"ו הס כי לא להזכיר וז"ל הרב מהרח"ו ז"ל בס' נגיד ומצוה להדליק נר של חנוכה קודם נר של שבת ביום שבת עולה עד כתר שלה וכו' לכך ראוי להדליק נר של חנוכה שהיא בנה"י קודם שידליק נר של שבת כי ראוי להעלותה ממטה למעלה כנז' ואיך ידליק של שבת ואח"ך נר של חנוכה יחזור למטה דנה"י ח"ו הרי בהדייא שאיך וכמו צריך ליזהר בענין עליות שיהיו כסדר ולא יהיו בהפך ח"ו ויעויין בס' שומר אמונים תשו' למהר"י אירגאז ז"ל בסוף הס' לענין ברכת הלבנה ביו"ט או בשבת:
ועוד כתוב בס' נגיד ומצוה טוב לעשות הקפות תכף אחר ההלל והטעם הוא כדי להמשיך המקיף הכף אחר שכבר נכנסו פנימים כי הנענועין להמשיך וכו' וההקפות וכו' וטוב לסמוך זה אצל זה בלי הפסק בנתיים עכ"ל הרב ז"ל והדברים עתיקים כי תכף לפנימי שמירת המקיף כידוע לי"ח וא"כ אחר דכבר כתבנו כ"ז מדברי האר"י ותלמידיו ז"ל דצריך לעשותן אחר ההלל הרי בודאי מוכרחים אנו לפרש כונת דברי הזוהר באופן שלא לעשותו לאר"י החי חולק על דברי הזוה"ק:
ואבא היום לפרש כונת הזוהר על ראשון ראשון באחד משני פנים ויצא הראשון ל' הזהר שבפרשת ויקרא נוכל לפרש כונת הזוהר ששאלת הבת יחידה או המזבח דדא ודא חדא היא כידוע לי"ח היתה בשעת הציווי שנצטוו ישראל על הקרבת פרי החג ואז נתן הקב"ה הקפת המזבח שאם נאמר שאחר ההקרבה באה השאלה ואז נתן הקב"ה ההקפות א"כ מוכרחים אנו לומר שבשנה ראשונה לא היו הקפות או לפחות ביום א' וזה אין הדעת סובלתו ואם נאמר דב"ב אחר ההקרבה נצטוו ג"ז דוחק. ברם אם נאמר שהשאלה היתה בעת הציווי כדכתיבנא ניחא ואז באת השאלה ובישרה הקב"ה פרקטא וכו' דשוי ככלהו ואז ותעבור המנחה על פניו ואם כן אין מדברי הזוהר ראיה: ובהכי אשכחנא פתרי למה שיש להק' מדברי המדרש לדברי הש"ס וז"ל המדרש רבה פרשת בהעלותך את מוצא י"ב שבטים הקריבו ושבט לוי לא הקריב והיו מצירין משל וכו' אמר הקב"ה לאהרן כל השבטים עשו חנוכה ושבטך לא עשה לכך נאמר דבר אל אהרן ע"כ עוד שם סמוך ונראה וז"ל את מוצא י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים גם כן הקריב וכו' חוץ מנשיאו של לוי וכו' א"ל הקב"ה אל תתיירא לגדולה מזו אתה מתוקן דבר אל אהרן וכו' עכ"ל הרי בהדייא מדברי המדרש הנז' שאחר הקרבת הנשיאים היה מיצר אהרן ובישרו הקב"ה בהדלקת הנרות וקשה מהא דאמרינן בהניזקים ח' פרשיות וכו' ופר' נרות וכו' ופרש"י ז"ל פרשת נרות בהעלותך את הנרות לפי שב"ב התחילו להדליק הרי דביום א' שהתחילו הנשיאים להקריב התחיל ג"כ אהרן להדליק הפך המדרש הנז"ל ודוחק לומר אגדות חלוקות הן דמלבד דזה כלל גדול בתורה דכל כמה דאפשר לשווי משוינן דלא ליפלגו אהדדי עוד בה דאם איתא כפי פשטיות דברי המדרש שאחר הקרבת י"ב נשיאים בא שאלת אהרן נמצא שבי"ב ימים הראשונים לא הדליקו נרות וזה כמה מן התימא ואם נאמר ששאר השבטים הדליקו גם זה תימא שפר' בהעלותך לאהרן נאמרה אמנם כפום מאי דפירשנו דברי הזוהר הנז"ל ניחא לן גם כן דברי המדרש הנז"ל דכל מה שהיה מיצר אהרן היה אחר הציווי ולא אחר ההקרבה ואחר שהקריבו דנקט המדרש ל"ד ור"ל אחר שציוה שיקריבו:
עוד נרא' לפרש כונת דברי הזוהר הנז"ל באופן אחר והוא דהאושפיזין הנז' כאן בדברי הזהר הן הן השבעה מינין הן הן השבע אושפיזין וכמפורש יוצא בהדייא בזוהר פרשת ויחי דף ר"ך ע"ב ודף רכ"א ע"א ומה שיש לעמוד בדברי הזוהר הנז' כעת אין ספרי מפרשי הזוהר בידי לעיין בהם ע"ד הזוהר הנז' וכן נמי מפורש יוצא מדברי הזוהר פר' אמור דף ק"ד ע"ב וז"ל מתל למלכא דזמין אושפיזין וכו' ע"כ אנא ואתון אשתדלנא כלהו באושפיזין וקרבתון קרבנין על שאר עמין. אבל אושפיזי מהימנותא במלכא משתכחין תדירא. הרי בהדייא דהשתדלות אושפיזין לחוד והקרבת קרבנות לחוד ומ"ש אח"ך אבל אושפיזי מהימנותא במלכא משתכחי תדירא וכו' לאו למימרא דהן אושפיזין אחרנין אלא הן האושפיזין שכתב בתחיל' אלא שבאלו הימים עשה סעודה להם ואשתדל הוא והם בהון ודוק' והשבע' אושפיזין הנז' הן הן השבע' ספירות חג"ת נהי"ם כידוע לי"ח עיין בפרשת פנחס דף רכ"ה ע"ב:
מעתה נוכל לפרש דברי הזוהר הנז"ל עפ"י אופ"ז למלכא דומין אושפיזין ואתעסק בהו היינו ענין נטילת ד' מינין שהן שבעה כידוע ואינון אינון השבעה אושפיזין ואתעסק בהו להמשיך הפנימיות לז' ספי' חג"ת נהי'ם ואו בא שת הבת יחידה בגין אושפיזין לא אשגחת עלי א"ל פרקטא חדא אסליק לך בכל יומא דשוי ככלהו והיינו דמקיף גדול מהפנימי כידוע וזהו דשוי ככלהו ורוק ואין ספק שלזה כיון המפרש בזוהר דפוס ליוורנו שכ' למטה פרקטא חדא בריכה של מים ע"כ ר"ל שהם חסדים מגולים ודוק ושלה זאת נמשך גם כן בשעת ציווי הקרבת פרי החג ותיבת כך דנקט הזוהר פירושו הוא ג"כ בכל יומא ויומא וכו' ואז ג"כ באת השאלה ולי מה אנת יהיב והשיב הקב"ה בכל יומא ויומא יסובבון ליך באופן דשאלת הבת יחידה והמזבח נמשך הן בענין לקיחת הד' מינין שהן הז' אושפיזין והן בהקרבת הקרבנות וכיון שהמתנה טובה שניתן לה שהן המקיפין בא מכח נטילת הז' מינין שהן האושפיזין מעתה נוכל לומר שהקרבת הקרבנות באים אחריהן ויסובבון ליך הוא מקודם שהיא אחר הנענועים וקודם ההקרבה ומנה אחת אפיים. חשובה היא לפני שעולה לשתיים. ודבר זה שכתבנו מלבד דכן הוא האמת דהאושפיזין הן הז' מינין כנז' זאת ועוד דאם נאמר דהן רומזים לשרים סיום דברי הזוהר דנקט בלשונו דשוי ככלהו לא ניחא כלל כי רב המרחק בניהם ברם לפי מ"ש א"ש ודוק באופן דאין מלשון הזוהר הזה ראיה דאיכא לפרושי כמו שכתבתי:
וקצת משמע מדברי הזוהר פ' ויחי הנז"ל שאחר גמר הנענועים וההקפות אז מקריבים הקרבנות שכ' וז"ל דכל אילין אינון אושפיזין וכו' ע"כ חדוותא דכולא חדותא דאושפיזין ואפי' א"ה חדאן בהאי חדוותא וכו' וע"ד קרבנין בכל יומא וכו' עכ"ל משמע שאחר שנשלם ונגמר חדוותא דאושפיזין בענין הנענועים וההקפות שהיא חדוותא בשלימו אז בא חדוותא דידהו והיינו הקרבת פרי החג ודוגמא לזה ענין שעיר המשתלח שאחר שהיו נגמרים כל העבודות שבפנים אח"כ היה משתלח השעיר למדבר ודוק:
עוד כתב כת"ר ני"ו בסיום ראייתו מל' הזוהר דויקרא וז"ל א"כ מן הראוי הוא להיות בתחי' קס"ת שקורין פ' הקרבנות החג ואח"כ תפילת המוספין דכנגד קרבנות תקנום וכו' עכ"ל וחזיתיה לדעתיה דמני"ר דכמו דקס"ת הוא במקום קרבנות כך תפילת המוספין ג"כ ולזה ויאמר יעקב דלא כן אנכי עמדי דהן אמת דקס"ת הוא במקום הקרבנות ממש זו חליפת זו כמו שמפורש בהדייא במס' תענית הביאו הטור סימן רפ"ג אמנם תפילת המוספין אינה במקום הקרבת הקרבנות ממש דתיקון הקרבנות לחוד ועלית התפילות לחוד כידוע לי"ח ומה שאמרו בפ' תפילת השחר תפילו' כנגד קרבנות תקנום לאו למימרא דנכנסים התפלות במקום הקרבנות אלא דאסמכוהו הקרבנות יע"ש וראיה דבזמן המקדש היו מתפללים ג"כ שהרי כנה"ג תקנום ודוק: מעתה אבא נבא ללשון הזוהר הב' שהביא כת'ר נר"ו מפ' תצוה שלפי הנראה לע"ד אדרבא משם ראיה לדברי המקובלים שתכף להלל ההקפות וז"ל הזוהר ת"ח בעוד דאינון שחר ממנן חדאן וכו' אינון מתקני וכו' באינון זינין בחדוה בהלולא ולאקפא מדבחא עכ"ל ואין ספק שהלולא שכתב הזוהר הוא על ההלל וא"כ משמע בהדייא מלשון זה כדברי המקובלים שתכף להלולא דהיינו ההלל לאקפא מדבחא אלא שמלשון הזוהר נראה ששניהם באים בב"א שכך הם דברי הזוהר בעוד דאינון וכו' אינון מתקני כורסייא וכו' דהיינו שבעוד שהיו מקריבים היו מקיפים מ"מ נקוט מיהא פלגא שההקפות הם תכף אחר ההלל ומה שהיו מקיפים בעוד שהיו מקריבים אפשר דוקא בזמן בהמ"ק שהיה באפשרות שבעוד שהיו מקריבים היו שאר הכהנים קוראים את ההלל ותכף היו מקיפים לא כן עתה שאינו באפשרות לעשות שניהם בב"א לא בשעת קס"ת ולא בשעת תפילת המוספין לפי סברתו ומאחר שאינו באפשרות ודאי שראוי לעשותן תכף אחר ההלל מאחר שכן הוא דעת כל המקובלים וככל הרשום בכתב לעיל וזאת אינה צריכא לפנים שמדברי התרגום ב' אין ראיה דאיכא למימר בפשיטות דהמן הרשע לא דק בלישניה לשון מדברת גדולות או שהתרגום לא נחית להכי ויותר טוב לומר כן ולא יחלוק התרגום. ב' עם דברי המקובלים. אסיפא דמילתא בהא סלקינן ובהא נחתינן שדברי המקובלים יתד בל תמוט ומינה לא תזוע וכבר זה כמה שנים בימי חרפי מקדמוני היה נלע"ד לעשות פשר דבר באופ"ז ולעשות רצון כלם דהיינו שתכף לקריאת ההלל יקיפו התיבה בלי אמירת הושענות וסידור ההושענות יעשו אחר המוסף שתיקון המקיף אינו ראוי באמירת ההושענות זכורני כי בו בפרק הרציתי הדברים לפני מי שגדול מרן מלכא הרב המופלא תנא דבי אליהו עניו זלה"ה והוא אמר לי שטוב הדבר לעשותו אלא מה אעשה ואי איישר חילי חוכתי ואעשנה בע"ה ותו לא מידי מעתה עט"י המדברה אדברה נא שלום להבן יקיר יקירנו. מחמד עינינו ביודעו ומכירו הרב ועצום אחד היה אברהם אוהבי והוא כלבי שר האלף וכבר הייתי חפץ להשתעשע בר"ק ולבא באחת ארוכה אך מה אעשה דטרידנא טובא מעול הצבור והיחיד וטרדות הזמן הקפונו. סבוני גם סבבונו מכמה אנפי וזוהי סיבה ג"כ ואחר עד עתה מלהיות מבעלי תשובה ע"ד פתגם רק אין דבר זולת חלות פ"א כסא כבוד תורתו ירום ונישא וגבה.. ממעל לחש'ב אחשב'ה רחמנא ברבות הטובה טובה כפולה עאכ"ו ותפארת בנים. ורוב הונים. הון רב. הכ"ד החותם באהבה רבה והוא:
הצעיר:
יעקב אביגדור:
ס"ט: