כתר שם טוב· רבי ישראל בעל שם טוב
כרך ב · פרק ב
מהבעש"ט זלה"ה. כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו כו' (קידושין לט, ב). מדמצינו שלא אמר הקב"ה רק מצות עשה אחת במפורש אנכי ה' אלהיך והיינו לכוונה זו דגם בקיים מצות עשה אחת כראוי סגי. ובאמת יש סברא ברורה לזה עפ"י החקירה שכתבו הראשונים שראוי לידע סוד אחדותו ית' כי בכל מקום שאני תופס ואוחז בקצה וחלק מחלק האחדות הרי אני תופס כולו וכן שמ"מ והבן. והנה מאחר שהתורה והמצות נאצלו מעצמותו ית' שהוא אחדות האמיתי א"כ כשמקיים מצוה אחת על מכונה ובאהבה שהוא הדביקות בו ותפס במצוה זו חלק האחדות א"כ כולו בידו כאלו קיים כל המצות שהם כללות אחדותו פרצוף שלם כביכול והבן ודפח"ח: