לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן קכב
אנשי חיל יראים את ה' מרבים. עושי' מאהבה צדקה וחסד עם שלמים וכן רבים. מראיהם ומעשיהם כלם עפ"י חכמים הנעימים והנאהבים. ורגליהם דגל ישרה המישרים אורחותם ומצדיקי הרבים. אמרכלים וסגנים נקובי עם חביב אישור כולל טובי העירה ייאנינא יע"א וגובה להם נושא הצנה וסוחרה דגלה של תורה הרב מאריה דאתרא כר"ש יאיר לעד גם שמיהם יערפו טל וברכות שמים מעל יבואו ויחנו עליהם ועל זרעם ועל כל אשר להם מסביב אכי"ר:
קול הקרב בשלמא רישא נכנס ראשון עושה שלום שלמי חובה ושלמי נדבה שלמים מרובים כטל השמים וכרביב ומציל עני יאודה ועוד לקרא ש צוה למען ירבו ימיהם בטוב ובנעימים ואת הסלעים למינהו והעושר והכבוד זר זהב סביב וזרעם נכון לפניהם סמוכים בסמיכה דרבנן מוקפים עטרה סביב כיר"א. קול קורא דרך המדבר אליכם אישיש אקרא אערכה ואדברה וזה חזיתי ואספרה דב"ר אמת לאמיתו וענתה השירה כי למן היום אשר לרצון בעל הרצון יתעלה הביאני המלך מלכו של עולם לרעות צאן קדשים קהל עדת בני ישראל אשר בעיר הזאת קורפו יע"א הטילו עלי חובת האתרוגים ושמוני נוטרה להרים מכשול מבניהם וכאשר ישלחו אותם מהכא להתם לערי אדום הקרובות והרחוקןת לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל אלי היה הדיבור להעיד עליהם בתע"ג בכתב היוצא מתחת ידי ע"כ נתתי דעתי והיו עיני ולבי לדרוש ולתור בענינם בדרישה וחקירה כדת של תורה ומכלל מה שנתברר אצלי בראיות מופתיות חותכות ומכריעות הוא שאתרוגי פארגה הנודעים בשם הוא שם כולל לפארגה וסביבותיה דהיינו ראפיזה ואייא ולא יצוייר ביניהם שים הפרש הראיה הראשונה היא ראות העין אשר לא תוכחש בעולם כי בנוהג שבעולם כאשר עלה על לב איש להסתפק בדבר מה אומרים לו פוק חזי והיא ראיה שאין עליה תשובה ואם אמרו שאין החי מכחיש את החי במכ"ש הוא שאין אדם יכול להכחיש את עצמו במה שהוא רואה בעיניו והרי עינינו הרואות שהם שוים ביופי צורתם והידור תמונתם וכן בסימני כשרותם ואין הבדל ביניהם הם אפי' כמלח נימא וגם הסמוי מן העין לא יוכל להכחיש מה שכל העולם רואים וא"כ מאין הרגלים לקים ולמנות סדר הגדלות להיות דברים אשר לא יעלו במעלות ולעשות מצות חבילות חבילות ובאמת משונה נחלה זו מכל נחלות כי היא תעורר מדנים נזיקים וחבלות בערים ובמדינות ובתוך מקהלות וכל השומע אלה הדברים לבו כחלילים יהמה והלך בצערות שבע כפולות ואשר על ידה השנית היא ג"כ מזה הסוג דהיינו שלא תתכן בה ההכחשה והיא זאת כי ראפיזה זאייא מימי עולם ומשנים קדמוניות על עיר פארגה יחשבו כי הם בורגנין שלה ואפי' שמם לענין האתרוגים נבלע בתוכה ובאמת אמדו כי הבא לקנות אחוזת בית או נחלת שדה וכרם צריך לסמן מצרי המקום מכל רוחותיו למען אשר ידבקו איש בנחלתו ולא יסיג איש את גבול רעהו אמנם בסוד הסיבה הזאת ודאי יבטל המסובב וכאשר יהיה האופן שנצטרך לדבר על ענין כענינינו דהיינו להודיע טיבם של האתרוגים מה לנו ולדברים אלו לסמן ערים נכחדות הבור והידות ולדרוש בי"ג מידות כרמים ושדות הלא מעתה יקומו נא הנערים ויצחקו לפנינו ובזוז'י דבזוז'י זה אומר בכ"ו וזה אומר ראו נא כזה. כלם אחוזי. דל ורזה ונבו נבזה. באמרם אטו רבנן ומפקו לזמנייהו בשה פיהי המוחש לא יוכחש ואין אדם בדאשו חש. על דבר כזה.כי הרוצה לראות יבא וידחה וממילא ידע אם האמת עם זה או זה. ומי יתן ידעתי תוך יפתח בשער פיהו החולק. ומה ידבר ומה יצטדק והוא לא ידע באשו כי האמת תתפח לו בסנדלה על ראשו ועלה באשו ואם כנגדה פניו יעיז הטיל חכה לתוך פיו וישיב על עקב בושתו. ומשנה שברון ישבר חלף עזותו ומלא רועים עליו יקרא שוא תהיה תמורתו ועוד בה שלישיה כי זאת לפנים מודעא. ומקצה השמים נשמעת. לכל בר דעת. בענין האתרוגים ושומה היא בפינו מעולם כי כל האתרוגים הגדילים בע"ד פארגה וסביבותיה כלם בשם פארגה נקראים כראוי והגון להם ולא היה אדם בעולם שעלה על דעתו דבר אחר אפי' בדמיון ומורא שמים אשר על ראשי יעיד עלי שכמה פעמים דרשתי וחקרתי לבאים לבקש העדות והגלוי והייתי ואומר להם למה לא תזכירו שם הפרטי של המקום אשר ממנו לוקחי' האתרוגים והיו משיבים כי כלם על שם פארגה יקראו הא קמן רובא וחזקה ועוד בה חזקה שיש עמה טענה אשר אין עליה תשובה. והמעדעד כנגדה ידו על התחתונה והיה למשל ולשנינה. והאמת זרועיה תפריח כגנה. והחוסים בה תתענג בדשן נפשם מדובשה ומשמנה. זאת נחלת עבדי ה' אמת אל אמונה. והחוסים בתורתו תורת אמת עדות ה' נאמנה. עפ"י הדברים והאמת הלה היו כל העדויות אשר יצאו מתחת ידי באמת ובאמונה. דברתי עד הנה על העבר הלא מעתה אדברה וירוח לי על הווה מליצי רעי דעו אפוא כי ביום שבת קדש שעבר בא אלי כתב אשר נכתב מאת הרב. של טריאיסטי נר"ו ויהי כפתחי אותה בליל מוצאי שבת קדש מצאתיה כל תנויי דידה בענין האתרוגים ובפרט על כל הקורות אותם בשנה שעברה ובתוך דברי דבריו כותב וז"ל כי רבני פולין כתבו לי דברים קשים כגידין על שסמכתי על עדות מעכ"ת עכ"ד. ופירושם של דברים אלו במראה ולא בחידות הוא שרבני פולין מאשימים אותו על שסמך על עדותי ומי כהמון ישראל אשר לא יקרע סגור לבו על שמועה רעה כזאת. ואש חוקר בקרבי בהעלותי על לבבי כי מידכם ובסיבתכם נהייתה הרעה הזאת כי חכם עירכם מהר"ר גבריאל יאורה כתב ונתן ביד הירש דוד מינץ או גירי דיליה מכתב אשר המכוון ממנו להטיל מום בעדותי. וכי ראה הד"ם כי אזלת יד החכם כמהרי"ג הנז' להעיד הפך עדותי קיים בעצמו תחי' מהמר"ם ז"ל הרוצה ליחנק יתלה עצמו בכתבו של כמהרי"ג הנז' ובכתב אשר הדפיס הד"ם קראו בשם מודעה רבה כתב וז"ל רבים נמשכו להזיל זהב מכיס על סמך עדות שקר עכ"ל לשון אפעה הא קמייכו דברי הר"ם בדמותם בצלמם. מעתה במטותא דמר החכם מאריה דאתרייכו הלא היה לו לשום כחותם על לב מאמרם ז"ל זונות מפרכסות זו את זו ת"ח לא כ"ש ואם ח"ו שכח היה להם להזכירו לפניו ועוד למה זה לא ראיתם את הנולד כדרך כל ירא את ה' וחרד על דברו. האנשים סוחרים מתגרים זב"ז על בצע כסף העל אלה תופסי התורה מתנגחים שלא כהלכה. ומתבזים בכל ערי המישור על שלכ'ה בלי העמדה והערכה. היעלה על הדעת שלא אודיע צערי לרבים ונכבדים חכמי ישראל המכונות והעמודים העומדים על הפקודים ובעם דודים המה יעמד למשפט. המה ידינו את דיני. המה יתבעו את עלבוני באיש או אנשים אשר זדון לבם השיאם עון אשמה לבטא בשפתים דברים אשר כל שמעיהם תיצלנה אזניו ולא די להם אלא. שהוסיפו על חטאתם פשע ומכתבי עמל כתבו וחקקו אותם בעט ברזל ועופרת העל זאת אחריש העל זאת אתאפק והגם כי תלי"ת אני מיחל וסולח לכל מאן דמצער לי מ"מ בכגון דא. לא נתן להשבון דדא שניה כי יש בה הוצאת שם רע כמתבאר מתוך הירושלמי הביאוהו ההג"מ בפ"ב מהל' תשובה וזכר עשה רמ"א בהגהותיו על השלחן הטהור א"ח סימן קתר"ו ובפרט הכא בנ"ד דהוי אתרא דלא ידעי לי ומוכרח אני מפני כבוד שמים ומפני כבוד תורתנו הקדושה לתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו משפט אמת אדון לאשורו. אמנם שמעו חכמים מילי הגדתי היום כי הטוב והישר להשקיט ריב ומצה ומטרם הרים קן קולמוסא לעלות לצבא. ולצאת באוכלוסא. הטוב טוב הוא להחזיק במעוז המידה השביעית ממידות החכמים שהיא להודות על האמת ורבן של נביאים האיש משה איש עניו קבל תשובת אחיו אעפ"י שהיה תלמידו והודה בפניו. ואנחנו המתפארים להיות תלמידיו. לן יאות למתבע מיניה אולפן ובכן החכם כמהרי"ג בחכמתו יתקן את אשר עותו יפרש את שיחתו. ויתקן את דבריו באופן שלא תוכחש האמת וגם לא יסתור את עצמו וזהו כבודו של חכם וזוהי תפארתו. כי מודים דרבנן היינו שבחייהו ולהיות לבי שקט ובוטח ביראת חטאו של החכם כמהרי"ג אנכי תקנתי ארש נכוחית יסודותיה בהררי קדש ובאר על הלוחות ושמתיה תוך כתבא דנא כדי שהחכם כמהרי"ג יראנה ויבחיננה במבחן שכלו. והיה אם תמצא חן בעיניו מהר ימהרנה לו ואם לא תישר בעיניו אחרת יקח. לו אך ורק שצריך שיזכיר בה יעין כל הדברים אשר אנכי הזכרתי בזאת אשר עשיתי כי בזולת זה לא יתכן שיתברר האמת וחומת השקר אשר בנו בני אדם על ידי כך ערער תתערער וצריך גם כן שתהיה כתובה בכתב אשורית כאשר גם אני כתבתיה מפני שאין בני אשכנז בקאים בטיב המושיטה הספרדית ובפרט כתב אשר נכתב בערי טורקייא. כה דיבר האיש נושא עול אהבתכם על שכמו לכבוד ולתפארת שש ומתפאר בכבודכם מזהב ורב פנינים דר וסוחרת. זכרונם בפיו כצוף ומן ואם מך הוא מערככם. עושה תפילתי קבע יתמיד האל חדות שלות מעוזכם. כנה"ר גם חסידה וכנא ה כותב וחותם ביומא דהילולא דרשב"י זי"ע ועליכם ומישרי"ם כל מעגל טוב לנו ולכם. כזרא הצב"י והוא בעיניו נבזה ונמאס ע"ה:
יהודה ביב ' אס:
ס"ט בלא"א הרב החסיד כמוהר"ר:
שמואל זצוק"ל:
שע"ה:
לפני מלכים תתיצב את האורים ואת התומים טובי העירה ייהנינה יע"א וגובה להם איש על העדה דלביש מדא דאתי מיאודה נר"ו אתה ה' תשמרם וכצנה רצון תעטרנו תעטרם כיר"א:
למאן דקרי ותני לית ליה שיעורה. והיה לבאר כל מידי דסתום כל שאינו נקו"ב מדרבנן עשאו פתוח נהר'א נהר'א. הלא הוא הוד והדר מע' הרב המופלא וכבוד ה' מלא כמהר"ר נר"ו יאיר ויזהיר כזוהר המאורים נס"ו.
רישא דברי הקול דרכו של איש לקדם וכשאני לעצמי תולעת ולא איש במה אקדם האהן בכורי בכורי קו"ל לא ידעתי לכוין אימרא אפי' שית' קלה כא' הריקים אבל לישרי לן מר לברך את המוברך טומום של ברכות ומסכת שמחות יחולו על ראשו ל'ו יהיה למנה וינטלם וינשאם גמר קיחה קיחה נס"ו: ואבא היום להודיע למני"ר מקבלת האגרת אשר כוננו ידיו לכוללות עירינו יע"א והיא צועקת מר ממררת זה בא בקורת'ו העיר קנו שילו'ח הק"ן נהג בארש ראשו ורובו בציק'א כי הגם שעלו בו טרדי'ם הוא ענ'ה מקרי'ן מפריש שנה ופירש ונישנית בערבות וזה אשר דיבר אדוני האר"ש כי מהר"ר גבריאל יאודה כתב ונתן ביד הירש דוד מינץ מכתב אשר המכוון ממנו להטיל מום בעדותי וכי ראה הד"ם כי אזלת יד החכם כמהרי"ג הנז' להעיד הפך עדותי קיים בעצמו תחילת מאמרם זל הרוצה ליחנק וכו' ותלה עצמו בכתבו של כמהרי"ג ובכתב אשר הדפים הדם קראו בסם מודעא רבה וז"ל רבים נמשכו להזיל זהב מכיס על סמך עדות שקר עכ"ל לשון אפעה הא קמייכו דברי הר"ם בדמות' כצלמם מעתה במטותא דמר החכם מאריה דאתרייכו הלא היה לו לשום כחותם על לב מאמרם ז"ל זונות מפרכסות זו את זו ואם ח"ו שכח היה לכם להזכירו לפניו ועוד למה זה לא ראיתם את הנולד כדרך כל ירא את ה' וכיוצא דברים הדברים ובראותי את הרשום עמדתי משתומם ונוראות נפלאתי איך אדם גדול כמותו ומי כמוהו מורה יצאו דברים הללו מפיו מבלי ראות כתב'י שלא באומדן דעת ועל סמך דבריו הללו כתב עלי דברי כיבושים שהיה לו לשום כחותם על לב מאמרם ז"ל ואם שכח היה לכם להזכירו לפניו וכיוצא בדברים האלה כאילו ממש ראה כתבי בחתימת ידי והן אמת שמעכ"ת יודע מיעוט ערכי אבל על כל זה לא היה מן הראוי לחשדני מבלי ראות כתב ידי זאת ועוד אחרת לא יכולתי לירד לסוף דעתו דעת עליון מה צורך היה לכתוב' האיגרת בכוללות העיר יע"א ולו יהי כדבריו ח"ו שהמכוון מכתבי היה להטיל מום בעדותו מ"מ היה לו לחוש מה שאמרו ז"ל על פסוק וכשלת היום וכו' כסוהו כלילה וגמירי וכוסה קלון ערום והן בעון כל ימי כולם מכאובים מטרדות הזמן בלתי נאמן וזה הוסיף על מכאובי גם זו לטוב יתן למכהו לחי כתוב ישבע בחרפה וראוי והגון לקבל עלי הכל לכפרת עונותי אכן רוח היא באנוש וכל חד וחד מאי דסבירא ליה קאמר ומה יתאונן אדם חשוב כמת כמוני היום כי יתן אל לבו שרשי מחצב אנושתו ואני תולעת ולא איש כבן שנה עד מדרך כף רגל עם הארץ מדרס לפרושים ברם הנה בשמים עדי וסהדי במרומים כי מעולם לא כתבתי כי אתרוגי ראפיזא ואייא אינם כשרים וראויים לצאת בהם ידי חובה גם לא כתבתי כי האתרוגים של ראפיזה ואייא אינם יכולים להחשב על עיר פארגה כי הם רחוקים וכיוצא בדברים הללו והן בעון חבלי טרדי הזמן המה היו סיבה דעצירא'ה שלא אחזו בידי בעכב טופס כתבי אבל שלי"ת שהשאיר לנו פלטה שהנבון שמואל משה הי"ו ידו אחז בעכ'ב טופס כתבי והנה לפני אדוני לשונו כאשר אמר לי הנז"ל שזהו הטופס מכתבי אות באות תיבה בתיבה. בשבטי ישראל הודעתי נאמנה איך היום בא לפני הגביר שמואל משה מתושבי עירנו יע"א ואמר לי ידוע להוי למע' איך היום חמשה לחדש אפריל מחדש הנוצרים משנתינו זאת שנת התר"ה ליצירה קניתי האתרוגים מכל גינת פארגה אחד מהם לא נעדר לשני שנים רצופים דהיינו שנה זו שנת התר"ה ושנת התר"ו הבע"ל אילטיזאמי כנהוג וקנין זה היה בעדו ולשמו של הגביר הרב מורינו רבי אלכסנדרי זיסקינד מינץ בראדי מטריאיסטי יע"א באופן שאי אפשר שימצא לשום אדם אתרוג מגידולי פארגה זולת מהקונים מהרב הנ"ל ואם המצא ימצא באיזה איש הן ישראל הן גוי אתרוג מגידולי פארגה שאינו קנוי מהרב הנ"ל בודאי שהוא גנוב או גזול ופסול כמ"ש ז"ל ועד"א באתי על החתום אני עני משרת פה עיר ייאנינ"ה יע"א היום כ"ט ימים לחדש תמוז שנת התר"ה ליצירה והכל שו"ב וקיים:
הנה בעתה חתימה מעין פתיחה קול פטר רחם לה' רחמין למבעי אין רגע בלא פג'ע מציל אני למען יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים כשני שיהו במילואותיו והיו ברבות הטובה כנפשו הרמה וכנפש מעתיר בעדו: הצעיר:
גבריאל:
בכר יאודה:
ס"ט:
יום א' בשבת כ' לחדש סיון המוכתר בתורה מש':
ומישרים:
אחי ומרחמי לי הנפש גם לבב. הוא יתר הוא חובב. אישור כולל החה"ש והכולל עצו"ר כמוהר"ר:
גבריאל בכר יאודה נר"ו יאיר והוי זהיר כיר"א:
מאחר עלות שלמים ועולות מאליפות מרובבות כזויות מחוטבות הדא אמרא כי אמש בעת ובעונה הזאת בהו אלי איזה אנשים סוחרים ממחק"ו ויאמרו לי כי איזה אנשים מבני קהלתכם הי"ו הלכו בקוכלנא לפני הקונסול אינגליז אשר שם בעיר ייאנינה ואכלו קורציהון של סי' חיים יהושע הי"ו וסי' אנדריאה אננליסי הנמצאים שם לע"ע באמרם כי האנשים הלה שלחו יד והפרו חק אנשי אמונה ופרצו גדר החרם דרגמ"ה בפתחם האיגרת אשר כוננו ידיו לי לשמי והיא בכתובים תשובה לכתב אשר אנא נפשאי כתבית לשם כוללות מחנה קדשכם יע"א ועוד בה העמיסו על האנשים ההם שעיכבו האיגרת הנז' אצלם ולא קיימו בה מצות שילוח אלו דבריהם אב"א תב"ת והימנותא תהא כי כל השומע והבא אל דברים אלו תמ'א יקרא כי אין אלו אלא דברים בטלים שאסור ליטפל בהם מפני ביטול בהמ"ד הלא אם חטאו ועוו ופשעו חיים יהושע ואנגליסי לא חטאו לא כנגדי א"כ איפה מי הכניס האנשים ההם בדבר הנוגע לי וכי אני מניתי אותם לתבוע עלבוני אנן ברידן ס"ל כי בעה"ר מצינן למיקם אנפשין חרם הואיל ונטפלו במשאות שוא ומדוחים והדברים מוכיחים כי תואנה הם מבקשים לחרחר ריב ומצה לתמוך סוכת שקרם הנופלת מוכרח אני לאשתעויי איזי גופא דעובדא היכי הוה ידיע להוי למר כי בעצם היום הזה נשלמו ט"ו יום מיום שהביאו לידי גי"ק וששתי בם כעל כל הון בראותי כי תלי"ת לא יצאתה במתכוין תקלה מתחת ידו דהיינו להוציא לעז על אתרוגי ראפיזה וחייא ולהבדיל בינם ובין אתרוגי פארגה לשום את אתרוגי ראפיזה ואייא למחראות בדברי מתלעות ובמות טלואות בנויים לבעל ולאשרות הם אלילי כסף וזהב אשר שמו בם כסלם לאלפים ולמאות דהגם כי בני אדם ארורים הם לה' החליפו טוב ברע ותלו עצמם בעדותו של מעכ"ת השתא אתי דיבור בתרא ומפיק מאודנייהו הבנין אשר בנו עפ"י דיבור קמא דהיינו העדות אשר מסר בידם ולשקלו למטרפסייהו:
ברם דא עקא כי האיגרת אשר מעכ"ת כתב לי כנז"ל היא מחוסרת זמן ואיני יכול להוכיח מתוכה זמן כתיבתה ונוסף כי החולק המורגל בזיוף מצי למטען כיזייפו חתימתיה דמר ומוכיח אין בינינו ומאן מפיס ובין דא לדא תהיה ח"ו האמת נעדרת ע"כ לא מצאתי תרופה למחלת שקרם ופחזותם ולהתם חלאת זוהמתם אין דרך לנטות ימין ושמאל כ"א לשלוח האיגר' עצמה של מעכ"ת ליד הקונסול אינגליז אשר שם כדי שיתקיים השטר בחותמיו ובכן תאלמנה שפתי שקר בראותם כי הכתב אשר כתב מעכ"ת אתאשר ואתקיים ע"י הקונסול ביום ח' לחדש גיונייו יום ארבעה עשר לחדש הזה הוא חדש סיון משתנו זאת ובזה אשים קנצי למילין ואני תפילה לדר בקשתא בעילתא יהא רעוא דליפוש חיי סגי ומסגי לעילא מן כל ברכתא כנה"ר וכנ"ה דשו"ט באה"ר הצב"י והוא בעיניו נבזה ונמאס ע"ה:
יהודא ביב'אס:
ס"ט:
בלא"א הרב החסיד כמוהר"ר שמואל זצוק"ל:
שע"ה:
קדמא ואזלא קדמה מזרחה החהש"ו בישראל להלל עצו"ר איש מיד"ה: גבריאל בכר יאודה נר"ו איש על העדה יורה דעה יבין שמועה בקהל עם ייאנינ"ה יע"א יהי שמו לעולם כיר'א הליך ונסוע מעיר קורפי יע"א לע"ת ייאנינה יע"א:
אקדמות מילין פתוחי אות'ם הכתבים הנפרדים ולע"ע רוכבים צמדים: קול שיש בו ידיעה בתחילה ואתייא מבנייא דברים שנאמרו בעליה. ועולים ויורדים נעים ונדים בתוף אלה הדברים והכי קראו להו בערבייא ע"כ אתייא ראשית ראשית. במעשה בראשית כדי שלא יתבלבל הקורא בקריאת הדברים למפרע. אחד הקורא ואחד השומע וליהודים תהיה אורה כי ובינו במקרא. וידעו לכווני אמרא. וגם האנשים הנגשים אשר בסערה נתחלף להם בן איוב לאויב וע"כ נסעו ממתקה וחנו במרה. הן עתה בשמעם את כל הדברים האלה מילי דממסרן ורבי היה מסדרן יכירו וידעו כי זאת היא התורה. אשר לה משפט הבכורה ויסעו מבני יעק'ן ויחנו במוסר'ה. וכח האמת וידה החזקה. תשים מחשך לאור ותופע עליו נהרא. וקערה תקים לדממה. ותשב לשלום רב כלי מלחמה ורוח סערה הבאה מן הצפון תחולל גשם נדבות ורב טוב הצפון. וצדיקים ישמחו יעלצו בהודע להם האמת כי היא המדה השביעית הכוללת כל ששה קני המנורה הטהורה. הנעשית מנובלות החכמה העליונה שהיא היא התורה כנודע לאשר נגה עליהם אורה זו תורה תורת אמת. וזאת היא מדת החכם באמת. ותור אדם המעלה לברור לחלקו האמת. מכל אוצר כלי חמדה. ויזבחו לאל תודה אידי ואידי בהודאה: אמר הצעיר יהודה ס"ט בן לא"א הרב החסיד בישראל וביהודה גדול שמו כמוהר"ר שמואל זצוק"ל למשפחת ביבאס מגלות ירושלם אשר בספרד וכאשר חרב השמד אותם שרד. כבודם בגולה הורד ולארצות המערה הפנימי ירד ומיום בואם שמה בנו לתורה הקדושה יסוד ובנין. ברוב מנין ורוב בנין. והרבו ישיבות ותלמידים לאלפים ורבבות. ולתורה שבכתב העמידו מגדל בנוי לתלפיות. ברבה בניות יתציבו לדרבא הוא התלמוד הקדוש זויות מחוטבות שרש"ת גבלת מעשה עבת ומעין החכמה מאתם יוצא. ומקור חיים עמם ימצא לרוות נכש שוקקה ורעבה מנובלות החכמה העליונה היא החכמה היושבת למלכות שמים ראשונה ופוק חזי מש"כ מוהר"י בעהמ"ח כו"פ בס' לוחות העדות די"ג ע"ב כי הרב המופלג החסיד וכו' מוהר"ר שלמה אליה בעהמ"ח ס ברכת אליהו שהיה רב בק"ק אוליינב וקאלטשין במדינת פולין יצא ממקומו והלך לארצות המערב ללמוד חכמת הקבלה למודיית ומעשיית עכ"ל הרב הנז' וגם משאר החכמות שמו בכליהם מנה אחת אפים אוכל מתיך פסולת מזוקק שבעתים ומראיהם ומעשיהם.
אין די באר כללותיהם ופרטותיהם כי הליכותם הליכות אלי מלכי בקודש וחומר"ם חומ'ר קודש. ועליהם יאמר האומר כי תלי"ת מעולם לא זזה שכינה מן המערב והגם כי לאפס הדפיס בארצות ההם לא נתפרסמו בעולם כל שמותם וכמעט נשתכחו רובי תורתם. מ"מ מתי מספר אשר מחמת איזה סיבה יצאו ממקומם. האירו ברקיהם תבל מחכמתם ולקום נתבסם כל ה עולם כולו מתורתם. ונראה בעליל כל מעשה תקפם וגבורתם ובהכי דלא תהוי האי מלתא כהלכתא בלא טעמא בעדי מסירה לחוד אמרתי אחבירה אליהם עדי חתימה והעידה לי עדים נאמנים קמא קמא הוא הקדוש רכב ישראל ופרשיו הרב אהרן בן חיים בעל מידות אהרן וקרבן אהרן ובנו הרב הגדול מעוז ומגדול אשר דלה מים מבורות עמוקים הוא הגדול מהראנ"ח בשו"ת הנודעים לי בשם מים עמוקים זולת השו"ת האחרות אשר לו הנקראים בשם שו"ת מהראנ"ח ודרשיתיו עה"ת תקצר היריעה מהכיל ענייניהם וחיבוריהם והערים אשר מלכו בהם אפס קצהו וראה הרואה בספרא נה"ד שם הגדולים ח"א (מער' א אות מ"ד ואות מ'ז):
לגדול בדורו ושמעו הולך מסוף העולם ועד סופו הוא הרב מהר"ד חיד"א זצוק"ל ושני בקדש היא הרב עיר וקדיש מהר"א אזולאי זלה"ה בעל זהרי חמה וחסד לאברהם אשר נהרותיו בצורים בקעו יאורים והיו לנחל נובע מקור חכמה ובינה ושאר חיבוריו אשר פעל ועשה ועזוזו ונפלאותיו הנה הנם בספר הנ"ל באותה מערכה אות נ"א. ושלישי בקודש הוא הרב מהר"י חאג'יז נודע בשערים שמו בעץ החיים אשר נטע בגן ה' הוא הש"ס ובשו"ת הלק"ט וקרבן מנחה ושאר חיבוריו הקדושים וגם הוא הוזכר לשם טוב ולתהלה בס' שם הגדולים הנז"ל (במערכת יו'ד אות ס"ד):
ואת אחרונים הרב המפורסם עיר וקדיש מן שמייא כמהר"ח בן עטר בעל אור החיים עה"ת ופרי תואר על יו"ד וראשון לציון וסחכ"ה על הש"ס קצת מגדולתו ונוראותיו וקדושתו ואמיתית חסידותו הנה הנם גם הם כתובים על ס' שה"ג הנז' במע' ח' בסופה ומשם באר'ה שהרב הגדול מהר"ר חיד"א מעיד מה שראה בעיניו. ואני הקטן חוטר מגיעו ונצר משרשיהם והרוצה לעמוד על אמיתות דברי ידרוש נא כיום בשו"ת הריב"ש סי' רל"ז ושב ישר יחזה מאן גברא רבה דקא מסהיד מלייהו כי זכו לשתי שלחנות והכא ר' קרו להו והתם ר' קרו להו הא לן והא להו ולמן העת אשר בר לארצות. המערב הפנימי נכדו של הרב הנז' אשר היה במו חיים כשם זקנו הנז' בהריב"ש) הוא הקדיש נשיא בית אב משפחתינו בארצות מערב הפנימי מאז ועד עתה לא פסקה ממשפחת בית אבינו תורה וגדולה השבח וההודאה לחי העולמים והאיש אשר תאוה נפשו להכיר גם שמו של מרן אבא ושם מו"ר זקני אבי אימא ידרוש נא ביום מעל ס' יוסף אומץ סי' מ"ג להרב הנודע בשערים שמו דבכל אתר ואתר מבררן שמעתתיה כי היה ה' עמו הוא מהר"י חיד"א זצוק"ל מה שכתוב שם בס' יוסף אומץ בענין שתי הלחם של עצרת ומשם יתברר לו האמת ויגיד לו האמת כי בצדק כל אמרי פי:
וחופש מצפון וחוקר כל חדרים הוא היודע ועד שלא היתה כונתי בכל הסיפור הזה להודיע תפארת יחוסי ומעלת משפחתי לעשות לי שם תפארת והגם דכל כי האי מילתא רגילי בה רבנן באשר עין רואה בספרן של קדושים רבני אשכנז ופולין הראשונים כמלאכים והאחרונים האיתנים מוסדי ארץ אשר הם לנו לעינים ולא זו דוקא בחבוריהם ובפסקיהם לא אף זו בחתימה גרידתא הניתנת על הדפסת הספרים חדשים גם ישנים חזינן להו לרבנן רבני שפין ורבני מאוותא דמר מגיע יחוסו עד הרב בעל הלבושים ומר עד הרב שכנא ומר עד הרב ב"ח ומר עד הרב תיו"ט וכן עד"ז מ"מ כשאני לעצמי שמתי לנגד עיני תשובת עקביא ב"מ לבנו כשאמר לו אבא פקד עלי חבריך ותוכן תשובתו היא היא גופה מאי דאמרי אינשי דרך צחות הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברינה נושא אלומותיו והנה בשמים עדי וסהדי כי מעודי ברחתי מן הכבוד כבורח מן הנחש וזאת היתה לי כי בעברי בשנת הת"ר דרך העיר הגדולה לאלהים פראג'א יע"א וכן בעיר פפד"מ יע"א לא הגדתי אפי' שמי ומה גם שלא נתעכבתי באחת הערים ההם יותר מיום אחד שהוא יום שבת קדש לסיבה שהייתי נוסע על הפאשט שלא. יכלתי להתמהמה עכ"ז לא עלתה בידי להסתיר את עצמי כי שם נמצאו ושם היו איזה ת"ח שהיו בישיבתי בעיר ג'יבילטאר יע"א ארץ מולדתי ואורחי ופרחי שעברו דרך עירי האנשים ההם גילו מה שכיסיתי ופרסמו מה שהסתרתי הם הכירוני לאחרים ומרוב ענותנותם וצדקתם של הקהילות יושבי הערים ההם כבדוני ונשאוני ומעטה תהלה יעטוני ועשו את שאינו זוכה כזוכה מ"מ אני עשיתי את שלי להסתיר אפי' שמי כי מימי היה לנגד עיני מאמרם ז"ל בתלמודא דבני מערבא בפרק עשירי דשביעית דגרסי' התם אמר ר' יוסי בר נש דתני חדא מיכלא והוא אזיל לאתר דמוקרין ליה בגין תרתי צריך מימר לון אנא חדא מיכלא אנא חכים עכ"ל ועל דא ודאי עין דמוע תדמע והלב ינוע כנוע עצי יער ושאר הגוף לא פלט ובפרט הרואה דברי הרב מהר"ש יפה דמותיב עלה דהאי מילתא דר' יוסי מההיא דאמרינן בפרק ג"ה דצ"ד ע"ב גבי הא דמכריזין נפל בשרא לבני חילא פריך הש"ס והא קא מטעי להו ומשני וכו' לבסוף העלה דכבוד מילתא רבתי הוא יע"ש בדב"ק ועיין במהרימ"ט בח"ב מתשובותיו שאלה ח' מהשמונה שאלות אשר בתחי' הס' שגם הוא הוק' לו כקושיית מהר"ש יפה ותריץ לה באנפי אחריתי מ"מ גם לפ"ד האי מילתא מרפסא איגרי ואיש נבוב ילבב בראות כל דבריהם על כן בררתי לעצמי להיות מן הצנועים ואפי' באתרא דלא ידעי לי זאת היתה לי מאז למשנה ראשונה ואחרונה. אשר ארשתי לי לעולם באמת ובאמונה. אך עתה הלאני וממקומי הוציאני ומר בחמת רוחי על דעתי העבירני. כי ראיתי חמס וריב יצור יצרנ'י. ואם הדברים היו מגיעים דוקא למילי דעלמא נאמן עלי הדיין שלא הייתי מזלזל במצות אל תען כסיל הבאה בקבלה אכן בראותי שהדברים מתגלגלים ובאים עד דברי תורה או אפשר לומר ונקה כי אבי שבשמים פקד עלי ענה כסיל וההוא בד"ת כתיב כידוע:
הלא מעתה שמעו מלכים מאן מלכי רבנן האזינו רוזנים לקדושים אשר בארץ אלפי שנאן המאורות הגדולים אשר נתן אותם ה' ברקיע השמים להאיר על הארץ על ישראל ועל רבנן גופא דעובדא היכי הוא בסדר ובמנין כל ענין וענין ובעה"י. בטחתי כי בהגלות נגלות האמת דברים כהוייתן בקומתן ובצביונן גדולים צדיקים ליעבדו יומא טבא לרבנן ויתקלס עילאה מנייהו ומינן:
הנה כאשר הביאני המלך מלכו של עולם לרעות צאן קדשים עי"ת קורפו יע"א והיתה המשרה על שכמי להעיד בתע"ג על האתרוגים הנשלחים ממחק"ז לכל ערי ישראל הקרובות והרחוקות תחילת כל דבר ראיתי כי טוב וכשר הדבר בעיני אלהים ואדם לסלק עצמי מהנאתם של האתרוגים כדי שלא אהיה נוגע בעדותם כי מתני' דפ"ד דבכורות דכ"ט עמדה לפני כחומה גבהה וכל הבאים בשערי בהמ"ד מידע ידעי מ"ש מרן ביו"ד סי' ח"י סעיף ח"י על הטבחים וכו' ומדברי מהרש"ל בפא"ט סוף סי' ח' מוכח להדייא שהרב מפרש לה למתני' ולסוגיין דבכורות דמשום חשד נגעו בה ואחריו ימשוך כל גדולי האחרונים כגון הרב בעט"ז והרב ש"ך והבת"ש והרב בית לחם יאודה כלם סברי כרש"ל דאלת"ה כל החילוקים והתירוצים שנאמרו ושנכתבו בדבר זה לא מצו למיקם ואינם עולים אלא עפ"י שטה זו דהיינו שטעם האיסור הוא משום חשדא וקושטא קאי דיש להביא ראיה לדבריהם מדתנן התם הנוטל שכרו וכו' אין שוחטין וכו' אלא א"כ היה מומחה כאילה ביבנה ופי' רש"י ז"ל כאילה הדר ביבנה דחסיד הוא ולא נחשד לכך ע"כ ש"מ דמשום חשדא נגעו בה אמנם מריהטא דשמעתיה משמע דטעמא דאיסורא הוי משום דין ולא משום חשדא ואזלת הא מתני' כמתני' דאתייא בתרה דתנן הנוטל שכר לדון דיניו בטלים וכן מצאתי להדייא שפירשה הרמב"ן זל בהלכותיו על בכורות אשר הובאו על מזבח הדפוס ע"י האדם הגדול בענקים הרב החסיד גאון עוזינו ראשון לציון מהריט"א זצוק"ל ובנה לו סביב שורא ובר שורא מאורייתיה דמר מהריט"א גופיה וקראו בשם הלכות יו"ט והרוצה לעמוד ע"ד הרמב"ן בשרשן יראה כי עפ"י פירושו אתפריקו להו כל תיובתי דמותבי הרבנים הנז"ל וכן מוכח שהיא דעת הרמב"ם ז"ל ממש"כ בפ"ג מהל' בכורות ה"ז הנוטל שכרו להיות רואה בכו' וכו' אלא א"כ היה מומחה גדול וידעו בו חכמים שאין כמותו הא קמן דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל שאין טעם האיסור משום חשדא כמ"ש רש"י אלא משום טירחא ובטלה וכמו שפירש הרמב"ן. ועוד זאת שלדעת הרמב"ם והרמב"ן אפי' המומחה אינו נוטל שכר מעצמו לא מה שיפסקו לו ב"ד דהכי דייק לישנא דהרמב"ם ז"ל דפסיק ותני ופסקו לו שכר וכן פירש מרן הב"י ז"ל דבריו של הרמב"ם בי"ד סי' שי"ב וכן מפורש יוצא דעת הרמב"ן שם בהלכותיו הנז"ל ומרן בשולחנו הטהור יו"ד סימן שי"ב ס"א העתיק לשון הרמב"ם אב"א תב"ת.
נמצא סבר לה דכוותיה. וגם רמ"א מדשתק ליה ולא הגיה עליו בזה איכא למימר דגם הוא הכי ס"ל. ומה שיש להעיר בזה על רבותינו רבנן בתראי הנז"ל אכמ"ל:
וכד דייקינן שפיר מצינן ליתובי גם דעת רש"י ז"ל דלא לאשווי פלוגתא בינ'י מלכים רבוותא קמאי ובעינן למשכוני נפשין כי היכי שגם דברי רש"י יהיו עולים בקנה אחד עם דברי הרמב"ם והרמב"ן ולית דין צריך בשש בפירושא דמילתא כי דעת לנבון נקל:
איברא דליכא לאותבי על כל הרבנים הנז"ל מדברי הרמב"ן כי ספרו של הרמב"ן הוה טמיר גבן בכ"י עד שנת התקנ"ד ליצירה שאז נדפס בלוורנו א"כ יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם ואין אדם רשאי לכתוב עליהם דאישתמיט מינייהו או דנעלם דבר או חצי דבר מ"מ הא ודאי פשיטא לן דאי הוה שמיע להו לרבנן הנז"ל פירוש הרמב"ן הוו מקבלי ציה כי הוא פירושא דצהיר ונהיר. ובריר בשמעתתא:
נמצינו למדין דבין בדבר שפשוט התירו שהוא חילוקו של מוהרש"ל בין כשהשבר הוא דבר מועט שהיא דעתו של' הבעט"ז בין היכא שהנדון הוא נדון דליכא למיחש וכו' כדתריץ לה הרב ש"ך בין היכא שהאיסור מפורש ולא תלי בשיקול הדעת דהוי כמו שפירשה הבתב"ש והרב בית לחם יהודה בכלהו גווני אסיר ליטול שכר כל היכא דאיכא אגר הוראה דהיינו להתיר דבר או דינא ולא הותר אלא שבר טירחא ובטלה ובלבד שגם זה יושת עליו עפ"י חכמים כאשר מפורש יוצא מדברי הרמב"ם והרמב"ן והש"ע וכדכתיבנא נמצינו למדין לפי דרכינו שהנהנה מהאתרוגים אינו יכול להורות בהם או להעיד עליהם ואם יעלה על דעת איזה מאריה דאתרא או חכם לומר שזה מכלל שכירותו ושכיר הוא בא בשכרו כבר הורה זקן הוא הרב בכנה"ג בסי' י"ח מיו"ד הגב"י אות ל"ב דלאו שפיר עבדי ואין טענתם כלום והובאו דבריו ג"כ בס' פרי מגדים על יור"ד שם באותו סימן וסיים עליה הרב בעל פרי מגדים הנז"ל וז"ל ואני נמנעתי את עצמי שלא ליהנות כלום כי מכוער הדבר מאד ולשומעים יונעם עכ"ד ז"ל:
הדרן למילתין דהיינו לענין האתרוגים שאנו דנין עליו כי אחר שסילקתי עצמי מהנאתם מכל הני טעמי תריצי דכתיבנא ונתיחדה ההכנסה הזאת בהסכמת הק"קי לעוברים ושבים כי היכי דליכלו דידהו מלא ליבהתו לאסתכולי באנפייהו דאנשי העיר אז חקרתי ודרשתי ע"כ הגנות אשר בעיר פארגה וסביבותיה שהם ראפיזה ואייא לראות מה טיבם ומה ענינם. ואחר החיפוש והבדיקה מצאתי ראיתי דליכא למיחש להו למידי כלל ועיקר וכלל חדא דלא נהיגי בהרכבה בארצות האלה ואינם צריכים לה מפני שטבע המדינות האלה הוא חם ואינם צריכים להרכבה וגם אם יעלה על רוח איזה חסה דעת להרכיב כדי לנסות אין הזיווג עולה יפה והפרי אינו מצליח והנסיון כבר הוכיח. ומילתא כרנא ידעי בה כל עוברי האדמה כי במדינות החמים לא זו שאין צורך להרכבה. אלא אף זו שהיא מתשת כח הפרי ומפסדת תכונתו ומין בשאינו מינו רבה עליו ומבטלו ודבר זה למדי' מתורתם של עובדי האדמה אשר מפיהם אנו חיים בדברים כיוצא באלו וממילא אין בית מיחוש להרכבה כלל. ועוד זאת שנית שכל עיקר נטיעת האתרוגים במדינות האלה אינו אלא כדי למוכרם לישראל לצאת ידי חובת מצוה א"כ הוה לי' הגוי אומן ואומנא לא מרע נפשיה כדאמרינן בפ' התכלת דמג"א הלוקח טלית מצוייצת מן הנכרי אומן כשרה. ומהכא למד הר"ן לענין שעטנז וכיוצא שהאומן נאמן ואין לחשוד אותו דספי לן אסירא וז"ל שם בדף רנב"ב מדפו' אמש' בד"ה גרסי) אלא שאפשר לדון להלכה ולומר דכל שהוא אומן בין גוי בין ישראל שרי מדאמרינן בפ' התכלת גבי ציצית דניקחת מן האומן ולא חיישינן לקלא אילן עכ"ל וכן הלכה רווחת והגם דמילתא כדנא ארוכה מארץ מידה ובעייא העמדה והערכה בספרן של צדיקים לברר עומק ההלכה וכעת לא ע"ט האסף כי מול שעה גורם לבלתי בו בארוכה ולסדר את סדר המערכה. ע"כ נקיטנא נפשאי בקצירי פלי חדא ושדי תרי. ר"י אומר מפרר וזורה. ויהי הקצ'ר המיץ מעט המחזיק את המרובה. שורש פורה. ואומר עם קנ'י לבטא בשפתים. דברות שתים משום גלוי מילתא ובפרטם אתה מוצא בכלל מנה מאתים. כי אני אומר כי אפי' לפי דעתו של מוהרימ"ט המחמיר בענין הגוים ונאמנותם כנודע מתשובתו הלא היא בחלק ב' מתשובותיו סימן ג' מ"מ למאן דקרי ותני אותה תשובה מראש וע"ס וינעוץ סופה בתחילתה וישיה הפרטי' אל הכללי'. בעיניו יראה ולבבו יבין כי בנ"ד אפי' מוהרימ"ט מודה ואזיל דאין מקום לחוש לא לגוים בעלי הגנות של האתרוגים. ולא לתגרים המסתחרים בהם ואפי' דרדקי דבי רב המתחילים ללמוד בפ' אין עומדין לא ישתבשו בדבר כזה וע' בס' ת"ח כלל ל"ב ובס' מנחת יעקב שם סעיף קטן מ"ד וגם משם יתברר למעיין דהלכה רווחת כדברינו ממש אמנם אני אמרתי בחפזי אדמקיפנא דרי מצוה להביא מן המוכן פעולת צדיק אשר זכה וזיכה את הרבים בחיבורים הנוראים הוא הרב המפורסם מוהר"ר זלמ"ן מרגליות מבראדי זצוק"ל כי הנה הרב הנז' בכפ' שאלותיו ותשובותי' אשר קרא בשם בית אפרים בחלק א"ח סימן נ"ו על מדוכה זו ישב והעמיק הרחיב וצלל במים אדירים והעלה מרגלא אטימטון לא הניח דבר גדול ודבר קטון. וטעמו כאסקריטון. וריחו כריח שדה מור אהלים וקינמון. והגם כי קים לי כי יד כל אדם ממשמשת בספרו אפ"ה ראיתי להעתיק סוף דבריו ככתבם וכלשונם.
בעבור יהיו לי לעדה. וז"ל בדף פ' מהס' הנז':
ואני הצעיר ראיתי ונתון אל לבי שדבר רחוק הוא שבמחוז ההוא שהגנות והפרדסים מלאים באילנות אלו לאלפים ולרבבות הלהן יגדלו רק בדרך הרכבה דהיינו שיהיה האילן הנטוע ממין אחר וענפיו ישאו אתרוגים או שני מיני פירות יחד ושמעתי מפי אדם כשר ישר ונאמן רוח ואינו נוגע בדבר כי היה שמה באי קורפו זמן מה והיה שמה בכל הגנות ופרדסים ולא אחד בהם שימצא שהוא מגדל ב' מיני פירות יחד כגון אתרוג ולימון או אתרוג ומארנץ רק אלו גדלים לעצמם ואלו מגדלים לעצמם. ויש הפרש ניכר בין אילן הלימון שסמוך ליציאתו מן הארץ גזעו עב הרבה ואילן האתרוג אינו עב שמה. והם מקפידים על ההרכבה ביתר שאת שלא יעשה כן דלא לורעי נפשייהו עכ"ד האיש ההוא. וכן הוא מן המושכל ג"כ שאין מרכיבין עתה כלל והפוסקים דברו לזמנם ובמקומם שהמורכבים היו גדלים בבתי השרים לאכלה ולא לסחורה וכו' ובחתי' דברי' כתב וז"ל סיומא דפיסקא שהאתרוגים הבאים בזמננו מאי קורפו או ממקום אחר שידוע שהם באים ממקומות שבעלי הגנות ופרדסים מגדלים אתרוגים למכור אין לחוש להם לפוסלם מדין מורכבים ומותרים לברך עליהם לכתחילה אפי' שלא בשעת הדחק אם לא שרואה שנשתנה הרבה ויצא מתמונת אתרוג לגמרי שאז יש לחוש שהוא מתולדת הרכבה ראשונה אבל אינו מצוי כלל וכו' עכ"ל הצריך לענינינו:
וככל הדברים והאמת השאלה כתב הרב בעל עיקרי הד"ט בחלק א"ח סימן ל"ג אות ג' והילך לשונו והכהן הגדול מוהרי"ך ממודנה נר"ו (מוהרי"ך הנז' הוא הרב המפורסם בעל זרע אמת) ייחד לי הדיבור שבמקומות נוהגים ללקחם מהתגרים נכרים הבאים מגינובא ועל ידי סימנים החיצונים ובלא עדות ודוקא לפי שהם הגרים דאע"ג דלאו ב"כ נינהו לא מרעי אנפשייהו לומר שלקחום מגינובא אם אין הדבר כן והאתרוגים שבאותה העיר כבר הם בחזקת שאינם מורכבים. ומ"מ מצטרפים לזה סימנים החיצונים ע"כ וכן מוכח נמי שם בס' עיקרי הד"ט הנז' שהמנהג הפשוט בעיר ליוורנו הוא ליקח האתרוגים מיד התגרים שאינם ב"ב מבלי שום עדות וידוע ומפורסם הדבר שלוורנו באותו זמן היתה אחת מערי ממלכות ישראל וממנה הוראה יוצאה לעולם כמפורסם אצל כל יודעי דת ודין ומסתיין למימר שאחד מן הגדולים אשר היו בעת ההיא בעיר לוורנו הוא הקדוש הרב המופלא מוהר"ר חיד"א זצוק"ל. א"כ אמור מעתה חדא עדיפא מכלהו כי מעשה רב יוכיח וצא ולמד מ"ש על ענין זה בס' זכות אבות להרב המובהק מוהר"ר אברהם קורייאט זצוק"ל גם הוא אחד מרבני ליוורנו בימים ההם שדבר הרב בעל עיקרי הד"ט ובזמן ההוא ממש ולהיות כי חוששני שמא לסיבה דארחא רחיקא דילמא לא הגיע הספר הזה עד ערי אשכנז ופולין ראיתי להעתיק פה דבריו ככתבם וכלשונם וז"ל. נשאלתי פה ליוורנו יע"א לחוות דעתי על האתרוגים שקרא עליהם ערער שהם ממין המורכבים מלימונים ואתרוג כי הובאו מעיר אחרת ולשם המורכבים מצויין ומימיהם של הקדמונים היו מושכים ידיהם מהם ולכך הוצרכנו לבודקן בסימנים הנזכרים בדברי הפוסקי' האחרונים והם ארבעה שהמורכב חלק והאתרוג אינו חלק. ועוקץ המורכב בולט ובאתרוג הוא שוקע. והמורכב תוכו מרובה. דהיינו המיץ והמוהל רב וקליפת המיץ קצרה ובאתרוג קליפת המיץ רחבה והוא קצר וכמעט יבש וכל הסימנים לו כתב רמ"ה בתשובה סי' קכ"ו בשם ר"י פאדואה שהם מובהקים ובס' ע"ש הוסיף שם מורכב הגרעין מושכב. והאתרוג הגרעין זקוף ובנ"ד נמצאו בליטות בגופם שאינם חלקים ובדמותן מראה ותואר אתרוג להם. והעוקץ יש מהם שהיה בולט ממש ויש מהם שלא היה בולט וגם לה שוקע וקליפת המין לא רחבה ולא קצרה והגרעין נמצא מוטה לא זקופין לאורך האתרוג ולא שובכין לרחבו באופן שלא נמצא בו דבר טוב לפע"ד כ"א הבליטות שכזה יש לו תואר אתרוג. הנה אם כן צריכין אנו למודעי להתבונן בדעת קדושים במה שיש להסתפק בדבריהם והוא שלא פירשו דבריהם אם להכיר האתרוג צריך שלשה סימנים. או אם להכיר המורכב צריך ג' סימנים ונ"מ אם נמצא סי' אחד מהם ואעפ"י שאין בידינו להכריע לא להקל ולא להחמיר אחר שדברי הרב סתומים וכן כל האחרונים שהעתיקו הסי' הנז' לא רמזו לנו מזה. מ"מ הסברא נותנת דכל כה"ג אין להקל דעכ"פ מידי ספק לא יצא דמאי חזית דסמכת אהאי וכו' ומיהו כשאין הסימנים מכחישים כנ"ד שנמצא בו דבד טהרה בגופו שנמצאו בו בליטות ולא הכרענו בסי' האחרים אם סימני אתרוג הם או סימני מורכב הם בכה"ג היה נר' להקל מאחר שלא נראה בו שום סי' מורכב ברור דאתי ודאי ומוציא מידי ספק וכן נראה מלשון הרב יעב"ץ בס' עמודי שמים שלא הזכיר כי אם סי' המורכב לפסול אפילו בשעת הדחק ומסיק וזל ואפי' הנדמה שי"ל מקצת סימני פסול לדעתי עכ"ל ומדבריו נראה שאם לא נמצא בו סי' הפוסל ונמצא בו דבר המכשיר דכשר ובמאי דמספקא לן בלא נמצא בו כ"א סי' אחד של פיסול ולא הכרענו באחרים אם הם סי' מורכב פשיט לה הרב להחמיר מסברא דנפשיה וא"כ בנ"ד יש להכשיר עכ"ל הרב זכות אבות הצריך לענינינו:
פש גבן לברורי מאי דמתחזי במילתא דתמיהא דהיינו מאחר דאסיקנא הלכתא דשרי ליקח האתרוגים מיד תגר שאינו ב"ב משום דלא מרע נפשיה כדאמרינן בפ' התכלת דמג"א הלוקח טלית מצויינת מן השוק וכו' מן הנכרי מן התגר כשרה וכן עבדו רבנן עובדא ה"ה זיוותני עולם רבני ליוורנו אנשי השם אשר מעולם והכהן הגדול הרב בעל המחבר זרע אמת.והכי נמי מוכח להדייא שהיא דעת עליון הרב זלמ"ן מרגליות מבראדי בספר שו"ת בית אפרים וכמו שהבאתי דבריהם באורך ראש עלי ארש. א"כ שטרא דסהדותא דיהבינא עלייהו למה לי ואטרוחי ב"ד בכדי לא מטריחינן. לזאת אשיב כי מאן דשאיל מילתא כדנא לא מחכמה שאל על זה כי פשוט הדבר שאם עובדי האדמה לא הוה בריא להו דישראל אין קונין מהם האתרוגים אלא עפ"י הוראת ב"ד של קורפו וכמו כן אם לא היו יודעים שמידי שנה בשנה שלוחי ב"ד יוצאים שהם האנשים הבקיאים ההולכים מכאן ויושבים שם כל זמן לקיטת האתרוגים הוה אפשר למיחש להרכבה בחושבם דישראל לא קפדי אהכי אך עתה בראותם כל הגדרים וסייגים אשר אנחנו עושים על פתגמא דנא הם נזהרים מן ההרכבה ביתר שאת וכמ"ש הרב זלמן מרגליות בתשובתו הנז"ל ואזדא האי מילתא כההיא דאמרינן במס' ע"ז דמ"א אשתכח נכרי דהוה קאים בי דני אמר רבא אם נתפס עליו כגנב שרי דכוותה הכא נמי אם מרכיב מין בשא"מ כשהולך ישראל הבקי בודאי מכיר במעשיו ונתפס עליו כגנב נמצא דלא סגי בלאו הכי מבלי עדות קורפו בהיות שקורפו היא יותר קרובה לפארגה ראפיזה ואייא משום מקום אחר של יהודים ואנשיה הם הרגילים להטפל במסחר הזה וכי תימא אי הכי דבעינן שיהיה הגוי בעל הפרדס נתפס עליו כגנב א"כ למה התירו רבני ליוורנו ומודונא ליקח האתרוגים מיד הסוחר גוי בלי שום עדות הא נמי לאו פירכא היא למכיר ויודע בטיב אותם המקומות כמוני היום שנתגדלתי בהם. כי גינוב'א מקום האתרוגים אצל ליוורנו ומודונא הוייא לה כאילו ישראל עומד על גביו ומרתת רתת מישראל תדע דאתרוגי קורפו מחמת שאין לאנשי ליוורנו עסק עמה אינם נמכרים בליוורנו בלא עדות הרב של קורפו כמבואר בס' עיקרי הד"ט באותו פרק. ובאותו סימן שרמזתי למעלה:
עד כה היו דברינו במאי דחזי לאתרוגים לענין דינא וגם. כי דברינו היו בתכלית הקיצור לפי העת והשעה והשמטנו כל המשא ומתן של הלכה דנפיק מיניה טובא לענין דינא מ"מ כתבנו כיד ה' הטובה עלינו מה שיש בו די והותר לחכם ומבין מדעתו מעתה חל עלינו חובת ביאור סדר ואופן מסחר האתרוגים כאשר הורגלו בו במדינה הזאת כי גם מידיעה זו נפקא מינה טובא לענין דיני כאשר צדיק בעיניו ישר יחזה ולבבו יבין מחזה מול מחזה זה ועל מה זה דק קנה זה עמד וימודד אר"ש בדבר הזה:
הנה מימי עולם ומשנים קדמוניות לא היו מתעסקים בעסק זה של האתרוגים כי אם ב' או ג' גבירים ממחק"ז ואדם אחר לא היה לו חלק עמהם הם היו קונים כל פירות הגנות והפרדסים אשר בערים ובכפרים של המדינה הזאת הם היו הולכים לפארגה ראפייה ואייא מידי שנה בבנה תכף אחר חג השבועות ויושבים שם עד כלות לקיטת האתרוגים והם היו שולחים אותם מכאן לעיר טריאיסטי ולשם היו באים הסוחרים מערי פולין ואשכנז וקונים כדי צרכם הם הגבירים הנ"ל היו שולחים לשאר ערי ישראל אשר בארץ תוגרמא ואיטאליא אמנם מאחר שהיו נשלחים מקורפו היו נקראים אתרוגי קורפו דוקא ולא עלה על דעת אדם לכנותם בשם פארגה או אביזרה כדמוכח מתשובת הרב זלמ"ן המ"ל וכן מדברי בעל עיקרי הד"ט הנז"ל כאשר יראה הרואה דבריהם במקומם דקארו להו אתרוגי קורפו ולא עוד:
אמנם בהמשך הזמן ובהשתנות המלכיות נשתנה גם הענין הזה של האתרוגים דהיינו שניתוספו עוד סוחרים אחרים מ"מ כל הקרב הקרב למסחר הזה היה מוכרח לילך לעיר פארגה כי בזולת זה לא היינו נותנים בידם שטר ההכשר על כן היו מוכרחים ללכת בעצמם היו מסדרי שלוחא בחריקייהו ובלבד שיהיה אדם כשר והגון ובקי בענין כדי שיהיה ראוי לסמוך עליו והיה הדבר הולך וסובב על האופן הזה עד שזה ימים לא כביד עמד איש אחד אשר היה בעת ההיא בעיר טריאיסטי שמו ריא"ז מינן הוא שמו של ר' אלכסנדר זיסקנד מינץ בין הסוחרים כפי מה שנתברר לנו עפ"י העדויות אשר נגבו פה ע"י בדה"ץ יצ"ו דקהילתנו הוא רא"ז מינץ כדי לפטור עצמו מחק הגאבילה הנהוגה פה אפי' שהיא דבר מועט בערך המסחרומה גם שהיא מיוחדת לצדקה ואזלא לעלמא לעוברים ושבים כאשר מילתי אמורה כבר והלך וקנה לו חבר שאינו ב"בהוא סי' אליסנדרו רוסי מבלי שתחול יד ישראל באמצע כאשר עשה בשנת אלף תתמ"ב למנינם שנשתתף עם סי' רוסי הנז' וקנו ב' פרדסים דוקא מפרדסי אייא ואתייא זכירה כי הדבר הזה אתברר לן מאיגרותיו של ראז"מ בעצמו המופקדים לעת עתה ביד ב"ד ה"צ י"ץ וגם הוברר הדבר הזה עפ"י עד אחד ומצאת כי תדרשנו בשטר גביית העדוייות אשר נגבו פה ע"י ב"ד ביום כ"ט לחדש סיון משנתנו זאת והגם כי הוא לא טוב עשה להשתתף עם שאינו ב"ב אמנם סי' רוסי הנ"ל תיקן הדבר מעצמו ושלח ב"ב שיעמוד על לקיטת האתרוגים ובראותינו כי בזה נגדרה הפירצה אשר פרץ ראז"מ נתננו בידו שטר ההכשר הנהוג ובשנה שאחריה היא שנת אתתמ"ג למנינם נועדו יחדיו כל הסוחרים והיו לאגודה אחת במסחר הזה ואלה שמותם הגביר סי' אברהם די קאשטרו ממחק"ז וסי' אליסנדרו רוסי וסי' אנדריאה אינגליסי שני אלו אינם ב"ב אולם הם גם מאנשי העיר הזאת וראז"מ אשר היה בעת ההיא בעיר טריאיסטי ובשנת אלף תתמ"ג נתפרדה חבילת שותפותם אז השתדל ראז"מ וקנה לעצמו ע"י סי' שמואל משה מעיר ייאנינא אתרוגי פארגה לבד והאנשים אשר היו שותפיו לפנים קנו אתרוגי ראפיזה ואייא. ויהי כראות ראז"מ כי לא יכול להם וכי אין כל האתרוגים בידו כדי להעמיד בידו האפאלטו של האתרוגים פרסם בשם בנו הירש דוד מינץ פתקא אחת קראה. בשם מודעא רבא:
והימנותא תהא כי בשעה שראיתיה אמרתי בודאי שראז"מ לא קדמה לו ידיעה ממנה זאת היתה לי מתרי טעמי תריצי קמא קמא כי מאחר דחזינא דבשם רבי ורב קרו ליה וגולתא דדהבא פריקו עליה א"כ חבר הוא וחזקת חבר אינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן כזה אשר לא יעשו אותו אפילו ילדי הזמן ליטול לעצמו עטרה למיהב רשו והורמן וזאת שנית כי לישניה לישנא קטיעא ולא משתעי לא בלישנא דקרא ולא בלישנא דרבנן ואפי' בלישנא דקא משתעו אינשי לא משמעי פתח דבריו פתח באנכי וכה אמר כי אנכי קניתי. מהפאשא וכו' ואסתגר בקמייתא כי לא ידע כי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום כנראה שלא למה אפי' ספר עה"ת אשר בו תמצא שביאר ר' זלמ"ן הענא מילת אנכי וגדרה בי' גדרים וכולהו ליתנהו בכותב הזה עד שיאמר על בעצמו אנכי ותמצית דברי בעל צה"ת על הפרט הזה תמצאם ג"כ בס' שלמה מול אדר להרב המופלג מוהר"ר שמואל אריה המכונה זנוויל ליב בח' הב' מהם הנז' אשר קראו בשם אור הישר דמ"י ע"ב (מדפוס פראג שנת בשער"ו) הראת לדע'ת חסרון ידיעתו בלשון ויוסף עוד ויאמר אכן קמו תרבות אנשים וכו' ואינו מבחין לא באותיות ולא בנקודות שאם רצונו לומר במילות תרבית אנשים. תלמידי גברייא חיבייא כתרגומו היה לו לומר תרבות כלישנא דקרא ולא תרבית שהוא לשון רבית כדכתיב נשך ותרבית ועוד כי לפי זה אמר נושא המאמר דהיינו תואר המלמדים אם צדיקים או חטאים ואם יאמר שכונתו לומר ריבוי אנשים א"כ היה לו לומר מרבית כדכתיב מרבית העם וזאת שנית מוכיח עליו דאפי' קרא לא ידע ויוסף עוד ויאמר כי התעו את הרב מקורפו לתת להם על פרי וכו' וגם בזה לא פירש מה נתן להם הרב הנז' אולי נתן להם מקל לרדות בו הכותב הזה או חכה להשקיע בחבל לשונו ואם יטעון שבכח המאמר מוכן שנתן בידם עדות אף אתה אמור לו שאם לא קרא גם לא שנה ולא ידע בלישנא דרבנן כי בכה"ג לא שייך למימר ביה טעות ולהיות הדבר פשוט לכל מי שהתחיל ללמוד הלכות עדות ע"כ לא ראיתי להאריך בו וגם איני רואה מקום להוסיף לדקדק אחר דבריו כי מראשו ועד סופו אין בו מתום ועלה בדעתי שלא ליטפל בשיחה בטלה שלו ולקיים בעצמי יחיסותא דבעל שתיקותא אך לא אוכל להתאפק דחיובא רמיא עלי שלא לכבוש את עדותי מוכרח אני ליטפל בזה:
ואומר כי מתיך מעשיו ודבריו וכתביו:
א ואען של האיש הזה ניכר שאינו בן תורה שאילו היה בן תורה לא היה חולק על רבו הוא הרב בעל שו"ת בית אפרים עוד זאת רעה חולה דפליג עליה דמר באתריה ממש כי העיר בראדי היא אתריה דרבי זלמן כנודע ואילו הוה גמיר הוה ידע פיסקא דמוהריק"ו שכת' וז"ל והרי לך בהדייא שאפילו כל חכמי דור ודור שאחרי הגאונים כשפסק הדיין שלא כדבריהם נעשה כטועה בדבר משנה וחוזר ע"כ דברי מוהריק"ו ז"ל בשלהי שורש יו"ד יע"ש א"כ האיש הזה החולק על הרב זלמן בעל שו"ת בית אפרים ועל הרב זרע אמת ועל אמבוה דספרי רבני ליוורנו וחכמיה ועל כל אותם הגדולים אשר רמזתי שמותם לעיל דבר בשם אומרו. לא מסתייה לשוויה טועה בדבר משנה וחוזר הדין אלא חייבים כל חכמי ישראל גם הם לקראתו חולק על רבותיו מאיס תהוה ליה ארכא ולבטל דבריו בפניו כי היכי דתהוי ליה כפרה:
ב ועוד שמפאת ד"א היה לו לימלך בי ולשמוע מה בפי בפרט שאני היותר קרוב למקום האתרוגים ועוד שנטפלתי בהם זה כמה ימים ושנים וזאת גם כן תורת האדם:
ג עוד חיובא רמייא על כל אשר בשם ישרי יכונה לדרוש ולחקור איך מלאו לבו לחלוק על ורבני ברדישוף הלא עיר ואם בישראל היא ובי דינייהו בי דינא רבא ויקירא הוא וכל בר ישראל חייב בכבודו והם חקרו ודרשו ומצאו שאין בינותם (דהיינו בין אתרוגי פארגה ראפיזה ואייא) שום הבדל וכולם שוים לטובה ולא נעדר מהם אף אחד מהסימנים וז"ל הב"ד ההוא אב"א תב"ת:
על דבר האתרוגים המבוארים מעל"ד אשר הוציאו דבה ונוגים פתאים ושוגים ינקפו חגים כבר עמדנו אנחנו ב"ד לחקור ולדרוש למען דעת האמת הנכון והברור ויצא לאור שכולם שוים לטובה ואין שום הבדל בינותם וסימני הכשרם לא יבצר בהם אף אחד וחלילה להוציא לעז ולעג עליהם ויוחקו בעט ברזל ועופרת להיות עטרת תפארת כה דברי הבאים על החתום יום ג' ד' מרחשון תקננ"ו בעצה לפ"ק פה ברדישוב וחתומים עליו בי דינא רבא הנז"ל הנה כי קראו לחולק ופוסל האתרוגים איש שוגה ופתי ומוציא דבה וצוו לכל עדת ישראל לבלתי הוציא לעז ולעג על האתרוגים הנ"ל:
ד עוד אני רואה עליונים למטה ותחתונים למעלה כי האיש הזה מחשיב עצמו ליחיד מומחה ולבית דין חשוב מאחר שהוא גוזר ופוסק מסברא דנפשיה והתמיהא הגדולה היא על שומעי דבריו איך שרים עצרו במילים ולא קאמרי ציה דאפי' אי יהיבנא ליה כוליה טעותיה הא קי"ל בי דינא בבית דין לא דייקי ובמכ"ש שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו ואפי' אם יעמוד ב"ד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין מ"מ צריך לשמוע טענות הב"ד שכנגדו ואיך מלאו לבו לעקור הלכות קבועות ובמסמרות נטועות:
ה עוד אשוב אתפלא אך מלאו לבו להעיד כי ראפיזה ואייא הם רחוקים מפארגה מהלך שעה וחצי בהבדל הר גבוה ותלול עם יער צומח עצים וכי מעולם דרכה כף רגלו בארץ ההיא או לפחות ראה אותה מנגד עד שיושב ומכריז להבדיל כמה אלף הבדלות כבן עזאי בשוקי טבריה וקושטא הוי דמפעא פעי וכדבותא מוועי דהא קיימא לן דבמילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי (בכורות דל"ו א') ומכ"ש במילתא כדנא דאנן קיימין בה דהיינו על המרחק או הקירוב. אשר בין פארג'ה ראפיזה ואייא כי הדבר הזה הוא מן הדברים אשר לא יקבלו שינוי ותמורה כי הארץ לעולם עומדת והמקומות א"א להם להשתנות עד שיגיע צביונו של הקב"ה לחדש את עולמו וכדי שלא יכסה את עין השמש בכברה וירח בקערה.באו' כי על עדות הר' של ייאנינא מסתמיך ואזיל הנה נא הרב הנז' שלח לידי העתק העדות ההוא שנתן ביד סי' שמואל משה תושב ייאנינא והוא שלחה לידו וז"ן אג"א תב"ת בשבטי ישראל הודעתי נאמנה איך היום בא לפני הגביר שמואל משה מתושבי עירנו יע"א ואמר לי ידיע להוי למע' איך ביום חמשה לחדש אפריל מחודש הנוצרים משנתינו זאת שנת התר"ה ליצירה קניתי האתרוגים מכל גינת פארג'ה אחד מהם לא נעדר לשני שנים רצופים דהיינו שנה זו שנת התר"ה ושנת התר"ו הבע"ל אילטיזימי כנהוג וקנין זה היה בעדו ולשמו של הגביר הרב מורינו רבי אלכסנדרי זיסקנד מינץ בראדי מטריאיסטי יע"א באופן שאי אפשר שימצא לשום אדם אתרוג מגדולי פארג'ה זולת מהקונים מהרב הנ"ל ואם המצא ימצא באיזה איש הן ישראל הן גוי. אתרוג מגדולי פארג'ה שאינו קנוי מהרב הנ"ל בודאי שהוא גנוב או גזול ופסול כמ"ש ז"ל ועד"א באתי על החתום אני עני משרת פה עיר ייאנינא יע"א היום כ"ט ימים לחדש תמוז שנת התר"ה ליצירה והכל שו"ב וקיים.עין רואה כי עדות החכם הזה אינה עדות ואין כאן אלא סיפור דברים בעלמא שסיפר לו הגביר שמואל משה ואם הגביר הזה שמואל משה אמר האמת או שקורי קא משקר ביה זה ענין בפ"ע:
ועוד הודיע לנו הרב החכם הזה בכתבו שאתרוג הגנוב או הגזול פסול הנה אלה שני דברים שכולל הכתב אשר ראז"מ מכנה בשם עדות הרב של ייאנינא ואם אמור יאמר ראז"מ מ"מ אני כך הבנתי ועיני התעתני או שוגג הייתי הא תבריה לגזיזיה הרב של ייאנינא גופיה באגרתו אשר יחד לי לשמי על פתגם דנא והיא גולתה הועלת'ה על מזבח הדפוס למען יראו חכמי ישראל איך הרב של ייאנינא מתרץ לדיבוריה ומפרש שיחותיו ואני אעתיק כאן קצת מדבריו וז"ל. ברם הנה בשמים עדי וסהדי במרומים כי מעולם לא כתבתי כי אתרוגי ראפיזה ואייא אינם כשרים וראויים לצאת בהם ידי חובה. גם לא כתבתי כי האתרוגים של ראפיזה ואייא אינם יכולים להחשב על עיר פארג'ה כי הם רחוקים וכיוצא ע"כ לשון הרב של ייאנינה באגרתו ישמעו אזניו של ראז"מ והנמשכים אחריו שני דברים אשר הרב של יאנינא אומר גוזר ומקיים אחת כי אתרוגי ראפיזה ואייא נחשבים על עיר פארג'ה וזאת שנית שהם כשרים וראויים לצאת בהם יד"ח כמו אתם של פארג"ה הן עתה בזה יוסף עוד לומד ראז"מ על שם הרב שצ ייאנינא ודעדיפא מכלהו הוא המעשה ב"ד אשר נעשה על רזא דנא בעיר ייאנינא יע"א בשליש אחרון לחדש סיון משנתינו זאת ע"י הרב של ייאנינא ובית דינו ומעמד סבי דצורה נשיאי עדה הנקראים בשם כוללות העיר ובו העידו כי הם חקרו ודרשו ומצאו כי אתרוגי ראפיזה ואייא הם כשרים ומעולם הם מוחזקים בכשרות וגם בא לפניהם איש אחד זה שמו יצחק שלמה אשר זה רבות בשנים שהיה סוחר של אתרוגים ואחר האיום והגיזום העיד בתע"ג שהוא היה הולך לפארגא ראפיזה ואייא ומביא אתרוגים מכולם כדי לשלוח לערי ישראל והרב הזקן כמהר"ר משה יאודה זצוק"ל אשר כרועה נאמן רעה עדרו יותר מחמישים שנה היה נותן כתב הכשר ומעיד על כשרותם ולא היה עושה שום הפרש והבדל ביניהם וגם המעשה ב"ד הזה הובא לבית הדפוס אחר שנתקיים ע"י שליחא דמלכא הוא הקונסול אשר בעיר ייאנינא הנה כי כן גם מהמעשה ב"ד הזה מפורש יוצא שאתרוגי פארג'ה ראפיזה ואייא כלם חדא מילתא נינהו ובשם אתרוגי פארגה נקראים כדמוכח ממעשה רב של הרב הזקן ז"ל שלא היה עושה הפרש ביניהם וכן נמי מוכח שאתרוגי פארגה. דאפיזה ואייא היו מימי עולם ומשנים קדמוניות ואינם חדשים מקרוב באו כדברי ראז"מ. ומתוך שני כתבים הללו ישפוט השופט כי נפל פיתא דראז"מ בבירא ועל שערי טענותיו ננעלו תנן דתו לא מצי ראז"מ למטען מידי דהכי אמר רחב"א אמר רבי יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד אין בדבריו כלום (בפרק שנים אוחזין די"ז א):
ו עוד לזאת יחרד לב כל חכם ויתר ממקומו איך נהיה הדבר הזה שנכנסו דברי ראז"מ באזני איזה חכם מחכמי ישראל וחשש להם אפי' בדרך חששא רחוקה דהא קי"ל דכל דמטי ליה הנאה בדבר לדיין או לעד פסילים לדון או להעיד (בכורות דכ"ט א' ופ' חה"ב דמ"ב ב') וכתב הרמ"ה בשיטתו לכ"ב וז"ל ושמעינן מהא דכל היכא דהוה סהד נוגע בעדותו ואפי' בדרך רחוקה ביותר דאתיא ליה הנאה מניה פסיל לאסהודי בה ואע"ג דלא ברירא מילתא דהאי אנפא דמטייא מינה הנאה איתיה גבי האי סהדא חיישינן ליה דהא הכא לא ידעינן אי איכא עליה ב"ח או לא וקא פסלינן ליה מספקא עכ"ל הרמ"ה. ומצאת כי תדרשנו בשיטתו הנקראת יד רמה בפרק חזקת סי' ק"ל ודין ועדות חדא מילתא נינהו כידוע לכל תופס ספר וכמ"ש הר"ן והריטב"א ז"ל בפי' בספ"ב דקידושין וטעמא דמילתא כתב הש"ך בחח"מ בסי' ל"ז ס"א משם מהר"ם מלובלין וז"ל דאדם קרוב אצל עצמו דכל דבר שיש לאדם הנאה בו יש לו דין עד הקרוב שאדם קרוב אצל עצמו וקרוב פסול לעדות מה"ת עכ"ל והדברים ברורים ושרירין וקיימין הנה כי ראז"מ אינו נאמן לא להעיד ולא לדון בדבר זה ואם יטעון דחבר הוא הא נמי בורכא היא דהא בפירושא איתמר בפרק כל פיסולי המוקדשין בכורו' דל"ו א' דהלכתא כר"ג דס"ל דלא חילקנו בין כהן חבר לכהן ע"ה וליכא למימר נמי דמאן דמאמין ליה לראז"מ מצי למימר דקי"ל בגוויה וכההיא דאמרינן בפרק הכותב דפ"ה ע"א. דרבא האמין לברתיה דר"ח שהיתה אשתו משום דקים ליה בגווה הא נמי משבשתא היא דלא אמרינן הכי לא בדבר שהתורה הרשתה לדיין לסמוך על דעתו כגון שודא דדייני או דין מרומה וכיוצא בהם דהא כי סמיך דיינא אגברא או איתתא דקים ליה בגוייהו הוה ליה כסומך על עצמו א"כ בנ"ד כ"ע ידעי דראז"מ הוא בעל האתרוגים וכל מה שהוא דורש לכבוד עצמו הוא דורש ואין לך נוגע בדבר יותר ממנו. ועוד שהדברים מבוררין כשמלה שמאחר שנתקוטט עם שותפיו ב"ב ושאינם ב"ב נהפך להם לאויב הוא נלחם בם ועשה קורדום לחפור בהם חכמי ישראל החיים אשר הם חיים עדנה ואשר נפשם צרורה בצרור החיים:
ז עוד כאן הבן שואל לכל המטה אזנו לדברי ראז"מ הא בשעת מעשה אמרה ובמילתא דידיה אמרה וקי"ל בפרק הערל דע"ז ע"ב ובפרק עשרה יוחסין דע"ב דת"ח המורה הלכה ובא אם בשעת מעשה אמרה אין שומעין לו ושני החילוקים היוצאים להלכה מתוך ב' הפירושים שפירשו הרב בעל הלבושים והרב בעט"ז בדברי הנ"י בשם הריטב"א ורי"ו הביאם רמ"א בי"ד סי' רמ"ב סל"ז בהגה אין גם אחד מהם דמסייע ליה לראז"מ כי היכי דליהמנו ליה: (ח) עוד אני נבוך בענין זה ולא ידענא מאי אידון ביה והוא זה כי הוא ראז"מ עד העת והעונה שנתפרדה חבילת השותפות הוא היה מוכר אתרוגי ראפיזה ואייא לרבים בחזקת אתרוגי פארגה כאשר על כרחו מוכרח להודות בעמדו למשפט כי אינו יכול להכחיש חתימתו והגם כי באמת מילתא תמיה הוא שהאיש הזה משקר במקום עדים ואיך יצטדק כנגד העדים המעידים אותו והלא אגרותיו יחבטו אותו על פניו ויענה בפניו כחשו. השתא ניחזי אנן מה יאמר ראז"מ. אם אמור יאמר שכל אותם השנים שעברו הכשיל את הרבים והשתא מיהת שב בתשו' ואינו רוצה להכשיל את הרבים. אם כן אנו וכל חכמי ישראל נשיב לו כי אשריו ואשרי חלקו ששב בתשו' ויהי רצון שהקב"ה יחזירנו ויחזיר כל עמו בית ישראל בתשובה שלימה לפניו. מיהו לענין דינא איני רואה שיש מקום היתר לראז"מ להסתחר באתרוגים כי מאחר שלפי דעתו כל אותם שנים שעברו הכשיל את הרבים במילתא דאית בה דררא דממונא א"א לו שיחזור לכשרותו ויוכל להסתחר באתרוגים והקונה ממנו לא סגי ליה דלא עסק אדרבלן אם לא שילך לפניו צדקתו יעשה אותה התשובה המוזכרת בפרק זה בורר דכ"ה ע"א וכמ"ש הרא"ם בתשובה ח"ב סי' כ"ד ומוהריב"ל ברא"כ א' כלל ט' והביא דבריהם הרב פרי חדש בי"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ח וז"ל הרב פרי חדש שם הכלל העולה מכל מה שכתבנו דבמידי דאית ביה חשד חמוד ממון לית ביה תקנתא אלא דפ"ז ב' ולא שאני לן בין איסורים דאורייתא לאיסורין דרבנן וכמו שביררנו לעיל ודלא כמהריב"ל ז"ל. והרב בעל פר"ח ז"ל גם הוא מסכים הולך לדברי הפר"ח בפרט הזה. ואם אמר יאמר שעכשיו נגלו לו תעלומות חכמה וידע מה שלא היה יודע עד עכשיו על דא ודאי קא בכינא בראות כי החכמה הזאת נחה עליו אחר שנתפרד מחבריו שאר הסוחרים:
ט עוד מה לו כי יצעק על הקוראים אתרוגי ראפיזה ואייא בשם אתרוגי פארגה והלא הוא בעצמו היודע ועד שאתרוגי ראפיזה ואייא בשם פארגה נקראים:
יוד עוד אני תמיה מה ס"ד דראז"מ הלא אף אם היתה עדותו עדות ולא היה שום מונע אחר מ"מ עד אחד הוא ועד אחד נאמן באיסורין להתיר ולא להחמיר היכא דבעל דין לא שתיק ליה כמבואר בש"ע יו"ד סימן קכ"ז ס"ג א"כ מי יאמין לו לראז"מ בדבר הוה לאסור את המותר היכא דמכחישין אותו על פניו:
סוף דבר חזרתי על כל הצדדים ולא מצאתי לא משען לחם ולא משען מים בדבריו של ראז"מ לא מבולם תולדות דבור ושן נינהו ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהם הוא. שאין כאן מחלוקת לש"ש אלא מחלוקת שנתהוית בינו ובין שותפיו:
מעתה אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אני כי אין דעתי משגת איך איזה חכם או חכמים סברו וקיבלו דבריו של ראז"מ מבלי דרישה וחקירה כראוי. איך ח"ו חלילה אישתמיט מינייהו דרבנן כל הני הלכתא גברוותא דכתיבנא או כלפי סנאייהו נעלם מהם דבר והלא תורה דידהו ודמייא להו כמה דמנחא בכיסתייהו וגאוני פולונייא וחכמיה חייבים אנו להם כבוד ומורה ואורייתיהו בפומן כוליה יומא והמה לנו צנה וסוחרה. ומחזיקים אנו בעצמינו יקר וגדולה להיות מנישאי כליהם. ולשתות בצמא את דבריהם. ומאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונישמעינהו בבקשה מכם רבותינו אשאלה מכם שלה אחת קטנה בערככם ובטרם אענה העדותי בעצמי היום את השמים ואת הארץ כי לא באתי ח"ו לחלוק עליכם. ולא לבנות דייק ולשפוך סוללה כנגדכם. כ"א כמתלמד ודן לפניכם כאותה דאמרו בירושלמי לית ר"ל מתריס לקבל ר"י בגין למפלג עליה שלא בגין לאפוקי עובדא מיניה ועהדה"ז אשאל ואנכי אחריש האזינה עד תבונותכם במה חשבתם העיר הזאת ויושביה מדוע נחשבנו כבהמה נטמינו בעיניכם. למה אסרו בפניכם מה. שהתרנו ולא גערתם בו ולא נזפתם. למה שמעתם באזניכם מלעיב ומלעיג בדבריו ואין איש מכם משיב לו כדרכיו הלא לכם משפט הגאולה ועליכם חיובא רמיא להציל עשוק מיד עושקו. למה זה החרש תחרישו על זילזול לומדי התורה הממונים על הציבור דמוקמי להו משמיא. על דא ודאי אבן מקיר תזעק הייא בייא בייא. וכפיס מעץ יעננה המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפיליה. הלא הלכה רווחת מה שפסק הרמב"ם בפ"ז מהל' תשו' הי"א והביאה מר"ן על השלחן הטהור יו"ד סימן גר"ם ס"ו:
למה רבותינו לא חששתם לכבוד ציבור כי רב הוא. והרי הריב"ש בסי' פ' חשש לכבוד האיש הממונה על הציבור אפי' דלאו בן תורה הוא וז"ל הריב"ש אף אם האיש חייב נידוי או מכ"מ מפני שבזה הדיין הממונה מן הקהל ויש בקללת הדיין לאו נוסף על קללת שאר אנשים אבל ליטרא של זהב אינו לא על המבייש הזקן שהוא זקן שקנה חכמה ומפני כבוד התורה ידענו שאין הדיין בגדר זה. אף אם הוא יודע ספר עכ"ל הריב"ש שם והתשו' הזאת הביאה מרן ב"י ביו"ד סימן גר"ם ומדשתיק ליה מר"ן ש"מ דכוותי' ס"ל נמצא שלדעת הריב"ש אף אם הדיין אינו בגדר זקן שקנה חכמה מכל מקום המבזה אותו חייב נדוי או מכת מרדות והמקללו עבר אתרי לאוי אם כן מחדא מהני תרי לא פלט ליה במטו מינייכו רבנן אמרו נא כיום היכי לדיינו דייני על מה שכתב ופרסם ע"י הדפוס בעיר טריאיסטי ט"ו באב הר"ת לפר"ק אשר קרא בשם מ"ר (מודעה רבה) וזל שם להזיל כסף מכיס בעד פירות ראפיזה ואייא הלה על סמך עדות שקר עד כאן לשונו. אי שמים הביטו וראו אם היתה כזאת בימכם או בימי אבותיכם שיקום עד חמס כזה לומר אפי' על היותר פחות שבישראל שהעיד עדות שקר מבלי דרישה וחקירה ומבלי שמוע טענות הנחשד אולי יש בפיו מענה להצדיק עצמו. ואחר כל אלה פשיטא דבעינן ב"ד מומחה ופקיע לאורועי גברא מחזקתו. חלילה לגוי קדוש בני אברהם יצחק ויעקב מעשות כדבר הרע הזה להמציף פניהם אפי' כנגד בני ארם שכמותם ומתורתו של דוד מלכנו למדנו דאומה זו (ישראל) יש בה ג' סימנים. בישנים. רחמנים גומלי חסדים. ועל כלל זה סמך להוציא את הגבעונים מכלל בני ישראל כדאיתא בפ' הערל (יבמות דעט"א) ואתם הרי ישראל מה תעשו ומה תאמרו לו על שהחציף פניו עד גדר זה. ובאמת כי בכגון דא הוה שרי לי למעבד דינא לנפשי. מ"מ מסתיין דאמינא ליה מאי דאמר רב יאודה משמיה דשמואל בפ"י יוחסין (קידושין דע"א) עלה דבריי' דתניא הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחה לעולם ומסיק עלה ואמר שמואל ובמומו פוסל אם כן לדעת רב יהודה הוי ודאי סהדא שקרא. ולדעת ר"נ למיחש ליה מיהת בעינן וזאת שנית (זולת אשר הזכרתי באות ה') אזהרה שמענו לכל בעל נפש וחרד ל דבר ה' שיחוש לעצמו לבלתי קנות ממנו אתרוגים לשם מצוה מאחר דאפילו לדעת ר"נ המיקל בעינן למיחש לאסהדותיה. מעתה יאמרו נא חכמי ישראל היאך ניקום ונסמוך עליה למזבן מיניה אתרוגים עפ"י עדותו ובפרט במידי דאיכא דררא דממונא:
תו נקיטנא. רשותא מרבנן סבוראי רבני פולין וחכמיה הנותנים בים התלמוד הקדוש דרך ובמים עזים נתיבה מאריה דחיטייא דעקרי טורייא רמייא ועבדי להו אר'ש טובה ורחבה רבנן דנהירי להו שבילי דשמייא כשבילי דנהר דע"ה. אחד מהם לאלף ושנים יניסו רבבה. איך לא הרגישו מה שבלבו מתוך שיחתו והיה להם ללמוד תו'ך תוכ'ו מתוך פתיחתו שאם באמת היה תונו כברו ולשם מצוה קא מכוון היה לו לפתוח בכבוד שמים תחי' ולהתאונן על ביטול המצוה ועל ש"ש המוזכר לבטלה כפי דעתו וכיוצא מן המכשולות הנמשכים לגוף ולנפש בהעדר קיום המצוה כהלכתה. ולא כמו שעשה שהתחיל לעורר הבכי על הזלים כסף מכיס. הנה כי כל מכאוב לבו היא על הממון הנחסר ממנו ואת שם ה' לא דרש ולא נשא שמו על שפתיו אפי' כתורמוס הזה שמביאים אותו בקינוח סעודה האם אין עין כל חכם רואה שכל כרכוריו הם דוקא להעמיד האפאלטו של האתרוגים בידו ולמינקט שוקא לנפשיה (מבלי הורמנא דמלכא) ולהיות הוא המוציא הוא המביא לכל בני אשכנז ופולין בענין האתרוגים:
סוף בר אין לנו פה לדבר ולא כח בידינו לכתוב ולברר כל בעיי וספקי דאית לן על כל אשר בשם חכם יכונה איך הטה אוזן לדבריו ואיך לא שקלי קלא ופתקי ביה ומחו ליה מאה עוכלי בעורכל' ודייקנא ואשכחנא מרגינתא דרך אמונה לישב כל הקושיו' והתמיהות הנופלות בענין הזה והוא עפ"י אותו משל שהמשיל הרב הגדול מהר"ר יחזקאל פייוויל זצוק"ל בס' תולדות אדם דפוס דיהרנפורט דמה"ב ואף כי דברי הרב הנז' הם מתוקים מדבש ונופת צופים ומושכים לב האדם משך חכמה יקר מזהב ורוב פנינים מ"מ איני מביא אותם בדמותם כצלמם מיראת האריכות אמנם תמצית דבריו הוא זה. כי לאמת יולד בן ושמו יושר. ולהמון יולדה בת ושמה תהלה ותהי תהלה יעודה ליושר בן אמת ותאוה שפחת אמת ילדה גם היא בן ואמו לא קראה לו שם. ויהי עד כה ועד כה בא צבא המבוכה ויבוז העיר וגם שני הילדים הלה הלכו בשבי ובראות אמת כי נשבה בנו הלך אצל משפט שר העיר ויכתוב סימני בנו כדי שלא יתחלף בנו בבן שפחתו. אדהכי והכי דמיון הביא לביתו בן השפחה ויהי לו לאב. ויקרא את שמו רהב ויבא תרמית ויאמר אל רהב שמע בקולי וידי תכון עמך עד אשר תנתן לך תהלה ועודת יושר אדונך לאשה וילך תרמית וידבר אל המון והמון מבלי דרו'ח הכין בתו להכניסה לחופה עם רהב עבדא בישא בחשבו כי הוא יושר בן אמת אך בעת ובעונה אשר חשבו לתת גמר לזווג ההוא נתן ה' אותות בשמים ובארץ וייראו כל העם מאד כי לא ידעו בשלמי הרעה ההיא ויקם זקן אחד ויאמר זכורני כי אחר שנשבו שני נערים יושר בן אמת ובן שפחתו הלך אמת אל משפט אדונינו ויכתוב ויעד עדים על סימני בנו כדי שלא יתחלף בזולתו ועתה נלכה אל משפט אדוני הארץ ועל פיו יתברר האמת וילכו ל משפט ויבוקשו סימני יושר ברהב ולא נמצאו וישלחו איתו וילך לו אל נפשו אז בא שכל ויראה להם את יושר ויבדקו אותו וימצאו בו כל הסימנים אשר כ' אמת וישמחו כל העם ותהי לו תהלה יעורתו לאשה וכל העם פתחו ואמרו לישרים נאוה תהלה ע"כ דברי המשל והנמשל מובן מאליו מעתה עיני לשמייא נטלית יהא רעוא מן קדם אבונא דבשמיא שכשם שנתקיים בנו תחלת המשל כך יתקיים בנו סופו ומשפט אדונינו הם גאוני פולין ואשכנז רבניהם וחכמיהם יכירו לעצמם ולאחרים את יושר ע"י הסימנים מובהקים אשר אנכי נותן לפניהם היום באמת ובאמונה:
אני טרם אכלה לדבר נזכרתי כי מחמת טרדות הציבור והיחיד אשר הקיפוני כתנורו של עכנאי וכחיש חילאי. וחליש ליבאי. ודק קנה זה אין היד קולטת. איכא בינייהו רותתת. ע"כ לא זכרתי מהעלות על ספר דברי הרב בעהמ"ח ספר החיים אחד מרבני בראדי וגדוליה והרב אריה יאודה ליב תאומים והרב זלמן מרגליות המסכימים על חבורו פלגי ליה יקרא רבא כאחד מהמיוחדים שבדור ובר מן דין ודעדיפא מכלהו היא תורתו המכרזת עליו עמד על מבוכה זו בדף כ"ז ע"ב מהל' לולב וז"ל נשאלתי בדין נכרי שהביא אתרוגים בלי עדות ויש חשש אולי הם מורכבים. או יש בהם תערובת מורכבים. ואחר שנשא ונתן ולן בעמקה של הלכה העלה הלכה למעשה שהם כשרים יע"ש והנה נדון הרב הזה אית ביה תרתי לריעותא חדא שאין אנחנו יודעים המקום שבאו ממנו האתרוגים אם הם רגילים בהרכבה או לא ועוד שהגוי אין בידו שום עדות ואפי' הכי מסיק הרב להתירא מכ"ש בנדון דידן דאית ביה תלת לטיבותא חדא דבמקומות לו שאנו דנין עליהם ליכא למיחש להרכבה ועוד הא איכא שטרא דאסהדותא. ואת השלישית שהאתרוגים שאנחנו מדברים עליהם הם לעולם ביד ישראל ואפי' שהגוי שותף מ"מ הא איכא יד ישראל העומדת על גביו ועין רואה כי תלי"ת רוב דברינו בהלכה הם כדבריו ממש:
סיומא דפסקא הדין הוא שהאתרוגים של פראגה ראפיזה ואייא מימי עולם ומשנים קדמוני' כולם נקראים בשם אתרוגי פארגה כי ג' המקומות שוים לטובה ואין ביניהם הפרש כלל וזה מתברר. מתוך האגרת והמעשה ב"ד של הרב של ייאנינא וכן מן המעשה ב"ד אשר נעשה פה קורפו יע"א וכן מעדות הרב הגאון של העיר הגדולה לאלקים שאלוניקי יע"א ב' שאין חשש הרכבה במקומות אלו וזה ג"כ מתברר מתוך ב' מעשה ב"ד הנ"ל ג' שהיסוד אשר יסד ראז"מ שאין אילן האתרוג גדל בכל העולם אלא ע"י הרכבה עם אילן לימון או מאראנץ הוא יסוד נבעה תלוי ברוח השקר המוחל' אשר לא יזיד איש בעול' לאומרו דהא קמן כל הגלילות האלה דלא נהיגי בהרכבה משום דנטעי להו לסחורה ולא לאכלה וגלילות מערב פנימי וחיצון שאינם יודעים אפי' בטיב ההרכבה והא קמן ארץ הצבי ג"כ שאינם מרכיבים ודוכתי אחריני טובא וראז"מ אזיל בתר איפכא כי ההרכבה אינה נעשית אלא בארצות הקרים או גם בארצות החמים כשהם נוטעים אותם בגנות השרים לאכלה ולא לסחורה ד' שאתרוגי פארגה ראפיזה ואייא מימי עולם נלקטים ע"י ישראל העומד עליהם משעת לקיטה ואילך וכשנשלחים מפארג' לקורפו עפ"י רובא דרובא יד ישראל לא זזה מהם ואם איזה פעם הוכרחו ע"י איזה סיבה רחוקה דלא שכיחא לשלחם מבלי שומר היו חותמים התיבות כדת וכהלכה ה' שאין מקום של יהודים יותר קרוב לפארגה מקורפו כי מפארגה לייאנינא הוא מהלך ב' ימים דרך יבשה והדרך דרך הרים וגבעות ולא שכיחי שיירות כ"כ ומקורפו לפארגה דרך ים הואפור הולך בג' שעות וחצי ואיי משוט הולך לפעמים בד' וחצי ולפעמים בו' ואם הזמן לא יסכים על ידם למרבה יהיה י"ב שעות או יותר א"כ קורפו היא עיר הספן של פארגה ואנשיה הם היותר בקיאים ורגילים בה ו' כי פארגה מימי עולם היתה אחת מערי ממלכת קורפו ומעולם יד התוגר לא שלטה עליה עד שזה קרוב לכ"ה שנה שמלך האינגלין השליט על קורפו מכרה לתוגרמים בדמים מאז היתה לתוגר אבל לענין האתרוגים נשאר עולם נוהג כמנהגו ועד עתה על קורפו יחשבו ז' עוד כולי עלמא ידעי כי אין לתוגר או לפאשא שום גן מיוחד רצוני לומר כמו שיש למלכי אדום גינות ופרדסים מיוחדים למלכים ונקראים על שמם וכמו שהוא בדברי חז"ל אבורנקי של מלכים מזה הסוג ומזה המין אין לתוגר שום גן או פרד'ס בפארגה אולם מחמת שהתוגר קנה העיר בדמים החזיק לעצמו חלק בפירות והגנות והפרדסים שייכי לבעליהן תוגרמים ויונים כי גם יש להם חלק בפירות אבל בשעת המכר הפאשא הוא המוכר ומחלקים הדמים ביניהם עהדה"ז דהיינו המלכות נוטל ארבעה חלקים ובעלי הגנות והפרדסים ניטלים ששה חלקים זה הנלע"ד להלכה ולמעשה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר:
כה דבר האיש העומד עה"ת ועל העבודה החונה פה קורפו יע"א כו"ח ביום ה' בש"א לח' תמוז דהאי שתא מברכתא שו"ש אשיש בה' תגל נפשי באלהי לפ"ק עבד ה' אשר מפניו כל בשר הס והוא:
הצעיר יהודה ביב'אס:
ס"ט בלא"א הרב החסיד כמוהר"ר שמואל זצוק"ל: