כתבי קודש על השס· רבי יעקב יצחק מפשיסחה
עבודה זרה · דף יב.
עיין שם במהרש"א ד"ה ואי תנא מעות עד ובהכי ניחא דמשום התירא דאינו נראה איצטריך למתני מעיין ולא סגי לי' בהא דתני פרצופות עכ"ל, ולכאורה קשה להבין כוונתו דאכתי קשיא במקומה עומדת דל"ל מעיין דאי משים התירא דאינו נראה הא כבר שמעינן לה מקוף ומעות, ונראה ליישב כוונתו דהנה לכאורה קשה בגמ' דעביד צריכותא דאי תני קוף ומעות הו"א משום דלית בהו סכנה אבל גבי מעיין דאיכא סכנה דאי לא שתי מיית מנ"ל זאת דילמא מיירי בדליכא סכנה כגון דאיכא מעיין אחר רק דז"א דא"כ למה לי למתני מעיין כלל, דפשיטא דבר דליכא סכנה אסור אלא וודאי איירי דאיכא סכנה אלא דיש להקשות דל"ל מעיין כלל דהא מן פרצופות נמי מוכח דמיירי בדאיכא סכנה דא"ל דפרצופות מיירי בדליכא סכנה ותנא פרצופות משום כיוצא בה לא מוכח וכו' דא"כ לא ליתנו קוף כלל ואי משום דהו"א דקוף מותר משים צערא דהא כבר שמעינן לה מפרצופות דנהו דליכא סכנה מ"מ צערא איכא בפרצופות אבל השתא שפירש המהרש"א דגם ההיתר נצטרך אשמועינן שפיר אי לא תנא מעיין הייתי אומר דפרצופות תני משום כיוצא בה וקוף תני משום התירא ולא הוא מוכיח איסורי היכא דאיכא סכנה מש"ה שפיר כתב המהרש"א דלמאי דתני מעיין לא איצטריך הני תרתי דהוי ידעינן דמעיין מיירי אף היכא דאיכא סכנה דמפרצופות הוי שמעינן לה כנ"ל בכוונת מהרש"א: