לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן ד
מי שנגע בע"ז אם צריך נטילת ידים או לא:
תשובה תנן התם במס' שבת דפ"ב ע"א ר"פ רע"ק אמר ר"ע מנין לע"ז שמטמאה במשא כנדה שנאמר תזרם כמו דוה צא תאמר לו מה נדה מטמאה במשא אף עז מטמאה במשא יע"ש וכיון שמצינו שלמדו טומאה לע"ז מנדה א"כ כמו שהנדה מטמאה במגע כך ע"ז וכיון שכן גם במי שנוגע באשה שהיא נידה בודאי דצריך נט"י ואפילו אינה אשתו דבאשתו בלא"ה כבר מצינו שצריך נט"י הנוגע בבשר אשתו כאשר יש לדקדק מדברי הרב ס' החסידים ז"ל סי' רע"ד וכמ"ש בעניותי בסה"ק רו"ח בא"ח סי' ד' סי"ח בס"ד. ועיין תשו' הריב"ש סי' תכ"ה שכתב דאיסור קריבה לאשה נדה הוא אפי' אינה אשתו ואפילו בפנויה מדכתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות וכו' שלא חילק בין אשתו לפנויה ומ"ש אשה דרשו בו בפרק ואלו הן הלוקין לחייב על כל אשה ואשה יע"ש והגם כי איסור קריבה שאסרה תורה היא קריבה של הנאה כגון חיבוק ונישוק וכו' כמבואר מדברי הרמב"ם וכמ"ש הריב"ש שם בתוך התשובה כיע"ש אבל נגיעה בעלמא לא שמענו עכ"ז נר' דאיסורא איכא ובזה יש ליזהר הרבה להתקרב לנערות בתולות ל"מ בחיבוק ונישוק דיש איסור תורה ומלקות לדעת הרמב"ם ודעימיה אלא אפי' נגיעה בעלמא דבר ההווה ורגיל בנשיקת ידים שנושקים הבתולות והפנויות לבני אדם הגדולים מהן ובפרט בקרוביהן צריך ליזהר שלא ליגע בבשרה וכ"ש אם תהית אשת איש כי אמרו במ"ר ס' בשלח כל הנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו ואם כה אמרו רז"ל באיסור עריות דברים המרגילים לערוה שאסור כ"ש שיש ליזהר אם נגע בהם ובפרט בנדה שצריך נט"י כי הגם שאמרו שמטמאה במשא כנידה כנראה שהוא טמא במשא ולא במגע זהו לענין חומרא משום טבילת גופו צריך שיהיה הטומאה במשא לטהרת הקדש ברם לענין טהרת הידים גם בנגיעה יש להחמיר בין בע"ז בין באשה נידה דאם נגע ידיו בהם להצריך נטילת ידים וק"ל: