אור ברסלב
לב חיים פלג'י חלק ב ח"ב או"ח סימן עג

לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]

ח"ב או"ח סימן עג

ח"ב או"ח סימן עב

שאלה באחד שביום השבת בקורא בסידור תפי' שלו היה דף אחד קרוע ונכפל קצת מהאותיות לאחוריו והשוה אותו להשוות האותיות אם יש בזה חשש איסור לעשותו בשבת משום שמשוה האותיות משום כותב בשבת או"ל:

תשובה לכאורה נראה דאיכא איסור בדבר ואמינא לה ממ"ש הרב הלבוש בא"ח סימן ש"מ ס"ד וז"ל ונ"ל דה"ה אותן ספרים שכותבים עליהם בראשי חודי אדפוס למעלה או מצדדים אותיות או תיבות כמו שנהגו קצת שאותן הספרים אסור לפותחן בשבת משום מוחק שהרי שובר ומוחק האותיות וכן לחזור ולסוגרן אסור משום כותב נראה דחמיר טפי פתיחת הספר משבירת העוגות דבשבירת העוגות אין בו לא משום מוחק לבדו אבל לא שייך ביה ע"מ לכתוב שהוא עיקר האב מן התורה ובפתיחת הספר יש בו מוחק ע"מ לכתוב שהרי דעתו לחזור לסוגרו אחר שילמוד מתוכו וקרוב אני לומר שחייב עליו חטאת עכ"ל וא"כ הוא דבפתיחת הספר ובסגירתו איכא איסור משום מוחק וכותב הה"נ בנדון דידן שהדפים קרועים ונכפלים וזה מקרב ומשוה אותם ביחד כדי שיהיו נקראים הדק היטב א"כ הוי ככותב וחייב חטאת לדעת הרב הלבוש ונראה דאדרבא נ"ד גרע טפי כי התם באותיות הכתובים בחודי הספר אין כונתו במה שסוגר לקרות האותיות כ"א לסגור הספר וכמו כן כשפותחו אין כונתו למחוק כ"א לפתוח הספר לקרות בו והוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ואינו מכוין לא לשם כתיבת האותיות בסגירה ואין למחוק בפתיחה משא"כ כאן כי משוה ומישר הדף הקרוע לקרב ולחבר האותיות אלו עם אלו הו"ל עושה מעשה בכונה מכונת לקרות האותיות כתקנן:

איברא דמצד אחר לא ידעתי איך יתכן להיות מחייב משום מלאכת כתיבה בדבר שאינו מעשה הכתב כלל לא בדיו ולא בשום דבר כ"א שכיפול הנייר הקרוע שמשוה אותו ומה מלאכת כתיבה שייך בזה דבר שלא יש בש"ס ולא בפוסקים שהמחבר ב' אותיות כתובות בב' ניירות בלתי שום דבק כ"א שהם נפרדי' דרך משל שהיה כתוב בנייר א' אות יו"ד ובאחר ד' וקירבן זה אל זה בשבת בלתי שום חיבור ודיבוק כלל ונעשה תיבת אחד יד הים יש מקום לחייבו דהרי ודאי גרע מהכותב במשקים ודבר שאינו של קיימא דאינו חייב. וכבר ראיתי להגאון מור"ם ב' המפה ז"ל בתשובותיו סימן י"ט שנשאל על דין זה של הרב הלבוש תלמידו במי שכתב בחודי הספר אותיות אם בפותח וסוגר איכא משום מוחק וכותב והשיב בראיות בריאות וטובות מהש"ס והפוס' דליכא איסור כלל יע"ש ובודאי שאלו היה רואה הרב הלבוש דברי מור"ם רבו זל שהרבה בראיות להיתר לא היה כותב כן וכן ראיתי להרב ט"ז בא"ח סימן ש"ם סק"ב שהשיב ע"ד הרב הלבוש ובסוף דבריו סיים וכתב ושמעתי שרמ"א מתיר ג"כ פתיחת שכתובים עליהם אך ראיתו לא ידענא יע"ש ודבר ה' בפיהו אמת כי בכלל הראיות אשר הביא הרמ"א בהך תשובה מביא ראית הרט"ז מההיא דפ' הבונה מכותב אות אחת בטברייא ואות א' בצפורי וכו' יע"ש גם מרן החבי"ב בכנה"ג בסימן זה בהגהב"י אחר שהביא דברי הרב הלבוש אלו שאוסר ושכ"כ בס' הזכרונות דנ"ה וכתב שצדק הרב בזה כתב וז"ל ואני מתפלא הפלא ופלא איך כתב בפשוט לאסור ולחייב חטאת בדבר שכל העולם לא קפדי בכך ואח"ז נדפס ס' פנים חדשות וראיתי שהביא בשם הר"ם איסרלאס ז"ל סימן קי"ט דמותר ויעלוז לבי שמנהגן של ישראל תורה היא ואין ספק אצלי שלו היה רואה הרב הלבוש זל דברי הר"ם רבו ז"ל בתשו' היה חוזר מסברתו ואין בידי תשו' הר"ם איסרלאס לראות מי יאמר הרב ז"ל על תשו' זאת של מהר"ם שהביא המרדכי ושנרא' לכאורה הפך דברי הרב ז"ל ואומר אני דשמא לא אסרינן לא כשמוחק האות ונפסל צורתה לגמרי אבל בפתיחת הספר שהאות אינה נמחקת לא נפרדת קצת מקצתה וכשחוזר וסוגר חוזר ומתחברת אין בזה משום מוחק ותשו' מהר"ם ז"ל בעוגת התינוקות טעם האיסור מפני שבעוגות א"א שלא תפסיד קצת מהאות ואת"ל דאפשר כשאוכלים אותם הרי האותיות נמחקת אחז"ר שכתבתי זה נדפסו חשו' הרב מהר"ש הלוי ז"ל וראיתי בחא"ח סי' כ"ו חילק כמו שחילקתי וכו' יע"ש ואנכי הרואה בתשו' מהר"ם הלזו שנרגש מתשו' מהר"ם ב"ב הלזו וחולק ע"ד שכתב הרב כנה"ג דאיכא למימר הואיל ועומד לפתוח ולנעול אין דרך מחיקה בכך וכו' יע"ש וראיתי להרב מג"א ז"ל שם סק"ו שכתב להסכים לדברי הרב הלבוש ושאין ראיותיו של רמ"א מכריחות יע"ש. ואחרי המחי"ר תמהני עליו דאחר הרואה יראה דכל ראיות שמביא רמ"א להיתר הם כראי מוצק שלא נמצא ולא ימצא בש"ס ובפוס' דיהיה חייב משום כותב ומוחק בלתי עשיית מעשה בכתיבה בספר ובדיו כ'א קריבה לבד בדבר שאינו מעמיד ואינו מתקיים ואינו מתדבק וכן נראה דעת הרב א"ז שם סביב הלבוש בסק"ז שהביא מ"ש רמ"א והרב כנה"ג ושכן נוהגין:

וכמו שכ"כ הרב כנה"ג שמנהג פשוט כן בכל ישראל להתיר ולא ראינו פוצה פה ומצפנף על הדבר ונוהגים היינו כן בפני זקנים ובפני מורי הרב ז"ל ולא מיחו בידינו יע"ש גם הרב חוות יאיר בתשו' סי' ט"ז התיר להדייא וכתב שדברי הרב הלבוש תמוהים והביא ראיות ע"ז יע"ש וכ"ן דעת הר' מאמר מרדכי ז"ל בסימן זה סק"ה להתיר במקרב האותיות זה לזה והגם שהביא שם דברי הרב חו"י בתשו' סי' ט"ז ורצה לשדות ביה נרגא בראייתו שהביא מדין דאין בנין הסתירה בכלים יע"ש. לעד"ן דלק"מ דהרב חוות יאיר רצה ללמדנו זה בהדרגה דכמו שמצינו דבבנין דבר שאינו מתקיים מותר כ"ש במלאכת כתיבה כשאינו עושה המלאכה גופא וגם רמ"א בתשו' הביא ראיה הלזו כמו שיע"ש וכ"כ הרמ"ע ז"ל בס' לפסי זוטא כ"י פ' כלל גדול וז"ל היו האותיות כתובות על צדדי פנקס כשפותח הם משתברות וכשנועל מתחברות מסתברא דאין זו כתיבה ואין זו מחיקה והביאו הרב ברכ"י שם אות ה' יע"ש:

גם הרב מר וקציעה ז"ל כתב דאין להחמיר בזה והדבור בזה אך למותר יע"ש וכ"כ הרב מחב"ר שם יע"ש והרב חמדת ימים כתב בה' שבת דצ"ו ע"ב להתיר גם הוא דלא כהרב הלבוש שכתב וז"ל ולא יחוש לפתוח בשבת הספרים שכותבים בראשי הדפים תיבות כמ"ש מהר"ש הלוי בחא"ח סי' כ"ו יע"ש וכן ראיתי להרב אהל יוסף חא"ח סי' ז' שהכריח. כדעת המתירים ז"ל והק' על הרב הלבוש דאשתמיטתיה תשו' הר"ם רבו ז"ל יע"ש ולא היה צריך לזה שבהדיא הרב כנה"ג כשדחה סברת הרב הלבוש הלזו כתב דאילו היה רואה תשובת רבו מור'ם לא היה כותב כן יע"ש והנראה ודאי שתשו' מורם נדפסו אחר שנדפס ס' הלבוש יע"ש וכמ"ש הרב מחב"ר שם אות ז' יע"ש וכן נראה דעת הרב פרי מגדים בחלק מ"ז בא"ח שם סי' ש"ס ס"ק ב' דמסכים להיתר דקריבת האותיות לאו מעשה עביד יע"ש:

וראיתי להרב בית דוד חא"ח סי' קכ"ז שהביא ראיה בתחי' לסייע לס' המתירים דלא כהרב הלבוש ממ"ש במס נגעים פ"ח מ"ו בשפתו העליונה בשפתו התחתונה בב' אצבעותיו בב' ריסי עיניו אעפ"י שמדובקים זל"ז והם נראים כא' טהור כי כפי פי' הר"ש ורע"ם דלא מקרי חבור כיון שעתיד לפתוח ולהפרד דהה"נ הכא ושוב הביא מ"ש הרמב"ם פי' אחר דמקרי חבור יע"ש ולעד"נ דלא שמא. מתיא שהרי אמרינן ביבמות דק"ג ע"ב דאיסור מטו' לא ילפינן ופירש"י דה"ט כי הלכות טומאה חידוש הוא וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"א סי' הע"ר יע"ש ועיין בני דוד ד"ה ע"ד והגם דלא קי"ל הכי שהרי מצינו בכ"מ בש"ס דילפינן איסור מטומאה כמ"ש הרב קהלת יעקב אלגאזי ז"ל מער' א' אות ד' ובכלל הראיות הביא סוגיא דשבת דקכ"ג ע"א דקאמר הכי אמר אביי טומאה אשבת קא רמית טומאה כלי מעשה בעינן לענין שבת מידי דחזיין בעינן ול"ק הש"ס איסור מטומאה לא ילפינן כמו שיע"ש עכ"ז נראה דיש לחלק כמו שחילקו בגמרא ואף אנן נמי נימא טו"ץ אשבת קא רמית התם לכל מראה עיני הכהן בעינן הכא לא תעשה מלאכה קפיד רחמנא והרי לאו מידי עביד לא כתיבה ולא פעולה וכ"ן מפי' רבינו המאירי שם גבי כתב אות א' בטבריא תראה הל' במקומו דזוהי ראיה של מוהרא"י והרב ט"ז וברור:

באופן שמצינו דרבו כמו רבו המתירים על האוסרים הלא המה מור"ם והט"ז והרמ"ע מהר"ש הלוי והרב כנה"ג והזקנים שבדורו ומהרימ"ט רבו והרב חוות יאיר והרב מו"ק והרב א"ז והרב חמדת ימים והרב אהל יוסף והרב פרי מגדים ז"ל וס' האוסרים הלא המה הרב הלבוש וס' הזכרונות והרב מג"א יע"ש והרי קי"ל אפי' באיסור תורה אח"ר והכא רבו המתירים על האוסרים א"כ הכי קי"ל מ"ג כי מעידים ג"כ שכן נהגו וכ"כ בתשו' הרב אהל יוסף ז"ל. והגם כי מצינו להרד"ך בבית ג' דס"ל דבדבר איסור יש לנו לחוש לחומרא אפי שרבו המתירים על האוסרים והביאו הרב כנה"ג ביו"ד סי' רמ"ב ובכללי הפוס' אות מ' יע"ש וכ"נ דעתו ממ"ש בתשו' בעי חיי חיו"ד סי' קמ"ה במה שתמה ע"ד מהרלנ"ח ז"ל דלו יהי וכו' אפי' שרבים הסוברים דבעינן וכו' והו"ל ספיקא וקי"ל ספק כבוש אסור מד"ת יע"ש מ"מ שאני הכא כי בלא"ה ראיות המתירי' הם ברורות והאוסרים לא הביאו ראיה לדבריהם ראיה ברורה ומספקת ובר מן דין כבר תמה הרב הגדול מ"ז ז"ל בס' חק"ל חיו"ד ח"א סי' ע"ז ע"ד הרב כנה"ג בתשו' זאת דמאחר דקי"ל אמ"ר וכ"כ בחק"ל ז"ל חלק אה"ע סי' מ"ה דצ"א ע"א יע"ש:

ועוד נ"ל לומר דאה"נ דלכתחילה יזהר האדם מלכתוב בצדדי הספר ואם כתב ימחוק אותם האותיות בחול כדי שלא יבא בשבת להכנס בספק איסור חילול שבת לדעת האוסרים וכמו כן בספרים שימצא בהם קרועים או שנחלקו הדפים זה מזה באמצע הנייר כשהוא נכפל הם קרועים האותיות וכשמיישרו ומשוהו נקרא האותיות כאחד כי לכתחילה יזהר מלעשות בשבת אבל אם כבר עבר ועשה אינו חייב כלום ומ"מ אם הדביק האותיות הכתובים בדפים ע"י בצק או קולן של סופרים מלבד מ"ש מרן בסס"י הנז' שם בשם הרמב"ם דהמדבק ניירות חייב משום תופר במקום שיש אותיות נפרדות ובא לחברם נראה דאיכא משום כותב ויש ראיה לזה ממ"ש הרב מו"ק בסימן זה דהמסדר אותיות של דפוס ופירוק חבורם יש לאסור משום כותב ובונה מוחק וסותר יע"ש הרי דהחיבור שמחבר האותיות יש בו משום בונה וכותב אם לא שיש לחלק דשאני במסדר כי האותיות כל אחת ואחת נפרדות ובלקיחתו להניחן זה אצל זה לחברם הדק היטב כמנהג המדפיסים א"כ הוי מעשה רב לשום האות כל א' בידו משא"כ כשהדפים קרועים כי האותיות הם כתובות בנייר בשני צידיו וזה בא לדבק הנייר מתחת האותיות אין כאן מעשה בגוף האותיות כי כבר עומדות שם אלא שהנייר קרוע לבד וא"כ לא יהיה חייב כ"א משום מדבק ניירות לבד ולא משום בונה וכותב:

וראיתי להרב עיקרי הדט בחא"ח סי' י"ד אות ב' שהביא דברי הרב מו"ק וכתב עליו והנה מ"ש לחייב סידור ופירוק האותיות נר' שסתם במקום שהיה לו לפרש דמיירי שמלבד הסידור קשר ג"כ האותיות ומלבד הפירוק התיר ג"כ את קשריהם של"כ הדרנא ח"ו הוא ודבריו סותרים אלו לאלו שכתב בסי' תקמ"ה יע"ש ולא היה צריך הרב ז"ל לכתוב זה כי סתמו בפירושו בודאי דמיירי שמחבר האותיות ע"י קשר וכשפורקן מתיר הקשר והוא ברור: גם אם נמצא בספרים שע"י הבריכה נדבקו איזה דפים נראה דאסור להפרידם דל"מ אם יש בהם אותיות דבוקות דיש לחוש למוחק אלא אפי' במקום שלא יש בהם אותיות דבוקות הרי יש לחוש למפרק נירות מדבוקן דאסור משום קורע יען עושה דבר זה לתיקון במה שבתוך הספר והרי פסק מרן בש"ע שם סס"י שם דהמפרק ניירות דבוקים או עורות דבוקים ולא נתכון לקלקל בלבד הר"ז תולדת קורע וחייב יע"ש וכאן כשמפריד הב' דפים מדבוקן אינו מכוין לקלקול כלל כ"א דוקא לתקון לקרות בב' דפים מה שכתוב בהם והוי קורע ע"מ לתקן דוקא איברא שראיתי להרב מג"א שם סקי"ח שכתב וז"ל. נ"ל דאם נדבקו הדפים. להדדי ע"י שעוה או בשעת הקשירה מותר לפותחן כמ"ש סימן שי"ד סעיף יו"ד כיון דלא נעשה לקיום כ"ש הכא דנעשה ממילא עכ"ל וכ"כ בס' פרי מגדים סימן זה סק"ב במ"ז יע"ש וכ"כ הרב חמדת ימים בהל' שבת פט"ו דקי"ט ע"א יע"ש ואחרי המח"ר נראה להשיב דכל בתר איפכא דמה שהתיר בסימן שי"ד להתיר קשר ובנין שאינו של קיימא הוא שאותו הקשר ואותו בנין הוא מתבטל ואינו צריך לו כ"א לפתוח וליקח מה שבתוך הבור או התנור והרי הוא שובר בתלוש שלא ע"מ לעשות כלי ומידה דמותר וכמ"ש הרב מג"א שם סקי"ד וקי"ל כל המקלקלים פטורים אבל כאן בדפים עצמן הרי הוא צריך לקרות בהם וכבר ראיתי מחלוקת בזה בב"י בא"ח סי' שי"ז בין ריב"א ורבינו יואל וראבי"ה בשם רשב"ם בנתיקת וחתיכת זוג מנעלים התפורים יחד כמו שעושין הרצענים וכמו כן בפתיחת בית הצואר התפור שריב"א אוסר ורבינו יואל וראבי"ה מתירים וטעמם הוי הואיל דלא עבידי להתקיים ואעפ"י שריב"א אוסר ואינו מחלק בין תפירה של קיימא לתפירה שאינה של קיימא וכמ"ש שם בהגה' סעיף ג' יע"ש וכמו בן בקורע הדבק איכא למימר דאין לחלק בין דבק של קיימא לדבק שאינו של קיימא: אלא שראיתי בס' פחד יצחק מער' א' דע"ט ע"ד תשובה להרב יוסף ברוך קזיס ז"ל שכתב וז"ל אבל הניירות והעורות שכתב הרמב"ם כשדבקם דבקם על דעת להעמידם דבוקים כך כל ימי קיומם ולכך המפרידם חייב ומלאכה גמורה היא כהתרת קשר של קיימא ותדע שכך הוא שהרי דביק זה ופירוד זה הוא תולדת תופר כמ"ש הרמב"ם בהדייא וכבר ראיתי בב"י סימן שי"ז המחלוקת שיש בין ריב"א ורבינו יואל וראבי"ה בשם רשב"ם בנתיקת וחתיכת זוג מנעלים התפורים יחד כמו שעושין הרצענים וכמו כן בפתיחת בית הצואר התפור שריב"א אוסר ואינו מחלק בין תפירה של קיימא לתפירה שאינה של קיימא ובמ"ש מור"ם בהג"ה בש"ע באותו סי' היינו לאסור לנו לנתוק ולקרוע בעצמנו אבל על ידי גוים פשיטא דלא אסרו כיון שאינה תפירה של קיימא וכו' יע"ש הנה מבואר מדברי הרב ז"ל כי הגם כי דעתו נטה לס' הרב מג"א והרב פ"מ דבדבוק ניירות נמי כשאינו של קיימא מותר להפריד בשבת וליכא משום קורע מ"מ כפי מה שמצא מחלוקת ריב"א עם רבו' יואל וראבי"ה דיש חשש איסור גם בקורע בחפירה שאינה של קיימא ולכן עשה פשר דבר לאסור ע"י ישראל ולהתיר ע"י גוי א"ב נראה דיש לחוש לאסור ולהפריד הדפים הדבוקים אפי' שהיו דבוקים בדבק שאינו של קיימא ומ"ג כי נראה לי לאסור משום גזירה כי על הרוב בדפים של ספרים הדבוקים מחמת הכריכה והקשירה רובם הם באותיות ואם אנחנו באים להתיר שיפריד בשבת דבוקן יבא ג"כ להתיר בדבוק האותיות ואיכא משום מוחק כי כן גזרינן בכל דבוק שלא להפריד וכן אם נדבקו האותיות ע"י השעוה כשפותח ומפריד יש בו משום כותב וכמ"ש הפוסקים והרב פ"מ בחלק מ"ז שם סי' ש"ם סק"ב יע"ש וכ"ש שאסור לחתוך הדפים בשהם כפולים מהנייר אחד לשנים כי כדי להפריד הדפים צריך לחתוך הנייר הזה ודאי איסור גמור מדאורייתא וזה אפי' עי גוי אסור לעשותו וכמ"ש הרב פרי מגדים בחלק א"א סי' זה ס"ק ח"י וז"ל אבל הקורע נייר ממש שלא נחתך חייב למ"ד לא בעינן קורע ע"מ לתפור וקורע בחמתו חייב דאפי' ע"י גוי אסור לקרוע הדפים אם לא נחתכו יע"ש:

ומ"מ נראה דאם יש ספר אחד בלתי כריכה והדפים מופרדים זה מזה מותר בשבת לסדרן בסדר הדפים אם רוצה לקרות באותו הספר אבל אם אינו קורא בו באותו שבת אסור לסדרן בשבת דנר' כעובדין דחול וכ"ש למי שאומנותו בכך שהוא מכרך ספרים. דפשיטא דאסור בשבת לסדר דפים של ספר כדי שיבואו בזה אח"ז מסודרים יפה כדי לכרכן בחול דהוי מכוין מלאכתו בשבת כמעשהו בחול ומצינו כמה דברים שאסרו בשבת משום דנראה כעובדין דחיל ומכ"ש דבר' זה שמורה בהדייא שעושה אותו ענין כדי להיות מוכן ומזומן לימי החול דודאי דאסור לעשות כן והוא ברור' ועיין בס' לקט יוסף ע' שבת בנ"ב אות ב' בענין שאלת אורים ותומים בשבת דצ"ל למאי דקי"ל בא"ח. דדבר שאינו מתקיים בשבת כמו שמותר לרשום בצפורן בשבת על הספר שהוא דבר שאינו מתקיים וה"נ אותיות החושן הוא דבר שאינו מתקיים לאחר שהשיבו חזרו למקומן לכן לא הוי ככותב יע"ש:

תוכן העניינים

לב חיים פלג'י חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה