לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן צו
שאלה במי שהיה חולה וציוו אותו הרופאים שיתן אפונים בתוך מרה כבש שחור ששרוים שם ימים רבים ושואבים כל המי מרה בתוך האפונים אם יכול לאוכלם בפסח לרפואה הנה על שאלה הזאת ארי נעשה שואל הלא זה הוד והדר זה דודי וזה רעי מעלת הרב הכולל כמוהר"ר:
חיים:
דוד חזן נר"ו בהיותו בעיר הקרובה אלינו יוזיל חיסאר יע"א בשנת התו"ר וגם במכתב שלח אלי וכה היה דברו וז"ל והיום אני עסוק ומתבסם מתורתו בספרו הנחמד חקקי לב ח"א חא"ח סי' י"ג יען נשאלתי בחולה שאמרו לו שמתרפא חוליו באכילת אפונים שרויים במרה כבש שחור אם יכולים לאוכלם בפסח וכפי מ"ש מכת"ר נר"ו שם שיש להקל בלחים דהוי גזרה וליכא איסור אפילו מדרבנן עצרתי. כח להתיר בחולה דאפילו תערובת חמץ כמו טריאק"ה הורה להתיר הגאון אבינו מלכנו ז"ל בס' חק"ל חא"ח סימן ע"ט דעכ"פ נלמד מדבריו נר"ו ומדברי הר בית דוד שהביא מני"ר נר"ו שם דהיא מין קטנית ולא מין דגן ואין בה חשש חימוץ כ"א מפני מראית העין וההיקין של הרב"ד ז ל שהביא רו"ם לתת אותם במים רותחים לא שייך בנ"ד וגם דאפשר דמי מרה הוי מי פירות ואם דעתו מסכים להתיר יודיעני ישמח לבי כי לבי נוקפי זת"ד נר"ו:
חיים מדבר ראיתי דבריו דברי דודי המלך דוד חיים עד העולם כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת ויפה הן יפה הורה וכל הטעמים שנתן להתיר הם טובים ונכונים טעם ראשון שכתב כי העיקרא איסור אכילת קטניות הוא גזירה מדרבנן שמא יבוא לאחלופי וכמ"ש אנכי הצעיר בסה"ק חקק"ל שם בח"א חא"א סימן י"ג טעם זה לבד יספיק להתיר כי קי"ל כי במקום חולי לא גזרו ביה רבנן. וגם טעם ב' שהוא משום רפואה שהתיר הגאון מזה ז"ל בס' חק"ל ח"א סימן ע"ט באטריאקה לתת לחולה ומ"ג לס' הרדב"ז בתשו' הישנות ח"א סי' ב' דהתיר בפשוט באיסורים דרבנן להקל לחולה שאין בו סכנה והגם כי הרב מ"ל בה יסודי התורה פ"ה הוקשה עליו מתשו' הרשב"א שהביא מרן ביו"ד סימן קכ"ג ושכ"כ בתשו' המיוחסות סימן קכ"ז דאפילו באיסורים דרבנן אין להקל לחולה שאין בו סכנה כמו שיע"ש הא מיהא בענין נ"ד דליכא חשש איסור מדרבנן כלל וכ"פ הרא"ש בתשו' בשמים ראש סי' ר"פ דבאיסורים דרבנן לא גזרו רבנן במקום חולי אפילו אין בו סכנה ועיין מ"ש הר' ערך השולחן בא"ח סי תס"ו או' א' יע"ש גם הטעם הג' שכתב וז"ל וגם דאפשר דמי מרה הוי מי פירות גם זה טעם נכון הוא לא ידעתי אמאי נקט בלשון אפשר כי לע"ד טעם מספיק שאין בו ספק כי המרה היא עצמה הוי מי פירות גמורה ואפילו להשרות בה חטים ושעורים היה מותר וכ"ש אפונים שאין איסור כ"א מחמת גזירה ושו"ר הדבר מפורש להרב מג"א בא"ח סימן תס"ו ס"ק ט' שכ' וז"ל ונ"ל דמי מרה ג"כ אין מחמיצים דהוי כדם וליחה וא"כ מותר לעשות ממנו עיסה לרפואה יע"ש הרי לך בהדייא דמי מרה הם מ"פ וזה ברור וכ"כ הרב באה"ט שם ס"ק י"ג והרב שו"ג ס"ק. י"ב וכבר מצינו כי האי גוונא להרב אמונת שמואל סימן ז"ך ולהרב פ"ח בא"ח סי' תס"ו שהתירו גם המה לחולה לעשות הדבר ע"י מ"פ אפילו בחטים ושעורים עי"ש והביא שם הפ"ח שכ"כ המרדכי בפ' כ"ש יע"ש ואם יהיה הענין שא"א לעשות התרופה ממ"פ וצריך שיהיה ע"י מים דוקא אם יכול לעשות ע"י מים רותחים מ"ט וכמ"ש הרב אמונת שמואל שם בשם הרב"ד: ועוד אם יש אופן לקלות בתחילה החטי' והשעורי' בקלויים ע"ג האש ויזהרו בקלויים שיהיו קלויים יפה וכראוי ואח"ך ירתיח המים ויתנם ליכא בו חשש חימוץ ואיסור בזה כלל וכמ"ש מוהרח"ש בח"ג סימן ז' יע"ש ויותר טוב אם יעשינו קמח דק בתחילה ואח"ך יקלה הקמח באור יפה יפה קלוי באש ויתננה בתוך מים רותחים ועיין מ"ש הר' באה"ט בא"ח סי' תס"ג ס"ק ועי"ש בהגהות מוהר"י כ"י ומ"ש בס' שיורי ברכה:
ועוד נראה להתיר כיון שלו האפונים נתונים המה בתוך המרה ושרויים שם עד שנהפך טעם האפונים למרה א"כ היינו מ"ש הרמב"ם בה' יסודי התורה פ"ה ה"ח וז"ל בד"ת שאין מתרפאים בשאר איסורים אלא במקום סכנה בזמן שהן דרך הנאתן כגון שמאכילים את החולה שקצים ורמשים או חמץ בפסח או שמאכילין ביוה"ך אבל שלא כדרך הנחתן כגון שעושים לו רטיה או מלוגמא מחמץ או מערלה או שמשקים אותו דברים שיש בהם מר מעורב עם איסור מאכל שהרי אין בהם הנאה לחיך הרי זה מותר יע"ש ועיין להרב מש"ל שם ולהרב מחנה אפרים בחידושיו על הרמב"ם בה מאכלות אסורות דכ"ב מה שתמה על הרמב"ם ומה שיישב מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל ח"א חלק א"ח סי' ע"ט דקנ"ו ע"א יע"ש הרי דבדבר שהוא מר ואין הנאה לחיך מותר אפי' לחולה שאין בו סכנה וזהו אפי' בחמץ גמור לתת החטים והשעורים בדבר הבא לידי חימוץ ואעפ"י שהרפ"ח שם ברס"י תס"ו פקפק בזה דהגם דליכא איסור הנאה מ"מ איכא איסור משום בל יראה ובל ימצא מ"מ נ"ד שאינו חמץ כלל וליכא איסור בלא"ה משום בל יראה ובל ימצא שהרי מותר להשהותם הרי הוא התר גמור וכ"ש אם יהיה ח"ו בחולה שיש בו סכנה דאז מותר להאכילו אפילו חמץ גמור כמבואר מדברי הרמב"ם זל וכל הפוסקים ואין בזה חולק בדבר וכמ"ש ג"כ בתשובת הרב אמונת שמואל סי' ז"ך והרב נחלת שבעה ח"ב סי' י"ד ומהרח"ש שם בתשו' הנ"ל ובתשו' שבות יעקב ח'ב סי' ט"ו ובספרו חק יעקב סי' ת"ן ס"ק י"א ע"ש וכ"כ בס' פחד יצחק מער' ח' ד"ה חולה דפ"ז ע"ד משם הרב מה טוב שהתיר ליתן תבשיל של חמץ לחולה שכבד עליו חולייו שאמרו הרופאים ערלים בקיאים כי המצה מכבדת עליו החולי וכו' וקדמוני חכמי פירארה התירו כמו כן בחולים ואין שום ספק יע"ש ועיין בתשו' הגאונים הנקראים שערי תשובה בס"ס נהרות דמשק סי' צ"ו וסי' צ"ז דאם החולה מסוכן מותר לתת לו חמץ בפסח עפ"י הרופאים ע"ש ועיין עוד שם סי' ע"ד יע"ש:
ועוד נראה מדברי הטור שם בסי' תנ"ג דעיקר הגזרה שגזרו בקטניות שלא לאכול אותם היינו בתבשיל שהוא מעשה קדרה וכן נראה מדברי הרב פר"ח שם ואפי ה סיים הטור וכתב שהוא חומרא יתירה ושלא נהגו כן יע"ש וא"כ באפונים שהוא אוכל אותם כמות שהם בלתי בישול במעשה קדרה נראה דליכא בזה שום גזירה. והראיה לזה שלא יש מנהג לאסור בחולה שאין בו סכנה במיני. קטניות שהרי הגם כי נהגו באורז איסור בעירנו אזמיר יע"א עכ"ז המנהג פשוט דמבשלים אורז לחולה אפי' שאין בו סכנה ותמיד יש כמה בעלי בתים שקודם פסח מבררים האורז להסיר חשים ושעורים שבהם ונותנים בפסח למי שהוא חולה אף שהוא חולה שאין בו סכנה והגם כי נמצא בתלמוד סברת רבי יוחנן בן נורי בפסחים פרק כל שעה דס"ל דאורז מין חיטה מ"מ נר' מדברי הש"ס דאין הלכה כריב"ן ולית דחש לסברתו כמו שכתבו בפרק ע"פ וכמ"ש רש"י ז"ל וכן פסקו כל הפוסקים הטור ומרן שם בב"י ובש"ע שם וגם נראה שם מדברי הטור דזה נאסר משום שמיני חטים מעורבים בהם וכ"כ הרב פר"ח דטעם איסורו הוא משום דאי אפשר לנקותם משום תערובת חטים והרי אם במקום שיש תערובת חטים עכ"ז הותר לחולה שאין בו סכנה דכבר אירע בעירנו אזמיר יע"א בשנת בצורת שהיו החטים ביוקר ועמדו רבני מתא והתירו לאכול אורז בפסח וגם המחב"ר שם הביא משם הרב יעב"ץ בס' מר וקציעה ובס' שאלת יעבץ שהוא מתיר את האורז כדי שלא יבואו לעשות מצה הרבה ויבואו לידי חשש איסור חימוץ שהוא בכרת ע"ש וכמש"ל בסי' צ"ד ועיין בתשו' הב"ח החדשו' סי' ו' דבחמץ בפסח שהוא איסור דאורייתא אין להתיר אלא שלא כדרך הנאתן ובמקום סכנה ומיהו כל חולה שמאכילים לו דבר איסור צריך שתהא הרפואה ידועה על פי הרופאים וגם צריך שלא יוכל לעשות הרפואה בהתר כמו באיסור כמו שהאריך הרשב"א זל בתשו' שהעתיק מהרי"ק ז"ל ביו"ד סוף סי' דק"ל כל זה ברור ופשוט ופסק כן מור"ם זל ביו"ד סי' קנ"א יע"ש:
עוד נשאלתי בחולה מסוכן שהיה מקיא דם מן הפה עד שנתחלש הרבה והכביד חולייו. ושאלו בגורלות ואמרו שתרופתו הוא לשתות מי שעורים והשבתי כי אפי' יהיה בעל הגורל מומחה ואתמחי גברא ואתמחי הגורל מ"מ כיון שמה שהתירו הפוס' הוא ע"י הרופאים בקיאים אין לנו להתיר על פי הגורלות כי אפשר שלא כיוין יפה ואפי' אם כיוין יפה יש לנו לגזור שלא לסמוך על מומחה אתו לסמוך על שאינו מומחה א"כ אין לנו להתיר כ"א למה שמצינו לרז"ל. שהתירו ע"י הרופאים מומחים. כי כן בנדון כזה ישאלו לרופאים אם שתיית מי שעורים הוי תרופתו ישקוהו מי שעורים ובתנאי שלא ימצא עוד רפואה דוגמתו בדרך היתר כי אם יהיה ענין רפואה זו משים לתת לחולה משקים ושיקויים קרים אפשר שימצא דוגמתו בדרך הכשר בלי פקפוק ואם לאו הוי היתר גמור להאכילו ולהשקותו חמץ גמור. כיון שהוא חולה מסוכן ב"מ. אלא דיכולים לתת השעורים אחרי שיהיו המים רותחים כדי להנצל מאיסור חמץ בכל מה דאפשר וכדברו הרב אמונת שמואל והרב בית דוד ז"ל וכמש"ל. ולעשות תיקון אחר לקלות השעורים קלוי באש גרש כרמל לא אפשר כי הרפואה היא בהיות השעורים בלתי קלוי באש הנראה לע"ד כתבתי בעזר אלהים חיים. רופא חולי עמו ישר רפואה וחיים: