אור ברסלב
לב חיים פלג'י חלק ב ח"ב או"ח סימן קי

לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]

ח"ב או"ח סימן קי

ח"ב או"ח סימן קט

מעוב"י טיטואן יע"א מהרב המובהק כמהר"ר יצחק:

ן' ווליד נר"ו:

ביען שראובן דחיל חטאין אחד מיחידי סגולה שבמח"ק נפל למשכב בקיץ של אשתקד והאריך בחולייו ובערב יוה"ך שעבר יעצוהו אוהביו שיביא ס"ת שלו שיש לו בביה"כ הי"ג אשר היה מתפלל בה כדי שיתפלל במנין ביום הקדוש והנורא. וכן עשה ששלח לקרוא לש"ץ של הבה"כ וא"ל שיקרע תפירות יריעה אחת של הס"ת כדי לפוסלו ולהביאו לביתו. והעמידו הס"ת הנז' בארגז א' שהי"ל בחדר אחד הסמוך לביתו וקרא לת"ח אחד שיהיה ש"ץ והיה קורא בס"ת על שלחן גבוה שהי"ל לראובן הנז' והיו מתפללים שם בניו ונכדיו. ואחיו ולא עבר זר בתוכם ונשארו מתפללים שם עד חדש טבת שנלב"ע ראובן הנז' תנצב"ה. וגם אחרי כן נשארו מתפללים שם בניו וב"ב. והש"ץ של בה"כ היה חוקר ודורש מדוע לא חזרו לבה"כ אחר פטירת אביהם. ומפי השמועה שמע שמפני כבוד אביהם ישארו שם עד עבור פקידת החדש. ועכ"ז אחר פקידת החדש נשארו מתפללים שם ושלח להם הש"ץ שליח לראות מה בפיהם והיתה תשובתם ע"י השליח שאחר עבור פקידת השנה יראו מה לעשות. ואחר עבור איזה ימים שמענו באומרים שהיו מכינים היכל הקרש דמוכח מזה שהם רוצים לשכל ביה"כ קבוע ושלחנו לומר להם שיש הסכמה מב"ד שלפנינו חלקם בחיים שעוד כל ימי הארץ לא ישכלל אדם שום בה"כ. נוסף על הבתי כנסיות. וזה נוסח ההסכמה אות באות תב"ת:

טופס שטר ההסכמה מב"ד הצדק וז"ן ע"ן:

בראותינו צעקת בני ישראל שלוחי צבור כל בתי כנסיות הי"ג צועקים וקובלים דינא קא בעינא על ר' אב' פאריינטי שרצה לשכלל ביה"כ מחדש והמה צועקים עליו שמקפח את פרנסתם שעמד לקרוא לעוברי דרך למישרים ארחתם להתפלל במקום שהתפללו אבותם ומקום קביעותם ורצה לגרשם מהסתפח בנחלת אבותם כדי שיתפללו אצלו ורצה להתכסות בטלית שאינו שלו ביד רמה והם נגזלים ממנו כי הוא מסיג גבולם וראינו שדבריהם אמת וצדק והדין עמהם שמקפח פרנסתם בהס"ג ובר מן דין קא חזינא דנפיק מינה חורבא טובא אין די באר כידוע ומפורסם לנו ועל הראשונים אנו מצטערים והלואי נעמוד בשלנו וכגון דא צ"ל שקודם ששכלל הביה"כ התרינו בו כמה פעמים אנחנו וראשי קהל עדתינו שלא יעשה כדבר הזה ולא הטה אזנו לשמוע ושוב שלחנו לו שליח ב"ד שאם לא יטה אזנו לדברינו כי מרה תהיה לו באחרונה והקשה את ערפו ולא אבה לשמוע. ושוב כשידענו שהיה מעמיד ס"ת בהיכל שלחנו אחריו להוכיחו שיטה אשורו מדרך זה ולא בא והוכרחנו לשלוח כרוז בשווקים וברחובות שכל מי שילך להתפלל אצלו שהוא עובר על הסכמת ב"ד והקקי"ן ועכ"ז לא שמע לקול מוריו ולא הטה אזנו להם כי אם עמד בקשיות עורפו הולך וחזק ובכן אנן בי דינא לבל תצא תקלה ח"ו קמנו ונתעודד בכח ורשות בהורמנא המסור בידינו מרבו' הקדמונים ע"ה וגזרנו בגזרת נח"ש על כל מי שיעבור על הסכמתנו וימרה את פינו בזה שעוד כל ימי הארץ לא ירים איש את ידו לשכלל עוד בה"כ נוספת על הבתי כנסיות הידועות לנו ביום הזה בעיר הלזו והרי הוא כבונה במה בזמן איסור הבמות ונכסיו הם מופקרים לעניי העיר בכח הפקר ב"ד הפקר וקרקעי ואגמ"ט וכל רכושו יחרם ולטרקיה חיוייא דרבנן דלית ליה אסוותא וקאי בארור כי הוא מזיק ורודף את הרבים והשומע ישמע והחדל יחדל ושומע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה והיה זה ביום דבש שמנה ימים לחדש אלול שנת:

במקהלות ברכו לפ"ג. פה טיטואן יע"א. ע"כ נמצא כתוב וחתומים ע"ז ב"ד הצדק כמהר"ר מנחם נהון נר"ו. וכמהר"ר משה הלוי נר"ו. וכמהר"ר וידאל ישראל נר"ו והכרנו חתימתם. ולראיה שעמדנו על העתקה כראוי ח"פ וקיים.

ע"כ נמצא כתוב בטופסי הנז' וחתומים עליו אח"מ ות"ח אחד שחתימתו נכרת:

וכששלחנו לבני ראובן הנז' לומר להם על הסכמה זו היתה תשובתם שיסדרו טענותם ונכתוב ע"ז לחכמי המערב יש"ץ יושבי כסאות למשפט ואם יחייב הדין שההסכמה חלה עליהם ואין להם רשות לשכלל ביה"כ יטו אזנם לשמוע דברי חכמים ולו היה טענותיהם ששלחו לנו בכתב. והעתקנום מלשון לעז ללה"ק. א' כי מ"א נ"ע עשה הביה"כ בחייו ולא היה מי שעיכב על ידו אפשר שנטל רשות מהשלוחים והק"ק והראיה שאחר פטירת מ"א נשארנו מתפללים בבה"כ הנז' וכל החכמים ורוב בעלי השררות התפללו שם ורוב ראשי קהל עדתינו וכלם מרוצים וכמדומה לנו שזאת הבה"כ אפי' היה במצי' שלא היה לנו שררה בזה האופן שנעשית נוכל להניחה יען נראה לנו שהיה ברשות. כמ"ש. ב' אם אינו מספיק זה בד"ת הרי יש לנו חלק בשררה בכה"כ הידוע לנו ואפי' שהתקנה תהיה קיימת עפ"ה ששום אדם לא ישכלל ביה"כ מחדש לא דברו במי שיש לו חלק בשררה כמונו יען שאחרים חלקו הבה"כ מעט זמן קודם התק' ואם הב"ד זלה"ה שעשו התקנה היה בדעתם שאפילו לחלוק השררה לא יחלוקו היה להם לברר דעתם בתקנה ולאומרו בבירור. ג' זאת ועוד נראה שזאת התקנה מאחר שעשאוה ב"ד בלבד ולא נתנו ידיעה להק"ק ולא נקראת בבתי כנסיות. הקהל לא קבלוה וזאת התקנה הגוף הא' איננו בעולם זולת הטופס יכולים אנו לומר שאח"ך לאיזה סיבה ביטלוה וקרעוה ולא דקדקו אם היה טופס וראיה לזה שב"ד שלנו י"ץ לא היו יודעים מתקנה זו ואח"ך מצאוה בדרך מציאה וא' מב"ד י"ץ אמר לנו שלא היה יודע מתקנה זו וא' מב"ד י"ץ אמר שהיה יודע שהיה תקנה וסבור היה שלא נחתמה ויש כמה נסיונות שתקנה זו לא נתקיימה שהרי הניחו הבה"כ של ר' אב' פאריינטי קיימת אחר כמה שנים שנלב"ע הוא ויורשיו ולא נשאר להם שום יכולת היה להם להסיר מכשול זה. אם לא שלא יש שום תקנה ד ועוד שאחר מאמר היר"ה שגזר שלא יהיו בתי כנסיות רק בית הסוכנאן ובעוה"ר בטל הבה"כ של טאנג"ה וסאלי וארבט לא נשארה שום שררה ושכללו הרבה בתי כנסיות חדשים במערב וכן צריך להיות בכל המדינות שמתקנאים הגוים ובפרט שיש מעט בתי כנסיות לפי רוב הקהל ברכת ה' וכשיוצאים מבה"כ כלם יחד יש שימת עין הרבה לאוה"ע ולפי רוב הב"כ הוא טוב לכל והוא טוב שהבתי כנסיות יהיו כמו בית הסוכנאן כמו בה"כ שלנו. אלה היו טענותיהם ובהיות כי בני ראובן הנז' היו קטנים בזמן ההסכמה הנז' הוכרחנו להשיב על דבריהם לבל תהיה האמת נעדרת:

והנה על הטענה הא' שטענו בני ראובן שאביהם בחייו שכלל הבה"כ הנז' הרי כתבנו גופא דעובדא היכי הוה שמעולם לא שכלל בה"כ כי אם בדרך עראי היו מתפללים עמו בניו ובני ביתו מחמת חולייו ולזה היה צריך ליטול רשות משום אדם ולא נטל שים רשות. ומ"ש שכל החכמים ורוב בעלי השררות התפללו שם אחר פטירת אביהם היינו בז' ימי אבלו ובפקידת החדש שהלכו לגמול חסד עמהם מפני הכבוד כמנהג ולא עוד. ועד כדון אין מתפללין שם רק בניו ובני ביתו ומה גם שלא היה דמות בית הכנסת כלל רק בית דירה כמש"ל:

ועל מה שטענו שכיון שי"ל חלק בשררת הבה"כ אף את"ל שהסכמת הרבנים י"ץ היא קיימת עפה"ד לא תיקנו רק על מי שאין לו חלק בשררה וכו' הרי מלשון ההסכמה מוכח שאין לחלק בזה שהרי כתבו וז"ל שעוד כל ימי הארץ לא ירים איש את ידו לשכלל עוד ביה"כ נוספת על הבה"כ הידועות לנו כהיום הזה וכו' ע"כ. ומדכתבו נוספת על הבה"כ הידועות לנו ר"ל שלא יוסיף על מנין הב"כ שהי"ל בזמן ההוא וה"ה כמבואר שאפי' מי שי"ל שדרה אינו יבול לחלוק רשות לעצמו ולשכלל ביה"כ אחרת ומה גם דזיל בתר טעמא שכתבו בתחילת ההסכמה שיש בזה הס"ג וכו' וכתבו עוד וז"ל ובר מין דין קא חזינא דנפיק מינה חורבא אין די באר כידוע. ומפו' לנו ועל הראשונים אנו מצטערים והלואי נעמוד בשלנו ע"כ וטעמם נכון לפניהם שהבה"כ היו בספקן שכנה ואם יוסיפו עוד ב"כ יש שימת עין הרבה ויש לחוש לסכנה וזה רמזו באומרם ועל הראשונים אנו מצטערים וחששא זו של הוספת ב"ך עד כדון יש לחוש לה שהרי בעיר כאנג'ה יע"א יאודי א' קונסול שהיה לו יד ושם עם השררה ורצה לחדש ב"כ ונמלך עם השר שהיה אהובו והשר כתב ע"ז למלך יר"ה ולא הניחו לחדש וזה היה מקרוב זה לו זמן מועט וא"כ החששה שחששו רבנן ז"ל מתקני התקנה עדיין במקומה עומדת. עוד כתבו בתוך ההסכמה הנז' וזל כי מזיק ורודף את הרבים וה"ה כמבו' דהוספת בה"כ הוי היזק לרבים באופן דלפי הטעמים שכתבו בהסכמה אין לחלק בין יש לו שררה לאין לו כידוע:

ועל מה שטענו שמעט זמן קידם התקנה נחלקו בתי כנסיות אחרות וכו' והב"כ שנחלקו היו שנים והוה לסיבה מוכרחת כידוע לנו שהיו ב' שותפים בכל אחד בלונדיריאה הישנה וכל אחד חלק רשות לעצמו בזאת הלונדיריאה החדשה שעדיין היו מטולטלים ונעים ונדים וזה היה בתחילת ביאתנו ללונדיריאה זאת שהיה בר"ח סיון שנת התקס"ח לפ"ק וההסכמה היתה שנת במקהלו'ת ליצירה שהיה שנת תקע"ח לפ"ק עשר שנים אחר ביאתנו לכאן ובני' ראובן היו קטנים ואינן זוכרים מזה כלל ואחר ההסכמה הנז' לא נתחדשה שום בה"כ כלל עד כדון ובר מן דין אם נאמר שמי שי"ל שררה בשותפות יכול לחלק ולחדש בה"כ לעצמו א"כ בה"כ של ד' שות' או מי שמת והניח ד' בנים ובה"כ א' כל א' יחלוק רשות לעצמו ואין לדבר סוף ומה הועילו חכמים בתקנתם לחששות שחששו אם לא שנאמר דודאי לא פלוג רבנן בזה בין יש"ל שררה בשות' לאין לו כלל:

ועל מה שטענו שתקנה זו לא ידעו ממנה הקהל ולא קבלוה עליהם וכו' מחסרון ידיעה מחמת קטנם הם אמרו דברים אלו אבל האמת יורה דרכו שאח"מ הייתי יושב בין ברכי החכמים נ"ן וכל זה היה גלוי ומפורסם ובהסכמת הק"ק שבימים ההם. ועד ממהר לזה שהרי כתבו בהסכמה הנ"ל וזל וכגון דא צ"ל שקודם ששיכלל הבה"כ התרינו בו כמה פעמים אנחנו וראשי קהל עדתינו וכו' ע"כ ועוד כתבו וז"ל והוכרחנו לשלוח כרוז בשווקים וברחובות שכל מי שילך להתפלל אצלו שהוא עובר על הסכמת ב"ד וק"ק וכו' ע"כ וסמוך לזה כתב ובכן אנן בי דינא לבל תצא תקלה ח"ו קמנו ונתעורד וכו' וגזרנו וכו' שעוד כל ימי הארץ לא ירים איש את ידו וכו' ע"כ. מבואר מזה שהכל היה בהסכמת הקהל כמ"ש בראשונה ומה שלא בטלו אז הבה"כ ההוא היה מחמת שהשררה שהיה משתרר בימים ההם היה לו לבעל הבה"כ יד ושם עמו מפאת קרובו ושלח לומר לב"ד שיניחו אותו לשכלל הביה"כ וגם היו הבתי כנסיות בסכנה כידוע. ומה שטענו עוד שהסכמה זו לא נמצא התורף חתום מהב"ד ז"ל רק הטופס ויכולין אנו לומר שאח"כ ביטלוה וכו' גם זה הוא מחסרון ידיעה כנז' אבל הטעם שלא נמצא התורף הוא שכשחתמו ב"ד ההסכמה הנז' הניחו אותו למשמרת ביד הגביר כה"ר משה ישראל נ"ע שהיה אחד המיוחד מראשי הקהל ופרנס של עניים ולא עברו ימים מועטים ונפל למשכב ר' אב' הנז' וכשהיה מסוכן שלח לחלות פני הב"ד שיקרעו שטר ההסכמה ולהפיס דעתו שלא ימות ביגון זה נתנו השטר בידי כדי להעתיקו ועשינו ממנו הטופס הנז' ושלחו לו התורף קרוע והתופס נשאר מונח בידי אח"מ הן אמת שברוב הימים השכחה מצויה והייתי סבור שההסכמה שעשו לא היתה רק על הבה"כ של ר"א הנז' דוקא ובימים האלה כששמענו שרוצים בני ראובן לשכלל בה"כ בקבע נחתי אל לבי לחפש טופס ההסכמה הנ"ז לראות מה היה הדבר ואחר החיפוש מצאתי בין גנזי ושלחנו להודיעם כנז"ל:

ועל מ"ש למה נשארה הבה"כ של ר"א הנז' אחר כמה שנים שנלב"ע כבר כתבנו שהיו מתפחדי' מאימת המלכות ובימים ההם כשהיה אחד מב"ד עובר על פתח הבה"כ והיו אומרים קדיש לא היה עונה אחריהם אמן והיה אומר שהמתפלל בחזקה אין עונים אחריו אמן ואחר שנת' בש"מ ב"ד שלפנינו יראנו גם אנחנו לבטלה לבל תצא תקלה מתחת ידינו ח"ו ועד כדון כל מי שנגע יראת ה' בלבו אינו מתפלל שם כ"א בוקי סריקי:

ועל מה שטענו שכיון שהסענו דירתנו מהג'ודיריאה הישנה היתה הגזרה שלא יבנו בתי כנסיות וכו' וא"כ השררות נתבטלו ופנים חדשות באו לכאן וכו' ובעיירות אחרות חדשו כמה בתי כנסיות הנה במחז"ק הגם שבתחילת ביאתינו היינו מטולטלים מ"מ אחר שנתיישבנו חזרה עטרה ליושנה וכל מי שהיה לו ביה"כ בג'ידריאה הישנה שכלל הבה"כ שלו בזו הג'ודריאה עכב הס"ת והספסלים וכל טכסיסי הבה"כ שהביאו משם וקדושה א' קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל וכל א' זכה בשלו ומה גם שבעירות אחרות לא היה להם שם תקנה אבל אנן בדידן שב"ד שלפנינו עשו הסכמה הנ"ל בכמה חומרות מי הוא זה ואיזהו שיכניס עצמו בספק סכנה ב"מ. שוב הביאו לנו בני ראובן שטר ק"ע וז"ן מועתק מלשון לעז ללה"ק. במותב ג' כחדא הוינא ואסהיד קדמנא כמהר"ר שמואל פימיינטה נר"ו בתע"ג ונכונה כראוי איך אמת ויציב כשהי"ל דו"ד עם כהר"ר וידאל ישראל נר"ו ע"ע הבה"כ הלך כמהרש"ף הנז' ושל מאת כה"ר יעקב פאריינטי נר"ו בהר"י נ"ע שיביא לו רשות מהקהל כדי שיוכל לחלוק הבה"כ עם כהר"ר וידאל הנז' והשיב לו כהרי"ע הנז' כי כה יעשה וכה יוסיף ואח"כ בא ה"ר דוד גרשון י"ץ אצל כמהרש"ף ואמ"ל אומר לך יעקב פאריינטי שכבר יש לך רשות מהקהל שתוכל לחלוק הבה"כ עם כה"ר וידלא נר"ו ולא נשאר בזכרונו מי מנה לה"ר דוד אם הוא או יעקב פאריינטי.

גם לרבות כי בימים ההם בא כה"ר שמואל לעסרי נר"ו שהיה רגיל ויושב בין ברכי הרב כמהר"ר וידאל ישראל זלה"ה כידוע. לדבר עם כהר"ש פימיינטה בזה הענין של בה"כ ואינו זוכר אם ביאת במהרש"ל אצלו קדמה לנתינת הרשות מאת הק"ק או אח"כ איך שיהיה אמ"ל תלך ליטול רשות מהחכמים כדי לחלוק עמו הביה"כ ותנוח מכמה מחלוקת והשיב לו כההרש"ף עכשיו אלך לבית כמהרי"ץ ן' וואליד נר"ו וכמוהרי"ט הלוי ז"ל והבין כההרש"ף מתוכן הדברים שכההרש"ל הנז' הוא שלוח אליו מאת הרב כמה"ר וידאל ישראל זלה"ה אלא שאי' זוכר כעת הדברי' כנתינתן ממש אבל בודאי קי"ל בגויה מאז ועד עתה שהוא שליח אליו מאת הרב הנז' זלה"ה ובכן עמר על עמדו כההרש"ף והלך לבית כמוהרי"ט הלוי ז"ל ושאל ממנו רשות לחלוק הבה"כ ונתן לו רשות ואמ"ל כמוהרי"ט לכהרש"ף תראה שתלך לבית כמוהרי"ץ נר"ו וכן היה ששלח אח"כ לבית כמוהרי"ץ נר"ו הנז' ולא נתרצה לתת לו רשות מאיזה סיבות ובכל מה שדבר עמו כמוהרי"ץ נר"ו לתת טעם למניעה לא דבר אתו מאומה מענין תקנה אם יש תקנה בעיר שלא לחדש בה"כ כלל ונמנע כהרש"ף הבה"כ מסיבת הרב כמוהרי"ץ נר"ו עכס"כ דהרש"ף הנז':

הנה על מה שהעיד החכם הנז' שא"ל דוד גרשון משם הריע"ף שיש לו רשות מהקהל וכו' מלבד שהוא עד מפי עד ואין כאן עדות ברור' שהקהל נתנו לו רשות רק שה"ר יעקב פאריינטי ס"ל שי"ל רשות מהקהל עוד בה שהן לו יהי שהקהל היו נותנים לו רשות לא מפני זה נאמר שנתבטלה התקנה שהרי קי"ל דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין וכ"ש הכא בנ"ד לבטל תקנת רבותינו שבארץ החיים ומה כחם יפה של הקהל לבטל את דבריהם ותלינן ודאי בשכחה אחר שענין זה של בהרש"ף היה כמה שנים אחר התקנה הנז' ומוהרמ"ן ומוהרמ"ל זלה"ה כבר סעו למנוחות. ומה שנשכח מן הלב תקנה זו שתיקנו ששום בר ישראל לא ישכלל שום בה"כ וכו' היינו מפני שהיתה כלולה עם התקנה של בה"כ של ר' אב' פאריינטי ולא נשאר בזכרונינו רק התקנה של בה"כ של כההרא"ף ותקנה הב' נשכחה וראיה לזה כשבא אצלי אח"מ כההרש"ף הנז' שאתן לו רשות אמרתי לו איזה טעמים אחרים לשימנע עצמו מזה ולא נזכרתי מתקנה זו כלל שאם הייתי זוכר הייתי אומר לו שהוא טעם מספיק ודי והותר לשלא ישכלל הבה"כ: ועפי"ז גם מה שהעיד החכם הנז' שכההרש"ל אמר לו שיטול רשות מהחכמים וכו' והבין מדבריו שהיה שלוח אליו מאת הרב כמוהרוי"ש ז"להה דברים אלו אין בהם ממש לסתור תקנת הראשונים דאף למה שהבין מדבריו שהיה שלוח אליו מאת הרב ז"ל הרי הדברים שדבר עמו הוא שילך ליטול רשות מהחכמים ולא אמר שכמוהרוי"ש ז"ל נתן לו רשות להדייא ואפשר שאמ"ל כך כדי שהחכמים ימנעוהו. ואף אם היה נותן לו רשות בפירוש אמרינן דודאי שנשכח ממנו זאת התקנה ברוב השנים ובפרט שהרב הנז' בתוך טרדת גרסתו היה שכחן בענייני העולם כידוע והן. לא יהי אלא ספק בדבר זה הרי קי"ל ספק חרם להחמיר עוד זאת נדרש עמ"ש בהסכמה הנז' וז"ל והרי הוא כבונה במה בזמן איסור הבמות וכו' ע"כ אם יכול שום אדם להתפלל שם והגם שלא נזכר שום עונש למתפללים רק על המשכלל הבה"כ מ"מ כיון שגזרו אומר שהמשכלל הוא כבונה במה וכו' אם כן כיון שהתפלה היא במקום קרבן הרי המתפלל שם הוא כמקריב בבמה וחייבים הנתנו לקבל גזרתם כדקי"ל דרשאים ב"ד וכו' לצורך שעה:

מעתה צריכים אנו לבאר תחי' השררה שהוא לבני ראובן בבה"כ הישנה על מה אדניה הוטבעו והוא שת"ח אחד הי"ל בה"כ א' בג'ודריאה הישנה שעקרנו דירתנו ממנה שהבה"כ הנז' זכה בה בתורת ירושה מחמיו ז"ל כולה בכללותה וכשעקרנו דירתנו מהג'ודריאה הנז' עפ"י מתמר המלך ור"ה וקבענו דירתינו בזאת הג'ודריאה וזכו הב"ב בקרקע האלדייט ונחלק לחצירות לבנות בו כידוע מכללם זנו הח' הנז' ויעקב אבי ראובן הנז' א' מיחידי הקהל בקרקע חצר א' ג' רבעים הח' הנז' ורביע יעקב הנ' ובנו בקרקע הנז' בתים וחדרים וכו' וקבעו בבית א' שבחצר הנז' בה"כ שיהנה הח' הנז' בג' רבעים בהכנסת הבה"כ ושררתה ויעקב יהנה ברביע הבה"כ ושררתה כמו שראינו כוח"ך בשטר הודאה שהודו השות' הנז' בקיש"ח וכו' ע"כ האמור וכתבו שם וז"ל שכל שררת הבה"כ הנז' ושררותיה והנאותיה הוא לזכות ב' עה"ד הנ"ל ג' רבעים מכל שירת הבה"כ והנאותיה לזכות כההר"א ורביע וכל שררת הבה"כ והנאותיה לזכות כההר"ש וכו' וע"ד זה יהיו מתנהגים הם וזרעם וז"ז עסכ"ה וכו' ע"כ. עוד כתב שם וז"ל גם קבע"ט כההר"א וכהר"ש בכח הקוש"ח שאם באולי יראה לשום א' משניהם לעקור הבה"כ הנז' מהחצר הנז' ולקבעה כמקום אחר נאה ויאה משם לעיני בני אדם הרשות נתונה בידו ואין לחבירו לעכב עליו כלל ויתנהגו בו עה"ד הנז' ג' רבעים כההר"א וכ"ך ורביעא כההר"ש הנז' וב"כ וכו' ע"כ:

ועל זה טענו שאר שותפי הבה"ך הנז' שאין להם רשות לבני ראובן הנז' לחלוק רשות לעצמם ולהפריד חבילת שותפותם שבבה"ך הנז' שמלבד שגורמין להם היזק שילכו אנשים מבה"ך הראשון אל השני ומתמעטת ההכנסה. עוד בה שכיון שיקנם לא הי"ל שום שררה מאבותם כלל ולא שום זכות בבה"ך שבג' ודריאה הישנה וכל השררה היתה של כההר"א הנז' א"כ כשנשתתפו בזאת הבה"ך החדשה עמ"ך נשתתפו כמובן מלשון השטר שכתוב שיהיו מתנהגים כך הם וזרעם ע"ס כה"ד ג' רבעים כההר'א ורביע כהר"ש כמש"ל ור"ל שישארו שות' בה עסכה"ד ואין יכול שום אחד מהם לחלוק רשות לעצמו וכן מוכח גם כן ממ"ש עוד שאם יראה לשום א' מהם לקבוע הבה"ך במקום אחר שיתנהגו בה עה"ד הנז"ל וכו' ועל זה השיבו בני ראובן שאין הוכחה מל' השטר שאין יכולין להפרד דאפשר דמ"ש שכך יהיו מתנהגין הם וזרעם וכו' בא לאפוקי אם יערער שום אחר מהם ליטול יותר ממ"ש בשטר:

איברא דעדיין יש לחקור אם לא היה בזה שום הסכמה מב"ד נ"ן אם ב' שות' בבה"ך א' יכולים להפרד ולקבוע כ"א לעצמו אם יש בזה משום הש"ג שמתמעטים בני הבה"ך הראשון וגם הב"ך אחרות ומקפחים פרנסת הש"ץ או דילמא כיון דהוי דבר מצוה לא מיקרי הש"ג ואמרינן בזה יגדיל תורה ויאדיר והגם דמצינו להריב"ש ז"ל שכתב בזה דמונע את הרבים מלעשות מצוה וכו' כמ"ש בסי' של"א היינו בערי המזרח דהכנסת הבה"ך הם להקדש אבל אנן בדידן בערי המערב שהב"ך שלנוי יש להם בעלים ת"ח שמתפרנסים מהם אפשר דיודה הריב"ש דמצו מעכבי אחר שכבר הוחזקו באותם אנשים המתפללים עמהם:

ומצינו להרב כנה"ג ז"ל א"ח סי' קנ"ג הגהב"י שכ' וז"ל אפי' בא ת"ח לזכות באותה מצוה אין מעבירין את המצוה ממי שהחזיק בה אבל אם בא לזכות במצוה וגם הראשון יעמוד במצותו כגון מי שהחזיק שיתפללו בביתו ובא אחר ועשה ביתו בית תפלה שיתפללו בה אעפ"י שקצת מהאנשים שהיו מתפללים בבית המחזיק הראשון מתפללים בבית המחזיק הב' אינו יכול' לעכב על ידו הראנ"ח ח"ב סי' ע' ע"כ וכ"כ הרב הנז' בסי' שס"ו הגה"ט יע"ש. ושם באותה תשובה של הרב מהראנ"ח כתב וז"ל ונראה בענין זה של בה"כ מי שהחזיק בה זכות הוא לו אם מצד הכבוד אם מצד המצוה ואין מעבירין אותו ממי שזכה בה וכו' אמנם נ"ל שבל מה שאמרנו שאין להוציא מחזקת הראשון אינו אלא אם אמרנו נבא להעביר המצוה והכבוד לגמרי ממי שהחזיק בו אל איש אחר כההיא שיפורא וכו' אבל אם לוי זה קובע בית תפלה בביתו ובית שמעון עודנו עומד על תלו בית תפלה יקרא ע"כ: ומ"מ נראה לומר דהיינו דוקא במקומות שכל הנאות הבה"ך הם להקדש אמטו להכי סברי רבנן דכיון שהב"ך הראשונים עומדים על תלם ובאים אחרים להוסיף עליהם שרוצים גם הם לזכות בכבוד ובמצוה ההיא לא מצו מעכבי אחר דאין כאן קיפוח פרנסה. אבל במקומותינו שהב"כ הם של ת"ח יחידים שהניחו להם אבותיהם בירושה וכל ההכנסות הם לזכותם שמתפרנסים מהם נרא' דהבא להוסיף ולחדש ביה"ך אחרת בעיר יש בזה משום הס"ג וקיפוח פרנסה לת"ח בעלי הב"ך שבודאי ילכו אנשים מבה"כ הישנים ויקבעו עצמם להתפלל בבה"כ החדש וממילא יתמעטו ההכנסות של הב"ך הראשו' וכן מוכח מדברי הרב מהרא"י בס' פסקים וכתבים הביא דבריו הרב מהראנ"ח בתשו' הנ"ל וז"ל נראה דכל מה שאסרו חכמים שלא ירד איש לאומנות חבירו להשיג גבולו היינו דוקא בכל מידי דאית ביה קיפוח פרנסתו ומיעוט ריוחו וחוסר מחייתו אבל כהאי גונא דחד עביד שררותא דמתא ואידך בא למעבד נמי שררותא דמתא כוותיה ואין בזה חסרון כיס מאן נימא לן דאסרו בכי האי גוונא דכל חד וחד בעי למזכי בשכר פרנסי ישראל שהוא שכר שאין לו שיעור ולא דמי למי שהחזיק במצוה כמה שנים דמשמע מלשון מהר"ם במרדכי פ' חזקת דאית ליה ביה חזקה שלא יוכל אחר לדחותו בכלום ממנ דשאני התם דרגילים לקנות חזקה כהאי גונא מן הצבור וליהניח צדקות והקדשות על ככה להניח להם וליורשיהם החזקה אבל כתר תורה ושררותא דידה הרי היא מונחת ומופקרת לכל מי שירצה לזכות בה וכו' ע"כ. הרי מבואר דדוקא במצוה שאין בה קיפוח פרנסה לא' כ"א שררה וכבוד הוא דאמרינן דיכול אחר להחזיק בה ג"כ אבל בדבר שיש בה קיפוח פרנסה לראשון אין אחר יכול לבא בגבולו ולקפח פרנסתו:

שוב מצינו בפס"ד אחד שסידר הרב מהר"ר יעבץ ז"ל ע"ע מצות המילה שהיו מוחזקים בה משפחה אחד במחז"ק והביא שם דברי הפוסקי' במי שהיה מוחזק במצוה ובשררה וכו' ודברי הרב כנה"ג הנז' וכתב שם וז"ל מכל אלין משמע דאע"ג דקי"ל דאין מורידין אפ"ה מוסיפין אחר עמו דלא מיקרי הורדה אלא כשיסלקוהו לחלוטין ויכניסו אחר במקומו דאז איכא חשדא שיאמרו ששמץ דבר של פגם נשמע בו. אבל כשהוא עומד במצותו ונוספים אחרים עמו ליכא חשדא ולא פגמא אדרבא ברב עם הדרת מלך מה"מ הקב"ה מיהו לאו מלתא דפסיקא הוא דאיכא שררה דאין מורידין ואין מוסיפין כגון מלך וכו' וכן בכה"ג וכו' אבל שאר שררה או מצוה כגון חכם או ש"ץ או גבאי או גזבר וכדומה דאפשר בתוספת בזה הוא דאמרנו דאין מורידין אבל מוסיפין שכל ישראל חפצים לעשות מצות וגם כאלו דשייך בהו תוספת לאו מילתא דפסיקא היא ג"כ דדוקא אם הראשון משמש חנם אין כסף רשאין להוסיף אחר דליכא היזקא לקמא אבל אם שכיר הוא בא בשכרו כגון ש"ץ או שו"ב דאית ליה הנאה מיניה ומתפרנס ממנה אין רשאין להוסיף אחר להשיג גבולו של א' ולקפח את פרנסתו:

והנה הא דהביא הרב כנה"ג בשם מהראנ"ח במי שהחזיק שיתפללו בביתו ובא אחר ועשה ג"כ ביתו בית תפלה ליכא דררא דממונא דממ"נ אם שניהם ניתנים בתיהם לק"ק להתפלל בהם חנם הרי הב' אינו מחסר ממון לראשון יותר ממה שהיה מתחסר תחילה ואם שניהם משכירים בתיהם לק"ק ג"כ הרי הנשארים בבית הראשון פורעים שכרן וליכא פסידא וכן ההיא דקוברי מתים שהביא משם הרב משפטי שמואל פשוט הוא שכולם גומלים חסד של אמת ואינם מצפים לתשלום גמול וההיא שהביא משם הראנ"ח בענין הש"ץ כי לא נכון להעביר את הראשון אלא ישרתו שניהם. באחד מוכרחים אנו לאוקומ' בששניהם משמשים בחנם או שיתנו הק"ק לכל אחד שכרו ולא יקפחהו וכו' ע"כ. אח"ך הביא הרב דברי מור"ם בהגה ביו"ד סס"י רמ"ה וז"ל רב היושב בעיר וכו' יכול הב' לבא לדוד שם ולהחזיק רבנות ע"כ והביא ג"כ דברי הרב מהרא"ם הנ"ל וכתב עז וזל ויש להוכיח מדקדוק לשון הרב במפה שכתב אפילו מקפח קצת פרנסת הא' דדוקא כשהקיפוח מעט הוא דשרי אבל לא בקיפוח מרובה וכן יש לדקדק גם כן מל' מהרא"ם וכו'. עוד יש להוכיח דע"כ לא התירו בקיפוח מעט לרב הב' ליכנס בגבול הרב הראשון אלא ברבנות דשכר רבנות כזה אנו צריכים לטרוח למצוא לו התר כמבואר בדברי מוהרא"י אבל כשההתר ברור אפי' בקיפוח קצת לא כמבוא' כגון שכר ש"ץ שהוא התר ברור כמ"ש בא"ח סימן ג"ן וכו וכן שבר השוחט ובודק אחד בדור הוא וכו' וע"כ לא התירו לב' ליכנס בגבול א' בקיפוח מעט אלא בשכר רבנות שבקושי התירו אבל דבר שהתירו ברור אין לשום אדם לבא בגבולו ולקפחו אפי' קיפוח מעט:

ואחר כתבי מצאתי להרב ש"ך שם סקט"ו וז"ל אפי' מקפח קצת כגון בשכר חופות וקידושין וכ"כ בפסקי מוהרא"י שם וכו' ע"כ. ועוד נ"ל דאף דאף בקיפוח מעט לא התירו אלא ברב המלמד תורה לרבים ובא אחר כיוצא בו דהו"ל מרביץ תורה דשייך ביה טעמא דיגדיל תורה ויאדיר משו"ה אין לנו להשגיח על קיפוח קצת פרנסתו של א' והכי משמע מדמייתי ליה במפה סמוך להא דכתב מרן א' מבני חצר שבקש לעשות מלת וכו' אין יכולין למחות בידו משום שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר וסמיך ליה הא דרב היושב בעיר ולומד תורה לרבים משום דחד טעמא אית להו. אבל היכא דלא שייך טעמא דיגדיל תורה לאו כל כמיניה דב' לקפח פרנסת הא' אפי' בקיפוח מעט כ"ש כפי מה שציין הש"ך ההיא דרב היושב בעיר וכו' מיהו כ"ז מדינא אבל. מצד המנהג אפשר שיש למחות בזה עכ"ל. והרי הדברים ק"ו דברבנות גופה דאין התר שכרה ברור ואיכא משום יגדיל תורה אפי"ה יש למחות מצד המנהג מטעם הש"ג כ"ש בשכר ש"ץ ושו"ב שהוא אחד בדור דלא שייך ביה יגדיל תורה דל"מ מצד המנהג אלא מדינא נמי הס"ג היה. ע"כ כתבתי בתשו' לצרפו והסכים עמי מורי הרב המובהק מוהריב"ע זצ"ל עכ"ל הרב מוהר"ר יעב"ץ ז"ל השייך לעניינינו:

מוכח מדברי הרבנים הנז' דבדבר מצוה שהיתרו ברור אין אחר יכול לבא בגבולו ולקפח פרנסתו אפילו בקיפוח מעט ולכן הוצרך הרב לאוקומי ההיא דהרב מוהראנ"ח ז"ל במי שעשה בית תפלה דמיירי דליכא דררא דממונא כמ"ש וא"כ הכא יבנ"ד שבעלי הב"ך מוחזקים בידם מאבותיה' ומתפרנסי' מהכנסתם אין שים אדם יכול לחדש בה"ך אחרא אחר שיש בזה קיפוח פרנסה לבעלי הב"ך הישנים כמ"ש הרב ז"ל שהשוה בית תפלה לש"ץ שהרי הוכרח לאוקומי לדמוהראנ"ח ז"ל בדליכא דררא דממונא:

אלא דלכאורה יש להקשות מההיא דפרק לאו יחפור בקובע חנות וכיוצא בצד חנות חבירו' דאיפסיקא הלכתא שם כרב הונא בריה דרב יהושע דלא מצי מעכב ופסקו מרן בח"מ סי' קנ"ו דלפי זה נימא דגם בבא לחדש בה"ך אחרת אינן יכולין בעלי בה"ך הראשונים לעכב על ידם כיון שהמחדש דר בעיר וכד מתא אבר מתא לא מצי מעכב. הא לאו מלתא היא דהחי' מבואר דבשלמא בקובע חנות וכיוצא בצד חנותו של חבירו הגם שקודם שקבע החנות זה הב' היו באים הקונים לקנות מחנותו של א' ועכשיו מתמעטים הלוקחים ממנו ולוקחים גם מהב' מ"מ זה הוי גרמא בעלמא אבל גבי בה"כ שהאנשים המתפללים בבה"כ הראשונה כבר הם קבועים שם להתפלל וכבר הוחזק בעל הבה"כ בהנאתם דמטי ליה מינייהו כגון קניית המצות או כשיש להם שמחה וגיל או שבוע הבן וכיוצא שנודרים נדרים ונדבות וכו' הו"ל כאלו מטא לידיה א"כ כשבא הב לחדש בה"ב ודאי שילכו איזה אנשים מהקבועים בבה"כ הא' לבה"כ הב' וממילא מסלק לבעל הבה"כ הא' ממה שכבר הוחזק בו דבזה ודאי דמצי מעכב וכמ"ש הרב מוהר"ר יעב"ץ ז"ל דאוקי לההיא דהרב מוהראנ"ח בעושה ביתו בית תפלה דליכא דררא דממונא אבל היכא דאיכא דררא דממונא מצי מעכב:

ועפי"ז אתנח לן מ"ש מרן ביו"ד סס"י רמ"ה וז"ל א' מבני חצר ומבני מבוי וכו' וכן מלמד תינוקות שבא חצירו ופתח בית ללמד תינו' בנדו כדי שיביאו לו תינו' אחרים או כדי שיביאו התי' שאצל זה אין יכולים למחות בידו שנאמר ה' חפץ למען צדקו וכו' עכ"ל דלמה הוצרך מרן ז"ל לתת טעם למה שאין יכולין למחות בידו משום יגדיל תורה ת"ל דאפי' בדבר הרשות בר מתא אבר מתא ל"מ מעכב אם לא שנאמר דמה שהוצרך מרן לטעם יגדיל תורה היינו מפני החלוקה הב' שיבואו התי' שאצל זה שאם היה לדבר הרשות ודאי דמצי מעכב אחר שכבר הוחזק זה בתי' אלו הקבועים אצלו אלא דמשום יגדיל תורה ל"מ מעכב וא"כ גבי בה"ך דודאי ילכו אנשים מהקבועים בב"כ הראשו' ואיכא דררא דממונא וליכא בזה טעמא דיגדיל תורה הדבר פשוט דמצו מעכבי והיה מקום להאריך בזה אלא שאין הפנאי מסכים:

כלל העולה שבערי המערב שהב"כ יש להם בעלים שנהנים מהכנסתם אין אדם יבול לחדש דבר מעתה ולקפח פרנסתם. ועפי"ז אין לחלק בין מי שאין לו שום שררה למי שיש לו שררה בשו' עם אחר שהרי עכ"פ גורם הזק לכל הב"כ ולבה"כ הראשו' שמתמעטת ההכנסה של שותפין וזה אחד מהטעמים שכתבו רבותינו בהסכמתם הנ"ל שיש בזה הס"ג וכ"ש הכא בנ"ד שכתבו כמה עונשים על המחדש בה"כ בגזרת נח"ש וכו' דמי זה יערב אל לבו לעבוד על הסכמתם זה הוא מה שנלע"ד להשיב בזה וליה עינינו יצילנו מכל שגיאה ויאיר עינינו במאור תורתו לדון דין אמת לאמתו כיר"א. הכ"ד הח"פ טיטואן יע"א בס' זאת חקת התורה משנת:

נד ח"י ישרא"ל יכנס לפ"ק:

ביען שאחר איזה ימים שכתבתי מה שנראה לע"ד בענין הבה"כ שרצו לחדש בני ראובן שאינם יכולים לחדש אב"א קרא מפני ההסכמה שעשו רבותינו ב"ד שלפנינו חלקם בחיים בחרם ובכמה חומרות כידוע אכ"א סברא דיש בזה לתא דהס"ג לש"ץ של ב"ך יע"ש מלתא בטעמא. ובימים האלה הוגד הוגד לי שאחד חכם בעיניו שלא הגיע להוראה סדר לבן ראובן שאלה ע"פ טענותיו ושקריו להטעות לחכמי ישראל י"ץ אשר בערי המערב שאינם יודעים גופא דעובדא ובנה יסודו עפ"י עדות אחר שהעיד ר' יוסף ב"ש שהוא היה משמש ש"ץ בבה"כ של רא"פ שכמוהרוי"ש ז"להה נתן לו רשות לזה וא"כ אמרינן שבודאי הותרה ההסכמה מכל וכל. לזה אני אומר יסכר פי דוברי שקר שכל מי שיאמר שהותרה ההסכמה עתיד ליתן את הדין להכשיל את בני אדם לעבור על החרם כי תמיד הייתי מצוי אצל הרבנים כמוהרמ"ן ז"ל וכמוהר"ם הלוי ז"ל וידעתי נאמנה שלא הותרא כלל ואחר שנתבש"מ הרב כמהרמ"ן ז"ל שהוא כמו שש שנים מ"מ אחר ההסכמה כשהיה עובר הרב במוהר"ם הלוי ז"ל על הבה"כ של רא"פ לא היה עונה אמן וכשהיה שולח לב"כ לגבות איזה מגבה היה מצוה לשליח שלא ילך לבה"כ של רא"פ אחר שעשויה עפ"י האלמכזין שלא כדין אינה בכלל הב"כ ומפני היראה לא היה מבטלה ועד כדון כל מי שנגע יראת ה' בלבו אינו מתפלל שם ואין מתפללים שם כ"א בוקי סריקי מעט מזעד עניים וע"ה והרב כמהר"מ הלוי ז"ל נתבקש ביש"מ כמו שש שנים מ"מ אחר פטירת כמוהרמ"ן ז"ל:

באופן שברור לי כשמש שלא הותרה זאת ההסכמ' כלל ומה שהעיד ריב"ש הנז' שהיה ש"ץ ברשות כמוהרוי"ש ז"ל כבר שתי לנכדו של הרב ז"ל ת"ח רשום והמ"ל שהוא היה מצוי תמיד אצל זקנו ללמוד תורה מפיו ומעולם לא שמע כזה ואף את"ל דעידי לא ראינו אינו ראיה יכולים אנו לומר שהרב הנז' נשכח ממנו זאת ההסכמ' אחר שהיה שכחן בעניני העולם. או אפשר שכיון שהחרם והעונשים לא היה על המתפללים כ"א על המחדש דוקא נראה לו להתירו בפרט זה מאיזה טעם שנגלה לפניו ובפרט שהריב"ש הנז' היה חתנו של רא"ף וכבר נלב"ע חמיו. איך שיהיה אף את"ל שנאמין לעדותו של ריב"ש לא מפני זה נאמר שהותרה ההסכמה. ומה גם אף אם הריב"ש היה מעיד שבפניו התירו ההסכמה אינו נאמן בזה אחר שהוא עד א' ואתחזק איסורה והגם דקי"ל דעד א' נאמן באיסורים להתיר היינו דוקא היכא דלא אתחזק לא איסור ולא היתר אבל היכא דאתחזק איסורא אינו נאמן להתיר כי אם דוקא בדבר שבידו לתקנו כמבואר כ"ז בפוסקים ראשונים ואחרונים. הנה הרשב"א ז"ל סימן תתל"ז עשה ד' חילוקים בענייני נאמנות באיסורי' וז"ל בענין נאמנות באיסורים יש ד' חילוקים. אחד בכל דבר שהוא ספק ולא אתחזק לא איסור ולא היתר עד א' נאמן שהוא מותר כדמוכח בהאשה רבה היכא דאתחזק התידא ואמר עד א' אסור אינו נאמן כדמוכח בפרק הנזקין וכו'. היכא דאתחזק איסורא ואמר עד א' התירא אינו נאמן כדמ"ש פרק האשה רבה גבי הקדש טבל וקונמות דנאמנין הבעלים משום דהוי בידו והא אינו בידו לא דכל אדם נאמן על שלו אפי' אתחזק איסורא כדאמרינן טבל והקדש הואיל ובידו לקנותו ולפדותו עמי הארץ חשודים אין נאמנים על שלום וכו' ע"כ וכ"כ הרא"ש בפסקיו בגיטין פ' הנזקין יע"ש וכ"כ המרדכי פרק האשה רבה שעשה י"ד חילוקים ב ענייני נאמנות וז"ל היכא דאתחזק איסורא ואי' בידו ואמר ע"א מותר אינו נאמן כדמוכח בפרקין וכו' הא לאו בידו לא כדמסיק דאי דחבריה היא גופא מנ"ל דנאמן אלמא דלא מהימן היכא דאינו בידו ע"כ ודין זה פסקו מור"ם בהגה' ביו"ד סימן קכ"ז ס"ג יע"ש גם הגאון מוהרא"ם ח"א סימן ס"ט כתב וז"ל כללא דמלתא הכי הוא דהיכא דלא אתחזק איסורא מעיקרא אי נמי אתחזק איסורא ויש בידו לתקנו וכו' בכולהו אמרינן עד אחד נאמן וכו' ע"כ. וכ"כ הרב בנימן זאב סימן תי"ב שכתב וז"ל ומנ"ל דע"א נאמן באיסורים להתיר דילפינן מנדה וכו' שנאמר וספרה לה ז' ימים לה לעצמה ואע"ג דאתחזק בה איסורא דנדה היתה מ"מ לא אתחזקא שתהא רואה כל שעה וכיון שעברו עליה ז' ימים נקיים ממילא טהורה היא ולא אתחזק בה איסורא. ועוד דבידה לטבול וכל שבידו נאמן כדאיתא בגיטין וכו' ע"כ וכן תירץ הרב מוהרא"מ ז"ל בתשו' הנ"ל יע"ש. מוכח מזה דהיכא דאתחזק איסורא ואי' בידו אינו נאמן:

שוב מצינו להרב כנה"ג יו"ד סימן קכ"ז הגהב"י אות ב' וז"ל הסכמה שהוחזקה בחרם ונידוי ואמר החזן שלא אמ' לא כרם במקו' חרם ונדוי במקו' נדוי אינו נאמן כיון דאתחזק אסורא ע"כ בתשובה כ"י למי מקדושים ואת שמו לא הגיד ע"כ ובאות כ"ד כתב וז"ל לא אמרינן ע"א נאמן באיסורים אלא כשמעיד שנתקן האסור ממקים אחר ואינו מכחיש חזקת איסורא אבל מי שבא להכחיש מה שהוחזק אצלנו זה ימים ודאי כהאי גוונא לא מהימן כלל וקרוב הדבר שאפילו שני עדים לא יהיו נאמנים ואפי' נרצה להכחיש בב' עדים בע"א פשיטא דאינו נאמן בתשו' הנז' עכ"ל. והגם דיכול הדוחה לחלק ולומר דשאני התם דמכחיש החזקה מעיקרא אבל היכא שמעיד שהותרה ההסכמה ואינו מכחישה יהיה נאמן זה א"א לאומרו שהרי הוכחנו מדברי הפוסקים דהיכא דאתחזק איסורא ואין בידו לתקן אינו נאמן להתיר ולמדנו מדברי הרב הנז' דהכא בנ"ד הוי אתחזק אסורא א"כ הכא בנ"ד דאתחזק אסור ההסכמה זה כמה שנים אינו נאמן העד לו' שכמוהרוי"ש זלה"ה התיר לו לשמש ש"ץ באותו בה"כ כיון דהוי דבר שאינו בידו:

והגם דקי"ל דאדם שנשבע על איזה דבר וראינו אותו עובר על השבועה דנאמן לומר שהתיר השבועה החי' מבואר דשאני התם דבידו להתחרט וילך אצל ג' הדיוט שיתירו לו ועיין מור"ם בי"ד סס"י ק"ב משא"כ הכא בנ"ד שאין בידו להתיר ההסכמה באופן שעדות ריב"ש הנז' כמאן דליתיה דמי ועדין ההסכמה קיימת לעולם ועד אחר שב"ד נ"ן עשאוה בהסכמת ראשי הקהל אשר היו בימים ההם והיתה בפרסום גדול שידעו בה כל הקהל. ועד ממהר לזה שלא הותרה ההסכמה שבימים האלה נתקבצו חכמי העיר הרשומים יש"ץ והראתי להם הפס'ד של חכמי המערב והעיד חכם אחד בפני כל החכמים שאחר פטירת הרב כמוהרמ"ן זלה"ה היה הוא מצוי בערבי פסחים עם הרב כמוהר"מ הלוי זלה"ה לגבות הנדבה של עניים ובערב הלכו שניהם להתפלל ערבית ומצאו הב"ך שהיו טרודים השכנים בחצר וכשעברו דרך הבת"ך של רא"פ אמר החכם הנז' לכמוהר"מ הלוי ז"ל נבא לזאת הבה"ך להתפלל ערבית ולא רצה כמוהר"מ הלוי ואמר לו שאסור להתפלל שם והלכו להם וא"כ אחר שבימי הרב כמוהרמ"ן זלה"ה. לא הותרה איך אנו יכולים לומר שהותרה אחריו שהיה הגדול שבהם ודבר שנאסר במנין וכו' וכן יש לי ק"ע ת"ח אחר שהעיד שאחר פטירת מוהררמ"ן זל א"ל מוהר"מ הלוי ז"ל שאסור להתפלל שם ומה גם שהסכמה זו שהיא אפרושי מאיסורא ומגדר מלתא דסכנה אין לה התרה כמבואר בפוסקים הלא בספרתם א"צ להאריך ובלא"ה עדות הריב"ש בטל מעיקרו כדקי"ל אם אחר מעשה אמרה אין שומעין לו:

ולענין אם יכולים להתפלל שם נראה שאין יכולים יען שבא כתוב בהסכמה שהמוסיף ביה"ך הרי הוא כבונה במה בזמן איסור הבמות. ויש לחקור בזה מה היתה כונתם של הרבנים נ"ן להעניש למוסיף ביה"ך בעונש זה של בונה במה והלא יש די והותר בעונשים הכתובים שם דהיינו בגזרת נח"ש וכל רכושו יחרם וליטריקיה חיויא דרבנן וכו' וקאי בארור וכו'. ולא מצינו בבונה במה בשעת איסור הבמות שיש בזה שום עונש לבונה זולת אם הקריב עליה קרבן שהוא חייב כרת והקרבן פסול. א"כ הכא בנ"ד מה עונש עשו בזה לבונה ביה"ך. אם לא שנאמר שכונתם בזה על המתפללים בה שאין תפלתם רצויה דלענין התפלה אין חילוק בין הבונה ביה"ך לאדם אחר המתפלל שם. הגע עצמך אם א' בנה במה לשם קדושה ובא אחר והקריב עליה קרבן ודאי שזה המקריב ענוש כרת והקרבן פסול. אוף הכא בנ"ד שגזרו שהמוסיף ביה"כ הוא כבונה במה אם בא אחר והתפלל בה כיון שהתפלה במקום קרבן אין תפילתו רצויה ולא רצו להעניש למתפללים בשאר העונשים הכתובים שם שלא לבא לידי תקלה ב"מ. והדברים פשוטים לכל המודה על האמת ומעתה על חכמי ישראל יש"ץ לאפרושי מא סורא לעדת ישראל וכל השומע את דברי התורה יתברך באלקי אמן. הכ"ד הח"פ טיטואן בח' תשרי משנת:

חרו"ת על הלוחות לפ"ק:

בענין הבה"ך הנוספת שלא בהסכמה שרוצים לומר דאפשר שהותרה ההסכמה בימי הרבנים נ"ן מלבד שדבר זה א"א לאומרו אחר שיש כמה עדים מעידים שאחר פטירת הרב מהרמ"ן ז"ל היה אומר הרב מהר"מ הלוי ז"ל שאסור להתפלל באותו ביה"כ של כההרא"ף א"כ איך אנו יכולים לומר שהותרה ההסכמה אחר שבימי הרב מהרמ"ן שהיה הגדול שבהם לא הותרה שהרי אחר פטירתו היה אומר הרב מהרמ"א זל שאסור להתפלל שם ואיך אפשר לומר שהותרה אח"ך ומה גם דנר' שהסכמה זו אפי' המתקנים עצמם אינם יכולים להתירה אחר שכתוב בה שיש בהוספת ביה"ך השגת גבול לכל הש"ץ והוסיפו וכתבו וז"ל ובר מן דין קא חזינן דנפיק מינה חורבא טובא אין די באר וכו' ע"כ ולבסוף כתב וז"ל כי הוא מזיק ורודף את הרבים וכו' ע"כ הרי מבואר שיש בהסכמה זו אפרושי מאיסורא דהשגת גבול ומגדר מלתא במלתא דסכנה כמ"ש ומבואר בדברי הריב"ש סי' קע"ז דהסכמה שהיא למגדר מלתא דסכנה אין לה התר עד שיוסר הסכנה ובנ"ד עדיין הדבר בספק סכנה: והסכמה שהיא לאפרושי מאיסורא מצינו להרשב"א ז"ל ח"א סי' תשנ"ה גם מי שנשבע שלא לשחוק בקוביא לזמן ידוע ובא לישאל על נדרו שמא יתקפנו יצרו ויעבור על שבועתו. והשיב הרב ז"ל מסתברא שאין נזקקין לו ששחוק בקוביא עבירה היא ואין מתירין לו נדרו לעבור ואם מפני שלא יכשילנו יצרו לעבור על שבועתו ישביע את יצרו ואין אומרין לאלו שיזדקקו לדבר עבירה קטנה שלא יעשה עבירה גדולה עכ"ל ותשו' זו הביאה מרן ב"י בי"ד סי' רכ"ח וכ"כ מרן שם בשם המרדכי וסמ"ק והגהמ"י ז"ל ודין זה פסקו מרן ז"ל בש"ע סי' ט"ו ומטעם זה פסקו הפוסקים דצריך לפרט הנדר בפני המתירים מההיא ירושלמי דגטין ההוא דאתא לקמיה דר' בון וא"ל אשתבע דלא מרווחנא וכו' אמ"ל לשחק בקובייא קאמינא אמר ברוך שבחר' בהם ובדבריהם שאמרו צריך לפרט הנדר:

עוד כתב שם מרן בב"י וז"ל וכתוב עוד בתשו' הרשב"א על קהל שהסכימו והחרימו שלא לשחוק בקובייא ואח"ך רצו להתיר שאפי' כולם מסכימים אינם יכולין להתיר לפי שדבר זה מעצמו אסור ועוד נוסף עליו ההסכמה וחרם והיאך יוכלו להתיר. הגע עצמך סלק החרם כמי שאינו היאך יסכימו רבים להתיר את האיסור כל מי שמסכים להתיר זה כמי שמסכים להתיר עבירה א' בכנופייא וכו' ע"כ. גם הריב"ש ז"ל בסי' תס"ז הביא תשובת הרשב"א הנ"ל וכתב שם שהבא להתיר פורץ גדר ועושה מדמן של בחורים שחוק וכו' יע"ש. ובס' בד"ה כתב מרן שם וז"ל וגם מדברי הרא"ש בתשו' נראה שאין להתיר נדר של שחוק שכתב בסוף כלל י"א על מי שנשבע שלא לשחוק בקובייא עד תשלום שנה ועבר על שבועתו יכולין למוסרו ביד המושל לקונסו בממון ולהכותו עד שתצא נפשו כדי לקיים שבועתו ואם איתא מוטב היה להתיר לו כדי שלא יכשל ולא יצטרכו למוסרו ביד גוים ולהכותו עד שתצא נפשו עכ"ל:

מבואר מזה שאפילו נדר של שחוק שהוא אסור מדרבנן כמ"ש מרן שם אין מתירין ושם בב"י הביא מתשו' הריב"ש שכתב דשחוק הקובייא נראה בפ' זה בורר דאפילו איסור דרבנן אין בו לא לפי שאינו עוסק בישובו של עולם ואפי"ה לא התיר לו ר' בון יע"ש וסיים מרן שם בש"ע וז"ל ואם התירו נדר של שחוק יש מתירין ויש אוסרים ע"כ ומדהביא סברת יש אוסרין באחרונה מוכח דהכי ס"ל להלכה ועיין בש"ך סקכ"ו שהביא משם הרב מהרא"ם בתשו' שאין לו התרה אפי' בדיעבד יע"ש. וכן פסק הרב מהרשד"ם ז"ל חי"ד סי' פ"ד וכתב שם שסברת ר' טוביא המתיר היא סברא יחידית עוד כתב שם דאפשר שזה היה בזמנו של ר' טוביא שהיה במקום אנשים בטלנים וכו' יע"ש עוד כתב דאפילו לדעת רבי טובי' דיש לו התר ה"ד ביחיד הנודר אבל הסכמת רבים אין לו התר וכ"כ בס' משפט צדק ח"ב סי' ב' וכ"כ מהר"י הלוי סי' כ"ו וכ"כ בספר משדר"א דפ"א ע"א. והרב כנה"ג חיו"ד הגב"י אות רכ"א הביא חבל נביאים שהסכימו לזה יע"ש ובאות קע"ח כתב וז"ל הסכמה שכתוב בה ולסי' זו כמה וכמה בשלח יעברו וכמה וכמה גזלו את נכסיהם אין לך גדר לרבים או סייג לתורה כזו ואינן רשאין להתיר הרב מהר"א די בוטון זל בתשו' סי' ס"ו עכ"ל:

ומצינו בס' משד"ר ד"פ ע"ד בנדר של שחוק שכתב שאפי' יש לו אומנות אחרת שאין איסור בדבר אפי' הכי אין מתירין ההסכמה שמ"ש מרן אם היתה ההסכמה גדר לרבים אין מתירין ל' גדר הוא לאסור את המותר והביא כן משם כמה פוסקים וכ"כ שם דבנים אחרים דאפי' אינו אסור בפי האמת אלא כפי דמיון העובר אפי"ה אין מתירין ואף אם אנו יודעים שיעבור אמרינן הלעיטהו לרשע וימות ומסיק שם דהו"ל כמי שרוצה להתיר איסור שאסרה תורה יע"ש:

גם הרב מהר"ם אלשיך ז"ל סי' נ"ט בהסכמה שהסכימו לדון העובר עפ"י כוללות כל טובי הקהלות למען הרחיק חנופה ולא יהיה נכון עפ"י טובי קהלו וכתב הרב שהיא למגדר מלתא ואין להם כח להתיר יע"ש והרב פרח מטה אהרן ח"א סימן מ"ד בהסכמה אחד שעשה רב אחד שקיבלוהו עליהם הקהל ותיקן שלא לקבל שוה רב ומורה שיהיה לו איזה קורבה בקהל ונשא ונתן שם בענייני הסכמות וכתב דכיון שקבלוהו עליהם לרב ומורה צדק והוא ראה בעין שכלו לגזור על הצבור תיקון זה אף שאינו בהסכמת רוב הצבור עם ז' טובי העיר אחר שהוא מלתא דליכא רווחא להאי ופסידא להאי חל עליהם גזרתו. וכתב עוד וז"ל וכ"ז שכתבנו אינו לא בהנחה אם היתה הסכמה זו בדבר רשות אבל בנ"ד דהסכמ' זו היא גדר לתורה ולדבר מצוה ודאי דאין ראוי להתיר' וכו' ואפי' שהיו הם עצמם המתקנים ההסכמה שבאים להתיר בנ"ד שהוא סייג לתור' ולרב"מ אין להתיר וכו' והביא ראיה מנדר של שחוק כמ"ש בירוש' הנ"ל. עוד כתב שם משם הרב מהרד"ך שכתב ע"ד הירושלמי וז"ל הרי לך דהואיל דאיכא קצת נדנוד עבירה לא רצה להתיר ואע"ג שלא היתה אומנותו בכך וכו' ע"כ. ועפ"ז כ"ש וק"ו בהסכמה זו שנתנו בה טעם הס"ג ומגדר מלתא דסכנה ודאי דאין לה התר' ואף מי שירצה להתעקש ולומר שזה אינו נקרא הס"ג כל כך כ"א גרמא בעלמא שגורם שילכו אנשים מבה"ך הישנים לזו הנוספת וגורם לקפח פרנסת ש"ץ מ"מ אף לפי דבריהם היאך אנו יכולים לומר שהרבנים המתקנים התירו הסכמה זו להיות גרמא בנזוקין לש"ץ דהגם דגרמא בנזיקין פטור מ"מ איסורא איכא ורבנן לא מכנפי למישרי איסורא ח"ו וכל שכן שהרי פירשו בדבריהם להדייא שיש בזה הס"ג והוסיפו בה טעם ב' דנפיק מינה חורבא טובא כי הוא מזיק ורודף את הרבים דזה הוי מגדר מלתא דסכנה ובודאי שלא התירוה: ועפי"ז אזדא ליה טענת הטוען שטען שזאת התקנה עשאוה ב"ד בלבד ולא נתנו ידיעה לק"ק ולא נקראת בבה"כ דאף דיהבינן ליה כל דיליה משא"כ האמת שהרי מבואר בה שהיתה בהסכמת הקהל מ"מ כיון שהסכמה זו היתה לאפרושי מאיסורא דהס"ג ומגדר מלתא דסכנה כמבואר בדבריהם אין אנו צריכים בזה להכרזה והסכמת הקהל:

והנה הדבר ידוע שבמז"ק במינוי הדיינים מתקבצי' ראשי הקהל ואנשי המעמד ומקבלים אותם עליהם וכתב מרן בח"מ סי' ב' וז"ל כל ב"ד אפילו אינן סמוכים אם רואים שהעם פרוצים וכו' דנין בין מיתה בין ממון בין כל דיני עונש וכו' ודוקא גדול הדור או טובי העיר שהמחום ב"ד עליהם ע"כ וכ' שם הסמ"ע סק"ט וז"ל שהמחום ב"ד עליהם ולפי מ"ש המחבר ב"ד נראה דר"ל שהמחום הצבור לב"ד עליהם וק"ל:

גם הרב מהרש"ל ביש"ש פ"ט דבב"ק סי' ו' הביא דברי הרא"ש בתשו' שכתב ודוקא גדול הדור או ממונה לדון שהמחום רבים עליהם וכו' וכתב על וז"ל והנה במ"ש שצריך להיות ממונה וכו' פשיטא שהדין עמו דלאו כל כמיניה אפי' יחיד בדורו למגזר ולמקנס א"ל מרוצה לעם בהוימנא דידהו דהיינו ממונה לדון וכו' אבל מ"מ לא נראה לי שהכל במה שהוא ממונה וכו' אם לא שמומחה וגדול בהוראה וכו' ע"כ. והכא בנ"ד ידוע הדבר ומפורסם שהרבנים המתקנים נ"ן היו דיינים מומחים וגדולים בהוראה וגם קבלום הקהל עליהם. והרב מהרא"ם ז"ל ח"א דצ"ה סע"ד כתב וז"ל דדברי הגדול בעירו לאנשי עירו כדברי הגדול בדורו לאנשי דורו וכו' וכי היכי דגדולי הדור יכולין לגזור לאנשי דורם בין במילי דאית בהו אפרושי מאיסורא ובין במילי דאיה בהו מיגדר מילתא ובין במילי דאית בהו תיקון לאנשי דורם כדנפקא לן מעל פי התורה אשר יורוך ודרשו רבותי' אלו התקנות והגזרות והמנהגות שיורו מהם לרבים כדי לחזק הדת ולתקן הנעלם וכמ"ש הרמב"ם בפ"ק מהלכות ממרים ה"ה נמי דטובי העיר יכולים לגזור לאנשי עירם בין במידי דאית בהו אפרושי מאיסורא ובין במילי דמגדר מלתא ובין במילי דאית בהו תיקון לאנשי עירם וכו' ע"כ:

גם הרב מהריט"ץ בסימן ק"ט הביא דברי הרא"ש שכתב בתשו' שיש כח ביד ב"ד לתקן תקנות לפי הזמן אפי' לעבור על דין תורה וכו' וכתב ע"ז וז"ל הרי לך מבורר דיכולים ב"ד לתקן תקנות מחדש וכו' יע"ש והרב בנימן זאב סימן צ"ג דתכ"ט סוף ע"ב בענין הסכמת הב"ד הביא שם שבועת הנשיאים לאנשי גבעון וכתב וז"ל ואם נפשך לו' שאני הנשיאים שלא היו כמותן וכו' משא כ בנדון זה דאין לגזור כי אם מדעת כלם אמור לו דלמגדר מילתא כי הכא יפתח בדורו כשמואל בדורו כדאיתא בר"ה וכו' וכיון שהחרימו הג' חכמים הנקראים רבים לאפרושי מאיסור' אין לו הפרה וכו' ע"כ:

גם הרב כנה"ג בח"מ סימן רל"א הגהט"ו אות מ"ו כתב וז"ל במילי דמיגדל מילחא אין חילוק בין חכמים הראשונים לחכמי כל דור ודור פלגי מים דף ל"א ע"ב ע"כ וכן הביא שם באות ע"ו משם הרב מוהריק"ו יע"ש ובסימן ב' הגה"ט אות ה' עמ"ש רבי' הטור שם אם רואים ב"ד שצורך שעה הוא וכו' דנין בין מיתה בין ממון וכו' כתב הרב וז"ל בזמן הזה כל שעה צריכה לכך ורשאין לעשות שלא כדין משפטי שמול סימן ק"ך ועיין בס' בני שמואל עכ"ל:

נקטינן מהאמור דהסכמה זו שהיא למגדר מילתא דסכנה ואפרושי מאיסורא אין אנו צריכים להסכמת הקהל וחייבים אנו לקבל גזרתם ומה גם שקבלום עליהם הקהל כמ"ש וגם אין לה התרה כמו שהוכחנו מדברי הרבנים הנ"ל. ומ"ג שהרי כתבו בהסכמה שהמוסיף בה"כ נכסיו הם מופקרים לעניי העיר בכח הפקר וכו' ומצינו שכתב הרמב"ם ז"ל פכ"ד מהל' סנהדרין וז"ל ויש לב"ד בכל מקום ובכל זמן להלקות אדם וכו' וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים ולאבד זכותם כפי מה שיראה לגדור פרצות הדת ולחזק הבדק וכו' והרי הוא אומר בעזרא ואשר לא יבא וכו' יחרם הוא וכל רכושו מכאן שהפקר ב"ד הפרק עכ"ל וה' מהר"ם אלשקר סי' מ"ח הבי' דברי הרמב"ם אלה וכתב וז"ל ש"מ דבכל ב"ד איירי וכו' הילכך ב"ד הקבוע בעירו דליכא דאלים מיניה יכול לאפקועי ממונא וכו' ע"כ והרא"ש ז"ל כלל ו' סימן ז"ך אחר שהביא מ"ש בפרק ואלו מגלחין מנ"ל דנדינן וכו' כתב וז"ל למא רשאים ב"ד בכל עיר ועיר לרדות ולייסר בכל מיני רידויין ונדויין המסרב על תקנתם וכו' ע"כ גם הריב"ש ז"ל בסימן שצ"ט כתב וז"ל ועוד שכתב ר"ת דלאו בבי דינא דרבי אמי ורבי אסי דוקא אמר אלא בי דינא רבה דאתריה ויפתח בדורו וכו' ולא אתא לאפוקי אלא בגין רבנן דבי רב אסי וכו' דהא הוה רב אסי באתרייהו דאלים מינייהו אבל כל ב"ד קבוע בעירו יכול להפקיע ממון וכו' נראה בפ' ואלו מגלחין דאמרינן התם מנ"ל דמפקירינן נכסי דכתי' ואשר לא יבא זכו' ומדאמרי' לישנא דמפקירינן מש' שבכל מקום ובכל זמן הוא וכ"כ הרמב"ם וכו' ע"כ. ולפי"ז הכא בנ"ד כיון שראו ב"ד נ"ן שבהוספת בה"כ איכא הס"ג וגם נפיק מינה חורבא במילי דסכנה וכו' כמ"ש בדבריהם בקעה מצאו וגדרוה שכל המוסיף ליטרקיה וכו' וכל נכסיו מופקרים וכו' דבזה אין אנו צריכים להסכמת הקהל דהפקר ב"ד אמרו ולא הפקר הקהל:

ובהיות ששמעתי באומרי' שהמערער טוען ואומר שאיני יכול לדון ולהורות בדין זה יען שיש לי בה"כ ואני נוגע בדבר לזה אני אומר שדבריו מהבל ימעטו יען שהק"ק יצ"ו קבלוני עליהם כמו שיש בידי שטר המינוי והקבלה וז"ל אח"מ ק"ק טיטואן יע"א ובראשנו החכם וכו' כמוהרוי"ש נר"ו שהסכים עמנו לדבר מצוה והסכמנו בהסכמה גמורה ומינינו להיות דיין ומ"ץ לפ' וכו' עלינו ועב"ך בערנו ובעד שאר כל הק"ק הדרים במחז"ק וידורו מכאן ולהבא וקבלנו עלינו הוראותיו כב"ד הגדול שבירושלים וכל מה בין איש ובין אחיו ובין גרו ואפילו שיחייב את הזכאי ויזכה את החייב ויאמר על ימין שהוא שמואל ועל שמאל שהוא ימין הכל רצוי ומקובל עלינו ועכב"ך ועל כל הדרים במחזיק בספי בלי לנטות מדבריו ובלי להפיל מדבריו דבר מה ארצה וכו' ע"כ. וחתומים עליו ראשי הקהל והבאים אחריהם כמו ששים אנשים מ"מ ואבי המערער הנז' בכלל:

ובענין הקבלה מצינו שעמ"ש מרן בח"מ סי' ז' ס"ז אסור לדיין לדון למי שהוא אוהבו וכו' כתב הרב כנה"ג שם הגה"ט אות י"ח משם הרדב"ז ז"ל שאם קבלוהו עליהם כשר ובסימן ב"ך הגב"י אות ח"י כתב הרב הנז' וז"ל חכם שנתמנה על הצבור יכול לדון אף לקרוביו שעל מנת כן קבלוהו עליהם משפטי שמואל וכו' ע"כ. גם הרב חק"ל חח"מ סימן א' כתב דדיין שקבלוהו עליהם בני העיר ההודאה שהודו לפניו הבע"ד הויא הודאה בב"ד והביא ראיה ממ"ש מרן בסימן כ"ח סעיף כ"ג שאם תקנו הצבור דב' סופרים יקבלו העדות תקנתם קיימת אף ע"ג דק"ע בעינן ג' מומחים וכתב וז"ל וכי תימא התם שאני בקבלו בפירוש משא"כ כאן דקבלו בסתם לדון גם בזה יש ראיה מת' הראב"ד ז"ל סימן כ"א ותשו' חינוך בית יאודה סימן קנ"ו וכן העלתי בתשו' ומינה נ"ל להכשיר עדים הקרובים אל הדיינים עכ"ל ועמ"ש מרן סימן ז' סי"ב כל דבר שיש לדיין בו צד הנאה אינו יכול לדון עליו וכו' כתב הרב מטה שמעון הגהט"ו אות ל"ג וז"ל היינו בלא קבלוהו עליהם אבל אם קבלוהו דנים מוהד"ץ אשכנזי שם סימן קל"א עכ"ל ואם יאמר האומר דאפשר דלגבי נגיעה דהנאה בעינן שקבלו עליהם הבע"ד בפירוש לאותו הדין משא"כ בקבלה כוללת כנ"ד מ"מ היינו דוקא בדיני ממונות דאין בו לתא דאסור כלל אבל הכא בנ"ד שאנו באים לדון על ההסכמה שעשו הרבנים בחרם וכו' דנוגע לאיסור אף את"ל שיש בו צד הנאה יכול לדון:

ומצינו להגאון מהרא"ם ז"ל ח"א סימן ס"ט שנשא ונתן בזה וכתב וז"ל ש"מ דלא מיקרו ריבים ודיני ממונות אלא היכא דנפל הדין על הממון אם הוא שלו או של בעל ריבו אבל היכא שנפל עליו הדין אם הוא בהיתר או באיסור אין זה אלא דין איסור והיתר וכן מצאתי בסמ"ג במצות אל תונו איש את אחיו שנחלקו רב ושמואל באומר לחבירו על מנת שאין לך עלי הונאה ונחלקו הגאונים בזה אם הוא דיני ממונות והלכה כשמואל בדיני או אם הוא דין איסור והתר והלכה כרב באיסורי הרי לך בפירוש שאפי' בדיני ההונאה שהוא על גוף הממון נחלקו בו הגאונים אם הוא דיני ממונות או איסור והתר וכו' ע"כ. ומרן בב"י סימן רכ"ז עמ"ש רבינו הטור שם ואפי' התנה על מנת שאין לך עלי הונאה אינו מועיל וכו' כתב מרן וז"ל פלוגתא דרב ושמואל ופסקי כרב ע"כ וכן פסק בש"ע שם סימן כ"א. ולפי מ"ש הרב מהרא"ם ז"ל אע"ג שיש בו לתא דממון הוי מילתא דאיסורא א"כ הכא נמי בנ"ד הסכמה זו דהוי מילתא דאיסורא אף את"ל שנוגע לממון איסורא מיקרי ומה גם דלפי האמת אין כאן הנאה ודאית לומר דע"י הוספת בה"כ ודאי שילכו אנשים מבה"כ של הדיין לשם והוא ניזוק דמפסיד ההנאה דמטי ליה מינייהו וממילא על ידי ההסכמה נצול מזה הנזק והוייא הנאה דאפשר שאף אם לא הית' ההסכמ' לא ילך שום אדם מבה"כ של הדיין לשם אי אפשר שילך לבה"כ אחרת שהרי יש לנו י"ו בתי כנסיות העשויות בהיתר באופן שע"י הסכמ' זו אין כאן הנאה ודאית כ"א ספקא:

ומצינו להרב תרומת הדשן סימן דש"ן שכתב וז"ל הא קמן דכל היכא שאין ההנייה מזומנת לו עכשיו אלא שיש לבטוח על העתיד לבא בספק לא יפסל וכו' ומ"ש הרמב"ם שאם יש לעד צד הנייה בעולם אפי' בדרך רחוקה וכו' אפשר דר"ל נמי שאותו צד הוא מזומן עכשיו לבא בלי ספק ובדרך רחוקה היינו בהני מילי דפ' חזקת וכו' אבל לעולם בשביל הנייה תלויה על הספק לעתיד לא מיפסלי וכו' ע"כ גם הרב דרכי נועם ח"מ סימן כ"ב הביא דברי הרב תרומת הדשן הנ"ל וכתב שכן מוכח מדברי הגמ' כמבואר שם וסיים וכתב וז"ל א"כ שמעינן מינה דלא אמרינן נוגעים בעדות אלא כד מטי להו הנאה בודאי בין עכשיו בין לאחר זמן בין בדרך קרובה בין בדרך רחוקה וכו' וכמ"ש מדברי הרמב"ם וכו' וכך הם דברי הטור וגדולה מזו כתב הנמקי יוסף וכו' ע"כ באופן דהכא בנ"ד הויא הנאה תלויה על הספק ולא מיפסיל הדיין בהכי כמ"ש:

שוב מצינו להרב מוהרשד"ם חח"מ סימן ב' שנשאל על ב' בעלי דינים שאחד מהם רצה לפסול את הדיין לפי שלוקח פרס מבע"ד כדי שילמד לתלמידים בחנם והאריך שם הרב לבטל טענה זו והביא שם משם הרב מהריק"ו שורש י"ו וז"ל וא"כ אהא סמכינן שאינו פסול הדיין אלא כשמקבל הנאה בעת הזמן שרוצים לדון לפניו שהדבר מוכיח שמפני שכונתו לדון לפניו נותן לו אבל אם מקבל טובת הנאה ממנו בזמן אחר אין לפסול את הדין בשביל כך מן הדין אם לא ממדת חסידות וכו' על אחת כמה וכמה בנ"ד אם ב"ד של בעל דין הוא דיין מומחה לרבים וגם יש לו טעם לנטילת הפרס שאין בע"ד הב' יכול לפוסלו מן הדין עכ"ל וכ"כ הרב מהריב"ל ח"ג סימן צ"ו יע"ש וכ"כ מרן בסימן ט' והכא בנ"ד אף ממדת חסידות ליכא כיון דהוי טובת הנאה תלויה על הספק וגם הוי מילתא דאסורא כמ"ש:

ועפי"ז אזדא לה ג"כ טענת המערער שטען אף דלגבי הרבנים המתקנים אחר שי"ל בה"כ יש להם צד נגיעה בהסכמה זו לענין שאין כח בידם לתקן כזה ח"ו כמו ששמעתי אומרים משמו תצל כל אזן שומעת דמלבד שעפ"י האמור למעלה לא מיקרי נגיעה. עוד בה דאף את"ל דמקרי נגיעה אפי"ה בכגון דא יכולין לתקן שהרי מצינו להרדב"ז ז"ל בחדשות סימן ק' בהסכמה שעשו חכמי מצרים ששום אדם לא יוסיף בהאלתזאם והחרימו על העובר ושמעון עבר והוסיף ולא קבלוהו השרים ולוי בעל האלתזאם תבע לחכמים החתומים בהסכמה שיחרימו את שמעון שעבר וכן עשו ושמעון טוען שעשו עמו שלא כדין לפי שההסכמה איכא רווחא להאי ופסי' להאי ויש מהם שלא קבלוה. ועוד בה שלא הכריזו עליה ועוד שלא חתמו כלם במעמד אחד ועוד שרוב החתומים בהסכמה נוגעים בדבר לפי שאוכלים פרס מאת המתאלזמים. והשיב הר' ז"ל וז"ל ולענין אם ההסכמ' היא הסכמ' ונכשל שמעון בה הדבר ברור אצלי יותר מביעתא בכותחא דחל החרם דאע"ג דקי"ל דכל דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אין יכולין להסכים לא בדעת כלם וכתב מה דיק"ו ז"ל וז"ל ופשיטא דאפי' היו הרבנים גדולים וכו' לא יש כח בידם לתקן דבר במלתא דאיכא רווחא להאי וכו' הרי הוא בעצמו כתב דלמגדר מילתא יכולים לתקן וכו' והדבר ברור דבנ"ד איכא מיגדר מילתא שאם זה יוסיף ואחר יוסיף וכו' ילך הדבר לאין תכלית ויפסד ממון המלך וממון ישראל ואין לחלק בין מגדר מלתא דאיסורא ובין מגדר מילתא דממונא שהרי מהדיק"ו בממונא איירי וכו' ותו איכא טעמא דלאפרושי מאיסורא יכולין לתקן ולהחרים אפי' שלא יסכימו כלם והכא איכא אסורא דנקרא רשע א"כ יפה עשו שהחרימו וכו' וחל החרם לאפרושי מאיסורא וכו' ומהני טעמי לא איכפת לן אם היו החתומים במעמד א' או לא ואם הכריזו עליה או לא וכו' ולענין מ"ש שמעון שכל החכמים החתומים נוגעים בדבר וכו' האי בורכא היא שיש מהם כמה שאי' נהנים מבעל האלתזאם וכ"ש שאפי' לדעתו צורבא מדרבנן עביד דינא לנפשיה במילתא דפסיקא ליה ואי פסיקא ליה שע"י שיוסיף זה בהאלתזאם ויבא אחר ויוסיף תקופח פרנסתם יכולין לתקן ולהחרים ע"ז וחל החרם וכו' הילכך יפה עשו בעלי תקנה זו ועליהם תבא ברכת טוב עכ"ל: למדנו מדברי הרב ז"ל דאף את"ל דהרבנים המתקנים היו נוגעים בדבר אפי"ה יכולין לתקן אחר דפסי' להו דיש בהוספת בה"כ קיפוח פרנסה לבעלי הבתי כנסיות וגם תקנה זו נוגע לכל הש"ץ דאינם דיינים. עוד למדנו מדבריו דבהסכמה שהיה למגדר מילתא בין דאסורא בין דממונא יכולין החכמים לתקן וא"ץ הסכמת הקהל וגם א"ץ הכרזה גם הרב זרע אברהם חח"מ סימן י"ג כתב וז"ל ואף שהם מסכימים להנאת עצמם מצו לתקוני וכו' ע"כ. וכל זה שכתבנו הוא מדינא אבל בלא"ה כבר כתב מרן בסס"י ל"ז וז"ל עכשיו נהגו לקבל עדים מהקהל על תקנתם והסכמתם ועל הקדשות ועל כל ענייניהם וכשרים אף לקרוביהם כיון שקבלום עליהם ע"כ והוא לקוח מדברי הרא"ש בתשו כלל ה' סימן ד' והביאו מרן בב"י שם אלא שבש"ע הוסיף מלת הקדשות שאינו מדברי הרא"ש והוא מתשו' הרשב"א ח"ג סימן תכ"ט שכתב וז"ל שהצבור אינן צריכים להביא עדים כשרים לכל הצבור שלא יהא להם קורבה עם אחד מהצבור וכו' ואפי' בהקדשות שאם אין אתה אומר כן מי מעיד על אותו הקדש של ב' ספרים שהקדיש פ' וכו' אלא שכך נהגו בכל מקום עכשיו להכשיר פסול ורבה בכלל דברים אלו וכו ע"כ ועיין הרא"ש כלל ו' סימן כ"ט. והרב מהרא"ם ז"ל ח"א סימן י"ב הביא דברי הרא"ש והרשב"א הנ"ל וכתב וז"ל הא קמן בהדייא דמכיון דפשטה תקנה זו בישראל שאין מביאים עדים ממדינה למדינה אלא נידונין על פי אותה העיר עצמה אף עפ"י שבכל אותם התקנות וההקדשות שביניהם נוגעים בעדותן משום דאנן סהדי דקבלינהו עלייהו מעיקרא וכו' אע"ג דנגעי בסהדותייהו דאם לא כן כל אותם התקנות וההקדשות שביניהם מה תהא עליהם וכו' ע"כ:

גם הריב"ש ז"ל בסימן תע"ו כתב וז"ל אלא שבדיינים שבארצותנו שהם דנים מכח הסכמת הקהל יכולים לדון אפי' בענייני הקהל ואין צריכים סילוק שהרי קבלום עליהם הקהל וכו' ע"כ וכ"כ בסי' קצ"ה דאף הנוגעים בדבר כשרים לדון ולהעיד בענייני התקנות אחר שכן נהגו בכל הקהלות ומנהגם בזה תורה היא והביא ראיה מת' הרשב"א הנ"ל יע"ש. וכ"כ הרב פמ"א ח"א סימן ס"ד יע"ש. גם הרב חק"ל חח"מ סימן כ"ד עמ"ש מרן עכשיו נהגו לקבל עדים וכו' כתב וז"ל בתשו' העליתי שכן דעת דוב הפוסקים אלא שהראנ"ח ז"ל ח"א סימן כ"ט העלה דהרשב"א והריב"ש מכשירים בכל ענין בסתם אך להרא"ש והטור אי' מכשיר כ"א בתקנות והסכמות העיר אבל הקדשות ומסי' ותבי' יחיד לא הכשירו וכו' ע"כ ולבסוף כתב והכי נקיטינן להכשיר בכל ענין יע"ש גם הרב דרכי נועם בתשו' הנ"ל אחר שהוכיח דמדינא דגמ' בספק מטי ליה הנאה לא מיפסיל סיים וכתב וז"ל אומר אני לע"ד דאע"ג דהוה מטי להו הנאה לאותם עדי הצואה להיותם בני העיר יש להכשיר מכח שכבר פשט המנהג כמ"ש הרשב"א וכו' ע"כ:

באופן דהכא בנ"ד תקנה זו שהיא כוללת יכולין דייני העיר לדונה אף אם יש להם צד נגיעה וכ"ש עפ"י הקבלה כמ"ש לעיל ומ"מ איני אומר קבלו דעתי רק ערכתי משפט לפני חכמי ישראל היושבים כסאות למשפט יש"ץ ועל פיהם יקום דבר. הכ"ד הח"פ טיטואן יע"א בחדש מרחשון:

שוב מצינו להרשב"א ז"ל ח"ה סימן קפ"ד ביאר דבריו להדייא שכתב וז"ל ומה שאמרת בתקנות שחותמים מבני העיר כמנהג העיר ועבר א' מבני העיר עליה והברורים רוצים לענוש אותו העובר כפי התקנה היש כח ביד העובר לומר דאין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר החתומי' בה לפי שהעדים החתומים באותא תקנה כהנים באותה תקנה. תשובה הדבר ברור הוא בעיני דאין בדבריו כלום שאם אתה אומר כן לא הנחת תקנה וגדר לכל הקהלות שכן נהגו ומנהגם של ישראל תורה היא ולא עוד אלא ששורת אדין כך דלא גרע מנאמן עלי אבא וכבר הסכימו כל הקהלות להאמין עליהם כל העדים החתומים בכל התקנות שיתקנו בין בגדרים ובין במסים ותשחורות וא"ץ כל יחיד לקבל עליו בכל פעם ופעם אלא מן הסתם הם מקבלים כך שאם לא כן אין להם תקנה בכל ענייניהם ולא היה א' מהקהלות שערער על דבר זה מעולם עכ"ל: ובענין הסכמה זו שעשו רבותינו נ"ן לא נפלאת היא ולא רחוקה שכן מצינו להרב מהרש"ך זל ח"כ סס"י קע"ה שכתב וז"ל ועל שבא עוד בשאלה אם חוששין לאותו הקיל שיש קבלה בידם איש מפי איש שיש חרם קדום שלא יוכלו להפרד קהל אחר וכו' לזה אשיב ואומר כי הנה בארץ מולדתי שידון שמעתי בקטנותי כי ה"ה מהר'ח טאייטאצאק ז"ל בהיותו שם מרבין תורה עשה תקנה בגזרת נח"ש שלא יהיו רשאים יחידי הק"ק שירון בשום זמן שבעולם להפרד ולעשות ביה"כ חדש ובאותו זמן היו שם רבים מבני רומאנייא תנצב"ה והנה הסכמה זאת כפי הנשמע יש יותר משמנים שנה שנעשית ונמשכת עד היום ובלי ספק היא הסכמה טובה והגונה בכל קהל וקהל אפי' בכרכים גדולים וכ"ש בעיירות הקטנות וא"כ כיון שבאותו המקום יש חשש שיש חרם קדום מילתא דפשיטא היא שיש לחוש דהלכה רווחת מפי סופרים ומפי ספרים דספק חרם להחמיר א"כ אין רשות להפריד קהל אחר עכ"ל גם הרב כנה"ג א"ח סימן ק"ן הביא דברי הריב"ש ז"ל שכתב בענין חידוש ביה"כ והמעכב הוי מונע את הרבים מלעשות מצוה והביא דברי החולקים הגאון מהרא"ם ז"ל ומשפטי שמואל ודברי הרב מהר"א בן ג'אמיל ז"ל שכתב לשים שלום ביניהם ולהשוות הדעות וכתב ע"ז הרב כנה"ג וז"ל ופה תירייא הסכימו שלא לעשות בה"כ וכו' וכן שמעתי שהסכימו במקומות אחרים ואין הסכמה זו נגד ת' הריב"ש מהטעמים שכתב מהר"א ן' ג'אמיל ז"ל בתשובתו ועוד שלא אמר הריב"ש ז"ל שאין יכולים להסכים כך לא כשאין שם גרמא בנזיקין בהפרדם לשתי קהלות אבל היכא דיש לחוש דנפיק מינה חורבא כמו פה תירייא שאם יבנו בה"כ אחר יתרבה עין המושל עליהם וכו' ע"ב. אף אנן נמי נימא הכי בנ"ד דאחר דהרבנים המתקנים והכי טעמא ג"כ דבהוספת בה"כ נפיק מינה חורבא וכו' כמ"ש בדב"ק נ"ע יודו דמצו לתקן בזה גם במתא לונדון יע"א עשה הסכמה כעין זאת ה"ה כמהר"ר יעקב שאשפורטאש זלה"ה בש' התב"ד ליצירה כמו שיש בידינו נוסח ההסכמה הנז' גם במתא פאס יע"א עשו הסכמה כזה בשנים קדמוניות בשנת יתהלל:

המת הל"ל ליצירה וחתומים עליה כמה"ר יאודה ן' עטאר זלה"ה וכמהר"ר יעקב אבן צור זלה"ה ובמהר"ר שמואל אלבאז זלה"ה וכתוב שם שזה היה מנהג קדום ביניהם כמו שיש בידינו נוסח ההסכמה דשלחו מתם גם במתא מראכיש יע"א בפס"ד שבא מהתם להכא על רזא דנא כתבו שקבלה בידם שהרבנים גאוני עולם לקדושים אשר בארץ המה תקנו שאין רשות לשום אדם בעולם להוסיף שוה בה"כ אחרת על אשר גבלו הראשונים ועדיין הם הולכים בעקבותיהם ובהסכמתם ואין פוצה פה ומ צפצף וכן מצינו להרב פחד יצחק ז"ל אות ב' ערך בה"כ יע"ש. וליה עינינו יצילנו מכל שגיאה וינהגנו בעצה טובא מלפניו אמן. הכ"ד הח"פ טיטואן יע"א בחדש אדר משנת: א"ז דבר"ת בחזון לפ"ק ע"ה:

יצחק ן:

וואליד:

ס"ט:

תוכן העניינים

לב חיים פלג'י חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה