לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן צה
מעשה שהיה בליל ראשון של פסח שחל להיות בשבת דמנהגינו שלא לומר ברכת מעין שבע וטעה הש"ץ והתחיל ובירך תחילת הברכה והצבוד התחילו לגעור בו שלא יאמר אף שהתחיל ועל זה שו אלי'ם הלכו אי עבדו שפיר להפסיקו או לאן תשובה עיין במסכת שבת דכ"ד ע"ב שאמרו שם אמר רבא יו"ט שחל להיות בשבת ש"צ היורד לפני התיבה ערבית אינו צריך להזכיר של יו"ט שאלמלא שבת אין ש"ץ יורד ערבית ביו"ט והביאו הרי"ף בה' שם וסיים וכתב והכי הלכתא ופירש"י והר"ן שם בה ש"ץ היורד לעני התיב' ערבית ומתפלל ברכת אחת מעין ז' קונה שים וארץ מגן אבות בדברו יע"ש ועיין טור א"ח סי' תפ"ז מ"ש בשם רבינו נסים שאין אומרים ברכת מעין שבע בליל פסח שח"ל בשבת משום דליל משומר ובא מן המזיקין ע"ש וכ"כ הרב אורחות חיים דע"ז ע"ב אות ג' והכלבו סי' ל"ה וסי' ן' והרשב"ש בתשו' סי' שצ"ח יע"ש וכ"כ מרן שם בש"ע והרב הלבוש והריב"ש בסי' ל"ה וכ"כ בסידור תפלה רומנייא להרב מוהר"א ירושלמי דב"ה ע"א ודקי"א ע"א יע"ש ובס' יע"ל אות קל"ה יע"ש איברא שראיתי להרב המקו' מוהר"ש מזרחי | שערבי ז"ל בס' נהר שלום דח"ן ע"ב שכתב וז"ל זוט דפסח שחל להיות בשבת צ"ל ברכת מעין שבע כשאר י"ט שחל להיות בשבת אעפ"י שנראה שאין לו מקום מ"מ צ"ל גם בליל פסח שחל להיות. בשבת כיון שהוזכרה בתלמוד שבת דכ"ד ולא חלקו בין פסח לשאר י"ט ואותו חילו שכתב הר"ן הוא מסברא עכ"ל והיה נראה לומר דמאחר שהיה מקום לחלק בין י"ט של פסח לשאר י"ט היה לו להתלמוד לחלק בזה ומדלא חילק ש"מ דאין לחלק בהכי וע"ד שכתבו הפוס' ז"ל דא"א להא לא לשתמיט לשום פוסק לחלק א"כ כמו כן יש לומר בגמ' גופא א"א להא לא לשתמיט בגמ' לחלק וכדברי הרב מוהר"ש ז"ל שא' דבזה צריכה רבה כי מלבר מ"ש הרב כנה"ג בס' בעי חיי חח"מ דס"א ע"א ובכנה"ג ח"מ סי' פו"ר הגה"ט אות ה' שהשיב ע"ד הרב מ"ץ ח"ב סי' מ"ט שכתב בכיוצא בזה דא"א להא לא' הוה שתקי קמאי דהשיב וז"ל דאם מפני שהרי"ף והקודמים להראב"ד ז"ל סתמו ולא חילקו אין זה כדאי לדחוק דברי הראב"ד מהלכה וכי כל פוסק מפורסם דמחדש שום חידוש ומזכירים אותו הבאים אחריו נאמר דמדלא הזכירו הקודמים אינו הלכה אין זו סברא וכו' יע"ש וא"כ כמו כן י"ל כאן בנדון כזה וכי בשביל שהר"ן ז"ל חידש דבר זה לומר דבליל פסח שחל להיות משבת שלא יאמר ברכת מעין שבע א"א להש"ס הו"ל לומר דא"כ הוא לא שבקת חיי לא דיש לדחות דכאן בנדון כזה דיש הוכחה מדברי הש"ס מדסתם ולא חילק דלא סל"ה א"כ אינו בסוג זה והה"נ דבכה"ג יש לנו להשיב אמנם לפי מ"ש הרב מהר"ש פרימו בתשו' כי באה בס' כרם שלמה חאה"ע סימן ל"ג והרב פ"מ ח"ג סי' ס"ב דקי"ט דדבר הבא מן הסברא ומן ההיקש לית ביה האי טענה דאילו שמיע להו להפוסקים אחרים לא הוו שתקי וכו' וכ"כ הרכנה"ג בכללי הפוסקים חא"ח אות ס"ח יע"ש וא"כ גם כאן בנ"ד שמ'ש הראשונים ם והאחרונים משם הר"ן הוא מהסברא י"ל דבזה לא שייך לומר אילו הוה שמיע להו לא הוו שתקי וכו' ועמ"ש בכלל זה בסה"ק נשמת כל חי ח"א סי' מ"ה וח"ב סי' י"א וסי' טו"ב וסי' מ"ד ובס' חקקי לב חיו"ד סי' ל"ח דל"ח ע"ד יע"ש בס"ד ז:
אלא דשבתי וראיתי דהא נמי לא אירייא דאה"ן דאם היה לנו קושיא דאילו הוה שמיע להו לא הוו שתקי ללמד חידוש זה היה לנו לדחות דדבר הנאמר מסברא לא שייך לטעון כן ברם כשהדחיה היא מל' הש"ס גופיה דמדסתם וקאמר הש"ס סתם יו"ט שחל להיות בשבת ולא חילק בין פסח לשאר י"ט ש"מ דבכל י"ט מיירי אפי' שיהיה י"ט של פסח א"כ בזה לא שייך לומר דהסברא הוא לחלק דא"כ הוא דיש לחלק ולא הו"ל למינקט בסתם והוא תימא לכל רבני הראשוני' ואת אחרונים אשר כתבו לחלק בהכי ולא נחתו לדקדק מל' הש"ס וכקו' הרב מהר"ש ז"ל מדקדוק לשון הש"ס אלא דעכ"פ הוא דבר תמוה שרוב הפוסקים ראשונים ואחרונים פסקו כן וכ"כ הרדב"ז זל בתשו' הישנות סי' ט"ז וז"ל אבל כשחל פסח בשבת אין לאומרה כלל ואפי' באותו הזמן לא היו אומרים אותה דלא שכיח מזיקין דלילה המשומר מן המזיקין היא וכ"כ כל הפוס' וזה שרוצה לאומרה דעת חיצוני הוא ואין ראוי לקרותו מחלוקת ולא לחוש לו עכ"ל הרי דכתב הרדב"ז דכ"כ כל הפוס' ושאין בו מחלוקת כלל וכ"כ הרב כנה"ג בשמו בס' פסח מעובין סימן לק"ט:
איברא דמדכרי הרי"ף ז"ל בהל' שכתב ל' הש"ס בסתם וכ"כ הרוקח סימן ן' כמו שיע"ש אין הכרח כלל כי אדרבא לשון סתם יו"ט ולא חילק ו בין פסח לשאר ימים נראה דס"ל דאומרה אפי' ביו"ט ראשון של פסח:
אלא דראיתי להרב אבודרהם ז"ל בס' תפלות של ליל פסח. דע"ח ע"ג שכתב וז"ל ואומר ויכלו וברכת מגן אבות בדברו וחותם בשל שבת בלבד וכבר כתבנו הטעם בתפילת ליל שבת וי"א שאין לו' ברכת מעין שבע בליל פסח שחל להיות בשבת וכו' דלילה זו משומר ובא מהם ומכיוצא בהם ומיהו נהגו לאומרה יע"ש גם הרב אורחות חיים סל' שבת דף ס"א ע"ד סעיף י"א כתב וז"ל אבל בשבת שחל בו יו"א של פסח אין אומרים אותה כלל דלילה משומר מן המזיקין וכו' ויש מקומות שאומרים אותה והכל הולך אחר המנהג יע"ש: הנך רואה בעיניך להרב אבודרהם ז"ל ולהרב א"ח שסוברים כדעת מ"ד שיש לומר ברכת מעין שבע בליל ראשון של פסח שחל להיות בשבת והעד העיד שכן המנהג לחומרה ומעתה כמה קשה ע"ד הרדב"ז ז"ל שכתב שכל הפוסקים פסקו שלא לאומרה ושאין כהן מחלוקת שהרי מצינו ראינו להרד"א ז"ל שחולק על זה וסובר שכן המנהג והוא תימא גם לרבינו הרב כנה"ג אשר כל רז לא אניס ליה איך לא זכר מדברי הרד"א וגם להרב הרד"א ז ז"ל קשה איך לא הכריח כן מדקדוק לשון הש"ס שאמר סתם וכדברי הרב המקו' מהר"ש ז"ל וגם ע"ד הרב מהר"ש קשה שלא זכר לדברי הרד"א שהוא תנא דמסייע ליה וקאי כוותיה כי הגם כי ס' אורחות חיים לא נדפס בזמנו מ"מ ס' אבודרהם כבר היה בזמנו והיה לו להזכירו ומ"מ לענין הלכה במקום שיש מנהג לאומרה או שלא לאומרה הכל כמנהג המדינה אמנם במקום שלא יש מנהג ברור אם לאומרה אם שלא לאומרה שב וא"ת עדיף שלא יאמרו אותה כדעת רוב הפוס' רך אמנם אם התחיל הש"ץ ופתח בברכה והזכיר את ה' יגמור אותה דיש לו על מה לסמוך. וכבר שמעתי מפי מגידי אמת כי המנהג בירוש' תובב"א בבה"כ של החסידים הנקרא בית אל יב"ץ ובבה"כ הגדיל ק"ק ת"ת נוהגים לומר ברכת מעין שבע גם כשחל ליל ראשון של פסח בשבת כהוראת הרב הקדוש מהר"ש שערבי ז"ל וכן נתנהג בפני הרבנים הגדולים והמקובלים בזמן הרב מהר"ד מחג אר ז"ל ובזמן הרב הגדול מהריט"א ז"ל עד זמנינו זה וכן נהגו גם כן בעה"ק טברייא תו' לומר ברכת מעין שבע בליל ראשון שחל להיות יו"ט של פסח בשבת ויש להם על מה שיסמוכו כפי בל האמור ומדובר וכ"כ הרב מהר"י צמח זל והובאו דבריו בס' נגיד ומצוה דז"ן ע"ב כי יש לומר ברכת מעין שבע אפי' כשחל יו"א בל פסח בשבת אומר אותה משא"כ לפי הפשט יע"ש וכדברים האלה כתב גם כן הרב חמ"י בהל' שבת סיפ"ו דזן ע"א יע"ש וזה תימא על הרב ברכ"י בא"ח סימן תרמ"ב שהביא תשובת הרשב"ש סימן שצ"ח שכתב בליל פסח שחל בשבת אין אומרים ברכת מעין שבע וסיים וז"ל וגם ל סודו תדרוש אור'ו מרא"ש סו"ד שח"ו השערה דדוקא בליל פסח השעה אינה צריכה לכך והדברי עתיקים דברי צדיקים בראי מוצק חזקים יורדו מחוקקים מים עמוקים. נחמדים מזהב ומתוקים עכ"ל והדבר קשה שמצינו בין ברבני הפשט בין ברבני המקו' שפסקו לו' ברכת מעין שבע בליל ראשון של פסח שחל להיות בשבת ועיין עוד להרב ז"ל בקונ' ש"ב שם שהביא משם הרמ"עי שדעתו נמי נטה לאומרה כמו שיע"ש באופן שכעת נראה לומר דיותר יש להכריע לאומרה משלא לאומרה:
והנה בעתה האיר וזרח ספרא נה"ר ס' דברי שלום להרב החסיד המקו' מוהר"ד אברהם שלום מזרחי שערבי ז"ל ושם ראיתי בהקדמת חתן המלך הרב המחבר ז"ל הרב המו' ח"ק כמהר"ר אג"ן שהביא דברי הרב הגדול מ"ז בס' נהר שלום שהכריח לומר ברכת מעין שבע גם בליל יו"ט ראשון של פסח שחל להיות בשבת ודחה דבריו וז"ל ואני תמה על זה כי מאחר דע"ד הסוד אין מקום כלל וכו' יע"ש:
ואנכי הצעיר הגם כי אין לי עסק בנסתרות עם כל זה אמינא ולא מסתפינא כי כנגד גדולת תורתו של הרב מהר"ש ז"ל בנגלה ויותר ויותר בנסתר שהיה רב גדול ומפורסם בקבלה עד שכמעט אמרו עליו כי קבלה בידם כי מה שהבטיח רבינו האר"י ז"ל בעת סילוקו בתוך הטבילה שאם תזכו אבא אליכם פעם אחרת נתקיים הבטחתו זאת שבא בהרב מהר"ש ז"ל ואבותינו סיפרו לנו גודל חכמתו בקבלה יה"כ מי הוא זה ואיזה הוא אשר יחלוק עליו אם לא שימצא עזר כנגדו מדברי הזוה"ק והתיקונים או מרבו האר"י ז"ל וכל שלא מצא ראיה לדבריו לדידי להרב הגדול המקו' מהר"ש זל שמעינן שהוא בקי טפי ומ"ג כי מצינו סרכין תלתא הרמ"ע ז"ל והרב מהר"י צמח ז"ל והרב חמ"י אשר באו דבריהם כתובים בספר שכתבו בפי כי עפ"י הסוד יש לאומרה ועוד שהרי בזמן הרב מהר"ש היו כמה רבנים מקובלים גדולים כהרב המקו' חיים דילה רוזא ז"ל וכדומה לו נתנהג מנהג זה ושוב אחרי כן בזמן הרב המקו' מהר"ד מאג אר ז"ל וסיעתו וכמו כן בזמן הרב הגדול עיר וקדיש מהריט"א ז"ל והרב החסיד מהר"ר אברהם מזרחי ז"ל וסיעתם והרי יש כמה רובא דרבוותא מהמקובלים זל שהיו אומרים ברכת מעין שבע ושכן הוא המנהג יותר ממאה שנה ואם כן איך יתכן בלתי ראיה חותכת לחלוק עליהם ולבטל המנהג משים דעפ"י הסוד אין לומר כי אם איתא להא כל הרבנים הגדולים ומקובלים הללו לא היו עושים הפך זה ומ"ג במקום שמצינו שרבני הפשט מסכימים עמהם או' דאין דחיה זאת כלל כי גם עפ"י הסוד ס"ל להרבנים המקו' הללו שיש להומר' וכמו שכן כתבו בהדייא הרמ"ע והרב מהר"י צמח והרב חמ"י גם מ"ש הרב אג"ן וז"ל וע"ד הפשט מי לנו גדול מהר"ן ז"ל הביאו הרב ב"ה שכתב הרב"י משמם ופסקו מרן וכו' דאין אומרים ברכת מעין ז' כשחל להיות בשבת יע"ש ומנ"ל לאפלוגי עלייהו ובפרט בספק ברכות וכו' זת"ד ולע"ד לא ידעתי מאי מקשה כי הרב מהר"ש ז"ל מקשה ע"ד הר"ן עצמו מלשון התלמוד כי סתם שאמרו יו"ט שחל להיות בשבת סתמו כפירושו שכולל בכללות גם יו"ט של פסח ולכן כל שהמשמעות מהש"ס גופיה מורה להפך שפיר קא מקשה ומדחה הרב מהר"ש זל ע"ד הר"ן שכתב לחלק כן מסברא דמשמעות ל' הש"ס הוי להפך גם מה שהביא תמו' הרדב"ז שכתב שכ"כ כל הפוסקים וזה שרוצה לאומרה הוא דעת חיצוני ואין ראוי לקרותו מחלוקת. וכו' ואיך פסיק ותני לאומרה וכו' יע"ש כבר כתבתי כי דברי הרדב"ז תמוהים שהרי מצינו לאבודרהם שהביא מחלוקת זה בהדייא וגם שכתב שהמנהג לאומר' וכמו שכן כתב ג"כ הרב אורחות חיים הרי יש כאן מחלוקת וגם אינו דעת חיצוני חלילה כי משמעות ל' הש"ס מסייעו ואם כן אחרי שמצינו שיש בפוסקים מחלוקת זה ג"כ דיש סוברים שיש לאומרה וגם רוב המקו' סל"ה איך יתכן לבטל המנהג כיון שיש לו יסוד עפ"י הפשט ועפ"י הסוד מהרבנים הגדולים והמפור' ומ"ג כי כתבו בהדייא הרב אבודרהם והרב א"ח ז"ל סברא זו כי המנהג לאומרה ובמקום שנהגו אין לבטל המנהג וכבר ידוע מכל הפוסקים כי המנהג שנתייסר ואין בו משום איסור אין לבטלו לכ"ע וכאן אדרבא שלימים וכן רבים מצינו שכתבו כן לאומרה לכתחילה א"כ אין מקום לבטל המנהג במקום שנהגו לאומרה לכ"ע וכמ"ש וזה ברור ופשוט שלא. ימצא מי שיחלוק על זה ועיין להרב פחד יצחק מער' ב' דג"ן ע"ד וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן:
ועלה על דעתי לומר טעם על דרך הסוד שלא לומר ברכת מעין שבע כשחל ליל ראשון של פסח בשבת ממאי דקימ"ל דאין אומרים ברכת מעין ז בבית חתנים וה"ט משים כיון שהכלה נתברכ' בו' ברכות שם אין צריך לברכת מעין ז' וכמ"ש הרב חמ"י זל וכאן נמי בענין ליל פסח יש לנו דוגמה ז' ברכות ממש וכמ"ש הראשונים ואבודרהם ומהר"י וייל סימן קצ"ג בפי הירוש' דכל האוכל מצה בער"פ כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו שנמשלה לכלה מה כלה אסורה בלא ז' ברכות כך המצה יש לה ז' ברכות קודם האכילה וע"ש וברבני האחרונים חילוק דעות במנין הברכות ובמ"ש גם אנכי בעניותי בסה"ק חיים לראש בדיני ער"פ בס"ד הרי מצינו דאיכא בליל פסח ז' ברכות דומיא למה שיש בבית החתנים שיש בה ז' ברכות ולכך אין בו ברכת מעין שבע אלא דשבתי וראיתי דאין זה טעם מספיק דמלבד כי הז' ברכות של הכלה הוא שכבר נתברכה וכאן עדיין לא ברכו זאת ועוד דאין להרמות ז' ברכות של הכלה לז' ברכות הללו דהתם כלם נתקנו בבת אחת מה שא"כ כאן שהם נפרדות וכל חדא וחדא למילתיה נאמרה וחוץ מזאת כי הרב חמ"י אשר הוא כתב את הדבר הזה שלא לו' ברכת מעין ז' בבית החתנים הוא אמר בפירוש שם סמוך ונראה ולפי טעם פנימיותן של דברים אלו אין למנוע מלאומרה כל לילי שבתות אף כשחל להיות יו"א של פסח בשבת אף כי לפי הפשט לא יתכן כי אז משומרת מן המזיקין כמ"ש הראשונים יע"ש דש"מ דאינו תלוי זה בזה:
זאת תורת העולה כי במקום שהמנהג פשוט לומר ברכת מעין ז' בליל ראשון של פסח שחל להיות בשבת אין לבטל וחייבים לאומרה ובמקום שהמנהג ברור להם שאינן אומרים שב וא"ת ולא יאמרו ואפי"ה אם אירע שכבר התחיל הש"ץ ובירך אל ישתיקו אותו ויסיים הברכה ובמקום שלא נתברר להם המנהג לאומרה ושלא לאומרה אזי אם יסכימו כולם לאומרה בלתי שום מחלוקת יאמרו הלא"ה שיש מחלוקת שב וא"ת עדיף:
ולעד"נ לאומרה גם במקום שנהגו שלא לאומרה כל שלא ימצא בהם מוחה אפילו אחד יכולים לשנות המנהג הלא"ה גדול השלום וזה ברור: