אור ברסלב
לב חיים פלג'י חלק ב ח"ב או"ח סימן קד

לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]

ח"ב או"ח סימן קד

ח"ב או"ח סימן קג

שאלה ראובן שבא מקושט'א ביו"ט ראשון לאזמיר יע"א וביום ב' של גליות הוא יום שהולכת שיירא לתירייא ורוצה לכתוב לבן אחיו אגרת על ידי גוי להודיע לו ענין אחד שיש הפסד ממון הרבה אם אינו מודיעו וזאת הידיעה נתודע לו בקושטא ולא היה שהות מקודם אם מותר לומר לגוי שיכתוב לו אגרת בכתב שלהם ובלשון שלהם על ענין זה או לא:

תשובה הנה בודאי קי"ל בש"ס ובפוסקים דאין חי' בין יו"ט לשבת לא אוכל נפש בלבד וא"כ בענין עשיית מלאכה ע"י גוי כשם שאסור בשבת כך אסור ביו"ט וכבר כתב הרב מהר"א ששון ז"ל בתשו' סימן קנ"ו שמנדין אפילו לעושה מלאכה דרבנן ביו"ט ב' אפילו על ידי גוי כיע"ש והביאו הכנה"ג ז"ל בא"ח סימן תס"ה גם ראיתי להרב כסא אליהו בא"ח סימן ש"ז אות א' שהביא דברי מהרי"ל ז"ל בהל' יו"ט דכ"ה שכתב דגוי שהביא כתב חתום ביו"ט לישראל מותר לישראל לפתוח אותה ולהתיר החותם יע"ש והק' עליו וז"ל ואני בעוניי לא ידעתי מנ"ל הא דהא ודאי מלאכה גמורה היא זאת ואפי' ע"י גוי אסור כל שכן ע"י ישראל ואין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד יע"ש ועיין להרב נודע ביאודה ז"ל בתשו' ח"ב חא"ח סימן מ"ד דיש מי שרצה להתיר אמירה לגוי ביו"ט ב' דהוי שבות דשבות ודחה ס' זאת יע"ש. ולענין הכתיבה אם דוקא בכתב אשורית הנה ממ"ש מור"ם ז"ל בד"מ בא"ח סימן ש"ו בשם א"ז וז"ל דלא שרי לא כשכותבים בכתיבה של נכרים דאינה אסורה אלא מדרבנן אבל בכתיבה שלנו שהיא דאורייתא אסור יע"ש והובאו דבריו בהגמי"י ז"ל פ"ז מהל' ס"ת ע"ש וכן פסק בהגה' הש"ע שם קי"א עמ"ש מרן בש"ע וז"ל מותר לקנות בית בארץ ישראל מן הגוים בשבת וחותם ומעלה בערכאות הגיה מור"ם ז"ל בכתב שלהם דאינו אסור רק מדרבנן ומשום ישוב א"י לא גזרו וציין א"ז הרי נראה דס"ל דאיסור כתיבה מד"ת אינו אלא בכתב אשורית אבל בשאר לשונות הכתיבה אינה אסורה כ"א מדרבנן וכ"כ תלמידו הרב הלבוש ואם הדבר כן שאינו אסור לכתוב מד"ת כי אם דוקא בכתב אשורית לא בשאר לשונות הרי אמדינן בפ' הבונה דקי"ג ע"א ופסקו הרמב"ם זל בהל' שבת דין יו"ד דהכותב בכל לשון חייב וכבר ראיתי להרב א"ז בפי' דברי הרב הלבוש שכתב ובכתב שלהם שאינו אסור אלא מדרבנן כתב שם סק"ח וז"ל פי' אמירה לגוי דבישראל תני פ' הבונה הכותב בכל לשון וכו' וע"ת לא הבין כן ולא דק עכ"ל וס' עולת תמיד אינו מצוי בידי אבל נראה ודאי שהבין כונת דברי מור"ם כפשטן וע"ז מקשה עליו דהא קי"ל דהכותב בכל לשון חייב וכ"כ בס' א"ר ז"ל שהביא מכמה פוסקים דס"ל דעל הכתב שלהם חייב הישראל מדאוריית' ולכן כתב דמ"ש רמ"א דאינו אסור רק מדרבנן ר"ל האמירה לגוי יע"ש:

ולע"ד נראה לומר דאין כונת מור"ם והר' הלבוש כמ"ש הרב א"ר וזוטא שהרי מדברי מור"ם עצמו בד"מ מבואר יוצא להדייא כי כונת הא"ז ז"ל הוא על עיקר. איסור הכתיבה עצמה ולא על החמורה ושוב ראיתי להרב מאמר מרדכי ז"ל בסימן זה סק"י שעמד בזה יע"ש אמנם אנכי הרואה להאגודה ז"ל במ"ק פ' אלו מגלחין סימן ל"ח לענין כתיבה בח"ה וז"ל וכתיבת מעשי"ת דלא קרי כתיבה יע"ש איברא דמצינו לרוב הפוסקים גבי כתיבת הגט שהוא מדאוריית' דכתיב וכתב לה דכתיבה בכל הלשונות מהני כמ"ש בב"י ובס' גט פשוט ז"ל באה"ע רס"י קכ"ו יע"ש הרי ראיה גמורה דמד"ת בכל כתב מיקרי כתיבה ואם כן ודאי דלענין כתיבה בשבת הוי מלאכה מדאורייתא וכן ראיתי להרב בית שמואל ז"ל שם באה"ע סימן קכ"ו ונ"מ לענין שבת דהוי מלאכה גמורה ולא שבות ואמירה לגוי לכתוב אפילו בכתב שלהם לא הוי שבות דשבות לא שבות הוא וכן משמע מדברי הרמב"ם וכ"מ מתוס' בסוגייא אומר לכותי וכותב וכ"פ רע"ב ז"ל בפ' כלל גדול ולא כמ"ש בא"ח סימן ש"ה יע"ש ויש להרגיש דהו"ל להקשות ע"ד מור"ם בהגה' ובד"מ שהביא דין זה משם א"ז. גם ראיתי להרב מג"א ז"ל א"ח סימן ש"ס סקיו"ד שהביא משם רמ"א בא"ח סימן ש"ו דכתב שלהם אינו אסור מד"ת ותמה עליו ממ"ש הרמב"ם ז"ל דהכותב בכל לשון חייב ושכ"כ התוס' בגיטין ד"ח ובסו"פ מרובה יע"ש:

וראיתי להרב נודע ביאודה ז"ל ח"ב חא"ח סי' ג"ל שנשאל על מי שיש לו יד ושם בועד השרים הגדולים אם יש מקום למצוא התר שיעשה לעצמו חותם שיוכל לדפוס בו חתימתו ממש כמו שחותם בכתב ידו ממש בשבת ע"י גוי הביא דברי רמ"א אלו דבכתב שלהם אינו אסור אלא מדרבנן ומ"ש הרב מג"א והב"ש ז"ל ותמה עליהם דהלא היה להם להשיב דמשנה מפורשת פ' הבונה הכותב ב' אותיות וכו' יע"ש ומלבד דכן הקשה בהדייא הרב א"ר וזוטא ז"ל מפ' הבונה עוד בה דמ"ש הרמב"ם דהכותב בכל לשון חייב הוא ממתני' הלזו. ואולם מה שרצה לחלק ולומר הרב נודע ביאודה שם וכתב וז"ל ונ"ל דס"ל להא"ז ז"ל דבכל לשון היינו לעז אבל הכתב צריך להיות אשורית יע"ש כוותיה ראיתי להרב פרי מגדים בח' א"א שכתב כן יע"ש. ומ"ש כי ס' הא"ז היא ס' יחידאה ולא מצינו לו חבר הרי מצינו להאגודה שכתב כן בהדייא וגם מור"ם והרב הלבוש זל הכי ס"ל ואם כן היה נראה להתיר בהפסד גדול כנ"ד כי בלא"ה מצינו להמג"א ז"ל בסימן ש"ז סק"ז שלא התיר על ידי גוי אפי' שבות שלא במקום הפסד גדול יע"ש וכאן שהוא איסור שבות במקום הפסד גדול יש להתיר וכ"ש דיש סוברים דכתב שלהם הוי שבות ואם כן הוי אמירה שבות דשבות:

אלא דהרב נודע ביאודה ז"ל שם כתב דאפילו לדברי המג"א אין להתיר ע"י גוי בכתיבה אפי' שיהיה הכתיבה שאינה אשורית כיון דלרוב הפוס' הוא מלאכה דאורייתא אין להתיר אפי במקום הפסד מרובה יע"ש ולע"ד נראה דיש להתיר בהפסד גדול כיון דהוי הכתב והלשון לעז ועיין להרב שב יעקב ז"ל חא"ח סימן ה' והביאו הרב יד אהרן ז"ל בא"ח מ"ב סימן ש"ו הגב"י אות ב' דמי שיש לו משפט בערכאות עם הגוי וצריך לעשות כתב גלחות על יד סופר שלהם ויש הפסד גדול או לדבר מצוה שיש לסמוך על הגמי"י ומור"ם ז"ל דסברי דכתב גלחות לא הוי כתב ומותר לעשות כתב גלחות שקורין דאתטיך בשבת דהוי שבות דשבות יע"ש ועיין להרב אז בא"ח סס"י ש"ז שכתב וז"ל וגוי שהיה תפוס אצל השופט ליחודי שהוא חייב לו יכול לומר לשופט שיקבל ערבות מן הגוי שיהיה לערבות ויניח התפוס לצאת אבל לא יאמר לו שיכתוב הערבות דרשות מהר"ש עכ"ל די"ל דלא התיר בכה"ג כיון דליכא הפסד כיון דבלאו הכי הגוי תפוס ולא יניחנו לצאת או כי בלא"ה החיוב של ערבות אצל השופט הוא בטוח דאל"כ בלא"ה לא יתפייס הישראל להוציאו: ועוד נראה להקל בנ"ד שיהיה ענין זה להתיר אמירה לגוי זה שיאמר לגוי אחר דיהיה אמירה שבות דשבות עיין להרב חוות יאיר סי' ע"ט וסימן ן' וג"ן מ"ש לצדד בזה והגם כי הרב לחם יאודה ז"ל ח"ב דס"ז ע"ב כתב בפשוט לאסור הא מיהא כגון דא דנ"ד דיש עוד טעמים להקל הוי דבר זה סניף ועיין להרב בני חיי ז"ל א"ח סימן רע"ו ובספר שבות יעקב ח"א סס"י קס"ד ועיין בספר פרי מגדים בח' מז א"ח סימן ש סק"ב יעש"ב אלא שראיתי להרב ברכ"י א"ח סי ש"ו אות ט"ו שכ' וז"ל ומעל' בערכאות מה שהתירו לומר לגוי לכתוב כתב בשבת על מה שהיו מבקשים מהיאודים חמשים דינרים וכתבו הקהל לשלטון על ידי הגוי שמא יניח להם הממון ההוא או יתפשר בדבר מועט לא יפה עשו ואיסורא קא עבדי דאמירה לגוי שבות רבינו ישעיה הראשון בתשו' ב"י סימן צ"ח והאריך מאד לדחות ראיות המתירים ולהוכיח האיסור יע"ש. ואנן בדידן לא זכינו לראות תשו' זאת וראיותיו.

אמנם נראה לומר דיש מקום לחלק דשאני ענין נדון הרב הנז' שהוא חמשים דינרים ברוב הצבור ואם יתפשר למחצה או לשליש הוי דבר מועט דאין צבור עני ואם כן לא התיר הרב בכה"ג אבל כשהוא הפסד ממון הרבה אפשר דגם הרב זל יהיה מתיר בכה"ג. ועוד יש מקים לחלק כי לגבי צבור דהוי דבר שבפרהסייא לא הותר בשבת אפילו בהפסד ממון כי ילמדו להתיר בכל ענין אמיר' לגוי אבל כשיהיה יחיד בדבר שבצנעא אה"נ דמותר וזה ברור. והרב שאלת יעבץ ז"ל סימן לק"ט כתב וזל ופעם אחת הוריתי להתיר כתיבה על ידי גוי בשבת עצמו מה"ט משום הפסד מרובה כמו שזכרתי בקונ' גדר ישיב א"י בתחילתו אלא שבאמת דיני השבותים חמורים והם כהררים התלוים בשערה ואין מדמים מזו לזו וכבר כתבו רבים מהפוסקים ז"ל לאסור אמיר' לגוי במלאכה גמורה אפילו במקום מצוה יע"ש ועיין בספר שמן המאור ז"ל על ש"ע א"ח סימן תמ"ד ס"ד דמ"ר ע"א יע"ש:

תוכן העניינים

לב חיים פלג'י חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה