לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן עח
שאלה מעשה שהיה שאפו מצות הנילושות במים בתנור שהטילו קרקע חדש וכשהטילו הקרקע חדש נתנו מלח בקרקעיתו כמנהג והגם שכבר עבר חדש ימים שהיו אופים בו חמץ וחשבו שכבר פלט כל המלח עכ"ז נמצאו בקצת מצות דבוקות בהם גרגירי מלח מעט כשיעור חרדל ועדשה מו"מ במצות מועטות בתחתית המצות הנוטים לקרקעי' התנור הנאפות ע"ג הרעפים הנקראים לאד'ריאוס ולשאו"ל הגיעו אם מותרות אלו המצות עצמן לאכול בפסח ואת"ל דיש לאוסרם אם אחר שכבר הוציא המצות שהיו בהם מלח אם מותרות השאר מאחר שנאפו בתנור אחד או לא אחר שטעמו המצות אפי' אותן שהיו בהם גרגיר מלח ולא היה טעם מלח במצה עצמה אחר שהוציא הגרגיר מלח ממנה על הכל יודיענו מורינו ושכמ"ה:
תשובה הנה מקור דין זה שאסור לתת מלח בעיסה של מצות בפסח הוא במרדכי סוף פרק כל שעה סי' תקצ"ד שכתב וז"ל יש ליזהר שלא למלוח המצות ובתשו' הגאונים לותיר כתוב כל האוכל מצה מלוחה כאילו אוכל חמץ ומביאים ראיה דמלח אפי' בכותל מוסיף הבל וכו' כ"ש בעיסה שמוסיפים חום ואין להקל בדבר ועוד דמליח הרי הוא כרותח וכו ולאפוקי מדרשב"א דשרי למלוח מצה בר מיום ראשון יע"ש הרי דס"ל להמרדכי ז"ל דהמלח מוסיף הבל ומחמם העיסה וכ"כ מור"ם בד"מ ובהגהה בש"ע א"ח סי' תנ"ה סעיף ה' דאפי' בדיעבד יש לאסור וכן פסק הרב הלבוש שם כמו שיע"ש: ונראה לומר דע"כ לא קאסר המרדכי ודעימיה בנותן מלח במצה שהיא אסורה כי אם כשנתן בה הרבה מלח דהכי מדוקדק בלשונו שכתב כל האוכל מצה מלוחה ומלוחה משמע שנתן מלח הרבה וכן כתב בהדייא הרב א"ר בסי' תנ"ה ס"ק י"ב וז"ל ולע"ד גם המרדכי מקור זה מיירי במרובה שהרי מייתי ראיה ממליח כרותח ומאין טומנין במלח וכולם מיירי במרובה כמו שיע"ש וכ"כ שם סקי"ד יע"ש ושוב אחרי כן ראיתי חילוק זה לחד מן קאמייא שכ"כ בפירוש בס' ארחות חיים בהל' חמץ ומצה אות ס' שכתב וז"ל וכתב הראב"ד שהנותנים במצה מלח ותבלין כרותחים דמו ואם נתן עד שלא נאכל מחמת מלחו אסור באכילה כמו שנילושה ברותחים יע"ש דש"מ דדוקא כשאינו נאכל מחמת מלחו שנתן בה מלח מרובה הוא מה שנאסר באכילה הלא"ה. היתר גמור הוא וזה החילוק הוא ברור ונמצא דבנ"ד שאפי' במצות הנמצאות הגרגירים של מלח אין בהן הרבה כ"א מעט מזער וגם לא נתנו טעם מלוח בתוך המצות נראה דאין כאן חשש כלל ולכ"ע מותרים אלו המצות לאוכלם בפסח ואצ"ל שאר המצות הנאפות עמהם שלא נמצאו בהן אפי' גרגיר אחד דמותרות: והנה לטעם דהוי המלח חם ומחמם העיס' דמעט מלח לא אסיר הה"נ יש לומר דאפי' למ"ד דיש למלח דין מ"פ והיה ס"ד לומר דהיה מקום לאסור משום מאי דקי"ל בא"ח סימן תס"ב דמ"פ עם מים ממהרים להחמיץ עכ"ז הרי כתב הרב מג"א שם ברס"י תס"ג ובסימן תנ"ה סקט"ז דמעט מ"פ עם מים יאפה מיד כמו שיעו"ש וכן הסכימו רוב רבני האחרונים. שם. ולקמן בע"ה נעמוד אם יש למלח דין מ"פ או"ל בס"ד ומ"ג כי כאן בענין נתינת מלח בעיסה הרי כתבו הכלבו והא"ח בפירוש דאם נתן בה מעט מלח אם תיאפה מיד מותר באכילה וכמ"ש הרב ח"י כסי' תנ"ה סקח"י והרב חק יוסף שם סקט"ז ובנ"ד שהוא נאפה מיד בתוך התנור שם נמצא ושם היה המלח שנגע במצות הרי נאפה מיד ואין לך יותר נאפה מיד בעולם טפי מזה ואין כאן פקפוק כלל:
ועוד נראה להכריח דאפי' לדעת האוסרים לתת מלח בעיסה של מצות לפסח כשהוא נאפה מיד כנ"ד שהמלח נמצא שם בתנור יש להתיר שהרי מצינו שם בס' ארחות חיים דלס' הראב"ד דאוסר לתת מלח במצה כתב לדחות ראית המתירים לתת מלח לכתחילה במצות של פסח וכתב וז"ל ויש מתירים וסמכו על מה ששנינו חלות תודה ורקיקי נזיר דאמרינן ששאן למכור בשוק יוצא בהן ובהנהו ודאי יש בהם מלח משום על כל קרבנך תקריב מלח והראב"ד ז"ל כתב לא נאמר כן אלא לזריזין שהן אופין אותה מיד וכו' יע"ש הרי דהיכא שהן זריזין לאפות מיד דליכא שהיה כלל מותר לתת מלח במצות ולית בהו חשש חימוץ ואי בזריזין מתירין אפילו לתת מלח בעיסה לכתחילה כ"ש שנתיר היכא שהמלח ניתן מאליו בתוך התנור ונאפה שם מיד בפגעו בו כמלח בתוך התנור דליכא שהיה כלל דודאי דמותר גמור:
וזה ראיתי להרב ערוך השלחן שם בא"ח סי' תנ"ה אות ג' שהק' ע"ד הראב"ד ז"ל אלו וז"ל וקשה מנ"ל דחלות תודה ורקיקי נזיר טעונים מלח הא כיון דאין עולין לאישים על מזבח החיצון אין טעונים מלח כ"ש מיין ודם בפ' הקומץ דכ"א וגם לא הוו בכלל וכל קרבן מנחתך במלח תמלח דלא איקרו מנחה כראמרינן בפ' התכלת ר"פ כל המנחות יע"ש ואחרי המחי"ר תמהני עליו שקו' זאת הלא היא ברבת בהרא"ש ז"ל פ' כל שעה לדט"ל ע"ב סי' כ"ג שכתב וז"ל ויש מביאין ראיה מהא דתנן חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן למכור בשוק יוצאין בהם אעפ"י שבודאי יש מלח בהן כדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח וטעות הוא בידם שאין נותנים מלח אלא בדבר הקרב ע"ג המזבח כגון אברים ופדרים וקומץ עכ"ל ונראה דט"ס נפל וצ"ל כדאיתא בפרק הקומץ יע"ש הרי שהרא"ש ז"ל הקשה כן והגם שהרא"ש ז ל עשה קו' על המביאים ראיה והרב ערוך השלחן קבע קו' על מה שתירץ הראב"ד דלא אמרו אלא לזריזין. מ"מ הכל הולך למקום אחד והיה לו להרב ז"ל להזכיר דברי הרא"ש בזה וצ"י ועמ"ש הרב שער המלך בה' איסורי מזבח פ"ה הי"א ומ"ש עליו מורי הרב בספר בית ישחק בה' חו"מ פ"ה הלכה ך' יע"ש:
ועוד נראה לי לומר דאפי' לס' האוסרים שאסרו לתת מלח במצות של פסח זהו דוקא בנתינה לתוך העיסה בלישה עצמה דאז חום המלח מחמם העיסה מידי דהוה הלש בחמי חמה וכמ"ש הרב שו"ג סי' תנ"ה סקח"י כמו שיע"ש וכן מה שהזהירו שלא לקרב המצות ללוש אצל התנור מפני חום התנור כמ"ש בש"ע רס"י תנ"ט וכן כשחום התנור בתוך הבית שלשים בו העיסה כמ"ש הרב פר"ח שם וכן כל כיוצא בזה בחששות שיש לאסור משום חמימות שמחמם המצות דאסור משום דהמצות עדיין אינן בתוך התנור הגורם חום האש לאפותה ולבשלה כתיקנה אז בודאי דהחום הבא עליה מבחוץ קודם האפייה מזיק ומחמץ דאין כח בחום ההוא לבדו לאפות ואדרבה גורם החימוץ ואסיר אבל כשהמצות נתונות בתוך התנור לאפותן ולבשלן כתיקונם מה נזק והפסד יהיה גורם אם נתן בו עוד בהיותו בתוך התנור חום אחר דאדרבה חום המלח שמחמם העיסה הוא יותר טוב שממהר יותר להתבשל במהרה והוא חילוק ברור ואמיתי. ואדרבה עיקר נתינת המלח בקרקע התנור היינו מה"ט גופיה שגורם חום הרבה ומאפה יותר וכן דייקי דבריהם דרבנן דנקטו בלשונם שלא לתת מלח בעיסה ובלישה ולא דיברו במלח כשניתן לתוך התנור שנמצא המלח שמור בתוכו בשעת אפיה ודוקא ללישה אסרו וכמ"ש שם הרב הלבוש וכתב שם הטעם דהוי כלם בפושרים וכו' כמו שיע"ש. ואין מקום למתעקש ולומר דהגם כי המלח מחמם העיסה כשהוא בתוך התנור היכא דאיכא עוד חום גדול יהיה מנגדו ויהיה גורם חימוץ כי מלבד כי מצד הסברא אין בו טעם וריח לדבר זה עוד בה כי ממקומו מוכרח הוא דאוסרים עצמן שכתבו לאסור לתת מלח במצות הם חילקו דשאני חלות תודה ורקיקי נזיר שהם נעשין בזריזין הרי דכשהיא נעשה בזריזות לאפות מיד בתוך התנור אינו מזיק חום המלח להיות מנגד גם ממ"ש בס' הכלבו והא"ח דאם נתן מלח במצות תאפה מיד הנה מוכח דחום המלח כשהוא משתתף עם חום התנור מועיל לו ומצטרף לטובה לאפותו יפה וכ"ן להכריח עוד ממ"ש הר' א"ר בא"ח רס"י תס"ב עמ"ש מרן בש"ע שם ס"ב מ"פ עם מים ממהרים להחמיץ יותר משאר עיסה הילכך אין ללוש בהם ואם לש בהם יאפה מיד כתב שם הרב א"ר סק"ג וז"ל יאפה מיד ואם לא נאפה מיד כיון שלא שהה שיעור בלי עסק ולא ניכר בה שיעור חימוץ וכה"ג כתב גיסי בס' ח"י וכו' והנה ראיה שמביא מכלבו בשם הראב"ד גבי מלח יש לחלק דיש לומר דזה גרע דהא יש פוסקים שכתבו דישרוף מיד כמ"ש הטור יע"ש הרי דעדיף נתינת מלח בעיסה מנתינת מי פירות במים והרי אם במ"פ עם מים קי"ל יאפה מיד ודבר מועט לא אסירי כ"ש במלח והוא ברור:
ועוד מבואר מדברי הרשב"א בתשו' ח"א סימן רכ"ד דדוקא בבישול בקדרה במים איכא חששא מחימוץ לא באפיה שכ"כ וזל ותדע לך דהא אמרינן ותיקא שרי והתניא אסירא ופרקינן ל"ק הא במיא ומלחא הא במלחא ומשחא כלומר דבמלחא ומיא אסיר משום דהא דמבשל ליה אחמועי מחמעא דשמא דוקא ותיקא שהיא קמח ומים ומלח ומתבשל בקדרה וטעמא כדאמרינן משום דעד שלא נתבשלה באה לידי חימוץ הא עיסה הנאפת בתנור לא וכו' יעו"ש והגם דהרשב"א הוא מכת המתירים מ"מ נקוט מיהא דאפי' בנותן מלח בעודה עיסה בלישה כל שהוא נאפה בתנור ליכא חשש חימוץ כ"ש וק"ו כשבא המלח בהיות' בתוך התנור ועוד דאעיקרא דדינא בעיקר שורש דבר זה הוא במרדכי בשם גאוני לותיר לאסור מצה מלוחה בפסח וכ"כ הכלבו והא"ח בשם הראב"ד וחלקו על ס' הלזו רוב הראשונים ורוב האחרונים הלא המה הרשב"א ז"ל בח"א סי' רכ"ד ותנ"ה וכן הוא ס' רשב"ט שם כמו שהובא במרדכי וכ"ה ס' רשב"ם שהביא בהגמ' בהל' חו"מ פ"ה הלכה ך' כמו שיעו"ש ונראה לומר דאפשר דמ"ש במרדכי בשם רשב"ט ט"ס הוא וצ"ל רשב"ם וכ"כ הר"ן בהל' שם בפרק כל שעה והכלבו והרוקח ז"ל והטור בא"ח סימן תנ"א סעיף י"א שכתב וז"ל והרבה נוהגים שלא ליתן מלח בפת בפסח וכן נוהגים בכל אשכנז ואין טעם ברור לאסור ומ"מ אין לשנות אל תטוש תורת אמך עכ"ל הרי דס"ל להטור דלכתחילה היה מותר לתת מלח במצות ולא יש טעם לאסור כ"א משום מנהג לבד וכן הסכים הרב פר"ח שם בסימן תנ"ה סק"ה להתיר ודחה ס' מור"ם בהגה' שכתב דבדיעבד יש לאסור כיעי"ש וכ"פ הרב מטה יאודה בסימן תס"ב דח"י ע"ב והר' שלחן גבוה בסי' תנ"ה סקי"ח וה' א"ר ושאר רבני האחרונים ז"ל ואם כן אפי' אם תימצי לומר שיהיו הפוסקים המחמירין לתת מלח במצות ואפי' מעט היו אסורות הרי מצינן דרבו החולקים המתירים לכתחילה וכ"ש כשהוא דבר מועט ונאפה מיד שהוא מותר גמור לכ"ע וכ"ן דעת מורי הרב ז"ל בס' בית ישחק שם בהל' חו"מ. פ"ה ה"ך שבנותן גרגיר מלח אין איסור כלל לכ"ע כמו שיעו"ש:
ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת ראיתי מ"ש הרב אבק דרכים זל בתשו' חא"ח סימן ד' דמ"ד ע"א שנשאל כעין נ"ד במי שאפה המצות בתנור חדש והיה תחת הרעפים הרבה מלח ומחמת זה כל המצות יש בהם טעם מלח אי מותרות המצות הללו לאוכלם בפסח וכו' על זה הביא מה שפסק מרן בשלחנו הטהור סס"י תס"ב סעיף ז' וז"ל יש לברר המלח קודם פסח מחטים שלא יהיו בתוכו כי כשהמלח מתלחלח הוא נכנס מעט מעט בחטים ומתחמץ וכתב על זה וז"ל ואיכא למידק דאי המלח הוי דינא דמי פירות מאי חשש חימוץ איכא מאחר דמי פירות אין מחמצין אף שנכנס לתוך החטה אינו מחמיץ ועוד קשה לי טובא דכיון דהטור ראה סברת האומרים דמלח אית להו דין מים וס"ל דהוי מי פירות וכן ס"ל להרא"ש איך פסק דיש לו דין מים וכו' זת"ד ואחרי המחי"ר הדבר תמוה דהא דתקשי ליה על מרן ממ"ש להטור בסימן תס"ב דמלח הוי מי פירות תיקשי ליה להטור גופיה מדידיה אדידיה דבסימן תנ"ה כתב בהדייא דאין טעם ברור מלאסור לתת מלח במצה שנילושו במים דש"מ דס"ל דמלח עם מים אין לו דין מ"פ עם מים ואיך כתב הטור בסי' תס"ב דמלח יש לו דין מ"פ ועו"ק דהא דקא מסייעי לומר דאיכא חשש חימוץ ליתן מלח במצה ממ"ש הטור בסימן תס"ב תסתייע דאין חשש חימוץ מליתן מלח במצה ממ"ש הטור בהדייא בדין מצה עצמה בסימן תנ"ה דבר הלמד מענינו גופיה בנתינת המלח במצות וזה ברור:
אלא דבעיקר דברי הטור מאי דק"ל מדידיה אדידיה כבר עמדו עליו רבני האחרונים הרב ב"ח והרב פר"ח והרב משה יאודה שם בסימן תס"ב דח"י ע"ג והרב משאת משה בתשו' ח"א חא"ח סימן ב' ד"ח ע"ב יעו"ש והנראה מדברי מור"ם בר"מ וה"ד הרב מג"א בסימן תס ב סק"ז והר' א"ר וזוטא שם סק"ח נראה שמחלק דמ"ש הטור דמלח הוי מ"פ הוא אותו מלח שחופרים אותו מקרקע אבל אותו מלח שלנו שמבשלים אותו ממים ודאי מחמיץ יעו"ש וא"כ אין כאן קושיא כלל כי בודאי דמלח הנעשה ממי הים כמלח הנמצא בגבולינו יש לו דין מים להחמיץ גם הרב הרד"ק בהגהותיו כ"י הביא דבריו הרב הגדול חיד"א בס' שיורי ברכה סי' תס"ב שכתב דיש במלח ג' מינים אחת היא שחופרין אותו מן הקרקע ובאותו ודאי אין לחוש לחמץ והשני הוא בחתיכות גסות שחופרין אותו ממשרפות הים והג' הוא המלח הדק המבושל ומלובן ע"י מים ודם וכו' כמ"ש התוס' בביצה די"ד וביו"ד סי' קל"ד יע"ש וא"כ בשני מינים אחרונים אלו יש לחוש לחשש חימוץ כמו שיע"ש וא"כ נמצא שכבר עמדו הרבנים הנ"ל על דברי הטור וגם ע"ד מרן כבר עמדו עליו רבני האחרונים הרב פר"ח בסי' תס"ב ס"ז עמ"ש מרן בש"ע יש לברר המלח קודם פסח וכו' כתב וז"ל כן דעת הר"ן והגמ"י אבל הטור ס"ל דהוי בכלל מ"פ וע"ז נרגש גם הוא ממ"ש הטור בסי' תנ"ה יע"ש מה שתירץ ועיין מ"ש מורינו הרב מהרח"א בספר מקראי קדש ע"ד הרב פר"ח שם בא"ח סי' תס"ב ומ"ש עליו הרב מט"י ז"ל ליישב פסק מרן דהדין עמו לפסוק כדעת הסוברים דמלח הוי תולדת מים יע"ש וא"כ הוא תימא על הרב אבק דרכים ז"ל איך לא זכר מכל זה ועמ"ש הרב משאת משה שם ובספר. בני חיי בסי' תס"ב ובס' פרי מגדים בחלק א"א סי' תס"ג יע"ש:
ולענין דינא כתב עוד הרב הנז' וז"ל והנה בעתה בנ"ד דאפו אותם המצות בתנור אשר המלח תחתיו נר' לע"ד דאית להו דין מ"פ אם כן אלו המצית של מים שנאפו פו בהאי תנור שיש בו מלח הרבה ונתן המלח טעם במצות הוי כאילו נאפה במ"פ ומים ואסורות ואין לומר דכיון שלא נתערב המים עם המלח אלא ע"י התנור א"כ ליכא למיחש למידי דכיון שהיה בתנור אינו מתחמץ כיון שהוא ע"י האור דהא ליתא דהא אמרינן בסוגיין תרי שיבולי ואמרו דמ"פ הוו ואינם מחמיצים כנראה דאי לא הוי מ"פ הוו מחמיצים אף דהוי ע"י האור וא"כ הכא נמי איכא למימר בנ"ד דאף דהוי ע"י האור של התנור שנכנס טעם המלח במצות איכא למימר דמחמיצים יע"ש. ולע"ד יש להשיב דלכי יהבינן ליה כל דיליה דהוי המלח מ"פ עם מים עכ"ז הרי קי"ל דיאפה מיר ואין לך יאפה מיד יותר במהירות בנדון כזה כי בעודו בתנור שם קיבל הטעם ע"י האפיה כי תכף לקבלת הטעם הוא נאפה ולא יש שהייה אפי' רגע אחד והראיה שמביא לזה לאסור אפילו שיהיה ע"י האור ממ"ש בגמרא בפסחים דט"ל דלא לחרוך איניש תרי שיבולי דאם לא היה משום דהוי מ"פ עם מים היה מקום לאסור דהתם שאני דהגם דהוי החירוך ע"י האור מ"מ המים הבאים על השיבולים בעודו ע"ג האור הוי דרך בישול ולא דרך אפיה כאשר מצינו חילוק זה שכתבו הרשב"א בתשו' הנ"ל דהא דמבשל ליה מחמועי מחמע משא"כ באפיה בתנור כמו שיע"ש וכה"ג מצינו באיסור בישול קרבן פסח דכתיב ובשל מבושל במים שמביאים דוקא שפוד של רימון שלא יצא מים ויהיה נקרא מבושל ע"י מים:
ועוד ראיתי בסוף דברי הרב אבק דרכים שכתב וז"ל ואם נודע בפסח כיון דאיכא הפסד מרובה כדאי הם להתיר דהוי מ"פ עם מים דס"ל להרי"ף ז"ל וסיעת מרחמוהי דס"ל דמ"פ עם מים אין מחמיצין עכ"ל ולכאורה קשה דהיכן נמצא דבר זה והיכן מצא בהרי"ף דס"ל כדבר הזה כי אין לו שחר דמ"פ עם מים אין מחמיצים ואפשר לומר דכונתו הוא דאין מחמיצים יותר משיעור הראוי להחמיר בלש במים לבד דהכי הוא לפי האמת שכן הוא דעת הרי"ף בפ' כ"ש וכמו שכן כתב בדעתו הרא"ש ז"ל ריש פרק אלו עוברין וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מה' חו"מ והרב מגיד משנה שם בשם יש מפרשים דס"ל דמ"פ עם מים אינו ממהר להחמיץ יותר משאר עיסה וכמ"ש הרב חק יעקב שם בסי' תס"ב ס"ק ד' יע"ש והשתא דאתית להכי נראה לומר ולהתיר באופן אחר מכח ס"ס שמא אם הלכה כמ"ד דמ"פ עם מים ממהר להחמיץ ולא בעינן נאפה מיד או לא ואת"ל דממהר להחמיץ הרי נאפה מיד ועוד איכא ספיקא דשמא מעיקרא אין כאן מ"פ דהמלח אינו מחמיץ כלל כדעת הסוברים כן ואת"ל דהוי מ"פ הרי נאפה מיד וכ"ש דיש עוד סברת הרי"ף דאפי' לא נאפה מיד יש להתיר. ועוד נראה לומר כי בהצטרפות גם הסוברים לאסור לתת מלח במצות מטעם דהמלח הוי טבעו לחמם העיסה דבזה בהא דנ"ד יודו דהיתר גמור הוא יען דנמצא מה שפגע המלח במצות הוא בתוך התנור דיש להתיר בשופי וכן נראה דעת הרב אבק דרכים דבסוג זה לדעת מ"ד דהמלח הוי טבעה לחמם העיסה לא פקפק הרב ז"ל לאסור המצות כי סביר וקביל דהוי היתר גמור גם בנ"ד דהוי כעין נ"ד שנמצאו המצות בפגעו בו במלח בתוך התנור מטעם שאדרבא הוי טפי מעלי למהר אפייתן בתנור ומ"ג כי יש עדיפות בנ"ד כי היה התנור הלזה שכבר אפו בו יותר מעשרה פעמים מקודם אפיית של חמץ ככתוב בשאלה ולא היה חדש ממש וכבר פלט כל המלח ולא נשאר כ"א דבר מועט וגם כי בלח"ה המצות היו עבות כמו שמורות שלא קלט טעם המלח ולא נתפשט בגוף המצות בפנים לתת בהם טעם מלח וגם שלא היה דבוק כי אם גרגיר אחד או שנים במצות מועטות ולא במרובות מכל אלו הטעמים הרי הם מצטרפים לטובה להתיר בשופי לכתחילה וסמוך לבו לא ירא לאוכלם בפסח ואפי' למצת מצוה שהרי מצינו שאפי' שיש בסברת המתירים לתת מלח במצות לאסור בלילה הראשונה משום דבעינן לחם עוני וע"י המלח מתקריאת מצה עשירה כמ"ש המרדכי והא"ח שם הרי הטור ז"ל בסי' תנ"ה התיר בפירוש גם ללילה הראשונה וכן פסקו הפוסקים דבדיעבד מותר גם ללילה הראשו' יע"ש וזהו כשיש בה טעם מלח כ"ש בנ"ד דליכא טעם מלח ומ"מ בהיות טוב יבדקו בכל המצות ומה שיש בהם איזה גרגיר מלח דבוק בה יוציאוה לאוכלה קודם פסח והשאר המצות מותרות לגמרי בלי פקפוק כלל ואפי ללילה הראשונה לצאת בה י"ח מ"ע דבערב תאכלו מצות וגם משום מגדר מילתא:
ואיני כמזהיר אלא כמזכיר כי מהיום הזה והלאה כל מי שמטיל קרקע חדש בתנור לאפות בו מצות בפסח יזהר הרבה בזה שאם יהיה האופן שלא יטיל בו מלח הוא יותר טוב אלא יטיל שברי זכוכית ופיסולת ברזל וחיל הים וכדומה מהדברים המחממים התנור ולא יטיל בו מלח כלל ואם הטיל בו מלח יאפה בו חמץ הרבה פעמים עד שיוסר מתוכו כל המלח שבו ואח"כ יאפו בו מצה ואם רואה שאעפ"כ אינו כלה עדיין המלח ומבצבץ ויוצא לחוץ הנה יעשה תיקון להטיח אותו בטיט בחמר בכל סדקי ובדקי התנור בכל סביבותיו ובין סדקי הרעפים הנקראים לאדריאוס שיש בין זה לזה סדק ובדק שימליאנו מחמר וטיט היון וע"י האור שנותן בתוכו אחר כך הרי הוא נחזק שם ואם יש תחתיו מעט מלח אינו יוצא מידי דופייו כלל ובזה אין מקום לבא לידי חששא כלל ויזהר בזה הרבה וגם לרבות להזהיר גדולים על הקטנים לראשי עם קדש העומדים על העדה לפקח ולהשגיח בכל העיר בכל חוקית הפסח ובפרט בעשיית המצות בתנורים שיש בעיר שאופין מצות לכל בני העיר שיזהרו בכל הדברים שלא יבאו לידי חששת חימוץ ובפרט בענין התנור שלא יהיה הקרקע החדש מלא מלח ואם יהיה בהם מלח יזהרו הרבה מאד להסיר המלח כי לכתחילה אין היתר לאפות בתנורים שיש בהם מלח וכמו כן יזהרו אם משימים מלח בתנור כדי לאפותה וללבנה לצורך תבשילים של פסח שלא יפול למטה בקרקע התנור מהמלח ויאפה אח"כ המצות לצורך פסח וידבק המלח במצות ובפרט במצות של מצוה כדי שלא יהיו בהם חששא כלל גם יזהרו הרבה מאד כי לא יהיה הבית אשר בו אופין המצות פי התנור בתוכו שנותן חום האש מנוגה נגדו בתוך התנור שלא יאפו מצות כלל וכבר צווח ככרוכייא הרב פר"ח על זה וגם אנכי מלאתי פי תוכחות מוסר ע"ז בס' תוכחת חיים ובחי לטור וש"ע א"ח סימן תנ"ט בס"ד: