לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן עד
אלקפתא וריש גלותא. אור המאיר תרגימו נהוריתא. עט"ר מו"ר מע' הרב המופלא. וכבוד ה' מלא:
חיים ומלך עולם נר"ו יאיר לעד לעולם אמן כיר"א:
אחרי ניו"ק כדת וכהלכה. שפתינו אתנו הם המדברים בדבר הלכה. על דבר אמת כי מע' ממוני הזמן וט"ה העי"א של אשתקד בהורמנותא דמלכא מני"ר שיחל"א גודא רבה שדו עלן להטפל בתיקון שיתוף המבואות וביה זימנא חזינן דהא איכא קצת מבואות אשר המה מתוקנות בצורת פתח כמו שהיו נוהגין מזמן קדמון לתקן ראשי המבואות המפולשין בצורת פתח כפסק מרן ז"ל בסי' שס"ד וכמו שמתבאר מדברי ה"ה בס' בתי כנסיות סי' הנז' וגם נהירנא דבזמן עט"ר מו"ר מר קשישא הרב כסא שלמה ז"ל בהיותו ממונה על השיתוף הוא שלח לבנו הרב כמהר"ש חכים ז"ל לשוק הבאלג'יס הפונ' לאשפה גדולה ורחבה אשר היתה נקראת בשם עלי פאש'ה מיידאני לראות אם היתה שם צורת פתח וישיבהו דבר שכן מצא שם בראש המבוי ב' לחיין וע"ג גפן מודלית ע"ג כלונסאות והיתה קורה אחת מכוונת ע"ג הב' לחיים ממש וסמכו עלה משום צורת פתח וגם בשנת התר"ב אחר השרפה לתקפ"ץ ראה ראינו למע' הרבנים כמהרי"ו ן' עזרא ז"ל וכמהר"י דאנון. ז"ל שתיקנו מקצת מבואות בדרך זה ע"י שהניחו חוט ברזל מעבר אל עבר ע"ג הלחיים וגם הרב כמהרי"ץ שבעלי ז"ל בעל ספר פרי העץ עשה תיקון במבוי שלו שהיא היתה במבוא העיר חוט ברזל כנז' ושאר מבואות העמלקים הסמוכים אליה תיקן בב' לחיים. וגם מני"ר נר"ו הניח במבוי שלו בעקמימות היוצא למבוי המרחץ עץ ע"ג לחיים להיות צו"פ וכן ראינו במבוי הגבירים גי דוד אלעזר וגי' שלמה רפאל הכהן השם ישמרם שהמבוי מתוקן מצד אחד המחלק בינם לבין שכניו התיר גרמים בצו"פ. והנו מתוקן ע"י מע' הרב' המובהק כמהרד"ח נר"ו השוכן בירוש' תובב"א והרב השלם כמהר"ש חכים ז"ל כי על כל אין דהוו עלה על דעתינו קלה כמות שהיא דהראשונים נוחי נפש תיקנו את העיר ע"פ דברי הטור וש"ע סימן שס"ד שפ' דמבוי המפולש בשני ראשיו וכו' צריך צו"פ מכאן ולחי או קורה מכאן וכו' ומור"ם זל שרטט וכתב דה"ה אם ב' ראשיו פתוחין לכרמלית יע"ש ובב"י באורך דהם ז"ל הוה ס"ל דדין זה הוא השייך בעירנו זאת שהמבואות מפולשין לכרמלית ולהכי תיקנו ראשי המבואות בצו"פ וכ"ן דהוה ס"ל להרב אגורה באהלך ז"ל דהוה ממונה אעירובי בעירנו זאת בזמן האיתנים מוסרי ארץ שהרי צדיק עת'ק בספרו הנז' דט"ז כל דברי ר' הטור בסי' זה בלתי שום שינוי כנראה דדעתו דעת עליון דכל אלו הדינים דסי' שס"ד הן הם השייכים בעירנו זאת וצריך לתקנה על דרך זה אלא דכד הוינן בה אם באנו לחוש לדין זה צריך נמי לחוש למה שפ' עוד שם מרן ז"ל בס"ג בדין מבוי עקום כמין דלת וכן למה שפ' עוד שם בס"ה בדין מבוי העשוי כנדל יע"ש דבעירנו זאת כאן נמצא כהנה וכהנה מבואות רבות בצורות משונות זו מזו דמוכרחין אנחנו לעשות הרבה פתחים ולחיים וקורות ע"פ דברי הטור ומרן ז"ל. ואנן בדידן בהשקפה ראשונה חזינן דמן הנמנע לתקן עירנו זאת בס' זה מכמה סיבות אי מצד דצריך הוצאה מרובה לזה ואין כוללות עירנו יע"א יכולין להוציא שום הוצאה מרובה וחדשה מלבד ההוצאה הנהוגה בכל שבוע ושבוע כידוע ואי מצד הגוים שאינן מניחין אותנו לעשות במבואות שלהם לא צו"פ ולא קורה וגם מצד שרי המדינה אין בנו שום כח לעשות במבואות. שאינן שלנו שום דבר נגד רצון בעלי המבוי כידוע וגם סיבות אחרות כאשר אדוני יודע ומה גם דעתה אחינו בנ"י איבדורי איבדור אצל כל פינה והמה דרים בין הגוים זעיר שם זעיר שם ובודאי לא נוכל לעשות כדבר הזה לתקן כל המבו' אשר זאת היתה נסיבה כי נסתלקנו אנן יד עניי ומשכנו את ידינו מלהטפל בענין ואמרנו וענינו למע' הממו' הי"ו ולאני"ר נר"ו כי דבר זה לא נוכל עשוהו וידינו מסולקות. והשתא הכא כי עבר עלינו רוח ממרום קדשו נר"ו והיתה הפציר'ה למען נטפל בענין זה. פעמים רבות ענינו אמן בע"כ כי גמירי אין מסרבין לגדול ופי מלך נשמור מאד וע"כ אנחנו שנינו הבנים בניו ישבנו. במקום אחד ובקשנו אופן לתקן את העיר בנקל לפי העת ולפי הזמן ומן השמים האירו את עינינו וראינו כי הדבר קל הרבה ויכולין אנו לתקן כל מבואות היאודים בנקל אם אדוניר"ם נר"ו יסכים על ידינו כי לו העוז והמשרה:
והנה הוא זה דגלוי וידוע לפניו מה שפ' הטור וש"ע סימן שס"ג וסימן שצ"ב דשני פסין של שני משהויין מהני כמו צו"פ אם אין המבוי רחב יותר מעשר אמות והוא מדברי הרא"ש ז"ל שהביא. משם מוהר"מ ז"ל. וכן הביאו המרדכי והגמ"י בפ"ה מהל' עירובין וכמ"ש מב"י ז"ל שם וכ"כ הרב תה"ד ז"ל בסימן ע"ד וכן מצאנו ראינו להר"ש ז"ל הו"ד בהריטב"א ז"ל לעירובין דנ"ט יע"ש. וכ"כ מוהרי"ו ז"ל סימן ח"י ה"ר הרמ"א זל בסימן שס"ג סקכ"ז ע"ש דכולהו ס"ל דשני פסין ב' משהויין חשיב סתימא מעלייא והואיל וכן היינו יכולין לתקן כל המבואות בשני פסין שני משהויין מסיד מחוי בלתי שום צו"פ:
האמנם ראתה עינינו להרט"ז זל שם בסי' שס"ג סקח"י עמ"ש מור"ם ל דהאידנא נהגו לתקן כל המבואות בצו"פ דתמה דהי"ל לתקן פס ד' מצד אחד או ב' פסים אחד לכל צד וישב דנראה דלא נהגו לעשות כן משום מבוי מפולש שצריך דוקא צו"פ יע"ש דדבריו מבוארים דנקיט בדעתיה דמה שפ' הטור וש"ע בסימן שס"ד דמבוי מפולש צריך צו"פ הוא בדוקא ולא סגי בב' משהויין מדלא פירשו צו"פ או ב' משהויין כמ"ש בסימן שס"ג ושצ"ב וכמו שכן דקדק מרן ב"י ז"ל שם בסימן שס"ג גבי מבוי שצדו אחד קצר ואחד ארוך שתיקנו ע"י פתח באלכסון שכ' דמדלא אמרו או ב' משהויין אפ' דלא מהני כמו דלא מהני ברחב יותר מעשר יע"ש. וה"נ דוכותא כמבואר. והגם דיש לדחות לזה דהתם שאני דטעמא רבא. איכא דהלחי אינו עושה מחיצה אלא ביושר ולהכי ל"מ באלכסון כמו לרחב יותר מעשר וכמ"ש מוהרלנ"ה בסימן ס"ו אבל הכא גבי מבוי מפולש נוכל לומר דמהני גם ב' משהויין דסתימא מעלייא. הוא מ"מ ראתה עינינו שכן כתבו התוס' ז"ל בעירובין ד"יא ד"ה איפכא דב' לחיים לא מהני במבוי מפולש יע"ש וכ"כ מור"ם זל בד"מ שם וא"כ נפל פיתא בבירא דעדיין צריכין לעשות צו"פ במבואות המפולשין ומזה נהיה אנן חייבין לתקן כל העקמימות בצו"פ כנז"ל. וזו היא שק' על הרב ט"ז ז"ל דמאחר דכל הגדולים הנז' כתבו דבמבואות שלנו מהני ב' משהויין כמו צו"פ ולא חילקו בין מפולש לשאינו מפולש איך כתב בסתם דמשום מבוי מפולש לא תיקנו כל המבואות בשני משהויין:
ברם חזינן דהרב ט"ז ז"ל אזיל בשיטת הרמ"א זל שם סכ"ז דאחר שהביא דברי התה"ד ומהרי"ו ז"ל שכתב דמבואות שלנו ניתרין בשני משהויין ושאינן צריכין תיקון בעקמימות כיון שאינן מפולשין לר"ה כ' דפשוט דאיירו בעיר מוקפת חומה אבל בערי הפרזי צריך צורת פתח דפתוחין לכרמלית וצריך תיקון בעקמימותן ותמה על מה שלא ראה נוהגין כן ויישב דכיון דסתם דמ"א ז"ל דכל מבואות שלנו דין חצרות יש להן משמע דאין חי' בין מוקף לשאינו מוקף ובחצר אין חילוק בין עקום לשוה ומ"מ צריך צורת פתח בראשו יע"ש דמבואר מזה דס"ל דאף לפי דעת כל הגדולים כדי שיהיה נחשב לחצר צריך עכ"פ צו'פ בראשו ואחר כך כל מה שבתוכו חשוב כחצר אחד ואין צריך לתקן העקמימות שבו הרי לך דס"צ דערי הפרזי שאינה מוקפת מחיצה עכ"פ כדי שיהא נחשב כחצר צריך צורת פתח בראשו ומש"ה כתב הרב ט"ז ז"ל דאע"ג דאין צריך תיקון בעקמימות עכ"פ צריך צורת פתח בראשו המפולש וכדי שלא יתחלף תיקני הכל בצו"פ. נקוט מיהא דהרב מג"א ז"ל ס"ל דבעדי הפרזי צריך צורת פתח בראשו כדי שיהא נחשב כחצר אחד כדברי הרב ט"ז וכנראה שזו היתה סברת הראשונים ז"ל שעשו צורת פתח במקום שהיו מחלקים המבואות שבין ישראל לעמים ושאר המבואות היו מתקנין בשני משהויין:
אלא דכד הוינן בה דברי הרב מג"א ז"ל תמוהים הרבה דמאחר דכל הגדולים הנז' תפסו בפשיטות דב' משהויין חשיבא סתימא מעלייא ברחב עשר כמו צורת פתח למה הצריך דוקא צו"פ ועוד דהרי הגאון מהרימ"ט ז"ל נשאל בנדונו להכשיר עיר אחת לטלטול שבת וכתב דלתקן מבואות של ישראל בפ"ע הדבר קשה דלא יניחו הגוים ג"כ וע"ז כתב דתיקונה הוי ע"י שני לחיים ואסף איש טהור כמה מרבוותא קמאי דקיימי בס' הלזו דשני לחיים של שני משהויין סגי והביא ראיה ע"ז מדברי הש"ס שם בעירובין ושרטט וכתב דמהא משמע דשני פסין בכל ענין סתימה מעלייא ומחיצה הוה וכן מוכיח מלשון אלו הגדולים שהכשירו בכל ענין ולא חילקו בין אם מבואות העיר מפולשים או סתומים ומיכשרים מצד שדרך רוב עיירות שמבואותיה מפולשים מפיקים מזן אל זן ואפי' עקומים שבה דינן כמפולשים ואעפי"כ הכשירום בשני פסין וכן ראינו בכל המקומות שפשט המנהג כן והאריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו. ובהסכמ"ה עלה שהכשרה של עיר אינה כדין מבוי אלא כולה כחצר אחת שנסתלקו ממנה דיני מבוי והרי אנו דנים אותה כדין חצר אחת להכשירה בב' משהויין שהוזכרו בפ"ק וכו' ושוב הביא למהריב"ל ז"ל בח"ג ששאלו ממנו על המבואות המפולשין שבשאלוניקי ובקושטאנדינה אם צריכים צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן והאריך הרחיב לבא אל הבא'ר מלשונות הפוסקים דבשני פסים של שני משהויין סגי בכל דוכתא בין במבואות הסתומים ובין במפולשים. בין כשהעיר מוקפת חומה ובין כשאינה מוקפת חומה וכו' ושוב כתב וז"ל ומאחר שהכשירו שם בעיר מוקפת חומה ולא היו מערבין את כולה הרי המבואו' הפתוחים לה כפתוחים לכרמלית שהרי ירוש' וכו' ואעפ"י כן הכשירה בשני פסים מטעם שלא היו מערבין שם מבוי מבוי בפ"ע אלא כל שכונת ישראל ביחד דהוייא לה כעיר אחת וכחצר אחת וכו' וגם שלא יהיו מבואותיהם פרוצים למקום האסור להם הכשירום בשני לחיים וכ"ש בעיר שאינה מוקפת חומה דאדרבא עיר המוקפת חומה היה ראוי לדונה כדין של יחיד שלא תתערב לחצאין וכו' ואעפ"י כן הכשירום וכו'. ועוד ההיא דעיר של יחיד ונעשה של רבים ור"ה עוברת בתוכה ע"כ כשאינה מוקפת חומה היא כדפירש"י ז"ל ואעפ"י כן הכשירו לערב כל מבוי בפ"ע בלא קורה לא בב' פסים ומסתמה וכו' אבל במבוי אחד מפולש או עקום שאנו באים להכשירו לבדו אין לנו ראיה להכשירו אלא בצורת פתח. דלא אשתמיט חד דוכתא בגמרא ולא בספרי הפוס' ז"ל שיועילו. ב' פסים בפחות עשר וכו' אבל כשאנו באים להכשיר בו עיר אחת שהיא נידונית כחצר אחד ואין מבואות צריכים. תיקון מסתברא לדונה בכל ענייניה כחצר שהכשירו בשני פסים וכמו שהעיד מהריב"ל ז"ל שהיו עושים בשלוניקי ולא שני לן בין מוקפת חומה לשאינה מוקפת חומה עכ"ד:
הרי בא'ר לחי רואי דהגאון מוהרימ"ט הכריח מדברי כל הראשונים ז"ל דמה שהכשירו בב' פסים היינו אף בערי הפרזי דעדיף טפי מעיר מוקפת חומה וגם היינו אפי' במבוי המפולש וכשהצריכו בגמ' תי' למבוי המפולש ועקום אינו אלא במתקן מבוי א' לבדו אבל במתקן כל העיר או שכונת היאודים הכל סגי בב' פסים וא"כ תו ל"מ כל מ"ש הרמ"א זל שכתב דהדבר פשוט דהגדולים הנז' איירי במוקף וכו' אבל בערי הפרזי צריך צו"פ כמ"ש רס"י שס"ר וכו' דלפי דברי מוהרימ"ט ז"ל אדרבא בערי הפרזי קי"ל טפי וההיא דסי' שס"ד דהצריכו צו"פ במפולש ותי' בעקמימו' אינו לא במתקן מבוי א' לבדו כנז' והדבר תימה עליו איך לא העלה ע"ד שפתותיו דברי מוהרימ"ט זל ומה גם דר' הגדול מרן החבי"ב ז"ל בסימן שס"ד גבי דין מבוי המפולש שפ' הטור שצריך צו"פ כתב וז"ל נ"ב ולא מהני בב' לחיים מוה"ר הרב ח"א סימן צ"ד עכ"ד ובסימן שצ"ב אחר שהביא דברי מוהריב"ל שכתב דאף במפולש ובאי' להתיר מבוי א' סגי בב' משהויין ולבסוף כ' דצריך לעיין בדבר ושוב הביא דברי מהרימ"ט הנז' שכתב דבשאנו באים להכשיר עיר אחת או שכונת ישר סגי בשני משהויין אף שיש בתוך העיר מבואו' המפולשים. משא"כ בבאים להתיר המבוי לבדו יע"ש דמוכח מדבריו דגם הוא שר המסכי"ם לדברי מוהרימ"ט ז"ל דס"ל דההיא דסי' שס"ד אינו לא במתקן מבוי אחד לבדו כנז' ובכל יומא ויומא שמעתתיה בפומיה והיותר תימא עליו דלקמן סל"א הזכיר תשו' מהרימ"ט הלזו לענין עיר שפרוצה לים יע"ש ואיך הכא העלים עיניו ממנו ותמה על המקום שלא היה צורת פתח ומתקנין בעקמימות ויישב דכיון דמור"ם ז"ל כתב דדין חצרות יש לכל מבוי שלנו משמע אפילו אינו מוקף חומה וכו' יע"ש ואילו לפי דברי מוהרימ"ט ז"ל אדרבא ערי הפרזי קיל טפי ממוקף חומה כנז' ואין צריך אפי' בראשו צורת פתח ולפי חומר הקו' תכריחנו התירוץ דאפשר ליישב דברי הרמ"א ז"ל דמ"ש דצריך צורת פתח בראשו ה"ה דמהני בשני משהויין דכיון שכתב בתחילת דבריו דשני משהויין סתימה מעלייא הוי ומהני עד רוחב עשר כמו צורת פתח א"כ כשכתב אח"ך דצריך צורת פתח הוא הדין דמהני שני משהויין ולא הוצרך אלא לומר דבראשו דוקא צריך תיקון ולא בעקמימות. וכדברי מהרימ"ט ז"ל:
איך שיהיה עלה בידינו שמנהג כל הקדמונים היה להכשיר בשני פסים בכל המקומות וכמ"ש המרדכי והרא"ש וה"ה משם מהר"ם וגם התה"ד ומהרי"ו הסכימו כן וגם הרמ"א ז"ל שרצה לומר דבעדי הפרזי צריך צו"פ בראשו מ"מ מודה מיהא עכ"פ דבעקמימות אין צריך שום תיקון ממ"ש מרן ז"ל בסי' שס"ד וגם שכתב דלענין זה שם מבוי עליהם להצריך צו"פ בראשו. מלבד שכבר כתבנו דיש מקום לומר בדבריו דה"ה דמהני בשני פסים עוד בה דהגאון מהרימ"ט ז"ל מעיד בגדלו שנהגו להכשיר בב' פסים גם במבוי המפו' ועקומים ושכן הוא ס' כל הגדולים שהכשירו בשני פסים בכל מקום בין פרוץ ובין מוקף ובין מבוי עקום ובין מפולש כנז' וגם מרן החבי"ב זל הכי ס"ל כנז'. אשר מזה יכולים אנו לומר דמה שנמצא בעירנו זאת צו"פ היה היה טרם שעמד ותיקן הישיש הנכבד החה"מ כה"ד כלב טגראנאטי זל לתקן המבואות בשני לחיים וכמ"ש בס' כ"כ ז"ל בסי' שס"ד יע"ש ומשם ואילך סירכייהו נקטי ואזלי ועשו צו"פ וב' לחיין דודאי הכי עדיף טפי שיכירו הכל מקום גמר התיקון ולא יוציאו משא משם ולהלן וא"כ לעתות כל דתמנ'ע היתה מלעשות צו"פ בכל מבואות העיר מפני כמה סיבות כמש"ל נראה בעינינו למינקט כס' הגאון מהרימ"ט ז"ל לעשות כל תיקוני המבואות ע"י עשיית שני פסים מב' משהויין מסיד מחוי כמ"ש מהרימ"ט זל בסוף התשו' והם אמרו ללכת בס' להקל ובפרט בה' עירובין ואפי' ביחיד נגד רבים וכמ"ש מהרימ"ט ז"ל שם ועיין להרב דבר שמואל בסימן ק"ן דשיטט וכתב דטעמם ונימוקם עמם משום שראתה חכמתם דאם יחמירו בדבר זה הוי חומרא דאתי לידי קולא מפני צורך ודוחק השעה ההוה תדיר לזלזל ע"ג וכו' יע"ש וכ"ש וק"ו בדורותינו לה דבעוה"ר פרוץ מרובה דכל כמה דמצינן למהדר אתקנתא מהדרינן וראוי למיעבד עובדא כי האי להכשיר את העיר או שכונת ישראל ע"י עשיית. שני משהויין מסיד מחוי ובכן אם יכשר הדבר בעיני מני"ר שיל"א לתקן כל שכונת היהודים בב' פסים דוקא בלי שום צו"פ כנז' נקי נדר איה"ב נחנו נעבור חלוצים לקיים כל דבר ולתקן ככל הבא מידינו לפי העת ולפי הזמן כי לבנו מהסס דמאחר דכל הראשונים מתקני העיירות בעירנו זאת נהגו לתקן ראשי המבואות המחלקים בין ישראל לעמים בצו"פ כדברי הרמ"א זל כאשר ראו עינינו אם נוכל להקל עתה שלא להצריך שום צו"פ. כלל כדברי כל הגדולים זיע"א והוא דעינינו הרואות מ"ש מהרשד"ם ז"ל ביו"ד סי' מ' דבדבר שיש מחלוקת בין החכמים ובמקום אחד נהגו כדברי האוסרים לא נהגו איסור חדש לשיהיה נראה כמו נדר שהרי אסור ועומד היה לדעת אותו חכם יע"ש וגם הרדב"ז זל בח"ג סימן תקכ"ז גבי פלוגתא דריחא אי מלתא היא או"ל כתב וזל דכיון דאיכא פלוגתא דאמוראי ופלוגתא דבתראי. אי ריחא מלתא היא או"ל ורצו להחמיר על עצמם אפי' את"ל דהלכתא לאו מלתא היא מי שהתיר מנהג זה לא יפה עשה ואפי' אם התירוהו אינו מותר דכיון שנהגו בו להחמיר הוי כאלו קבלוהו עליהם לאיסור וכי היכי דהמתיר את האיסור לא עשה ולא כלום ומחזירין אותו למנהג הראשון דל"א בכה"ג הנח להם לישראל כיון דעפ"י הוראת חכם נהגו בו היתר. לא אומרים להם שחכם זה לא יפה הורה ויחזור למנהג הראשון דלא אמרינן הכי לא בדבר שנהגו בו היתר מעצמם וכשנהגו כן מימים הקדמונים ולא ידענו איך היה הענין אבל היכא שהמתיר חי וידוע שעפ"י נהגו היתר כייפינן להו עד דהדרי למנהגם הראשון עכ"ל יע"ש מבואר יוצא דכל דהוי מחלוקת בין הפוסקים ז"ל ובמקום אחד נהגו כאחד מהסברות אין כח בידם לשנות ממנהגם הראשון דכוותה בנ"ד דכיון דלפי הנראה בעירנו זאת נהגו מימי עולם כסברת בעלי התוס' לעשות צו"פ במבואות המפולשין אין כח בידינו לשנות המנהג ואם הרדב"ז ז"ל שרטט וכתב כל כי הני מילי אפי' היכא דנהגו היתר עפ"י הוראת חכם דעכ"ז כייפינן להו למיהדר למנהגם הראשון כ"ש וק"ו במאי דקמן דאין בידינו יד עניי להתיר ולעשות היפך ממה שעשו ותיקנו הראשונים ז"ל. אלא דראה ראינו להפר"ח ז"ל בא' ח במנהגי האיסור ס"ב דאחר שהביא לתשו' מהרשד"ם ז"ל האמורה אך יצא יצא לחלק וכתב וז"ל והנה אמת נכון הדבר כשלא יש רב עליהם אבל אם ים להם חכם מובהק יכול להורות קולא בדבר שהרי הם לא נהגו כן אלא עפ"י אותו פוסק לאסור כסבורים שהדין כך וכיון שהרב יש לו ראיות לסתור דברי אותו הפוסק אינם חייבים לילך לא אחר השופט אשר יהיה בימים ההם ועל פיו יחנו ועל פיו יסעו ונמצא שהמנהג הראשון עפ"י אותו הפוסק היה מנהג בטעות וכו' ע"כ ושורש דבר הלזה הן נמצא בגדול המורים הרשב"א ז"ל בח"א סי' גר"ן וכמ"ש הפר"ח ז"ל שם בסי"א ומני"ר נר"ו בס' הבהיר סל"ח ביו"ד סי' ה' דל"ד ע"ב ובס' חקקי לב ח"א יו"ד סי' ג"ם ע"ש אשר מזה שפיר הוה מצינן למימר דגם אנן בדידן יכילנא למעבד עובדא בנ"ד להתיר גם מבואות המפולשים בשני פסים מאחר דהן רבים הם שרים ונכבדים דקיימי בשי' הלזו דב' פסים מהני במקום צו"פ ומ"ג דהוי להתיר את כל העיר או מקצתה דלפי ס' הגאון מהרימ"ט ז"ל הלכתא הכי אזלא ועוד דמלתא כדנא הוי ספקו להקל דהכי קי"ל הלכה כדברי המיקל בעירובין אפי' יחיד נגד רבים ועל הכל דחוששנו ח"ו שמא תבטל תורת עירוב לפי מצב הדור כאשר ראינו בעינינו הא כמה שני דרבת מבני עמנו פרצו ויעבורו מכלי שימת עין אם המבוי מתוקנת כהלכתו או"ל. לא דזה עומד לנגדנו מה שסיים הפר"ח ז"ל דדין זה יתכן לחד בדרא או לתרי בדרא יע"ש ואם הרב ז"ל כתב אלה הדברים לפי דורו כי רב הוא מרובה באוכלוסין רבני אלפין רבני מאוותא אנן מה נענה אבתריה יתמי דיתמי וכמ"ש עט"ר מ"מ מופת הדור ה"ה כמהרח"א ז"ל בתשו' הרמתה הנה באה ונהיתה בס' אהל יוסף ביו"ד סימן כ"ט:
כי ע"כ אילין דהוו עליה דמני"ר נר"ו שילא השלכנו יהבנו יאיר עינינו במאור תורתו להורות לנו את הדרך אשר נלך בה ובודאי אם יראה בעיניו נכון הדבר להכשיר ולתקן את המבואות בב' פסין בלתי צורת פתח מי כמוהו מורה להיות מתיר אף מפקיע איסור זה מקהל עדתנו ולגדור פרצותנו ואדרבא קולא זו לחומרא יחשב דתפסת מועט דבלא"ה לא סגייא וכמ"ש ברא'ש אמיר משם הרב דבר שמואל ז"ל ומ"ג דהאיכא צד אחר מ"ש לעיל דמה שנמצא באיזה מקומות צו"פ נשתרבב המנהג מקודם שתקנו המבואות בב' פסים והיו מתקנים מבוי הפולש בצ"פ ושאר המבואו' בפס אחד ושוב אח"כ הגם שתיקנו המבואות בב' פסים נשארו המבואות העשוים בצ"פ בצביונן ובקומתן והבאים אחריהם אפשר שלא שמו אל לבם אם היה הדבר מוכרח או הוה אפשר בלא"ה ודומה לזה יעוין במ"ש מני"ר נר"ו בספר סל"ח ביו"ד סימן ד' ובספר חקקי לב א"ח סימן ד' ד"ג ע"ג ועוד אפשר לומר דמשום דהיה הדבר נקל אליהם רצו לתקן בדרך משופה אליבא דכ"ע משא"כ לעתות כאל' דאין בידינו לעשות כדבר הזה דאפשר דבאופן כזה גם מוהרשד"ם ז"ל והרדב"ז ז"ל יודו בדבר דשפיר מצינן לשנות המנהג ממה שהיה לפנים מאז ולבחור הטוב במיעוטו ורו"ם כתר נר"ו אשר חכמת אלקים בקרבו ינחנו במעגלי צדק וימהר יחישה תשו' הרמ"ה והנשאה דכל העם אשר בשער עומדים עלינו לאמר כלו מעשיכם לתקן את המבואות וכגו"ד מצוה רבה לזכות את הרבים ולהצילם מאיסור הוצאה מרשות לרשות ולא נפלאת היא מאת מעלת כסא כבוד תורתו כי רב הוא הכ"ד אנחנו בניו ותלמידיו החו"פ אזמיר יע"א ביום בא סימן בצל כנפיך יחסיו"ן וערבה שנתו וצדקתו עומד"ת לע"ד ושלום:
הצעיר הצעיר:
רחמים נסים נסים חיים:
יאודה די שיגורה מודעי ס"ט ס"ט: