אור ברסלב
לב חיים פלג'י חלק ב ח"ב או"ח סימן ג

לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]

ח"ב או"ח סימן ג

ח"ב או"ח סימן ב

שאלה במנעלים שהנוגע בהם צריך נט"י אם חתך זה המנעלים לחצאין לשנים או לג' שאינו מהני עוד לנעול או עשה מזה כיס מעות וכיוצא אי קאי באיסורו לנוגע בו שצריך נט"י או"ל וכמו כן אם עשה בית אחיזה לספוג לקנח בו או למטטיה את הבית אם נגע בו אם צריך נטילת ידים או לא על הכל יורינו המורה הדין ושכמ"ה:

תשובה תנן התם במס' כלים רפ"ב כלי עץ וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית פשוטיהם טהורים ומקבליהם טמאים נשברו טהרו חזר ועשה מהם כלים מקבלים טומאה מכאן ולהבא וכו' יע"ש וחזרה ונשנית משנה זו שם ברפט"ו יע"ש וא"כ נראה לכאורה דכאן נמי אם אלו המנעלים חתכן ושברן ואינם ראויים עוד לשום תשמיש הו"ל כדין המתני' נשברו טהרו ואינו צריך נט"י. וא"כ אם אח"ך חזר ועשה מהם כלי מקבלים טומאה מכאן ולהבא ואם נוגע בהם אחר שנשתנו ונעשו כלים אחרים אין בנגיעתם צורך לנט"י א"כ אם נגע אחרי כן בכלים שונים צריך נט"י:

איברא דיש מקום לדחות דלא דמי כלל דהתם גזרת הכתוב הוא דכל שיש עליו שם כלי מקבל טומאה וכשנשבר ונאבד ממנו שם כלי מעליו אינו מקבל טומאה. ברם כאן בנ"ד הוא ענין אחר דכשהוא מנעל שלם אשר שם תורת כלי עליו שמקבל טומאה הידים הנוגעות בו מחמת טינוף הזוהמא ולאו משום תורת כלי גרם לו הטומאת ידים כי אם משום שתשמישו לגנאי שנוגע ברגליו מקום מטונף או שהולך בהם על הארץ למר כדאית ליה ולמר כדא"ל וא"כ יתכן לומר דכשנשבר לא בטל ממנו זוהמתו וטומאתו שמטמא את הידים וכ"ש כששינהו ועשאו כלי אחר כיס או כדומה. או"ד י"ל לאידך גיסא דכל שביטלו מתורת כלי לא חל עליו טומאתו מחמת תשמישו כיון שנחתך ונשבר ונעשה בו שינוי וכ"ש אם עשאו כלי אחר דטומאתו פורחת ממנו ואין בו עוד טומאה כלל לטמא את הידים. וממאי דתנן במס' כלים שם פז"ך מ"ד דקתני התם וז"ל סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותקנה טמא טומאת מדרס. נפסקה שניה ותקנה טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנפסקה שניה טהורה נפסק עקיבו נטל חוטמו או שנחלק לשנים טהור שוליים שנפסק מ"מ טהור מנעל שנפחת אם אינו מקבל את רוב הרגל טהור מנעל שעל האמום ר"א מטהר וחכמים מטמאין עכ"ל שנראה ממתניתין הלזו דכל שהסנדל והמנעל שנפחת ונפסק ונחלק שאין בו כדי השמישו הראשון להשתמש בו בנעילתו שהוא טהור ונטהר מטומאתו שהיתה בו אין ראיה מכל זה לנ"ד דטומאת הידים שמטמא המנעל והסנדל אינו לא בלבישתו שהוא מטמאו יהיה הטעם משום טינוף הידים או יהיה הטעם משום דריסתו על הארץ כמו שנבאר גם זה לקמן בס"ד וא"כ יתכן לומר דטומאה זו דנכנסה אינה יוצאה ממנה לעולם אפי' נפחת ונפסק ונחלק:

גם אין להקשות ממתני' הלזו לסברת חכמים דקי"ל כותייהו שאמרו דמנעל שעל האמום שפי' ז"ל שהוא מנעל שעדיין בדפוס שמטמאים אותו חכמים מטעמא שאינו מחוסר מלאכה הצריכה אומן שהדיוט. יכול לשומטו מעל האימום דהיינו מעל הדפוס כיע"ש למ"ש הרב מר וקציעה ז"ל בא"ח סי' ד' דזה הדין דהחולץ מנעליו בידיו שכתב הש"ע שצריך נט"י היינו במנעלים ישנים לא בחדשים כיע"ש והרי המנעל שעל האמום הם חדשים ועכ"ז חכמים מטמאים לא ע"כ צ"ל כמ"ש דיש לחלק בין טומאת כלים האמורה בתורה דהתורה הקפידה על שם כלי לבד לענין טומאת ידים והוא ברור ועיין בס' הנ"מ בכורי יעקב נר"ו בסי' תרפ"ט סק"א שנסתפק בנייר אם סיכך סוכתו בו דאם הוא הנייר העשוי מבגדים אי אמרי' פנים חדשות ב"ל או"ל יע"ש:

תוכן העניינים

לב חיים פלג'י חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה