לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
השמטות לספר נשמת כל חי חא
חא"ח סי' ך' דכ"ח ע"ב ועמ"ש הריטב"א ז"ל בש"מ לכתובו' שם לדפ"ג דבמ"ע מנין אותו עד שתצא נפשו משום דכל שעתא ושעתא בקום ועשה קאי ואי עבר זמן המצוה לא מלקינן ליה ע"כ יע"ש ועמ"ש הרב יד מלאכי ח"א מערכת עין אות תקי"ד יע"ש ודוק במ"ש הרב ז"ל שם ובמ"ש בפנים ועיין בס' נ"מ זה שמו מראה הנוגה למורינו הרב המו' במוהר"ר רפאל אשכנזי ז"ל ד"ע ע"ד:
סוף סימן ך' דכ"ח ע"ב ועמ"ש הרב"א בש"מ לב"ק לדכ"ו ע"ב מ"ש בשם רבינו יהונתן ובמ"ש בסה"ק גנזי חיים מערכת עי"ן ד"ה עובר על עשה וכו' יע"ש בס"ד:
סימן כ"ג דכ"ו ע"ג שיטה ל"א ועמ"ש מורי הרב ז"ל בספר נ"מ בית מועד למ"ק שם ד"ג ע"א ע"ד הריטב"א אלו יע"ש:
סימן כ"ט דל"א ע"ב והנה בעתה ראיתי בתשובות מוהר"מ מינץ סימן צ"ג שכתב וז"ל ומ"מ חייב מכת מרדות מדרבנן אכן מאחר שלוקה בלא"ה יש להקל ולכלול יחד בחד מלקות וכו' יע"ש הרי לך בהדייא תנא דמסייע לך דמי שנתחייב מלקות ומכת מרדות כיון שלוקה המלקות מד"ת נפטר מהמכת מרדות מדרבנן וק"ל:
סימן ל"א דל"ט ע"ג סוף ע"ג ועיין בתיקונים בהקדמת די"ב ע"א דאין מלקין בשבת וכו' יע"ש. סימן ל'א דל"ג ע"ד שיטה ג' נ"ב ומיהו אע"ג דאין מלקין מלקות מ' ולא מכת מרדות בשבת וי"ט ובלילה ככל האמור עכ"ז אם בליל פסח ובליל סוכות אינו רוצה לקיים מ"ע של אכילת מצה וישיבת סוכה אפילו חל בשבת מכין אותו מכת מרדות הגם שהוא שבת וי"ט ובלילה יען עבר זמנו מתבטל המצוה וכמ"ש בעניותי בהשמטות לסה"ק חקקי לב ח"א חא"ח סימן י"ט דכ"ב ע"ג שיטה ה' יעש"ב בס"ד:
סוף סימן ל"ב דמ"א ע"ב והנה לעתות כאל' הנה עולה על מזבח הדפוס ס' בית מועד למורי הרב ז"ל ועמ"ש בחי' על הרמב"ם בהל' כלאים דכ"ה ועמ"ש בפנים ודוק:
חיו"ד סימן מ"ג דע"ו ע"ד ועמ"ש הרב מהרי"מ ז"ל בס' שפת אמת ד"ה ע"ב וז"ל לפיכך הם מבקשים ליתן טענת פיטור לעצמן מקרא דכתיב בירמיה סימן כ"ט כי כה אמר ה' לכל הגולה אשר הגלותי מירושלים בבלה בנו בתים ושבו וכו' כי אין חפץ ה' בישיבת בני ישראל בארצות החיים המה עד שהוא ית' יקבץ נדחינו וגם מחזיקים דברי צפצופים באומרים רבותינו ז"ל ג' שבועות השביע הקב"ה את ישראל וגו' יע"ש מה שהאריך לדחות כל הטענות אלו ושיש חיוב מ"ע גם בזה לדור בא"י יעש"ב:
סימן כ"ו דצ"ו ע"א כתב בסדר היום ד"ל ול"א ע"ב וז"ל והסברא הנכונה הוא דאין ראוי להסתפק בממון אחרים דמאי חזית דדמא דידך סומק ואם אמור יאמר איך אעשה מלאכה ואבטל לימודי ועבודתי אינה טענה מספקת כי הוא יתברך צוה על התורה ועל המלאכה ולמה נבטל ציווי זה מפני זה ומ"מ אני אומר שאם אינו מדעתו להתפרנס מאחרים ואחרים אומרים לו אין רצונינו שתתבטל מלימודך אפי' רגע אחד וכל מחסורך עלינו כענין זה נ"ל שמותר ואדרבא אם אינו אומר כונתם חטא בא על ידו כי היה יכול לזכות לאחרים וכו' יע"ש סימן ס"ב בענין איסור מלאכה ביום המילה ועיין להרב פר"ח בא"ח סימן קל"ח גבי מ"ש מור"ם בהגה' שם ונראה דה"ה לשום בעלי ברית דיו"ט שלהם וכבר חשבתי ע"ד במ"א בס"ד ואכמ"ל:
סימן ס"ד דק"א סע"ד בענין פדיון העלתי לפדותו בלא ברכה והנה בעתה בא לידי ב' פסקי ריקאנאטי האחרונים וראיתי בסי' י"ג שכתב שיש לפדותו בלא ברכה וסיים וכתב וז"ל דזה לי כמה שנים שעמדתי על מבוכה זו והרציתי הדברים לפני הרב המופלא כמוהרי"ך ז"ל והעלה לפדותו בלא ברכה מהט עם הנ"ל יע"ש. ועיין להרב ברכ"י בא"ח סי' ז' שכתב דבענין ברכות שב וא"ת עדיף אף דמרן סבר לברך וכן ראיתי לרבותי יע"ש ועמ"ש בס' לדוד אמת סימן ו' אות ס"ג בהגהה יע"ש ולהרב זכור לאברהם ח"א בא"ח מער' פ' ד"ה פדיון יע"ש ומ"ש בעניותי בהשמטות ח"ב ד"ק ע"ב בשם הרב ראש משביר ח"א חי"ד סימן כ"א ד"ל ע"א דיפדה אותו בלא ברכה צ"ל בברכה יע"ש:
סימן ס"ו דק"ג ע"ב שיטה ה' וכ"ה דעת מורי הרב ז"ל בס' בית מועד די"א ע"א והביא שם שכ"ה דעת הרב מר אביו ז"ל והרי הב' המאורות הגדולים הללו הלא הגבורים מרבני עירנו ז"ל נראה בהדייא שדעתם לאסור זולת שמ"ש שם מורי הרב ז"ל בשם הרב מר אביו ז"ל דהיכא שיש חשש שמא ימות לו מת אחר בשבת ויתכפהו אבליו דיש להתיר יע"ש כיוצא בזה התרתי גם אנכי בעניותי שם בסימן ס"ז יע"ש:
שם סימן ס"ז דק"ג ע"ד סוף הסימן נ"ב ועמש"ל בהשמטה בקונ' זה שיש ראיה מדברי הרב כמוה"ר אליקים גאטינייו ז"ל מר אביו של מורי הרב ז"ל למ"ש בסימן זה וק"ל:
סוף סימן ע"א דק"ד ע"ד והנה בעתה ראיתי ראיה מהימנא ממ"ש התוס' בערובין דמ"א ע"א ד"ה מבני סנאב וכו' וז"ל ואע"ג דר' אליעזר בר צדוק הוה ליה בוכרא וכו' שמא אמו היתה מבנימן או חתנם היה והיה עמהם בסייעתם עכ"ל הרי דאפי' כשיהיה להחתן שמחה מצד משפחתו עכ"ז דוחה אבילות חמיו כשהוא עמו בסייעתם כ"ש כשיהיה השמחה של חתן זה מצד בתו הנשואה לו דודאי דדוחה האבילות וק"ל:
ח"ב חאה"ע סימן ב' ד"ג ע"ב בענין קדושין בלילה עמ"ש הרב המובהק כמוהר"ר אג"ן בספר נ"מ. חקי חיים סימן מ"ט:
סימן י"ג ד"ה ע"ג ועמ"ש הרב ג"מ סימן ב' אות דהוז"ח ומ"ש הרב בארות המים בקונ' שמות הגיטין ובס' לחם שלמה דקל"ז אות ח' בענין גט ש"מ שצריך שיכתב ויחתם בלילה ומ"ש מהרח"ש ח"ב סימן כ"ב ומהר"מ די בוטון סימן י"ג יע"ש:
עוד שם אי גט נק' דין עמ"ש בס' שמות הגיטין להרב רבינו שמחה בהקדמתו ד"ד ע"א ועמ"ש הרב ב"כ בקונ' בית דין סי' מ' דע"ז ע"ד ועיין בס' אמר יוסף הנ"מ בליקוטין ע"ס א"ב מע' אלף בקונ' לקט יוסף דק"ו ע"ד שהביא ס' הסמ"ע דבלילה ע"י הדלקת הנרות שרי ותימה ע"ז ממ"ש מרן באה"ע סימן קכ"ג שהביא משם י"א דאין מגרשין בלילה וכו' יע"ש ויש להרגיש עליו דמלבד שאינן דברי מרן כי אם דברי מור"ם ואדרבא מרן בב"י שם באה"ע סס"י קל"ו תמיה על ס' זאת ות"ת דמה ענין דין לגט יע"ש. זאת ועוד דעל מבוכה זאת כבר עמד הרב ג"פ שם באה"ע סימן קכ"ג סקכ"א יעש"ב וצ"י ועמ"ש בזה ג"כ בס' גט מקושר להרב מהר"י נבון שם דח"ן עכ"ל יע"ש והן עתה נדפס מחדש ס' חקי חיים ועמ"ש בסי' מ"ט:
חח"מ סי' י"ג דצ"ד ע"ב בענין אם נידון הסמוך לעיר כעיר עיין להרב א"ז בא"ח סימן תרפ"ה סק"ג יע"ש:
סימן ט"ו עיין בס' נטע שעשועים סימן ל"ו יע"ש סימן י"ז דר"ן ע"א שיטה ל"ב ועמ"ש הרב משא מלך בח"ה ש"ב מ"ג דמ' ע"ד ומ"ש הרב מטה שמעון חח"מ סימן קס"ג הגב"י אות רכ"ה יע"ש:
סימן כ"ג דס"ה ע"ב בקונה ספר ונמצא חסר והיה קום לומר דאם באנו לומר דאיכא משום אונאה הרי מצינו מחלוקת בפוסקים אם יש אונאה לספרים שהוא מחלוקת חכמים עם רבי יאודה בפ' הזהב דנ"ו דר"י אומר דאין אונאה לספרים ויש פוס' כר"י כמ"ש הרי"ף וגם הר"ן כתב דר"ח פסק כר"י וכן הביא בהגמי"י פי"ב מהלכות מכירה משם אביאסף דפסק כר"י דאין אונאה לספרים ויכול המוחזק לומר קי"ל כוותייהו וכמ"ש הרב כנה"ג בח"מ סימן זכר בהגב"י אות י"ז יע"ש וכן פסק הרב ראש משביר בתשו' ח"ב חח"מ סוף סימן ל"ו כמו שיע"ש מ"מ כאן בנדון דידן ובעירינו אזמיר יע"א שהמנהג פשוט בכל קונה ספר שקונה ספר שלם ולא חסר אם כן לא נכנס בסיג זה דודאי דאפילו בסתם אם לקח ספר ושוב מצאו שחסר בו דפים שחוזר בו לכ"ע:
סימן כ"ה דס"ה ע"ד שיטה נ"ב והנה בעתה ראיתי דגם זה מעיקרא במחלוקת הוא שנוי שהרי מרן בב"י בח"מ סימן שי"ב סעיף י"ב כתב וז"ל מ"ך על ראובן שהיה בבית לאה ורצה להחזיק בקצת הבית ולא עלה מידו והיא טוענת שאינה יכולה לדור עמו שפיר טענת דדמי עליה כאריה ורבא ע"כ כל אלה הטענות והקינטורין שנעשו ביניהם דאין אדם דר עם נחש בכפיפה עכ"ל והנראה שהוא חילק עמ"ש בס נ"י שהביאו שם מור"ם בד"מ ויכול המוחזק לומר קי"ל ולענין מי נקרא מוחזק השוכר או המשכיר עמ"ש הרב הגדול מזה בספר חק"ל חח"מ ח"ב סימן ס"ט ובמ"ש בעניותי בתשובה במ"א ובקונטריס רוח חיים חח"מ סימן כ"ה בכללי. הקי"ל בס"ד:
דב"ן ע"ד שיטה כ"ה נ"ב כונתי על בעי חיי לא על כנה"ג דכבר הזכירו שם:
סוף סימן מ"ח דפ"ט ע"ב והנה בעתה במכתב שלח אלו רב חביבא מעלת הרב הכולל זרע קודש כמוהר"ר:
יעקב בן חביב נר"ו מאריה דאתרא ק"ק גליפול יע"א וזה לשונו לשון הזהב והודעתי הן כתיב כאן איך מתניתא דמר מתנינא בספרו הבהיר ס' נשמת כל חי חח"מ סימן מ"ח בענין מציל את חברו בממון אחרים שחקר חקירת חכם אי חייב המציל לשלם ואסוף דינא נראה שדעתו דעת עליון נוטה לחייב למציל כשאין לניצול לשלם ואני בעניי לפי קוצר השגתי לא זכיתי להבין ד"ק דנראה לכאורה דמאותה ברייתא מימרא שלמה הרא"ש ז"ל לחייב לניצול משם יש ללמוד לד"נ דהכי איתא בב"ק דקי"ז ע"ב ובסנהדרין דע"ד אמר רבא רודף וכו' ורודף שהיה רודף אחר להציל ושבר כלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור וכו' והשתא כמו שלימד הרא"ש ז"ל מנרדף ששבר כלים של כל אדם דחייב לחייב לניצול לשלם כ"כ יש ללמוד לכאורה מרודף אחר רודף להציל ושבר כלים דפטור לפטור למציל את חבירו בממון אחרים כך נראה לכאורה לפי קוצר השגתי ואם שגיתי אתי תלין משוגתי ולאורו אני צריך יאיר לי מני"ר נר"ו ואותי ישיב על קנ"י ובה אדע כי מצאתי חי בעיני אדוני ובכן שלמא דמני"ר כן ירבה וכן יפרוץ ברבות הטוב עכ"ל יצ"ו: וכשאני לעצמי נדחה דמלבד דליכא סתירה למה שהכרחתי דהמציל חייב לשלם אי אין לו לניצול כדי לשלם מהא דאמר רבא שם בב"ק דקי"ז ובסנהדרין דע"ד דרודף שהיה רודף אחר רודף להציל את הנרדף ושבר את הכלים בין של רודף בין של נרדף בין כל אדם פטור ולא מן הדין אלא מן התקנה שאם אין אתה אומר כן אין לך אדם שמציל את חפרו מן הרודף ופירש"י ז"ל בב"ק עלה מן הדין שהרי המציל עצמו בממון חברו חייב כ"ש מציל אחרים בממון חברו וכן כתב הרב נ"י שם בה' יע"ש ואם כן אדרבא מוכח כי מן הדין המציל לחברו בממון אחרים היה חייב לשלם אלא דכאן ברודף עשו תקנה שלא מן הדין כדי שלא יתרשל ויתעכב מלרדוף ויבא הדבר לידי פיקוח נפש וכ"נ דעת הרמב"ם בפ"ח מהל' חובל ומזיק הלכה י"ד שכתב וז"ל מי שרדף אחר הרודף להושיע הנרדף ושיבר את הכלים בין של רודף בין של כל אדם פטור ולא מן הדין אלא תקנה היא כדי שלא ימנע מלהציל ויתמהמה ויעיין בעת שירדוף וכו' יע"ש דש"מ דדוקא ברודף אחר רודף הוא דהתירו לו שאם שיבר דפטור כדי שלא ימנע מלרדוף ויעיין ברדיפתו אבל בסתם מציל את חברו שלא ברדיפה כי אם בישוב הדעת ויצטרך ליקח ממון חברו כדי להצילו אה"נ דיהיה חייב לשלם כיון דכפי דברי הרא"ש החיוב הוא על האדם ולא על ממונו וכמ"ש בפנים וא"כ למדנו אדרבא מכאן דאי לאו משים תקנה שעשו ברודף לבד כל מי שהוא מציל לחבירו בממון אחרים שלא ברדיפה חייב לשלם ואז חזינן אם יש ממון לניצול חייב הניצול ואם לאו חייב המציל כמ"ש וק"ל:
סוף סימן מ"ח ועיין בס' עיקרי הדט. חי"ד סימן ל"ה אות י"ז ומשם באר'ה לד"נ וק"ל ובתשב"ץ ח"ב סימן רמ"א יע"ש:
סימן מ"ח דס"ט ע"א ועיין בתשו' הרי"ף סימן ר"ט. שכתב וז"ל ואם היו עליו שטרות לעכו"ם מחובות ומקח וממכר אין חוששין להם שאין לוקחים ממונו של ישראל ומעמידין אותו עד שיטלוהו עכו"ם משום שכנסוהו לבית הסוהר שאין על התובע זה מן ישראל כלום שיפדנו מן הסוהר בממונו יע"ש דש"מ דאפי' תפוס הישראל בממון חברו ויכול להנצל בממונו של חבירו מן הגוי אינו יכול כל עוד שעדיין לא נתפס אם כן הרי הוא חייב לתת לחברו מה שחייב ואם אח"כ יתפס ביד גוי הרי הוא ככל ישראל להצילו שוה בשוה: סס"י מ"ט ד"ץ ע"א ועמ"ש הרב כנה"ג בח"מ ח"א סימן קנ"ה הגב"י אות ל"ד בשם תשו' הרדב"ז ח"א סימן רל"ח והיא לו נדפסה בתשו' החדשות ח"א סימן תקנ"א: