כתבי קודש על השס· רבי יעקב יצחק מפשיסחה
מכות · דף ג.
אומדין כמה אדם וכו' נותנין מכאן ועד למ"ד יום ובין נותנין מכאן ועד עשר שנים, ופריך הגמ' לר"י אמר שמואל המלוה לחבירו לעשר שנים שבועות משמטתו א"כ כולו בעי שלומי דהא רצה להפסידו כל החוב ומשני במלוה על המשכון, וקשה דא"כ הטובת הנאה דמכאן ועד ל' יום ומכאן ועד עשר שנים ג"כ לא בעי שלומי דהא המלוה בעצמו נאמן על המשכון עד כדי דמיו וא"כ מאי הפסידוהו העדים להך דעה דאיתא בחו"מ (סימן ס"ו) דהמלוה על המשכון אינו משמט מה שכנגד המשכון א"כ ע"כ הכא איירי ששוה המשכון כל המעות שלוה עליו דאי בלא שוה הדרא קושיות הגמרא לדוכתי' דישלמו העדים המותר ממה ששוה המשכון א"ו דהכא איירי דשוה המשכון כדי כל החוב וא"כ גם בלא עדים נאמן המלוה במיגו דלקוח לטעון עליו עד כדי דמיו וא"כ אמאי צריכין העדים לשלם כלל הא יאמרו העדים מה עשינו להלוה הא גם בלא"ה הי' נאמן המלוה:
ונראה דכוונת הגמ' כך הוא דמלוה על המשכון היינו דהלוואה הי' רק על המשכון ועתה נאבד המשכון באופן דמלוה פטור והלוה מחיוב לשלם החוב דהיינו באונס וא"כ שפיר לית לי' למלוה מיגו וא"ל דא"כ הדרא קושיות הגמ' לדוכתי' דכולו בעו שלומי, ז"א דהנה איתא בחו"מ (סי' ע"ג) דאם נכסי הלוה מתמוטטין ולא יהי' למלוה ממה לגבות יכול לתבוע קודם הזמן, וא"כ ניחא דאף אם יאבד המשכון לא יהי' שבועות משמטתו דאף אם הלוה לעשר שנים דהא יכול לתבוע קודם שנת השמיטה ג"כ אם יהי' בתוך הזמן דאם ימתין לזמן לא יהי' יכול לגבות כנ"ל וא"ל האיך אמר ר"י דמלוה על עשר שנים דשבועות משמטת הא לא משכחת להאי דינא דאם יראה שקרוב לזמן השמיטה יתבענו קודם כנ"ל, ז"א דהא סבר וקיבל דהא ידע דיהי' שמיטה ואעפי"כ הלווהו א"כ לא יוכל לתובעו קודם הזמן משא"כ הכא דלא סבר וקיבל על המשכון ולא הי' משמטת ועתה דנאבד שפיר יכולין לתובעו קודם הזמן כמו בנכסים מתמוטטן ודו"ק היטב:
עוד יש לתרץ לעולם דאבד המשכון ושמיטה משמט ונ"מ לענין שורף שבא א' ושרף את שטרו קודם שמיטה, ואיתא בב"ק זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור דא"ל מנא תבירא אבר, ופי' שם בתוס' דדווקא דזרק כלי אבל זרק חץ להכלי ובא ושברו במקל חייב מ"ט דבזריקת כלי עביד מעשה בגוף הכלי ובא החיוב מיד שזרק הכלי אבל הכא שזרק חץ לא עבוד מעשה בגוף הכלי והחיוב לא בא אלא עד שבא להכלי וזה ששברו במקל הי' החיוב שלו קודם עיי"ש, והכא שאבד המשכון הו"ל כזורק חץ וחייב השורף והעדים לא היו מפסידים בעדותם אלא מה ששוה יותר שטר משלושים יום בין שטר מעשר שנים ודו"ק: