לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן קה
שאלה בעירנו אזמיר יע"א יש בעלי אומניות שמנקרים את הצמר הנקראים רופ"יט הטיפטיג'יס יש וכמו כן יש בעלי אומניות שמנקרים ומנקים גיזי צמר רחלים הנקראים רופ'יט הלאנירוס ואירע שהסוחר גוי רוצה לנקות הצמר ומכקש מאת בעלי אומניות אלו שיעשו מלאכה בח"ה אם יש מקום להתיר לפועל שאין לו מה לאכול שיעשה מלאכה זה יורנו המורה הדין ושכמ"ה: תשובה נער הייתי גם זקנתי ומזמן מורינו הרב הגדול כמוהרי"ם ז"ל ואחריו הגאון מ"ז ז"ל כמה פעמים שאלו מהם על הדבר הזה אם יש להתיר לפועל שאין לו מה שיאכל ומעולם לא התירו אפילו שהיה הסוחר גוי דוחק להם הרבה מאד ומאיים ומגזם שאם לא יעשו מלאכתו בח"ה כי הוא כועס עליהם ומקפח פרנסתם שלוקח פועלים גוים ואינו עושה עוד מלאכתו עם הישראלים ועכ"ז לא התירו ושלי"ת לא אירע שום נזק והפסד ליאודים בעלי אומניות אלו וכדומה להם מסיבה זאת ומאותו זמן מהב' המאורות הגדולים דור אחר דור עד זמנינו בכל חג הפסח וחג הסוכות היו באים מסרסורי' ישראלים שהם סרסורים מהסוחרים גויים לבקש התר לעשות מלאכה אצל הגויים ע"י פועלי ישראל שאין להם מה יאכל מאת רבני מתא וכולם היו מורים להם לאיסור וכל העם אשר בשער עדים בדבר הזה ומעולם לא שמענו שקרה להם איזה מקרה רע מנזק והפסד ושמעתי מפי מגידי אמת שבכלל הרבנים מרבני עירנו אשר שלו מהם היתר ולא התירו הוא היה הרב המו' בעל ס' פני מבין ז"ל שדחקו אותו הרבה ע"י סוחרים גוים שיתן להם היתר ושהספינה היא הולכת בתוך המועד והרב ז"ל כה אמר כי בזכו' שאנחנו מקיימי' תורתינו הקדושה הספינה אינה הולכת כ"א אחר ח' ימים אחר החג וכל הפעולה יהיה ע"י ישראל וכן היה וכבר מצינו עובדא בגמ' במ"ק דיו"ד ע"ב ברבינא דהוה ליה עיסקא דהוה מזדבן בשיתא אלפי שהייה לזבוני בתר חולא דמועדא וזבניה בתריסר אלפי וכו' הרי דבשביל ששמר מלחלל ח"ה עשו לו נס מן השמים שימכור עוד יותרת:
ונראה דה"ט כי לא התירו לפועל שאין לו מה יאכל שהוא מוסכם מהש"ס במ"ק די"ג ע"א וכל הפוסקים הרי"ף והרא"ש זל שם והר"ן בה' שם פ"ב דמ"ק והמרדכי שם בפ"ק סי' תתמ"ו והרמב"ם ה' יו"ט פ"ז הכ"ד והאגודה פ"ב דמ"ק סי' י"ט וסי' ך' והסמ"ג עשין ע"ה והרב החינוך ז"ל סי' שכ"ג בס' אמור ומרן בש"ע סי' תקמ"ב מפני שמה שהתירו לעשות מלאכה ע"י פועל ישראל שאין לו מה יאכל זהו כשהוא בצנעא אלא בפרהסייא כמ"ש הרב מג"א ז"ל בא"ח סימן תקמ"ד ס"ז ותביא דבריו הרב באה"ט שם סק"ה וענין מלאכות אלו לנקות את הצמר וגיזי צמר רחלים וכיוצא הוא נעשה בפומבי ובפרהסייא ובפרט כי על הרוב צריכים למלאכה זו עצים רבים יותר מעשרה דהוי בפרהסייא ואפילו אם יהיה במקום מוצנע וחוץ לתחום ולא יהיו עשרה עכ"ז מצד עצמו שמתפרסם הדבר בעיר שהלכו לעשות מלאכה בח"ה וקלא אית ליה הו"ל בפרהסייא וברבים ולכן זה היה טעמם של הרבנים ז"ל שלא התירו בזה כלל. וגם הרב פרי מגדים ז"ל בח' א"א סימן תקל"ד סק"ז הסכים לס' הרב מג"א ז"ל דהא דהתירו לפועל שאין לו מה יאכל לעשות מלאכה בח"ה ה"ד בצינעא ולא בפרהסייא ע"ש אלא דשם בסימן תקמ"ב כתב דאם אי אפשר בצינעא שרי בפרהסייא עא"ר זל יע"ש:
ולע"ד מלבד כי פשט דברי המג"א זל מורים לאסור עוד בה כי אף בשא"א בצינעא דמתירי' בפרהסיי' זהו כשיהיה הענין הכרחי לא להתיר בפשוט וכ"כ בפשיטות מורינו הרב מ"ז הראב"ע ז"ל בס"ס בתי כנסיות בא"ח סימן תקל"ד כדברי המג"א דדוקא בצינעא התירו לא בפרהסייא יע"ש. ועוד הביא לנו המגיה הרב ועצום כמהר"א זל תשו' הגאונים זל בס' נהרות דמשק סימן רי"ד ושם מבואר בהדייא דאם אי אפשר לעשות בצינעא עושה בפרהסייא ע"ש וזהו כדברי הפ"מ ומ"מ לדידן כי אפילו בצינעא לא התירו לעשות מלאכה למי שאין לו מה יאכל כ"ש בפרהסייא והוא ברור. ועוד נראה לומר כי הא דהתירו כשאי אפשר בצינעא עושה בפרהסייא היינו בפני ישראל אבל כשיהיה בין הגוים אין להתיר בפרהסייא אפילו בדלא אפשר וגם שיש חששא שהגוים ידחקו כל אחד ואחד ליאודי שתות תחת ידו ורשותו שיעשה לו מלאכה בח"ה ועיין בכיוצא בזה בתשו' תומת ישרים זל סימן קי"ו בענין התר עשיית מלאכה ביו"ט ב' לגבי מת וה ד הכנה"ג א"ח סימן תקכ"ו הגהט"ו וסימן תקמ"ז הגה"ט יע"ש:
ועוד נראה דטעם הרבנים שלא רצו להתיר דאיכא משום ח"ה בין הגוים שאומרים ראו שישראל עושים מלאכה במועד שלהם וע"ד שכתב המג"א ז"ל בא"ח בהל' שבת סימן רמ"ד סק"ח שאחר שכתב שהיה נראה לו להתיר לבנות בהכ"נ בשבת בקבלנות כתב וז"ל ומ"מ ראיתי שגדולים לא רצו להתירו כי בזמן הזה אין הנכרים מניחים לשום אדם לעשות מלאכה בפרהסייא ביום חגם ואם נניח אנחנו לעשות איכא ח"ה וכו' יע"ש וא"כ ה"ה והוא הטעם אם נתיר לישראל בח"ה שיעשה מלאכה הגם כי אין לו מה יאכל יהיה ח"ה.
בגוים שהגוים ביום אידם אינם עושים מלאכה והישראל עושה ועיין במס' מעשר ב' סופ"ה מט"ו ועד ימיו היה פטיש מכה בירוש' וכו' ופירשו המפר' חרשי נחושת וברזל היו עושין מלאכתן במועד בדבר האבוד ובטלם משום דאוושא מילתא וזלזול מועד יע"ש:
ועוד נראה כי הרבנים שבעירינו כיון שהנהיגו את העם לאסור כבר נעשה המנהג עירינו אזמיר יע"א שלא להתיר בשום מלאכה לפועל שאין לו מה יאכל והו"ל כאותה תשו' שנשאל ה"ה מהר"י ן' מיגאש ז"ל סימן קמ"ג ששאלו ממנו וז"ל באתי להודיעך אדונינו שזה ימים הזהרתי את קצת אנשים שלא ישאו ויתנו בח"ה ונזהרו כלם עד שנמנעו אפילו לפתוח ב' לוחות מהחנות ואפילו לישא וליתן בפרקמטייא האבודה ואפי' מי שאין לו מה יאכל כ"ז לעשות סייג למשפטי התור' וכו' והשיב וז"ל ומה שגדרת אותם בזה יפה עשית כפי שורת הדין ואעפ"י שרז"ל התירו לעשות מלאכה. מי שאין לו מה יאכל ולעשות סחורה פרקמטייא האבודה אם הם נתרצו לאסור הכל ולהחמיר על עצמן ע"ד מיגדר מילתא כדי שלא ימשך הדבר ממנו לעשות מלאכה מי שיש לו מה יאכל ולעשות סחור' בפרקמטיי' שאינה אבודה ישר חילך בזה ושכר גדול יש מהשי"ת ואין ספק שבעל הגמול יזמין להם משנה הריוח ההוא שהיה אפשר להם להרויח בח"ה כמ"ש רז"ל במ"ק דף יו"ד ע"ב בההוא גברא דהוה ליה עיסקא דהוה מזדבנא בשיתא אלפי דינרי שהייה לבתר חולא דמועדא זבניה בתריסר אלפי דינרי זה שכרם בעוה"ז נוסף על הטוב הצפון להם לעוה"ב עכ"ל. הרי כי נדון זה שנשאל להרב מהר"י ן' מיגאש ז"ל מהרב השואל הוא שהרב הנהיג בעירו לאסור ובמה שהנהיג הוא באזהרתו לבד חשיב ליה להרב מוהר"י ן' מיגאש לחזקו ולתומכו דהוי גדר וסייג לתורה ואין לבטלו כ"ש בנ"ד כי ראינו כמה רבנים למעלה מעשר בזמנינו מזמן ה"ה כמוהר"ים זל עד עצם היום הזה שנהגו בעירינו לאסור לכל בני אומניות לאסור להם מלאכה אפילו למי שאין לו מה יאכל ולא זו בלבד ביחיד בבעלי אומניות כאלו וכדומה שהם רבים ואוושא מילתא כי מילתא דפשיטא הוא דאין מקום להתיר אלא אפי' בפרטות ביחיד ובמלאכ' פרטית לא ראינו לשום יחיד שאין לו מה יאכל שהתירו לו לעשות מלאכה כי בודאי אין מנהג להתיר בעירינו לעשות מלאכה למי שאין לו מה יאכל וגם אם יהיה מקום להתיר יהיה באיזה ענין שיש צורך גדול ובאקראי ועפ"י רשות רבני וחכמי העיר:
ועוד יש טעם פשוט שנהגו לאסור יען אלו בעלי אומניות יש להם תקנות רבות בענין אומנותם כיצד יהיו מתנהגים עם הסוחרים כדי שלא יצא איזה תקלה ונזק לאומנותם וצריכים הם להנהיג לבני אומנותם בהנהגה סדר פעולתם וקצבת שכרם וכיון שהיו מתירי' למי שאין לו מה יאכל שילך ויעשה מלאכה לו לבדו בלתי רשות המנהיגים אי אפשר שאינו יוצא כמה נזיקים וחבלות לבני אומנותם ואם יהיה ברשותם אוושא מילתא ונעשה הדבר בפרהסייא וכפומבי וזה בלא"ה לא הותר אפי' למי שאין לו מה יאכל לעשות כ"כ בפירסום גדול וזה ברור:
ועוד דאם באנו להתיר בבעלי אומניות יש הרבה רמאים שיאמרו שאין להם מה יאכל והוא שקר וגם כי לא התירו כי אם כדי שיאכל ואם יש סכלים ופחותים שהולכים ומרויחים במלאכתם בח"ה והולכים אחר כך למקום שמוכרים יין ושכר ושם משחק בקובייא ומאבד המעות כמו שאירע כן לאחד שעשה מלאכה בח"ה על סמך התר שאין לו מה יאכל בח"ה של סוכות ובליל הוש"ר ובמקום ללכת לביתו לאכול עם אשתו ובניו ולילך לבית המדרש לשמוע קול תורה הלך לבתי קרקסאות לשחק בקוביא ואבד הכל ולא היה לו לאכול בי"ט האחרונים וא"כ כפי זה ראו הרבנים לגדר בדבר ועיין בתשו' מהרשד"ם ז"ל חיו"ד סימן קכ"ה וכנה"ג בי"ד סימן רי"ד הגה"ט אות ח': הכלל העולה לענין דינא כי לא ראינו בעירנו אזמיר יע"א עיר גדולה של חכמים ושל סופרים שנשמע כדבר הזה בשום בעלי אומניות כדופ'יט הטיפ'טיג'יס הי"ו המנקים צמר כבשים וברופ'יט הלאנירוס וכן שאר בעלי אומניות כמו רופ'יט המאזוג'יס וכיוצא ונמצאים בעוה"ר בעירנו כמה עניים מרודים העוסקים במלאכות אלו שאין להם מה יאכל ואין שום אחד מהם שהולך לעשות מלאכה ואם באולי המצא ימצא איזה עני שהולך תכף ומיד בהשמע הדבר לרבני העיר מפרישין אותו דש"מ כי קבלו עליהם לאיסור וכתשו' הרב מהר"י בן מיגאס ז"ל ומהרשד"ם זל וכמש"ל. כי ע"כ אין נראה להתיר לשום פועל שאין לו מה יאכל כי אם יהיה הענין באקראי וצורך גדול אבל בפשוט לא הותר ליחיד וכ"ש לרבים ובפרט כשיהיה בפרהסייא ובפני גוים כי נפיק מיניה חורבא מכמה צדדים וכבר כתבנו משם הרב תומת ישרים והרב כנה"ג ז"ל דאפי' אם אי אפשר בצינעא הותר לעשות בפרהסייא זהו דוקא בפני יש' ולא בפני גוים דיוצא כמה נזיקין וחבלות וה"ט שכתבו הרבנים בי"ט ב' איתיה נמי בח"ה ואינו יוצא מידי חילול השם בגוים כאשר כתב כן בהדייא בתשו' מהר"י בן מיגאס ז"ל וא"כ כל דמצינן דלאו לאורויי היתירא כ"א בהכרח גדול ולאיזה יחיד ובאקראי הא לא"ה לא והוא ברור. ומ"מ אפי' היכא דימצא התר לפועל שאין לו מה יאכל על צד ההכרח גדול ובאקראי ובצינעא ככל האמור אינו אלא עפ"י ב"ד שבעיר ועמ"ש בתשו' הגאונים בס"ס נהרות דמשק הנקראים ס' שערי תשו' סי' רס"ט וז"ל חייבים ב"ד לגזור גזירה שלא יהא אדם עושה מלאכה בח"ה אלא על פיהם שלא מסרם הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור איזה יום מותר ואיזה מלאכה אסורה ואיזה מלאכה מותרת ולדעת מי עושה מלאכה ומי אינו עושה שב"ד מצווים להזהיר לעם דכתיב והזהרתם אותם את החוקים והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון כי ענין העם תלוי על צוואריהם ויזהרו שלא יתפסו בחטאתם ח"ו יע"ש:
אך בזאת השבתי לשואלי דבר והוא במי שיש לו סחורות מוכנות לשולחם למדינת הים ע"י אוניית של אש הנקראים באפוריס ואירע שבאו בח"ה ונוסעים ואם ימתין אחר המועד לא ימצא אוניה ויבאו לידי נזק והפסד אם מותר לשלוח בח"ה ולכאורה היה נראה דאסור כמ"ש מור"ם זל בהגהה סי' תקל"ה עמ"ש מרן בש"ע שם ס"א אין מפנין מחצר לחצר וכו' כתב מור"ם בהגהה דכ"ש שאסור להסיע ממונו מעיר לעיר והוא מדברי המרדכי זל במ"ק פרק מי שהפך יע"ש. אלא דיש להרגיש עליו דהמרדכי ז"ל התיר כשהוא דבר האבד וכן פסק מרן לקמן סי' תקל"ח ס"ג וזל אסור להסיע ממונו מעיר. לעיר אם לא בשביל דבר האבד יע"ש וכבר נרגש הרב שו"ג זל שם בסי' תקל"ה סק"ג בזה ע"ש ואם כן כאן בנ"ד דהוי דבר האבד שאם לא יסיע ממונו בספינה זו יפסיד מהקרן בודאי דמותר גמור:
ועוד הגידו לי כי לא יבואו האוניות הללו כי אם ביום ש"ק ואז איסור גמור יותר להסיע ממונו ביוש"ק ואפי' ע"י גוים והוא עומד על גבו איסור חילול שבת איכא וא"כ יותר טוב שיהיה בח"ה מלחלל שבת כי כן אין ספק דמותר גמור. ועוד נראה להתיר ממ"ש בש"ע סי' תקל"ט ס"ה וז"ל אם הוא דבר שאינו מצוי תמיד לאחר המועד כגון ספינות או שיירות או שהם מבקשים לצאת ומכרו בזול או לקחו ביותר מותר לקנות ולמכור יע"ש והרי אם התירו משא ומתן היכא שהוא דבר שאינו מצוי לאחר המועד כ"ש שהוא מותר להסיע ממונו מעיר לעיר היכא דאין ספינות מצוייות אחר המועד והוא ברור ואם המצא ימצא ספינות לאחר כמה ימים כמו לזמן ט"ו ימים או יותר הוי דבר האבד כי בכל זה הזמן הוא מתבטל מעסק משא ומתן אין ספק דהוי דבר האבד ומותר: