לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן מח
שאלה במי שהיה שותה בשבת כוס של משקה חמין שהוא קאב"י עם אסוקא'ר וראה בתוך הכלי עפרורית דקה מן הדקה ולא רצה להוציאו בידו משום איסור בורר והיה מטה המשקה לצדדין אולי יתעכב בשולי הכוס וירא כי לא יכול להניח אצבעו בתוך המשקה כדי לדחותו לשולי הכוס ולא כיוון לקחתו ועכ"ז כשהניח אצבעו נדבק ע"י המשקה באצבעו ועכשו לשאול הגיע אם יש איסור בזה משום בורר ומה דינו ומשפטו בזה יורינו המורה ושכמ"ה: תשובה לכאורה היה נראה דאסור כיון שהוא בורר פיסולת מתוך אוכל וכמ"ש הרמב"ם בה' שבת פ"ח דין י"ג הבורר פיסולת מתוך אוכל אפילו בידו אחת חייב וכתב ה"ה דהבורר פיסולת מתוך אוכל לעולם חייב וכן הסכים הרמב"ן וכן נראה מן ההלכות הפיסולת מתוך אוכל לעולם חייב יע"ש והיינו אפילו לאכול לאלתר וכן פסקו הטור ומרן בב"י הביא מ"ש הרמב"ם וה"ה בשם הרמב"ן והרי"ף בהלכות וכתב שכ"כ הר"ן והסמ"ג וסמ"ק ז"ל יע"ש וכן פסק מרן בש"ע שם והרב הלבוש ז"ל וכן נרא' הסכמת כל הפוסקים דס"ל דהוי אב מלאכה ובמזיד חייב סקילה ובשוגג חייב חטאת יע"ש זולת הרשב"א ז"ל שמביא הרב פרי מגדים בחלק מ"ז בא"ח סי' תק"י סק"ג שכתב דאפשר דהרשב"א חולק ע"ז וסובר פסולת מאוכל ביד לאלתר אין חיוב חטאת בשבת יע"ש:
אלא דיש מקום להקל בנ"ד כי כיון דבלא"ה אינו דבר מאוס ואיסור ויכול היה לשתות ע"י הדחק א"כ אין זה נקרא בורר פיסולת מתוך אוכל וכמ"ש בשבת פרק שמונה שרצים דק"ט ע"א אמר זעירי נוטל אדם יין צלול ומים צלולים לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש אלמא כיון דמששתו הכי לאו מידי קעביד ופירש הסמ"ג ז"ל במלאכת הדש וז"ל ואינו חושש פי' ואינו חושש משום בורר אפילו שיש בהם קסמין או קשין יכול לסנן במשמרת ואין זה בורר הואיל ויכולין בלא"ה לשתות וכן פי' בעה"ת יע"ש וגם מרן בב"י בסס"י שי"ט עמ"ש הרא"ש בתשו' דמים שיש בהם תולעים וכו' כתב וז"ל ונ"ל דלא אצטריך חרא"ש לה"ט אלא בתולעים דלא הווה משתתה כלל בלא אינהו משום דאיכא למיחש שמא יבלע אחד מהם ואסור אבל אם קשין וקסמין דבלא סנון נמי היה משתתה ע"י הדחק בלאו ה"ט נמי שרי דלאו היינו בורר וכן כתב הרב הלבוש ז"ל שם בסי' שי"ט וז"ל יין שהוא צלול ומים שהם צלולים יכול לסננן במשמרת בשבת אפילו יש בהם קסמין או קשין אין זה בורר הואיל ויכולים לשתותם בלא"ה שאין זה כבורר משום מלאכה כדבר שרוצה לתקן אותו לאכילה או לשתיה ע"י ברירה זו וכאן אין בו תיקון לשתות דבלא"ה יכולין לשתותו יע"ש וכ"כ הרב טל אורות ז"ל במלאכת זורר ובורה דל"א ע"ג שאחר שהביא דברי הרבנים הנ"ל כתב וז"ל שמעינן מכל זה דלא שייך משום בורר אלא בדבר שאי אפשר לשתות או לאכול בשום אופן אם לא ע"י ברירה אבל אם בלא"ה אפשר לשתותן אפילו ע"י הדחק בעוד שהקשין בתוך המים יכול לסננן אפי' במשמרת ומכ"ש דמותר להוציא קשין וקסמין בידו מתוך היין והמים הואיל ובלא"ה אפשר לשתות היין והמים בעוד שהקשין והקסמין בתוכן כיון דמשתתה בהכי נמצא דלא מידי קעביד ואין לחוש משום בורר כלל והביא עוד ראיה ממ"ש במרדכי ובהגהות שם בשבת פרק כלל גדול שאותם תורתאס של תפוחים מותר להחליקן ואין כאן משום ממחק משום דנאכלין כמות שהן בלא חלוקה עכ"ל הרי דהתיר להחליק ביד הואיל דנאכל בלא"ה יע"ש:
ונראה לומר דל"מ אם זה אדם אינו איסטניס כי בלא"ה אין דעתו להקפיד כ"כ במאכלו אם יהיה בו איזה קש דק או קיסם או עפרורית דק או עלה קטנה ודק דודאי יכול לאוכלו מיקרי ולא הוי בורר פיסולת מתוך אוכל אלא אפילו אם יהיה אסטניס דמקפיד עליו ולגבי דידיה הוי זה פסולת מותר וכבר ראיתי להרב פרי מגדים בחלק מ"ז שם בא"ח סימן שי"ט סק"מ שכתב וז"ל ומשמע למי שהוא איסטניס וא"א למשתי הכי היכא שיש בו קסמים וכדומה אף דרובא לא קפדי כלל לא אמרינן בטלה דעתו ולדידיה אסור דהוי בורר וכו' וצ"ע הרי דהרב ז"ל הצ"ע אי מיקרי לגבי דידיה פיסולת וחייב או"ל לעד"ן דבכה"ג כנ"ד בדבר דק מאד אפילו איסטניס לא קפיד כ"כ קפידה גמורה כי מיקרי יכול לאוכלו ע"י הדחק:
ועוד נראה להתיר מטעם אחר שהרי כתב הט"ז ז"ל בא"ח סימן תק"ו סוף סק"ג שכתב וז"ל וא"כ כשנופלים זבובים לתוך הכוס בשבת אסור להסיר הזבובים לחוד משם להראב"ד דהו"ל כבורר אלא צריך שיקח מן המשתה ג"כ עמהם וזהו דעת המחמירים שזכר רמ"א ס"ב יע"ש וא"כ כאן נמי בנ"ד שזה כשעלה בידו זה עפרורית קטן הוא ע"י המשקה שנדבק באצבעו ואגב נדבק נמי זה העפרורית קטן הו"ל שלקח מן המשקה עמו ואה"נ דלכתחי' אין לקחתו ע"י האצבע בלתי לקיחת מן המשקה אבל עכ"פ עתה שהעלה ע"י המשקה באצבע נראה דמותר גמור ופטור מכלום.
ועוד נ"ל דהרי קי"ל דכל מלאכות שבת בעינן מתכוון וקי"ל דבר שאינו מתכוין מותר וכמו שמתבאר מדברי הרמב"ם בפ"א מהלכות שבת ה"ה וה"ו ומשם ה"ה ז"ל יע"ש וכאן זה שהכניס אצבעו במשקה ולא נתכוון לקחתו כי אם לדחותו לצד שולי הכוס אלא שבלא מתכוין אגב המשקה נדבק הפיסולת גם כן בידו נראה דבכה"ג מותר: ועוד נראה להתיר שהרי בעדיפא מינה מצינו להר' מוהר"י אבועאלפיי' זל בתשו' שהובא במוהרי"טץ סימן ר"ג דמתיר בהדייא להסיר הצירעא מן כוס של יין בשבת וליכא משום בורר פיסולת מתוך אוכל כיון שהוא בשעת האכילה ממש מותר יע"ש וכ"כ שם דף קט"ן וז"ל הכלל העולה דפיסולת מן אוכל בשעת אכילה ממש מותר להשליך תולעת תפוח או חבוש ולאוכלו שאינו נקרא בורר מי שעומד ואוכל ומעכבו הפיסולת מלאוכלו יע"ש והגם שהרב מוהריט"ץ זל חלק עליו בזה וכן הרב יד אהרן ז"ל בא"ח סימן ש"ט בהגב"י וסיים וחלילה להקל בענייני חיובי סקילה וכו' ע"ש הרי מצינו להרב ברכ"י שם אות ה' דתריץ יתיב ליישב דברי הרב מוהר"י אבועאלפייא ז"ל כמ"ש הפוס' דבורר פיסול מתוך אוכל דחייב ה"ד סמוך לסעודה לאלתר חייב כדברי ר"ח ושאר פוסקים אך בשעת אכיל' ממש מותר שאינו נקרא בורר למי שעומד ואוכל ומעכבו הפיסול מלאכול דאין שום דרך ברירה בכך אלא דסיים דגם ס' זו של מוהר"י הנז' אינה מחוורת דסתמות הפוסקים משמע אפילו בשעת האכילה וכו' ע"ש. ולעד"ן לומר דיש בענין בירור פסולת מתוך אוכל ב' אופנים אחד הוא כי הגם כי הוא בעת האוכל ולאלתר עכ"פ בעוד המאכל עם הפסולת פונה בתחי' לברור הפסולת כדי שיהיה נקי האוכל לגמרי ואז אוכל בלתי שום בירור בתוך האכילה וזה ודאי הוא הנקרא בורר ואסור. ברם כשיתרמי פיסולת שיש באוכל או במשקה ומשום איסור בורר בשבת אינו מסירו בתחילה כ"א אוכל כסדר וכדרכו ובבואו לידו האוכל שהפיסולת בו לוקחו ומשליכו אה"נ דמותר גמור ואין זה בורר כלל וכן נ"ל לומר כי בשבת כשמשליכים לתוך המאכל לימוניס ונאראנג'אס להשליך המים החימוצים לתוך המאכל ואגב הם משליכים הגרעינים נר' דאין לברור אותם ולהוציאם קודם האכילה שזהו ברירה גמורה וכ"כ כשחותכין הבשר ויש עצמות אין להוציא העצמות ולהניח הבשר אלא יחתכו הבשר מעל העצם ויניח העצמות שם וכן תרנגולת שחותכים אותה להוציא הבשר מן העצמות וכן דגים שיש בהם שדרה וכן העצמות הנקראי' איספיגה אין לברר ולהוציאן ולהניח הבשר לבד דזה הוי בורר פיסולת מתוך אוכל וכן ראיתי להרב מאמר מרדכי זל שם בא"ח סימן שי"ט סק"ז שכתב וז"ל מכאן נרא' ברור דמה שנוהגים בסעודות גדולות וכיוצא לקרוע הדג מגבו ולהסיר השדרה שבאמצע דיש ליזהר בשבת מלעשות כן דהו"ל בורר פיסולת מתוך אוכל דחייב אפילו לאלתר אלא יניח השדרה שם ולא ישליכנה לחוץ וכן יזהר כל אדם שלא להשליך עצמות הבשר לחוץ אלא בדרך אכילה דהיינו עצם שים עליו קצת בשר יאחוז בו לאכול ממני ולהשליכו אח"כ מידו ואותו שאין עליו בשר אל יגע בו אלא יאכל הבשר והעצמות ישארו בקערה ואח"כ ישליכם אם ירצה וכו' יע"ש והיינו משום דכ"ז הוא שמכוין לברור הוא דאסור לא כן כשהוא באוכל ממש דאם מסיר הפסולת אין זה בורר ואולם לפי מ"ש הרב טל אורות שם דל"ב בשם הערוך ע' דש והפוסקים דבדבר שמחובר האוכל עם הפיסולת לא שייך ברירה א"כ גם אם יברר השדרה מהדג ליכא משום בורר וכ"כ הרב שם חדש ז"ל בעמוד הזמני' סימן ק"ב דנ"ד ע"ד והשיב ע"ד הרב מוהריט"ץ כמו שיע"ש:
ועוד נראה להתיר כמ"ש מהריט"ץ ז"ל דלפי טעמו דבדבר לח לא שייך ברירה והגם שגם בזה לא פלט לן מידי מחלוקת וכמו שפקפק שם הי"א והרב מאמר מרדכי ז"ל מ"מ הרי מצינו להרב א"ר ז"ל שהביא דברי מהריט"ץ ז"ל ונראה שמסכים לדבריו והכי נהוג וכמ"ש הרב ברכ"י וכן הסכים הרב טל אורות שם דל"ב ע"ב ד"ה המורם מכל האמור שאם נמצא זבוב או יתוש וכיוצא על הכוס של יין בשבת דמותר להסיר אותם בידו ואין כאן משום בורר פסולת מתוך אוכל. ונמצא ארבע טעמים הטעם הראשון דאין ברירה בלח כדברי מהריט"ץ והטעם השני דכל שהוא בשעת אכילה ממש כגון כוס של יין שהוא בשעת שתיה ממש אין דרך ברירה בכך כמ"ש הרב מהרי"א ז"ל. והטעם הג' מ"ש הרב מהר"י חאג'יז ז"ל בס' עץ החיים בפי' המשנה במלאכת הבורר דכל דבר שהוא צף ע"פ המים או היין אין כאן ברירה כלל דהא ברור ועומד הוא והטעם הד' מ"ש הרב ט"ז דכשמסיר היתושים וכיוצא בו מתוך היין שצריך שיקח עמהם מן היין דככה"ג לא חשיב בורר כיון שהסיר מן הפסולת מן האוכל בבת אחת ולפי מש"ל דיש מגדולי הפוסקים ז"ל דס"ל דגם לברור הפסולת מתוך האוכל מותר כשהוא רוצה לאכול לאלתר א"כ נמצא דאיכא פלוגתא בדבר דיש מתירים לגמרי ראוי לסמוך על הטעמים הללו כאמור יע"ש הרי לך בהדייא דכגון נ"ד הוא היקר גמור וליכא שום פקפוק בזה כלל. ומ"ש דיש פוסקים דס"ל דגם בפסולת מתוך האוכל כשהוא לאלתר שרי כ"כ ג"כ רבינו ישעיה הראשון ז"ל בס' המכריע סי' כ"ג דמסיק דגם בפסולת מתיך אוכל. ביד לאלתר שרי וכתב דהכי ס"ל לרבינו יוסף בר מאיר ורבו והביא דבריו הרב ברכ"י שם בקונ' אחרון ע"ש וסיים וכתב וז"ל ודעת רבינו אשר מלוניל להתיר לאלתר בקנון ותמחוי ודעת הרב ההשלמה ז"ל דבקנון ותמחוי לאלתר לא שרי אלא באוכל מתיך פסולת יע"ש וע"ע שם שהביא מ"ש הלק"ט ח"ב סי' רנ"ה שנסתפק על המים שיש בהם קש או שום דבר שצף על פני המים אם מותר לנפח לו ולסלקו לצד אחד כדי שישתה בשבת או"ל והשיב דזורה ובורר ומרקד שלשתם שם אחד הוא ואם יש חשש ברירה אסור ג"כ לזרות ודבר שמותר לברר מותר נמי לזרות וע"ז כתב הרב ז"ל ולפי למי מה שפירש בעץ החיים דמותר לברור היתוש שנפל בתוך כוס של יין מאחר שהוא דבר. שצף ע"ג היין או המים שכבר ברור ועומד הוא הה"נ לענין זורה שאם מנפח בו מותר דהא שלשתם שם אחד הם ומה שיש בזה יש בזה לכן נראה דהה"נ לשאר הטעמים שכתבנו כיון דליכא משום בורר ליכא נמי משום זורה וכמדובר יע"ש וכ"כ הרבן יד אהרן ז"ל בא"ח סי' שי"ט יע"ש]:
אלא דיש לעמוד בזה דכפי מ"ש מור"ם ז"ל בד"מ סס"י שי"ט בשם מהרי"ל ז"ל שהביא משם א"ז דהזורק רוק ברוח בשבת והרוח מפזר הרוק חייב משום זורה יע"ש וכן פסק מור"ם בהגה ועיין להרוקח ז"ל סי' רס"ז הרי דאיכא איסור משום זורה כשזורק הרוק ברוח לא דיש לעמוד בזה דמה מלאכה שייך בזורק הרוק שבפיו לרוח וכבר הרב מוהריק"ש זל בהגהותיו בס' עיך לחם כתב ע"ד מור"ם בהגהה וז"ל לא ראינו שחשש לזה כיון שאין מתכוין לכך כ"ש דאין דרך זריקה בכך יע"ש וכן הסכים הרב מוהר"א אזולאי ז"ל בהגהותיו כ"י כמ"ש הרב ברכ"י שם ע"ש וגם הרז"ה ז ז"ל בס' המאור פ"ג דפסחים ס"ל דזורה לרוח לא הוי אב מלאכה ועיין מ"ש הרב ערוך השלחן ז"ל בסי' שי"ט ותמ"ד ותמ"ו. ומ"מ הגם כי בענין רוק שיוצא מפיו כיון דבלא"ה לא כיון לשום מלאכה כלל יש מקום להקל וכדברי הרבנים הנ"ל מיהו לענין לזרוק בפיו משקה או אוכל וכדומה ברוח פיו כיון דהוי מתעסק לכוין מלאכתו להוציא את הפסולת ולזרוק גם את המשקה עמו יש ליזהר דהוי מעין מלאכת זורה בבורר. גם יש ליזהר אותם שיש להם יתושים בתוך משקה של יין או שאר משקין וכדי שיעלו היתושין למעלה משליכים עליו עוד משקה כדי שימלא הצלוחית על שוליה ויצופו היתושים שיעלו למעלה נר' דזה אסור בשבת והוא מ"ש בשבת פרק תולין דק"ם ע"א על מתני דתנן אין שורין את הכרשינים ולא צפין חותם וכו שפירש"י ז"ל וזל שמציף עליהם מים בכלי לברור פסולתם וכן פירש הטור בסי' זה ורע"ם ז"ל והות בירוש' שם בשבת פ' הנז' דאין שורין משום בורר וכו' יע"ש ועמ"ש הרב טל אורות דל"ב ע"ד ע"ש ועיין מ"ש הרב פרי מגדים. וכ"כ אם יש איזה פסולת או יתושים בכלי אחד עם אוכל או משקה לא ישפוך מכלי אל כלי האוכל או המשקה כדי שישאר הפסולת הנשאר בשולי הכלי אלא א"כ ישאיר המשקה עם הפסולת מקצת כמ"ש בפ' תולין דקל"ט ופסקוהו הפוסקים הרי"ף והרא"ש ז"ל שם והטור א"ח סי' שי"ט וכ"פ הרא"ם זל בס' יראים בעמוד הזמנים סי' ק"ב יע"ש:
עוד נשאלתי על מי שהניח פרי אחד ע"ג גרעינין בתוך הכלי ונדבקו בפרי מאותם הגרעינין שהיו בתוך הכלי וכשנטל הפרי בידו ראה דבוקים מן הגרעינים מה עשה דחק הגרעינים בשולי הכלי שיפרידו מעל הפרי אם יש איסור. הנה כבר נתבאר מחלוקת הראשונים דבמברר פיסולת מן האוכל אפילו כדי לאכול מיד לדעת הרמב"ם ודעימיה אסור ובמזיד חייב כרת שהוא אב מלאכה ובשוגג חייב חטאת ולדעת רבי ישעיא הראשון ורבינו יוסף בר מאיר ורבו הרב בעל ההשלמה ורבינו אשר מלוניל והרשב"א והרב מוהר"י אבועלפייא ז"ל נראה דמתירים כשהוא לאכול מיד וכמש"ל ובודאי דכדאים הם הרבנים הללו שלא להורות חייוב עונש אם עבר אלא דלכתחי' צריך להזהר ולאסור כס' הרמב"ם ודעימיה שהם מחמירים וכמש"ל:
אלא דנר' דבענין זה שנטל הפרי בידו ודחה הגרעינים לתוך הכלי הו"ל בורר אוכל מתיך פיסולת שהפרי הוא שלקח בידו והגרעינים הניחם בשולי הכלי ודחאם ובכה"ג דהוי בורר אוכל מתוך פיסולת גם הרמב"ם ודעימיה מודו דאם בירר ביד בדי לאכול לאלתר מותר וכמ"ש מרן בש"ע ז"ל רס'י שי"ט והוא ברור: