אור ברסלב
כתבי קודש על השס קידושין › דף מז.

כתבי קודש על השס· רבי יעקב יצחק מפשיסחה

קידושין · דף מז.

דף מג.

אמר רב המקדש במלוה אינה מקודשת מלוה להוצאה ניתנה וכו' נימא כתנאי המקדש במלוה אינה מקודשת וי"א מקודשת ותסברא אימא סיפא ושווין במכר שזה קנה עיי"ש, הקשו המפורשים על הרמב"ם ז"ל שפסק דמלוה קונה במכר הא הוא ז"ל פסק דמקדש במלוה אינה מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה ממילא אינה קונה במכר ובהלכות מכירה פוסק דמלוה קונה במכר:

ויש ליישב דהנה לכאורה קשה מאי קאמר הגמרא נימא כתנאי הא הר"ן ז"ל ריש קידושין הביא ב' דיעות אם מקדשין בקרקעות י"א מקודשת וי"א דאינה מקודשת מטעם דמקשינן הוי' ליציאה וגט פסול במחובר. לפ"ז קשה הא יכול להיות דתנאי דברייתא פליגי בהכי וכולם ס"ל דמלוה להוצאה ניתנה רק שהם סוברים דשיעבודא דאורייתא ממילא הגם אם נאמר דמלוה להוצאה ניתנה מ"מ יש כאן שעבוד קרקעות והסוברים דמקודשת ס"ל דמקדשין בקרקע, וי"ל כי לכאורה קשה מי הכריח לרב לומר דמלוה להוצאה ניתנה כי הדעת נותנת דמלוה לאו להוצאה ניתנה דאיתא בפ' גט פשוט רב ושמואל דאמרי תרווייהו מלוה ע"פ אינה גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות דשעבודא לאו דאורייתא נמצא אלו היינו אומרין דס"ל לרב מלוה לאו להוצאה ניתנה וצריך להעמידה תמיד בעיסקא א"כ אמאי אינה גובה מן היורשין הא הו"ל כמו פקדון באחריות וזה הוכרח לומר לרב דמלוה להוצאה ניתנה, נמצא לפ"ז שפיר מתורץ קושיא הנ"ל דאין לומר דפלוגתייהו הוא אם מקדשין בקרקע ומלוה להוצאה ניתנה ס"ל וצ"ל דס"ל לתרווייהו שעבודא ובאמת ס"ל לרב שיעבודא לא דאורייתא דהא בהא תליא דס"ל מלוה להוצאה ניתנה ולפ"ז קשה על הרמב"ם ז"ל דסבירא לי' שיעבודא דאורייתא אמאי פסק המקדש במלוה אינה מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה הא יש כאן עדיין שיעבוד קרקעית, וצ"ל דס"ל דאין מקדשין בקרקעות והוכיח זה מהגמרא דאיתא לקמן לימא כתנאי קדשה בשט"ח או שהי' לו מלוה ביד אחרים והרשה לה ר"מ אומר מקודשת וחכ"א אינה מקודשת ומקשה בגמרא האי שט"ח ה"ד אי בשט"ח דאחרים היינו מלוה ביד אחרים אלא בשט"ח דידה ובמקדש במלוה קמיפלגי עיי"ש, ולכאורה קשה דנוכל לומר שפיר דכ"ע מלוה להוצאה ניתנה ובהא פליגי דר"מ ס"ל אחריות לאו ט"ס וסתם שטר הוה באחריות וחכמים ס"ל דאחריות ט"ס ואליבי' צ"ל בשעבוד מפורש ובשיעבוד מפורש כ"ע ס"ל שעבודא דאורייתא ור"מ ס"ל דמקדשין בקרקעות וחכמים ס"ל דאין מקדשין בקרקעות מזה הוכיח הרמב"ם ז"ל דינו דכ"ע ס"ל דאין מקדשין בקרקע וכסברת הר"ן ז"ל נמצא שפיר פסק דמקדש במלוה אינו מקודשת:

ולפ"ז מתורץ ג"כ פסק הרמב"ם ז"ל דפסק דמלוה קונה במכר דהא בקדושין אינה מקודשת היא מטעם דאין מקדשין בקרקע דמקיש הויא ליציאה אבל במכר שפיר קונין בשעבוד קרקעות:

ואגב זה יתורץ ג"כ קושיא בגמ' דמאי פריך הגמרא ותו אימא סיפא ושווין במכר שזה קנה ואי אמרת מלוה להוצאה נתנה במאי קנה דילמא ה"פ בברייתא המקדש במלוה שלוה הוא מאחרים ובהכי פליגי מ"ס אינה מקודשת דמלוה לאו להוציאה ניתנה וצריך להעמידה תמיד בעיסקא ואין יכול לקדש בו את אשה ומ"ס מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה ומ"מ במלוה להוצאה ניתנה פליגי ובזה א"ש גם הסיפא ושווין במכר שזה קנה משום שמעמיד בעסקא, וע"פ דברינו הנ"ל יתורץ דאיתא לעיל רב ושמואל דאמרי תרווייהו לעולם ארישא ורב אסי ס"ל לעולם אסיפא ומאי עד שיהא בהן שוה פרוטה באחרונה וקאמר הגמרא ש"מ מר"א תלת ש"מ המקדש במלוה אינה מקודשת וש"מ מלוה ופרוטה דעתה אמלוה וש"מ מעות בעלמא חוזרין, וכתבו התוס' דלהכי רב ושמואל אינם סוברין כר"א משום דס"ל מעות בעלמא אינן חוזרין ולא גרסינן וכו' עי"ש. והקשה שם המהרש"א אמאי צריך התוס' להגיה הלא יכול להיות דס"ל דמלוה ופרוטה דעתה אפרוטה מש"ה לא ניחא להו כאוקימתא דר"א ושפיר גרסינן דאם ס"ל שיעבוד לאו דאורייתא איך נוכל לומר דס"ל דעתה אמלוה הא לא יהיב לה מידי ושפיר מתורץ קושיא הנ"ל דאם נאמר דפלוגתייהו הוא במלוה שלוה מאחרים ותלי' בפלוגתא דמלוה ופרוטה ולסברת רב הא תליא בש"ד וקיי"ל בהוריות די"א היא רבי נתן ורבי נתן ס"ל מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה וצ"ל דס"ל שיעבודא דאורייתא נמצא אי אפשר לומר כן ושפיר מתורץ הנ"ל:

תוכן העניינים

כתבי קודש על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה