לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן ט
נדרשתי לאשר שלחוני מאת אנשי המעלה. מיראי ה' ולחושבי שמו מעיר הגדולה המה הגבורים. מלכים ושרים. אנשים חכמים ונבונים הפחות והסגנים. הגבירים החכמים הרמים. שרי צבאות ישראל הפרתמים. הבאים על החתום כל בי עשרה. באגרת שלוחה לי לשמי כיאודה ועוד לקרא. שואלים ודורשים את דבר המשפט לזכות את הרבים. והמה. היו מעשרה שליטים אשר היו בעיר המלוכה:
פארים יע"א מאירים ככוכבים. ה' צבאות יגן עליהם.
וינטלם וינשאם.
ברוב הונים ' ותפארת בנים. כיר"א. ושולי'ם הלכו על אשר יצאו מקרוב כת חדשה להיותם מפקפקים.. ולשנות סדרי בראשית מנהגים ישרים ומנהג ותיקים. ואחסו'ר דרי פיוטים ותהלות. הנהוגות לאומרם בסדר התפילות.וקו'ל המוסיף מחדש להביא בית ה' מנגנים. ובשבתות וי"ט מנגנים שאינם מהוגנים לנגן על ידי שאינם מבני בריתינו. אשר לא ראו אבותינו כי דבר זה לשנות מנהגם להוסיף ולגרוע רע ומר בעיניהם. דאיכא זלזול לקדושים אשר בארץ המה האדירים כי חיים הם. מנייהו מלכי ושינוי דעת קדושים. מאבותינו ורבותינו הקדמונים ז"ל וגם ישישים. ואדרבא חיובא רמיא לכל איש ישראל למגדול ועד קטן להיות אוחזים מעשה אבות. ולא לשנות מנהגים מימות עולם מזה שנים רבות. ואנשים הלה שלמים. את האורים ואת התומים הפצירו בי בקול תחינה. בענ'י הכתב במכתב אלו לאמר למהר שלח חש קל מהרה תשובה שלימה ממין הטענה. כי חוששים הם אולי פן ואל יפרצו פרץ על פני פרץ בדברי חכמים ראשונים ואת אחרונים לפרו"ץ להם גדר לשנות מנהגים מינים ממינים שונים זאת היתה להם לבא אלי בתחינה ובקשה. אם לפי הדין מצינן לעכב שלא לעשות חדשה. כדרך בל הארץ. וינהגו וילכו כדרכם מימות עולם ואין פרץ. או דילמא מצו לחדש וגורעין. ומוסיפין ברצוין חכמים לפום דינא חדשים לבקרים מה שלא היה לעולמים. זהו תורף דבריהם. ה' עליהם יחיו בטוב יבלו ימיהם כיר"א: תשובה מחיים למה זה לכם לבא אלי מארץ מרחקים. הא למגמר הא לאגמורי הלכה ואין מורי ן באתרא דאיכא רבנים מובהקים ומה זו סמיכה חיים לדרוש מאתי אני את דכא במקום גדולים רבנן תקיפי ראשי לפי כך היא דרכה ולהם יאותה להיות שואלים ודורשים נגד אורן של חכמים מרבה ישיבה למקומותם בארצותם והם יפתחו להם שערי תשובה. ומה להם כשאול חיים שאלה זו תמהתי. לחוות דעי ואומר במקומי שביתתי. כי עת לחשות שלא להשיב כי בלא"ה איני מופנה מכמה סיבות תחילה וראש עול הציבור וטירדות מרובות. וגם היות טרוד בהדפסת שני ספרים שו"ת חיים ושלום וס' דרושים ראה חיים דבעו הערכה והעמדה. ונוסף גם הוא שו"ת מד פינות אתו כחדא. ולאיש אסר לה לו יפה שתיקה ומצוה בקרובים. רבני מתא דייני צרפת שלמים וכן רבים. ועל כל אלין דהוו עלה בדעתי שלא להשיב דבר ומרחוק לדעה. ועל דבני העיר אשר בכל גבולם כולם קדושים מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה. אמנם לא יכלתי להתאפק כי אי אפשר לומר ונקה אי משום כבוד ה' וקדושתו. וגם משים כבוד האנשים האלה עדה קדושה במנין עפרה לדבר דבר בעיט"ו. כי באו לי במכתב בתחינה ובקשה להורות להם את הדרך ילכו בה חקים ומשפטים. כי כן נאה עניות'א וגדולה תשו' מעשרה שליטים ותני תפילתי לך ה' עת רצון שלא אכשל בדבר הלכה כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה משפטים ישרים. ותורות. ולכל אשר נפנה נשכיל לכל הדיברות ולכל האמירות. וזה החלי בעזר משדי לאוקומי גירסא סיעתא דשמיא. מעתה ועד עולם לעלם ולעלמי עלמיא כיר"א:
ואען ואומר כדי להשיב על השאלה הזאת צריכים אנחנו לחקור שלשה חקירות חקירה א' בסדר תפילות אם יכולים לשנות במנהגם שהיו נוהגים הצבור לאמרם אם יכולים ציבור להוסיף דבר בסדר הנהגת התפילה ולגרוע איזה פיוט וכדומה בלתי שים דבר המכריחם לפום דינא. חקירה ב' אם יכולים צבור להוסיף דבר בסדר הנהגת התפילה להביא מנגנים לנגן בתוך התפלה הנקרא אורג'נוס דבר שלא נהגו. חקירה ג' אם בשבת מותר להביא מנגנים גוים לבה"כ לנגן האורגנו'ס אם יש משום איסור חילול שבת באמירה לגוי וכדומה:
והנה לחקירה הראשונה אם יש מקום לבטל ממנהגם ממה שהיו נוהגים לומר איזה פיוטים שלא לאומרם טרם כל אביע אומר לשנות הידוע לכל יודעי דת ודין האמור בש"ס בבלי ובירוש' ובמדרז"ל וכל הפוסקים ראשונים וגם אחרונים מרגלא בפומייהו דכולהו רבנן מנהג מבטל הלכה וכמה דיות נשתפכו בפוסקים אי מנהג מבטל הלכה הוא דוקא באיסורין דרבנן או אפילו במנהג שהוא איסור מן התורה וזו הלכה העלו רוב הפוסקים כי דוקא באיסורים דרבנן הוא דנאמר דבר זה דמנהג מבטל הלכה אבל לא באיסור תורה כאשר האריך הרפ"ח ז"ל בא"ח סי' תצ"ו במנהגי איסור ושאר רבני אחרוני' הלא המה בספרתם וגם אנכי הצעיר כבר עמדתי בזה בספרי סמיכה לחיים חא"ח סי' א' ד"ט ע"א ובחיו"ד סי' ג' וסי' ד' וסי' ה' ובסה"ק חקקי לב ח"א חא"ח סי' ה' וסי' ו' ובחיו"ד סי' ל"ג וסי' ט"ל וסי' מ' וסי' מ"ג יעש"ב וברוחב בס"ד והרי גם במנהג שהוקבע בעיר מקדם קדמתה שהיה בו חשש איסור כמה כרכורים ופקפוקים יש בפוסקים ז"ל דס"ל דגדול כח המנהג לבטל ההלכה ולעבור על האיסור כדי לקיים המנהג שהוקבע מקדם ושלא לבטלו כאשר בא בדבריהם דרבנן בכתבם ובלשונם הלא בספרתם כידוע ומפורסם לכל וא"כ כ"ש וק"ו ובן בנו של ק"ו שלא לבטל מנהג כשר וישר לפום דינא ומורגל בתפילת כל פה שלא לבטלו יכול על מגן והיכן מצאנו ידינו ורגלינו בבה"מ לקום כבתחי' ולבא ולבטל מנהגים ישרים ותורות אמת שנהגו הציבור דהשתא ומה במנהג שהוא דבר איסור לא ניתן לנו רשות לבטלו כי גדול כח המנהג מחמת שכבר הנהיגו דמבטל ההלכה וא"כ מי הוא זה ואיזהו אשר יש כח בידו לבטל בפרהסייא מנהג כשר וישר ומיוסד מרבותינו הקדמונים דבר אשר לא ישוער ולא יסופר ולא ימצא שום משען ומשענה בשום ספר והוא דבר פשוט שלא היה צריך הכתוב לאומרו אמנם להפצרה האנשים הלה שלמים כלבבי עשרה אשר בקשו ממני לחוות דעי בזה ולכתוב פסק דין בראיות מרובות על כן אמרתי לעשות רצונם כי ידעתי כונתם רצויה. לש"ש כי חוששים דנפיק מניה חורבה לפקפק בדברי. רז"ל ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש גם אנכי לא אחשוך מלהגיד דעתי כפי מה שיורוני מן השמים ואם באתי להביא כאן כל האמור בענין תורת המנהגות ממה שנמצא כתוב בתנ"ך ובתלמוד ובמדרז"ל ובפוסקים ראשונים ואת אחרונים שלא לשנות שום מנהג כל אחד ואחד ממנהג אבותיו כאשר בראשונה לא יכילון מגילות כי רבו מהרבה ואין להם מספר מאין ספורות ומודע לבינה זו בלבד אביא קצת ראיות שלא לשנות ממנהג בענין סדר תפילה מ"ש בש"ס ובפוסקים משפטים ישרים ותורות:
הנה אמרו בירושלמי אמ"ר יסא אעפ"י ששלחו לכם סדר תפילות אל תשנו ממנהג אבותיכם יע"ש והביאו הרב מג"א בא"ח רס"י חיי"ם וגם הרב"ח שם הרבה להשיב ע"ד ריב"ה ז"ל במה שנראה דעתו לבטל מנהג שנהגו לו' קרוב"ץ מטעם איסור שיבא לידי שיחה בטלה ודברי הבאי וכתב וז"ל דמי יבא אחריה לבטל מה שתיקן ויסד לכל ישראל ונהגו אחריו ושוב הליץ בעד ריב"ה וכתב לבסוף וז"ל אבל חלילה לנו לשמוע ולקבל דברי רבינו בזה ואחד היה בזמנו שהתחיל לבטל מלומר הקרוב"ץ בקהלו ולא הוציא שנתו וכו' יע"ש וכ"כ הרב שיירי כנה"ג שם הגב"י אות ב' יע"ש ועמ"ש הרב שער אפרים סי' י"ג ע"ד הרב"ח יע"ש והנה מבואר מדברי הרב"ח דאפי' במקום שריב"ה ז"ל עמד לבטל לומר נוסח הקרוב"ץ מטעם סיבה שיבואו להפסיק בשיחה בטילה ודברי הבאי ועכ"ז ראה מ"ש בביטול מנהגם כי יש סכנה בדבר כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו במשנה דבר מענייני תפלות בלתי שום סיבה והכרח המכריחו לבטל אותו מנהג לפי הדין. כי בודאי דאין לבטל וכ"כ בסה"ח סי' ש"ב וז"ל לא תשיג גבול רעך אשר גבלו הראשונים שנהגו ותיקנו הניגונים שלא יאמר ניגון של תורה לנביאים וכתובים ושל נביאים לתורה ולכתובים ושל כתובים לתורה ולנביאים אלא כל ניגון כמו שהוא מתוקן שהכל הלכה למשה מסיני שנא' משה ידבר והאלהים יעננו בקול יע"ש ומהריק"ו שורש ט' העמיק הרחיב וכתב וז"ל לעד"ן שאפי' היה אותו כהן חכם כשמעון בן עזאי וחבריו מ"מ הפריז על מידתו ובכילא רבה כייל דאין לנו לשנות המנהגות שנהגו אבותינו הקדמונים חסידים ואנשי מעשה ועל כיוצא בזה אמרו חכמים ז"ל הנח להם אם אינם נביאים בני נביאים הם וכו' ובכלל דבריו הביא ראיה עמ"ש בפ' בתרא דתענית דכ"ח ע"ב רב איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלל בר"ח סבר לאפסיקינהו שמעינהו מדלגי ואזלי אמר. ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם דקא בעי מעיקרא לאפסוקינהו ש"מ דבאתרא דרב לא היו רגילים לקרותו אפי' בדילוג אלא פשיטא דלא סל"ה ואפי"ה כיון דחזא דמנהג אבותיהם בידם לא רצה למחות בידם אע"ג דפשיטא דהיו מברכים עליו לפי מנהגינו שאנו מברכין על הלל דר"ח כדברי ר"ת ושאר הגאונים ולפי דעתו של רב היה באותו מנהג משום שאינה צריכה ואמרינן בפ"ק דברכות דף טו"ב דעובר משום לא תשא מ"מ סמך על מנהג אבותיהם ולא רצה לבטלם אע"ג דפשיטא דרב גדול בדורו הוה והיה קרי בכהני כדמסיק במגילה ופשיטא שהיה בידו למחות שלא יקראו הלל כאשר היתה דעתו נוטה אפי"ה לא רצה לשנות מנהג אבותיהם ק"ו בן בנו של ק"ו שאין בדור הזה שיוכל לשנות מנהג המקומות הנוהג עפ"י הקדמונים דפשיטא שהיו בני תורה וקבעו מנהגם עפ"י התורה והמצות וכו' יע"ש ומה שכתב מהריק"ו דאין כח ביד גדול הדור לשנות מנהג שהוא ש"ס ערוך ביבמות דק"ב ומנחות דל"ב שאמרו שם אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל יע"ש וכן ראיתי למוהריק"ו גופיה שורש נ"ד שהכריח דאין לחלק בין מנהג למנהג ובכל מנהג אין כח אפי' ביד אליהו לבטלו כמו שיע"ש וכ"כ הרב משא מלך דנ"ו ע"ד ודנ"ט ע"ב שאחר שהביא דברי מוהריק"ו הביא שכ"כ מוהרשד"ם חיו"ד סי' קצ"ג יע"ש וכ"כ הרדב"ז ח"ג סי' תקל"ב:
יע"ש:
והרי כתב הרמב"ם בה ממרים פ"א ה"ב וז"ל הרי אומר ע"פ התורה אשר יורוך אלו התקנות והגזירות והמנהגות שיורו מהם לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם וכו' יע"ש ובפ"ב ה"ב כתב וז"ל ב"ד שגזרו גזירה או תיקנו תקנות והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל ועמד אחריהם ב"ד אחר וביקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה תקנה ואותה גזירה ואותו מנהג אינו יכול לבטל עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין היה גדול בחכמה ולא במנין במנין אבל לא בחכמה אינו יכול לבטל דבריו ואפילו ביטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולים לבטל עד שיהיו גדולים מהם עכ"ל וכ"כ הרב החינוך בס' שופטים סי' תצ"ה וכ"כ בס' הזכרונות זכרון א' והרב ת"ה סי' רפ"א ומז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל חח"מ. ח"ב סימן מ"ט יע"ש וכ"כ הרב מים רבים חא"ח סי' ד' ד"ג ע"ד רז"ל וכן פסקו כל הפוסקים דאין בדור הזה מי שיוכל לשנות שים מנהג הנהיג עפ"י הקודמים יע"ש וכ"כ הרב תומת ישרים סי' קפ"ט דצ"ח ע"ב דאין לבטל אפי' בר"מ שום מנהג ותקנה וצווח ככרוכייא על החכמים המורים להפך יע"ש וכ"כ מהרימ"ט ח"ב חח"מ סימן טו"ב ועיין מ"ש בעניותי בסה"ק חקקי לב ח"ב חח"מ סימן א' ד"ב ע"א וד"ג ע"כ ובסה"ק חיים ושלום סימן ל"ד דפ"ד ע"א בס"ד והגם שכתב הרמב"ם דב"ד גדול מהם בחכמה ובמנין יכול לבטל זהו לא ימצא עכשיו בזמנינו זה וכמ"ש הרא"ם ח"א סי' ט"ו יע"ש וא"כ אם רבותינו הקדושים הקדמונים יסדו ותיקנו לנו סדר התפילות והנהיגו אחריהם דור אחר דור בכל תפוצות ישראל ולא יש רק שינוי בסדרי נוסח התפלות כ"א בין האשכנזים והספרדים ועכ"ז העידו על רבינו האר"י ז"ל אם שהיה מן האשכנזים בחר לו להתפלל בנוסח תפילות הספרדים וכמעט מלבד מהאשכנזים שיש שינוי שאר כל העולם כולו קיימו וקבלו עליהם בנוסח התפילות להתפלל כהספרדים וכ"כ הרב משא מלך ח"ה בדיני המנהגות חקירה ט"ו דמנהג הספרדים בסידור התפילות הוא הנכון וההגון יע"ש בשמו הרב כנה"ג ביו"ד סימן רי"ד הגה"ט אות ל"ב יע"ש וכ"כ הרב פחד יצחק דקל"ח ע"א וז"ל השני הוא המנהג בסדר התפילות שיש מחזור מיוחד בלשון עמו פיוטים מחולקים בסדריהם לכאורה נראה דחייב האדם ללכת אחר מנהג אבותיהם אבל מורי ז"ל כתב דהמנהג הספרדים הוא יותר צח וברור שבכולם ולפי הנראה שכל הלשונות תפסו מנהג הספרדים זולת האשכנזים ואמרינן בזה הנח להם לישראל עכ"ל:
וצא ולמד ממ"ש בתשו' בשמים ראש סימן י"ט שבעיר אחד נהגו מזמן רב שלא לו' ברכות השחד ורצה השואל לו' שחייבים נידוי על אשר לא נהגו כמנהג רוב ישראל והרא"ש צידד לבקש להם זכות כי סמכו על סברת הראב"ד וכו' כמו שיע"ש הרי מבואר מדברי הרא"ש כי דוקא כי בשכבר נהגו מזמן רב ויש להם על מה שיסמוכו הוא שפטרם הרא"ש מלנדותם הלא"ה אם יהיה כנ"ד שבאים לבטל מנהג הותיקים מכמה דורות כי בודאי דגם הרא"ש יודה שחייבים נידוי ואצ"ל לס' הרב הגדול חיד"א ז"ל בס' טוב עין סי' ח"י דט"ל ע"א אות כ"ח שהביא תשו' בשמים ראש הלזו וכתב וז"ל ובתשו' בשמים ראש לא חתים שמיה דמאריה עליו ואין לסמוך עליה ומ"ג כי נשמע שערערו שהמעתיק תשו' אלה בתוגרמה הוסיף איזה דברי' כמ"ש בקונ' ועד לחכמים ונראה ברור בתשו' הנז' שלא נודע אם הם סמכו על הראב"ד ולא היה עירו של הראב"ד שהיה רבם כדי שנאמר במ"ש בש"ס במקומו של ר"א כורתין עצים וכו' במקומו של ריה"ג וכו' דשם רבם ובחייו נהגו כרבם אבל כאן שלא היה רבן ולא נהגו כן בחיו רק שאחרי כן בחרו להם סברא זו נגד כל הפוסקים לא מן השם הוא זה ובודאי דהראב"ד עצמו יודה בנדון זה דמי שמקל עפ"י סברא יחידאה נגד כל הפוסקים מעצמו יש לנדותו ולהחרימו שלא יפרשו מכל ישראל שכל אחד יבקש בקולות אחרות פוסק שלא היה רבו ולא בן עירו ויבא להקל נגד כל ישראל וכו' יע"ש והרי אם שהיה להם מנהג עירם ומזמן רב וכסברת הראב"ד שהיה להם על מה שיסמוכו עכ"ז יש לנדותם שלא יפרשו מכל ישראל ושהראב"ד עצמו יודה בזה שחייבים נידוי והאמת איתו דכיון שהוא סברת יחיד נגד רבים וקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים א"כ אפי' החכם בעל סברת היחיד אם רואה באחרים שנוהגים כסברתו נגד הרבים הוא מנדה אותו וכמו שמצינו בירוש' פ"ק דברכות ד"ט והביאו התוספות בפסחים דנ"א ע"ב ד"ה אני ראיתי וזל תימא לר"י דאמרינן בירו' ר"ש חזא לההוא גברא מלקט ספיחי כרוב בשביעית אמ"ל מאי האי אמ"ל ולאו את הוא דשרית אמ"ל ולא חברי פליגי עלי קרי עליה פורץ גדר ינשכנו נחש וכן הות ליה והשתא כיון שהוא בעצמו היה אוכל למה היה כועס על אחרים שהיו אוכלים וסומכים על הוראתו ויש לו' דמ"מ לא היה רוצה שע"ה יסמכו עליו כל זמן שלא פסקו הלכה כמותו עכ"ל וכ"כ שם בפסקי התוס' יע"ש ועמ"ש מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל חיו"ד ח"א סימן פ"א דק"ך יע"ש ועמ"ש בעניותי עוד בזה בסה"ק רו"ח על יו"ד סי' של"ד ע"ד הרב טוב עין לו יעש"ב בס"ד":
נקוט מיהא כי בענין סידור נוסח התפילות אין לשנות שום דבר וכבר כתוב בס' הכונות והביא דבריו הרב מג"א ז"ל שם בא"ח רס"י ס"ח דהמנהגים שנהגו בשורשי התפילה אין לשנות ממנהג מקומו כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג לבד ממה שהוזכר בגמ' שהוא שוה לכל עכ"ל וכ"כ הרב שמש צדקה בחא"ח סי' י"א על מה ששאלו לו בצבור שמכרו בה"כ ליחיד א' והיחיד רוצה לשנות ולנהוג מנהגים אשר ישרו בעיניו והיחידים משיבים אמת הדבר כי משכנו ידינו מעצמות הבה"כ ומכרנו ומחלנו אותו ליחיד ההוא אבל לא לעבדים ולשפחות נמכרנו לו לטוש תורת אמנו ולערבב ולבלבל סדר תפליתנו שנתגדלנו עליו מנעורנו ועד עתה או כדי לשנות מנהגים הקדמונים אשר נחלו לנו זקנינו וחכמינו לזה השיב כי ידוע ומפורסם לכל יודעי דת ודין כי יש לכל מנהג מלאך ממינה וחלון ברקיע לקבל התפילות וכל המשנה ממנהג אבותיו ומסבב נחלה ממטה למטה אחר יורד מטה מטה עד שאמרו כל המשנה ידו על התחתונה ועובר על בל תיטוש כדאיתא בירוש' שלח להו ר' ייסא אעפ"י ששלחנו לכם סדר המועדות פי' התפילות אל תשנו ממנהג אבותיכם ולא בלבד בנוסח התפילות עצמן נאמר אלא בשינוי איזה מנהג שיהיה אפילו מכוער הרבה וכו' משל הקדמונים עושה חדשות בעל מלחמות ואני בעוניי נשאלתי בדיני המנהגים והשיבותי הרבה פעמים באריכות לקיימם ובפרט וכו' וכשם שהמתפרש מן הצבור ומבריחו לעזוב איזה מנהג עובר על בל תגרע כך הבא להוסיף ולחדש עובר על בל תוסיף ובגלות הקיל הזה אשר עם ה' מפוזר ומפורד בין העמים שכמעט לא נשאר לנו מידה טובה ונפסק שלשלת הקבלה מי יתן מנהיגי הדור יביאו אותנו על מצבינו ולא יוסיפו לנו עברו מכה על מפותינו להוסיף ולגרוע. לתקן ולקלקל לבנות ולהרוס ולחדש בכל יום תמיד מעשים שונים משונים ושנאים המחלקים לבנו ומטרפים דעתינו וגורמים פירוד המחשבות והלבבות והלואי ואולי שלא יגרמו פירוד האחדות האמיתי ונברחת הודינו העומד אחר כתלינו לשמוע אל הרנת ואל התפילה אשר אנחנו מתפללים באזניו וזכורני כשנשאל הגאון המפורסם מוהריר"ב ז"ל מיחיידי בה"כ אחד אשר בק"ק קאסאלי יע"א ויותר מעשרים שנה שהיו רוצים לבטל אמירות הקדמות מילי ביומא דעצרתא שנתחבטו בו גאוני עולם לפני הרב בעל שער אפרים הובא בתשו' סימן ט' ויו"ד והוכיחם על פניהם במתק לשוני הזך והטהור והזהירם שלא לשנות מנהג אבותיהם והוא בעצמו מסר לי פה אל פה שבזמן שהנהיג מוהרמ"ה ז"ל בק"ק מנטופה שתהיה עומד לראש ולקצין לומר פיוט בליל שבת לכה דודי ולא הניח בני הבה"כ שלא לאומרו ועוד היום כדומה לי שאין אומרים אותו וסיפר לי בהיותו יורד בתיבה בימים נוראים היה נזהר מאד שלא לשנות בדיבורו ובניגונו אפי' אות אחד ממה שהורגל בו ההמון אף שהיה יודע בעצמו בלגלוגו עלי אהבה ודלוגו עלי אהבה ירא וחדר מההיא דמוהר"י סג"ל ספר הנ"ל תפילות יוה"כ שהצדיק עליו את הדין שמתה בתו ביוה"כ על שאמר סליחה אחרת שלא היו נוהגים לאומרו בקהל שהתפלל בו אף שכונתו היתה לכבוד מחברת אשר מנוחת כבודו שם והוקשה עליו לשנות מנהג המקום אפילו בניגונים שאינם מורגלים ועפ"י הדברים והאמת האלה אבוא אל פרט נדון השאלה ואומר אחת משתים לא תמנע או שהגביר שבה בה"כ נתגדל על מנהג עצמן הבאים להתפלל שם או הוא מנהג אחר אם הוא נתגדל על מנהגם ורוצה עתה אחר חידוש הבנין לחדש גם המנהגים ולעזוב תורת אבותיו לא די שאין בו כח לכוף ולהכריח לאחרים לעשות ולנהוג כמנהגי המחודש אלא שגם הוא אינו רשאי בעצמו אע"ג שיכול החוטא החומס נפשו הוא ונותן תפלה באבותיו שהביאוהו לחיי עוה"ז ואולי גם באביו שבשמים כאילו אינו שועה מנחת אחרים ואת תחינתם ואם הוא ממנהג אחר ורוצה שיגררו רבים אחריו ויטושו את תורת אמם הואיל ומכרו לו זכות הבה"כ הא ודאי נמי ליתא ויפה אמר אם מכרו עצמות הבה"כ לא לעבדים ולשפחות נמכרנו לעשות עצמנו בריה חדשה וכקטן שנולד אסופים מן השוק ואינו מכיר לא אביו ולא אמו לנכרים יחשבנוהו ויתנכר אותנו לאבינו שבשמים בשינוי נוסחי התפילו' שבידינו מאבותינו וכל שאר המנהגים שנתגדלנו עליהם ממי קדם בכל מה שנמצא בספרי קדש הפוס' ז"ל ובפרט בפסק ב"י מהגאון התורני מוהר"ר חנניא קאזיז ז"ל בבחירת המנהגים לא נאמר אלא בעיר חדשה שמתאספים שם ובאים לגור שם יחידים מקהלות אחרות ומנהגים שונים לידע איזה הוא דרך ישרה שיבררו להם בקביעות המנהגים בסדר התפילות אבל כל שמתאספים בבה"כ חדש יחידים שכולם או רובם נתגדלו הם ובניהם ואבות אבותיהם על מנהג אחד בודאי הגמור שלא ישנו את תפקידם ולא לזוז ממנהגם הקדום אפי' כחוט השערה ואם לדידי קיימא מלתא הייתי מדבר על לב הגביר והוא אמירה נעימה שיחוס לנפשו ולא יכנס עצמו בסכנה גדולה לשלוח יד בסידור התפילות והפיוטים והמנהגים אלא ישאר הוא והם על עומדם ורוח המריבה והמחלוקת לא יבא ביניהם ולא לגרום פירוד באלופו של עולם ח"ו בסילוק שכינתו מעליהם ועל האדון לתווך השלום ביניהם פן יהרסו לעלות ממעל מחצבם וגסות הרוח בחרחור ריב ומדון כי כך יפה לו וכך חובתו ואוהב שלום ולרדוף שלום וכו' עכ"ל ואחד חכם ואחד תם יראה שדברי הרב שמש צדקה אלו כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת בכמה טעמים נכונים שאין לנו לשנות שום מנהג בסידור התפלה אפי' כחוט השערה ואפי' בסדר שינוי הניגון כי לא יצא נקי לא בדיני אדם כי הוא נוגע בכבוד אבותיו שקדמוהו כי מוציא לעז עליהם כי לא התפללו נכונה והוא גנאי גדול להם להניח מנהג אבותיהם וכדברי רז"ל בברייתא בספרי סדר ראה ע"פ אשר לא ידעת אתה ואבותיך וז"ל דבר זה גנאי גדול. הוא לך שאף האומות אין מניחין מי שמסרו להם אבותיהם וזה אומר לך עזוב מה. שמסרו לך אבותיך עכ"ל הרי שהוא גנאי גדול לאומה ישראלית לשנות ממנהג אבותיו: גם מ"ש בשם מוהרי"ל בס' יוה"כ שלא לשנות המנהג ראיתו למור"ם בד"מ בה' יוה"כ סימן תרי"ט ובהג"ה שם סעיף א' וז"ל ואל ישנה אדם ממנהג העיר אפילו בניגונים או בפיוטים שאומרים שם יע"ש. וכן ראיתי להרב מטה יאודה בא"ח סימן תקפ"ב דל"ד ע"א בנוסח זכרינו לחיים וז"ל דאע"ג דכתיבנא לעיל דהעיקר הוא כפי קבלת האר"י ז"ל שלא לומר אל חי מ"מ במקום שנהגו לאומרו ומקדימים לומר מלך עוזר ומושיע קודם זוכרנו אין להרהר עליהם וזה דרכי תמיד שלא לשנות ממנהגים כלל וכלל כיון שנתקנו מימים מקדם ע"י רבנים וגאונים ז"ל וכל המשנה ידו על התחתונה ואינו אלא טועה ונקרא פורץ גדר דכל מנהג ומנהג יש לו שורש וצינור למעלה עכ"ל גם בספרו בית יאודה ח"א חא"ח סי' ס' דכ"ד ע"ב כ' וז"ל ולא ראינו ולא שמענו מי שפוצה פי ומצפצף לחשוב שום מחשבה לשנות שום מנהג מהמנהגים הקבועים בין בסדר התפילות בין בסדר קס"ת בין בסדר העולים דבכל דבר ודבר יושב על עיקרו ויסודו ויתד שלא תמנע וכל המשנה ידו על התחתונה והרבנים הקודמים אשר הנהיגו את קהלם במחנה אלקים זה היי מדקדקים בדברים שנתפשטו בהם המנהג שלא לשנות לא דבר ולא חצי דבר והיו טורחים לקיים המנהג ומעמידים אותו בדבר המעמיד ואפילו באלף לא בטיל זאת תו' האדם השלם לאחוז במעשה האבות ולא יטה ימין ושמאל כי אם יבא לסמוך כל אחד עפ"י הכרעתו ושיקול דעתו ולתקן כפי אשר יכשר בעיניו ולא יחוש למי שקדמוהו היום יבטל מנהג אחד ולמחר שתים וכן למחרתו וממילא כל המנהגים יעדרון ותהיה תורה חדשה בכל דור ודור וימשך מזה לפשוט יד גם בדברים שנהגו בהם איסור עפ"י גדולי הדור והשופט אשר היה בימים ההם ועבירה גוררת עבירה ולכן כל מורה צדק בעיר הזאת שישב על כסא קדשו סמך את ידו החזקה לחזק במסמרים מנהג מי שקדמו הדרך זה אנו דורכים מעתה ועד עולם עכ"ל ועו"כ שם דאפי' היה מנהג תמוה בעינינו אין לסמוך על דעתינו הקצרה נגד דעתם הרחבה וכו' יע"ש הרי מבואר מדברי הרב ז"ל דמלבד האיסור מצד עצמו לבטל מנהג הקדמונים עוד רעה חולה דעבירה גוררת עבירה כי כיון דהותרה הרצועה לבטל מנהג באים אח"כ לבטל דבר האיסור מד"ת או מד"ס כי כיון דמסרו בידם כח לבטל אינם מבחנים אח"כ בין מנהג לאיסור וכאשר הודיעו לי השואלים מאתי כי הה מתייראים כי דבר זה לשנות ממנהג הקדמונים היא סיבה גורמת לצאת החוצה לפרוץ גדר בדברי חכמים כאשר כתוב בשאלה ומ ג כי כל הבא לשנותו ממנהגים ולבנות במה לעצמו הוא כדי שבזה יהיה נבדל ומופרש מקהל עדתינו מאשר נהגו אבותינו ואבות אבותינו הוא סיבה ראשונה שלא לקבל מרות ולשמוע לקול מורים ולהיות באים ברצון ובזה יעשו כחפצם ורצונם לפרוק מעליהם עול התורה ועול המצות והרי אם מצות בנין בה"כ ולקבוע מקום בס"ת כדי להתפלל בו במנין עשרה שבזה החמירו הפוסקים דהבא למונעם ולבטלם מונע את הרבים מלעשות מצוה וחייב נידוי כמ"ש בתשו' הריב"ש סימן רנ"ג ושל"א ואחריו החזיקו הרב מוהר"י הלוי בתשו' סימן מ"ה והרב מוהר"ר לב סרוהאל ז"ל והרב מ"א מוהרי"ץ הלוי ז"ל בסימן ע"ה והרב מוהר"ש הלוי בתשו' חא"ח סימן ח' ודעימייהו כמבואר בדבריהם הלא בספרתם כמו שיע"ש עכ"ז מצינו חולקים על זה בתשו' הרא"ם ח"א סימן ג"ן והרב משפטי שמואל סי' מ' שיכולים למונעם וכבר הרב כנה"ג בא"ח סימן ק"ן בהגה"ט עמד בזה והביא תשו' כ"י להרב מהר"א ג'אמיל ז"ל שחילק כמה חילוקים בזה שיש אופנים כדי לאסור בנין בה"כ ושלא להתפצל במנין עשרה וגם הרב המו' צרור המר דודי לי תנא דב"א ז"ל בתשו' כי באה בס' חק"ל חח"מ ח"א סימן קי"ח חילק כי כיון ששורת הדין נותנת ללכת אחרי רבים והם לא עשו כן שנתפרדו ודאי דלאו שפיר עבדי יעש"ב וגם בתשו' הרב המו' ר"מ ור"מ באי רודיס יע"א כמהר"ר מיכאל יעקב ישראל ז"ל בנדון שאירע ברודיס יע"א שהיה רוצה יחיד אחד להפריד מהק"ק ולקבוע ביה"כ בביתו בס"ת עמד וימודד אר"ש טובה ורחבה ובכלל הטעמים אשר מנעם משום שיבואו לידי מחלוקת ופירוד הלבבות ושינאת חנם יעש"ב וגם אנכי הצעיר השבתי בתשו' על אותו נדון והחזקתי דבריי בראיות ברורות המרובות כיד ה' הטובה לי בעזר צורי וגואלי יעש"ב בס"ד והמה בכתובים בספרא דמאריה טב ס' יד ימין חא"ח סימן ב' וסימן ג' יעש"ב בס"ד. ושוב בא לידי תשו' הרב הכולל איש ירוש' זר"ק כמוהר"ר משה פארדו נר"ו שגם הוא החזיק במעוז לפסק הרב כמוהר"ר מיכאל יעקב ישראל ז"ל הנ"ל וסמך ידו הרב הגדול ראשון לציון מר דודו כמוהר"ר חנ"א נר"ו הרי דאפי' במקום מצוה גדולה כזאת כל שעינינו הרואות שגורם פירוד ושינאת חנם מונעים אותם כ"ש בבא לשנות מנהג הקדמונים כי איהו גופיה הוי איסור מצד עצמו הגורם בזה לבנות במה לעצמו ולגרום פירוד הלבבות וגם חששא על העתיד שיבואו לפרוק מעול התור' והמצות דודאי דאינם מניחים אותם וכמ"ש הרבנים הנ"ל ואם כתבו התוס' בברכות די"ז ע"א ד"ה העושה שלא לשמה דמ"ש נוח לו שלא נברא הוא כשלומר לקנטר ולקפח את חבירו וכ"כ בפסחים ד"ן ע"ב ד"ה וכאן כמו שיע"ש כ"ש כשבא לבטל מנהג הקדמונים דמלבד דאיכא קינטור ואתו לאנצויי בין כת האחרת שכנגדם דזהו הטעם שלא לשנות המנהגים וכמ"ש מוהריק"ו שורש ט' כמו שיע"ש וכ"כ כמה וכמה מרבני האחרונים ז"ל וכמ"ש לקמן בס"ד וגם דאיכא משום קינטור וזלזול אבותינו הקדושים הקדמונים שבאים לבטל דבריהם זאת ועוד איהו גופיה הוי איסור מצד עצמו לשנות סדר התפילות כדברי הרבנים הללו וגם שהיא שורש פורה ראש ולענה לבטל עי"ז כמה גזירות דרבנן והלואי שלא יפגעו גם בשל תורה ואפילו אם נאמר כי כאן בנדון כזה בכת היוצאת חדשה לבטל המנהגים בסדר התפילות אין בו משום לקנטר ולקפח את חבירו לכת שכנגדם המעכבים אותם שלא לבטל כי אינן מכונים כ"א לבנות במה לעצמן ולהנאתם ולטובתם להיותם נפרדים לעשות רצון עצמם לבד ולא לשם קינטור עכ"ז אמינא ולא מסתפינא דלא פלטי להו לכת חדשה הזאת הבאה לשנות מנהגים שבסדר תפילות מחשש יוהרא כי בודאי הבאים להתחכם על הראשונים ולשנות מנהגים מקדמונים גם חושבים כי הם יודעי דעת ומביני מדע יותר מן הראשונים שבאים לבטל מנהגים ולומר ידינו רמה ואין לך יוהרא גדולה מזו והרי כל איסור שהחמירו רז"ל בגמ' בפ' מ"ש וכל הפוסקים דאל ישנה אדם הוא מפני המחלוקת שהוא משום יוהרא וכמו שראיתי להרב שלמי ציבור ד"ה ע"ב שכתב וז"ל הספק הח' בענין זה מה בין פלוגתא זו דרבנן ורשב"ג לענין שאמרו ההולך ממקום שאין עושין למקום שעושין לא עושים ונותנים עליו חומרי מקום שיצא משם ואעפ"כ לא יתראה בפניהם שהוא בטל מפני האיסור ולעולם לא ישנה אדם מפני המחלוקת והתם לא חילקו רבנן ורשב"ג אשר מתוך זה אפשר היה לתת טעם לס' הפוסקים כרשב"ג דחיישינן ליוהרא משום דתפסו כסתם מתני' דקתני לא יתראה בפניהם וסתם כרשב"ג דחיישי ליוהרא והכל נכלל בכלל ביוהרות' אשר מתוכה באים לידי מחלוקת וכ"מ בההיא דר"א זעירא דפ' הכונס דנ"ט ע"ב אליעזר זעירא דהוה מסיים מסאני אוכמי ואתו עליה מטעם דאל ישנה אדם מפני המחלוקת משום דהכל נכלל מיוהרא וכלא חדא מילתא היא ועיין בתשו' ד"ש ז"ל יע"ש הרי מוכח בהדייא כי עיקר איסור יוהרא הוא מפני שהמשנה הוא מביא לידי מחלוקת והשינוי הוא היוהרא עצמה שהוא איסורא והרי התוס' בפסחים שם כתבו ליישב דמ"ש העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא היינו כשלומד כדי להתייהר וכו' יע"ש וכ"פ בפסקי תוס' שם והראשונים ובקיצור פסקי הרא"ש שם סימן ב' וא"כ הרי דבר זה לשנות ממנהג העיר ומנהג הקדמונים היא יוהרא גמורה והרי אסור לעשות כן ומלבד כי איסור יוהרא גדול עונו מנשוא כמ"ש בפ"ק דע"ז דח"י כל המתייהר נופל בגהינם שנא' זיר יהיר לץ שמו וכו' ובפ' בני העיר דנ"ט אמרו האי מאן דיהיר בעל מום הוא ובפרק חלק דצ"ח אמרו אי בטלי יהרי בטלי אמגושי ובפסחים דס"ו אמרינן אמ"ר כל המתייהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו וכו יע"ש מצינו עוד דיש לו עונש לחבשו בבית האסורים כדמוכח מעובדא דאליעזר זעירא דפ' הכונס דנ"ט ע"ב הנ"ל וכמש"ל וגם עונש נידוי כמ"ש בב"ק פ' מרובה דפ"א ע"ב בעובדא דאמרי' התם רבי ור"ח הוו שקלי ואזלי באורחא נסתלקו בצידי הדרכים הוה קא מפסיע ואזיל ר"י בן קנוסא קמייהו אמ"ל ר' לר"ח מי הוא זה שמראה גדולה בפנינו ופרש"י גדולתו שמראה לנו שהוא ירא שמים מאד ואינו חושש לתנאי שהתנה יאושע ומחזי כיוהרא אמ"ל ר"ח שמא ר"י בן קנוסא תלמידי הוא שכל מעשיו לש"ש כי מטו לגביה חזייה אמרו ליה אם לאו יאודה בן קנוסא את גזרתינהו לשקך בגנדא דפרזלא ופירש"י כלו' נידוי עכ"ל ומכאן למדו הרב המאירי ז"ל בש"מ ומוהרש"ל ביש"ש שם דפ"ה מב"ק סי' מ"א דהעושה חסידות בפני מי שגדול ממנו הוי יוהרא וחייב נידוי כמו שיע"ש והרי אם במקום שעושה חסידות להחמיר את עצמו עכ"ז חייב נידוי דהוי יוהרא כ"ש וק"ו בבא לשנות מנהג ולבטל דבר שמנהג הקדמונים דאיכא זלזול גדול להם ואין לך יוהרא גדולה מזו כי באים המה לפקפק על דברי הרבנים הגדולים ולבטל דבריהם וכמ"ש הרב מקור ברוך סימן כ"ד הוכחת מוסר על הבאים לבטל מנהג הראשונים שכתב שראוי לגעור בו שאין זה אלא מאותן שרוצים להתייהר בפני ע"ה וכו' יע"ש וכ"כ הרב אדני פז בא"ח סימן קכ"ה דכ"ב ע"ג וז"ל סוף דבר הכל נשמע את האלהים אני ירא ואת מצותיו שמור ואל תטוש תורת אמך מנהג אבותינו ורבותינו אשר כל בית ישראל נשען ואל תשגיח בבית המשנים מן המנהג כי כל המשנה ידו על התחתונה וגדול כח המנהג דאף משה כשעלה למרום לא שינה מן המנהג שם והמלאכים לא שינו מן המנהג כשירדו למטה אצל אברהם בפרט במילי דפרהסייא הוא עון גדול וח"ה בעיני ההמון העם ובעוה"ר עי"ז נעשה התורה כמאה. תורות בי כל אחד בונה במה לעצמו מיד כשרואה:
איזה דבר בספר הוא נוהג כדי לשנות בפני אדם וחיישינן ליוהרא וכל אחד ואחד עושה בהנהגת המצות כל מה שלבו חפץ האי מרבה דידיה והאי מרבה דידיה ולא ראי זה כראי זה ודי בהערה זאת וכו' יע"ש הרי מבואר כי בביטול מנהג פשוט איכא משום יוהרא ובונה במה לעצמו וכדומה ואצ"ל אם יהיה בביטול המנהג ההוא דבר העומד נגד הדין מצד עצמו כי יש עוד איסור מוסיף כי בודאי חייב נידוי כל העושה אלה והרי כבר כתבנו משם תשו' בשמים ראש והרב חיד"א ז"ל בס' טוב עין כי הבא לשנות ממנהגים שנהגו ברוב תפוצות ישראל בתפילות חייב נידוי וכמו כן מצינו להרב מזבח אדמה בא"ח סימן תקע"ה ד"ט ע"א וז"ל בפרטות מה שראו עיני ושמעה אזני חכם גמור שהחרים מרן הגדול כמוהר"ר אברהם יצחק ז"ל בתיבה בכה"ג שלא לשנות שום מנהג קדמון ואפילו מבי כנישתא לבי כנישתא זיע"א יע"ש. והרי טעמם ונימוקם עמם להחרים כי הבא לשנות ממנהג הקדמונים יש בו משים חשש יוהרא והרי מצד האיסור היוהרא גופיה שהיא איסורא הרי הוא בר נידוי כדברי הש"ס והראשונים ז"ל. והוא ברור וכ"ש בהצטרפות מה שמבטל מנהג הראשונים שיש עוד עונש. נידוי מצד זה נמי. ומי לנו גדול בחכמת הקבלה כרבינו הרב מוהרח"ו ז"ל אשר יצק מים ע"י רבינו האר"י ז"ל. ומגויירת האר"י רדה וכתוב בס' הכונות המועתקות מיד בנו הרב מוהר"ש ויטאל ז"ל שכתב וז"ל בשם הרב מ"א מוהרח"ו ז"ל וז"ל מורי' ז"ל לא היה אומר הפיוטים והתפילות שתקנו חכמי האחרונים אלא התפילות והפיוטים שתיקן ר"א הקלירי ז"ל שתיקן אותן עפ"י חכמי האמת וכתב הרב מוהרש"ו ז"ל וז"ל אמר שמואל אעפ"י שכתב זה אבא מורי ז"ל ראיתיו כשהיה ש"ץ בקהל בימים נוראים היה אומר כל הפיוטים והוידויים. עכ"ל והביא דבריו בס' שלמי ציבור ד"ו ע"ד וסיים וז"ל וישמע חכם וממנו יקח חכמה והשכל יע"ש וא"כ אם גדול בחכמת הקבלה כמוהרח"ו שקיבל מרבו האר"י ז"ל שלא לו' הפיוטים והוידוים שהם נגד חכמת הקבלה ונגד דעתו ודעת רבו וכתבו על ספר ועכ"ז כשהיה ש"ץ והמנהג הקהל שאומרים אותם הוא היה אומרם שלא לשנות מנהג הקדמונים מה כחם יפה של הכת הבאים מחדש לשנות מנהג הקדמונים כי בודאי הוא נגד הדין והוא ברור ופשוט וכ"כ הרב דבר שמואל סס"י רע"ו וז"ל כל מקום שנהגו המנהג הנז' יהיו אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם שכונתם לש"ש וכו' יע"ש ועיין עוד שם סימן רמ"ט יע"ש:
וראיתי להרב הלק"ט בח"א סימן ד"ן שכתב וז"ל שאלה אי עדיף טפי לברך שתים על התפילין תשובה שמחה היתה לי אם הייתי ממשפחת אשכנזים והייתי מברך שתים דהכי משמע יותר פשוט וכו' אבל מה אעשה שאין לי לשנות ממנהג אבותי עכ"ל גם הרב פחד יצחק מער' מ"ם דקל"ו ע"ד כתב וז"ל זאת ישיב אל לבו להזהר מאד שלא לשנות מנהג אבותיו כחודה של מחט ולא יחליפנו ולא ימיר אותו אפי' רע בטוב כאשר השיב הרי"ח בהלק"ט כששאלוהו אי עדיף לברך ב' על התפילין וז"ל תשו' שמחה היתה לי אם הייתי ממשפחת אשכנזים דהכי משמע יותר פשוט אבל מה אעשה שאין לי לשנות ממנהג אבותי וכמה מנהגים זרים ותמוהים הוקבעו בכל תפוצות יאודה וישראל וקיימים דור ודור בחכמיו במסמרים בל ימוטו כגון השמת עטרות ס"ת בראש הקרואים בשמחת תורה לבעל משא מלך חקירה ז' מדיני המנהגים קריאת ההפטרה ביוה"כ בל' יוני. למוהר"מ פאדווה סימן ע"ה גילוי שערות לנשואות למוהר"מ אלשקר סי' ל"ה אמירת ש"ץ תפלת המוספין ומנחת ערב בלא חזרה וענינו בין גואל לרופא ביום התענית למוהרלנ"ח סי' ט"ו קריאת ס"ת בט"ב ע"ג איש כפוף ועומד לפני הארון להרב ד"ש סי' רמ"ט ועוד כהנה וכהנה אשר רבו מספר ומוהרד"ב ז"ל ר"מ בק"ק מנטובה מסר לי פה אל פה שבהיותו יורד לפני התיבה בימים נוראים היה נזהר מאד שלא לשנות בדיבורו ובניגונו אפילו אות א' מן המורגל אף שהיה יודע בעצמו שהגירסה משובשת ירא וחרד מההיא דמוהר"י סג"ל ס' הלכות תפילות יוה"כ דצדקו עליו את הדין שמתה בתו ביוה"כ על שאמר סליחה אחת שלא היו נוהגים לאומרם בקהל ההוא שהתפלל בו והואיל שכ"כ ערבים לכת"ר דברי הבאר שבע למה לא השגיח בסי' ג"ן שהוקשה על מעשה הכפרות בעיוה"כ וסיים ומי שדעתו רחבה מדעתי יתרץ דברי הגאונים וישא ברכה ולא מנע המנהג ולא לגלג עליו ואם וכו' אף אמנם אין ללמוד מזה דוגמא לדורות לדלג על ההרים אבותינו הקדושי' שיסדום ורוח ה' דיבר בם רובם ככולם חסידי ואנשי מעשה שלבם רחב כפתחו של אולם נהירין להו שבילי דרקיעי ותכסיסי קבלת מלכות שמים שלימה מה ידענו ולא ידעו הם לקרוא אחריהם מלא ולקצץ בנטיעותיהם נטעי נעמנים בעדן גן לקים חיים ומלך עולם חקלא קדישא להם לבדם ניתנה האר"ש לרעות בגנים וללקוט שושנים הלכות גדולות והלכות קטנות דבר קטן ודבר גדול מעשה בראשית ומעשה מרכבה וקיבלו איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה שורשי הדברים ומקורם מקור מים חיים עד אין סוף כל ימי גדלתי בין החכמים רבים וגדולים בעלי תורה בעלי מוסר ומיום שעמדתי על דעתי עד שבאתי לימי זקנה היתה תורתי אומנותי וקריתי ושניתי ושלשתי דברים שבכ' ושבע"פ ובדקתי שורות הפנימיות והחיצוניות ולא נתתי לחטוא חכי להרהר אחר נוסחי התפילות והבקשות שסידרום בעצי תושיה בדורות הראשונים ולא שלחתי בהם יד במנהגים שהוקבע על פי ותיקים שעמדו בסוד ה' וכל עוד שנתתי אל לבי לתור ולדעת מה שהוא למעלה מהטבע ידעתי שלא ידעתי לבד זה ראיתי בעין הבחינה שכל המוסיף דעת באלהי"ות שלא עפ"י שורשי החכמה המקובלת יוסיף מכאוב ומשפט נבחרה לנו בזה וכיוצא בזה להקדים נעשה לנשמע ואם ריק הוא ממנו כפי המשל הקדמוני שמעו מוסר וחכמו עד תמלא הארץ דעה את ה' וכולם ידעו אותו מגדולם ועד קטנם ומה לנו לתקן העכו"ם והבליהם המתדמים אלינו באמונת' ולא טוב לנו להחזיק במעשנו ועושה שלום לנו שלום יעשה לנו בינינו לבין אבינו שבשמים אחד המיוחד אשר לו לבבודו יאתה העבודה שבלב ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין וכו' יע"ש הנה מבואר בדברי הרב ז"ל כמה העמיק הרחיב באר'ש טובה ורחבה לבאר באה"ט ובאר רחובות לבל ירים איש לבא לבטל מנהג הקדמונים בסדר התפילות וא"כ כל הבא לשנות מנהג הקדמונים בסדר התפילות מלבד כי לא נכון לעזוב מנהג אבותיו שקדמוהו ומצטערים בקבר דיעשו לו דין בב"ד של מטה ככל אשר יושת עליו מפי סופרים ומפי ספרים וכאשר נתבאר:
וכבר הבאתי בספרי הקטן חקקי לב ח"א חא"ח סימן וי"ו ד"ז ע"א מעשה שהיה בשנת התקס"א כד הוינן טלייא שמורינו הרב הגדול כמוהרי"ם ז"ל היה מרביץ תורה בקהל עדתינו ק"ק אורחים יב"ץ ובא ביום א' של חג לביה"כ ושאל לכל היחידים שהיה רוצה לשנות מנהג הק"ק הנז' שהיה המנהג לומר סדר ההושענות אחר תפילת מוסף שהיה רוצה לאומרם אחר קריאת ההלל כמנהג אר"י כמ"ש הרב המג"ן והמקובלים ז"ל וכל היחידים כולם פה אחד ענו ואמרו כל מה שאומר מורינו הרב עלינו ועל ראשינו זולת יחיד אחד המיוחד הגביר החכם המרומם צרור המור דודי לי כמוהר"ר יעקב רבי ז"ל עמד כנגד הרב ונגד רוב היחידים ולא הניח לשנות המנהג וכה היה דבריו מנהג שנהגו אבותינו הקדושים מימי קדם איני רוצה לבטלו כי בודאי לא לחינם היה ושמא הם סמכו על איזה עמודי העולם ואנחנו לא נדע וכיון שראה מורינו הרב הנז' יחיד מוחה הרי קי"ל דבבא לשנות מנהג קבוע בעינן דעת כלם ויחיד מוחה. ובכן נשאר המנהג עד היום לו' סדר אהישענות אחר תפילת מוסף ובא וראה מפלאות. תמים דעים כי אנכי הצעיר זיכני השי"ת אחר כמה שנים שעמדתי על דעתי ונתגדלתי בבית מדרשו של רבי ישיבת בית יעקב הגביר מ"ד הנז' יב"ץ והבאתי ראיה למנהגינו מב' לשונות מס' הזוה"ק כאשר כתבתי בעניותי בסה"ק דוח חיים בא"ח סי' תר"ס יעש"ב בס"ד הרי דאפי' לא היה שינוי המנהג שלא לאומרו כלל לא להוסיף לא לגרוע כ"א שינוי להחליף האמירה ממקום למקום עכ"ז הקפידו בדבר משום אבות הראשונים כ"ש בבא לשנות שינוי גמור להוסיף דבר וכ"ש לגרוע שהוא איסור גמור נגד הדין ככל האמור:
ואוסיף להבי"ט עוד בס' משא מלך דנ"ט ע"ב שכתב וז"ל ועל ענין מנהגי התפילות לא אגלה דעתו לא טוב ולא רע כי ראיתי בבחרותי כתב שולח לי מהרב הגדול מוהר"ר יוסיף פ'ירמון. ז"ל וכפי אשר היה נראה ממנה הוא שחייב אדם ללכת כמנהג אבותיו בתפילותיה' בכל סידורם ובהקדמ' סידור הסיסילייאני כתוב מעט מזה לקיים מנהגם וכפי אשר כתב אלי הרב הנז' שעברו דברים קשים כגידים בינו ובין מורי הרשד"ם זל שמורי הרשד"ם כתב שמנהג הספרדים הוא הישר וההגון והאריך בראיות כאשר יראה בתשובות השייכות לחא"ח סי' ל"ה ואין בידי להכריע וגם כי איני כדאי ומ"מ חזי מה עמא דבר רוב העיירות וכל הלשונות מתפללים כתפילת הספרדים זולת האשכנזים כנראה דעיקר מנהגם מטעם שכתב מורי מהרשד"ם ז"ל וכה"ג אמרינן הנח להם לישראל עכ"ל הרי מבואר כי לא היה מחלוקת בין מוהר"י פ'ירמון ז"ל עם מהרשד"ם ז"ל כ"א באופן כשיהיה בעיר אחת ב' כיתות כגון כיתה אחת אשכנזים וכיתה אחת ספרדים ויש ביניהם שינוי במנהגם בסדר התפילות כיתה אחת אומרים פיוטים בתוך התפילות וכת אחרת אינן אומרים ע"ז היה המחלוקת באיזה מב' המנהגי' בוחרים בנוסח סדר התפיל' כשנמצאו בהם שתי כיתות כת האשכנזים וכת הספרדי' כספרדי' הוא היותר נכון להכריע כמותם ואה"נ כי הרב מהרשד"ם לא יכחיש בקהל אחר כולו אשכנזים או רובו דהוי ככולו שלא ישנו סדר תפילתם כמנהג אבותיהם ממה שהיו נוהגים מקדם וזה ברור ופשוט גם הרמב"ם בתשו' בס' פאר הדור סי' קי"ו על מנהג עיר אחת לומר בליל שבת שאחר מזמור שיר ליום השבת אומרים ויכולו שהיו רוצים לשנות מנהגם וב' ת"ת השיבו וא"ל שישארו במנהגם ולא יבטלו מנהג אבותיהם:
וכו' יע"ש:
ואין מקום לומר דמאחר שזה שבאו לשנות המנהגים בסדר התפילות לגרוע הפיוטים ולהוסיף להביא אורג'אנוס וכלי שיר לביה"כ בשבתות וי"ט ע"י גוים וגם כי הוא דבר דלא אפשר שיסכימו ב"ד. על ככה עכ"ז אפי' את"ל שיהיה ברשות ב"ד הרי יהיה. שעשו דבר זה ברשות איזה חכמים מחכמי הב"ד יש מקום לומר דמצו עבדי הכי כיון דהם ב"ד וכח ב"ד יפה לעקור דבר תורה וכמו שהוכיח הרב קול שיהו בתשו' חאה"ע סימן י"ד, דס"ו ע"ב על מ"ש הרב גו"ר בחאה"ע כלל ד' סימן כ"ב באשה ששהתת עשר שנים ולא ילדה דמנהג בתי דינים במצרים להודיע לאשה שבעלה רוצה לישא אשה וליטול רשות ממנה ונתן טעם למנהג שמא מתוך פיוס שפייסה לבעלה או שהסיתה לה בדבריה כענין שמשון נתפייס ומחל לאשתו על התנאי שהתנה שאם תשהא עשר שנים ולא תלד לו יקח לו אחרת ונשארה הש בועה לעולם אפי' תשהא כמה שנים לא יקח אחרת וכו' וכתב על זה וז"ל מעתה לפי האמור לכאורה דראוי לבטל המנהג הזה שאם לא תאבה האשה לתת לו רשות נמצא מתבטל הוא ממצות פו"ר וכבר כתב הרב משא מלך דנ"ז וז"ל בני העיר שנהגו חומרא לעצמן ויש חשש שימשך מאותו תנאי איסור תורה כ"ש אם יבא לביטול מצוה מן התורה ראוי לזלזל באותו מנהג מדאמרינן בפ' מ"ש בני חוזאי. וכו' יע"ש וכ"כ הרב המאסף ביו"ד סימן רי"ד הנה"ט אות י"ח גם בשם מוהריק"ו אך האמת יורה דרכו דאין לבטלו ונוראות נפלאתי על הרב מ"מ היכן מצא זה דבדבר שעתיד לבא לידי ביטול מצוה מן התורה דראוי לבטלו דמההיא דפרק מ"ש אין ללמוד לא היכא דעתיד לבא לידי איסור תורה כאכילת טבל לא בביטול מצוה ועיין בהרא"ש כלל נ"ה סימן יו"ד בתשו' המתחלת כל המנהגים שהביא מההיא דפ' מ"ש ללמד דיש לבטל מנהג שיש בו עבירה ואפילו מנהג שיכול לבא ממנו לידי קלקול יע"ש אבל מנהג שיש ביטול מ"ע לא שמענו ואדרבה מצינו שיש כח ביד חכם לעקור ד"ת בשוא"ת ולולב ושופר בשבת יוכיחו ואפשר דהרב מ"מ מיירי במנהג שנהגו שלא עפ"י ב"ד כ"א בני העיר מעצמן דבעינן שיהיה המנהג קבוע עפ"י ב"ד דב"ד יש להם כח לבטל ד"ת בשוא"ת אך לא בני העיר מעצמן אם היות וכו' וע"ש וא"כ גם הכא אם יהיה הענין דנעשה עפ"י ב"ד הו"ל כח ב"ד ויכול לבטל אפילו ד"ת כי לזה אמינא דאין ראיה מזה כלל מכמה טעמים חדא דתינח מה שמבטלים שלא לומר פיוטים דזהו הוי בשוא"ת אבל להביא אורג אנוס כלי שירה לבה"כ לנגן ע"י גוים הא ודאי הוי קום עשה שמוסיפים על המנהג ואין להם כח לזה ועוד אנכי אומר כי גם שיש להם כח לב"ד לבטל אפילו מ"ע מן התורה בשוא"ת היינו היכא דאיכא משום גזירת חכמים שכבר גזרו גזירה כוללת שלא לעבור עד"ת ומשים גדר וסייג לקיים שפיר גזרתם העמידו דבריהם אפי' במקום שיבא לעבור עד"ת דלא פלוג רבנן ועוד משום גדר וסייג לתורה וע"ד שאמרו ביבמות ד"ץ ע"ב ובסנהדרין דמ"ו דב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור עד"ת לא לעשות סייג לתורה והרי כתב הרא"ם בתשו' ח"א סימן מ"ו דבדבר שאינו סייג לקיום התורה אלא לתיקון העם וכיוצא אין יכולת לשום ב"ד בעולם ואפילו לנביא שיבטלו מאיסור תורה אפילו להוראת שעה ואפי' בדברים של קנס וכו' יע"ש ועוד שאתה בא לסייע לבטל מנהג הראשונים מכח ב"ד אחרון שבזמנינו מאי חזית למינקט מכח ב"ד שהנהיגו כן זיל בתר כח ב"ד הראשונים וגדולים מהם שהנהיגו כן כי בודאי כח ב"ד הראשונים כחם יפה מן האחרונים וכבר כתבתי בעניותי בסה"ק חיים ושלום סימן א' ד"י ע"ב יע"ש בס"ד:
ומלבד מה שהוכחנו מסוגיות הש"ס דאם יבא אליהו וכו' ומעשה רב במסכת תענית שהוכיח מוהריק"ו דאין כח ביד שום רב וחכם אפילו יהיה גדול הדור לבטל המנהג ועוד בה כי הרמב"ם פסק בהדייא בהל' ממרים בפ"ב' ס"ב דכ"ד שגזרו גזירה והנהיגו מנהג ופשט כל הדבר בישראל ועמד אחריהם. ב"ד אחר ובקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה תקנה ואותה גזירה ואותו מנהג אינו יכול לבטל עד שיהיה גדול מן. הראשונים בחכמה ובמנין היה גדול בחכמה ולא במנין במנין ולא בחכמ' אינו יכול לבטל וכמ"ש לעיל וא"כ היכן נמצא בדורינו. ב"ד גדול בחכמה ובמנין נגד דורות הראשונים והרי יש כאן תרתי כי ב"ד אחרון שבזמנינו באים לבטל מנהג ב"ד הראשונים והרי כל סדר תפילות ופיוטים ב"ד הראשוני' שהיו גדולים מאד בחכמה ובמנין יסדום וא"כ מה כח ב"ד יפה של הב"ד הבאים בזמנינו לבטל מנהג ב"ד הראשונים ואעיקרא גם בדברי הרב קול אליהו יש להשיב כי בודאי כח ב"ד יפה לעקור ד"ת הוא במה שמצינו בש"ס שגזרו חכמי התלמוד גזירה כוללת לא בשאר בתי דינין אחר התלמוד ומה שמצינו בהא דהרב גו"ר בענין נישואי נשים וכדומה מתקנות אלו ה"ט כי בלא"ה יש לנו ב' תקנות גדולות בענין הנישואין הרגמ"ה ושבועה שלא ישא אשה אחרת עליה ומזה נגרר איזה תקנות ומנהגים איש איש למקומותם להיותם מוכרחים לאשר ולקיים מנהגים אלו ואפשר שימשך בדרך דחיק ואתי מרחיק לבטל מצות עשה מן התורה כי בלא"ה אין הדבר ברור כי יבא לבטל מ"ע מפו"ר כי יש כמה ספיקי ספיקות רבות בדבר וכל כה"ג דמצינו לראשונים דהנהיגו והתקינו לא כן כעין נ"ד שהוא כל בתר איפכא במנהג פשוט וברור ואין בו מנהג שהונהג ברוב תפוצות ישראל ועפ"י כמה בתי דינים מגדולי ישראל שהנהיגו בקום עשה לו' פיוטים בתפילה ושלא להביא אורגאנו"ס לביה"כ שהוא בשב וא"ת מה מקום לב"ד האחרון שבזמנינו לקום ולבטל מנהג הקדמונים יכול על מגן בלתי שום הכרח בודאי כי לא נמצא כו שורש וענף כלל וזה ברור: ואילו היה להם איזה הכרח וסיבה גדולה מספקת לפום דינא לבטל אזי יש להם להודיע לנו על מה אדניה הוטבעו אבל בלתי שום הכרח וסיבה המכרחת לשנות המנהג אין מקום לבטלו וכמו שראיתי להרב שיבת ציון בתשו' סי' ה' שכתב כי הגם דהדין פשוט דאין לשנות מסדר התפילה וכדברי הירושלמי והס' הכונות והרב מג"א ודעימייהו עכ"ז אם הם מוכרחים לשנות מנהגם מכח דאם לא ישנו יבוטל התמיד כי לא ימצאו להתפלל במנין עשרה אז מותרי' הם לבטל המנהג וכמו שאמרו בברכות דמ"א ע"א במעשה דר"א ששחרר עבדו להשלימו לעשרה כמו שיע"ש הרי דהיה לו להרב ז"ל להורות לבטל מנהגם בסדר התפלה משום כי לא ימצאו מנין להתפלל הא לא"ה לא וזה פשוט וא"כ זה ששינו המנהג שהיה מקודם בלתי שום הכרח וטעם לדבר אין לו שחר ובהדייא כתב מרן בב"י בא"ח סי' תס"ב להשיב על דברי ס' הכלבו ז"ל וז"ל ואין טעם למנהג ההוא לאסור ולגזור גזירה בדבר שלא חששו לו חכמי התלמוד ולא החכמים האחרונים וכ"כ מור"ם שם בד"מ כמו שיע"ש גם ראיתי לתלמידי דבינו יונה ז"ל בפירושם להרי"ף ז"ל רפ"ק דברכות שכתבו וז"ל ונראה למורי הרב נר"ו דס"ל. לרבנן שאפילו ק"ש עצמה שהוא מן התו' כל הלילה אינו קורא אותה אחר חצות שיכולים חכמים לפוטרו ממ"ע בשוא"ת כל זמן שעושין משום סייג או משום קיום המצוה עצמה דהכי חזינן בלולב שמצותו מן התורה יו"א ואפי"ה כשחל יו"א בשבת פטרו חכמים ליטלו משום גזירה דשמא יעבירנו ד"א בר"ה וגבי סדין בציצית נמי אעפ"י שהתורה חייבה אותו והתירו כלאים וכו' אפי"ה פוטרין היו ב"ש גזירה משום כסות לילה וכו' ה"נ אעפ"י שמצות ק"ש כל הלילה מן התורה אפ"ה פטרו אותו חכמים משום סייג כדכתיבנא עכ"ל הנה מבואר כי מה שחז"ל גזרו גזירה לבטל דת בשוא"ת אפילו מ"ע של ק"ש זהו משום גדר וסייג לתורה אבל בלתי שום גזירה והכרח אין לנו לבטל ולא ניתן כח לשום ב"ד לבטל:
אלא דצריכים אנו למודעי זה שחסרו באמירת הפיוטים בתוך סדר התפלה מה הם שאם יהיה פיוטים לבד אף דלא אריך למיעבד הכי כפי כל דברי הרבנים הניתנים למעלה ודברי גורי האר"י ז"ל מ"מ היה מקים לצדד ולומר דאין כ"כ קפידה כפי מ"ש מהרשד"ם בחא"א סי' ל"ה וז"ל שידע שהתפלות ח"י שבחול וז' שבשבתות וי"ט וט' שבר"ה אינו רואה שיהיה בהם שינוי כלל כי תורה אחת לכולנו וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים טועה ואינו יוצא ידי חובת התפלה ואין הפרש אלא בפיוטים וקרוב"ץ שאומרים תוך התפלה דזה יכול האדם לראות כי העדרם טוב לנו ממציאותם ובפרט בזה"ז שאין אחד מעיר שיודע ומבין מה שאומר וכמ"ש הראב"ע וכו' יע"ש וא"כ היה מקום לומר דאם יהיה הענין שחסרו מסדר התפלות אמירת פיוטים לבד הרי העדרם טוב וכדברי מהרשד"ם הללו אבל הא נמי לא מכרעא דלא כ"כ מהרשד"ם כי באמירת פיוטים העדר טוב כ"א במה שיש כנגדם כת חולקת שלא לומר הפיוטים עז בא הרב מהרשד"ם להכריע לצד הכת שלא לומר פיוטים מטעמא כי העדרם טוב לא כן כשלא יש כח שכנגדם חולק והם נוהגים כמנהגם לו' פיוטים לא אמרה הרב מהרשד"ם לבטל מנהגם וכמש"ל וזה פשוט כאשר נתבאר מפומייהו דרבנן קדישי רבני האחרונים עפ"י הפשט וגם מרבני המקובלים שלא לשנות שום מנהג אפי' בפיוטים וכמ"ש לעיל ואין ספק כי הבא לשנות ממטבע שטבעו חכמים טועה הוא וכמ"ש ג"כ הרמב"ם בהקדמתו לס' היד וזל אבל כל הדברים שבגמ' הבבלי חייבים כל ישראל ללכת בהם וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמ' ולגזור גזירתם וללכת בתקנותם יע"ש ובודאי הגמור כל הבא לבטל מנהג שנהגו חכמי התלמוד ראוי לעונש וכ"כ בתשו' דברי יוסף סי' זך דמ"ט ע"א יע"ש וכ"כ בתשו' בשמים ראש סי' י"ט דכל מנהג גרוע שהוא נגד הגמרא מצוה עליו לבטלו יע"ש:
ומ"ש עוד שם בס' בשמים ראש ובלא"ה אין ענין נידוי לכאן אם חסרו מקצת תפילות והברכות וכו' יע"ש וכבר כתבנו לעיל כי כפי דברי הרב הגדול חיד"א ז"ל בס' טוב עין הוא דיש עונש נידוי וכמש"ל ואפילו לדברי התשובה הלזו דאין בו עונש נידוי הא מיהא לא אריך למיעבד הכי ואיסורא איכא לשנות ממנהג הראשונים. ומעיד אני שמים וארץ כי שמעתי מהגאון המפורסם מר זקני הרב הגדול בעל חקרי לב אור היר"ח ז"ל כי היה אומד מרגלא בפומיה דאם היה לו ערנות גמור ועדות ברורה בידו שהיו מכוונים כונה שלימה היה מחסר מסדר התפילה עד כמעט מברוך שאמר ויוצר ותפילת י"ח ולא עוד ולשנות ממנהג הראשונים אבל מה נעשה אין לי אות מופת וראיה ברורה שעל ידי זה שיהיה מחסר שיהיו אומרים בכונה וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם לחסר דברים משום כונה ולא יהיו מכוונים זת"ד מז"ה ז"ל הרי דברי למצוא פתח וטעם לחסר ולבטל ממנהג הראשונים שסידרו לנו סדר התפילות הוצרך להיות מכוונים ועתה רואה אנכי דבדברי הרב מ"ז ז"ל נמצא כתוב בתשו' בשמים ראש הלזו שסיים וכתב וז"ל והלואי ויאמרו רוב העולם רק מעט בתפילות שחרית וערבית לבד ובכונה אבל ריבוי דברים שבוטים ואינם יודעים מה בוטים כמעט שאחשוב לאט שנעשה הדברים בפיהם בקול הברא בעלמא אלא שא"א להביא לדרך זה ואינו סומכים ע"ד רז"ל בתלמוד ירוש' מחזקינא טיבותא לרישא וכו' כי כרע מדנפשיה אבל אין מדקדקים על הצבור בזה שהם מחסרי מקצת תפילות וכשם שאנו סומכים על מה שאמרו ודגלו עלי אל תקרי לא ולגלוגו ומניחים אותו להתפלל בלה"ק אעפ"י שאין יודעים המלות כצורתם ולפעמים מחרפים ג"כ ח"ו בא ונסמוך ג"כ על הדרש כמו שהוא על הדרך שהוא יותר כולו הכתוב ודלוגו עלי אהבה דילוג עליו אהבה וכבר אמר ר"א ב"ע יכולני לפטור מדין תפילה עכ"ל הרי מבואר שהוא מצדד לחסר ממקצת התפילות ובנה יסודו כדי שידעו מה שיאמרו ולכאורה היה מקום להביא ראיה לסברא כת חדשה אשר ביקשו לחסר מהפיוטים ולקצר בסדר התפילות אבל הרואה יראה דליכא ראיה כלל דמלבד מ"ש הרב חיד"א ז"ל בספר טוב עין וכמש"ל עוד בה דלא אמרו הרב ז"ל כ"א לתת טעם למה שנהגו מזה זמן רב אבל לכתחילה להיות מתחילים מעתה ומעכשיו להיות נוהגים מנהג מחדש לחסר בסדר התפילות ממה שהיו נוהגים לא התיר הרב ז"ל לכתחילה וכמבואר מדברי התשובה. כי כן הדבר צריך אצלי תלמוד והרי אפילו כמה מנהגים זרים שנהגו יש לנו לבקש טעמים וללמד עליהם זבות לקיימם כאשר כתבו מוהריק"ו שורש ט' והרב מהר"י הלוי כלל ב' סימן ט' וכלל ה' סימן ל"ח וסימן מ"ב והרב משאת משה ח"א ח"מ רס"י טו"ב יע"ש וכמ"ש בספרי סמיכה לחיים סימן ה' ובסה"ק חקקי לא חא"ח סימן ו' ד"ח ע"ד יע"ש בס"ד כ"ש מנהג כשר וישר מימות עולם ושנים קדמוניות שיבואו לבטל דאם באמת חובה עלינו ללמד זכות על מנהג שנהגו להקל כ"ש שיש לנו ללמד זכות ולהעמיד מה שנהגו לחומרא שלא להקל כנגדם למימר כי שגגה היא כיון דלקושטא דמילתא יש לסם על מה שיסמוכו וכמבואר בדברי הפוסקים ובס' משאת משה ח"א חא"ח סימן ג' ד"י ע"א יע"ש ומצינו שהזהירו הפוסקים על כל רב ומורה צדק בעירו כשרואה איזה מנהג שהתחילו להתנהג שהוא זר ושלא מן הדין תכף יש לו לרב ולמורה צדק בעירו לקום. כגבור לבטלו קודם שישתרש המנהג דאל"כ בכל יום יתחדשו מנהג אחד מנהג ויתבטל התודה לגמרי כמ"ש הרשב"ש בתשו' סימן תי"ט וכמ"ש בסה"ק חקקי לב חא"ח סימן וי"ו די"א ע"ג וחיו"ד סימן ט"ל דמ"ב ע"א יע"ש ובמקומות רבים בס"ד וכן מתבאר מתשו' בשמים ראש סי י"ט ובתשו' שבות יעקב ח"ב חא"ח סימן ו' יע"ש ועוד דאפילו במנהג שלא ידענו מנהגם הואיל וכן נהגו ראשונים ז"ל ראוי לנהוג כמותם כמ"ש הרב מקור ברוך סס"י י"ב דטו"ב ע"ב יע"ש ועו"כ שם סי' כ"ד. בענין שינוי מנהג לברך קודם קידושין או אחר הקידושין שכתב וז"ל וא"כ מאן רב גובריה לשנות מנהגם וכ"ש בהיות בעיר ואם בישראל עיר שאלונקי יע"א נוהגים וידוע כי הם נגררים אחריהם בכל מנהגיהם ודאי דהמוחה במנהגם של בני העיר הזאת ראוי לגעור בו ואין זה אלא מאותם שרוצים להתייהר בפני ע"ה וכו' יע"ש וכ"פ הרדב"ז בתשו' ח"ג דפוס פיורדא סימן תקל"ב שאחר שאין ביד שים רב גדולי בדורו לשנות שום מנהג כי מי לנו גדיל כרב רבן של כל בני גולה היה ועכ"ז לא ביטל מנהגם ואפילו כנגד ההלכה אזלינן בתר המנהג היכא דהמנהג הוקבע עפ"י חכמים של המקום כמ"ש במרדכי פ' הפועלים ומוהריק"ו סימן ט' ותמצא כמה ראיות שאין לשנות שום מנהג וכ"ש מנהג כזה שהוא לתת כבוד לשמו להקדישו ולהעריצו והוקבע זה המנהג על פיהם זה קרוב לת"ק שנה שתברם מחבריהם וכו' עוד יש בזה משום לא תתגודדו לא תעשה אגודות אגודות שהרי שאר קהלות נוהגים כמ"ש במחזורים בלא גרעין ותוספת וכו' יע"ש והאמת הוא כן כי כל מה שחששו שלא לשנות מנהג אפילו אינו מתקן בעבור חשש מחלוקת וכמ"ש בשם הגאון ז"ל וכמ"ש בתשו' מוהריק"ו הנ"ל וכ"כ הרב ב"ד של שלמה מא"ח סימן טו"ב דמ"ג ע"א יע"ש וכן פסק הרב יכין ובועז בתשו' סוף סי' קי"ח ד"ל ע"ג וז"ל א"כ האיש אשר בא לשנות מנהגכם בהפטרותיכם לא ביארתם השינוי הזה מהו מ"מ אם מנהגכם באיסור ראוי לשמוע אליו ואם אין בו איסור אין בידו כח ורשות ויכולת לבטל מנהגכם כי יש מקומות קרוב ץ חלוקים במנהגותיהם וסידור תפלותיהן והפטרותיהם ובהלל ובזולת זה והכל לפי המנהג ונהרא נהרא ופשטיה וכבר אמרו בירוש' כל הלכה שהיא רופפת בידך ראה איך הצבור נוהגים המנהג הנח להם לישראל אעפ"י שאינם נביאים בני נביאים הם כדאית' בפסחי' שם פרק שו דבריהם והחולק על זה דאוי לכוף ראשו כהגמון לשמוע דבריכם ויתר ההמון וכו' יע"ש:
הרי מבואר מדברי הרב ז"ל דכגון דא דנ"ד שבאים לשנות מסדר התפילות להוסיף ולגרוע דבר שאין בו משום איסור כלל אין בידם לשנות וכן הוא דעת הרב הגדול מז"ה אור היר"ח ז"ל בספרו הבהיר חקרי לב ח"א חא"ח סו' סימן ע"ג דלק"ח ע"ד שאחר שהביא ס' הפוסקים ראשונים ואת אחרונים דס"ל דבמוסף שבת ור"ח יש לומר סמוך לחתימה מעין חתימה וחוקי שבתות ור"ח להם קבעת וכו' וכתב וז"ל ויש גם הרשב"א והרא"ה והרמב"ן ושאר הראשונים כך דעתם וגם התשב"ץ העיד על המנהג וכן המשאת בנימן דבספר"ד וערי המערב ואשכנז כך המנהג ג"כ לא מצאתי כלל סמך למנהגינו כי ע"כ זה דרכי בשאני מתפלל בלחש להוסיף בחתימה כי בעמך ישראל וכו' עד שנמצא סמך למנהגינו עכ"ל ועיין בס' בית מנוחה דרל"ה ע"ב אות וי"ו מה שהשיב ע"ד הר מ"ז ז"ל יע"ש ולע"ד דברי מז"ה שרירים וקיימים ומה שהביא מדברי הרמב"ם בסדר התפילות לא שמא מתיא שה"ב ש"ץ דר"ל ע"ד הזכיר לדברי הרמב"ם ולדברי מז"ה ז"ל בהדי אהדדי וכבר כתבתי בזה במ"א יע"ש ואכמ"ל הרי נראה מדברי מז"ה ז"ל שהגם שנר' לו לפי הדין להוסיף בנוסח התפילה כפי מה שמצא בראשונים ואחרונים עכ"ז לא החליט המאמר לשנות מנהג הצבור לו' בחזרת ש"ץ כן כיון שהוא נגד המנגנא דקי"ל דאין לשנות אלא דוקא בינו לבין עצמו בתפילה בלחש אין אומר כן לא בחזרת ש"ץ כאשר לימדנו להועיל הרב מוהר"ש ויטאל ז"ל בשם מר אביו רבינו הרב מהרח"ו ז"ל כי בינו לבין עצמו היה מתפלל כדרכו דרך הקדש אכן בשהיה ש"ץ לא היה משנה ממנהגם. אעפ"י שהיה בהם דברים שהיה מקפיד עליהם שלא. לאומרם כשהיה מתפלל היה אומרם שלא כרצונו וכמש"ל וכן אנכי נוהג בתפילת מוסף שבת שיש ב' נוסחאות דיש אומרים תקנת שבת בנוסחת רב עמרם גאון ורב. סעדיא גאון והרב שבולי הלקט כמ"ש הטור בא"ח סימן רפ"ו ורבינו האר"י ז"ל ורבותינו בעלי התוס' ונוסחת הרמב"ם בסדר תפילות האבודרהם ודעימייהו הוא למשה ציוית ויש בעירינו אזמיר יע"א בתי כנסיות שאומרים תקנת ויש בתי כנסיות שאומרים למשה ציוית וכשאני מתפלל בק"ק אורחים שמנהגם לומר למשה צוית בלחש הנני נוהג לו' שלא כמנהג' תקנת שבת אכן בחזרת ש"ץ לומר למשה ציוית ואפי' בזמן שנשרפו הבתי כנסיות ובאו כל יחידי ק"ק אורחים להתפלל בביתי כי ביתי בית תפילה יקרא עם כ"ז לא רציתי לשנות מנהגם כאשר אזהרה שמענו מפי סופרים ומפי ספרים שלא לשנות שום מנהג שנוהגים בענין תפילה וכיוצא. בזה ראיתי להרשב"ש בתשו' סי' רנ"ג שכתב על מה שנהגו במזרח לומר ברכת השכיבנו בלא ברכתה והביא ממ"ש רמ"ע ז"ל שלא היה אומרה כלל כשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אבל כשהיה יורד. לפני התיבה היה אומברה יע"ש וכן ממ"ש הרב ברכ"י א"ח סימן קי"ז אות ח' יע"ש הרי דאין מקום לשנות המנהג שנהגו בסדר התפילה ובפרט כשלא יש הקפדה שהוא הפך הדין ואיך יכולים עתה בדור יתום כזה לקום ולשנות ממנהג שנוהגים הצבור בסדר תפלתם בלי משען ומשענה שנראה שהוא הפך הדין ואין להם על מה שיסמוכו כלל וכלל לא ואם באו איזה מבעלי בתים ודלת העם לשנות המנהג ממה שעלה רוחם. אשר בדו מלבם הרי כבר הוכיח ע"ז הרב מוהריק"ש ז"ל בס' אהלי יעקב סי וי"ו ד"ט ע"ב דמנהגים שבדו מלבם העומדים במקומות הנז' מבלי סמך כלל וכמה פעמים ראינו חילופים בדבריהם ככל העולה על רוחם לקרב או לרחק יע"ש וכ"כ הרב עין משפט בא"ח סי' א' במנהג שנהגו לשורר במוזיק"א בקריאת שמע שאחר שהרחיב הדבור כי לא יפה עושים ואין שורש למנהג כתב בד"ח ע"ב וזל כ"ש במנהג סתם דלא ידעינן אם הוקבע עפ"י. גדולים דשמא מאליהם נמשכו הש"ץ לנהוג כן והתחילו מעט ונמשכו אחר זמן הרבה ומה שלא מיחו הקודמים שמא כ"א קבלו מהם או ידעי דלא מקבלי ומפני כך לא מיחו או לא נסתייעא מילתא להם למחות ומקום הניחן לאחרוני' להתגדר בו וכו' יע"ש וגם הרב מהרד"ף ז"ל בספר מכתם לדוד חא"ח סי' יוד' כתב לבטל מנהג זה שי בד"ך ע"א וזל ואם מכח מנהג אתו עלה כבר הארוכה למעניתם הרבנים המובהקים כהני ה' אילין נטורי קרתא להוכיח במישור דהא לא הוי מעיקרא מנהגא כלל חדא דמעולם. לא היה זה מנהג קבוע בעיר אלא אדרבא מיעוטא הוא דהוו נהיגי הכי ואינהו נמי כבר אבדה חזקתם מאחר שהרב המנוח מוהרמ"ש ויואנטי זלה"ה מאריה דאתרא כשבתו על כסא ממלכתו אף הוא ביטל ועקר את המנהג לגמרי מכל החי בכחו הגדול כל ימי חייו הנה כי כן אף כי אחר מותו חזר ונעור בקצת חזני מתא המנהג הקדום בש'יר נפו'ח לא משגחינן בהו לגבי רובא ואו' יע"ש ועיין בספר קרית שמע כמה פסקים על זה יע"ש וא"כ כמו כן יש לומר בנ"ד שלו שיצאו כת חדשה לשנות ממנהג הקדמונים בלי שום משען ומשענה כ"א שבדו בלבם בלתי שורש וענף מה מקום להקרא זה מנהג אפילו אם ינהגו שנים רבות וכ"ש כשמתחילה הנהגתם מתריס בהם שלא יעשו כן שהוא הפך הדין ולא שמעו כי בכה"ג אין בו דין מנהג אפי' יעבור שנים רכות כיון שמתחילה נעשה ע"י שילוחי צבור באין מבין וכבר מיחו בידם שהוא שלא מן הדין או לא היה כח בידם למחות שהיו עשירי עם ידם במעל והיא מידעא רבה לדור דורים וזה פשוט וברור וככל הדברים האלה מצאתי להרב בית חדש בא"ח סימן רס"ז סעיף ג' שכתב וז"ל. וכ"כ במנהגים וכך נהגו קדמונינו מעולם כפי מה ששמענו וקבלתי מרבותינו אבל בדורות האלו נוהגים לאומרו ולא ידענו מאין הונהג לנהוג הפך דברי רבינו והמנהגים ולבי אומר לי כי דבר זה וכיוצא בו הגיע אלהינו משלוחי צבור שאינם מהוגנים שמקבלים בכל קהלות בשביל שהם משוררים להם בקול נעים אעפ"י שאינם בקיאים ואינן יודעים הלכות תפילה ויד העשירים תקיפה על חכמי הדור גם בזה אבל הגון הוא לחזור המנהג על כנו הראשון וכבר נוהגים כן מקצת ש"ץ ההגונים והיודעים ורוב הלומדים ומודים על האמת יע"ש הא קמן ככל אשר כתבנו כי אלו מנהגים המונהגים בסדר התפילות שאינן הגונים הם מתהוים משלוחי צבור שאינם בקיאים ויד העשירים תקיפה על חכמי הדור ואין זה תורת מנהג כלל ויש לבטלה ולחזור למנהג הראשון וכדברי הרב"ח ז"ל ואין לומר דאפשר שיהיה הענין שהרוצים לשנות מנהג הקדמונים הם רבים והבאים למחות שלא לשנות הם מועטים וא"כ יכול לכוף להמיעוט הא נמי ליתא שהרי כתב הרב משא מלך ח"ב סימן ב' וח"ה סימן ב' בלשונות המנהג אפילו יחיד יכול למחות יע"ש וכ"כ בשמו הרב כנה"ג בח"מ סימן ר"א הגה"ט אות כ"ב בלתי חולק כמו שיע"ש. וכן דעת הרב הגדול מ"ז אור היר"ח ז"ל בס' חקרי לב חח"מ ח"ב סימן כ"ד דל"ו ע"א בטעם ה"ז וז"ל ומ"ג שי"ל דבמקום שבאים בטענה שרוצים מינוי ממינים כמנהג כמאז ומקדם כ"ע יודו לשיטת הרב בצלאל אשכנזי ז"ל בתשו' סימן כ"ד דלכ"ע אין הרוב כופה למיעוט והרא"ש ח"א סימן ק"ב נסתייע בנ"ד מדברי הרב אלו וכ"כ שם בח"ג סימן וי"ו יע"ש וא"כ כתב מז"ה ז"ל במינוי ממונים כ"ש וק"ו לומר כן בשינוי מנהג הקדמונים דאיכא טעמים רבים בכלל זלזול לראשונים שתקנו כאשר כתבנו משם הרבנים הנ"ל דודאי דאפי' יחיד אחד וכ"ה דעת גדול אדונינו הרב הגדול כמוהרי"ם ז"ל שפסק כן בשינוי המנהג דיחיד אחד יש בידו כח למחות שלא לבטל המנהג אפי' שהיה צר זכות עפ"י הדין לבטלה וגם הרב מורה צדק מסכים לבטלה עכ"ז בשביל אחד שלא רצה לבטלו דקי"ל דיחיד יש כח בידו למחות שלא לבטל המנהג פסק את הדין כן שאינם יכולים לבטלו כמ"ש בעניותי בסה"ק חקקי לב ח"א חא"ח סימן ו' ד"ז ע"ב וכמ"ש לעיל וא"כ גם הכא בנדון דידן לא מבעייא אם המוחים יהיו רבים אלא אפילו יהיו המוחים יחידים נגד רבים לא נאמר בזה אחרי רבים ושהרוב כופה למיעוט כי בשינוי המנהג ממה שנהגו מקדם יחיד מוחה וק"ל:
ומאחר עלות כל זה עטי המדבר'ה מכל הני רובא דרבוותא קמאי ובתראי להקת הנביאים אשר פה אחד נתנבאו בסגנון אחד כי כבו"ד בנ"ד שבאים לשנות בין להוסיף להביא מנגנים ואורגאנו"ס בבה"כ בשעת התפלה וכן לגרוע מלומר פיוטים שסידרו הראשונים בתפלות דאין כח ביד שום רב וחכם לשנות מנהגם ודאי דלהם שומעים שאמרו כהלכה והכא הל' מקיים המנהג ומי יוכל לבא ולגשת לחלוק עליהם ולסתור דבריהם אחרי שאמרו כהלכה ומילתא דמסתבר וסברנו וקבלנו דבריהם דברים בטעמם כצפיחית בדבש כי אפילו אם לא היה שמיע לן ולא סבירא לן מעומק המושג וקוצר המשיג עכ"ז היה לנו לקבל דבריהם כי כך ראוי לנו וכך היא חובתינו אחר שכל דבריהם כגחלי אש ולבם היה פתוח כפתחו של אולם ודעתם רחבה מדעתינו וכוליה תלמודא כמאן דמנח להו בכיסתיהו ופוק חזי מ"ש מרן החבי"ב ז"ל בס' כנה"ג בכללי הפוסקים אות ס"ד שכתב בשם הרב מהר"ר ישראל ז"ל בס' פו"כ סימן רמ"א וז"ל אין כח ביד הרבנים עכשיו לחלוק על החיבורים שנתפשטו ברוב ישראל אם לא שהוא מקובל מפי רבותיו הגדולים שנהגו כן אבל מסברת עצמו לא יע"ש וכ"כ עוד הרב כנה"ג בא"ח סי' קמ"ו שהיה רוצה לחלוק על דברי המפרשים בהא דרב ששת מהדר אפיה וגריס שהיה בעת שמתרגם המתורגמן אבל בשעת קריאת בלה"ק אפילו ר"ש אוסר ורצה לעמוד על דעתי בזה והשבתי לו שאם רוצה להחמיר על עצמו יחמיר אבל שיקרא תגר על פירוש המפ' ועל מנהג העולם לא טוב הדבר שחיוב מוטל עלינו ללכת בדרך שכבשוה הפוסקים והמפרשים אחרונים וקדמונים ולא מבעיא כשאין קושי בדבריהם וכו' לא אפילו כשנראה לנו שיש קושי בדבריהם יש לנו לתלות החסרון ולומר שדעתם רחבה מדעתינו ואין אנו משיגים אותם לעומק כונתם יע"ש. ואם זה כתב מורינו ורבינו אבי התעודה הרב כנה"ג אנחנו הבאים אחריו אנן יתמי דיתמי מה נענה אבתריה דודאי דאין לנו לסור מדברי הפוסקים המפורסמים ולא נטה ימין ושמאל וכל אלו דברים ברורים ופשוטים וישרים למוצאי דעת וככל הדברים האלה וכל החזיונים הללו כה דבר בקדשו הרב בית דינו של שלמה ז"ל בתשו' חא"ח סי' טו"ב דמ"ה ע"ב יע"ש:
ולחקירה השניה:
אם מנהג זה שרוצים לעשות מחדש להביא מנגנים לנגן בכלי שיר הנקרא אורגאנו'ס בעת התפילה אי שפיר דמי או לא דלפי האמת צריך לדעת דמה המצוה הזאת ומה טעם יש בה והנה אמת נכון הדבר כשהיה הבהמ"ק קיים בכלל עבודות שהיה במקדש היה לנגן בכלי שיר כמ"ש הרמב"ם בהל' כלי המקדש פ"ג ה"ב וז"ל כי ועיקר עבודת הלויים דכתיב לשרת בשם ה' איזהו שירות שהוא בשם ה' הוי אומר זו שירה ומתי אומר שירה על כל עולות הציבור וחובה ועל שלמי עצרת בעת ניסוך היין וכו' ואין אומרין שירה שלא בפה בלא כלי שיר שעיקר השירה שהיא עבודתו בפה אחרים היו עומדים שם מנגנים בכלי שיר מהם לויים ומהם ישראלים מיוחסין המשיאין לכהונה וכו' ובמה הם מנגנים בנבלים וחלילים וכינורות וחצוצרות והצלצל וכו' יע"ש וא"כ עכשיו דהבהמ"ק חרב בעונותינו הרבים איך יתכן לעשות כך כי הגם שאמרו רז"ל בברכות פרק תפילת השחר דכ"ו ע"ב דתפילות כנגד תמידים תקנום וכו' היינו מה שתיקנו רז"ל לומר סדר התפילות כמו שתיקנו זו בלבד אבל לנגן בתוך התפלה בשביל הכינור כמו שהיה בזמן שבהמ"ק זה לא שמענו ולא ראינו דבד זה לא בנביאים האחרונים אחר החרבן ולא באנשי כנה"ג ולא בתנאים והאמוראים בתלמוד בבלי והירוש' ובמדרשי רז"ל ולא ברבנן סבוראי וגאונים והפוסקים ראשונים ואת אחרו' עד היום הזה שיאמר שום אחד מהם דבר זה להיות מנגן בכלי שיר בתוך התפלה דבר שלא יש שום שמץ מנהו וגם לא בזוה"ק ובתיקונים ובזוהר חדש ולא במקובלים ז"ל וא"כ מי הוא זה בדור זה שיבא לחדש דבר זה שלא היה לעולמים שנראה שאין לו לסמוך עליו ואם נאמר דעבדינן זכר למקדש ע"ד שאמרו רז"ל בגמ' בר"ה ד"ל ע"א על מתני' דקתני התם בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב ביהמ"ק התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ופריך בגמרא ומנלן דעבדינן זכר למקדש דאמר קרא כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאום ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישא ע"כ הרי מוכח דיש לעשות זכר למקדש וא"כ אף אנן נמי נימא להביא כלי ניגון לבהכ"נ בעת התפילה זכר למקדש והגם דקי"ל בש"ס בערכין פ"ג די"א ע"א ופסקו הרמב"ם שם כי אין אומרין שירה אלא על היין והוא בעת ניסוך היין וכמש"ל ועתה בעונותינו שאין לנו ניסוך היין מהיכא תיתי השירה והניגון דיש לומר כי כיון שאומרים השיר שהיו הלויים אומרים בכל יום על הדוכן וגם קורין פרשת התמיד וכתוב ונסכו יין רביעית ההין לכבש האחר בקדש הסך נסך שכר לה' והרי הקריאה כהקרבה עד ונשלמה פרים שפתינו ולכן מנגנים בתוך התפלה כמו שהיו בבהמ"ק דכל מה דמצינן למעבד זכר למקדש עבדינן והרי בלא"ה התפילה היא עבודת כדרז"ל בספרי סדר עקב ע"פ ולעובדו בכל לבבכם איזוהי עבודה שבלב זו תפלה והרי בערכין שם די"א ע"א בכלל קראי דמייתי התם להוכיח דאיכא שירה בעבודת הקרבנות הוא מדכתיב תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה וכו' וכשמתחילים השיר על הקרבן היו' מנגנים בכלי שיר בניגון כאשר מבואר בקרא דמייתי הש"ס די"א ע"ב בד"ה ב' סימן כ"ט ויאמר חזקיה. להעלות העולה על המזבח ובעת החל שיר ה' והחצוצרות על ידי כלי שיר דוד מלך ישראל כמו שיע"ש וכיון שעיקר התפלה שהיא עבודת ה' היא בשמחה הרי עיקר שמחה בעבודת ה' היא השירה ובכלי הניגון כמבואר. וכ"ן להוכיח ממ"ש במדרש ש"ט סי' ק' ע"פ עבדו את ה' בשמחה והובא בילקוט שם וז"ל אמ"ד איבו בשעה שאתה עומד ומתפלל יהא לבך עליך שמח כאלו לאלהים עליון אתה עובד יע"ש הרי דבתפלה צריך להיות שמח וא"כ. מן הראוי הוא להביא מנגנים לנגן להיות שמח' וכ"ן ממ"ש בזוה"ק פ' ויחי דדכ"ט ע"ב שאמרו פולחנא דצלותא. דקא בעו ב"נ למפלח קמיה קב"ה בשמחה וברננה שמחה בצפרא ורננה ברמשא יע"ש וכ"כ הרב המקובל האלהי מוהד"ח הכהן ז"ל בס' מקור חיים סי' א' גבי מ"ש מרן בש"ע שיהיה מצר ודואג על החרבן בחצות הלילה כתב וז"ל אבל כשהוא מתפלל ולומד בתורה יהיה. שמח והביא. דברי הרב מחזיק ברכה בא"ח סי' א' אות ב':
יע"ש: |:
איברא דזה עומד לנגדינו דמצינו לאידך גיסא מ"ש בברכות ר"פ אין עומדים ד"ל ע"א על מתני' דקתני אין עומדים להתפלל לא מתוך כובד ראש פריך בגמ' מה"מ ומייתי שם מקראי דחנה והיא מרת נפש ומקרא אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך ומקרא דהשתחוו לה' בהדרת אל תקרי בהדרת אלא בחדרת וכו' ודחו להו ולבסוף מסיק אמר"ן בר יצחק מהכא עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה מאי וגילו ברעדה אמ"ר אדא בר מתנה אמר רב במקום גילה שם תהא רעדה ופירש"י עבדו את ה' תפלה שהיא לנו במקום עבודה עשו אותה ביראה ע"ש וכ"ה בפ"ק דיומא די"א ע"ב גם במתן תורה הביאו הך דרשא במקום גילה שם תהא רעדה ופירש"י במקום גילה מתן תורה של לוחות דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב יע"ש ועיין בתוס' שהובא בעין יעקב שכתבו וז"ל ויש לפ' דהכא מעבדו את ה' ביראה גמרינן שכל עבודת השם תהא ביראה ובאימה יע"ש וכ"כ הריטב"א בחי' לשם ועמ"ש בזה הרב יקרא דשכבי דרוש י"א יע"ש:
והנראה לחלק כי אין זה חולק למ"ש שצריך לו' התפלה בשמחה כי כן הוא לפי האמת שלא יהיה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה וכמו שאמרו שם בברכות סמוך ונראה דל"א ע"ב והיינו שמחה בלב למה שזכה להיות מעבדי מלך מלכי המלכים הקב"ה אבל אם בבא העבד לפני המלך ובא לשאול איזה שאלה ממנו שירחם עליו ברחמיו הרבים זה דרכו לשאול ממנו בתחינה ובקשה ובבכיה על אותו הדבר שמבקש ממנו וכמ"ש בגמ' שם דתפלה רחמי ורחמין לבעי בהכנעה גדולה והעד על זה שבזוהר הקדוש שאמרו בסדר ויחי שהתפלה של שחרית בשמחה הם אמרו בזוה"ק סדר תרומה דקס"ה ע"א במעלת המתפלל ובוכה בתפלתו דקי"ל שערי דמעה לא ננעלו יע"ש וכן כתב הרב מוהר"ח הכהן ז"ל שם אחר שכתב שהתפלה יהיה שמח כתב סמוך ונראה וז"ל ומ"מ חם מוריד דמעות בתפלתו היא מקובלת וכן כתב הרב מחזיק ברכה שם בשמו במי שיע"ש וע"כ צ"ל כמ"ש שעינים במר בוכה ולב שמח וכן כתב הרב מוהר"י סרוק בס' הנהגת היושר סימן ס' וכבר אמרו בתנא דבי אליהו בסא"ר שחזקיה נענש וחלה את חליו על אשר לא התפלל בהכנעה ואימה בענין סנחריב ולכן מה"ט חלה והוצרך לתפלה וכתיב בתפלתו ויבך חזקיהו בכי גדול ועיין מ"ש הר' זקוקין דנורא שם ובס' לב דוד פי"א בזה יע"ש: והשתא דאתית להכי דאין ראיה ממה שמצינו כי חייב האדם להתפלל בשמחה להביא מנגנים וכלי שיר ואונרגאנוס בבית התפלה יכולני לפתור כי גם מה שהבאתי סמך וראיה ממ"ש בגמ' דעבדינן זכר למקדש אין משם ראיה דאימא במצות לולב וכיוצא שהיא מ"ע פרטי לנו דיש חיוב מן התורה יום אחד במדינה אלא שהמקדש היו ז' ימים עתה שאין בית המקדש חייבו רז"ל ליטול הלולב שהיא המצוה עצמה שכבר היתה נוהגת בבית המקדש כל שבעה יטלוה גם במדינה כדי שלא תתבטל מצוה שהיה במקדש כל ז' זכר למקדש מה שאין כן בכלי שיר לנגן בבית המקדש שהיא עבודת מהבית המקדש הצריכים שם שאר עבודות בהקרבת הקרבן ואמירת שיר ובניסוך היין וע"י לויים או ישראלים מיוחסין המשיאין לכהונה א"כ כל שנחרב הבית המקדש ונתבטלו כל העבודות אין כאן עבודת כלי שיר:
ועם שמצינו בפסחים פרק ער"פ דקי"ז ע"א שאמרו שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' יע"ש כנראה שצריך השמחה ע"י ניגון ומנגנים וכן הרתה לי בני בן חכם כי ביצחק יקרא נר"ו כסה ח רס"י ח"י שכתב וז"ל שורש התפלה שמחת לב בהקב"ה שנאמר התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי ה' ולפיכך דוד מלך ישראל מנגן בכינור על כל תפלותיו וזמירותיו למלאות לבבו שמחה באהבתו של הקב ה וכו יע"ש גם בס' נפוצות יאודה דרוש א' ד"ב ע"ב כתב וזל כי על כן היה האדם הלז מתענג מאד בחכמת המוסיק'א לדעת קצת הפילוסיפים הלא היא כתובה על ספר לבנת הספיר פ' נח ובעי ב"נ לאתערא באורייתא וצלותא למישרי מילוי דות קדישא ואתערא והיה כנגן המנגן ותהי עליו וכו' יע"ש ועכ"ז אין מקום להביא מנגנים כי שאני דוד המע"ה והנביאים בשהיו מנגנים לא היו מאבדים כוונתם מה שאין כן אנחנו ולא הביאו מהם ראיה כ"א כשצריך האדם להיות שמח שמחה של מצוה לעבוד את בוראו אבל לא לעשות מנגינים בתוך התפלה חלילה וכי כשניתן לנו התורה בה"ס על ידי משרע"ה ותורה ציוה לנו משה בכלל התרי"ג מצות מ"ע של ק"ש היה בניגון המוזיק'א מדברי קבלה וגם מימי יעקב אבינו ע"ה שאמר הקבצו ושמעו וכו' שזכו לק"ש כדברי רז"ל בספרי ובילקוט ס' ואתחנן מהיכן זכו ישראל לק"ש ממ"ת וי"א מיעקב וכו' יע"ש ולא יש לנו קבלה מיעקב וממשה רבינו ע"ה שיהיה ק"ש בניגון מוזיק'א ומי יודע אם המוציאו והמלמדו מי היה ומה עלה בדעתו וכיוצא וכדברי הרבנים הנ"ל ואפשר שיש לתלות על איזה ש"ץ ששגג ולא ידע וכמ"ש הרב כנסת הגדולה בא"מ סי' רצ"ב ובספר בית דינו של שלמה תש"ח סימן א' יע"ש או איזה בעל הבית עשיר ותקיף שבדה כן מלבי ובכחו הכריחו לשליח צבור וכדברי הרב"ח והרבנים הנ"ל ונמשכו אחריו וקבעו שמו בשם מנהג והרי מבאור בדברי הס החסידים סימן של"א שלא לשנות ממנהג אפילו בניגונים דניגון תורה לא ישנה לנביאים וכו' שהוא הלכה למשה מסיני שנאמר והא והאלהים יעננו בקול וכמש"ל בראש אמיר והרי ניגון תורה אינו מוזיק'א ומה שכתב בספר שיורי ברכה סימן ח"ן דהשיבו בשאלה בחלום רננו צדיקים בה' יע"ש אחרי המחי"ר אינו כמו שהבינו שרננו צדיקים בה' הוא לשורר בתיבת ה' במוזיק'א כ"א רננו צדיקים בה' מה שדיבר ה' כדכתיב והאלהים יעננו בקול כדברי הספר החסידים שהוא ניגון ה' המקובל מה"ס ולא ניגון שאינו מה' שהוא מוזיק"א זה נ"ל ברור וישר:
ובר מן דין דבר זה שמביאים מנגנים ואורג'אנוס אם היה דבר מוכרח וכי כמה וכמה לשכים ורבבות מרבנים וחכמים מכמה שנים רבות דור דור ושופטיו וכמה וכמה מרבנים המקובלים ורבינו האר"י ורבינו מהרח"ו והרב המקובל האלהי מומחה ובקי כמהר"ש שרעבי ז"ל ולא מצינו בשום אחד מהם שחידשו לנו דבר זה להביא מנגנים בתוך התפלה בביהכ"נ ואדרבא כמו זר נחשב לעשות זאת איך יתכן לקיימו כי אדרבא מדמצינו בש"ס בריו"ח בן זכאי דמדחרב ביהמ"ק התקין שיהיה לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ולא התקין לא הוא שהוא מן התנאים ולא מן האמוראים ולא מרבנן סבוראי וגאונים בדבר זה אין מקום לחדש דבר מעתה וצריך כל מי שהוא חכם ירא וסר מרע להבין את זאת כי מי גילה לו רז זה מאת ה' מן השמים או מלאך ונביא דיבר בו בין בהקיץ בין בחלום לעשות כדבר הזה ועל הראשונים אנחנו מצטערים על ענין שיר המוזיק'א בקריאת שמע אשר כמה דיות נשתפכו בו ויש כמה רבנים שאסרוהו וכתבו לבטל המנהג וכדברי הרב מכתם לדוד ודעימיה וכוותייהו נקטינן וכמש"ל ומי הוא זה ואיזהו אחר רשב"י ורבינו האר"י ז"ל וחבריהם הקדושים אשר כל רז לא אניס להו ולא באו בדבריהם לעשות כדבר הזה שינוי הנראה לעיני כל ישראל בכל מקום שהם מי הוא היה הבא ראשון ונהג הכי ומה פסק וראיה הביא בידו להכריח מש"ס בבלי וירושלמי ומה סוד גילו להם מן השמים על זה כי כל חכם לב מבין עם תלמיד יבין דבר זה לאשורו כי מי שהוציא דבר זה מחדש אין לי שום סמך לסמוך בו ואם אחרי כן מאיזה ע"ה הרגילו בזה ונהגו כן ובאים להשתמש בתורת מנהג אחר שנהגו אנכי אומר כי כל שהוא מנהג שלא מן הדין בלתי שום שורש וגם אינו פשוט ברוב ישראל ויש בו פקפוק ונשתרבב המנהג בלא סמך מדלת העם אין בו תורת מנהג ובכל מקום ובכל זמן יכולים לבטלו ומצוה לבטלו אלא דאם יש מחלוקת מסיבת הביטול שאינם שומעים לקול מורים המודיעים להם שיש לבטל המנהג ולא משגיחים אז מניחים אותם כי גדול השלום וכדברי הרב עין משפט שם סימן א' וכמש"ל וכמו שמצינו לפעמים באיזה מן העתים דברים שעושים שלא מן הדין ומוכיחים אותם ולא צייתי דינא גם זה כאחד מהם והוא דבר פשוט וברור ובא לידי ס' שו"ת ק"ק מהרב שמואל פלאג"י ז"ל ונקרא שו"ת בית האבל ובית המשתה ובדח"י ע"א כתב וז"ל מכאן למדנו ב' דברים אחד שמנהג בטעות אינו קרוי מנהג ומצוה לבטלו כי הלויים והחכמים היו יכולין לעמוד ולטעון ליוחנן כי מנהג אבותינו בידינו והם לא עמדו כנגדו ש"מ כי מנהג בטעות אינו מנהג ומצות לבטלו וכו' יע"ש: