לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן קטו
מעוב"י אנדרינופולי יע"א:
רב נהורא'י נהר'א דאפרסמונא. ותנח עליו הרוח רוח:
חכמה ובינה ' איהו ניהו רביה דרב. רב אחד בוהי':
ח"ד בדר"א. מאן דטעים טועמיה חיים טעמיה בפומיה:
כמשה מפי הגבורה. אשר בדברו מערי'ב ערבי'ם:
ערב רב. רב תנא יפוצו מעיינותיו חוצה בכל פינ'ה:
ויהי ידיו אמונה. ידין ידין קריאה נאמנה כשמואל:
בדיני וכרב. דין הוא הרב המופלא שבסנהדרין ח'ק:
עולם קדושותי"ו ת"ל תלי'ם. המאור הגדול אורו'ת:
אילי"ם כמהרח"ף נר"ו יאיר וזרח זר'ח ר"ב:
אחרי הניו"ק בקידה ת"ק כרמ'ל מצי ל אני תפלת הדיוט קלה. תבענה שפתי תהלה. דארכא בחיין דשנים ורעננים וכסא כבוד ממלכתו נכון יהיה לעולם ע"כ רב האותיות אשר תבאנה בהיכל מלך לנעמי מודע לבינה כי בחודש רחמים מש' ובחרת"ה בחיים בקראי בס' חמדת ימים ז"ל בפ"ו בת"ח בר"ה בדין המתענה פעם א' בר"ה אם הוא ביום א' דצ"ל ב' הימים וכו' וראה ורעד בא אלי בכל אותן הימים והייתי מהרהר בלבי לשמא ח"ו בליל ראשון של ר"ה יבהלוני בחלומי איזה בשורה מאותן דברים דצריך להתענות ב' הימים ואין אני יכול להתענות ב' ימים רצופים כי תשש כחי. ויהי היום בליל א' דר"ה טרם שכבי על מטתי שניתי משניות בס' קדשים ואיזה מזמורי תהלי' לשבוע נפשי בד"ת וכו' ואח"כ ישנתי ונוח לי שלא חלמתי כלל ובאשמורת הבקר ותרד שנתי מעיני ונטלתי ידי ונשאתי עיני למרום ונתתי הודאות ליוצרי על שלא חלמתי שום דבר ועד שהביאו לי נר מצוה כדי לקרות תרדמה נפלה אלי והייתי נים ולא נים ורעיוני על משכבי סליקו ונראה לי בדמיון חלום שהיה נופל א' מן הכוכים והוא א' מן החלומות שמתענין עליהן אפי' בשבת כמ"ש מרן ז"ל בש"ע סימן רפ"ח ס"ה ודין תענית ביו"ט כמו בשבת כמ"ש מור"ם ז"ל בסי' תקכ"ט ס"ב ותכף נתעוררתי ונצטערתי ולא גליתי חלומי לשום אדם כמאמר ר"ח חלמא דלא מפיר כאגרת' דלא מקרייא עכ"ז ואני בחלומי עניתי בצים נפשי ביום א' ולא עלה במחשבתי להתענות ב' הימים כי בשרי כחש משמן ותש כחי ועתה נטיתי לבי למען דעת אם יפה עשיתי שלא התעניתי הב' הימים וגם צריך לדעת אם כל ימי צריך אני להתענות ביום א' של ר"ה או די במה שהתעניתי פעם א':
ואען ואומר מילתא כדנא צאו חדתא היא הלא היא כתובה ומפורשת בס' ראשונים ואחרונים ז"ל ואני הנני איני בא אלא לשים בציון דברים הכתו' בס' הנמצאים גבאי ויתחיל מדבר נודע מה שהאריך הרחיב התשב"ץ ז"ל בח"ב סי' קכ"ח בפרט החלומות אי ד"ח מעלין או לא ומ"ש מהרש"י ז"ל ביפ"ת בב"ר פי"ז דקי"ח ע"ג וד' ופ"ט דף תכ"ה ע"ג וד' ומ"ש מהר"י אבראבנל ז"ל בפ' מקץ ה"ד ה"ה תנא דבי אליהו חזן ז"ל בתשו' המובא בס' חק"ל חח"מ בראשון סימן קי"ח ומ"ש הרב אגדת איהו זל בח"א בפ"ד דמעשר ב' והרב נחמד למראה נר"ו שם ורבינו בחיי ז"ל בפ' מקץ ע"ש:
ואולם למאי דדעתן עלה ראשון לציו"ן צריך אני לידע למה שעינינו הרואות להראשוני' ז"ל שפסקו בתענית חלום בשבת ויו"ט דצריך להתענות אי מתורת חיוב רמו עליה או מדרך רשות הנה כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תעניות דין י"ב וז"ל הרואה חלום צריך להתענות למחר כדי שישוב ויעור במעשיו ויחפש בהן ויחזור בתשו' ומתענה ואפי' בשבת וכו' וע"ש בד' ה"ה ז"ל ומ"ש ע"ד הלח"מ זל ובס' מרכבת המשנה אלפ'אנדרי ז"ל בד' קי"א ע"א דכתבו דלדעת הרמב"ם ז"ל דת"ח הוי חובא ועיין בס' עיקרי הד"ט ז"ל חא"ח סימן כ"ט אות ז"ך שכתב בד' הרמב"ם דמ"ד צריך להתענות מכלל דחיובא איכא מדרבנן וכו' עש"ב ואי לשון זה דצריך הוא לכתחי' או דיעבד עיין ב"ד ז"ל חא"ח סימן צ"ב ומ"ש אני בעוניי בחי' על טור א"ח סימן רי"ט ועיין בספר מטה יאודה ז"ל בסי' רפ"ח בס"ו סק"ד דכתב דהרמב"ם ז"ל למד חיוב זה מה"ד בפרק הרואה כל הלן ז' ימים בלא חלום נק' רע ולאדם טוב מראין לו חלום רע ופרש"י זל וכו' שיכפר לו עצבונו למא דעיקר חלום רע הוא להתעוררו' לאדם שיחזור בתשו' וכו' א"כ חזר הדבר לעשות חובה להתענות ע"ש ובס' מעשה רקח זל בפ"א מהלכות תעניות שם דכתב וז"ל וא"ת דלשון צריך מ"ש שחייב להתענות ותנ"ל וכו' וניחא ליה דהרמב"ם ז"ל ס"ל שזה מדרכי התשובה וכו' א"כ משום ליתא דושבת עד ה' וכו' וע"מ שדקדק זל דבגמ' אמרי' לאדם טוב מראין לו חלום רע וכל ימיו של דוד לא ראה חלום טוב וכו' והניחו חלק זה יתורץ עפ"י לשון הזוה"ק דפ' מקץ דאביאנו לקמן בס"ד ועמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' ר"ך ס"ב דיפה תענית לבטל חלום רע וכו' כתב שם הרמג"א ז"ל בסק"ג משם ס"ח סימן רכ"ו דסיים שם כי התענית במקום חטאת מה קרבן אינו מועיל בלא תשו' שנא' זבח רשעים תועבה אף תענית חלום וכו' ע"ש:
אמנם הרשב"א ז"ל בתשו' סימן קל"ב זכר עשה הרמג"א ז"ל שם וה"ד המט"י ז"ל שם דס"ל דאפי' בחול לא חייבו בשום מקום להתענות ת"ח אלא שאמרו יפה תענית וכו' אבל חיובי ליכא ומרן ז"ל בש"ע סי' רפ"ח דק בלישניה ואמר מותר להתענות בו ת"ח וכו' דקולא הוא שהקלו ולא שחיובא רמיא להתענות וע"ע בתשו' הרשב"א ז"ל דסי' תפ"ג הבי"ד הרב מט"י ז"ל שם והרב שלחן גבוה ז"ל בתשו' ד"ג ע"ב שכ"כ דמן הדין אינו חייב לענות נפשו ע"ד חלומות וכו' כי החלומות שוא ידברו ע"ש והבאה"ט ז"ל בסי' רפ"ח ס"ק יו"ד הביא משם הריב"ש ז"ל שכתב דאם מצטער בתענית יותר ממה שמצטער בפחד החלום אסור להתענות בשבת דאפי' בחול אינו מצוה ע"ש ובמג"א ז"ל סי' רפ"ח סק"ה י ועיין בשל"ה ז"ל במ' שבת דקל"ד ע"ב ה"ד השו"ג ז"ל שם והבאה"ט בסי' רפ"ח שם דגם בג' חלומות אין להתענות בשבת אא"כ נפשו עגומה וכו' וכששאלוהו על חלומות בשבת היה רגיל לפסוק שלא יתענה עיז"ש ועיין במט"י ז"ל דקסבר מר דהרמב"ם והרשב"א ז"ל פליגי בת"ח בשבת דלדברי הרמב"ם ת"ח הוא חיוב אפי' בשבת ולדברי הרשב"א ז"ל חיובא ליכא וסיים ז"ל וז"ל ומ"מ נלע"ד שאעפ"י שיש לנו לפסוק בדעתו ז"ל לחייב האדם בתענית היינו בימות החול דוקא אבל לא בשבת דמחמת איסור שבת יש לחוש לס' הרשב"א ז"ל באדם שאינו מקפיד ע"ש וקבל דבריו והעלה על ספרו הרב מחזיק ברכה ז"ל בסי' רפ"ח סק"ב וז"ל יש מחלוקת אם חובה להתענות ת"ח בשבת או מותר ולכן לא יתענה אלא בג' חלומות ומקפיד המט"י ז"ל ע"ב:
ברם חזיתי להרב עיקרי הד"ט ז"ל שם דהוכיח במשור דאפושי פלוגתא לא אפשינן ופשיטא ליה דגם להרמב"ם ז"ל ס"ל דבשבת לא מתענה בתורת חיוב והיינו מדלא כיילינהו בבבא חדא לומר הרואה חלום רע אפי' בשבת צריך להתענות לומר לך דבחול צריך להתענות וחובה וכו' ושוב כתב ומתענה אפי' בשבת ולא אמר וצריך וכו' להורות דמתענה אם ירצה ולא בדרך חיוב וכו' ע"שב ובס' חסד לאברה' אלקלעי זל חא"ח סי' כ"ג ד"ס ע"א דאזלא גרי'ס לשם גרוסי"ן דשיטת הרב עיקרי הד'ט ז"ל דאין זה כ"כ ברור בדברי הרמב"ם ז"ל דת"ח הוא חיוב אלא דהלח"מ ז"ל כ"כ אבל בשאר פוסקים לא מצינו מי שיגלה מזה ושהוא מחלוקת בין הרמב"ם והרשב"א ז"ל וכו' ומ"ש הרמב"ם ז"ל אח"ך ומתענה אפי' בשבת היינו לומר דשרי להתענות אבל חיובא בשבת ליכא וכמ"ש הטור ז"ל בסי' רפ"ח שמותר להתענות בשבת ת"ח וכו' ובס' דבר משה ז"ל א"א סי' כ"ב די"ד ע"ג שכתב וזל ומ"מ לכל הדעות אין חיוב להתענות בשבת אלא רשות ואפי' רשות נמי אין לו אלא היכא דמקפיד וכו' עש"ב:
נמצא דכזה ראו והתירו להתענות בשבת וי"ט ת"ח והיינו למאן דמקפיד בו ובהיותי אך עסוק בדין זה חזי הוית לה"ה בארעא דרבנן ז"ל במ"ב אות הת' שכתב וז"ל תענית בשבת וי"ט נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שאיסורו מן התורה שכתב בפ"א מה' שבועות דנשבע שלא לאכול בשבת דהוי שבועת שוא וכ"ן מלשון הש"ס דעירובין דמ"א ע"ש אלא שי"ל איך התירו ת"ח בשבת כיון דלא בקיאינן בדברי חלומות ושי"ל וכו' ע"ש מ"ש הנה מ"ש וכ"ן מש"ס דעירובין כבר רמזו הרמג"א ז"ל בסי' רפ"ח סק"א ע"ש ובתשו' הרשב"א ז"ל שה"ד מרן בב"י ז"ל בסימן רפ"ח והרמג"א ז"ל שם בסק"ז דס"ל דאיסור דאורייתא הוא להתענות בשבת ע"ש:
וחזיתי להרב כס"א זל בסי' פר"ח בסק"א שכתב דלדברי הרמב"ם ז"ל אסור מן התורה כדלקמן סי' תק"ע וכו' ושהתשב"ץ ז"ל בח"ג סי' רצ"ח כתב דמ"ד דפסחים דמר בריה דרבינא הוה ציים כולי שתא בר ממעלי יומא דכפורי וכו' היינו לומר דגם בשבת היה מתענה ע"ש ותמה דחס ליה לזרעא קדישא לעבור על ד"ת בכל שבתות השנה ושכבר עמד בארוכות במ"א בתשו' ע"כ וע"ש ולא גילה מקומו איו. אמנם כבר הרב ברך משה ן אדרת זל בחי' ע"מ פסחים לדף ס"ח ע"ג עמד בזה ותי' ז"ל דאיהו ס"ל דקראת לשבת עונג היינו עונג הנשמה שהוא עסק התורה ע"כ שוב חזיתיה להרב שיורי ברכה ז"ל בסי' פר"ח סק"א שה"ד הרב כס"א ז"ל מכ"י וכ' דהובא בב"י בסי' הנז' ה"ד הרשב"א ז"ל שכתב דהא דציים מר בריה דרבינא היינו בתענית חלום אבל בלא"ה אסור להתענות ושהג"מ ז"ל כתבו וכו' דה"מ דהיה מצטער לאכול וזה מותר כמ"ש שם בש"ע ושהמרדכי כתב דמר סבר כר"א כולו לה' וכו' ע"ש: ומן הכא יש לדקדק בד' הרב עושה שלום בדצ"ו ע"ב שכתב בהתשב"ץ בח"ג סי' רצ"ח כתב דמותר להתענות בשבת ומדסתם דבריו מש' דמתיר לסתם בני אדם להתענות דעין רואה דלא כן כתב התשב"ץ ז"ל אלא למאן דציים כולי שתא כמר בריה דרבינא דהיה מתענה בשבת והיינו מטעם דהיה מצטער לאכול דזה מותר כמ"ש הגמ"י ז"ל או בתענית חלום כמ"ש הרשב"א ז"ל וע"מ שתמא הרב ארעא דרבנן ז"ל דאיך התירו ת"ח בשבת וכו' ותי' ז"ל עמ"ש ע"ד הרב עושה שלום ז"ל שם ולעיקר קו' יפה אמר חנן הרב זכור לאברהם ז"ל בהל' שבת דקנ"ב ע"א ע"ש בטוב טעם ודעת ועיין בד' הלבוש ז"ל בסי' פר"ח ס"ד שכתב וז"ל ומטעם זה מותר ג"כ להתענות בו ת"ח בשבת מפני שנפשו עגומה על חלומו שראה המחייב שיתבטל בשבת שיושב. בתענית וכו' ע"ש ומור"ם ז"ל בסי' הנז' ס"ב כתב וז"ל וכן מי שיש לו עונג אם יבכה כדי שילך הצער מלבו מותר לבכות בשבת ע"כ:
וראיתי להט"ז ז"ל בסק"ב דכתב דאיתא באגדה שמצאו תלמידיו לרע"ק שהיה בוכה בשבת אומר עונג יש לי ונ"ל שמרוב דבקותו בהקב"ה זולגים עיניו דמעות וכו' אבל כדי שיצא הצער ממנו שזכר מור"ם הוא תמוה דא"כ כל מה שמצער ח"ו יבכה בשבת ע"כ. ואני בער ולא אדע דמה כל החרדה הזו ע"ד מור"ם ז"ל דאם בוכה כדי להסיר הצער מלבו מה בכך הלא התם דאסור להתענות בשבת עכ"ז לת"ח התירו מטעם דזהו תענוג שלו לבטל החלום רע כמ"ש הטור ז"ל בסי' פר"ח ובסימן ר"ך ועיין בכנה"ג ז"ל בסי' פר"ח בהגה"ט שהביא משם הר' בנימן זאב ז"ל בסי' ר"י שהראה פנים לומר דבת"ח בשבת אין צריך למיתב תענית לתעניתיה ע"ש ובשכנה"ג שם בהגט"ו סק"ט כתב וכן מצא למהר"י מבארונה ז"ל בנ"י ע"ב ואחזה אנכי בתשובת מהר"י מבארונה ז"ל בסימן ס"ג דכתב דאין צריך למיתב תענית לתעניתיה וה"ט משים דלא בטל העונג דהתענית עונג הוא לו כד' הירושלמי כשמת ר"ע היה ר"א בוכה אחריו א"ל תלמידיו מ"מ אתה בוכה והלא שבת היא א"ל זהו עונג שלי ע"ש הנך רואה להדייא דבכיה בשבת כדי להסיר הצער מלבו דזהו עונג שלו מותר לבכות וכהוראת מור"ם ז"ל:
שוב חזיתי להרב מט"י ז"ל בסי' הנז' סק"ג שהור' כן כד' מור"ם ז"ל דמותר לבכות בשבת כדי שילך הצער מלבו וכו' ודלא כד' הט"ז ז"ל ע"ש והבאה"ט ז"ל שם סק"ב הביא דהא"ר ז"ל התיר כד' מור"ם ז"ל ע"ש וע' בס' תולדות יעקב יוסף ז"ל בס' תולדות דכ"א ע"ב מה שהליץ ע"ד מור"ם ז"ל ואיך שיהיה לכל הדברות הנה שמענוה דמותר להתענות ת"ח בשבת ויו"ט למאן דקפיד בו מטעם דזהו תענוג שלו לבטל החלום אמנם עדיין צריך אני למודעי למאי דדעתן עלה למאן דהתענג ת"ח בר"ה ביום א' אם צריך להתענות גם ביום ב' גם למי שאין בו כח להתענות ב' ימים רצופי' א"כ אם כל ימיו צריך להתענות ביום א' של ר"ה או די בפעם א' באותו השנה לזה זאת אשיב כתב הנמ'י ז"ל בפ"א מהל' שופר וז"ל אמנם קיבל מקדמוני' שהמתענה בר"ה ת"ח פעם א' כל ימיו יש לו להתענות ב' ימים של ר"ה וכן נהג מהר"מ ז"ל על שהתענה פעם א' ת"ח ע"כ וכ"כ האגור משם אגודה שקבלה שכל מי שמתענה פעם א' ת"ח בר"ה שצריך שיתענה כל ימיו וכו' וה"ד מרן בב"י ז"ל סי' תקצ"ז וקבעה להלכה בסי' הנז' ס"ג וז"ל המתענה פעם א' בר"ה אם היה ביום א' צריך להתענות ב' ימים כל ימיו ואם היה ביום ב' יתענה כל ימיו יום ב' בלבד ע"כ וה"ט שצריך להתענות ב' הימים היינו משום דכיומא אריכתא דמו עיין בלבוש זל סי' הנז' ס"ב ועמ"ש מהרש"א ז"ל בח"א בפרק הרואה עמ"ש ר"י ג' צריכים רחמים ולו הן חלום טוב וכו' ע"ש בטוב טעם מטעם המלך:
אמנם שני המאורות הגדולים הקלו בזה במה שהכריחו להתענות כל ימיו הא' עינינו מהר"ם די לונזאנו ז"ל בס' שתי ידות באצבע ב' דמ"ה ה"ד הרב חמ"י ז"ל בפ"ו מה' תע"ח בר"ה דקט"ו ע"א והרב שלחן גבוה בסי' תקצ"ז סק"ד ד הפלא ופלא ושק' להאמין זה למה זה דומה לחולה שהוצרך להקיז דם בר"ה ואמר האומר שיעשה כן בכל שנה ושנה והנה כן הדבר הזה וכי לפי שפעם א' התענה בר"ה ברשות שהוצרך לבטל הגזרה אני אומר לו קום חטוא בלא צורך בכל שנה אתמהא והכי אמר מר וז"ל וכבר סמכתי על סברתי זאת ועבדתי עובדא בנפשאי פעם אחת שהוכרחתי להתענות בר"ה על חלום ולשנה אחרת אכלתי ולא חששתי ולא אונה אלי רעה ולא תאונה עכ"ד ז"ל. וכך היה אומר הכהן הגדול מהר"ח הכהן ז"ל ה"ד החמ"י ז"ל שם כי ענין זה הוא כמו שארז"ל שני בצים שני אגוזים הל"מ וכו' ועכשיו אינו ניזוק העושה מא' מאלה וכ"כ הוא בענין התענית הזה דמאחר שהתענה באותה שנה שוב לא יתענה ולא יאונה לצדיק כל און ע"כ וכתב ה"ה שו"ג ז"ל שם דלענין מעשה נראה ודאי דלחוש לסברת הפוסקים הנז' בב"י ז"ל שאמרו להתענות כל ימיו חיישינן הך אנוס או חולה שאין בו כח להתענות כדאי הות הרב שתי ידות ז"ל לסמוך עליו בשעת הדחק ע"כ וע"ש ולא זכר שר גם לדברי מהר"ח הכהן ז"ל שה"ד החמ"י ז"ל דס"ל כדעת הרב שתי ידות ז"ל:
ומפרשת אלה הדברים אנכי לא ידעתי מה אידון ביה אם לתפוס דברי השני המאורות הגדולים אלו כפשטן ולסמוך ע"ד כי רבנן תקיפי הם וכיון שהתעניתי בשנה הזאת ביום אחד שוב לא התענה לשנה הבאה לחט"ו או ליחוש לסברת הראשונים שה"ד הב"י ז"ל דלא כתב כן הרב שו"ג ז"ל דכדאי הוא הרב שתי ידות ז"ל לסמוך עליו אלא למי שהוא אנוס או חולה ב"מ. ומודע לבינה דאיכא דעת אחרת והוא מ"ש הרב חמ"י ז"ל שם עובדא דמוהרי"ק ז"ל הכתובה בס' מגיד מישרים דאור ליום ראשון של ר"ה חלם שהיה ליל מוצאי יום הכפורים וכו' ואח"ך נזכר שלא התפללו תפילת נעילה וכו' ובא אליו המגיד וא"ל וכו' לכן יומ' קדישא הדין צום קמי מרך והכי תצום תדיר כל יומא קמא דר"ה ורזא דמילתא משום דיומא קמא הוא לגבורה איבעי ליה לבר נש לממסר נפשיה ליה דוגמת דעקידת יצחק ובהכי משתכך תוקפא דדינא וכו' אבל ביומא תניינא לא איבעי לך למיצם משום דאיהו רמז למלכות ואיהו עלמא וכו'. וכתב בזה הרב חמדת ימים ז"ל הנך רואה כי אין להקל בדבר הזה וצריך להתענות וכו' אך עכ"פ מי שכבר נהג לעשות השני ימים אין להקל בדבר אם לא שיתירו לו ולמי שבא להתענות בפעם א' יכול לסמוך ע"ד ולהתענות יום אחד בלבד ולא יאונה אליו רעה ע"כ:
דבר הלמד מדבריו רמי שהתענה תענית חלום בר"ה פעם אחד ביום א' דצריך לצום תדיר כל יומא קמא דר"ה ולא בעי שיצום גם יומא תניינא ברם מה שיש לצדד להקל במאי דאתינן עלה והיינו במה שהייתי מהרהר ובלבי נטרית כל אותן הימים וגם בשעת שוכבי לשמא יבהלוני בחלומי בליל ר"ה מאותן החלומות דצריך להתענות בהם ובכן ההרהור גרם לי וכגון דא צ"ל אם צריך להתענות או"ל:
ואומר נודע מ"ש הרב ט"ז ז"ל בא"ח סי' פר"ח סק"ג וז"ל בכל גווני שמהרהר ביום ובא לו בחלום אח"ך אין כאן שייכות לומר מן השמים הראוהו אלא ההרהור גרם לו וכמעשה דפרק הרואה דנ"ו ע"א דא"ל שבור מלכא לשמואל וכו' נימא לי מאי חזינא בחלמא וא"ל חזית דאתי רומאי וכו' הרהר כולי יומא וחזי הרי דבהרהור תליא מילתא ואין כאן הורא' מן השמים על כן לא יתענה בשבת בזה וכן עיקר למעשה ע"כ וע"ש:
ומדברי הזוה"ק משמע דבהרהור שמהרהר האדם ביום גורם לו לבא בחלום וז"ל בפרשת מקץ ד"ר ע"א והא תנן דדוד מלכא לא חמא חלמא טבא וכו' אלא ודאי כל יומיו הוה משתדל לאושדא דמין ואגח קרבין וכל חלמוי לא הוו אלא חלמין בישין חורבא ושוממות דמא וכו' ע"כ הרי דטעמא דאע"ג דלא חמא חלמא טבא אלא בישא היינו משום דבכל יומא היה מהרהר לאושדא דמין אלמא דבהרהור תלייא מילתא ועיין מ"ש מר בריה דרבינא הגאון נודע ביאודה בס' שיבת ציון בסס"י נ"א הביא דבריו הרב נתן עמרם בס' משבצות זהב סי' א' ד"ב ע"ב ובדל"א ע"א ודמ"ו ע"א. ואולם צ"ל במה שיצא לחלק הרב שיבת ציון זל בההיא דנדוהו בחלום דצריך יו"ד להתיר לו אף שאין חלום בלי דברים בטלים וכו' ואלו במסכת סנהדרין ד"ל ע"א תניא הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו ובא בעל החלום וא"ל כו"כ הם במקום פ' הם של מעות מעשר שני הם היה מעשה ואמרו דברי חלומות אין מעלין וכו' כתב ז"ל שהחלום הוא כהוראת דברים לעתיד אבל בהוראת דבר ישר כבר עושה בהסתר אינו מסוג נבואה וכו' א"כ אם נדמה לאדם בחלום שנדוהו וכו' דהוא הוראה לעתיד שפורענות מוכן לבא עליו רח"ל א"כ זהו הוראה לעתיד ויש לו שייכות ודמיון וצריך התרה וכו' משא"כ באומר לו בעל החלום שהמעות שהניח לו אביו במקום פלוני הם כו"כ ושל מעש"ב הם וכו' הוא על עבר שכבר הם מעשר ולא על העתיד וכו' ולכך אין חוששין לדברי החלומות וכו' עש"ב:
ולע"ד המעט הוא צ"ל דאם איתא להאי חילוקא דרבנן הלא בפרק הרואה דף נ"ה ע"ב איתא התם רבא כתיב בחלום אדבר בו וכתיב וחלומות שוא ידברו לא קשייא כאן ע"י מלאך כאן ע"י שד ומעתה אם איתא לחילוקו של הרב ז"ל דכשהחלום הוא בהוראת דברים לעתיד וכו' דיש לו שייכות ודמיון וכשהוא חלום מהוראה על העבר דאין חוששין לדברי החלומות למה לא כן תירץ בש"ס בהכי דמ"ש הכתוב בחלום אדבר בו הוי בהוראת דברים לעתיד ומש"ה החלומות שוא ידברו איירי בחלומות מהוראת על עבר וע"ש בתשב"ץ ז"ל מה שרצה לחלק לעיקר קושייתו של הרב ז"ל וסיים אבל כיון שאמרו זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין דהוא מאמר כללי לכל החלומות דת"ז לפ' כפירושו ע"ש:
ותבט עיני בשור"י דרך אר"ש להרב ד"מ זל בח"א שם דמקהי אקיהתא לדברי הרב ט"ז ז"ל הנז"ל מה"ד שם בפרק הרואה דנ"ה ע"ב אמר רשב"ן אר"י אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו שנאמר וכו' א"ר תדע דלא מיחזי ליה לאיניש לא דיקלא וכו' ופרש"י ז"ל הרהורי לבו מה שהוא מהרהר ביום וכו' דיקלא דדהבא דבר שלא הורגל וכו'. נמצא דכל החלומות הם מהרהורי היום וא"כ נר' לכאורה דגם על זה צריך להתענות אם הוא מהצריכין להתענות וכו' וניחא ליה דמ"ש אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו דלאו מילתא פסיקתא היא לומר דליכא חלומות אחרים דהחלומות הבאים מהרהור לבו אינו מן השמים וכהנהו עובדי דמייתי תלמודא התם וכו' וכ"מ ממ"ש בח"א עמ"ש ד"ג חלומות מתקיימין וכו' וצדקו דברי הרב ט"ז ז"ל וכו' ע"ש הגם דאין דבריו צריכין חיזוק הנה מ"ש ז"ל דמ"ש אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו דלאו מילתא פסיקת' הוא וכו' ור"ל דה"נ דאיכא חלומות דאינם מהרהורי האדם יש סעד לר"ק מה"ד באותו פרק דין ע"א הבא על אמו בחלום יצפה לבינה וכו' וכן הבא על אחותו בחלום וכו' דהא ודאי אין שום בר נש מהרהר בלבו ביום לבא על אמו או על אחותו כדאיתא בפ"ו דמס יומא נבעי רחמי על יצרא דעבירה וכו' ואהנו ביה כי היכי דלא מיגרי ליה לאיניש בקרובתא ע"ש הרי דאית חלומות דאינם מהרהורי לבו של אדם ועמ"ש הרב הכותב ז"ל במאמרים אלו שם בפרק הרואה וע"ש בד"מ ז"ל שכתב דכן שמע דמהר"י סגל ומהר"ח הכהן פרחיא ז"ל ס"ל כן דבהרהור ביום אין להתענות:
שוב חזיתי בתשו' הרב חס"ל ז"ל שם דהביא לן מהר' חינוך בית יאודה ז"ל חא"ח סימן ג' דהורה דאפי' בשבת צריך להתענות בהרהור היום והביא ראיה עמ"ש ר"י בפ' הרואה דאין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו וכו' ושתמה ע"ד הט"ז ז"ל דמה יענה בזה דמכאן נראה דכל החלומות שבעולם אינן אלא מהרהורי לבו ועכ"ז הם אמרו דצריך להתענות בשבת וכקו' הד"מ ז"ל וע"ש מה שנדחק לישב בזה והעלה שד' הט"ז ז"ל מאד צדקו שבהרהור באותו יום אין להתענות ע"ש ובס' ב"ד ז"ל בה' שבת סו' סימן קי"ח שכתב שמעתי אומרים שבימים הקרובים ליוה"כ אם ראה בחלום יוה"כ לא יתענה מפני שמהרהר ביום ע"ש וכ' דה"ה בכל דבר שהרהר בהם וחלם בלילה שא"ץ להתענות ע"ש ועיין בתשו' השו"ג ז"ל בסי' ג' שכתב דלזה סמך לבו כמה פעמים שהיה לו כאב השינים וכשהיה חולם שנפלו לא היה מתענה מטעם שכתב הט"ז ז"ל ע"ש ובס' מט"י זל בס' פר"ח בסו' סק"ד שהורה כמה פעמים בזה בהרהור ביום וחלם בלילה שלא להתענות כהוראת הב"ד ז"ל והשו"ג ז"ל:
ועיין בכנה"ג זל בס' תקצ"ז בהגב"י שכתב וז"ל במי חרפי חלמתי בליל ר"ה ונסתפקתי אם הם מאותם החלומות שמתענין עליהם ושאלתי את פי מורי ז"ל ולהר' מהר"י ן' יע"ש ז"ל והורו לי כיון שהוא ספק אין להתענות ולא התענה ע"ש ובשי"ג ז"ל בסו' סי' הנז' דכתב דגם בדידיה הוה עובדא שחלם בליל ב' של ר"ה שהיה נופל א' מן הכוכים וכו' כיון דבלילה היה לו כאב בכיכים וכו' ושאל להב"ד ז"ל והורה לו שלא להתענות וכו' ולא התענה ע"ש ובתשו' חס"ל ז"ל שם ויסכ"ם אברהם דאפי' את"ל דבמחלוק' היא שנויה די"א דת"ח בשבת הוא חיוב מ"מ בהרהור ביום לכ"ע פטור אפילו בחול וכו' ע"ש:
ברם בקושטא עכ"ז עדיין לא נתקררה דעתי בזה במאי דדעתן עלה דע"כ ל'ק הרבנים הנז"ל ז"ל דבהרהור ביום וחלם בלילה דא"ץ להתענות אלא להיכא דבא לן ולשאול הגיע בהרהור ביום מאותן הדברים שצריך להתענות עליהם וחלם בלילה דאית להורות דא"ץ שיתענה אבל כל לגבי דידי שכבר התעניתי ביום א' של ר"ה צ"ל אם תדיר כל יומא קמא דר"ה צריך אני לצום או לא לזה דעת מו"ר הי"ו צריך אני בזה ואם לחשך אדם לומר דכיכי לחוד ושני לחוד מד' בברכות חזאי אכיכי ושני דנתיר וכן בחולין דנ"ט ע"ש ובפסחים דקי"ג פרש"י זל ככא שן ממש וכ"כ רשב"ם שם וא"כ צריך להתענות גם על כיכי עיין בס' ערך השלחן ז"ל בא"ח סימן פר"ח סק"ג הנלע"ד כתבתי לפי קוצר השגתי ותחלה פ"ק פנים מאירות כאור החמה. יודיעני בחסדו ובחמלתו דעתו הרמה אלופי ומיודעי מהרה יצמיח תשובתו ומשנתו שלימה ירים ידו יה"ק על ק"ן ודיו לבא מן הדין ותהי משכורתו שלימה ברוב עז ושלום נאם הגבר גברא דלא חזי ונכו נבזה בעיני כל חי מנחם ס"ט:
בכמהר"ש מרדכי זלה"ה: