כתבי קודש על השס· רבי יעקב יצחק מפשיסחה
כתובות · דף טז:
בתוס' ד"ה וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא עיי"ש קשיות התוס', ונראה לתרץ דהנה הרמב"ם ז"ל פוסק (פרק י"ח מה' מלוה) דאם יש הכחשה בתוך הזמה לא נחשב הזמה לשלם משום כאשר זמם עיי"ש וא"כ כאן נמי י"ל דבאמת שם גבי זוכרני באשה פלונית שיצאה בהינומא שפיר יש לה קול דזה נקרא קול מה שהם זוכרים ומ"מ מקשה הש"ס שפיר דהא לפום סברא דהשתא דכל הנשאת בתולות יש לה קול א"כ כי אתי עדים מאי הוי הא הני סהדי שקרי נינהו היינו כי יכלו לומר שקר ולא ייראו שמא יוזמו כי אם יוזמם יהי' העדות בטל וגם יתוודע שלא היתה בתולה כי עיקר הקול היא מהם וכאשר יוזמו לא ישאר קול ג"כ וא"כ יהי' הכחשה בתוך הזמה ולא יצטרכו לשים וא"כ הוי להו עדות שאי אהה יכול להזימה ולא הוי עדות כך הוא קושיות הש"ס, וקושיות הש"ס לס"ד דהשתא הוא באמת קשה ג"כ אמתניתין דהא ממ"נ אם לא נחזיק העדים לקול א"כ איתרע לה רובא ואי נחזיק העדים לקול א"כ יהי' עדות שאי אתה יכול להזימה ולפי המסקנא דתירץ הש"ס דרוב הנשאת בתולות יש לה קול וא"כ יכול להיות אמת דהיתה בתולה ולא יהי' הכחשה בגוף העדות וא"כ שפיר הוי עדות שאינה יכול להזימן וממילא מתורץ מתני' דהתם ול"ק קושיות התוס' ודו"ק: