לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן עו
שאלה בחטים שנשמרו משעת קצירה למצת של מצוה וכשבאו לבררם ראו בכמה חטים שאינן קשים כי על דחיקת הציפורן הוא מסיר הקליפה העליונה ובתוכו הרי הוא קמח וקורין לאלו החטים אינפ'ארינאדוס ר"ל שמליאים קמח ואינו כשאר חטים שהם קשים כי אפילו כשמשברים אותם לשנים בתוכו אינו קמח כ"א גוף החטה קשה אם יש מקום לאסור לו החטים מחמת שהם בתוכן קמח כאלו קבלו מים והרי חששא זאת ליכא שכבר שמרם ממים בשעת קציר' חששת תולעים לא יש שלא יש שום ריעותא ושום רקבון ושום תולעת אפילו בצי תולעת כלל כלל לא ואם כן למאי ניחוש לאסור לו החטים יורינו המורה ושכמ"ה:
תשובה גם בעיני יפלא דמאחר כי החטים הללו הם שמורים ממים משעת קצירה ולא יש שום ביקוע ושום שינוי מראה ולא שום. תולעת א"כ למאי ניחוש לאסור אותם משום חימוץ ואנכי חקרתי ודרשתי ושאלתי פי הבקיאים בזריעת החטים ובקצירתם והם אמרו שאלו החטים הם נעשים כך כשעברו שנים שהם ישנים מיותר משנה ושנתים ועל זה אמרתי להם כי הם משנה זאת שעדיין לא יש תשעה חדשים ושוב אמרו לי הבקיאים יותר שאלו החטים הם נעשים מחמת כי בהיותן לחים בתוך הקמה נפלו עליהם גשמים והשפילן לאלו החטים וכל שלא היה להם תקומה אח"כ נשארו בלתי בישול ונעשו כך החטים וקורין לאלו החטים ייאטיק בל' תוגרמה וגם לפעמים באים קצת מזריעות החטים תחת האילנות או סמוך לכותל שאין החמה זורח עליהם בכח ובעבור זה נעשים החטים כך עוד יש אחרת והוא כי יש חטים שאינן מתבשלות הטב וצריכים לקרקע עדיין ובעבור שהם שומרים החטים שלא יעבור משיעור יניקתם מהקרקע ויפלו עליהם גשמים או טל ויחמיצו לכן קוצרים אותם כשהם רכים ועי"ז כשנותנים בחמה אח"כ כל היום ושוב בלילה שומרים אותם בתוך הבית שמור מחמת החום שקבלו מהחמה אח"כ כשנותנים אותם במקום שמור הוא מזיע קצת מהחום ונעשים החטים כך זת"ד ועל זה אנכי בא לבאר דהנה לחששא ראשונה שיהיו ישנים משנה שעברה מלבד דליתא להא שהם חטים חדשים וליכא למיחש לזה:
נשאר לנו לבאר במה שהם נעשים החטים כך מסיבת שנפלו עליהם מים מהגשמים כשהיו במחוברים לקרקע גם בזה ליכא למיחש למידי דמאחר כשנפלו עליהם מי הגשמים עדיין היו צריכים לקרקע הרי אינו מחמיץ שהרי כשהם לחים שצריכים ליניקת מהקרקע קצר אותם מהקרקע ואם כן ליכא למיחש לחימוץ וכ"ש כשיהיו לו החטים שצמחו תחת אילנות או סמוך לכותלים שלא זרחה עליהם השמש כראוי כי בודאי ליכא למיחש כלל ועל החששא כי שמא מחום השמש שנתחממו ואח"כ שומרים בלילה במרתף במקום צנוע ועושה זיעה וע"י הזיעה נעשו החטים הללו כן אם יש בזה משום חשש חימוץ דהנה בא"ח סימן תס"ו סעיף ג' כתב מרן בש"ע דשק מלא קמח שנתלחלח מזיעת החומה מותר ויש אוסרים וכתב שם הרב מג"א סק"ו שכתב שטעם האוסרים שהחומה מזיע מכח המים שיש בה כמ"ש בסימן תס"ב ס"ו לענין בשר יבש ולפי זה בכותל של עץ שמזיע לכ"ע שרי ואפשר דיש בו ג"כ לחלוחית מים שקיבל בעודו מחובר עכ"ל וא"כ גם כאן יש לומר דזה שמזיעים החטים מחמת חום השמש היינו ממה שקיבל הלחות מזמן היותו במחובר:
אלא דנראה דע"כ לא חשש הרב מג"א ז"ל כי אם דוקא בעץ שהאמת הוא כן שהגם שנתייבש לגמרי יש בו לחלוחית בתוכו מסיבת היות העצים עצמן עבים יש בתוכן לחלוחית ויש לחוש שמא מחמת לחות המים שבהם יצאתה הזיעה משא"כ בקש ושבולים וחטים עצמן כשנתייבשו בחמה אחר הקצירה לית בהם לחלוחית כלל ועוד דאין זה בדוק ומנוסה דיוצא זיעה לא חששא רחוקה שאומרים בדרך שמא ומאחר דאינו ברור לנו זה וגם דיש לתלות בסיבות אחרות אין כאן בית מיחוש כלל ומשום מה שנתחמם בחמה ליכא שום חשש חימוץ כי בלא"ה ליכא אופן כלל לחטים אחר הקצירה בלא זריחת השמש עליהם וכל חמימות שאין בו מים לא איכפת לן וכ"כ בהדייא הרב פרי מגדים בחלק א"א בא"נז סימן תנ"ג סקט"ו וז"ל ומחמם עמ"א מדאמר מחמם המים הא כך יבש אף שנתחמם מטחינה לא מחמיץ ביבש דאל"כ אין לך קמח כשר לפסח ובגמ' פסחים דל"ט ע"כ אמר מ"ז וכו' ועס"י תס"ג ואיך שרי לחרוך דילמא לא בשיל שפיר והחימום מחמיץ ש"מ בלא מים אין מחמיץ ואף לכתחי' מתיר התם דמשיחה אין ראיה דא"א בע"א וא"כ בס' מיירי בקרוב ללישה וכו' יע"ש והנה מ"ש בגמ' שם דמותר לחרוך שני שיבולים והמים היוצא מהם אינו מחמיץ דהוי מ"פ א"כ כשיצאו המים מהשיבולים דהוו מ"פ ואחר כך נתייבשו ונטחנו ונעשה קמח ולשו אותם במים אם כן הוי מ"פ עם מים ואפשר לומר דשאני מ"פ מהחטים עצמן דנתייבשו הוו מגופן של החטים עצמן ולא הוו מ"פ עם מים ועדיין צ"י. ועוד אירע מעשה שבאו חטים שמורים משעת קצירה מאי רודיס יע"א תמצאו ברוב החטים בזנבן בסופן שחור ואחד אמר כי אלו החטים הוא שנפלו השבולים במים ולכך נעשו כן וחקרתי אחרי כמה בני אדם הבקיאים בזריעת החטים והם אמרו כי לא יש חשש חימוץ כי לו החטים הם משבולים שנפלו מקומתם בעודן במחובר ולא קמו ומחמת זה נעשו החטים וי"ת כשקצרו החטים הרי עידן לחים קצת וראשי השבולים בעוד החטים למעלה שהם זנבות החטים שעולים למעלה כיון שהם קצת לחים כשמתיישבים בחמה אחר קצירתם הם משתנים קצת מראיתם ונעשים שחור קצת וממה שהם החטים לבנים היינו כיון כי לא נתבשלו בקרקע כ"כ וקצרו אותם קצת לחים ומצינו במשנה בס"ב דף פ"ג ע"ב המוכר חיטין וכו' שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית ופירש רשב"ם ז"ל שחמתית אדומה על שם חמה שמאדימתן וכ"כ הרב רע"ם ז"ל שם וכ"כ בס' הערוך בער' שחם יע"ש וכ"כ רע"ם בפ"ב דפיאה משנה ה' דקתני התם שני מיני חטים ופירש רע"מ כגון שחמתית ולבנה יע"ש א"כ יש ב' מינים בחטים אחד שהם אדומים מחמת החמה ואחד לבנים שלא נתבשלו הרבה בחמה ואם כן כל דליכא שום שינוי מראה כ"א שהם לבנים כשירים וסימנך הפך לבן טהור הוא והרי כתב מרן בא"ח סימן תס"ז סעיף ג' חטים שבאו בספינה אם יבשות וקשות ולא נשתנה מראיהן אחזוקי איסורא לא מחזיקינן יע"ש וא"כ כאן בחטים שלא נשתנו מראיתן והם קשות ומ"ג כשנעשה בהם שימור משעת קצירה בודאי דליכא למיחש למידי:
והעולה לענין דינא כי יחקור הדיין בחטים לפסח טרם כל שלא נגעו במים לא מחמת הגשמים ולא מחמת ימים ונהרות ב' שלא יהיו בתוך החטים מתולעים ונישוכים מעכברים וכדומה ג' שלא יהיו בתוכם חטים שכבר בישלו אותם כי אירע שנ' אחת שנתערבו חטים שבישלו לעשות אותם בולגור ונפלו לתוך החטים והגם שהם ניכרים במראה שנשתנו מראיתם וכמעט הם משונים מצורת החטים במה שנתבשלו והטוב והישר שיכריזו בקהלות קודם זמן כי הלוקח חטים למצות למכור לאחרים כי בתחיל' יביא לדיין ולמורה צדק ולבקיאים לראותם אם הם ראויים כדי שלא ליכנס בחשש איסור חמץ: