לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן פ
שאלה במי שעשה המצות ולש ע"ג אבני רצפה להעריך העיסה ע"ג וציוה בעל המצות לנקות בכל שיעורי הרצפה וכן היו עושים וכשנשלמו כל השיעורים לעשות ובאו לנקות הרצפה מהבצק הדבוק בה ראה הבעה"ב שיש הרבה עיסה דבוק בה וגער למנקים דאי אפשר שיהיה זה מהשיעור האחרון כי אם שנשאר שם מהבצק מהשיעורים הקודמים והם אומרים כי היו נזהרים בכל השיעורים לנקות וזהו משיעור אחרון ועכ"ז לבו נוקפו של בעל המצות אם יש מקום להחמיר בזה או לא:
תשובה מחיים נראה בודאי הגמור כי אין מקום להחמיר מאחר דקי"ל דעד א' נאמן באיסורים ואפי' אשה כמ"ש הפוסקים ביו"ד סימן ומז"ה הגדול בס' חק"ל חיו"ד סימן וכ"ש כאן דאליבא עדים רבים שהם מעידים שהיו מנקים בכל שיעור ושיעור האבנים ובפרט האבן הזאת אשר עליה עורכים העיסה ועוד בא דאיכא להתיר מכח ס"ס יען לא היו שוהים בין שיעור לשיעור כשיעור מיל ואפי' אם יהיה ג"ז ס' הרי יש כאן ס"ס וא"כ אפי' אם נחוש לעיסה הדבוקה שם עכ"ז ספק יש שלא היה בה שיעור כדי להחמיץ וא"כ יאמר ספק אם היה שם עיסה משיעורים הקודמים ס' לא היה ואת"ל היה ס' היה שהיא שיעור מיל ספק לא היה והוי ספק מתהפך ס' אם היה בשיעור מיל בין ש עור לשיעור ס' לא היה ואת"ל ס' היה שם עיסה ס' לא ועוד נראה לי לומר ספק אחר והוא דמצינו בגמ' בפסחים דף מ"ו ע"א לדעת בן בתירא דאמר תטיל בצונן דהטל' לצונן אינו בא לידי חימוץ ומבואר שם לדעת התוס' ור"ת והרא"ש ושאר הפוסקים שם שלא נחלקו ר"א ור"י שם אבן בתירא בזה דאין מחלוקת במציאות דס"ל דהטלה בצונן מחמיץ וא"כ כיון דלכ"ע הסברא היא דכשהוטל העיסה בצונן אינו בא לידי חימוץ א"כ כן הדבר הזה כי אפילו נימא דנדבק בצק ברצפה אבנים שהן צוננים הרבה אינו בא לידי חימוץ והגם כי פשט הש"ס והפוס' שאמרו תטיל בצונן לא אמרו כ"א בהטלה למים צוננים לא ע"ג רצפה מ"מ נראה לי כי המוחש לא יכחיש כ"א כי בדבק קצת דקה מן הדקה ע"ג אלו האבנים שהן צוננים כי ברגע קטון הוא מתייבש ואין לו כח לבא לידי חימוץ ואה"נ אם יהיה העיסה אפי' כשיעור גרעין אחד של פולין או יותר קטון ממנו דיש לו ממשות קצת יש מקום לומר דל"מ הצינון של הרצפה לבטל החימוץ ובעינן מים שהוא חופה על כולו והם לחים ויותר צוננים ומבטלים וממחים העיסה אבל בדיבוק קל שבקלים כי ברגע אחד ולא בד"ג הוא מתייבש עד שאינו יכול להוציאו כי אם ע"י סכין או ע"י מים והוא דבוק ע"ג רצפה צוננת נראה ודאי דאין מקום לחימוץ בזה כלל והגם כי מיראי ההוראה אנכי ואיני סומך על דעתי בזה עד שאמצא ראיה ברורה לדברי והנה בעתה ראיתי להרב בית דוד בח"א חא"ח סימן קנ"ד במעשה שהיה שחתכו בפסח בשר בסכין שחתכו בו קודם עיסה של מנה ולא גררוהו ממיעוט בצק הנדבק בחוד ושל סכין שאין לאסור משום בצק משהו כי מה שנדבק בו הוא מעט ודק ונתייבש מיד מחמת דקותה ושוב אינו מחמיץ וכו יע"ש:
ומ"מ מטעם דכתבנו להתיר מכח ס"ס עוד איכא ספיקא בפלוגתא דרבוותא דלסברת הרמב"ם אפי' נתערב קודם פסח אוסר במשהו והרי מצינו רוב האחרונים חולקים עליו בזה וכן ראיתי להרדב"ז בתשו' ח"ה סי' שני אלפים ק"ך שנשאל וז"ל במעשה שהיה שאחר שעשו המצה כמה בעלי בתים מצאו בדופני הנפה בצק דבוק בחוזק שלא נקלף אלא בסכין ובא לפני ואמרתי התורה חסה על ממונם של ישראל ואעפ"י שפסק הרמב"ם שאפי' נתערב קודם זמנו אוסר במה שהוא לפי שהוא חוזר וניעור בתוך הפסח הרי רוב האחרונים חולקים עליו וס"ל דאינו אוסר לא בס' כשאר איסורים אמרתי כיון שהדבר ספק אם נקלף ונתערב מן החמץ הוי ספיקא בפלוגתא דרבוותא ואזלינן ביה לקולא ואם לאו דמיסתפינא הוה אמינא דאפי' הרמב"ם מודה בנ"ד דאחזוקי איסורא מספקא לא מחזקינן ותו דהוי ספקא בדרבנן דהא מאי דאמרי' דחוזר ניעור בתיך הפסח לאו דאורייתא היא ואזלינן לקולא וכו' יע"ש כמו כן י"ל בנ"ד דמספיקא לא מחזקינן איסורא דדילמא לא היה מעיקרא בצק ועוד דהוי ס' בפלוגתא דרבוותא וכאמור וק"ל: