לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן פא
שאלה מעשה שהיה שביום ר"ח ניסן סמוך לחצות היום כמו שעה או שתי שעות קודם חצות התחילו לעשות מצות לפסח ויען היה היום ההוא מעונן כל מקום שהיה ראוי לבא השמש באותו פ' סתמו ע"י וילון אכן במקום שהיו מנקרין המצות בסכין כדי להוליכן משם לתנור באותו מקום שהיה נגד פתח הבית לא סתמו שחשבו שלא היה משם מקום לבא השמש ואחר עבור כמו עשרה ימים והיה השמש זורח זרחה על אותו מקום ולכן לשאול הגיע. המצות שנקרו שם דהיינו שמניחים שם לנקרן ותכף מוליכין אותם לתנור אם הוי זה לש בחמה וביום המעונן דקי"ל יומא דעיבא כוליה שמשא ואם יש לחלק בין לש לנקור ואת"ל דאין חילוק אם יש לאסור בדיעבד או לא ואת"ל דאסור אעיקרא יש להסתפק כי שמא באותו פרק שניקרו שם המצות יש להסתפק שכבר עבר הזמן של השמש לבא באותו מקום וגם יש ס' אחר כי שמא אחר עבור עשרה ימים הוא בא על אותו מקום מה שלא היה רגיל לבא שם ולאידך גיסא יש לחוש שמא הוא נכנס בדרך הפתח אף במקום שלא היה רגיל וכבר בדקו המצות ביד כל אחד ולא היה בשום אחד שום צד חמימות מחמת זה ועוד יש לשאול אם היה בחלון ובפתח מכסה של זכוכית אי מיקרי זה כיסוי על הכל יורינו המורה ושכמ"ה:
תשובה ידוע מחלוקת הרמב"ם ודעימיה ז"ל עם הרא"ש ז"ל דלדעת הרמב"ם בה' חו"מ פ"ה הי"ב שכתב לא תשב אשה תחת השמש ותלוש וכו' ואם עברה ולשה הפת מותרת וכ"פ מרן בש"ע בסי' תנ"ט ס"ה וכדעת הרמב"ם ז"ל נראה דקאי ראבי"ה כמ"ש הרא"ש סו"פ כל שעה סי' ל"א והרא"ם ז"ל כמ"ש בהגה"א שם יע"ש וכ"כ הר' שבולי הלקט בכלל נ"ט דר"ן ע"ב שאחר שפירש בעיית הש"ס עברה ולשה מאי פי' בכל אלה וכו' והלכתא כר"א וכתב הר"ב הדברות ז"ל מסברא ה"מ מצה המשומרת אבל לאכילה מותרת כו' ורבינו שלמה ז"ל פי' עברה ולשה אסורה משום קנסא וכו' יע"ש הרי שדעת הרב הדברות להתיר ואפי' לדעת ר"ש דאסר משום קנסא לא שייך כאן בנ"ד דהוי שוגג וגם כי לא ידע ולא ברירא מילתא דאיכא חמה שם וכ"כ להדייא הרב שבולי הלקט שם דאם שגג או נאנס מותרת ע"ש וכ"כ בס' תניא סי' מ"ה. אמנם נר' שדעת הרא"ש ז"ל שם לאסור אפי' בדיעבד וכ"ה דעת הי"מ שהביא ה"ה שם וכ"פ רי"ו והרשב"א ז"ל וכמ"ש הרב"ח ז"ל אלא דשם כתב הב"ח דמדברי הטור ז"ל סי' תנ"ט שלא כתב דעת הרא"ש לאסור בדיעבד נראה שהוא מסופק בדברי הרא"ש ז"ל כי אפשר ליישבה שדעתו כדעת הרמב"ם וסיים הב"ח ומלשון בה"ג ז"ל שהביא הרא"ם בס' יראים סי' ק"ו והסמ"ג ז"ל סימן ע"ט משמע דאסור אף שלש בחמה וכו' וכיון דרוב הפוס' אוסרים הכי נקטינן ואסור אף בדיעבד וה"ה ביום המעונן דדינו כלש בחמה כדאיתא ר"פ א"ל הממונה סו' דכ"ח ואין שיעור לדבר עכ"ל:
והנה מ"ש הב"ח ז"ל דרוב הפוסקים ס"ל לאסור הרי מצינו במה גדולי הפוסקים ז"ל שהם הרמב"ם וראבי"ה והרא"ם ובעל הדברות והרא"ש והרב שבולי הלקט ומרן בש"ע והרב תניא וכן נר' מדברי ה"ה שם דסובר כדעת הרמב"ם מדכתב משם רבינו כידוע וכן נראה דעת הרב חמד משה שם בריש סי' תנ"ט להקל וכן נראה דעת רבינו מנוח ז"ל וכן נר' דעת הרב ערוך השלחן ז"ל בס' נ"מ חוקת הפסח ע"ש והרב שו"ג שם. ונראה לומר דכאן בנ"ד יש מקום להתיר מכח ס"ס ספק אם הלכה כהרמב"ם ודעימיה או כדעת הי"מ ודעימייהו ואת"ל דהלכתא כדעת האוסרין דילמא לא היה מעיקרא שם שמש והוי ס"ס המתהפך ספק היה שמש או"ל ואת"ל שהיה רגיל שם שמש שמא הלכתא כהרמב"ם ודעימייהו דבדיעבד מותר:
ועוד נ"ל לומר כי הגם שהרב"ח ז"ל כתב דכמו שאסור ללוש בחמה אסור ביום המעונן דכולי שמשא ואין שיעור לדבר מ"מ ה"ד בלש העיס' במקום הראוי לזרוח שם השמש בתדירות אלא דאין שיעור בין זמן רב למעט אבל בכגון דא דנ"ד שאינו לישה כי אם שמשימים המצות לנקרן ולהוליכן תכף לתנור ברגע קטון כזה אין ספק דגם האוסרים לליש בחמה בכה"ג דהוי דרך העברה בעלמא מודו דמותר בדיעבד וראיה מצאתי לזה ממ"ש בס' הכלבו בהל' פסח סימן מ"ה דמ"ט ע"ד שכתב וז"ל וטוב שלא להוליך המים בחמה או תחת הרקיע ביום המעונן לא א"כ יכסה המים במפה ונראה כי אין לחוש רק לשהות זמן מרובה עכ"ל וכ"כ בס' אורחות חיים הל' פסח אות ק' יע"ש הרי בהדייא דהגם כי הזהיר לכתחילה שלא לעבור המים תחת הרקיע ביום המעונן עכ"ז סיים כי אין לחוש רק להשהות זמן מרובה וא"כ כאן בנ"ד דהוי זמן מועט רגע כמימריה כדי לנקור אותם ולהוליכן לתנור דרך העברה אין לחוש והגם כי הב"ח זל שם רצה לחלק בין דין זה של הולכה והעברה לדין לש כיע"ש כ"כ יש לנו לחלק בין לש למעביר המצות לנקרן לבר והוא ברור: ועוד נראה להקל שהרי המג"א ז"ל שם סי' תנ"ט סקט"ו כתב דאפילו להאוסרים בלש בחמה ה"ד כשהוחמה וכבר השיבו הרב פרי מגדים שם שהב"ח כתב דאין שיעור לדבר ומסיק דשרי בדיעבד לכ"ע ואם כן בנ"ד שלא היה במצות שום חמימות כלל כנז' בשאלה יש להתיר ועוד יש מקום להקל לפירש"י שם ביומא דכ"ח ע"ב שפי' בד"ה יומא דעיבא כולי שמשא אפילו במקום צל שהחמה בוקעת בכל מקום ואינה יוצאה דרך חלון כנגד חלונה שהעבים עומדים בפניה והיא מחפשטת עליהם ובוקעת בכל פסוק שבהם ע"כ נראה מדבריו אלה דאינו אוסר ביום המעונן כי אם במקום שאין העננים מכסים וכאן אם יהיה לפי האמת שבתותו מקום שהיה רגיל לזרוח החמה באותה שעה הרי הוא מכוסה מחמת העננים א"כ אין מקום לספק אלא שמדברי שאר כל הפוסקים לא משמע הכי וכן ראיתי להרב מאמר מרדכי בא"ח סימן תנ"ט סק"ב שדקדק מפירש"י וכ' וזל דיומא דעיבא כולי' שמשא ומשמע מדברי כל הפוסקים דתחת אויר כל השמים הוי בכלל האיסור אמנם מפירש"י שם לא משמע כן שכתב וז"ל כוליה שמשא וכו' משמע דאינו אוסר לא במקום שאין השמים מכוסים בעבים דאעפ"י שאין החמה זורחת אסור אבל תחת העננים ממש שרי והכי משמע קצת שם בסוג' דאינו אסור אלא כנגד נקב והפסק שבין עב לעב ואפשר דהפוסקים לא רצו לומר כן מטעם דחיישינן שמא יהיה הפסק בעוד שילוש ולא ירגיש כיון שאין החמה זורחת אסור ומ"מ צ"ע דהו"ל להפוסקים ולהאחרונים להעיר בזה עכ"ל הרי נראה מדברי הרב דקא מדקדק מפירש"י דביומא דעיבא דכוליה שמשא היינו דבמקום שמכוסה בעננים אין שם חמה וכן נראה ג"כ מדברי ר"ן זל בעל הערוך בע' עב שכתב וז"ל עב בריש גמ' ר"פ א"ל הממונה ביומא יומת דעיבא כוליה שמשא פי' הואיל וביום המעונן שהשמש מפציע מכאן לכאן ויכול לשטוח עורות במקום שלא זרח השמש במקום שזורחת ומתייבשים ע"כ הרי דקא מפרש כפירש"י וכן נראה מדברי ת"ה סי' קכ"ב יע"ש:
וראיתי להרב אורחות חיים ז"ל בהל' פסח אות ק' וז"ל אין לשין תחת השמש ולא תחת הרקיע ביום המעונן אפילו במקום שאין חמה זורחת דיומא דעיבא כוליה שמשא וי"א לפי שניצוץ השמש מכה על העב ומתפשט בכולו מחמת האויר וכו' יע"ש והנה פי' י"א אפשר לומר שהוא כפירש"י דכיון דמתפשט בכולו יוצא בין עב לעב ומ"מ נראה לומר דאפילו לפי"ז דיומא דעיבא כוליה שמשא זהו לאסור ללוש תחת אויר הרקיע דהכי משמע מדברי הרב א"ח אלו שכתב ולא תחת הרקיע ביום המעונן וכן משמע לשון הרמב"ם שכתב לא תשב אשה תחת השמש ותלוש ולא תחת הרקיע ביום העבים אפילו במקום שאין השמש זורחת בו וכו' יע"ש וכ"כ הסמ"ג בלאוין ע"ט כנראה דע יקר איסור זה הוא משום תחת אויר הרקיע וכ"כ בפירוש בס' שבולי הלקט ז"ל וז"ל והא דאמר רבא יומא דעיבא כוליה שמשא ואפילו בדוכתא דלא נפל שמשא אסיר למילש פי' תחת האויר וכו' יע"ש וכן נקטו בלישנייהו כל רבני האחרונים ומרן בש"ע והלבוש ז"ל וז"ל וביום המעונן אסור תחת כל אויר הרקיע משום דיומא דעיבא כול' שמשא יע"ש הרי נר' דעיקר מה שנאסר ביומא דעיבא הוא ללוש תחת אויר הרקיע ולא בלש בתוך הבית דאיכא למימר דדוקא תחת אויר שהכל מגולה אי אפשר שלא יהיה פיסוק ונקב בין עב לעב משא"כ כשהוא בתוך הבית כי בלא"ה אינו מקים מגולה ועוד הוי ס"ס שמא יכוין הנקב והפיסוק בין עב לעב באותו מקום שהוא צר וקטון מאד: איברא שראיתי להרב תה"ד זל סי' קכ"ב שנשאל אם לשה ממש בערב שהחמה עומדת בשפולי של רקיע במערב והיא לשה בכותלי הבית מאחוריו גבוהים לצד מערב מי שרי בכה"ג תחת הרקיע או לאו והשיב תשו' יראה דיש לחוש ביום המעונן דרש"י פ' א"ל הממונה פירש ההוא יומא דעיבא כולי' שמשא הוא לפי שהחמה מתפשטת ויוצא בכל מקום לפי שהעבים עומדים כנגד חלונה וא"כ י"ל שיוצאה. אפילו שלא במקום מעמדה ברוח אחרת ונר' דלפי מה שנהגו ליזהר שלא ללוש תחת חלון פתוח אפילו אם החלון פתוח למזרח והיא לשה אחר חצות שכבר סיבבה החמה לדרום יש לחוש מטעם דלעיל אפילו ביום שאינו מעונן זמנין דמתקשרים העבים ולאו אדעתיה עכ"ל. הנה מבואר מדברי התה"ד זל דביום המעונן אע"ג דלא היה דרך החמה לבא שם כמו בחצי היום והלאה שהולך ממזרח למערב עכ"ז יש לחוש שלא ללוש נגד חלון הפתוח למזרח ועיין להפ"מ בח' א"א בסי' תנ"ט שכתב וז"ל ובתה"ד ק"ל מ"ש נהגו שלא ללוש נגד החלון דמשמע אף נגד זריחת השמש מנהגא. אלא דנראה דה"ד תחת אויר הרקיע או תחת החלון אבל כנגדו אין נראה לאסור. אלא דלשון מור"ם בהגהה הש"ע שכתב שם בסי' קנ"ט ס"א כשפסק דין זה של התה"ד כתב וז"ל וע"כ נהגו ליזהר מללוש נגד החלון הפתוח אפי' אין שם שמש שמא יהיה מעונן ולאו אדעתיה וכו' יע"ש הרי שכת' במקום תחת החלון שכתב הרב תה"ד שנראה תחתיו ממש ששולט ע"ג אויר כתב נגד החלון שהוא אפילו בתוך הבית ונראה דטעמו הוי דכיון דכל החששא הוא דביום המעונן משתנה מהלך השמש לזרוח אף במקום שלא היה רגיל א"כ אם היה רגיל השמש לבא באותו מקום דרך אותו חלון למקום הבית. שבפנים אם כן עתה שעבר הזמן מלבא ביום המעונן יש לחוש וא"כ יש לחוש לאסור לכתחילה מללוש נגד חלון או פתח שהוא מורגל ליכנס שם השמש ביום המעונן אף בשעות שלא היה רגיל לבא משום מאי דקי"ל יומא דעיבא כוליה שמשא ויש ליזהר הרבה בזה ועל ראשי עם הקדש החיוב מוטל עליהם להזהיר לכל עם הקהל בדבר הזה וכיוצא כי אמינא ולא מסתפינא כי בעוה"ר בדבר זה אין נקי ליזהר מללוש נגד חלון ופתח שהוא רגיל ליכנס השמש שם והם נוקרים לפחות בשעה שהוא רגיל לבא שם ולפי מה שנתבאר אדרבא ביומא דעיבא דהעננים מכסים אותו מקום הרגיל לזרוח שם איכא חששא שיזרח השמש במקום שאינו רגיל ואה"נ דבדיעבד ובשוגג יש מקים לסמוך שלא לאסור המצות ומה גם כי מצינו ס' הר"ב הדברות ז"ל שהביא שם הרב שבולי הלקט ז"ל דליתא לדרבא דקאמר דיומא דעיבא כוליה שמשא כיע"ש דהגם דלא קי"ל בהא כותיה נגד רוב הפוסקים סניף מיהא להתיר בנ"ד דיש עוד טעמים אחרים להתיר אבל לכתחילה אין מקום להתיר ואם עשה כן לכתחילה יש לב"ד לאסור המצות משום קנסא וכדעת הר"ש ז"ל וכמש"ל וכ"כ בהדייא רבינו מנוח ז"ל בפי' דברי הרמב"ם דעבר ולש בשוגג אבל במזיד אסורה הפת משום קנס שעבר ע"ד חכמים יע"ש וכ"כ בס' חקת הפסח יע"ש:
ולענין מ"ש בשאלה אם יש בחלונות ובפתח מכסה של זכוכית אי מתי או לא הנה קי"ל בברכות דכ"ה ובטור וש"ע א"ח ריש סי' ע"ו דצואה בעששית מותר לקרות כנגדה אעפ"י שרואה אותה דרך דפנותיה משום דבכסוי תלה רחמנא דכתיב וכסית את צאתך והא מתכסייא יע"ש וכן ראיתי להרב חק יעקב ז"ל שם סימן תנ"ט סק"ג דס"ל דכיסוי על ידי זכוכית מהני ללוש כנגדו וחילק מ"ש בסי' תנ"ה שלא לכסות המים בזכוכית מים שאני דמבעיר יותר כמ"ש בבינה דל"ב יע"ש אלא דצ"ע בזה שהרי עינינו הרואות שהחמה זורח בזכוכית עכ"ז עובר החום וזה הדבר הוא בחוש הראות שמחמם השמש המקום אפילו הוא. מכוסה בזכוכית וא"כ אין זה ענין דמיקרי הזכוכית כיסוי ואה"נ דלענין דבר התלוי בכיסוי הוי זה כיסוי אבל לענין התלוי בחימום הרי גם ע"י זכוכית עובר החום וכבר ראיתי להרב חק יוסף שם סק"ג וזל ואם יש שמש אף שהחלון אינו פתוח אסור אם היא של זכוכית דהחמה מבערת יותר ע"י זכוכית ולא כמ"ש הח"י לחלק בין מים לשאר מיצי ורוצה להתיר החלון של זכוכית ותמיה לי טובא דהרי עינינו הרואות שמבער יותר ע"י זכוכית וכן עושים בכל הגנות שעושים בית קטן מליאים חלונות כלי זכוכית כדי שהירקות והעשבים שבתוכו יתבשלי יותר מהר וכן ראיתי שנזהרים בזה שלא ללוש בכה"ג יע"ש:
ולע"ד נראה דהפריז על המדה לומר דמבעיר יותר ע"י זכוכית כי החוש יכחיש ע"ז שאינו מבעיר יותר אכן עכ"פ הרי הוא עובר החום גם ע"ג הזכוכית ויש לחוש שמחמם העיסה. גם ראיתי להרב פרי מגדים ז"ל בח' א"א רס"י תנ"ט שהביא דברי הרב חק יעקב והשיב עליו וז"ל וצ"ע די"ל כל שהשמש זורחת אף בזכוכית אסור ללוש נגד השמש וכו' יע"ש כי כן נראה דיש לאסור וליזהר מללוש גם נגד הכיסוי של זכוכית אמנם כשהוא יום המעונן והוא מכוסה בכיסוי של זכוכית יש להקל שהרי עינינו הרואות שאינו עובר החמימות השמש כלל דרך הזכוכית והמבחן לזה הוא כשמאיר השמש על הזכוכית הוא מחמם הזכוכית מחום השמש ועובר החמימות על גב המקום אשר זורח בו השמש דרך הזכוכית ולו יהיה יום המעונן מלבד כי מקום אשר היה חונה שם השמש דרך הזכוכית אינו חם כלל גם בזכוכית עצמו אינו חם כלל והרי מצונן והראיה שהביא הפ"מ ז"ל בח' מ"ז סי' תמ"ט סק"א דבזכוכית כשהחמה זורחת עליו הוא מבעיר יותר עיין ביצה דל"ג ע"א עכ"ל וכונתו ממאי דתנן שם במתני' אין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן הרעפים ולא מן המים ופרש"י ז"ל מן המים נותנים מים בכלי זכוכית לבנה ונותנו בחמה כשהשמש חם מאד והזכוכית מוציאה שלהבת ומביאים נעורת ומגיעים בזכוכית והיא בוערת וכו' יע"ש אינה ראיה כלל לאסור ביום המעונן שהרי דוק בדברי רש"י ז"ל שכתב שהשמש חם מאד וביום המעונן אינו חם מאד וז"ב ופשוט כי ביום המעונן אין כח בשמש לחמם ע"י זכוכית כלל וכלל לא ואם אסרו משום יומא דעיבא כוליה שמשא זהו שהוא תחת האויר שהוא מקום רוחב ויש בו משום לפעל בשמש איזה פעולה דרך נקב העננים ולפחות אפילו בתוך הבית כשיהיה נגד החלון פתוח אבל דרך הזכוכית אין לנו מקום לאסור כלל כשהוא יום המעונן ואם שמצינו שרבני האחרונים אסרו ללוש ביום המעונן אפי' נגד חלון של זכוכית זהו לכתחילה לא בדיעבד אם לש להחמיר כס' הרבנים המחמירים כאלו לש בחמה דודאי אין להחמיר כ"כ:
אמנם מה שקשה לזה הוא מדברי רש"י ביומא רפ"ג דאיתא התם אמר ר"נ זוהמא דשמש' קשה משמשא ופירש"י דיום המעונן מתוך שהחמה מכוסה החום שלה כבוש נוקבת בכח דרך נקבי העננים יע"ש הנה מבואר מדברי רש"י דחום יום המעונן קשה מחום השמש כשהוא זורח אם לא שנחלק כי כל זה הוא דוקא תחת האויר הרקיע ותחת העננים אבל לתוך הבית שהוא מן הצד וגם דרך חלון של זכוכית אין מקום לאסור מאחר דמצינו מתירים בדיעבד בעבר ולש בחמה ואצ"ל דאם לש ביום המעונן דמותר וכ"כ בס' נ"מ חקת הפסח סימן תנ"ט סק"ג ואסר כשלש במזיד יע"ש: