אור ברסלב

כתבי קודש על השס· רבי יעקב יצחק מפשיסחה

עבודה זרה

שבועות

דף יב.

עיין שם במהרש"א ד"ה ואי תנא מעות עד ובהכי ניחא דמשום התירא דאינו נראה איצטריך למתני מעיין ולא סגי לי' בהא דתני פרצופות עכ"ל, ולכאורה קשה להבין כוונתו דאכתי קשיא במקומה עומדת דל"ל מעיין דאי משים התירא דאינו נראה הא כבר שמעינן לה מקוף ומעות, ונראה ליישב כוונתו דהנה לכאורה קשה בגמ' דעביד צריכותא דאי תני קוף ומעות הו"א משום דלית בהו סכנה אבל גבי מעיין דאיכא סכנה דאי לא שתי מיית מנ"ל זאת דילמא מיירי בדליכא סכנה כגון דאיכא מעיין אחר רק דז"א דא"כ למה לי למתני מעיין כלל, דפשיטא דבר דליכא סכנה אסור אלא וודאי איירי דאיכא סכנה אלא דיש להקשות דל"ל מעיין כלל דהא מן פרצופות נמי מוכח דמיירי בדאיכא סכנה דא"ל דפרצופות מיירי בדליכא סכנה ותנא פרצופות משום כיוצא בה לא מוכח וכו' דא"כ לא ליתנו קוף כלל ואי משום דהו"א דקוף מותר משים צערא דהא כבר שמעינן לה מפרצופות דנהו דליכא סכנה מ"מ צערא איכא בפרצופות אבל השתא שפירש המהרש"א דגם ההיתר נצטרך אשמועינן שפיר אי לא תנא מעיין הייתי אומר דפרצופות תני משום כיוצא בה וקוף תני משום התירא ולא הוא מוכיח איסורי היכא דאיכא סכנה מש"ה שפיר כתב המהרש"א דלמאי דתני מעיין לא איצטריך הני תרתי דהוי ידעינן דמעיין מיירי אף היכא דאיכא סכנה דמפרצופות הוי שמעינן לה כנ"ל בכוונת מהרש"א:

דף סב.

תוס' ד"ה בדמיהן מקודשת, משמע הא בגוף הערלה אסור לקדש דלית ביה שוה פרוטה, וקשה הא בגופא נמי איכא שוה פרוטה בשלא כדרך הנאתן או באפרה, וי"ל כיון שכל זמן שהוא בעין אסור למכרה כמו כן אסור לקדש בו את האשה ודבריהם תמוהים מאוד לכל רואה שכתבו משמע בגוף הערלה אסור לקדש בו דלא מקשה רק מדיוקא הא באותה משנה עצמה איתא המקדש בערלה אינה מקודשת, וכן תמה בשער המלך וכן בתירוצם כאן יש לדקדק דבקדושין (דף נ"ו ע"ב) הקשה ממתניתין דהמקדש בערלה אונה מקודשת ותירצו בענין אחר דהגם דאיכא שוה פרוטה שלא כדרך הנאתן מ"מ כיון שהאשה סבורה שיש לה ליהנות כדרך הנאתה ואינה כן לא סמכה דעתה והוי קידושי טעות עיי"ש ולמה שינו כאן תירוצם ומיאנו בתירוצם דהתם, אמנם אחר העיון מעט הכל ניחא דהנה יש עוד להקשות בתוספות בלשונם דנקטו קושייתם הכא וז"ל משמע בגוף הערלה אסור לקדש בו את האשה משמע לכתחילה ובאמת אף בדיעבד אינה מקודשת ובקידושין הקשו התוספות באמת אמאי אינה מקודשת אלא דבאמת התוס' כאן בלשונם הזהב כוונו לקושיא אחרת אף לפי תירוצם בקדושין הנ"ל דאשה לא סמכא דעתה והוי קידושי טעות וא"כ לפ"ז אם יקדש אותה בפירוש רק בפרוטה השוה בשלא כדרך הנאתן שפיר מקודשת, וע"ז הקשו התוס' כיון דמשמע מדיוקא דדווקא מכרן וקידש בדמיהן מקודשת הא בגוף הערלה אסור לקדש משום דלית בי' שוה פרוטה וקשה בגופה נמי איכא שוה פרוטה בשלא כדרך הנאתן וא"כ משכחת דמוקדשת היינו באם יפרש לה שמקדש אותה בשוה פרוטה בשלא כדרך הנאתן אלא וודאי דאסור לקדש אפילו בכה"ג וע"ז תמהו אמאי יהי' אסור ותירצו שפיר כיון שכל זמן שהוא בעין אסור לקדש בו את האשה כמו שאסור למכרו וניחא הכל ודו"ק:

ובזה יובנו דברי רש"י זל כהוגן דלעיל (דף נ"ד ע"ב) מכרן וקידש בדמיהן מקודשת אע"ג דאיהו אסור לאתהנויי מיהו ההוא הנאה מטי לה ע"י ערלה אבל איהו לא מערלה מטי לי', ודברים אלו בלתי מובנים דס"ס לא ניתן לה כלל דהיא אסור ליהנות, ובהנ"ל ניחא דבאמת קשה קושיות התוספות אף בגוף הערלה תהי' מקודשת דאיכא ש"פ בשלא כדרך הנאתן. ותירצו דאשה לא סמכה דעתה דהא אינו שוה אצלה רק שוה פרוטה משא"כ אם מכרן וקידש בדמיהן מקודשת שפיר בשוה פרוטה דאיהו ג"כ יש לו בו ואשה שפיר סמכה דעתה כיון דלדידה הכל מותר דהא לא איתהנית מגוף הערלה רק בדמיהן ושפיר מקודשת ודו"ק:

תוכן העניינים

כתבי קודש על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה