לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
השמטות לספר חקקי לב חא וחב
א"ח סימן ג' ד"ב בריש הסימן נ"ב והנה בעתה ראיתי בס' בינה לעתים עת לחשות דרוש ס"ד קס"ט ע"ג וז"ל אם תצא כלה מחופתה ובאה אל בית הכנסת או אל בית חמיה ונתלוה אחריה רעותה עושין שורות של בני אדם אלה מפה ואלה מפה מפתח ביתה עד פתח בית הכנסת וכו' יע"ש והנראה פשט הדברים הוא שמכניסים את הכלה מביתה לבה"כ קודם הליכתה לבית החתן קודם הנשואין ואפשר לדחות כי היה המנהג קבוע בעיר ולא רצו לבטלו או ידע שלא יעלה בידו לבטלו אמנם מה שיש להוכיחם על הסתכלותם בנשים זהו בלאו הכי הוא איסור שהוא איסור ברור לזה הוכרח הרב ז"ל להוכיחם בתוכחות מוסר כמבואר שם וק"ל סימן י"ט דכ"ב ע"ג שיטה ה' אם מותר הוא בעצמו נ"ב להכותו מכת מרדות עד שיקבל עליו לעשות המצוה כי תבעי לן הוא אם צריך ב"ד או לא אבל לענין אם מותר להכותו בי"ט או אפילו אם יהיה ג"כ שחל פסח וסוכות בשבת ואינו רוצה לאכול מצה ולא לישב בסוכה דקי"ל דמכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקיים המצוה בזה בודאי דמכין איתו בשבת וי"ט ובלילה דאע"ג דקי"ל דאין מלקות ומכת מרדות לא בשבת וי"ט ולא בלילה כמ"ש בעניותי בסה"ק נשמת כל חי ח"א חא"ח סימן ל"א באורך בס"ד עכ"ז היכא דהוא מצוה עוברת שצריך להכותו עד שיקיים גם בשבת וי"ט ובלילה מכין אותו והוא ברור ופשוט:
וישו"ר בס' פרי מגדים חא"ח בהקדמתו בפתיחה להל' שבת די"ב ע"ד שכתב וז"ל ויש להסתפק במכת מרדות באין עושה סוכה וכדומה דמכין אותו עד שתצא נפשו אפשר כה"ג בשבת וי"ט עונשין אותו ואי"ה יבואר עכ"ל ולעד"ן דאין כאן ספק כלל:
סימן י"ט ד"ך ע"ג שיטה י"א דליתא כ"ב שאינו מד"ת אלא מדרבנן והנה בעתה נ"מ ס' בית השואבה ושם דצ"ה ע"א סעיף ו' הכריח הרב ז"ל שהידור מצוה הוי מדרבנן ולא מד"ת יע"ש אה"ע סימן נ"ו ע"ד שיטה כ"ט נ"ב ועיין בספר זכרון לראשונים בסו"ס ברך משה דקס"ג ע"א בהגהתו ע"ד הרב י"א סי' י"ג הגהב"י אות ב' ע"ש ח"מ סימן ה' דכ"ה ע"א שיטה כ"ה ועיין להרדב"ז הישנות סימן קמ"ג וכו' הנה דעת הרדב"ז כדעת רוב הראשונים ואחרונים דס"ל דמי שאין לו לשלם אין לחובשו בבית האסורים ואדרבא אם הניחו הגוי חייבין כל ישראל לפדותו משום מצות פדיון שבוים כמ"ש הרדב"ז בתשו' החדשות ח"א סי' תצ"ח כמ"ש שם סמוך ונראה יע"ש בפנים והנה בעתה האיר וזרח ס' מעשה אברהם להרב כמוהר"ן אברהם אשכנזי נר"ו וראיתי לו בחלק ח"מ סי' ט"ל דרמ"ד ע"ד מ"ש בזה פוק חזי: סימן כ"ה דקי"ח ע"א בענין ש"ט אם הוא טורח בדבר מצוה נ"ב ועיין בתשו' מהרשד"ם חי"ד סי' ר"ד שמתבאר מדבריו כי הטורח בדבר מצוה נוטל שכרו משלם ואם הוציא הוצאות ויש לניצול ממון מחוייב לפרוע יע"ש: סוף סימן ט"ל דקמ"ג סוף ע"ג ועמ"ש בשו"ת בס' שמן רוקח ח"ב סי ע"ו וסי' ע"ז יע"ש בהשמטות דקצ"ו ע"ג שיש ט"ס לבטל המריבה צ"ל לבטל העריכה: